אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר

סימן א

בענין ר"ח לבאר מה שהובא במגן אברהם (סימן תי"ז) שהנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה בר"ח ואיתא שם ברמ"א בשם מ"מ שאין להקל להם כלל אם גם בשני ימים ר"ח נוהגות בהם איסור מלאכה, גם אי בלילה גם כן נוהגות איסור מלאכה הגם שאין מקדשין את החודש בלילה וכן הדין ביעלה ויבוא שאם שכח לאומרו בשמ"ע בלילה שאין צריך לחזור ולהתפלל כדאיתא בגמרא ובשו"ע שם (סימן תכ"א, שנית אם גם הבתולות נוהגות איסור מלאכה בר"ח או רק נשואות, גם אם בכל המקומות נוהגים בי איסור מלאכה או מקומות מקומות יש בזה ובמקום שנהגו נהגו, גם אי אסורות בכל המלאכות כמו חוה"מ, גם למה יש שני ימים ר"ח על מה אדניה הטבעו.

הנה במסכת ראש השנה (ל' ע"ב) איתא במתניתין בראשונה היו מקבלין עדות החודש כל היום, פעם אחת נשתהו העדים מלבוא ונתקלקלו הלוים בשיר התקינו שלא יהיו מקבלין עדים אלא עד המנחה, ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש, והנה ממשמעות סתם המתניתין אינו מוכח שהיה דווקא בראש השנה כי לא הוזכר במתניתין ר"ה ומיירי בר"ח כדמשמע גם מהתוספות שלא נקטו בלשונם בקושיתם ובתירוצם רק ר"ח ע"ש, וכן ברמב"ם בהלכות קידוש החדש נקט סתם ולא פירוש דיוקא בר"ה רק מסיים בדבריו כמו המתניתין ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגים אותו היום קודש ולמחר קודש, ורש"י פירש על הסיפא דמתניתין נוהגין אותו היום קודש שבר"ה מיירי, וכן מסתברא כי בר"ח לא שייך לומר נוהגין אותו היום קודש דלענין מה נהגו קודש אם לא הקריב באותו יום קרבן מוסף, ודוחק גדול לומר לענין תפילות יעלה ויבוא, או שנהגו קודש שלא לעשות בו מלאכה על פי מה שנהגו הנשים איסור מלאכה בר"ח, ועוד עיקר הטעם למה שנוהגין אותו היום קודש הוא כדי שלא יזלזלו במלאכה בשנים הבאות כדאיתא ברש"י שם ודבר שהוא רק משום מנהג לא שייך למיגזר ביה משום שלא לזולזלי בי', ועוד בליל וביום שלשים בשאר ראשי חדשים עד שבאו עדים בלי ספק לא פרשו ממלאכה מצד ספק דלמא בואו עדים כיון דכל האיסור אינו אלא מנהג וספק מנהג ודאי להקל, והנה יעוין בטורי אבן במסכת ר"ה (דף כ"ג ע"א) משום ביטול מלאכה לעם שני ימים שרצה לומר כיון דאי נתיר בשתיהן מספק עקרת את המנהג לגמרי ע"כ אסור בשתיהן, ובאמת סברה זו איתא בר"ן (סוף ערבי פסחים) לענין הסיבה דמסופק הגמרא אי תרתי כסי קמאי קודם הסעודה בעי הסיבה או בתרתי כסי בתראה צריכין הסיבה ומסיק הגמרא כיון דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר לכן בעי כולהו הסיבה ומפרש הר"ן שהגם הסיבה הוא מצוה דרבנן וספק דרבנן להקל, מ"מ כי היכי דלא ליעקר לגמרי מצות הסיבה בעי הסיבה בכלהו, ואין משם כ"כ ראיה דהתם בהסיבה הספק היא בכל שנה ושנה לכל ישראל ואי אמרת ספק להקל מיעקרא מצות הסיבה דכסי לגמרי תמיד מכל ישראל משא"כ בר"ח לכל הפחות בבית הוועד ובסבוביתיהם היכא דידעו עוד באותו יום קביעות החודש ובפרט אם עברו את החודש בהם יהיו ומקיימין המנהג איסור מלאכה ולא מיעקר המנהג מכל ישראל לגמרי, ועוד יש לחלק בין מצוה דרבנן לדבר שאינו אלא מנהג ויש להביא ראיה לדברי הטורי אבן שגם במנהג להחמיר בספק ממסכת מגילה (ה' ע"ב) דרבי נטע נטיעה בפורים ומוקי בגמרא דרבי בטבריא היה ובר חמיסר הוה ונטע בארביסר ומקשה ומי פשיטא ליה לרבי דטבריא מוקפת חומה מימות יהושע בן כין הוא והא חזקיה מספקא ליה, ומשני לחזקיה מספקא ליה ולרבי פשיטא ליה ואח"כ מסיק דמלאכה רק מצד מנהג אסור ובאתריה דרבי לא נהוג, ואב"א לעולם נהוג ונטיעה של שמחה נטע, וכמה לא מתרץ הגמ' דנהוג ורבי מספקא ליה כונו חזק ומשום ספק מותר בשניהם כיון דאינו אלא מנהג וא"כ מוכח דגם בזה אסור בשניהם משום ספק וטבריא רק עיר אחת הוה שנסתפקו בה ולא כל ישראל, והפר"ח הוכיח באמת מזה דהיכא דנהוג גם בשתיהן נהוג, ואין לומר דא"כ היה פירש ממלאכה רק ביום י"ד שהוא יום קריאה לרוב העולם ובשני היה מותר וכאותן הפוסקים דסברי דקריאת המגילה בט"ו בספק מוקף חומה רק ממדת חסידות הוא והעיקר ביום י"ד שהוא זמן קריאה לרוב העולם, אכתי היה יכול לתרץ דנטע בחמיסר, ויש לומר דעדיפא מיניה נקט ומשני, אך בכל זאת דחוק לאוקמי האי דנוהגין אותו היום וכו' בר"ח כיון דלא הוזכר איסור מנהגו של מלאכה כלל במתניתין כל כי האי לא הוה ליה למשתק ולמסתם מתניתן, והנה יש לומר דמיירי הרישא בר"ח רק המתניתין מסיים דביו"ט של ר"ה היו נוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש, ובפרט לגירסת הירושלמי במתניתין דנקט אם באו בלא וא"ו ולא ואם באו בוא"ו משמע דהוא בבא ודיבור בפני עצמו.

והנה מוכח עוד ברש"י דהסיפא מיירי בר"ה דאי מיירי בר"ח מה הי' הקלקול בשיר, בשלמא לכתרגימו בבבל שלא אמרו שירה כל עיקר שפיר היה הקלקול כי המתינו עם הקרבן אולי יבואו עדים ויקדשו ב"ד החודש וצריכין לומר שירה של ר"ח דהיינו ברכי נפשי על הכבש שהקריבו על תנאי כי אולי יבורר הדבר שהיה קרבן מוסף וכדאיתא בתוספות שם, וע"י שנשתהו העדים מלבוא לא הספיק הזמן לומר השירה על תמיד של בין הערבים ולא אמרו שירה כל עיקר אבל כר' זירא דאמר שהקלקול היה שאמרו שירה של חול ולא של ר"ח עם תמיד של בין הערבים, ובר"ח רק על קרבן מוסף היו אומרים שיר של ר"ח הלא באמת בר"ח היו אומרים שירה של חול עם תמיד של בין הערבים א"כ מוכח דמיירי בר"ה, ואפשר לומר כיון שהקריבו כבש אחד על תנאי דאם יבואו העדים יהא מוסף ובאמת באו העדים ונתברר שהיה מוסף והיו צריכין לומר ברכי נפשי והם אמרו שירה של חול, ומה דהקשה בתוספות א"כ היה אצל קרבן מוסף הקלקול יש לומר כיון דהיה עליו בתחלה שם תמיד ע"כ אמר ר' זירא שהקלקול היה עם תמיד של בין הערבים, אבל התוספות בעצמם לא נחתו לזה מדלא תירצו כך והנה ע"כ מוכרחים אנו לומר לר' זירא שהיה בר"ה, מ"מ נוכל לומר שר' זירא גם כן מודה שאם היה אירע המעשה בר"ח ואירע שנתקלקלו ולא אמרו שירה כל עיקר ג"כ היו מתקנים שלא לקבל העדים מן המנחה ולמעלה כי אם תקנו משום שאמרו שירה של חול תחת שירה של יו"ט מכש"כ היכא דלא אמרו שירה כלל כי אין לך קלקול גדול מזה שלא אמרו שירה כל עיקר שהוא ביטול מצוה דאורייתא לגמרי ממה שאמרו שירה של חול והוא רק תקנת חכמים איזה שיר יאמרו רק ר' זירא סבר המעשה שהיה כך היה בר"ה ושאמרו שירה של חול ומהרמב"ם מסתימת לשונו בהלכות קידוש החודש ג"כ הכי משמע כי הוא לא הביא קלקול השיר רק שלא ידעו במקדש מה יעשו אם יקריבו תמיד של בין הערבים שמא יבואו העדים ולא מביא כלל הא דנתקלקלו בשיר ע"ש מוכח בהדיא שגם בר"ח מיירי.

והנה הרמב"ם תמוה מאוד שלא הביא כלל הא דנתקלקלו הלוים בשיר ונתקשה שם בלח"מ הרבה, וע"ד פלפול י"ל דהנה התוספות מקשים הלא היה הקלקול יותר גדול במה שלא הקריבו מוסף ובתוספות רי"ד בביצה איתא ואין לומר שהקריבו כל המוספים על תנאי אם יבואו עדים יהא למוספים ואם לא יהיו לעולת נדבת צבור דהא היה בקרבן מוסף גם שעיר לחטאת, וחטאת אינה באה בנדבה לא של יחיד ולא של צבור, ואי לא באו העדים נמצא החטא' היא חולין בעזר', והנה יש לומר שהקריבו על תנאי וחולין בעזרה לאו דאורייתא ההקרבה ואם כן בשעת ההקרבה היא ספק דרבנן ובפרט שרוב פעמים היו באו העדים קודם המנחה וריק פעם אחת אירע אז כך כמבואר בירושלמי ופשיטת שבאיסור דרבנן כזו היו יכולין לסמוך על הרוב כדי שלא יבוטל קרבן צבור מן התורה וא"כ לא היה כלל קלקול במוספים רק למ"ד חולין בעזרה דאורייתא ולא היו יכולין להקריב על תנאי לדידיה היה הקלקול יותר שלא הקריבו בקרבן מוסף חטאת, והנה המתניתין נקט טעם דאפילו למ"ד חולין בעזרה לאו דאורייתא, ובאמת בלישנא דמתניתין לא נקט בפירוש שמשום טעם קלקול התקינו כן ונקט נשתהו מלבוא ונתקלקלו הלוים בשיר והתקינו וכו' נקט הכל סתם ויש לפרש כך וכך אי משום ביטול מוסף או משום השיר לכן נקטו קלקול השיר אבל הרמב"ם דפסק חילין בעזרה דאורייתא וכדאיתא שם בכסף משנה, נקט יותר הטעם משום קרבן מוסף וכקושית התוספות באמת שביטל קרבן מוסף היא קלקול יותר.

ועי"ל דהרמב"ם סובר דעיקר התקנה היה משום קרבן מוסף ובמוסף באמת לא היה קלקול כי מיד שראו שנתאחרו העדים תקנו הב"ד שלא יקבלו אותם עוד היום ויקריבו קרבן תמיד וכן מבואר מלשון הרמב"ם רק המתניתין מביא מה שאירע שאותו פעם אירע שנתקלקלו הלוים בשיר כדאיתא בירושלמי שע"י שודדים נתאחרו העדים שלקחו השודדים את העדים וע"י הרעש לא אמרו שירה כל עיקר, ולמ"ד שהקלקול בשיר היה שהיו אומרים שירה של חול כיון שתקנו ב"ד שלא יקבלו עוד העדים אמרו שירה של חול והקלקול היה כיון שנוהגין אותו היום קודש במלאכה מדרבנן שלא לזלזל ביה מכש"כ שהיה להם ללוים לומר שירה של יו"ט כדי שלא לזלזל ביה ויאמרו חול הוא או יאמרו שירה של חול, וכל הימים טובים של ר"ו אומרים בתמיד של בין הערבים שירה של יום טוב וכיון דהוא יו"ט ממש מדרבנן וכל תקנות השיר איזה שיר שיאמרו ג"כ רק מדרבנן והם אמרו בשלהם ומשלהם נתנו להם וכן נראה לדינא כי מתקנה הנ"ל בל"ס אמרו שיר של יום טוב גם ביום למ"ד.

ועי"ל לפי מה דאיתא בטורי אבן שלכן לא תקנו בשביל ר"ח תקנה זו משום קרבן מוסף כיון דאין יכולין לעבר יותר מח' חדשים אולי יתרמי זה תשעה פעמים בשנה ולא יוכלו להתעבר ואין התקנה קיימת אבל משום שירה של ר"ה רק פעם אחת הוא דאתרמי בשנה ונוכל לתקנו ולפ"ז הרמב"ם דפסק בפרק ג' מהלכות קידוש החודש דמעברים ומקדשים רק לפי ראייה ולא מביא להלכה דאין מעברים יותר מח' חדשים לכן נקט סתם משום מוסף ומיירי בר"ח כקושית התוספות והמתניתין נקט סתם כדברי הכל בין לאחרים בין לרבנן.

והנה מסיפא דמתניתין ע"כ מוכח דמיירי המתניתין לענין ר"ה מ"מ גם בר"ח שייך הני טעמא משום תקנת הקרבן מוסף (והשיר) אבל עדיין מה שייכות בזה שני ימים ר"ח לענין מאי בשלמא בב"ד היו מתקנים כך בבהמ"ק לענין קרבן ושיר אבל בכל העולם למה לנו לעשות משום ספיקא שני ימים בשלמא בר"ה שפיר שהוא יו"ט משום ספק מלאכה ולפעמים שניהם היו וודאי קודש אם באו מן המנחה ולמעלה כדי שלא לזלזלו בשנים הבאות ועתה תקנה ראשונה לא זזה ממקומה ומשום אשתקד כמבואר בביצה דף ה' ע"ב ברש"י ובתוספות ויעוין פנ"י שם אבל בר"ח אין לנו הבנה וטעם רק על צד הדוחק כי לענין מה נהגו קודש בר"ח שני ימים כי לענין מלאכה גם יום אחד רק מנהג הוא שלא לעשות בו מלאכה ואין שייך לומר שמפני שנשתהו העדים נהגו איסור מלאכה כל ישראל שני ימים.

ויש לישב על פי דברי הטורי אבן פ"ג בפיסקא ושאין בו ביטול מלאכה לעם שמביא ראי' שבזמן שהי' הבהמ"ק קיים איסור גמור מן התורה שלא לעשות מלאכה בר"ח וראי' מירושלמי פסחים הובא בתוספות ר"פ מקום שנהגו וכן בר"ח, כיון שהקריבו בו קרבן מוסף, וא"כ שפיר נוכל לומר שנהגו שני ימים קודש מצד ספק איסור מלאכה דאורייתא ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין אותו היום קודש שלא יזלזלו בשנים הבאות כדאיתא ברש"י כיון שיש איסור דאורייתא בעשיית מלאכה בר"ח וגם עתה התקנה במקומה ונוהגין שני ימים ר"ח כי במהרה יבנה בהמ"ק ויהי' איסור דאורייתא ומשום חששא דאשתקד כמו גבי ר"ה ויעוין בפנ"י שם בביצה וגם עכשיו נהגו איסור ע"כ שפיר נוכל לומר שכל המתניתין הרישא והסיפא דמתניתין נוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש ג"כ קאי בר"ח, ועיין בטורי אבן שם במגילה ותמצא נחת, והנה לפי סברתו של הטורי אבן שזכרנו שמחלק בין שבהמ"ק הי' קיים לזמן הזה מתורץ היטב ג"כ הדקדוק של הראש יוסף שם במגילה שבמשנה פרק הקורא (דף כ"א ע"א) איתא זה הכלל כל שיש בו מוסף ואין יו"ט קורין ד' ובברייתא איתא כל שאין בו ביטול מלאכה לעם, ולדברי הטו"א ניחא כי במשנה נקט שיש בו "מוסף" מיירי בזמן שבהמ"ק הי' קיים שהקריבו קרבן מוסף ממילא הי' איסור מלאכה דאורייתא ותלה אותו בקרבן מוסף, ובברייתא מיירי בזמן הזה שאין קרבן מוסף תלה בשאין בו ביטול מלאכה לעם לכן פירש רש"י עליו שנשים נוהגות שלא לעשות בו מלאכה, ויעוין בטו"א בר"ה (דף ל' ע"א) בהא משום ביטול מלאכה לעם שני ימים, ורש"י לא סבר שנשתייר איסור מלאכה בר"ח משום שתקנה לא זזה ממקומה כיון שלא היתה תקנה מעולם רק בזמן מוסף אז הי' אסור מדאורייתא.

והנה יש לפקפק דתינח לפרש כן משנתינו אבל ברמב"ם אי אפשר לפרש כן דהוא עצמו פסק פ"ו מהלכות הקרבנות דעשיית מלאכה ביום הקרבן הוא רק איסור מנהג, וי"ל דוקא בקרבן יחיד וקרבן עצים בזה לא הוי אלא איסור מנהג ולא בקרבן ציבור ובפסח שהוא קרבן דרבים שכל ישראל חייבים בו גם הרמב"ם מודה, וזה דוחק דהירושלמי עיקר למודו מדכתיב שם תזבח את הפסח בערב והקרא נקט בלשון יחיד והירושלמי מקשה עליו מיחיד שמנדר קרבן עולה מוא"ו שעות ולמטה אם מותר במלאכה קודם וא"ו שעות מוכח דהירושלמי עצמו סובר דלפי דרש זה שדרש שם אין חילוק בין יחיד לרבים לענין איסור מלאכה, הגם שיש לחלק דירושלמי סבר דקרבן יחיד רק מדרבנן אסור ועיקר סמיכות איסור דרבנן הוא שמצאו יסוד מן התורה שאסור בקרבן פסח שהוא כקרבן ציבור מ"מ לשון הירושלמי ריש פרק מקום שנהגו שנקט מכאן אסרו משמע שגם בערב פסח רק מדרבנן אסור יעוין שם הלשון, וכיון דהרמב"ם נקט להלכתא דאינו אלא מנהג מוכח דסבר דלא כהירושלמי הזה, ועוד איתא ברמב"ם בה' יו"ט חוה"מ הואיל והוא מקרא קודש ומקריבין בו קרבן מוסף לפיכך אסרו חכמים במלאכה מוכח דגם במקריבים מוסף שרי מן התורה דהא לא קאי על בזמן הזה רק גם בזמן הבית דנקט סתם ולפי דברי משנה למלך שם יש ליישב קצת, והנה הא דשני ימים ר"ח מצינו גם בקרא גבי שאול ויהי ממחרת החודש השני שפירש רבי ישעי' במקראות גדולות שהי' יום שני של ר"ח וכן הובא בפר"ח וכן הובא בסמ"ג בשם רבי משולם וכן הוא בפירוש בירושלמי מסכת תענית פרק ד' ובאמת גבי שאול המלך בל"ס סנהדרין שקדשו החודש היו שם ואצלם בל"ס הי' לפעמים שני ימים אם לא באו עדים כל יום למ"ד והוא פשוט ואין שום ראי' לדידן מזה עכשיו

והנה עדיין צ"ע אם גם נאמר כדברי הטורי אבן ומשום ספק מלאכה דאורייתא למה פעם אחת יום אחד ר"ח ולמה לפעמים שני ימים ר"ח דזה מה שפעם אחד חסר ופעם אחד מלא הטעם כיון דשניהם מלאים ושניהם חסרים זה אחר זה לא שכיח לכן די שבפעם אחת רק יום אחד ר"ח ובפעם אחרת מלא ולכן ביום ל"א ר"ח. אך קשה למה חנו עושים ר"ח ביום למ"ד וביום ל"א כיון דלא שכיח הוא שניהם חסרים ע"כ רק יום ל"א ר"ח ולמה אנו עושין גם ביום למ"ד ר"ח, מה תאמר הגם שאינו שכיח מ"מ יכול להיות ואולי באו עדים גם עתה ביום למ"ד וקדשו החודש או באו מן המנח' ולמעל' ונוהגין אותו היום קודש ולמח' קודש א"כ תחוש נמי לשניהם מלאים ויהא בחודש הבא ג"כ יום למ"ד ויום ל"א, בשלמא שיהא בחודש השני יום כ"ט ר"ח כי אולי היה בחודש העבר חסר ועתה ג"כ חסר והוה יום כ"ט יום למ"ד כי שלשה חסרים זה אחר זה וודאי אינם שכיח כלל ואין לחוש כלל ועוד אפילו שניהם מלאים או חסרים זה אחר זה קלא אית להו ואם יארע כך הכל יודעים מכל זה וכן איתא בהדיא בגמרא ראש השנה (דף כ') היינו אחר שני החדשים או בסוף החודש השני כבר יצא הקול ויעוין בטורי אבן על המתניתין על ששה חדשים השלוחין יוצאין על ניסן מפני הפסח ועל אלול מפני ר"ה אבל כיון דאני חוששין דילמא יום למ"ד הוה ר"א תחוש גם בחודש הבא כגון בר"ח סיון שיהא שני ימים ועוד קשה למה ניסן סיון תשרי רק יום אחד ואין בו ספק בר"ח וביו"ט באותן חדשים עצמם אנו עושים שני ימים מספיקא מתי הוקבע החודש ויש ליישב קצת.

והנה טעם שהובא בסמ"ג ובפר"ח הלכות ר"ח משום שהמולד חל אחר חצי היום ואין מונים שעות לחדשים וכיון שהיה המולד ביום זה הגם שלא נראית הלבנה ביום המולד דהא שית שעי מיכסי הירח אחר המולד ולא נראית בשום אופן קודם כדאיתא בר"ה י"ח לכן הוה גם היום ומחר ר"ח תמוה ואין לו שחר כלל דהא בזמן הב"ד היו מקבלין עדים עד המנחה וגם קודם התקנה עד הלילה ואז לא היה רק אותו היום ר"ח ולא למחר והמולד אם היה אחר חצי היום אז לא הי' נראה בו ביום רק אותו היום היו מונים כולו לחודש העבר ואין מונים שעות פירושו שלא יהא החודש מימים ושעות רק ימים בלבד אותו יום או שיהא שייך כולו לחודש העבר או כולי להבא וכן הוא בהרמב"ם פ"ח מהלכות קידש החודש הלכה א' וזה פירושו שאין מונים שעות לחדשים, אבל תמה אתמה הרמב"ם שם הלכה ד' מביא אותו טעם של הפר"ח שלכן עושים שני ימים ר"ח ומובן מאליו שזה הטעם שייך דווקא בזמן שמקדשים ע"פ חשבון אבל בזמן הראייה תמיד היו מקדשים ביום ראיית הלבנה אם גם ששניהם מלאים זה אחר זה וכן הוא בפירוש על הרמב"ם שם וכן נראה מהרמב"ם שה פ"ג, ואם גם נאמר שאז בזמן הראייה אם היו עדים באו שראו את החודש ביום למ"ד ועברו היו נוהגין ר"ח גם ביום למ"ד משום טעם הנ"ל שיהיו נוהגין ר"ח ביום מולד הלבנה כטעמו של הרמב"ם ועתה תקנה ראשונה לא זזה ממקומות לעשות בחודש מלא שני ימים ביום למ"ד וביום ל"א מ"מ אז היה יום למ"ד באמת ראיית הלבנה, אבל עתה אנו רואים הרבה פעמים שהמולד הוא בליל כ"ט ור"ח ביום למ"ד וביום ל"א וזה תמוה דהוא דלא כהרמב"ם ולא כמו שהיה אז, ויש ליישב קצת בדוחק גמור כיון שבזמן הראייה אם עברו לצורך היו נוהגין ר"ח גם ביום למ"ד שהיה בו מולד הלבנה ה"ה לאחר שתקנו עתה שנוהגים ע"פ חשבון שני ימים אחד מלא וחודש א' חסר הניחו תמיד יום למ"ד לר"ח הגם שאין חל בו המולד וזה דוחק, וגם היה לו להרמב"ם להזכיר זה בפירוש ובאמת תמוה לי יותר שלא מצינו במתניתין כלל הא דשני ימים ר"ח ולא הוזכר כלל מזה רמז ורמיזא, גם בגמרא לא מצינו להדיא רק בברכות סוף פרק תפלת השחר מסתברא מלתא דרב וגם שם לא מבואר להדיא דשני ימים הם רק רש"י ותוספות מפרשים כן כיון דשני ימים הם ובימי רב קדשוה בראייה, א"כ בלאו הכי אין ראי' מאז על של עתה חוץ ממה שאמרנו לעיל שהמתניתין קאי על ר"ח ג"כ אבל שינהגו האידנא במנהג אבותינו לא מצינו רק גבי יו"ט ולא גבי ר"ח וצ"ע טובא, רק בגמרא עירובין (דף מ' ע"א) הובא תוספתא וכן היה ר' דוסא עושה בר"ח שהיה מתנה, ומשם אין ראיה דבימי רידוסא הי' מקדשים ע"פ ראייה כמבואר שם ולא קאי על עתה יעוין שם כמבואר בתוספותי.

ויש"ל דאולי בכלל זה מה ששלחו מתם הזהר במנהג אבותיכם בידכם זמנין דגזרו המלכות גזירה ואתי לקלקולי כדאי' בביצה דף ד' ע' ב' גם לנהוג רחש חודש שני ימים כמקדם אחד מלא ואחד חסר דלמא יטעו ויעשה כמה חסרים וכמה מלאים יותר בשנה ונעשה עי"כ יו"ט איזה ימים קודם או מאוחר.

והנה לפי מה שפרשנו נוהגים איתו היום קודש ולמחר קודש קאי גם על ר"א ובדברי הטו"א דאסור במלאכה בזמן שמקריבים קרבן מוסף מן התורה והיינו רק אנשים אסורים במלאכה בר"ח מן התורה אבל הנשים לא נאסרו כי הוא מצות עשה שהזמן גרמא ואף כפי דברי הר"ן בקידושין (דף כ"ד) דביו"ט גם נשים חייבות בעשה דשבתון לפי שהעשה הוא דבוקה ושייך להלא תעשה של כל מלאכה לא תעשה זה דוקא ביו"ט אבל בר"ח גם באנשים איננו רק עשה גרידא כדיליף בירושלמי משם תזבח את הפסח ונשים פטורות שהיא זמן גרמא, הגם שיש לחלק שעשה שאינה בקום ועשה רק בשב ואל תעשה ושבקום ועשה עוברות על העשה ועושות האיסור גם בזה נשים חייבות (ויעיין בסימן ג' פלפול באריכות בדבר הזה) ובפרט לפי טעם הכל בו שהתירה פטרתה להנשים ממ"ע שהז"ג כדי שלא יהי' טרודים ויהיו פנוים לצרכי הבית להיות עזר להאנשים שיעסקו בתורת ה' תמימה וזה אינו שייך במצות עשה שהוא רק בשב ועל תעשה אדרבה איננה עושות ופנוי היא והנה מתוספות קדושין משמע שחולקים על זה הטעם דכל בו דהא עשה דיו"ט הוא ביטול עשה שהיא בקום ועשה וסברי דנשים פטורות, ושם רק משום שדבוקה לל"ת חייבים, וכבר רמז הפרמ"ג ריש הלכות ר"ח סברא זו מ"מ הכא דגם אנשים אינם חייבים בעשה זו רק משום שמקריבין קרבן מוסף והנשים פטורות מקרבן מוסף כמו מכל הקרבנות צבור שהמה מ"ע שהזמ"ג ואפילו ממחצית השקל נשים פטורות כדאיתא במשנה פ"ב דשקלים וברמב"ם פ"א מהלכות שקלים, הגם שמן התורה מצות מחהש"ק זמנו כל השנה כיון דהם גופייהו רק לקרבנות ניתנו ומהקרבנות נשים פטורות לכן פטורות גם ממחהש"ק מכש"כ דפטורים מאיסור עשה זו שתלוי רק בקרבן.

ולפ"ז לפי מה שכתבנו שנשים פטורות משביתת ר"ח יש לומר שהשנים דקדקו על עצמם שלא לעשות מלאכה בר"ח כמו האנשים, כמו שמחמירים הנשים בכל מצות עשה שהז"ג לקיים אותם אבל באמת אינם מצווים ועושים ואינם מקבלין שכר כאנשים המצווין ועושין רק ניתן להם שכר שיהיו משמרים ר"ח כאלו היו מצווים ועושים בזכות שלא רצו ליתן נזמיהן לעגל כדאיתא בפרקי ר' אליעזר בסימן תי"ז באו"ח בטו"ז שם.

וע"ד דריש י"ל דניתן להם שכר הזה מדה כנגד מדה דהנה אהרן צוה להם פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם ולא אמר שיבקשו מנשיהם בטוב טעם שיתנו אותם להאנשים ופרקו משמע בע"כ והלא גזל הוא, אלא בל"ס היה כוונת אהרן שיפרקו מהם התכשיטים שנתנו לנשיהם לדורן להתקשט ואותן אינם חלוטין להם לגמרי כמובא בשו"ע אהע"ז, וא"כ קשה כמה מיחו בהם הנשים (ואין לומר שהיו חסים על תכשיטיהם דאם כן לא היה שייך על זה קיבול שכר והקב"ה נתן להם שכר שיהיו משמרית ר"ח כדאיתא בפרקי דר"א הובא בתוספות ר"ה ורש"י מגילה ובטור ח"ח סימן תי"ז אלא ע"כ כוונתם היה לש"ש) היאך היו יכולים למחות כיון דלא היה שלהם, ואין לומר משום ערבות היו מחויבים למחות בעוברי עבירה הלא ערבית לא קבלו אז עדיין רק אח"כ בערבות מואב ובפרט לפי דברי הרא"ש ברכות ד' ס"ג דנשים לתנייהו בכלל ערבות, וצ"ל שעשו לפנים משורת הדין למחות בע"כ בהאנשים הגם שלא היו מחויבים מן הדין למחות ולפי זה שפיר שנתן להם הקב"ה שכר שיהיו משמרות ר"ח ומקבלין שכר שלם כמצווה ועושה הגם שמצד הדין אינם חייבות דהוה זמן גרמא, מ"מ כיון שהם עשו לפנים משורת הדין מקבלים גם המה שכר לפנים משורת הדין מהק"בה כמצווים ועושים משא"כ יו"ט שהם בלא"ה מחויבים בהעשה ול"ת כמו דאיתא בר"ן קידושין שם:

והנה כיון דמימי מרע"ה היו נוהגים לפעמים שני ימים ר"ח היכא דהמתינו כל יום למ"ד ולא באו עדים עד שחשכה והנשים בל"ס נהגו כמו האנשים שהיו אסורים אז בשני הימים מצד ספיקא דאורייתא במלאכה הגם שעכשיו בטל קרבן מוסף ובטל האיסור מהאנשים מ"מ הנשים נשארו במנהגם כמו מאז כי גם אז ג"כ לא היו מצווים הגם שאז היו האנשים מצווים ולא הנשים ולכן החמירו משא"כ עתה מ"מ מאז שניתן להם ר"ח במתנה ולהיות מקבלים שכר נשאר להם גם עתה, דלדידהו לא שייך לחלק כל כך בין מאז לעתה וכן הוא ברוקח, הובא בב"י בשם הרוקח שניהם אסורים במלאכה אך לדברי שבולי הלקט הובא בב"י שם שביום ראשון יש להקל יש להביא ראיה מרש"י ר"ה שמפרש משום בטול מלאכה לעם שני ימים דקאי על ר"ה ולא על ר"ח מוכח דרש"י סבר דמשום מנהג לא החמירו בספיקא בשני ימים גם אז ומכש"כ עתה ומכש"כ היכא דבקיאין בקבועי' דירחא והשני עיקר שמותר בראשון במלאכה, ולא שייך שיאסור בראשון משום זלזול בזה שעיקרו אינו רק איסור מנהג, אך יש להביא ראיה גמורה לרוקח דאיסור מנהג מלאכה גם ביום הראשון דהברייתא תני ימים שאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ר"ח קורין ארבעה ופירש רש"י דהנשים נוהגות שלא לעשות בו מלאכה וכן הוא בתוספות דהאנשים מותרים במלאכה ותלוי קריאת הרביעי משום ביטול מלאכת הנשים וכיון דחזינן דגם ביום א' דר"ח קורין ארבעה מוכח דגם בו אין בו ביטול מלאכה לעם והיינו איסור מלאכה לנשים כדפירשו רש"י ותוספות.

ויש להסביר לרש"י דמשום מנהג הנשים קרי ליה אין בו ביטול מלאכה סתם שמשמע אפילו לאנשים והוא תמוה וכן דקדק בטו"א וי"ל יען שהנשים פנויות ממלאכתם ויוכלו לסייע קצת לבעליהם במסחרם ובמלאכתם, אם כן כיון שיש לאנשים מסייעים המה גם כן קצת פנויות ממלאכה ושייך בו אין בו בטול כ"כ גם לאנשים כמו חוה"מ יעוין ברש"י שם וזה נכון יותר לפי מה שמסופק הב"י אם נשים אסורות בבל מלאכה בר"ח.

ונפשט גם מרש"י שהמנהג הזה איסור מלאכה בר"ח הוא בכל העולם ובב"ח איתא שלא ראה נוהגין בכל העולם כן והעלה לדינא שם מה שהעלה, דהנה באותה ברייתא שנינו ושיש בו בטול מלאכה לעם כגון ת"ב ומפרש רש"י הגם שמקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בת"ב אין עושין מ"מ אין זה רק במקום שנהגו ולא בכל המקומות לכן קרו ליה יש בו בטול מלאכה ממילא מוכח ר"ח דקרי ליה אין בו ביטול מלאכה משום מנהג נשים שהמנהג הזה בכל העולם הוא וגם נפשט שלא רק נשים צדקניות ומדקדקות נוהגין בזה אלא סתם נשים דעלמא דהא גם בת"ב תנן ובכל מקום ת"ח בטלים בו ואעפ"כ לא קרי אותן אין בו ביטול מלאכה לעם משא"כ ר"ח מוכח דר"ח נוהגין כל הנשים דעלמא בכל העולם מנהג זה, וכמו שלא נתנו לעגל שום אחת מהנשים דהא כתיב רק אשר באזניהם ולא מנשיהם לכן ניתן לכולם שכר טוב ונכון.

והנה יש לפרש שהנשים שומרות ר"ח יותר מן האנשים דהיינו מצד קרבן מוסף שאין אסור בכל מלאכות רק כמו ערב פסח אחר חצות דמשם ילפינן האיסור מלאכה ביום הקרבת קרבן והנשים שומרות אותו יותר מהאנשים לאסור כל מלאכה כמו שאר יו"ט או לכה"פ כמו חוה"מ והיה נפשט קצת ספיקת הב"י אי אסור בכל מלאכה או לא.

והנה נפשט גם הספק אי אסורות גם במלאכה בלילה לפי דאין מקדשין החודש בלילה וכדפסקינן מטעם זה אם שכח יעלה ויבא בלילה שאין צריך לחזור ולהתפלל, יען כיון דכל טעמא דעיקר מנהגא כמו אנשים שאסורים משום קרבן מוסף וכבר העלה בטי"א דלטעם זה בלילה, מותר בעשיית מלאכה א"כ גם נשים מותרות בלילה, אך אם נאמר דניתן להם לשכר שיהא משמרות כמו יו"ט גופא וכדאיתא, בטור בשם רבינו יחיאל שלשה רגלים כנגד האבות וי"ב ר"ח כנגד השבטים אם כן גם בלילה אסורים כמו ביו"ט וכמו י"ט של ר"ה ששייך ג"כ אין מקדשין החודש בלילה שהוא ר"ח וקידוש יו"ט תלוי בקידוש החודש אעפ"כ מצד ספק גם בלילה אסור משום מלאכת יו"ט ה"ה ר"ח דניתן להם ליו"ט כמו ג' רגלים.

וספיקא אם גם בתולות שייכות במנהג הלז הנה כתיב פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנותיכם וכתיב בתרי' ויתפרקו אשר באזניהם ולא מנשיהם ובנותיהם א"כ גם בתולות בכלל, אבל זה אינו דהא כתיב ג"כ בפסוק קמא בניכם א"כ נאמר שאף הבנים זכרים בכלל וזה לא שמענו כלל אע"כ צ"ל שהבנים לא יכלו להעיז נגד אבותיהם ולא מיחו בהאבות רק הנשים מיחו ולא הניחו לבעליהם לפרוק לא מעצמם ולא מבניהם ובנותיהם, והנה לטעם שהובא גם בפרמ"ג שנשים נמשלו ללבנה שפוחתות ומוסיפות וכן הנשים סתם ווסתן מלמ"ד ללמ"ד יום שפרושה אז בימי ראייתה ואח"כ מתחברת בבן זוגה ולע"ל תהיה הלבנה במילואה וכן יחזרו הנשים לנערותן בוודאי לא שייך זה רק בנשים ולא באנשים (וגם בבתולות פניות לא שייך טעם זה) וכל זה יש לעיין בו ובפרט בענין שני ימים ר"ח ומי שדעתו רחבה מדעתינו יברר הדבר על נכון והרחמן יזכינו שתתחדש במהרה בימינו אור הלבנה כאור החמה אמן.

שוב ראיתי בצל"ח ברכות (דף כ"ו) שנקט בפשיטות דתקנה היה על כל ראשי חדשים וכמו שנשארה תקנת שני ימים של ראש השנה גם אחר תקנת ריב"ז שיהא מקבלין עדות כל היום גם אם באו מן המנחה ולמעלה מ"מ גם למחר קודש ה"ה בר"ח נשארו בכל ר"ח קדושה אחת משום תפילה, והוא תמוה בשלמא בר"ה שפיר שמא יבנה בהמק"ד ויאמרו אשתקד מי לא עשינו מלאכה בר"ה ור"ה לכל מסור, אבל ר"ח דעיקרו איננו אלא לענין קרבן מוסף ושיר דרק כב"ד מסור לא שייך אשתקד וכמבואר חילוק זה בהדיא בגמרא ביצה (דף ה' ע"ב) הכי השתא ביצה לכל מסור עדות מסורה לב"ד בלבד וכו' ודוחק משום תפלה דלכל מסור דא"כ משעה ראשונה קודם שנתקלקל בשיר היה להם לחכמי' לתקן כן משום תפלת ר"ה ומשום תפלת כל ראש חודש חוץ אם נדחוק כיון שתקנו כן בתחל' נשארה התקנ' משים תפלה אבל לכתחלה לא ראו חז"ל לתקן כן משום תפלה, דאם כן לא צריך הש"ס בר"ה לומר משום אשתקד מלאכה וביצה, ואפשר משום דטפי עדיף טעמא דמלאכה מתפלה נקיט מלאכה אבל באמת ה"ה משום תפלה ודוחק (ועוד קשה דאם דומה ממש לר"ה א"כ הי' ראוי להיות יום א' עיקר וממנו הי' ראוי למנות ואנן מנינן מיום שני].

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה