מפתחות הבית נעלמו
סיפור זה מלמד את מעלת התפילה בשעת מצוקה, ואת מעלת לימוד התורה אצל הבורא יתברך אשר בשל כך מושיע כל יהודי ואפילו את הפשוט ביותר
ביום בהיר הנני יושב בבית המדרש, ולומד בשעת הפסקת הצהרים, ולפתע הפלאפון מצלצל, היתה זו רעייתי שתחיה, מצלצלת ורוחה נסערת ואומרת, בעלי חזרתי כרגע מקניות, אל תשאל אבדו לי המפתחות של הבית, אני עייפה ויש לי כאב ראש והילדים הגיעו וחם לי, מה עושים? היא שאלה, השבתי לה אחר חשיבה קצרה ולחוצה, בדקת טוב בתיק?, והיא השיבה לי, בדקתי מכל הכיוונים אין מפתחות, אולי נפלו לך ברכב? שאלתי, "לא לא!!" היא אמרה, "כבר בדקתי בכל מקום, התקשרתי אליך רק אחר כל הבדיקות", ואז אמרתי "טוב אולי תבקשי מהשכנה שתבקש מבעלה שיקפוץ דרך המרפסת, סך הכל חומה של כשתי מטר, ואז הוא יפתח את הדלת על ידי המפתח הרזרבה שנמצא בבית", ואז היא אמרה "טוב אני אבדוק", ואחר כמה דקות שוב טלפון, כן השבתי, הם אמרו שהבעל לא נמצא. טוב!! מה עכשיו אני עושה?, אולי תבוא עם מישהו מהכולל, מה? אין שם מישהו שמגיע, והשבתי לה, לא אשתי, כולם כבר הלכו לפני כמה דקות, טוב אני אחשוב מה לעשות, נדבר, וניתקה השיחה, באותם רגעים פניתי למשגיח העולם ואמרתי לו, אנא אבא שבשמים איני רוצה להפסיק מלימודי במיוחד לא בהפסקה, ובעיקר שלא לראות את כל ההמון בחוץ בזמן זה, אנא תעשה משהו.
ואז התחלתי לחשוב מחשבות בלי רצון ואמרתי לעצמי, אני אתקשר אליה ואגיד לה לבדוק עוד פעם בתיק, אולי יש שם איזה חור שדרכו נכנס המפתח, אכן הרגשתי עצמי מגוחך לומר כן, כי תיקה של רעייתי היה די חדש, ולא היה נראה לי שאכן כך קרה, למרות שכך באותו רגע עלתה במחשבתי בלי רצוני ודעתי, והנה ממש באותם רגעים שאני חושב על כך, שוב טלפון והפעם מבני יקירי שאומר, "אבא", "כן" אמרתי, "אמא מצאה את המפתח", ומייד שאלתי היכן היה המפתח, אמא אמרה שהיה לה חור קטן מאוד בתיק שהיא לא הבחינה בו מקודם, ופתאום היא לא יודעת איך היא הבחינה בחור, ואז היא לקחה בעצמה את הפלאפון וחזרה על הדברים, והוסיפה שהיא לא יודעת איך המפתח הצליח להיכנס לבפנים, חור קטן מאוד, ואני שומע ולא מאמין למשמע אוזני, לא למה ששמעתי באותו רגע, וגם לא למה שעלה במחשבתי קודם לכן, ומעניין מה גרם לרעייתי לחזור ולבדוק שוב בתיק, אחר שכבר היא אמרה שהפכה את כל התיק, ולא שייך שיהיה שם המפתח, ואיך פתאום היא מצאה את החור, והיאך בדיוק חשבתי לתת עצה כזו, ומכל האפשרויות זה דוקא מה שקרה, אין זו אלא תפילה של יהודי פשוט השרוי במצוקה, וזכות הרצון לשבת ולעסוק בתורה התמימה, תורת אמת, למרות שהיה אפשרי שהמפתח נאבד בהרבה מקומות אחרים, ועוד שלחזור ולחפש היה נראה עצה די מופרכת, ולא מתקבלת, "פנו אלי והיוושעו אמר ה', יש לי אוצרות מתנות חינם ליתן לכם", רק האמינו בי ורב יהיה כוחכם, ברוך שומע תפילה.
ומרצונו יתברך לסיפור זה יש המשך, כי לאחר כחודשים שוב הנני מקבל טלפון בדיוק ב-1:00 בסיום הסדר ורעייתי שתחיה אומרת לי עוד פעם נאבדו לי המפתחות, והפעם היא הכינה אותי ואמרה "זה לא בחור של התיק, חיפשתי בכל מקום, אין כלום, אני משעה 11:00 נמצאת בחוץ התקשרתי אליך ולא היית זמין, אתה לא יכול להגיע?, תבוא דחוף!, ואמרתי לה "חכי רגע, אברך אחד יצא לפני שתי דקות אני אבדוק איתו", התקשרתי אליו והוא אמר, אני כבר באמצע הדרך ממהר להגיע לאיזה מקום, אולי אני אלך או שאני אבוא לקחת אותך, אמרתי לו "טוב", הודעתי זאת לאשתי, ושגם אנו מתחילים מנחה, ושאני אדבר איתה לאחר מכן, התחלנו מנחה בדיוק בזמן שהייתי צריך, ובקשתי מבורא עולם "אנא ממך איני רוצה ללכת לשום מקום, אני רוצה לשבת וללמוד תורה, ובפרט שלא בשעות הצהרים שחם, ואין עניין לראות בחוץ כלום, והחלטתי בדעתי אני מכאן היום לא יוצא, ה' יתברך תעזור לי, סיימתי את התפילה, והתקשרתי לרעייתי והיא אמרה שעדיין לא נמצא שום מפתח, והילדים כבר הגיעו, "טוב" אמרתי, מה אני אעשה, התקשרתי לאיזה חבר באזור שלנו והוא לא היה זמין, תודה לה', ואותו אברך שיצא מייד לפני מנחה שוב אמר לי, שאם אני רוצה הוא יבוא לקחת אותי, ואמרתי לו שאני אחזור אליו להודיע לו, ורגע לפני שאני מתקשר להודיע לו שיבוא, הנה הישועה מגיעה, רעייתי מתקשרת ואומרת כך, אני לא יודעת איך פתאום נזכרתי, שאולי יש אצל אחי מפתחות, אני כבר שעתים ברחוב, וזה לא עלה בדעתי, נראה לי שפעם בקשנו מהם שישמרו לנו מפתח, זו היתה ניראת השערה די מוזרה, כי כבר בפעם שעברה לא זכרנו מזה כלל, כמו שקראתם בעצמכם את הסיפור, וגם עכשיו לא היה זכור לנו שיש שם איזה מפתח, רק בגדר השערה רחוקה, וצריך לדעת שרעייתי זה לא אני, אני לא זוכר כלום, וכל מה שאני רוצה לזכור אני שואל אותה, והיא זוכרת הכל, ואם היא לא זוכרת שהשארנו שם מפתח אז אין שם מפתח, ואז היא אמרה לי אני מתקשרת רגע לבדוק, ושוב רעייתי חוזרת אלי ואומרת, אתה לא תאמין, אבל כן! הם אומרים שיש להם מפתח, ורעייתי מוסיפה לומר, שהיא שאלה את גיסתה, את בטוחה שזה שלנו? כי אני אפילו לא זוכרת שהשארנו אצלכם מפתח, התקשרתי רק מחוסר אונים, והיא אמרה לה, "אני בטוחה". הבית של גיסי הינו מרחק ארבע דקות הליכה, וברכב חצי דקה, ובאמת תוך חמש דקות, רעייתי כבר הייתה בבית, אומר לכם את האמת, שהפעם באמת לא ידעתי איך יעשה זאת ה' יתברך, יש לו מיליוני דרכים להושיע אותנו, אנו רק צריכים לומר לו, "אבא אני יודע שאתה כל יכול, ואתה יכול להמציא מציאות בשניה, ולתת לי אפילו לחשוב שכן יהיה", ולמפרע הבנתי שמה שאותו אברך מהכולל שלנו יצא שתי דקות לפני, ואני לא הייתי זמין, היה זה רק מפני שה' יתברך חס עלי, ולא רצה שאני אצא, ולא רצה שאני אטפס לחינם על המרפסת, ולהיכנס קצת למקום סכנה וכפי שפעם אחת נפלתי משם.
מה שלפני כן חשבתי שזה היה פספוס, כעת הבנתי שזו סיעתא דשמייא, ומה שלא היה עוד אברך שיוצא לכיוון, גם היה עזרה משמים, שאני אשאר בבית ה' כל ימי חיי, ישתבח שמו לעד, ואפילו לשאר העמים אמר ה' פנו אלי והיושעו כל אפסי ארץ, כי אני אל ואין עוד, כל שכן בניו, שהם כבבת עינו, לאדם קשה להבין שדברים שהם נגד דעתו ורצונו יכולים להיות לעזרתו, זה נוגד את הטבע השולט בעולם, היהודי חייב להתאמץ ולשנות את קו מחשבתו, ולומר אני מאמין באמונה שלמה שיש ביכולת ה' יתברך לעזור לי גם אם לנגד עיני לא נראית שום ישועה, ואפילו לא קצה חוט, ובכך הוא יגרום שתבוא במהרה ישועתו.