התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר
סימן ב
ראה ראיתי בתשובה מגאון אחד (עיין מאוה"ג רבינו עקיבא איגר זצ"ל) שמסתפק אי נשי חייבות באכילת ערב יוהכ"פ שהוא מצות עשה שהזמן גרמא, או כיון שאיתקש כאילו התענה תשיעי ועשירי מחויבות להתענות כמו בעשירי ע"כ.
ונלע"ד לדון הא דנשים פטורות ממ"ע שהזמ"ג דווקא במצוה שהוא בקום ועשה, אבל מצות עשה שהז"ג שהיא בשב ואל תעשה חייבות הן באיסור עשה שהז"ג כגון ביצה שנולדה מתרנגולת העומדת לאכילה ביו"ט אחר שבת שאסורה מדאורייתא משום הכנה דילפינן מוהכינו את אשר יביאו ולא מה שאינו מוכן, ולאו הבא מכלל עשה עשה (וכן הוא בפרמ"ג הלכות יו"ט שהיא רק איסור עשה) חייבות נשים הגם שאין בו מלקות ועונש מן התורה ולא הקשו הנשים לאנשים רק לכל עונשין שבתורה מכל מקום במצוה שהיא רק עשה גרידא והיא בשב ואל תעשה מחויבות כגון למשל אי שביתת בהמה נוהג ביו"ט נשים ג"כ חייבות משום שרק מצוה שבקום ועשה פטורות ולא מצוה שהיא בשב ואל תעשה, ובקום ועשה עובר על העשה, והנה בשבת בל"ס חייבות בשביתת בהמה לפי דברי הר"ן פרק כל כתבי דהא דנשים חייבות בקידוש היום דבר תורה מהיקש זכור ושמור "דנשי דחייבות בשמירה חייבות בזכירה כדאיתא במסכת ברכות (דף כ' ע"ב) וה"ה בכל חיובי דשבת חייבות הנשים א"כ ה"ה נמי שחייבות בשביתת בהמה אבל ביו"ט דלית לן הקישא דזכור ושמור פטורות מעשה שבהם מ"מ בשביתת בהמתם חייבות כיון שהיא בשב ואל תעשה דהא דפטורות ממ"ע שהז"ג ילפינן מתפלין ותפילן היא בקום ועשה ובפרט לפי סברת הכל בו שהתורה פטרתן כדי שתהיו פנוית ממלאכת מצוה ולהיות סיוע לאיש לקיים התורה והמצות ולהיות עקרת הבית וזה שייך לפטרן רק במצות שבקום ועשה שבהם לא הטריחתן התורה אבל לא שתהא מותרת לעבור ולבטל בקום ועשה, ובזה מובנים למה נשים חייבות בשארי עינוים ביהכ"פ למאן דאמר שכולם מדאורייתא המה יעוין בר"ן ובתוספות ישנים ביומא, מכל מקום אינם רק באיסור עשה והמה זמן גרמא ובמתניתן תנן המלך והכלה ירחצו את פניהם מוכח דווקא כלה אבל שאר נשים אסורות (הגם שיש לדחוק ולומר דכלה רוחצת להתנאות ולא לשם תענוג רחיצה וכל שאין לשם תענוג רק מדרבנן היא והתירו לכלה) מ"מ מהחיה תנעול אם הסנדל מוכח דנשים ג"כ חייבות בעינוי זה ומוכח מזה כדאמרן כיון שהיא בשב ואל תעשה נשים ג"כ חייבות, הגם שיש לדחות כי נשים באמת רק מדרבנן חייבות ולכן הקילו באמת לחיה ולכלה ואין מוכח מזה דגם לאנשים רק מדרבנן הוא וממילא נדחה ראיית הר"ן מזה שכתב התירו לחיה לנעול אי בסכנה פשיטא דמותרת דאין לך שעומד בפני הסכנה ואי באין בה סכנה למה התירו איסור דאורייתא אלא מוכח דרק מדרבנן היא, ולפי דברינו אינו מוכרח דדווקא בנשים שכל איסוריהו רק דרבנן משום זה התירו להם אבל זה דוחק לומר דמדאורייתא פטורין ומדרבנן הוא דחייבינהו דהא לא חייבו רבנן בכל מ"ע שהז"ג לנשים מדרבנן ועוד הלא גם למלך התירו לרחוץ ובאיש וודאי דאורייתא היא לאותן שיטות הסוברים כן חוץ אם נאמר שהמלך אינו עושה רק להתנאות וכדאיתא ברש"י שם משום דכתיב מלך ביפיו תחזינה עניך כיון שאינו עושה לשם תענוג אינו אלא מדרבנן כדכתבנו לעיל, אך עומד לנגדי דברי תוספות קדושין (דף ל"ד ע"א) בד"ה מעקה דנשים פטורות ממ"ע דשביתת י"ט והא שביתת יו"ט המ"ע היא רק בשב ואל תעשה, וגם הר"ן שם סבר דחייבות רק משום דאדוק העשה לל"ת ולפ"ז נשים פטורות משביתת בהמה ביו"ט. ובזה אזדה ראיית הראש יוסף בביצה על מתניתין פרתו של ראב"ע היתה יוצאת ברצועה שבין קרניה, מפרש רש"י, בשבת, ומוכיח הראש יוסף מרש"י דביו"ט לא שייך שביתת בהמה, אבל לסברת ההוספות דגם בעשה שהיא בשוא"ת נשים פטורות אינו מוכח זה מרש"י דלכן היה רש"י מפרש בשבת כיון דתני עלה לא שלו היתה אלא של שכנתו היתה ומתוך שלא מיחה בה נקרא על שמו ונשים פטורות משביתת בהמה ביו"ט לכן פירש רש"י דבשבת איירי דהוקשו הנשים לכל חיובי שבת כדאיתא בר"ן פרק כל כתבי, והנה לפי דברי התוספות היה מותר לנשים למיכל ביצה שנולדה ביו"ט מתרנגולת העומדת לאכילה והוא תמוה דאם כן כיון דנשים מותרות באכילה לא הוה מוקצה גם לאנשים ומותר בטלטול כמו הבא מחוץ לתחום דאפילו למי שהובא בשבילו מותר לטלטלו כיון דלאחר שרי באכילה ואנן סתמא תנן ביצה שנולדה ביי"ט ב"ה אומרים לא תאכל ואין לומר דמן התורה ודחי מותרת להם לנשים דאין זה סברא דלמה יאסרהו חכמים הלא בכל מעשהז"ג לא חייבום חכמים וגם לתוספות היו נשים פטורות משאר עינוים ביוהכ"פ וממתניתין מוכח היפוך מזה, אבל באמת יש ראיה גמורה כשיטת התוספות דהא בסוכה (דף כ"ב) ילפינן מקרא דנשים חייבות בתוספות עינוי דיוהכ"פ, כיון דאינו רק מ"ע והיא זמן גרמא הוה אמינא נשים פטורות גלי לן קרא דחייבות ותוספות עינוי בשב ואל תעשה הוא ואצטריך לן קרא נחייבינהו מוכח כתוספות ולא כדברינו ויש ג"כ לדחוק ולפרש שבתוספות עינוי לאו דווקא תוספות זמן אלא תוספות כל עינוים לכן גם בכללו כל שאר עינוים היינו גם החמשה עינוים הנוספים על אכילה ושתיה, ביוכ"פ בעצם היום ואדוק קצת בלאו דיום עצמו והנה לדידן יש לומר דגלי לן קרא בתוספות עינוי ומניה ילפינן בכל התורה כולה דבמצוה שהיא בשב ואל תעשה ג"כ נשים חייבות הגם שכל התורה מתפילין ילפינן ותפילין היא רק בקום ועשה מ"מ ילפי' משם מתוספות עינוי שלא נדמה כל מצות עשה מה שהיא גם שהיא בשב ואל תעש' לתפילין וכמו סברת התוספות באמת (ואולי חצי שיעור ביוהכ"פ לפי מה דפסקינן כר' יוחנן דאסור מן התורה והחצי שיעור אינו רק איסור עשה ואינו בעונש ואזהרה כדאיתא ברמב"ם דכל חצי שיעור אינו רק איסור בעלמא וממילא ביוהכ"פ הוה רק איסור שהזמן גרמא ויהא נשים פטורות. ואולי יש לומר כיון דילפינן מחלב ובחלב ילפינן מריבוי כל גלי לן הפסוק לרבות ולהוסיף דמי שחייב על השיעור חייב גם על חצי שיעור, אבל לדברינו לעיל לפי דברי התוספות אתי שפיר יותר אי ילפינן כל התורה מתוספות עינוי שבשב ואל תעשה נשים גם חייבות במה שהזמן גרמא ה"ה חצי שיעור נמי ילפינן מזה.)
והנה על הא אם נשים חייבות באכילת עהיוכ"פ יש לומר כפי דברי הטור דטעם אכילה בערב יוהכ"פ שיהא לנו כח להתענות בעשירי וכי נשי לא בעי כח ולחומרא דרשינן טעמא דקרא. והנה יש לדקדק לפירש"י ותוספות בר"ה (דף ט') דהוה כאלו התענה תשיעי ועשירי שכר יש לי אבל לא יתענה דהמצוה רק אכילה היה רש לדקדק למה לא צותה התורה בפירוש מצות אכילה בתשיעי וכי רוצה לאשמעינן שהשכר גדול כאלו התענה הלא ברוב גופי התורה לא אשמעינן מה שכר יש רק בכיבוד אב ושילוח הקן, ועוד שכר תענית גופא אין אנו יודעים גם כן כמה הוא והנה לרש"י דמפרש שם כל כמה דאכיל טפי שפיר יש לומר דרצתה התורה לאשמעינן כמו דעינוי כל היום ה"ה אכילה כל כמה דאכיל טפי כל היום שפיר דיתאמץ לאכול יותר הרבה מרגילותו ויש לומר דאלו צותה התורה בפירוש לאכול היו נשים באמת פטורות ממ"ע שהז"ג לכן צותה התורה מצות אכילה בשלילה בציווי להתענות בשב ואל תעשה כדי שנשים יהיו חייבות וכל זה לסברתינו ולא לתוס'.
והנה לפי סברתינו יש לעיין בלא תעשה שצר לעשו' בקום ועשה כדי שלא לעבו' על הל"ת אם הוא זמן גרמא אם ג"כ נשים פטורות אם אין בו עונש דרק לכל עונשים הושוו נשים לאנשים ותלוי חיובם ופטורם רק בקום ועשה ושב ואל תעשה ולא רק במה דנקרא עשה או ל"ת במידי דאין בו עונש אם המה מאותן שהזמן גרמא דהא דהוקשו לכל עונשין לחייבינהו הוא גם במה שהזמ"ג אע"פ שבמצות פטורין דיליף מתפילין מ"מ במה דאית בי' עונש הוקשו לחייבינהו אבל באין זמן גרמא יש לומר דחייבות בלא"ה דאי לא תימא הכי דרק במה שהשוו חייבות א"כ למה כן ליליף מתפילן שפטורות הנשים ממ"ע שהז"ג הא בלא"ה לא הקשו אלא לעונשין אבל בשארי מצות פטורות מדכתי' בני ישראל ולא בנות ישראל ויש לעיין בכל זה, ובקידושין דף ל"ד ע"א משמע מתוספות שם בד"ה מעקה בלאו שאין בו מעשה ואינם זמן גרמא נשים חייבות משום דאיתקש לכל עונשין שבתורה, והנה בלאו שאין בו מעשה אין מלקין מן התורה אעפ"כ סברת התוספות דנשים חייבות גם בזה ומוסבר היטב לפי מה שכתבנו דההקישא בא על עונשין שיש בחיובי זמן גרמא לאפוקי דלא נילף להו מתפילין לפטור ולפ"ז יש לומר איסור עשה הוה נמי בכלל זה כגון הכנה אבל לסברתנו עדיין יש לעיין בכל זה.
והנה איידי דאיירינא בהא נתעורר לשיטת הר"ן דכתב על ר"ת שסבר דנשים חייבות בשלש סעודות משום שאף הן היו באותו נס, שאין צורך שלכל מילי דשבת הוקשו מ"מ מוכח לפי דברי הר"ת דחייבות ביו"ט בלחם משנה שהוא גם כן זכר למן הגם ביו"ט לית לן הקישא מ"מ משום שהיו באותו הנס (אבל לפי סברת מאוה"ג רע"א ז"ל בתשובה שם שנשים פטורות גם מאכילת פת ביו"ט ממילא כיון דליתא בחיובא דאכילת פת ה"ה דליתא בחיובא דלחם משנה ויש לדחוק דחייבות בפת כדי לקיים לחם משנה ונפקא מיניה שלזה יועיל גם כן פת הבאה בכסנין:
והנה ראיתי בהשמטות דספרו של אותו גאון זצ"ל שקידוש ביו"ט נשים פטור' ומחמירין כמו בכל מ"ע שהז"ג שמחמירין, לענ"ד תמוה דהא כל קידוש יו"ט ילפינן מפסוק הובא בה"ג ואם גם אסמכתא הוא מ"מ כיון דאנשים חייבות בהו מאסמכתא דזכור ה"ה נשים כיון שחייבות בשבת בזכור בל"ס מאסמכתא זו שנסמך קידוש של יו"ט לזכור דשבת גם נשים חייבות אבל רק בקידוש אבל לא בשאר מצות היום, ובמדרש ילקוט פ' יתרו מסמיך קידוש יו"ט על פסוק אלה מועדי ה' ולפ"ז נשים ג"כ פטורות שהז"ג ואי חייבו' בקידוש כיון דאין קידוש אלא במקום סעודה לכה"פ רביעית יין ולכה"פ אותו רביעית של קידוש מחויבות לשתות אזי אי שכחה בברכה האחרונה ההזכרה קדושת היום צריכות לחזור דלא סגיא דלא שתיא וה"ה מי שמקדש בשבת ויו"ט ושותה יין שיהא במקום סעודה צריך לחזור ולברך אם שכח ההזכרה.
והנה תמוה לי שם למאי דמסיק בתשובה דנשים פטורות מפת ביו"ט אם כן מאי מקשה הר"ן בסוכה (דף כ"ב) על הא דאיתא שם דלילה הראשונה גם רבנן מודי דחייב לאכול בסוכה מגזירה שוה דט"ו ט"ו מחג המצות והתם מנלן בערב תאכלו מצות למה לי בערב תאכלו מצות תיפוק ליה דמחויב לאכול כזית מצד יו"ט כדאיתא בגמרא ברכות כן הקשה הר"ן וקשה הא צריך בערב משום נשים דמצד יו"ט פטורות וי"ל אי קאי רק לחיובי נשים למה צריך הקישא דכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה הא כל גופא דקרא דבערב תאכלו קאמר רק בשביל נשים, דאנשים בלאו"ה מצד יו"ט חייבים אלא על כרחך הוה אמינא דרק לאנשים אמר בערב דלכן צריך לילף לנשים מהקישא ממילא שפיר מקשה הר"ן ויש לישב קצת (י"ל דהיקש בא לחייב עבדים דהו"א דוקא נשים חייבום התורה מבערב תאכל שאף הן הי' באותו נס כרשב"ם שעיקר הנס נעשה על ידיהן אבל לא עבדים לכן צריך היקש בעד העבדים ועיין לקמן בתשובה כ"ה ה' בד"ה ואיידי דאיירין) כתבתי כל זה לדינא ולפלפולא ומי שדעתו רחבה יברר הדבר לאמתה של תורה ושכר רב יטול.