אור ברסלב
השם ניסי - ניסי ניסים פתיחה - על כל נשימה ונשימה

השם ניסי - ניסי ניסים

פתיחה - על כל נשימה ונשימה

מבוא

ראיתי לנכון לפתוח ספר זה דווקא בסיפור אשר הוא בעצם הגורם העיקרי שגרם לי לרצות לכתוב ספר של סיפורי השגחות, זה סיפור היכול ללמד הרבה מאוד את ערכם של החיים, ואף את ערכה של כל נשימה ונשימה, וממילא את הצורך לומר לפניו הללויה

בשנת תשע"ה בהיותי מכהן ר"מ בישיבת חובת הלבבות בעיר אשדוד, היה זה באחד מימי החורף אחר שעשיתי פעילות גופנית הליכה מהירה ברחוב על אף היותי משתעל, אך מצב יציב, ובדיוק באותו יום היו רוחות חזקות עזות חודרות לעצמות, יום היוצא מגדר הרגיל.

ואם תשאלו מדוע ביום כזה יצאתי לפעילות, איני יודע להשיב, וכנראה לא שיערתי נכון את חוזק הרוחות, וגם חשבתי לפי התכנון שאני אגיע לביתי בדיוק בסוף הפעילות ואז עדיין הגוף חם ולא יכול להתקרר, וכמובן שהיה זה מגזרת הבורא אשר העלים מעיני את חומרת הדבר, וכן את התכנון הנכון, והיכן שנגמר השכל שם מתחילה האמונה.

ומה שקרה הוא שהתעייפתי עוד לפני כן, וחזרתי בהליכה איטית לבית, ולאט לאט גופי התקרר, והרגשתי איך הרוחות חודרות לתוך ריאותיי, ומאת ה' היתה זאת, כי בדרך כלל הייתי מצליח לחזור.

ועכשיו שמעו היטב!! רמת החולי שלקיתי בה היתה ברמות עיליות, שהדף בודאי לא יוכל לסבול, כי הוא יקרע או יתפורר, גם מי שראה אותי חולה עדיין לא הבין זאת, רק אנסה להסביר מעט.

סיבת הליכתי הראשונה לרופא היתה משום שלילה קודם לכן, לפתע קמתי בזמן היותי נחנק, סוג חנק כזה שהוא מתחיל בשיעול עם גירוי מחניק, כמו דקירות בגרון, אני משתעל ומשתעל, ואז לפתע נעצרה נשימתי, והתחלתי להשמיע קולות חנק איומות, שהפחידו אותי, חנק פירושו: רק הכנסת אויר לריאות בלי יכולת הוצאה, בקצב מהיר כזה, כדוגמת חולי האסתמה לא עלינו.

באותם רגעים, לראשונה הרגשתי שעוד כמה רגעים אם לא אנשום, תפרח נשמתי, קמתי מהר מהמיטה חצי ישן, לא יודע מה קורה איתי, הלכתי לחלון, ויותר נכון רצתי, לנסות לנשום אויר, נראה לי שהערתי את כל השכונה בצעקות שלי, אבל אתה לא חושב ברגעים כעין אלו, אתה רק רוצה לנשום תמורת כל מחיר שבעולם, פעולה כזאת שאפילו הבן אדם לא מרגיש שהוא עושה אותה בחיי היום יום, לפחות עשרים וחמש נשימות בדקה.

והנה לאחר שתי דקות, פחות או יותר, לפתע הפסיק המחנק, כי הוחלט משמים לשחרר לי אויר, ולכן למחרת בבוקר הלכתי לרופא, אם היה לי רק שיעול רגיל, לא הייתי הולך, אני כל שנה חולה בשיעול, אך אני מחכה שיעבור וממשיך, וכשהלכתי לרופא הוא אמר שיש לי שיעול רגיל, ונתן לי תרופות רגילות נגד שיעול, בלי אנטיביוטיקה, כי הצילום ריאות הראה שאין לי דלקת.

התחלתי לקחת את התרופות, אך השפעה לא הייתה כלל, אלא רק החמרה של רמת השיעול, במשך כל היום הייתי משתעל בצעקות כאלו שאי אפשר לתאר, בלווי לחות רבות, שמעולם לא ראיתי, ואיני רוצה לצער את הקוראים, אבל אני עצמי, מעולם לא ראיתי ולא הכרתי סוג של ליחה כזאת משהו מזעזע.

ואז הגעתי למצב, שללכת לישון הייתי חושש, כי רק שהייתי מניח ראשי על מיטתי, הייתי נחנק ונחנק, ברמות שתכף אוסיף לתאר, ולכן הייתי הולך לישון בצורת ישיבה, וכך היה לי בדיוק בבוקר מיד בקימתי, ויותר נכון כדקה שתים לאחר שהייתי קם, ולכן הגעתי למצב שלא הייתי רוצה לקום, לא רציתי לישון ולא רציתי לקום, לא האמנתי איך פעולה שהיא כל כך נעימה ונראית די פשוטה, אני מתכוון על השינה, יכולה להפוך לסבל נורא ואיום.

הייתי מגיע למצב, שהייתי נופל על הרצפה יושב על ברכי ונחנק, ומחכה רק לרגע שהבורא ייקח את נשמתי, והרגשתי שאני בעצמי כבר לא יכול להושיע בדבר, מלבד לחכות.

ותבינו, זה לא היה יום אחד ולא יומיים, זה קרה לי לפחות בין שלושים לחמישים פעמים, אם לא יותר, אי אפשר להבין זאת ולא לתאר דבר כזה, בין לבין הייתי הולך שוב לרופא והוא היה מחליף לי תרופות, ושום דבר לא היה עוזר לי, הייתי לוקח תרופות, בצרוף אינהלציה חמש פעמים ביום, ובתוך האינהלציה היו ג' או ד' חומרים, חומרים כאלו שגורמים רעידות בכל הגוף.

ובאחד הימים, מרוב החשש שלי לישון, הלכתי באמצע הלילה למיון "טרם", ונתנו לי איזה תרופה, קודאין שמה, שגם לא עזרה כלום, ושוב למחרת הלכתי לעוד רופא, שהיה מסובך נפשית עם עצמו, אך הליכתי אליו הייתה בלית ברירה, והוא נתן לי אנטיביוטיקה, ברמות שאי אפשר לתאר 800 מ"ג חמש פעמים ביום, וכן אינהלציה 8 פעמים ביום עם ד' חומרים, מלבד עוד כדורים אחרים כמו סטרואידים, ועל כל זה הוא הוסיף לי משאפים של אלרגיה חמורה, שצריך לשאוף כמה פעמים ביום, והוא אמר לי בקול חורק "אנו נחסל את החיידק", ואני הרגשתי שהוא רוצה לחסל אותי, והוא לא נרגע, עד שלסיום הוא הוסיף והפנה אותי לרופא של אלרגיה.

וכשהגעתי לבית המרקחת אמר לי הרוקח במילים האלו, "תשמע אני לא מציע לך לקחת את זה, הרופא הזה הגזים לגמרי, זה ממש מסוכן לקחת כל כך הרבה תרופות", כך אמר מילה במילה, ואני מעודי לא שמעתי שרוקח מתערב ונדהם, כנראה שהרופא באמת הגזים, אבל אני אמרתי לו "תן לי את התרופות ואני אחליט", ולקחתי חלק מהם, וגם זה לא עזר והייתי ממשיך להיחנק.

וכשהגיע התור שלי אצל הרופא אלרגיה, ועשיתי בדיקה הנקראת "טסט" על ידי שריטות בידיים ונתינת חומר בשריטות, הוא צחק כשראה את רשימת התרופות שקבלתי, ושאל אותי, "מה עשית רע לרופא הקודם, שהוא כך נתן לך הרבה תרופות"?, ממש מצחיק הא.., ונראה לכם שאולי הוא היה יותר רציני, הוא היה ליצן אף יותר גדול מהקודם, גם את התרופות שלו לקחתי יום יומיים או שלושה, וראיתי שהוא מקשקש, כי התרופה לא עזרה כלום, כי לא היה לי אלרגיה, ומה שהיה לי זה שפעת חזקה בלבד, גם כל הבצלים הדבש, הכמון, והתה שלקחתי כלום לא עזר.

והמצב הגיע לכך, שכשהלכתי לרופא הראשון עוד הפעם, הוא אמר לי בקול כזה של מבינים, "לפי מה שאתה מסביר לי, נראה לי שאני יודע מה לתת לך", והוא נתן לי תרופה הנקראת אומפרדקס, והוא הבטיח ואמר, "זה יעזור לך", ולא ידעתי מה הוא נתן לי, עד שיצאתי, וכשראיתי את השם של התרופה, אני הייתי המום, כי זו תרופה נוגדת חומציות בקיבה למי שלוקח תרופות חריפות, שהקיבה לא תהיה ניזוקה, ואינו עניין כלל וכלל לשיעול המלווה בחנק, הוא ממש השתבש לחלוטין, ותבינו שבני אדם נתונים לחסדים של אנשים מעין אלו, או לכאלו שיותר גרועים מהם, וכמובן שלא נגעתי בתרופה הזאת, ואחר כך אמרתי אולי הרופא הזה ראה את כל התרופות שנתנו לי והוא חשש שהם הרסו לי את הקיבה ולכן הוא נתן לי תרופה שתתקן את כל ההרס.

וכל מה שאני מספר לכם, זה בזמן שעדיין הייתי קבוע נחנק בלילה ובבוקר, לילה ויום לא ישבותו, ואומר לכם את האמת, שום דבר לא עזר לי מלבד היאוש שלי, אני מתכוון, שהחלטתי שאיני הולך יותר לרופאים, עד אשר תצא נשמתי ח"ו, הבנתי ששום רופא לא יכול לעזור לי מלבד רופא כל בשר, רק הוא יושיעני.

הייתי מסביר לרופאים, "תשמעו אני נחנק ממש עד לפני מוות", והם היו ממשיכים להיות אובדי עצות ובלי מענה, ילדי היו דופקים לי על הגב, וכן אשתי, כולם היו צועקים באמצע הלילה, ורואים איך אני נחנק, ממש כולם נכנסו לפאניקה, הייתי שוכב שרוע על הרצפה, ומעיר קבוע את כל השכונה, אני כל כך השתעלתי עד שכבר לא היו לי כוחות להשתעל, כל הגרון שלי נשרט ונפגם, ועד היום הוא לא שב לאיתנו לגמרי, אני מדבר אתכם אחרי שנתיים, מה שכן בחסדי ה' יתברך יסור יסרני יה ולמוות לא נתנני, ו98% מהחולי עבר לי, ונשאר לי רק זכר למעשה בראשית.

ואם תשאלו אם כן איך עבר לי השיעול המלווה בחנק, אומר לכם את כל האמת, בלי כלום, סליחה, אני מתכוון עם הרבה תפילות, אבל בלי שום תרופה, רק עם המערכת החיסונית שברא לי הבורא יתברך, ברגע שהחלטתי שאני לא לוקח תרופות, ואני מפנה את כל תפילתי רק לבורא עולם בלבד, רק אז התרפאתי.

ולא שאני בא לומר למישהו שקורא זאת שלא ילך לרופא, חס ושלום, אלא אצלי כך היו הדברים, שאחרי הכל, ה' יתברך רצה ללמד אותי לפי מה שאני הייתי צריך לעבור בחיים, שאין עוד מלבדו, ואפס זולתו, מלבד מה שכל אדם צריך תמיד לדעת, להקדים תפילה לפני שהולכים לרופא, שה' יתברך יזמן לך רופא טוב, כזה שיתן לך תרופה מתאימה, וזו תפילה מאוד חשובה שאסור לפספס, ואחרי כן להוסיף תפילה שאכן התרופות יועילו, כי אפשר לקחת הרבה תרופות בלי תועלת.

ואחר כל הימים האלו שעברתי, הרגשתי שקבלתי את חיי במתנה, את האמת היה מאוד מוזר, להרגיש הרגשה שעוד רגע ואיני בעולם, באותם רגעים, היא הרגשה מאוד נוראה, באותו זמן האדם לא חושב על כלום, רק רוצה לנשום, אויר אויר, ואפילו על בורא עולמים קשה לחשוב באותם רגעים, זה הדבר הכי מפחיד שיש בעולם, לשכוח את יוצרך, בזמן שהכי הרבה צריך אותו, האדם מרגיש מושפל ולא שווה כלום, זה מאוד קשה לעכל את זה שאתה נמצא במצב לא כאחד האדם, האדם יושב עם עצמו ונראה לו שהוא בתוך חלום, להשלים עם מציאות קשה צריך הרבה אמונה ובטחון, שזה אומר לקבל את גזרת הבורא יתברך, ולדעת שאנו לא בעלים על הגוף שלנו, אנחנו יכולים לנסות לעשות לנו רפואה, כמו שאני עשיתי פעילות, אך הדבר יביא להפך, לפני כל פעולה רפואית צריך לבקש מה' שיהיה עסק זה לי לרפואה. אך זה מה שקרה בזמן המקרה עצמו הרגשה קשה מנשוא, אבל לאחר מכן האדם מקבל הרגשה שנותנת לו רצון עצום לחיות, לנצל את החיים בכל הכוחות האפשריים, והאדם מבין אז את מעלת החיים, לא מהשפה ולחוץ, אלא את האמת שיש בדבר, להעריך את החיים ולשמוח בהם, ואת זה באתי למסור לאחיי, שיבינו איזה מתנות משפיע עליהם בורא עולמים.

וכנראה שה' יתברך רצה ממני עוד כוחות אשר היו טמונים בי, שאני אוציא אותם מהכח אל הפועל, ולהעריך יותר את מה שיש לי, וזה דומה לאדם שאומרים לו לרוץ, והוא מנסה בכל כוחותיו עד עלפון, והוא משיג מרחק וזמן מסויים ולא יותר, אבל בפעם אחרת שילדיו היו בסכנה או חייו, כי רדף אחריהם אריה טורף, אז הוא מוכרח לרוץ כדי להצילם במהירות מעל הטבע, ואז הוא ניצח בריצה אף את מלך החיות, והוא קיבל כוחות שאי אפשר לתאר, והכל נמצא בתוכנו.

ולפעמים ה' יתברך מוציא מאתנו את כוחות אלו, על ידי צרות וייסורים, ומביא את האדם לרגעים, של רגע לפני לקיחתו מהעולם, כדי שנעריך את חיינו יותר ונפיק את מרב כוחותינו, ומי שיכול, ינסה לממש כוחותיו אלו הטמונים בו עוד לפני כן, למעלה מיכולתו, כי יכולתו נמצאת במסירות נפש, להוציא את הכוח אל הפועל.

אני מספר זאת, להודיע ולהשמיע לכלל ישראל, שאין שום יאוש בעולם כלל, ויש בכוח הבורא יתברך לרפא את האדם מכל חולי, וכל התרופות גם הם נתונים בחסד ה', אם להשפיע או לא, רק צריך הרבה אמונה תמימה שיש לבורא את הכוח והאפשרות לרפא, וכן תפילה לה' יתברך עם כוונת המילים, רפאני ה' ונרפא, והיום מנהג העולם החמיר, שהפכו בני האדם את הרופאים בכל התחומים לאלילים, וזו הגזמה חמורה שעברה כל גבול, ולא לכך התכוונו חז"ל במה שאמרו שנהגו ללכת לרופא, אלא הכוונה היא שנכון בודאי חייב ללכת, אך שילך אחר הקדמת תפילה מעומק הלב, וכן שילך באמונה שהרופא שליח ולא מחליט, אם הוא יהיה בריא או לא, ובלי עזרה משמים הוא רק יכול לגרוע ולא להועיל, וכן יזכור שהתרופות לא מביאות רפואה, ואם בורא עולם לא יתן את החלטתו ואת אישורו לתרופות שיועילו, לא יעזור לאדם אפילו אם הוא יבלע את כל התרופות שקיימות בעולם, ורק כשיחשוב כך האדם, רק אז מותר ללכת לרופא, ויהי רצון שנתחזק כולנו בדבר זה, ונחנך את ילדינו לכך.

פתחתי דוקא בסיפור זה, מפני שהוא מן הגורמים העיקריים שכתבתי את ספר זה, כי רציתי להודות לבורא, ואמרתי לעצמי היאך אודה לו במאוד, דבר שיעשה לו נחת רוח, ועלה ברעיוני בהשגחה פרטית, לכתוב את כל הניסים והנפלאות שעברו עלי ועל משפחתי, ניסים שראיתי אותם בעיני בלבד, או חוויתי אותם על גופי, ואני מקווה שהם יהיו לרצון לפניו יתברך לקבלם כמנחה וכקורבן עולה כולו כליל אליו, ושנזכה כולם להפיק מסיפורים אלו את מרב התועלת, אמן ואמן.

תוכן העניינים

השם ניסי - ניסי ניסים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה