התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר
סימן ו
יש לדקדק מדברי המחבר (סימן תרפ"ח סעיף א') שכתב דמוקפין חומה קורין בט"ו וכן כפרים הנראים עמהם וסמוכים ואח"כ כתב ובשושן קורין ג"כ בט"ו הואיל ונעשה בו נס ולא נקט שושן מיד סמוך לעיקר הדין דמוקפים קורין בט"ו ש"מ דדין נראה וסמוך קאי רק אמוקפין מימות יהושע ולא על שושן, דנראה וסמיך לשושן קורין בי"ד, אבל מגמרא (דף ב' ע"ב) יש לדייק אפכא לפי דמסקינן לתנא דידן דאית לי' פרזי פרזי לא צריך קרא לחלק בין מוקפין מימות יהושע למוקפין מימות אחורוש, רק הקרא דמדינה ומדינה לחלק בין שאר עיירות לשושן, וע"ז כתיב עיר ועיר לכדריב"ל להורות על סמוך ונראה משמע דגם מוקפין מימות אחשורוש הסמוכים ונראים קורין בט"ו, וע"כ לומר כן דהא אשאר עיירות ע"כ לא קאי עיר ועיר דהא קורין בי"ד דאית לי' פרזי פרזי וממוקף חומה לא איירי קרא כדקאמר תנא דידן מדינה ומדינה לחלק בין שושן לשאר עיירות וע"כ רק אשושן קאי, ואי משום דרוצה לאשמעינן דין סמוך ונראה לכרך דדינו ככרך לכן כתב מדינה דהיינו מוקף חומה מיב"נ ועל זה קאי עיר ועיר עיר להורות על סמוך אעפ"י שאינו נראה ועיר השני על נראה אעפ"י שאינו סמוך, א"כ למה לן למיכפל תרי פעמים מדינה ומדינה הלא די בפ"א חוץ אם נדחק לומר אעפ"כ דמדינה קמא קאי אמוקף חומה מיב"נ והבתרא קאי על מוקף חומה מימות אחשורוש (וזה דוחק דהא הגמרא קאמר לתנא דידן יש לחלק בין שושן לשאר עיירות ועלייהו קאי עיר ועיר א"כ ע"כ דגם בשושן הדין כך.
ונלע"ד לפירוש רש"י דכתב על הא דאמר ריב"ל וז"ל לקמן מפרש סמוך אעפ"י שאינו נראה, כראה אעפ"י שאינו סמוך למה לי' לרש"י לומר כך הא הגמרא בעצמו מסיק אח"כ כך, אלא רש"י רצה לפרש למה נקט קרא תרי פעמים עיר ועיר ליכתוב רק פ"א עיר ועל זה מפרש רש"י דלקמן איתא דסמוך אעפ"י שאינו נראה, ונראה אעפ"י שאינו סמוך ושני דברים המה וצריך שני פעמים עיר להורות על כל אחד ואחד על נראה בפני עצמו ועל סמוך בפני עצמו.
ב ואיידי דאיירי נראה ליישב דנקט הרמ"א (סימן תרפ"ט) דנשים מברכות לשמוע מגילה ולא נקט על משמע מגילה כדאיתא באמת במרדכי על משמע מגילה וכמו שמברכין אנשים על מקרא מגילה בעל ולא בלמ"ד, די"ל דרמ"א יכול לסבור כטעם ההובא ברא"ש פסחים פרק קמא דמצוה שאפשר ע"י שליח מברך בעל ועל מצוה שא"א ע"י שליח בלמ"ד לכן מצות קריאה שאפשר ע"י שליח קורין בעל, אבל נשים לשיטה זו דאין חייבות אלא בשמיעה ושמיעה א"א על ידי שליח לכן מברכות בלמ"ד לשמוע.
ג על דברת המג"א (סימן תר"צ) דמקשה למה אשמעינן המחבר שני פעמים הדין של הקורא בעל פה לא יצא, נלע"ד ליישב הקורא על פה ממש בלי שום ספר לפניו ודאי לא יצא, אלא אפילו אם יש מגילה כתובה לפניו בלה"ק והוא מעיין בה מה כתיב ומתרגם אותה במחשבתו ללעז וקורא בלע"ז הגם שהוא אינו יכול לקרותה אם לא יעיין בתחלה בתוך הכתב ועל ידי ראיית התיבה יודע איזה תיבה לקראת בלע"ז מ"מ מיקרי קורא על פה ולא יצא, וכן יש לדקדק מלשון המחבר סעיף ג' וז"ל צריך לקרותה כולה ומתוך הכתב והקורא על פה לא יצא, פירושו היינו לגמרי על פה אבל לקרותה כולה מתוך הכתב דהיינו ע"י שיביט בכתב ויקרא אותו הו"א דיוצא, ולקמן אשמעינן דבשום אופן לא יצא על פה ואם שזה קצת דוחק מ"מ הדין דין אמת (ובתשובת רע"א איתא אם הביט בכתב ואח"כ קורא אותה הוה על פה רק בשעת קריאה צריך שיביט בהתיבה שקורא אותה א"כ אם מביט בה ואח"כ קורא התיבה לא יצא כיון שבשעה שקורא התיבה אינו מביט בה וזה י"ל כונת המחבר).
ד בהא דנקט רמ"א (סימן תרפ"ו) דמעוברות ומניקות אינם חייבות להתענו', ובמחהש"ק גמגם בדבר שאם אין מצטערות כלל צריכין להתענות ומביא ראיי' מסימן תרצ"ב שמקילים למעוברות שמצטערות לישב בתענית עד אחר יציאת בהכ"נ לקרות המגילה בסוף יום י"ג, לענ"ד יש להשיב על זה כי דרך מעוברות ומניקות וכל החלושים אם גם כבר אכלו כמה פעמים ביום לבם חלש וצריכין למטעם מידי ובפרט כי אינם יכולין לאכול הרבה בבת אחת וקשה להם לפעמים להמתין זמן מה, ולכן המעוברות אשר ביום י"ג לעת ערב לבם חלש וחצי שעה קודם לילה אסור לאכול, כדי שלא יהי' צריכות להמתין עד הלילה ואח"כ עד שישמעו המגילה לכן מקילין להקדים ואין להחמיר בתענית אסתר יותר ממשמעות הרמ"א ובפרט בד"מ לא הוזכר כלל שמצטערות רק סתם עוברות ומניקות וכאבי עינים יכולין לאכול, הגם שמדברי או"ח שהביא המג"א משמע קצת כמחהש"ק מ"מ אין להחמיר כ"כ והנה המחהש"ק רמז על הב"ח באותו סימן ואדרבה הב"ח מביא דהאו"ח בשם הראב"ד הוא לשיטתו דסבר דתענית אסתר חיוב מדברי קבלה כי הקרא וכאשר קבלו עליהם דברי הצומות וזעקתם קאי על אסתר תענית לכן מקילין להם לקרות המגילה קצת מבע"י, מפני תעניתם אבל לשאר שיטות דאינו אלא מנהג לא נקיל להם להקדים הקריאה משום התענית הקיל מהקריאה שהיא חיוב מדרבנן, לכה"פ בלילה והנה לפי דפסק רמ"א להקל בו יותר משאר ד' תעניתים דגם כואבי עינים מותרים א"כ סבר ופסק דאסתר תענית אינו דברי קבלה ושפיר יש להקל ואו"ח לשיטתו קאי דסבר כראב"ד דת"א מדברי קבלה הוא, ובמחבר לקמן תרצ"ו איתא רק מי שהוא אונס קצת ודברי המחבר שם תמה נלקחים מתה"ד, והמחבר או שבאמת סבר דת"א דברי קבלה הוא לכן פסק להאי או דרק באנשים הבריאים פסק כן דנקט סתם מי שהוא אנוס ולא מביא נשים מעוברות ומניקות ואותן אינן מחויבים מעיקר הדין כלל להתענות רק אנשים כיון שקבעו עליהם להתענות מחויבים להתענות לכן מקילין לקרות קצת קודם המגילה כנלע"ד.
ה יש לדקדק דהא דאמר רבא חייב אינש לבסומי בפוריא היינו דצריך להיות מבוסם בסעודה ולא אחר הסעודה מדקם רבה ושחטיי' וכו' ואמר לשנה תא נעביד סעודת פורים בהדי הדדי והשיב לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא, הלא יעשו סעודת פורים בהדי הדדו ואחר הסעודה ישתכרו אלא מוכח דצריך להתבסם בתוך הסעודה והוא זכר לנס דשתו בתוך הסעודה והמלך קם ממשתה היין וקרוי הסעודה על שם היין והמלך היה כמבולבל כשכור בתוך הסעודה מחמתו, והנה רש"י מפרש לבסומי להשתכר ביין ומוכרח הוא מדרבה דשחט באיבסמותו לר' זירא והרמב"ם מביא שישתכר ויישן וכן מחייב השכל דהא כמעט א"א לשתות כ"כ עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי כפשוטו וצריך לומר לרמב"ם דהמה לא רצו לשתות רק לבסומי קצת ולא ידעו כמה ישתו ונשתכרו גם ממיעוט היין ששתו וחששו בשנה האחרות אולי לא ידעו גם עתה להזהר ובמחיר יין לרמ"א איתא דזה הוא המדריגה לשכרות של לוט ויען כי אם ישתה יותר מלימודו יוכל בנקל בשכרותו לבוא לידי עבירות ושיכור חייב בכל התורה כולה, לכן ישתה עד שיגיע לשכרותו של לוט ואז פטור על כל עבירות שבתורה, ויש לעיין מה יעשה בברכות המזון ולמה יבטל המצוה כיון שאין יכול לברך בשהגיע לשכרות של לוט כ"ב, ואפילו אם נאמר שאין צריך פת לסעודת פורים ויעוין במג"א (סימן תרצ"ו ס"ק נ') מ"מ הלא חייב בברכה אחרונה ובפרט ששבע יין ולכמה פוסקים ז"ל על שבעת המינים חייב בברכה אחרונה מן התורה, ואין לומר כיון דעוסק במצות חכמים ועוסק במצוה פטור מן המצוה, הא חיוב ברכות המזון וברכה אחרונה הוא עליו מיד קודם שהתחיל להשתכר, ודוחק לומר כיון שמצוה היא לשכר בתוך הסעודה א"כ כן היא המצוה וחיוב להשתכר חל עליו עוד בהתחלת הסעודה ומיד בהתחלת הסעודה ובפרט בהתחלת שתיה עוסק במצות איבסומי, וע"כ נלע"ד דרק לבסומי חייב בתוך הסעודה ולהשתכר אחר הסעודה, ורק רבה ע"י שאירע לו מקרא שיצא מן השורה בתוך הסעודה לשתות עד שנשתכר ואירע לו קלקול וירא לעשות עוד כן אולי יתקלקל עוד הפעם בסעודה חשש משום פיקוח נפש ליזהר טפי וכן הוא במג"א (סימן תרצ"ה ס"ק) וז"ל שיברך תחלה בהמ"ז וגם שלא ישתכר ולא יברך בהמ"ז עכ"ל.
וראיתי בתשובה לגאון אחד (הוא בחתם סופר ז"ל שרוצה לומר שרבם במזל מאדים נולד כדאיתא בסוף פרק מי שהחשיך ברש"י על הא דאיתא שם מר נמי עניש וקטיל י"ל משום זה היה ירא רבה לנפשו ולפי מה דאיתא עוד שם דדוקא רבה ור' זירא דהיו שני ת"ח ואם יסעד אחד עם חבירו אין היכר בתוספות הסעודה שהיא לשם פורים דילמא משום כבוד ת"ח היא שכבודו ככבוד שבת כהא דאיתא בחולין פרק כל הבשר וסעודת פורים בעי היכר דמשום זה פורים שחל בשבת עושין הסעודה ביום א', לכן משום היכר היו צריכין לשתות בתוך הסעודה כדי שיהי' היכר שהוא לשם פורים אבל בסתם בני אדם שפיר יכולין לשתות בתוך הסעודה ולהשתכר אח"כ, והנה רש"י פירוש להשתכר ביין משמע דוקא ביין זכר לנס שהי' במשתה היין אבל לא בדבר אחר, ואולי יש עוד טעם דחטאם היה ששתו סתם יינם כדאיתא במדרש והגזירה היה על ידי זה ככתוב והמלך והמן ישבו לשתות והנס נעשה ג"כ במשתה היין וכדכתיב והמלך קם בחמתו ממשתה היין לכן אנו שותין יין זכר לנס ולחטא ולעשות תשובה באותו דבר עצמו לכן שבים בתשובה באותו דבר, תחת סתם יינם שותין ומשתכרין יין כשר וזכר לנס.