אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר

סימן ד

סימן ג

אודות קול היוצא ומוחזק בעיני העולם לודאי ובל"ס כלל שמערבין הפלפלים בעגולים קטנים ואומרים שנעשים מעיסת קמח שהוא מחמשת מיני דגן (וי"א מסובין) ומערבים בו מינים שונים חריפים כדי שיהא חריף כמו הפלפלין בעצמם ומשחירים אותן העגולים מבחוץ ועי"ז דומין ממש לפלפלין רק או' שיש מבינים בקיאים להבחין ולחלק בין פלפול האמתי ובין המזייף אם ניחוש לסתם פלפלין לאוכלן וליהנות מהם בחג הפסח וגם אם מותר להשהותם בפסח או כא.

לענ"ד הקלה דבר פשיט הוא בגמרא ופוסקים ונפסק בשו"ע יו"ד (סימן קי"ד סעיף ד') להלכתא דדבר שדרך התגרין לערב ולזייף ביין נסך כגון המורייס וכדומה אסור ליקח מהם מפני חשש אולי זייפו אותו וכן לפי זה בהנהו פלפלין שמזייפים ומערבים אותם בעגולות עיסה משום שהוא בזול יותר ויותר מפלפלין האמתיים אסור לקנותם בסתם, ולענ"ד אין לסמוך כלל על סתם אנשים שבררו אותם יען כי דומים אלו לאלו והדמיון בכל כוזב ודומה הלכה זו ממש למה דתנינן במתני' הסולתנית שאסור ומפרש שם בגמרא משום שערבונה עולה עמה ונפסק בשו"ע שם סעיף יו"ד ויעוין ברש"י שם במתניתין דף ל"ה ע"ב בד"ה והחילוק שדגים טמאים קטנים דומין להן לאותן דגים קטנים טהורין כי גם לטהורין האלו אין להם עוד קשקשת במים ובקל יוכל לטעות שלא יבחר היטב הטמאים מן הטהורים, ואפילו הוא רק אחד מאלף אסור ע"כ ברש"י יעוין שם (ויש לפלפל ולעיין לפי דברי רש"י אלו י"ל דרש"י לא חשש רק סולתית לאחד מאלף שמא יאכל אותו הדג טמא בפני עצמו משא"כ בדבר שאינו נאכל בפני עצמו כלל אין חשש כיון שנתבטל כבר יבש ביבש חד בתרי מן התורה, אבל לנדון דידן אין צריכים לזה כי בפסח לא שייך בטול וחוזר וניעור ועוד מטעם אשר יבואר לקמן) וכיון שברירת הפלפלין מסור לכ"א ואחד לכל אשה ואשה המבשלת פשיטא שאסור לסמוך על זה רק באומן הבקי בהם כמו בסולתנית של אומן דשרי כדאיתא בגמרא וברמ"א שם סעיף ה' וז"ל וכן כל דבר שקונים מן האומן דלא מרע נפשייהו, אבל בהנהו פלפלין נראה אפילו באומן אחר שברר אותם בטוב אסורים הפלפלין האמתיים כי יש לחוש שנפרדו פירורין קטנים מהמזיפים מחמת רוב יבשותם נפרדים כמו שאנו רואים שנפרדים מהם פירורין ונדבקו פירורין מעגול זה לעגול אחר לכן יש לחוש בהפלפלין האמתיים שנדבק קצת פירורין מהמזיןפים ובדבר השכיח ורגיל אפילו מה שרק חסור מדרבנן חיישינן וגם בדיעבד אסור וגם לא יועיל לרחוץ אותם היטיב ג' פעמים כיין שיש להם חורים וגומות לא יועיל המחיצה רק זה מועיל שהאומן יבדוק אם פלפלין אלו מעיקרא לא נזייפי בתערובות המזויפים ואז מותר ליקח מהם כמו המורייס במקום שאין שייך חשש תערובות כי לא היתה תקנת חכמים בכלל לאסור סתם מורייס כמו שהיתה על גבינות של נכרים, כדאיתא במפרשים רק במקום שיש לחוש חששו ובמקום שאין לחוש שרי, ה"ה דבר זה שנתחדש פשיטא שלא היתה תקנת חכמים עליהם ואין להתעקש ולומר דתקנה היתה מעיקרא כל היכא שיהא שכיח ומצוי איזה חשש תערובות איסור יהא אסור כל אותו המין, וכל זה פשוט בעיני ע"פ פסקא דשו"ע ואי אימן נכרי נאמן עליו דומה ממש כמו שהוא ההלכתא בשאר איסורים המבואר בפוסקים ויבואר לקמן אי יש בזה איסור דאורייתא או דרבנן.

והנה בזה כיון שאין אנו יודעים בטוח שאחד אינו מערב אסור לקנות סתם מכל אחד ואחד ועל כל אחד ואחד יש חשש אולי הוא מערב וכל זה אפילו לא היה רק איסור דרבנן, ואם אחד בטוח שאינו מערב אזי שרי באיסור דרבנן לקנות כדאיתא ברמ"א שם בסוף סימן והנה הד"מ מביא בשם או"ה שדברי הטור והמרדכי סותרים אהדדי וז"ל שם של הר"מ בשם או"ת שהמרדכי מביא בשם ר"ב וז"ל עכשיו שמתקנים לחם בשמרי יין כתב ר"ב אפילו לר"ת ששמרים שנתמדו אסורים תוך י"ב חודש מ"מ מותר הלחם (לקנות פת מהעכו"ם) כי אינו יכול להיות שלא יתקן גוי אחד משמרי שכר ואמרינן בכתובות פרק ב' שאם יש מחבואה וכו' וכל היכא דאיכא למתלי לקולא תלינן כהא דפרק השוכר אימא מגבא דחביתא שקלה ובדברי הטור לא משמע כן ודברי הטור המה דברי הגמרא בע"ז ומשמע דדבר שדרכו לעבר אסור ולא אמרינן דא"א שאחד לא יעשה והוא יציל על כולם ובאמת שהוא קולא גדולה ואין ללמוד מדין שבויה לשאר איסורין דבשבויה הקילו, ואפשר לומר הואיל וסתם יינן דרבנן אפשר התירו בו כמו בשבויה עכ"ל לכאורה באמת קשה על המרדכי שפסק נגד הגמרא ומתניתין דפרק א"ר ובאמת על הגמרא גופא חין להקשות דסותר להגמרא בכתובות דתלינן להקל די"ל רק בשבויה הקילו לכן הקילו שם אבל לפי מאי דמסיק הד"מ דאפשר לומר הואיל סתם יינם דרבנן הקילו בו כמו בשבויה וזה תמוה דא"כ הוה המרדכי נגד הגמרא ערוכה והגמרא בעצמו לפי סברא זו דסתם יינם קיל כמו שבויה סותר עצמו דהא אעפ"כ אסור לקנות כל אותן דברים שיש בהם חשש תערובות סתם יינם ולא אמרינן אי אפשר שלא יהא אחד דלא מערב אם כן סותרת סוגי' הגמרא כתובות להסתם מתניתין דע"ז ועוד קשה על הגמרא למה כאן מקלינן לומר אימא מגבא דחביתא ובתערובות מחמירין שמא זייף לכן נלע"ד דהמרדכי כבר כי אינו יכול להיות שלא יתקן גוי אחד משמרי שכר וזה אמת דהא בכל השנה מחמיצין בשמרי שכר ויכול להיות שמחמץ גם עתה אחד בשמרי שכר וע"ד כמה גוים שחין להם כרם ואינם עושים יין מחמצים עתה כמו בכל השנה בשמרי שכר הגם יכול לקנות שמרי יין בשעת הבציר מ"מ למה יהדר לקנותו הא אין זה בזול יותר משמרי שכר ואם גם בשעת הבציר קצת בזול מ"מ אין כדאי כהדר לקנות אותו מאחר בשביל דבר מיעוט מן המועט שמרים שאינו כדאי לו לקנות מאחר וכיון שכל הגוים אופים לחם בל"ס שמעט אי אפשר שלא יחמץ אחד בשמרי שכר והוה שכיח מאוד וקרוב לודאי הוא וא"כ דמי למחבואה שמצלת על כולן הגם אין אנו יודעים בוודאי שנחבאת אחת שמה מ"מ תולין להקל שודאי נחבאת אחת שמה להציל עצמה כי הסברא מחייבת שוודאי כל אחת ואחת מתמאצת להחבא וודאי סתמא דמילתא אי אפשר שלא תתאמצת להחביא אם יש לה מחבואה ואז היא מצלת על כולן וה"ה בפת כן הוא, וכי תימא יש לחלק דלמא בשבוי' הקילו ולא בשאר איסורים על זה מסיים המרדכי דכל היכא דאיכא למתלי לקולא תלינן גם ביין נסך כדאמר בהשוכר את הפועל אימא מגבא דחביתא שקלה והוה כמו ספק על דהספק אם נתנסך היין מעיקרא ותלינן להקל ודומה לשבוי' במחבואה אם נאנסה מעיקרא וראייתו של המרדכי הוא דמקלינן בספק כמו גבי שבוי' אבל בכבשים ומורייס ששכיח וקרוב לודאי הוא דמערבין כולם כאחד כדי להרויח ולמה יהא אחד שלא יערב הלא גם הוא כמוהם רוצה להרויח ובדבר שקרוב לודאי הוא דנין כמו ודאי ויינם שמערבים ודאי איסור סתם יינם הוא (חוץ מאומן וכדומה היכא דיכול לברר) והוה כודאי וסתם יינם ודאי אסור אבל בהיכא דאנו מסופקים אם נתנסך ע"י נגיעת הגוי דהוה כמו ספק על אנו תולין להקל, ה"ה בדברי המרדכי דספק אם נחמץ בשמרי יין או שכר דהוה כמו ספק על ויפה כתב ופסק המרדכי בסתם יינם דוקא ואינו סותר לדברי הגמרא אדרבה גם הטור אינו חולק, אך כל זה בסתם יינם דהקילו כמו בספק על כדאמרינן אימא מגבא דחביתא שקלה ולא בשאר איסורין, ועוד מצינו בלאו"ה כמה קולות ביין נסך לענין הפסד מרובה כדאיתא סימן קכ"ו סעיף בהג"ה שם ולענין עד אחד כמבואר שם סימן קכ"ז סעיף א' בהג"ה בסופו, אבל היכא דידוע לנו בודאי בירור גמור שאחד אינו מערב אזי יש להקל גם בשאר איסורים דרבנן, ויעוין תוספות כתובות (דף כ"ב) שם לגירסא ערקי איהי דהיכא דערקא אתתא חדא מן העיר אין ספק דמותרות השבויות רק במחבואה כיון שאינו ודאי בזה מסופק הגמרא שם היכא דאין יכול רק אחת להחבא שמה אבל לא היכא דודאי ערקי אתתא אפילו רק אחת דתלינן להקל והמרדכי מדמה למחבואה דמצלת ולא מביא הא דאי ערקי אתתא חדא מנייהו דבענין כזה גם בכל איסורים מותר ורק במחבואה שהוא קולא יותר מזה מביא המרדכי ראייה לדינו ומביא שגם ביין נסך הקילו כזה וזה כוונתו לענ"ד לאמת במרדכי ויען כי דין זה לדון עליו מצוי בעתים הללו מאוד בכל המדינות ובכל ענינים כי גברה מאוד בענינים כאלו תערובות דברים מזויפים לכן כתבתי בזה לדינא לאמתו שר דבר, והנה הרמ"א נקט בלשונו היכא "דידוע" היינו בודאי בלי ספק שנתלה להקל, שגוי אחד אינו מערב בכן יפה פסק גם בשאר איסורין להקל, ודברי סברת המרדכי שאין אפשר שלא יהא אחד וכו' אינו אלא בסתם יינם.

והנה בנ"ד נלע"ד גם אם היכא דידוע לן שאחד ודאי אינו מערב ומזייף אסור משום דרק בדרבנן מקילינן זה ולא בדאורייתא ובפלפלין יש קרוב לודאי שיבוא לאיסור דאורייתא כי דרך ליתנם בצלי קדר שנותנין במחבת הפלפלין ושאר מיני בשמים ואח"כ נותנין עליו הבשר וכיסוי מלמעלה והוא נתבשל ונצלה שם ואח"כ מוציאים החתיכות בשר ממנו ונשאר במחבת הפלפלין ובשמים וחתיכות בצלים ושומים ומעט רוטב ואז אין ששים במועט הזה נגד הפלפלין ולפעמים אפילו רק נגד קורט אחד אין בו ששים ומכש"כ שאותן פלפלין המזויפים בתערובות הרבה מעורבים בו יותר מקורט אחת ונאסר הכל מן התורה כידוע ואח"כ מוציאים הרוטב ונותנים על הבשר והרוטב אסור מדאורייתא ונבלע הבשר מן הרuטב של איסור ולפעמים אוכלין אותו בפני עצמו או עם שאר דבר בטיבול הרבה פעמים אוכלים הקיפה גם כן ויעוין בשו"ע יו"ד סימן ק"ה אבל בענין זה כל הפוסקים מודים כיון דשכיח ורגיל ומעשים בכל יום הוא שכן עושים שמוציאים תחלה הבשר במזלג שלש שנים או בכף ונשאר שם הקיפה עם הפלפלין ואח"כ מוציאים הרוטב והקיפה, ודבר דשכיח ורגיל ודרכו בכך הוה כמו ודאי, וראיה לזה מדפסקינן בשו"ע יוד"ע סימן קכ"ז סעיף ה' מאיסור מועט שנבלע בכלי שדרכו להשתמש בו בשפע ואין בו בבליעת האיסור ליתן טעם בכלי כמו חביות מותר בלא הגעלה אפילו הוא בן יומו כיון שדרכו כך חזינן דדבר שדרכו בכך חשבינן כודאי והטור חולק על דין זה של הרשב"א דמקשה הטור ניחוש דלמא לפעמים ישתמש בו במיעוט שיקבל טעם מן הבלוע כמו שאנו גוזרין אינו בן יומו אטו ב"י ומתרץ הב"י בדברי הרשב"א כיון שאין דרכו כך ליכא למגזר ע"כ וא"כ מוכח דחשבינן דרכו בכך כודאי שאפילו מדרבנן אין אנו חוששין כלל לזה ואם להקל פסק כך דנינן כודאי מכש"כ להחמיר, והטו"ז סימן צ"ט סעיף ז' ושאר שיטות שחולקין על האי פיסקא דרשב"א סברי רק מדרבנן אסור משום גזירה ולא מן התורה מכש"כ בנידון דידן פשיטא שהוא אסור מן התורה והוי ודאי כיון שדרכו כך ולא נידון לספק ולהקל בו כיון שעיקר הסברא הוא מעיקר הדין להחמיר.

והנה דבר פשוט אצלי שגם אם מביאי' מאותן מקומות שגדל שם הפלפלין הגם אם היה ידוע לנו ששם אינם הפאבריקען שעושי' העגולי' המזויפי' הגם ששם הפלפל בזול מ"מ יש לחוש לתערובות כיון שמרויחי' הרבה ע"י הזיוף ועתה שנקל מאוד להביא שם אותן הפלפלין העגולי' המזויפי' על ידי הבי דואר או מסילת הברזל, ושכר הוצאה מעט יש לחוש כי קנו מפה אותן עגולי' המזויפי' ונשלח לשם וערבו אותם שם וזה הוא שיטת הטור סימן קי"ד בסופו בד"ה המוריי' שלהם אסור ואם היין ביוקר לא חיישי' לתערובות וכו' ולא חיישינן למקומות שהיין בזול ויעוין ב"י שהקשה על הטור שמשמע מהגמרא שחיישינן, ובדרישה מתרץ אם ידוע לנו ודאי שעבר דרך אותו מקום שהיין בזול אז חיישינן חוץ אם עקולי ופשורי שלא היה יכול לילך לתוך העיר מקום שהוא בזול לקנותו אבל אם אין אנו יודעים שיש באותו דרך מקום זול אין אנו חוששי' שמא יש מקום זול ושהלך לשם, והנה בנידון דידן זה אפשר בנקל שיכול להביא על מסילת הברזל והבי דואר שמה עגולים המזויפי' פשיטא שיש לחוש חוץ אם שמה כל הפלפלין בזול כל כך שעד שאינו כדאי להם להביא מרחוק להתערב ולרמאות.

אבל נראה לי פשוט שמהרוכל האפטייק שכל עניניו רק לרפואה ממנו נוכל ליקח כי הוא אומן ואינו מרע נפשו והוא דין המבואר ביור"ד סימן קי"ד סעיף ה', הגם שאם כל היהודים באים קודם פסח אצלו לקנותו יודע הוא שאינו לרפואה ואינו מירתת לזייף מ"מ כיון שהוא יודע שלכך הולכין אצלו מפני שהוא אומן ואינו מזייף ושרק עליו סומכין שפיר שייך בי' אומן לא מרע אומנתו לזייף כי ירא למרע נפשי' ואין זה טענה שהוא איש מהימן רק גם אותו רמו מ"מ אם הוא גברא שיכלו לרמותו ממיל' מרע אומנתו במסחר. ועוד יען שרק לו נותנים אמונת אומן שאינו מזייף הפלפלין והוא בודאי בקי בהם או יעשה ע"י אומן לברר אם מזויפים המה או לא, (ואי אולי יברר האומן האפאטייקיר המזייפים וימכור האחרים על זה יש תקנה כדאיתא לקמן בסוף התשובה) ויעוין מג"א סימן כ' סע"ק א' שדבר שנוגע רק לדת יהודי לא שייך לא מרע אומנתו, ורק אחד כתב לי שדרש שידכו אותם קידם פסח, ויש לעיין מה מועיל זה לענ"ד, אם אין בו ששים מן ההיתר נגד האיסור פשיטא שלא יועיל מה שידוכו אותו אבל אם בטוח בתערובות ששים מן ההיתר אז קודם הדיכה אין שייך בו בטול כלל כיון שיכולין לברר המזויפים לכה"פ האומן הוה ניכר האיסור ואין שייך בו ביטול, רק אחר הדיכה אז אין ניכר ואין יכול לבררו ובטל בששים דהוה לח בלח, והיינו אם נדכן היטב כקמח, ולאותן שיטות דהוה יבש ביבש דאפילו קמח מקרי יבש ביבש אם כן חד בתרי בטל דהוה לא ניכר עוד האיסור רק חוזר וניעור בפסח והכא כיון דאיכא למתלי לקולא תלינן היינו כיון שאינן מזייפים אותן מעט מעט רק השק כולו שמוכרים יכול כל האחד לתלות שהאיסור נשאר בשק או אצל חבירו הוא וכיון שקודם הפסח הוא שפיר דמי לתלות כמו שהעלה החי"י סימן ת"ל על דברי רש"ל שהובא שם במג"א, ויאכל מעט ממנו קודם פסח אבל אם לא נדוכו לא מהני לתלות כיון שיכול לברר ניכר האיסור, ויזהר לאכול ממנו מעט קודם הפסח כדאיתא במהרש"ל ואין לסמוך על חבירו דילמא איסורו בחבירו דאין מועיל רק אם נאכל קודם הפסח ואולי לא אכל שום אחד מהם עוד ממנו.

והנה משום אין מבטלין איסור י"ל אין כאן חשש הגם דחמץ מיקרי שמו עליו, ויעוין מג"א סס"י תמ"ב, מ"מ יש לומר אין כוונתו לבטל האיסור רק להציל ההיתר, הגם שיכול לברר האיסור תחלה ובזה שייך מבטל איסור כדאיתא בטו"ז יור"ד סימן קל"ז סעיף קטן ד' היכא דיכול לעשות הדבר ע"י שיסיר האיסור תחלה מקרי מבטל הגם שאין כוונתו לבטל מ"מ הכא דיש טירחא לברר שרי אבל באמת במיעוט פלפלין הנצרכים לכל אחד בביתו אין כ"כ טירחא (ויש לדון קצת להא כיון דכל בעל הבית בביתו לא בקי כ"כ לברר אם כן ישאר עדיין בספק דאינו מחויב לברר, דומה לסברת נו"ב בספק ספיקא אם לא יכול לברר רק חד ספק והשני נשאר אין צריך לברר כלל, אבל יבואר לקמן שמועיל עכ"פ בחירת הבע"ב לענין שיהא אח"כ ששים יעוין לקמן רק אם הסוחר מברר כל השק אצלו יש טירחא מרובה לברר כל השק ועוד בל"ס אין בההיתר ששים נגד האיסור דבלי ספק מערב הרבה מהחמוצים, דבשביל דבר מיעוט אין כדאי לו לזייף, מ"מ כראה לי אחר שנבררו המזויפים מתוכן כמו שכתבנו לעיל ונשאר עוד אסור מפני פירורין הנדבקים ונכנסים בחורין ובגומות של הפלפלין האמתיים הגם שהוא רק משהו מ"מ חמץ אסור במשהו, אבל לזאת יועיל שידוכו אותם קודם הפסח הדק היטב כמו קמח דנגד אותן פירורין ודאי יש ששים והפירורין הנדבקים לברר אותם טירחא מרובה הוא וכמעט אי אפשר ולא שייך ביטול איסור כי אין יכול לסלקם ואין כוונתו לבטל כדי ליהנות מפירורין הנדבקים, ואם נדונם כיבש ביבש ואז חוזר וניעור בפסח מ"מ אם בירר הרבה בבת אחת ולקחו כמה אנשים מהן כל אחד יכול לתלות שהמזויפים היו מונחים אצל פלפלין של חבירו והפירורין ששכיחו שנדבקים בפלפלין האחרים נדבקו ואפילו אם בירר אותם אחד שאין בקי להכיר אותן כמו אומן יש להתיר לדוכן כי אם גם נשאר איזה עגיל גרגיר המזויף על ידי שאינו בקי כל כך לברר, מ"מ נגד אלו הנשארים בודאי יש ששים. ואם נדונם כיבש ביבש יש לתלות שבירר באמת כולם, *) וכל זה ההיתר לן אם בעל החנוני שמוכר אותם הוא בירר אותם דיכול כל אחד ואחד לתלות שפירורין השכיחין לדבק נדבקו בשל חבירו שהמזויפים היו מונחים סמוכים אצל הפלפלין שלקח חבירו או מונחים עוד בשק, אבל אם בעל הבית עצמו מברר אם נדונם כיבש ביבש יש להחמיר, ויש להחמיר בכל גוונא לאכול מעט ממנו קודם הפסח אבל יען שהש"ך סימן ק"ט ס"ק ג' מביא רוב הפוסקים דסבירא דקמח בקמח מיקרי לח בלח וכן נקט המג"א בפשיטות סימן תכ"ט ובסימן תצ"ח דאפר באפר לח בלח הוא יש להקל וכל זה אם נדוכו הדק היטב כקמח, אבל אם אינו דק כקמח ואפר אסור, דהא הפרמ"ג יו"ד סימן ק"ח מביא דחרדל מקרי יבש ביבש הגם שקטנים המה מאוד גרעיני החרדל, והנה חכם אחד רצה לדמות המזויפים לחמץ נוקשה, אבל לפי ששמעתי שעושים אותם מעיגולי עיסה ומשחירים אותם אינו חמץ נוקשה ואם היו שורפים אותם באש תחלה כדי שיהו ע"י השריפה יהי' שחורים וידמו למראה פלפלין יש לדון אולי לא נקלו כ"כ יפה עד שבאמצעית תוך העגולים המזויפים נשרף ג"כ היטב אבל מ"מ יש להקל דאז יש לומר שנגד קצת עיסה שבאמצע העיגול שלא נשרף כ"כ יש ששים לנגדו אבל אי רק משחירין אותן בצבע אינו חמץ נוקשה.

והנה א"ל יען כי נותנים בתוכו תערובות דברים חריפים כדי שיהיו חריפים כמו הפלפלין עד שאינו ראוי לאכילה כמו הפלפלין היבשים עצמם האוכלו בפסח פטור כמו כס פלפלין ביוהכ"פ, הלא בבישל ותערובות נתפשט ונתערב טעם החריף בתבשיל והחמץ בעצמותו טוב הוא ונותן נועם ואוסר, ודומה למי שמערב דבר מר כמו לענה בחמץ אינו חייב משום שהוא שלא כדרך הנאתן ואם מתקנו ומוציא ממנו טעם המר חוזר להיות טוב וחייב עליו, ועדיין אין אנו יודעים אחר הדרישה איך עשייתן של המזויפים היטב כדי שנוכל לדון על הבירור, והרחמן יצילנו מכל זיוף ורמאות ורמאים ויורינו בדרך האמת לכבוד שמו הקדוש והגדול.

והנה אחר כתבי זאת נלע"ד לפי מה ששמעתי שמערבין הרבה כמעט החצי הוא מן המזייפים והבירור קשה מאוד כי יש גם פלפלין חלקים בטבע כידוע ומערבים תמיד עם שאר פלפלין ואין להם שום סימן רק אז כשבוצעים העגולים לשנים והפלפל בטבעו יש בו בתוכו נקב קטן ועגול, משא"כ בהמזויף וזה פשיטא שאין עושין לחתוך כל גרעין וגרעין לשנים כי זה אינו כדאי ורבה הטירחא, ועוד יכולין להכיר כי הפלפל בטבע יש מבחוץ נקודה שחורה עליה והוא כמדומה במקום פרח ושושנה בשאר פירות כגון תפוחים ואגוזים וטרחא גדולה לברר ולעיין כל גרגיר וגרגיר ובל"ס שנשים אין נאמנות כדאיתא ביוד"ע שבספק איסור ובפרט בטירחא **(הוי ספק ספיקא ועיין בדג"מ או"ח סימן תס"ו במג"א סעק"ד דאפילו אחד אחד בכה"ג יש להתיר מכש"כ פלפלין דלוקחים כמה גרעינין בפעם אחת.)** מרובה אין נאמנות שם סימן קכ"ה בהג"ה והכא כיון שאם ימצאו כמה וכמה גרגרים מזויפים א"כ אח"כ על האחרים ספק הוא אם ימצאו עוד ועל זה מזלזלין ועוד שהוא טירחא וספק איסור אין נאמנים.

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה