אור ברסלב

השם ניסי - ניסי ניסים

מבוא

זה ספר תולדות האמונה, ונקרא שמו ה' ניסי על שם הפסוק "ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' ניסי" (שמות יז)

כי משה רבינו עליו השלום אחר נצחון מלחמת עמלק, בנה בעצמו ובמו ידיו מזבח לכבוד ה', שמטרתו היתה להכיר תודה לה' יתברך על ניסיו ונפלאותיו, וקרא לו ה' ניסי, ונראה שהיה טעמו בזה:

שהנה ידוע שכל עיקר מטרת ומהות עמלק, הוא המפורש בפסוק "אשר קרך בדרך" (דברים כה יח) "וקרך" לשון מקרה כמבואר בחז"ל, ונראה לפרש שעמלק רצה להביא את עם ישראל לומר שהכל מקרה "בדרך",והיינו דרכה של תורה, שגם בדרך ובזמן עבודת ה', שוכח האדם את ההשגחה הפרטית, למרות שמקיים תורה ומצוות, וכמו שכתוב, ותופסי התורה לא ידעוני (ירמיה ב ח), הרי שעוסקים בתורה, ובכל זאת אפשר לא להבחין בהשגחת הבורא יתברך.

כדוגמת מאמר הבורא יתברך, באומרו לעם ישראל, אם תלכו עימי קרי (ויקרא כו כא), שנראה לפרש, שתאמרו במקרה באה עלי צרה פלונית, וכן הטבה פלונית, ופעולותי הם מקרים בלי השגחה, בזמן שהאמת היא שאין מקרה, לא מקרה גדול ואף לא קטן, והוסיף לומר בפסוקים כג-כד "ואם באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי קרי, והלכתי אף אני עמכם בקרי, והכיתי אתכם גם אני שבע על חטאתיכם", ופירוש הדברים, שאם לא יתבונן האדם בהשגחת הבורא, שכל מה שעובר עליו אינו מקרה, אז ה' יתברך ישליך את האדם במקרים, ויסיר השגחתו, ויוסיף לו יסורים, שהרי בין כך לדעת אותו אדם זה מקרה, עד שיגיע למצב שהוא יבין שהעובר עליו אינו מקרה, באומרו, "קורה כאן משהו לא מובן".

וכן מצאתי, שכתב לפרש רבינו בחיי על התורה וז"ל, זו דרך התורה, שכאשר יצליחו עניניו של אדם, ויצאו לו על הנכונה, שיתבונן בעצמו, וישית אל לבו כי הוא חסד ה' יתברך, לא מפני זכותו ומעשיו הטובים, וכאשר יבואו עליו צרות ומקרים, שיודה עלי פשעו לה', ויחשוב כי אין זה אלא מצד חטאו, ולא שיתלה אותם במקרה, כי אם יתלה זה במקרה, הנה הקדוש ברוך הוא יוסיף לו מאותו מקרה וכמו שאמר אם תלכו וכו', עכ"ל.

וכן כתב הרלב"ג בפירושו על איוב (פרק לג), ולזה ביארה התורה, שכשיבואו על הכלל כמו אלו הרעות, לא ייחסוה אל הקרי, אבל יאמינו שהכל בא מהש"י, להוכיחם ולהעתיקם מהרע, אמר אם תלכו עמי קרי וגו'. עכ"ל.

וכן כתב מורינו הרמב"ם בספרו מורה נבוכים (חלק ג פרק לו), וכן המצוה אשר ציוונו לצעוק אליו בעת צרה, ר"ל והרעותם בחצוצרות וגו', והוא שהשם יתעלה משיג את צורכי האדם, ובידו לתקנם אם נעבדהו, וכן להפסידם אם נמרהו, לא שנאמין שהוא מקרה ודבר שאירע, וזהו ענין אומרו, אם תלכו עמי קרי, ר"ל שאני כשאביא לכם אלו הצרות לענוש אתכם, אם תחשבו בהם שהם מקרה, אוסיף לכם מן המקרה ההוא כפי מחשבתכם יותר חזק ויותר קשה.

והוא ענין אמרו והלכתם עמי בקרי וכו', כי האמינם שהוא במקרה. עכ"ל.

אלא האמת היא, שהכל מושגח, בכל מכל כל, ברמות שאי אפשר להבין ולתאר, ולכן קרא משה רבינו למזבח זה ה' ניסי, להודיע ולחזק את העם שה' הוא הפועל את ניסנו, והוא זה שמניס אותנו מצרתנו, ובכך למחות את זכר עמלק מן הארץ.

אשר על כן באתי גם אני, הקטן ביותר באלפי ישראל, דוד שמי, לילך בדרכו של מוסר התורה, משה רבינו עליו השלום, ובניתי בעשר אצבעותיי מזבח לה' לשבח והודיה, ויכתוב דוד ספר, ויקרא לו "ה' ניסי", אשר תוכו בנוי מסיפורים מופלאים, סיפורים של השגחות פרטיות שהיו לי, דברים שרק העיור מכחיש בהם את ההשגחה, וזה רק מעט מזעיר מהשגחת ה' יתברך עלי, כי את כל חסדי ה' יתברך הנעשים עימי, אי אפשר לכתוב, וגם אם יהיו המים כולם דיו, ושמי השמים יריעות, ועצי היער קולמוסים, כל זה לא יספיק לכתוב אפילו אחד מאלף אלפי אלפים מטובות ניסים ונפלאות, שעושה ה' יתברך איתנו, אפילו על יום אחד מתוך כל חיינו, ואפילו על שעה ודקה, בכל רגע הוא ניסי ומנוסי "ביום" אקרא, למרות שגם בימים שהאדם כביכול שוכח לקרוא לה' יתברך, עדיין הוא משגיח עליו, אך הוא מנתב אותו להגיע לצעקה אליו שזה תכלית הבריאה, לשכוח מהמקריות, ולהאמין בהשגחה העליונה, ואז ביום קוראי אליו, לא משנה מתי ובאיזה זמן ושעה, הוא שומע אותי והוא זה שמושיע אותי, ואליו אני נס בלבד להיוושע, ה' הוא צורי וגואלי, והוא זה שנותן לי מחסה מכל צרותי, אומר לה' מחסי ומצודתי אלקי אבטח בו, ויהי ה' לי למשגב ואלקי לצור מחסי, ואני עליך בטחתי ה', אמרתי אלקי אתה, והוא זה שמנהיג אותי בכל חיי בכל צעדי, צעד אחר צעד.

ומטרת סיפורים אלו הם, בודאי שלא בשביל להעביר את זמנם של בני האדם, אלא להודיע להזכיר ולהעיר את בני האדם, אשר צריכים הם להתבונן במעשיהם יותר, להבין ולהאמין שהם מושגחים בתכלית ההשגחה, ובאחד מהסיפורים הנקרא "הטובות התמידיות" הארכתי בביאור טובות ה' עלינו, למרות שעם כל האריכות הרי שקיצרתי, כי אין קץ וסוף לחסד ה' עלינו, אכן בכל זאת מחוייבים אנו להודות לו, כמה שאנו יודעים ומבינים, וכל הרוצה קצת להבין כמה חסד ה' מושפע עלינו בכל יום, יקרא את הסיפור הזה, ויבהל.

כל אדם מחוייב לספר בניסים ונפלאות ה' יתברך, שנעשו עימו, ואיך נעשה זאת באופן הטוב ביותר אם לא בזו הדרך, וכאן כמובן לא שייכת ענווה ולא צניעות ולא חשש אחר, שימנע אדם עצמו מלספר את הניסים שעשה עימו ה' יתברך, שהרי לכך נוצרנו לספר ניסיו ונפלאותיו ולהודיע קיומו, ולהכיר לו תודה על רוב חסדיו.

וכמאמר דוד המלך עליו השלום בספר תהילים:

"אודה ה' בכל ליבי, אספרה כל נפלאותיך".

"לשמוע בקול תודה, ולספר כל נפלאותיך".

"אלקים למדתני מנעורי, ועד הנה אגיד נפלאותיך".

"הדר כבוד הודך, ודברי נפלאותיך אשיחה".

וכמה שיותר האדם מתבונן בחייו, כך הוא יותר מכיר בהשגחתו יתברך, לא בהכרח שהאדם כעת יותר מושגח, כי לית אתר פנוי מיניה, אין מקום פנוי ממנו, ומשל למה הדבר דומה, לקליטה של גלי קול או רדיו שנתגלו בעולם, והיו נמצאים תמיד סמוך לכולם, אלא שלא גילו אותם, וגם כשגילו אותם, אז רק מי שיש לו מכשיר קליטה, קולט, ומי שאין לו, הכל עובר לנגד עיניו, והרי שהוא כעיור, וכפי שכתב בספר הקדוש והנורא חובות הלבבות בשער חשבון הנפש (פרק ג) שבני אדם שאינם מתבוננים, הם ממש כעיוורים, כמאמר הפסוק "ותיפקחנה עיני שניהם" למרות שהיו עיניהם פקוחות, אלא מפני שהתחילו להבין מה שלא הבינו קודם, דימה אותם הפסוק לעיוורים.

וכן מטרת הסיפורים בספר זה, לפקוח עיוורים מעיוורונם, תחילה וראש את העיוורון שלי, שלא יאמר אדם "לי אין ניסים, לי אין השגחה כזאת", כי הכל תלוי בך ובך בלבד, ואין הדבר תלוי כלל במעלה, אלא בהשתדלות של האדם כמה הוא מתבונן, אחד יותר ואחד פחות, מה שכן, אפשרי הדבר שכמה שיותר אדם מתבונן, אז ה' יתברך מראה לו עוד כאלו מקרים, כל שכן אם הוא מפרסם אותם.

ויש לקורא לדעת שכל הסיפורים המובאים בזה הספר, הרי הם אמת לאמיתה, ולא הוגזם בהם אפילו יותר מחוט השערה, רובם של המקרים קרו איתי, ומיעוטם לנגד עיני על ידי אחרים, חוץ מזה לא הועלה על זה השולחן, שום סיפור, ואם יתבונן האדם, אז הוא יבחין שכל ההשגחות הגלויות, הם כולם בשעות של קשיים ודחקים שהיו, ובחושך רואים את האור, ויותר נכון רואים את חוזק האור כמה גדול הוא, והצמחים גדלים רק כשמכסים אותם ונמצאים הם בחושך, והעובר במעי אמו גדל בחושך, ואילו שהחיים זורמים כתיקנם, כמעט שאין שום הבחנות לאלו הדברים, למרות שאין לאדם לבקש קשיים, אלא רחמים וחסדים.

ומקור לדברי ביסוד תכלית הבריאה, נמצא בדברי רבינו הרמב"ן הידועים, סוף פרשת בא, אשר שם הוא מאריך לבאר את תכלית הבריאה, ואת תכלית העם היהודי, והוא "לפרסם את ניסי ה' יתברך", כי הניסים הם אחד הדרכים המוכיחים את קיומו, וכל עוד שהבריאה מתנהלת כתיקנה, כאילו על פי הטבע, אז לכאורה יש לשאר העמים, לטעון את חוסר קיום הבורא, ולכן כל שנפרסם את ניסיו, שהם נוגדים את הטבע, הרי שזה מוכיח את קיומו, כמו לספר על ניסי יציאת מצרים, אשר השריש אותם ה' יתברך ברוב המצוות, לעשותם זכר ליציאת מצרים, כי זה מוכיח על קיומו.

וזו היא תכלית הבריאה, ובעיקר כמובן לעם היהודי, לפרסם שאנו נבראים ושיש בורא, ובורא כזה שמשגיח, וכמה שהוא יותר משגיח, זה יותר מגלה על גדלותו, ולכן יש לפרסם השגחותיו כמה שיותר בתדירות ובכמות.

וראיתי לנכון לצטט חלק מלשון הרמב"ן בסוף דבריו שם:

"ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים "שהם" יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו "עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם", בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון. עכ"ל קודשו.

ואנו נוסיף לדבריו ביאור, שהאדם צריך להאמין בניסים הנסתרים, שהם דוקא יסוד התורה, ואולי רובם ככולם של הניסים הם ניסים נסתרים, אלא שהם נראים כטבע, מפני שאפשר לטעון שזה מקרה, כמו כל מיני צירופי מקרים, או מפני שהורגלנו בכך, כמו כל הניסים שנמצאים בבריאה, ובגוף האדם, ובכל אלו האופנים, אנו חייבים להאמין שהם ניסים, פירוש, לא טבע. המילה ניסים כוונתה, שיש מישהו העומד מאחורי המקרה, ואילו טבע הוא מושג למקרה בלי השגחה, דבר שאינו קיים במציאות, "טבע" גימטרייה אלוקים, ונס לא אמור להיות, לולי שחלה כאן התערבות מגורם צדדי, והגורם הוא ההתערבות של הבורא בבריאה לבדו, וזה פירוש "אין עוד מלבדו ואפס זולתו", שהוא היחיד שגורם למקרים, וזה יסוד כל התורה כולה, להאמין במקרים הנסתרים בעיקר, שהם מגזרת עליון, אין בהם טבע כלל, וכל פעולה שנעשתה לטובת האדם, היא מפני מעשיו הטובים, וכן להפך, ולדוגמא בעלמא עיין בספר חסידים סימן קסב שכתב, כי הכל גוזר הקדוש ברוך הוא כמה פסיעות יש לו ללכת, וכמה בני אדם יראה, וכמה ראיות יראה, וכן לידי כמה מעשים יבא, ומה יש לו לעשות, וכן כמה דברים ידבר. ע"ש. ובספר הגורלות של רב האי גאון הפליא לעשות ולבאר, שאפילו רפיפת אברים דהיינו כשאיבר של האדם רועד, פעם עין פעם רגל, הכל מגזירת עליון ולא מקרה, ויש סיבה לכל דבר, ע"ש. כל שכן שאר פעולות ומקרים, מנקיפת אצבע ועד החמור ביותר.

אפילו לזון את ביצי הכינים ה' יתברך דאג ודואג, כשהוא ברא את העולם הוא חשב על דרך מחייתם, ואפילו על כל הבריות הנמצאות במעמקי הים ובשמים, במקומות הכי אפלים וחשוכים, לכל אחד מהם הוא דאג בדיוק, להמציא לו את סוג מאכלו, והשלים את כל מחסורם, בזמן ובכמות מתאימה להם, השגחה אין סופית, ואיך ידאג האדם על פרנסתו.

ושמעתי ראיה לכך מדברי חז"ל בראשית רבה (וילנא פרשת וישב פרשה פד) והובא בילקוט שמעוני ובפירוש רש"י, על הפסוק בעניין אחי יוסף הצדיק, וישאו עיניהם ויראו, א"ר אבא בר כהנא, והלא אין דרכן של ישמעאלים להיות טעונים אלא עורות ועטרן, אלא זימן הקדוש ברוך הוא לאותו צדיק באותה שעה, שקים מלאים בשמים, כדי שתהא הרוח מנשבת בהם מפני ריחן של ערביים, ע"כ.

וכן נאמר כיוצא בזה אודות דוד המלך עליו השלום, בעניין מה שגוליית הפלישתי בשעת הקרב עם דוד, נפל על פניו במקום לאחוריו, ויקרא רבה (מרגליות פרשת צו פרשה י) ויפל על פניו (שמואל א' יז מט). למה על פניו, כדי שלא יצטער אותו צדיק שש אמות וזרת. ע"כ.

והדברים תמוהים מאוד, הרי יוסף הצדיק היה בשעה הכי קשה בחייו, אשר בו זרקוהו אחיו לבור עם נחשים ועקרבים, ולאחר מכן מכרוהו לגויים אשר הורידו אותו למצרים, ארץ כשפים וטומאה נוראה, שם נמכר לעבד, ולאחר מכן שהה בבית האסורים שנים רבות, ובתוך כל זה, חפצים מן השמים לנחם אותו, עם כמה ריחות נעימים, שלכאורה אין בהם שום תועלת ממשית, וכן הוא אצל דוד המלך, שהיה רדוף כל ימיו, אחיו ואביו הרחיקו אותו מהם, הוא נרדף משאול המלך ומבנו אבשלום, וכל חייו היו מלחמות, וא"כ היאך יתנחם בזה שגוליית הפלישתי נופל קדימה ולא אחורה, וכי יקשה עליו לילך עוד כמה צעדים, והדברים תמוהים עד כמעט בלי יכולת הבנה.

ולהבין זאת, תחילה עלינו להתבונן בדרכם של חז"ל, בראייתם את מקרי העולם, שהנה למרות שיש הסתברות שישמעאלים אכן ישאו עמהם מיני בשמים, וכן שגוליית יפול קדימה, ואין הוא מן הנמנע, אכן ההסתברות לכך היא רחוקה, והמבט של חז"ל היה לא להתייחס לשום דבר חריג בתור טבע, אפילו אם יש מקום שיקרה בצד הרחוק, וכל דבר צריך ברור בדיקה והתבוננות, ואם ההסתברות רחוקה, והזדמן לאדם מקרה כזה, הוא צריך להבין שיש כאן נס נסתר, ולמרות שפעולה זו לא אמורה לסייע בדבר, כמו ריח טוב בשעת הצרות או מניעה של הליכה של כמה צעדים פחות.

וכעת נבאר את היסוד של הדברים, היאך אבותינו התבוננו באותם מקרים, שהיו לכאורה שוליים, היאך הם פירשו את המקרים שעברו עליהם, הרי הם אבותינו עליהם השלום ידעו להבין את דרך שיחתו של הבורא אליהם, גם בזמנים שלא היה מדבר עמהם פה אל פה, ומהם נלמד אנו לחיינו.

והתשובה לכך היא, שאותם צדיקי עליון, היו כמובן "מתבוננים" במקרים העוברים עליהם ובוחנים אותם, שהרי חז"ל למדו להתבונן מאבותינו, ומקרים אלו אשר היו פוקדים אותם, שלא כדרך הטבע, היו גורמים להם להבין, דבר אחד, המספיק להתנחם מצרותיהם, והוא, שיש מישהו שמשגיח עליהם, ועומד מאחורי כל הקורה אותם, דרישת שלום חמה, המבשרת את התערבותו של הבורא יתברך, במה שקורה ועובר עליהם, ידיעה זו הייתה מספקת להם, להמשיך הלאה, כעת הכול קל, אפשר אפילו לרדת למצרים, אפשר להירדף על ידי כולם, אפילו מהמשפחה, ובכל זאת להישאר בשמחה.

וכמאמר דוד המלך עליו השלום, מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה (תהילים סג). בזמן שהיה נרדף משאול, והיה נמצא בארץ מדבר בלי מים, ובכל זאת אמר מזמור לה', וכמו שמבאר הזוהר (פרשת תרומה), שלכן הדגיש זאת דוד, ואמר מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה, שהודיע את מיקומו, ולמרות שכל דברי דוד הם ברוח הקודש, מבאר הזוהר שלולי שדוד היה מתעלה מעל הקושי שלו ושרוי בשמחה, לא הייתה שורה עליו רוח הקודש לומר את אלו הדברים, וכן יוסף הצדיק, שלמרות כל הקושי שעבר עליו, תמיד ברך את ה' יתברך, הן בזמן היותו עבד בבית פוטיפר, והן בזמן היותו אסיר בבית האסורים, והן בזמן היותו מלך ולא נקם באחיו אחרי מות אביו, אלא אמר "כי למחיה שלחני אלקים לפניכם", וזה העיקר, שיודע היהודי שהגורם לכל מה שנראה לו כדבר רע, זה ה' יתברך, מנהיג הבריאה, העושה את כל פעולותיו בחכמה ובמטרה להיטיב.

וכפי שנתבאר, חלק מספר זה בנוי על יסודות אלו, שלפעמים ישאל השואל על זה שבחלק מהסיפורים נכון! היה צרוף מקרים נגד הטבע, אבל נס המסייע לאדם לא בהכרח היה, אכן התשובה היא כנ"ל, שעצם הידיעה שהייתה התערבות אלוקית גלויה לעין כל, דבר שלא מסתבר כלל שיקרה כך, ואפילו לא באחד מתוך מיליון, כל שכן שהצטברו להם כמה צירופים יחד בסיפור אחד, א"כ זה נס בלי ספק, האמור לתת למאמין כוח ורצון להמשיך ולהתמודד, והתבוננות כזו תעקור מהאדם את רגילותו לחשוב על פעולותיו שהוא פועל ועושה.

ומי אמר, שנס פירושו, דבר שמועיל לאדם ישירות - אם רק יראה האדם את ה' יתברך, בלי שיסייע לו, וכי זה לא יקרא נס??? וזו הייתה כוונת הרמב"ן שאין ליהודי חלק בתורת משה עד שיאמין שכל המקרים הם ניסים, כל שכן היכן שגם בצרוף המקרים, נעשה נס אחר, והגיעה ישועה משמים.

לסיום, הנני חייב להודות לרעייתי עזרתי לחיים מרת גיתית תחיה, על זה שרק בזכותה הנני הגעתי להסתכלות הנכונה בחיים, על ידי שהיא תמיד הראתה לי את השגחתו יתברך בנו ובילדנו, ותמיד דואגת לי להשלים כל מחסורי. וכולי תפילה לבורא עולמים, שיזכה אותי ואת רעייתי שתחיה להמשיך להתבונן בחיינו בהשגחת הבורא יתברך, ונראה בשמחת כל ילדינו, יראי ה' בעלי אמונה ובטחון בו יתברך, ששים ושמחים באושר וכבוד אמן ואמן.

הכותב והחותם

לכבודה של אמונה

הצב"י דוד בן מקסים למשפחת אזולאי ה"נ

תוכן העניינים

השם ניסי - ניסי ניסים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה