הכרת הטוב · החברה המתוקנת
הרב דסלר זצ"ל שואל שאלה מהותית על כל היסודות שלמדנו ב'קונטרס החסד', הרי למדנו שתכלית הבריאה להגיע ל'השוואת הצורה' ולדבקות בבורא יתברך ע"י קניין 'מדת הנתינה', כלומר מטרתנו להגיע למדרגה שכל אחד ואחד מישראל יהיה במדרגת 'משפיע' ו'נותן' מצד אחד, ומאידך לסלוד מכל ענייני 'הנטילה', אם כן כיצד יגיע העולם לתיקונו, לא יהיה מי שירצה לקבל, וממילא תתבטל 'התכלית'?
מתרץ הרב דסלר זצ"ל: 'הכרת הטוב' היא בעצם 'נתינה' כנ"ל ובעולם המתוקן, כולם באמת יהיו 'נותנים', כי גם 'קבלתם' מזולתם תהיה מתוקנת 'בהכרת הטוב' אמִתית, כגמול השווה לקבלתם.
אמנם צריך להבין, נאמר ב'פרקי אבות' (ה' טז'): "כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם".
ועל פי מה שלמדנו ש'הכרת הטוב' היא 'נתינה המולידה אהבה', אמנם היא מתעוררת דוקא כתוצאה מ'קבלה', אם כן לעולם 'הכרת הטוב' תהיה 'אהבה התלויה בדבר' ואיך יהיה כך בעולם התוקן?
בפנימיות העניין יש דרך להגיע גם ע"י 'הכרת הטוב' למדרגת 'אהבה שאינה תלויה בדבר'. לדוגמא, צדיק שאינו רוצה לקבל כלל הנאה לעצמו, וכל מה שמתרצה 'לקבל הנאה' זה רק על מנת 'להכיר טובה' על אותה הנאה, דהיינו 'מקבל על מנת להשפיע', ואפשר שיעשה מעשה בפועל ויקח פרי טעים ועסיסי כדי לֶהֱנוֹת, וכל זה, רק כדי לברך את ה' יתברך ו'להכיר לו טובה' על אותה ההנאה, וזוהי ממדת ה'נתינה' השלמה שאינה תלויה בדבר.
מדרגה זו נקראת: 'מקבל על מנת להשפיע', פירוש 'מקבל' את ההנאה 'על מנת להשפיע' - להכיר טובה118.
118 בנושא הבא 'מקבל על מנת להשפיע' יתבאר אופן נוסף.
במדרש רבה (בראשית לג' א') מובא מעשה, שיש בו קצת רמז לחברה העתידית המתוקנת בנתינה, והנה תמצית המעשה:
אלכסנדר מוקדון באחד ממסעותיו הגיע אל מלך קציא אשר מאחרי הרי החושך, ושם ביקש לדעת כיצד הם דנים את דיניהם. ויהי היום ויבואו השניים לדין, האחד קנה מחברו קרקע המיועדת לאשפה, ומצא בה מטמון, וטענתו בבית הדין הייתה, שלא היה בדעתו לקנות את המטמון, והרי המטמון שייך למוכר. ומאידך טוען המוכר, שדעתו הייתה למכור את הקרקע ותכולתה, והמטמון שייך לקונה. מלך קציא פסק, שבנו של בעל הקרקע וביתו של המוצא יתחתנו וייקחו את המטמון כנדוניה.
תמיהתו של אלכסנדר מוקדון מהמשפט הייתה כל כך גדולה, עד שהייתה ניכרת על פניו. שאל אותו מלך קציא, ואיך אתה היית דן דין זה?
ענה לו אלכסנדר מוקדון, אני הייתי הורג את שניהם ולוקח את המטמון לאוצר המלוכה.
כשבאו שני 'נותנים', וכל אחד אינו חפץ להיות 'מקבל', ויקריבו את משפטם לפני מלך 'הנותנים', הוא דן להם: "השתתפו", כי ככה היא מדת הנותנים, להשתתף 'בנתינה' ו'בקבלה' מתוקנת, וכך יהיה העולם שלם. ובלב מלך 'הנוטלים' היה משפט אחר, ויאמר לדון את 'הנותנים' הצדיקים דין מוות, כמחריבי עולם וכל ממונם יילקח למלכות.
כללו של דבר: 'הנוטלים' מרעים זה לזה, אך 'הנותנים' משלימים זה את זה, כי 'הנותן' יעשה גם את 'המקבל' ל'נותן' כי יגרום למקבל 'להכיר טובה' על קבלתו119 ('מכתב מאליהו' א' 48).
119 בבחינת "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" - משלי פרק כז' יט'. (עיין עוד לעייל בנושא 'אהבת איש ואישה').