אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר

סימן ג

סימן ב

שאלה הלכה למעשה בבן זוג צעירים לימים אשר בכל פעם שמתעברת אשתו היא בסכנה גדולה שאינה יכולה להוליד הוולד כי נסתם הרחם ויוכל להכניס ולא להוציא ונסתכנה כמה פעמים אם יש להתיר לשמש במוך שתשים אותה רק בעומק נגד פי הרחם לבד ועוד שנית כי הבעל לא קיים עדיין פו"ר אם יש גם כן להתיר והוא מפרנס אלמנה אם אשתו ואם תתגרש פסקא לחיותא הגם שמוטלת על הציבור מ"מ ברוב חיי צער ולחץ תחיה אם גם תקבל החזקה מזה ומזה תהא לה בושה ועתה הוא סמוכה על שלחנו ומפתו תאכל.

ביבמות (דף י"ב ע"ב) איתא תני רב ביבי ר"מ אמר שלש נשים משמשות במוך מעוברת ומניקה וקטנה מבת י"א עד י"ב שנים וחכ"א אחת זו ואחת זו משמשת והולכת ומן השמים ירחמו שנאמר שומר פתאים ה', שיטת תוספות היא שרש"י סובר מוך בשעת תשמיש, ור"ת חולק שמוך בשעת תשמיש בודאי אסור דהוה כמטיל זרע על עצים ואבנים, אלא במוך אחר תשמיש איירי שבשעת תשמיש משמש כדרך כל הארץ וכמו קטנה ואיילונית דלא איתסרו בתשמיש הגם דלאו בני בנים נינהו, ואח"כ לאחר התשמיש נותנת האשה מוך ומקנחת דאיהי לא מיפקדא אהשחתת זרע כיון דלא מיפקדי אפו"ר (וסבר ר"ת דגם זרע של האיש מותרת להשחית) והשלש נשים צריכות לשמש במוך אחר תשמיש כדי שלא תבואו לידי סכנה ע"כ שיטת ר"ת משמע אבל שאר נשים מותרות רק אינן צריכות וזה במוך דלאחר תשמיש, ועל זה קשה כיון דאין בו איסור במוך דלאחר תשמיש ושאר כל הנשים נמי מותרות למה חכמים מתירים לשלש נשים להכניס עצמם לסכנה ולסמוך על רחמי שמים, וצ"ל דחכמים באמת חולקין על ר"מ וסברי דיש איסור גם במוך לאחר תשמיש ואסור גם לשלש נשים הגם שאינו מוזכר בדברי חכמים לשון "איסור" וכיון שבכל גוונא איתא אי סימן התירו חכמי' לסמו' על ר"ש שלא לעגן, ולפי"ז לא הוי צריכים התוספות לפרש בהא דקאמר הש"ס בנדה נשים לאו בנות הרגשה דפירשו לאו בנית "איסור" הרגשה רק כפשוטו ובאמת המה בנות איסור הרגשה להשחית זרע דאיש ומתניתין אתיא כחכמים וצ"ל דהוא דוחק לתוספות לאוקמי סתם מתניתין דלא כר"מ.

והנה במוך דלאחר תשמיש מוכח מרש"י (כתובות ל"ט ע"ח דגם כן אסור דפירש"י שם וז"ל מותר להשתמש במוך ואינן כמשחיתות זרע עכ"ל מוכח דסבר רש"י כיון דלר"מ רק שלש נשים מותרות אבל שאר נשים אסורות ובג' נשים התירו משום סכנה אבל שאר נשים חסירות משום השחתת זרע דאיש וכיון דמפקדא אהשחתת זרע דאיש ע"כ דגם אחר תשמיש אסורה להשחית והא דהתירו לג' נשים לשמש במוך בשעת תשמיש כדי שיהיו בטוחים שלא יקלטו כלל הזרע משא"כ אחר תשמיש דילמא לא תקנח יפה ומשים סכנה התירו גם בשעת תשמיש וכן הוא בריטב"א יבמות בשיטת רש"י דבין לפני תשמיש ובין לאחר תשמיש היא עושה איסור שמשחתת זרע דאיש.

והנה מקושית ר"ת בכתובות ל"ט דהקשה על רש"י דהא קטנה ואיילונית מותרי' לשמש בהדייהו כיון שהוא דרך תשמיש מוכח דסבר ר"ת דכוונת רש"י בכתובות במוך דלאחר תשמיש פלוגתייהו, אבל קודם תשמיש באמת לכולי עלמא אסור ומר"י שם דמיישב רש"י דסבר רש"י במוך קודם תשמיש הפלוגתא ובאמת לאחר תשמיש גם רש"י מודה לר"ת דשרי ועוד מיישב ר"י שם דגם אחר תשמיש הפלוגתא ומשום דמשחתת בידים זרע דאיש וצ"ל באיילונית שרי כיון דאינה עושה בידים מאומה.

ולפ"ז לר"ת קידם תשמיש לכולי עלמא אסור ולאחר תשמיש ר"מ מתיר לכל הנשים ושלש נשים מחויבות ליתן מוך כדי שינצלו מסכנה וע"כ צריכין לומר דחכמים פליגי ואוסרים מאי דשרי ר"מ במוך לאחר תשמיש דאל"כ דסברי כר"מ דמותר אחר תשמיש גם לכל הנשים אמאי התירו להן להכניס עצמן בסכנה וא"כ הלכה כחכמים דרבים נינהו וגם מיך אחר תשמיש אסיר אפילו לשלש נשים אך לריטב"א בשיטת ר"ת גם ר"מ דאמר צריכות משמע דשאר בשים מותרות לא בכל נשים מיירי רק בקטנה פחות מי"א מיירי כיון דבלאו הכי לא מיעבר' לכן מותרו' לשמש במוך אבל בגדילה אסור וחכנים לא הכריחו גם לשלש נשים לשמש במוך כי יכולים לסמוך על רחמי שמים אבל לא אסרו להשתמש במוך ושיהיו מחויבים להכניס עצמם בסכנה ונסמוך על רחמי שמים זה ל"ז.

והנה לרש"י מוכח מכתובות (דף ל"ט) לפי ישוב הר"מ בתירוץ שני ולפי הבנת ר"ת ברש"י דאחר תשמיש הפלוגתא אבל קידם תשמיש לכ"ע אסיר וא"כ ע"כ צריכים ג"כ לומר דחכמים פליג' ואוסרים במוך דלאחר תשמיש רק לפי ישוב הראשון של הר"י ברש"י הפלוגתא במוך קידם תשמיש ובזה פליגי חכמים אבל לאחר תשמיש יוכל להיות דרש"י סבר דמותר אפילו לחכמים (רק כיון דאינו בדוק כל כך שיועיל לכן התירו לשמש סתם) והיוצא מזה לתירוץ ראשין של הר"י יוכל לומר דגם רש"י מודה דמוך לאחר תשמיש שרי לכ"ע אפילו לחכמים.

אך לפי דברי הרשב"א הובא לקמן כרחה דכבר דרבנן לא אקרי רק דפליגי דיכולין לסמוך על רחמי שמים וא"כ אין הכרח לשמש במוך גם לא לר"ת דפשיטא דהלכה כחכמים, ולפי מה שהבין ר"ת ברש"י כתובות ולפי יישב הר"י שם דבמוך לאחר תשמיש מיירי י"ל דגם חכמים סברי דשרי רק מקילין דג' נשים אינן צריכות מוך שם וכן פי' הריטב"א יבמות וכתובות כרשב"א משום דקשיא ליה למה חסרו חכמים מוך כיון שסכנה היא וכי צריכה להכניס עצמה בסכנה דוקא וז"ל שם בכתובות וכי משום שומר פתאים ה' תהא אסורה בזה ומכניס עצמה לסכנה עכ"ל א"כ לכל השיטות סברי חכמים במוך אחר תשמיש כל הנשים שרי והלכה כחכמים.

הרשב"א כתובות דף ל"ט מקשה וז"ל אי מותרות קאמר ר"מ חכמים במאי פליגי עלי' דהא סברי לי' לרבנן נמי דקטנה לא מיעברה כר"מ ואמאי אסרו לשמש במוך, אלא ה"פ חייבות לשמש במוך כי היכי דלא ליתי לידי סכנה ובלא מוך אסור להן ולבעלהן לשמש וחכ"א הרשות בידה לשמש בלא מיך ומן השמים ירחמו עכ"ל, מוכח דרשב"א רש גם כן צריכות וחכ"א אינן צריכות אבל לא דאסרו חכמים. אך אינו מוכח אם מפרש הרשב"א דמיירי במוך לאחר תשמיש או קודם תשמיש מ"מ מקושית הרשב"א נלמד דמקשה אמאי פליגי רבנן כיון דלא מיעברה אמאי אסור לשמש במוך משמע דכל עיקר איסור מיך הוא רק משום השחתת זרע דיכולה ממנו להתעבר וא"כ באותן שאינן יכולין להתעבר גם קודם תשמיש שרי (אך קשה דלמה יהא מותר לשמש כלל עמה וצריך לומר מידי דהוה אאיירלונית מ"מ יש לחלק דהתם הוי כדרך כל הארץ ממש משאכ במוך ומכל זה לא הזכיר הרשב"א דמשמע מדבריו דרק משום השחתת זרע הראוי להתעבר הוא החיסור) מ"מ לא מוכח היתר מרשב"א להשתמש במוך רק באותן שאינן יכולות להתעבר ולא בשאר נשים וכן הובא בפירוש הרשב"א יבמות דמקשה אי מותרות לשמש במוך קאמר א"כ קטנה פחותה מבת י"א אסורה ואמאי הא אינה מתעברת ומתרץ גם כן דצריכות לשמש במוך קאמ' מוכה ג"כ דכל איסור של מוך הוא השחתת זרע הראוי להתעבר ובאינה ראויה להתעבר כגון קטנה גם מוך שרי, וצריך לומר דהוה כדרך כל הארץ כיון שנהנה גוף מן הגוף וכדאיתא בהדיא ביש"ש יבמות סימן ט"ז, מ"מ בכל זה אינו מוכח דשיטת הרשב"א דמתיר במוך קודם תשמיש דילמא במוך אחר תשמיש אבל קודם תשמיש אסיר כר"ת דהוה כמטיל זרע על עצים ואבנים ולא כיש"ש, העולה מזה דאינו מוכח לא לכאן ולא לכאן, משיטת הרשב"א רק מוכח באשה שאינה יכולה להתעבר מותר במוך לאחר תשמיש לכילא עלמא דכל איסור דלאחר תשמיש אינה רק משום השחתת זרע הראוי להתעבר.

והנה מהרא"ש במס' נדרים מוכח להדיא במוך קודם התשמיש איירי ומפרש דצריכות מוך משא"כ שאר נשים דאינן צריכות ולפי פירש הרא"ש כל נשים דעלמא מותרת במוך קודם התשמיש מוכח כיש"ש משום דהוה כדרך כל הארץ גוף נהנה מן מן הגוף, דהא בזורה לחוץ אוסר הרא"ש להדיא כמבואר בתשובת הרא"ש הובא בשו"ע אה"ע סימן כ"ה ומתיר במוך וע"כ כיש"ש, אבל בשאר נשים לרשב"א אסור במוך משום השחתת זרע ור"מ ורבנן לא איירי רק משלש נשים וכדאיתא להדיא ברשב"א ולא כר"ת והא דקאמרי רבנן אחת זו ואחת זו קאי על קטנה בין פחותה מי"א בין יתירה מי"א אבל לא מיירי רק משלש נשים.

והנה מריטב"א יבמות (י"ב ע"ב) דנקט בלשונו להשחית זרע הראוי להוליד ולאבדה במוך אסור אפילו לדידה ואפילו היה המוך מונח בשעת תשמיש עכ"ל, והנה נקט הריטבא איסור מוך בשעת תשמיש לרבותא יותר מלאחר תשמיש, וצ"ל דהריטב"א קאי על האשה שלדידה כל עיקר האיסור רק שלא תשחית זרע הראויה להתעבר וחמור לאחר תשמיש שמשחית אותה בידים מקודם תשמיש דבשעת הנחת המוך אינה עושת כלום שום איסור רק אח"כ ממילא כשמשמש עמה אינה קולטת, אבל לבעל חמיר בשעת תשמיש דכמטיל על עצים ואבנים הנהו ואחר תשמיש אינו עושה כלום והתשמיש שרי מידי דהוה כקטנה ואיילונית, ודברי ריטב"א ביבמות ובכתובות תמוהים דבתחלה אמר דבקטנה שרי משום דהות דרך תשמיש ואח"כ מקשה לרש"י דמפרש מותרות לשמש ומשמע מפירוש רש"י דוקא אותן שלש נשים שאחת מהן קטנה מבת י"א עד בת י"ב שנים שרי אבל קטנה פחות מי"א אסורה ולמה הא אין כאן השחתת זרע וכוונתו כמו שהקשה ברשב"א כיון דאינה יכולה להתעבר ומאי מקשה דהא שני ושני דבמוך לא הוה דרך תשמיש משא"כ בלא מיך והריטב"א גופא נחית לחלק בהכי (צ"ל דקושיתו הוא דסבר דרש"י מפרש במוך לאחר תשמיש אם כן היה גם כן כדרך כל הארץ)

הנה היש"ש יבמות פ"א סימן ט"י מביא שיטת ר"ת שצריכות לשמש במוך קאמר וחכ"א גם אלו שלש נשים אינם צריכות מוכח דמפרש כמו הרשב"א דלא אסרו חכמים מה שמתיר ר"מ אלא חכמים לקולא נקטי שגם אלו משלש נשים אינם צריכות מוך ויכולין לסמוך על רחמי שמים וכדפירש הרשב"א וריטב"א ולא כמו שכתבנו לעיל גם מיקל היש"ש בתרתי קולא שבמוך קודם תשמיש מיירי כדפירש ר"י בעל התוספות בכתובות ברש"י וראייתו מנדה וכדפירש ר"ת שצריכות קאמר ושאר נשים אינן צריכות ולכן מתיר לכל הנשים לשמש במוך קודם תשמיש והיינו משום דדרך תשמיש בכך הוא שהגוף נהנה מן הגוף וראייה מגמרא נדה מדלא קאמר הני ג' נשים דמשמשות במוך רק נקט סתם משמשת במוך משמע דבכל הנשים שכיח שישתמשו במוך וגם מהרא"ש בנדרים שהבאתי לעיל ראייתו שהבאתי לעיל.

והנה נלע"ד להביא ראייה ליש"ש מגמרא יבמות (ל"ד ע"ב) ר"א אומר כל אותן כ"ד חודש הוא דש מבפנים וזורה מבחוץ וחכ"א הללו אינן אלא כמעשה ער ואונן ומסיק שם כמעשה ולא מעשה דאלו ער ואונן שלא כדרכה, והנה רבי אליעזר גופא דקאמר פרק כל היד כל האוחז באמה ומשתין כאלו מביא מבול לעולם משום שבא עי"ז להוציא זרע לבטלה וכמה דברים חמורים שם אפילו ישב לו קוץ בכריסו וכו' יעוין שם היכי שרי הכי להיות זורה מבחוץ במניקה, והנה לכאורה גם על ר"מ תמות למה התירו לשלש נשים לשמש במוך ולהשחית זרע בידים ואי משום סכנה לא ישמש עמה כלל וכמו שאוסר בתשובת הרא"ש באמת באשה שיש אוטם ברחמה שזורה ע"י כן מבחוץ שאסר לשמש עמה כלל כל ימי חייה, וגם משום קצת עגון כגון בקטנה עד שתגדל ובמניקה עד אחר עבור ימי הנקה ובמעוברת עד אחר שתלד לא שייך להתיר דהא יכול עוד לישא אשה וע"כ צ"ל משום עיגון קצת דידה הפירו לה לדידה לעשות איסור זה לשמש במוך ואף שאיסור זה חמור כמעשה ער ואונן וקשה האיך התירו איסור זה החמור משום עגון קצת שהיא רק שתי שנים כל ימי הנקה אלא ע"כ דבר פשוט דמשמשת במוך אינו כלל לתא דמעשה ער ואונן אלא כל האיסור שמשחתת זרע שיכולה להתעבר ממנה ואותן שלש נשים שבלאו"ה אינם יכולין להתעבר ולהוליד זרע הראוי או כדי שלא תסתכן שרי והתשמיש הוה כדרך כל הארץ ולכן הקשה באמת ברשב"א ובריטב"א שקטנה קודם י"א שנים תהא שרי להשתמש במוך דבלאו"ה לא תתעבר וכל זה במוך דלאחר תשמיש אבל קודם תשמיש ר"ת באמת אוסר דאיסור חמור הוא כמטיל על עצים ואבנים ולא התירו לו האיסור ובפרט משום עגון דידה אלא לא ישמש עמה כלל, ורש"י שהתיר ע"כ צ"ל כיש"ש דגם במוך קודם התשמיש הוה כדרך כל הארץ ורק משום השחתת זרע שיכולה להתעבר הוא ולכן בנשים שאינן יכולות להתעבר שרי אבל באמת לר"ת קשה דסבר דקודם תשמיש באמת אסור משום איסורא דידיה האיך התיר ר"א (ודוחק לומר דמוך מבפנים גרוע יותר מזורה מבחוץ דהא אם זורה בחוץ ג"כ מטיל על עצים ואבנים) ועיגון לגביה לא שייך כלל ואין להתיר משום קצת עיגון דידה ולא תשמש ולא תהי' סכנה וע"כ צריכין לומר דמעשה ער ואונן רק שלא כדרכה הוה דלדידה יש לה צער מזה וכדפירש רש"י ויענה שלא כדרכה ואינה כדרך כל הארץ אבל אם משמש כדרך כל הארץ רק שמטיל זרע לחוץ הוה רק כמעשה ער ואונן כדמסיק הגמרא שם וסבר רבי אליעזר דאיסור זה התירו לו משום עיגון דידה ואפילו לבעל' התירו משום עיגון דידה (דאין לומר משום מצות עונה התירו דאם אסור הוא הדבר ואדעתא דהכי נשאת לו שתתעבר ותניק ויהא אסור לשמש עמה ממילא מעיקרא אינו מחויב בעינה היכא שיהא צריך לזרות מבחוץ) ורבנן פליגו גם על זה דגם זה אסור וי"ל דר"מ ור"א בהאי סברא פליגי ר"א סבר זורה מבחוץ עדיף דלכל הפחות התשמיש הוא כדרך כל הארץ רק הטלת זרע לא הוה כדרך כל הארץ, משא"כ במוך (ובפרט לפי מה דאיתא ברש"י נדה שממלאת כל אותו מקום במוך הוה גם התשמיש וגם הטלת זרע שלא כדרכה, ור"מ סבר מוך עדיף כיון שמטיל זרע מבפנים ולא מבחוץ) עכ"פ נשמע דר"ח סבר דאיסור זה הותר משום קצת עיגון דידה.

ובארנו דלכל השיטות אין כאן איסור דער ואונן רק כל האיסור במוך משום שמשחתת זרע רק לר"ת במוך בשעת תשמיש אסיר להבעל משום דהוה כמטיל על עצים ואבנים ומהרשב"א וריטב"א מוכח דקטנה שאינה יכולה להתעבר יכולה ליתן מוך, מוכח דמקרי כדרך כל הארץ רק אי מותר מוך קודם תשמיש אין הכרע בדבריהם אי מקרי כדרך כל הארץ לכה"פ משמע מדבריהם ממש מעשה ער ואינן איננו ואפילו בגדר כמעשה ער ואונן איננו מוך לאחר תשמיש רק משום שמשחית זרע הראוי להתעבר, ורק במוך קודם תשמיש לר"ת הוה כמעשה ער ואונן דחכמים דר"א חולקין על ר"א ולא קאמרי שישמש במוך דאולי סבירי גם מוך הוה מעשה ער ואונן ובאמת אסור לשמש כלל מדשתקי ולא קאמרי עצה אחרת אבל איננו מוכרח דסבירא להו דגם מוך אסור.

והנה בשו"ע לא הובא מכל זה ותמהו רבותינו האחרונים ז"ל אבל באמת אמרתי לפום ריהטא במוך אחר תשמיש כולם פה אחד להתיר כדהובא בב"י יו"ד (סימן קצ"ו) ובשו"ע שם וכל ראשונים זצ"ל וכדפסק בשו"ע שם דאשה ששמשה ולא תרצה להמתין ששה עונות תקנח בבגד נקי וגם תרחץ בחמין באותו מקום שתפלוט כל הזרע ורמ"א מסכים רק מטעם דאין אנו בקיאין בזה החמיר הרמ"א א"כ כולם מתירין במוך אחר תשמיש אבל באמת אינה ראית משם דהתם מיירי בראתה נדה אחר ששמשה וכן הועתק בשו"ע אשה ששמשה וראתה וכיון שראתה נדה ודאי עוד לא תתעבר מזה ואין בזה שום איסור השחתת זרע שראוי להתעבר, ואין לומר דגם בכתם דינא הכי ובעלת כתם יכולה להתעבר, זה אינו דהמחבר לא מביא בכתם חומרא שצריכה להמתין ששה עונות רק ברמ"א הובא זאת וברמ"א בלאו הכי לא סמך אזה משום דאין אנו בקיאין מ"מ לכה"פ מוכח דמוך אחר תשמיש לכ"ע האיסור רק משום שמשחתת זרע הראוי להתעבר ולא יותר ואין בו לתא דמעשה ער ואונן ויפה כתב ומחלק המג"א בהלכות יוהכ"פ אשה ששמשה תוך ג' ימים לא תרחץ ביתה בחמין עד לאחר ג' ימים שאז אם לא קלט הזרע שוב לא יקלט כיון דכל האיסור אינו רק משום משחתת זרע הראוי להתעבר לכן קודם ג' אסור ואחר ג' מותר.

והנה מדהא דמשמשת במוך שהובא בגמרא בכמה מקומות לא הובא כלל לא ברמב"ם ורי"ף וטור ושו"ע ובהשקפה ראשונה הייתי אומר כיון שר"ת מדמה מוך אחר תשמיש למשמש קטנה, וכיון שנקט הרמב"ם והשו"ע אה"ע סימן כ"ה אחר שמביא עון איסור זרע לבטלה ולא ישא קטנה דמשמע משום לתא זו משום מוציא זרע לבטלה לא יקח קטנה מכש"כ שתשמיש מוך אסור שמשחתת בידים הזרע אבל זה אינו דהא מבואר שם במפרשי השו"ע והטור דמשום טעם אחר לא ישא קטנה וראיה לזה דלא נקטו נמי איילונית ועקרה רק קטנה בלבד והוא מהגמרא נדה פרק כל היד שמשחקים בתינוקת מעכבי משיח ומסיק התם דנקטי קטנה דלאו בנות אולודי נינהו ונקט הרמב"ם לשון הגמרא ולא יותר וי"ל דסבר הוא הדין איילונית ועקרה, וכן בשו"ע לשון הרמב"ם כדרכו ברוב מקומות ומה גם לפי הרמ"א שם וז"ל דמותר לישא קטנה ואיילונית כיון דמשמש כדרך כל הארץ עכ"ל פשיטא שאין הכרע למוך לאסור אבל ג"כ לא להתיר כיון שמשחתת בידים לכן העיקר נראה דרבותינו בעלי השו"ע מפרשים כהרשב"א והריטב"א דחכמים לקולא פליגו על ר"מ דגם אלו ג' נשים אין צריכין מוך ויכולין לסמוך על רחמי שמים אבל מותרות ליתן מוך אם ירצו ור"מ סבר דג' אלו צריכות מוך כר"ת וכרא"ש בנדרים ושאר נשים מותרות במוך וגם סברי כרש"י דבמוך קודם תשמיש מיירי וכשיטת הרא"ש בנדרים גם מרשב"א ומריטב"א אין הכרע לנגד זה וכדפסק היש"ש וכיון שהרמב"ם ובעלי השו"ע אינן מביאין דמניקה וקטנה ומעוברת אסורה בתשמיש ואינם מביאים דצריכות מוך די הכרע בזה דפסקו כרבנן ולהקל דהכל ובכל גוונא שרי וכשיטת רש"י ור"ת כשניהם להקל וכדפסק ביש"ש.

והנה עכ"פ מוכח דלאחר תשמיש פשיטא דאינו רק משום השחתת זרע שראוי להתעבר ושניתן לדחות משום קצת עיגון דידה ובקודם תשמיש אפילו לר"ת דסבר דהוה כמטיל זרע על עצים ואבנים מ"מ אינו מעשה ער ואונן ממש ועדיף מוך לר"מ (דהלכתא כוותיה ודאי נגד ר"א דשמותי הוא) מדש מבפנים וזורה מבחוץ והרבה פוסקים מקילין גם במוך בשעת תשמיש וכיון דאשה הנ"ל בלאו"ה אינה ראוי להוליד לית בה איסור השחתת זרע כאיילונית וקטנה ומותר מוך לאחר תשמיש וגם במוך בשעת תשמיש יכולין לסמוך על רבותינו המקילין כדי שלא להוציא אותה מתחת בעלה ואולי לזה גם ר"ת יודה בעיגון לגמרי שלא תתעגן לעולם שהתירו איסור זה מוך בשעת תשמיש.

והנה בנידון דידן ליתן רק מוך נגד פי הרחם לבד קיל יותר מאד די"ל דהא דאסור ר"ת ודימה אותו למטיל זרע על עצים ואבנים מיירי כדפירש רש"י בנדה במוך שממלאת כל אותו מקום במוך ולא הוי התשמיש כדרך כל הארץ, אבל אם נותנת מוך רק נגד פי הרחם לבד דהתשמיש גופא הוא כדרך כל הארץ וגם זורה מבפנים קיל טובא יותר (ובזה יש ליישב הריטב"א שהקשנו לעיל שרוצה להתיר בקטנה פחות מי"א במוך, אולי מיירי במוך נגד פי הרחם לבד) ואולי גם ר"ת מודה לזה במוך רק נגד פי הרחם לבד דשרי ופשיטא שעדיף מזורה מבחוץ ובפרט אין הכרח שיטיל זרעו על המוך דווקא כי בלאו"ה איננו הולך הזרע תמיד ברחם רק כמה פעמים בצדדים ואעפ"כ לא מצינו אזהרה שיזהר אדם בשעת תשמיש שיכניס האבר בעומק כדי שיכנס לעומת פי הרחם והוה המוך רק מניעה שלא תוכל להתעבר וודאי אבל אין הכרח שהזרע עליו יפול ואין בו חשש מעשה ער ואונן רק מניעת לקלוט זרע שראוי להתעבר שלא תתעבר ממנו וזה יש להתיר גם לר"ת דהאשה עושית זאת והיא לר"ת אינה מצוה על זה ולשאר פוסקים היכא דוודאי אינה יכולה להתעבר ג"כ שרי כדסברי דהתירו אותו איסור משום עיגון דידה ועוד קיל זה יותר דקודם התשמיש אינה עושית מאומה (כיון דעוד קודם תשמיש היא מכניס אותו ועדיין אינו משמש וכאשר בארנו דרק פי הרחם סותמת) ואח"כ ממילא מוציאה המוך ואין עושית בידים וקיל גם לדידה ונראה להתיר אם קיים כבר הבעל פו"ר, ויען כי בזמן הזה אין אנו כופין כמבואר ברמ"א, הגם שהיה מהולכות עמומות מ"כ כיון שמפרנסת אלמנה עניה תלוי בזה יש להקל שלא לכופו גם בדברים ובפרט לפי מה שראיתי באיזה ספר שכ"כ נשים יש בעולם כמו אנשים וא"כ מה הועיל ב"ד לכוף לגרש ולישא אחרת הלא ע"כ תינשא זו לאחר ולא יקיים האיש האחרון פו"ר וזה לענ"ד אינו אם נודע לו זה לאמתו של דבר כי אדרבה לפי ראות יש הרבה נשים בעולם מאנשים ויפה התירה התורה כמה נשים להנשא וגם חז"ל לא אסרו ליקח כמה נשים רק רגמ"ה לזמן ידוע ובמקום ידוע, כתבתי רק ההתעוררות זה והנה שאלה כזו מסור לגדולי ישראל ה"י ועליהם לדון ולהורות ועלינו לקיים ככל אשר יורו ואשר יאמרו לנו תעשה לטוב לנו כל הימים אמן.

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה