לחייך ולחייך תמיד
סיפור זה הוא מסוג כזה שכל קוראו מיד מבין את גודל השגחת הבורא יתברך עלינו תמיד בכל רגע ורגע ובכל שעה, וכן את הצורך הרב שיש לנו להודות על כל איבר שבגופינו שמתפקד כראוי, לפעמים מצטרפים יחד כמה השגחות והכל מתחבר ולפתע האדם מבין שיש כאן מישהו שמתערב, מישהו שמושך בחוטים, הרבה יותר ממה שאנו חושבים
בסיפור זה רציתי לשתף אתכם בהשגחה פרטית שקרתה לי בערך בגיל 36, בהיותי ר"מ עיון בישיבה קדושה, ובתוך דברי גם להודות לה' יתברך, זה היה בזמן תקופת החורף, אשר בה קבלתי צינון של שפעת, וידוע שבזמן זה מערכת החיסון נחלשת ולפעמים באותו זמן מקבל האדם חולי אחר, שהיה מקנן אצלו, חולי אשר חיכה לשעת הכושר, שהיא שעת חולשה של מערכת החיסון.
והנה בהגיע הבוקר קרה לי דבר די מוזר, שלא נתתי לו התייחסות, הן בגלל מרוצת החיים, והן מהרצון הגדול שלא להאמין בצרות הפוקדות אותנו, והוא שכשצחצחתי את השינים, ורציתי לגרגר מים ולפלוט את המים עם המשחה, לפתע אני רואה שהמים ניתזים לי בקצה הפה בצד השמאלי, כעין קילוח של מים ע"י הפעלת הלחץ בפה, וכיון שגם מאוד מיהרתי לתפילה, לא ייחסתי לכך חשיבות יתירה, ולא עלה בדעתי כלל מה קרה לי, ומה עבר עלי באותו לילה.
ויהי לקראת ערב, אחר שעבר עלי יום כרגיל עם מסירת שיעורים, והנני חש קצת שלא בטוב, אך יושב ולומד באחד מחדרי בית הכנסת בישיבה, עד שהבחין בי אדם יקר, ואמר לי שאני נראה לא טוב, וביקש ממני לקחת אותי לביתי, והסכמתי, כי באמת לא הרגשתי טוב, והנה לאחר כשעתים בערך בשעה 9:00 בערב, כשאני מתכונן לקראת הדרכת חתן ומתעלם מן הלא נודע, רבות מחשבות בלב איש, הנני עובר מול המראה ורואה בפני משהו מוזר, פני אינם כתמול שלשום, עין שמאל שלי פתוחה יותר מעין ימין, שהוא דבר המסמל שהשריר של עין שמאל נחלש או פסק מלעבוד, ולכן העין נעשית פתוחה, עוד ראיתי שהשפה בפה שלי בצד שמאל מעט נפולה, וכשהייתי מנסה לקפל שפתי, רק צד אחד היה מתקפל, גם ניסתי לסגור את עיני, ורק עין אחת היתה נסגרת כראוי, ואילו השמאלית נסגרת בקושי, הבנתי שאין לי שליטה על צד שמאל של פני, הזדעזעתי בכל גופי, כי מה שאני ידעתי והכרתי מהחיים, זה שיש מחלה הנקראת שיתוק, וזה קורה רק בצד אחד של הגוף, וזאת מפני שהמחלה מקורה במוח, אשר מחולק הוא לשתי חלקים שהחלק הימיני מפעיל את כל הצד השמאלי בגוף, ואילו החלק השמאלי מפעיל את כל הצד הימיני בגוף, וה' יתברך עשה זאת לטובת בני האדם, שאם יפגע המוח בצד אחד יתפקד הצד שני של המוח, ואנשים הסובלים מלחץ דם גבוה או מכולסטרול גבוה כמו שהיה לי באותם ימים, יש להם חשש ללקות באירוע מוחי, הגורם לשיתוק או התקפי לב, וזה מפני שאלו הגורמים מייצרים קרישי דם בגוף, וביום מן הימים הם מתנתקים מדופני העורקים, וכשמגיעים הם למקומות צרים ודקים שבמוח ושבלב, הם נתקעים שם וחוסמים את זרימת הדם, וממילא את הגעת החמצן לאותו מקום, וגורמים לדברים נוראים כמו שיתוק או מוות בר מינן, אשר על כן מיד חשבתי לעצמי שלכן חצי פני משותקים, ואחזתני חלחלה.
וכשהתקשרנו לשירות הרפואי של הקופה, אמרו לנו שכדאי למהר להגיע לבית החולים, כי אם זה אכן שיתוק יש אפשרות לראות זאת על ידי סי טי (CT) מוח, ותוך ארבע שעות אפשר להחזיר את המצב לקדמותו, על ידי פתיחת הסתימה, אבל לאחר מכן המצב אבוד, ואברים שנפגעו לא יחזרו לתפקד, ואני מיהרתי להגיע, למרות שעדיין לא קישרתי שכבר מהבוקר קבלתי חולי זה, וזה הסיבה שהיו יוצאים לי מים מצד אחד בפה.
השעה היתה 12:00 בלילה, והתלבטתי היאך אני אלך לבית החולים, רציתי ללכת רק לתל השומר, ולכן חייגתי לידיד נפש, וכשאמרתי לו שהנני צריך להגיע לבית חולים תל השומר, הוא אמר לי בלי לחשוב "אני מגיע", למרות שלמחרת מחכה לו עבודה מפרכת בשעה מוקדמת, ותוך 10:00 דקות הוא הגיע, וגם תוך זמן קצר הוא הגיע לבית החולים, שם נתקבלתי בחדר מיון. לפתע נכנסתי לעולם אחר לגמרי, מקום שבאמצע הלילה שם נראה כמו יום גמור, גם הרופאים וגם החולים היו ערניים להפליא, את הלחץ במקום היה אפשר להריח, חדר מיון הוא מקום לא כל כך נעים, הוא המקום שמתקבלים אליו החולים לבדיקה ראשונית, וההרגשה היא לא מלבבת, אני הייתי עייף ורוצה לישון, אבל איך אפשר, גם לישון זה זכות גדולה, גם לשבת בשקט ושלווה היא זכות לא פחות גדולה, גם לראות את הבית הפשוט שלי, זו זכות, לפתע אדם נהפך להיות נשלט, פתח את הפה בבקשה, תעמוד, תשב, תושיט ידיים, ואת הכל אתה עושה בלי להתנגד, ולומד להודות לבורא יתברך על החופש האישי שהיה לך עד עתה.
בד בבד מדדו לי לחץ דם, אשר הראה 191 על 110 גבוה מאוד, וקצת חום, והנה אחר עוד כמה בדיקות כמו א.ק.ג. ובדיקות דם על ידי צוות ערבים מתלמדים, ואז הגיעה הרופאה הראשית לבדוק אותי, והיא אמרה לי, "תחייך בבקשה", וחייכתי, ושוב אמרה לי, "תחייך עוד פעם", ושוב חייכתי, וכמובן שאתם מבינים מדוע היא אמרה לי לחייך, לא בהכרח שהיא היתה בעלת אמונה ובטחון, למרות שאיני שולל זאת, אלא מפני שהיא היתה צריכה לראות את פעולת שרירי הלחי, היאך הם מותחים את השפתים, כי על ידי כך רואים ומבחינים בחומרת החוזק של שיתוק הפנים, ואחרי כמה חיוכים היא מיד אמרה כך, הוא עבר שיתוק "בל" השיתוק נקרא כך על שם מי שגילה וחקר לראשונה חולי זה. הנקרא גם פציאליס, אבל זה בדרגה מאוד קלה, יש הרבה יותר חמורים, ובכך המשיכה לחולים אחרים, ואחר כך הגיע עוד רופא שגם חזר על אותם בקשות לחייך ולחייך, והבנתי שבוראי מבקש ממני לחייך גם כשאני נמצא בבית החולים בשעה שתים בלילה, והיית מעדיף עכשיו ללמוד או לישון בבית החם שלי, להיות עם משפחתי, ולא להיות במקום הומה בני אדם חולים, ולקבל כל מיני דקירות, להריח כל מיני ריחות לא נעימים לשמוע קולות מוזרים, לראות מראות מצערים, ולעשות כל מיני פעולות מוזרות, תחייך תחייך אמר לי ה' יתברך, כן גם כאן הרי אני לצידך.
והנה למי שיודע ולמי שלא יודע, בחדר מיון יש וילונות וילונות, המפרידים בין חולה לחולה, ואין כמעט מרחק בניהם יותר מחצי מטר, ובזמן שהייתי ממתין על הכורסא שם מאחורי הוילון, הגיע לימיני עוד חולה, ושמעתי את תלונתו שהסביר אותה לרופא, ואז הוא אמר כך, הצד שלי בפנים רדום, ואני לא יכול לסגור את העין, יש לחץ דם גבוה וכו', ואני לא האמנתי למשמע אוזני, היאך בדיוק לידי מימיני, הגיח אדם קצת יותר מבוגר, עם אותו אירוע, ממש מדהים, הרגשתי שאני יכול לקום להתחיל להסביר לו מה יש לו, ולא נראה לי שהיה באותו לילה מכת מדינה של חולי זה, הרגשתי שה' יתברך מדבר איתי, ואומר לי אני לידך, הכל מתוכנן ומסודר אל תדאג, וזה עזר לי.
אחר עוד זמן מה, הגיעו תשובות בדיקות הדם, ומסקנת הרופאה היתה שאין צורך לעשות סי טי מוח, כי לפי מה שהיא רואה אין לי חס ושלום אירוע מוחי, אלא שהעצב שלי בפנים נפגע ישירות, יכול להיות מאיזו רוח קרה, שנשבה לי בפנים וכדומה, היא אמרה, זה נקרא "פציאליס פראפירי", שפירושו נזק לעצב מקומי ולא מפגיעה במוח, רק תדע שאתה צריך יותר לשמור על בריאותך ולטפל בלחץ דם הגבוה שלך.
ואז היא סיימה לומר בדברי מוסר, כל לילה בזמן שאתה הולך לישון העין לא תסגר לך לבד כהרגלך, בכל לילה מעכשיו, הפלסטר יסגור לך את העין, ונוסף לכך אתה צריך למרוח משחה הנקראת סינטומצין למניעת דלקת, וזה מפני שהעין אשר יצר לנו הבורא, היא מאוד עדינה וצריכה שמירה על נקיות, ולכן העין נחונה בדבר פלאי הנקרא מצמוץ, אשר בזו הפעולה נפלטות על ידי פטמות מיוחדות מאחורי העפעפיים, חומר שומני המנקה את כל העין, מכל מיני לכלוך ואבק, ושומר על העין מדלקות, וזה הוא החומר הצהוב שנמצא מחוץ לעין בבוקר, ועוד היא הזהירה אותי שיש כאלו שלא הקפידו על שמירה ונוצרה להם דלקת, ואף נגרם שהם איבדו את ראייתם, הייתי באמת מזועזע למשמע אוזניי, לא ידעתי כלל וכלל אודות הפלא הנמצא לי בעין, שנים שאני ישן וסוגר את העינים, ואף פעם לא חשבתי להודות לבורא על כך, חשבתי שהעין נסגרת לבד, וכעת גיליתי שיש שריר שמשאיר כל הלילה את העין סגורה, שאם יפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת, כעת הבנתי שאני צריך להודות לה' יתברך על כל לילה ולילה שישנתי והעין נסגרה לי לבד, איך אני אעשה זאת לא ידעתי.
ברכתי את הרופאה על עזרתה, והיא הגישה לי את טופס השחרור, וראיתי שם את שמה הנקרא בישראל "אפרתה" ואמרתי ריבון העולמים מהיכן היא הביאה שם כזה, אני מכיר אפרת אבל לא אפרתה, והבנתי שוב שה' יתברך מדבר אלי, כי אותיות אפרתה הם רפא אתה, דהיינו שה' יתברך ירפא אותי מחוליי, והיא נשלחה משמים, או ה' תרפא, ומשמים הגעתי אליה דוקא, לא שהיא המרפאה, אלא שמשמים רוצים להודיע לי, ה' איתך.
חזרתי לביתי עייף עם הרבה מחשבות, מה יהיה איתי בהמשך חיי, והיאך תלמידיי יסתדרו, והאם אני אצליח לחזור ללמד כרגיל, אבל שמתי ביטחוני בבוראי כהרגלם של עם ישראל, מלבד מה ששמתי את הפלסטר עם המשחה בעין, והלכתי לישון, בבוקר ביקשתי שיהיה זה חלום, אבל לא!!, היתה זו מציאות, ובימים הראשונים באותו שבוע, הלכתי לכמה רופאים, ובררתי קצת אודות דרכי הרפואה של מחלה זו, קבלתי כמה מחזקי מערכת חיסונית, ותו לא, כי הרפואה לכך היא זמן עד כשנה, ובתוספת עשיתי דיקור סיני בפנים ממש כואב, כל שכן שעשו לי דיקור "חשמלי" שמחברים לך בפנים כמו מצבר, עם קבלים של רכב, אך קטנים, ואתה מרגיש שכל הפנים שלך רועדות זזז... זז.., ממש מיטה חשמלית, תמיד רציתי אך לא כזו, ועוד שילמתי על זה כסף טוב.
והנה בהגיע ליל שבת קודש, הלכתי לבית הכנסת יחד עם בני, ואחר התפילה לקחנו עמנו כהרגלנו את דפי עלונים של שבת, הגענו לבית, וביושבי על שולחני מדפדף בין דפי העלונים, הבחנתי בעלון לא רגיל ויוצא דופן, אשר לא מחולק בבית הכנסת שלנו, ולא יודע אם בכלל כאן בעירנו, עלון זה מקורו מהעיר באר שבע.
והפלא שבו, וההשגחה הגדולה שהייתה לי עמו, לדעתי היא למעלה מן הטבע, שתראו זה פלא עצום, כי עלון זה הוא של רופא ברפואה המשלימה דיקור ועוד, ותמהתי ממתי רופאים מוציאים עלונים, ריבון העולמים, ולפי המבואר בעלון שלו, כל שבוע הוא מפרסם על סוג חולי אחר, ונותן עליו פתרונות ועצות תרופתיות, טבעיות כמובן, או על ידי עיסוקו שהוא של דיקור, והפעם ממש במקרה מאת ה' הכותרת נשאה את שם החולי "פציאליס" שיתוק חצי הפנים, כותרת גדולה שאי אפשר לפספס, עם הסבר מפורט של המחלה ממה זה נובע, כמה סיבות שאפילו הרופאים לא הסבירו לי, כי הם רק מנסים לטפל בבעיה, אבל למה זה הגיע, אין זה עניינם, ובנוסף היה כתוב שם מה הם המאכלים שכדאי לאכול, ומה הפעולות שכדאי לעשות, פעולות פיזיות, בתוספת דיקור ועוד, ואני מאוד השתוממתי על המראה לא יכולתי להאמין למה שהיו רואות עיני, החזקתי את העלון בכל כוחי, והרגשתי את קירבת בוראי, לאו דוקא מפני העצות שהיו שם, שגם תרמו לי מעט, הן על ידע המחלה והן על פתרונה, וסתם על הרגשה טובה שיש פתרונות למכתי, אלא העיקר היה על זה שהרגשתי, שה' יתברך סידר זאת, אני מתכוון שאפגוש ואקרא את העלון, וה' איתי, הוא זה שהביא את העלון לבית הכנסת שלנו בדיוק באותו שבוע, והוא זה שנתן בדעת אותו רופא, לרשום בעלון את כל הידיעות על המחלה, בדיוק בזמן שקרה לי את חולי הפציאליס, והוא זה שאחר שבוע נוסף עשה, שעלון זה לא יהיה יותר בבית הכנסת, איני יודע ואין לי מושג מי הביאו, וגם לא מי שלקחו.
אם יחשוב האדם, ויתבונן קצת במה שעברתי באותה תקופה, יראה בעין שכלו, שההשגחה העליונה, היא דבר הכי מדהים שקיים בעולם, היא מדוקדקת להפליא, ומתוזמנת כבר כמה חודשים לפני, והכל קורה בדיוק בזמן המתאים והרצוי, והעיקר הוא שרצונו יתברך להודיע לכל השרוי בקושי, תדע אני אתך, יש לי סיבות למה שאני עושה רק תחזיק חזק, אני כאן, אני הולך אתך לכל מקום להיכן שלא יהיה, גם אם זה לבית החולים ולמקומות הכי אפלים, וכמו שכתוב בפסוק (תהילים קלט ח) אם אסק שמים "שם" אתה, שהכוונה היא שכולם יודעים, ש"שמים" מסמלים את הדברים המוצלחים והטובים בחיים, שה' שם, כי אז קל לראות, שהרי הכל טוב, אבל המשך הפסוק, שאומר "ואציע שאול הינך", פירושו שבשאול, שהם אלו אותם שעות הקשות שיש לאדם, כשהוא נמצא במקומות אפלים וחשוכים, אז שם קשה לראות את יד ה', אבל בכל זאת לפתע "הינך", דהיינו שאחרי ההתבוננות, אני לפתע מוצא אותך, ומבין שאתה גם כאן איתי.
והודו לה' כי טוב, תוך שלושה שבועות עברה לי המחלה, ממש כמו שלא הייתה, כפי שהיא באה כך היא הלכה, למרות שנשאר לי אות קטן לזכרון ואני שמח בו, שסגירת העין שלי מתפקדת 95% מהיכולת המקסימלית, דהיינו שלאמץ אותה כמו השניה לגמרי, איני יכול, אבל זה לא מורגש, מלבד בתפילה שאז אני מאמץ את עיני, ואני נזכר במה שקרה לי ומתחזק מכך.
וכשהראו לי תמונות של אנשים שקרה להם כאלו דברים, נבהלתי, כי כל פניהם בצד אחד היו נפולות, וממש פחד פחדים להביט בהם, ורפואתם היא לא פחות משנה, כך משערים הרופאים מניסיונם, ואילו אצלי ברחמי שמים מרובים, לא היה מורגש עלי דבר כלפי חוץ כלל וכלל, רק אני הייתי מרגיש זאת, כמו שסיפרתי לכם, בזמן שהייתי הולך לישון, או בשעת צחצוח השיניים ובשעת שתיית מים שהיה נוזל לי מעט מים מהצד של הפה, ועוד שלא הייתי יכול לשרוק ולא לנשק את ילדי כראוי, ולא לשיר את לימוד התלמוד, כי שפתיי לקו, ואדם לא יכול להבין ולא לתאר מה שריר אחד קטן, הנקרא על פי הרפואה "שריר מספר 7" יכול לעשות, כמה פעולות הוא עושה, הוא שריר המעצב את הפנים, נותן לאדם להראות יפה, מזיז את העינים את הלחי את השפתים וכן את המצח, להכל ה' יתברך דאג, דברים שאנו לא יודעים, מי חושב על זה במשך יומו, אדם מגרגר מים כל יום, ופעמים ביום, והוא לא יודע שמה שהוא לא מתיז את המים מצד אחד של פיו, זה מתנה משמים, ולא דבר ברור מאליו, ה' יתברך כל כך אוהב לעשות חסד, כי זו היא מהותו, והוא עשה את זה הכי יפה שרק אפשר, והכל בצניעות ובענווה.
ומה שמאוד שימח אותי, היה זה, שהרי הנני בעל תוקע ביום ראש השנה בבית הכנסת, לכן חששתי שהפעם אני לא אוכל לתקוע, כי שפתי לא מתפקדות כראוי, ואם הם היו נשארות כך, לא היה סיכוי שאני אתקע, אפילו חצי שבר, אכן חזו מפעלות ה', כפי שאמרנו אחר זמן קצר מן המשוער שהוא עד שנה, הנה תוך שלושה שבועות או חודש החלמתי לגמרי, ותקיעותי בראש השנה, היו הנפלאות ביותר מכל השנים.
ולכן אל תשכחו ידידיי, לחייך ולחייך תמיד, לא משנה היכן אתם נמצאים, כן! אפילו עכשיו היכן שאתם בשעה זאת, לחייך בכל הכח ותרגישו את שרירי הלחי, איך הם מתרוממים ועובדים כראוי, וגם חכמי הרפואה אומרים שפעולה זו משחררת בגוף חומר המשרה שלווה ונחת ורוגע נפשי, ואז ממילא העולם יחייך אליכם בחזרה.