חלום שהתגשם
זה סיפור המלמד את האדם שסוף השכר להגיע, שזה אומר בלי טרחה ומאמץ, עד שירדפו אחריך, וכמה שאתה תנסה יותר בכוח, כך יותר תרחק ממך המטרה, וכמה שתסמוך על בוראך, כך תתקרב הישועה, ומתי שהיה נראה לך שיש יותר סיכויים, הנה אתה תראה בעיניך שיהיה להפך, ובזמן הכי פחות מסוגל תבוא הישועה
סיפור זה הוא אחד מהמיוחדים בחיי, אשר בו זכיתי להשגחה פרטית מיוחדת במינה, גדולתו של מורינו ורבינו ועטרת ראשנו מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל ידועה לכל, ובמשך היותי אברך זכיתי לכתוב ב' ספרים הנקראים "אור דוד", וכן קונטרס "ויברך דוד" שהם ספרים שנכתבו במטרה, רק ליישב את פסקיו, ממה שהקשו עליו מחברי דורינו, ובתוספת עוד תשובות בכמה ענינים.
כל חיי חלמתי להכיר את מרן פנים לפנים, אך דא עקא באותם פעמים שהיינו אצלו, כמו בימי שישי בבוקר אחר התפילה, מיד היו מוציאים אותנו, וגם כשהלכתי אליו לקבל הסכמה לספרי, לא נכנסתי אליו, אלא רק השמש שלו לקח את הספרים והעביר אותם אליו, וכן בחלק'ה של בני, בזמן שהוא גזר לו את השיער, ניסתי לומר לו שאני כתבתי ספרים לחזק את דבריו, אך בלא הועיל, כי דחפוני להתקדם, וכן היה כשהגשתי לו את קונטרס "ויברך דוד" בימי הפורים, כשהוא היה מברך את כל הנמצאים בתפילה, וכל מה שעשיתי לא הועיל, והדבר היה קשה לי מאוד מפני שכל ספרי היו לחיזוק פסקיו, ובכל ליבי תמיד הייתי חפץ לזכות לשמוע כמה מילים של עידוד על מעשי, מלבד מה שכבר קבלתי פנים בפנים מבנו הראשל"צ כמה וכמה פעמים, וכמובן הגיע זמן, שאני כבר התייאשתי והפסקתי את השתדלותי בדבר, כי ראיתי שכבר אין סיכוי לזכות לכך, הרב כבר נהיה מבוגר, ואפילו חלק'ה כבר הפסיק לעשות, לא סנדקאות ולא שום דבר, הרב כבר הגיע לגיל תשעים ומשהו.
והנה יום אחד בי' בטבת בערב, שנת התשע"ב, הנני חוזר מתפילת ערבית, ורעייתי שתחיה אומרת לי בבהלה, התקשרו אליך מביתו של הרב עובדיה, ורצו אותך, כי הרב רוצה לראות אותך, ואמרתי לה, "מי זה התקשר?, אולי זה סתם מישהו שמשטה בנו, וכי אליי יתקשרו מהבית של הרב עובדיה מה יש לי ולהם?", והיא אמרה לי, אחד בשם הרב שאלתיאל, ואני לא הכרתיו, והיא הוסיפה לומר שהוא השאיר טלפון, והוא אמר שתחזור אליו בהקדם.
התקשרתי מיד, ואמרתי לו את שמי, והוא אמר לי, "כן מדברים מהבית של הרב עובדיה, הרב עיין בספר שלך באחת מהתשובות, בדיוק בעניין שהוא עוסק כרגע בספרו חזון עובדיה חלק ה', והוא שמח בזה, ורוצה לפגוש אותך, התוכל להגיע מחר?, והשבתי לו מיד, בלי לחשוב, בודאי אני מגיע, ואמרו לי להגיע בערך בשעה שתיים, ומיד התקשרתי לחברותא הראשון שלי, המעריץ הגדול של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, ובקשתי ממנו שיבוא איתי, וזה לאות הוקרה והערכה לכך שהוא הדריך אותי בדרכי הלימוד בתחילת היותי אברך צעיר, וכן החדיר לי את ההערצה למרן פאר הדור, לכן אמרתי לו שיבוא עימי.
למחרת נסעתי לירושלים, ולקחתי עימי את ספרי "אור דוד" וכן את שלושת ספרי "מגן דוד" על הלכות שבת, שעדיין לא יצאו לאור בהדפסה, הגעתי לבית הרב, והכניסוני כאחד המכובדים, אמרתי להם שזה החברותא אם אפשר להכניסו, נכנסנו ועמדנו בצד, וראיתי את אור העולם, פאר הדור יושב ועוסק בתורה, עם כל הספרים שרק אפשר פתוחים לפניו, ידי רעדו והיה קשה לי לצלם, לא הייתי מרוכז, ושמעתי את הרב שלתיאל אומר לרב בקול רם, "הרב" "הרב", הגיע הרב אור דוד שאמרת לקרוא לו, אני אכניס אותו? שאל, והשיבו הרב "כן, כן", והזדקף לחפש אותי, נכנסתי והתיישבתי לידו, והוא החל לאחוז באוזני ובידי ונתן לי כמה וכמה סטירות אוהבות, ויאמר, עיינתי בדבריך ושמחתי לראותם וכו', והוא המשיך לברך אותי, וניסתי לשאול אותו שאלה בהלכה שהציקה לי, ואמרו לי שהרב לא שומע טוב, ואם תרצה תכתוב והרב יקרא, אך לא יכולתי לכתוב באותו זמן מרוב התרגשות.
הרב קרא לרב שלתיאל שיביא לו ספר חזון עובדיה חלק ד' כדי לתת לי מתנה, והוא כתב לי עליו הקדשה בכתב ידו, ממש מרגש, ואחר זמן מה נפרדנו לשלום.
אני חשבתי שכאן הסתיים הסיפור, אכן לאחר כחצי שנה לפתע יום אחד לקראת ערב, הנני מקבל שיחת טלפון מירושלים, מאחד מתלמידי הגרע"י זצ"ל, והוא אומר לי ראית מה כתב עליך הרב?, שאלתי איזה רב?, והוא אמר הרב עובדיה בספרו החדש חזון עובדיה חלק ה', אמרתי לו, לא ידעתי שהוא יצא, והוא אמר לי שבירושלים הוא כבר יצא, והוא כתב עליך כינוי שלא נכתב על שום אדם בספריו, ואין כאן המקום להזכירו וכל הרוצה לראות יעיין שם, הוא הביא אותך בדיני מלאכת צידה בשבת, והבנתי מיד שזה אותו עניין שהרב קרא לי, ואמר לי בזמנו ביום עשרה בטבת שהוא עיין בדברי.
ומיד התקשרתי לחנות הספרים, ובחנות אמרו לי שרק עוד כמה ימים יגיע הספר לאשדוד, וכשהספר הגיע, אני הראשון שקניתי אותו, והבית התמלא אורה, וכל משפחתי וכן הוריי ומכריי שמחו על כך שמחה גדולה עד בלי קץ.
הרגשתי מכל הסיפור שהרב הכיר לי טובה על כל העמל והטרחה, ועל כל הצפיה הגדולה שהייתה לי כל חיי לפגוש אותו, ולכן הוא קרא לי, ואם היה נגמר בכך דיינו, אך הרב הוסיף טובה גדולה ומכופלת שאף הזכירני לטובה בספרו האחרון בחייו חזון עובדיה חלק ה', עוד כמה חודשים ולא היה קורה דבר זה, אחר שעברו עשר שנים מהוצאת הספר, רק אז זה קרה, ממש נגד ההגיון.
מה רבו מעשיך ה', היאך זיכתני לדבר זה בסוף ימי חייו של מרן, דוקא בימים שכבר הרב לא מקבל שום אדם, דוקא בימים שהרב ניצל את זמנו בלי הפסקה, דוקא אז זכיתי, ממש נס נפלא שמשמח אותי כל יום ויום ברגע שאני חושב על זה, תודה לך אבא שנתת לי לזכות לדבר כזה נפלא, ובלי שום השתדלות מצידי, בזמן שאני השתדלתי לא הצלחתי להתקרב אליו ואף דחפוני, ואילו כעת בלי השתדלות דחפוני להיכנס אליו, ואחר כמה חודשים אחר סוכות הרב נפטר ועלה בסערה השמיימה והשאיר אותנו יתומים בלי רועה, מאחרון גדולי הדורות, זכותו תגן עלינו ותנצב"ה אמן ואמן.
רק אסיים בעוד מקרה שהיה לי בעניין, כי אחר זמן מה, רציתי להוציא לפתח בגדול את תמונתו של הרב כשאני נמצא לידו, אך הדבר התעכב כמה פעמים, התקשרתי לכל מיני מקומות שמוציאים תמונות על קנבס, ושוב נשכח הדבר כמה חודשים, כי זה קצת עלה יקר וגם לוקח זמן, ממש כשנה שלמה ניסתי לפתח את התמונה ולא עלה בידי, עד אשר הגיע בין הזמנים, והיה לי יותר זמן, והחלטתי שהפעם אני מוציא את התמונה הלכתי לחנות, ולקח כמה ימים עד אשר היתה התמונה מוכנה, כל יום התקשרתי נו.. זה מוכן, ואמרו עדיין לא, וביום שהיא הייתה מוכנה הלכתי להביא את התמונה, והשמחה היתה גדולה.
באותו יום היה לנו אירוע, אשר בו פגשתי את הראש כולל שהיה לי לפני שנים רבות, ותשמעו דבר פלא מה הוא אומר לי, הוא אמר לי חלמתי עליך, אמרתי ריבון העולמים, מה כבר הוא יכול לחלום עלי, רב כזה חשוב, רק עלי נשאר לו לחלום, אולי זה היה סיוט, והוא אמר לי שממש בימים אלו הוא חלם עלי שהרב עובדיה יוסף זצ"ל קרא לי אליו ובירך אותי, ואמרתי לו, ואוו.. אתה יודע, היום בדיוק הוצאתי את התמונה שלי איתו, מאותה פגישה, והוא התפלא, בכל הימים האחרונים התעסקתי בתמונה זו, ובדיוק באלו הימים הוא חלם עלי, על אותה פגישה.
ממש צירוף מקרים נפלא, כי אין שום סיבה שבעולם שפלוני יחלום עלי, ובדיוק ביום שהוצאתי את התמונה ניפגש, והוא יספר לי את זה, כמו שספרתי היו לי הרבה עיכובים להוציא את התמונה, ולבסוף הצלחתי בדיוק באותו יום, משגיח העולם מנהל הכל, אפילו חלומות, אפילו את היום בדיוק שאני אוציא את התמונה.
זאת אומרת שאין לנו להצטער על שום עיכוב שבעולם, כי כל דבר מודרך ומונהג מאיתו יתברך, ליום ולרגע הרצוי לו על פי הנהגתו יתברך, בדרכים אלו הוא מלמד אותנו שהכל מסודר ומדוקדק, אין מקרה הכל ניסים, ולפעמים קורה לנו דברים ואנו לא רואים שם את ההשגחה וזה הנסיון להאמין שבאמת כל מקרה העובר עלינו הוא מתואם מלמעלה, ואם נחיה כך הרי שחיינו יהיו הרבה יותר שלווים ומאושרים.