השיב משה יורה דעה· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
שאלה נג
הנה מבואר בש"ע י"ד בדין השוכר בית בח"ל שפטור לקבוע מזוזה עד אחר שלשים יום וכתב האשל אברהם בשם הב"י שאם רוצה לקבוע מזוזה בתוך שלשים אף שיש סברא לברך דומיא דקטן אעפ"כ אין לסמוך למעשה ולא יברך וגם הר"ם חגיז הניח בצ"ע. ועתה הנה אחת שאלתי מאדוני בהקונה בית או בונה מה דינו לפי מ"ש רש"י ז"ל במסכת מנחות טעם על השוכר דפטור דשמא יחזור נראה דבקונה או בונה דליכא טעמא דחזרה חייב תיכף לקבוע מזוזה אבל לפי הטעם שכתב הב"י בשם הר"ר מנוח דכל זמן שלא עבר שלשים יום הוי דירת עראי ולכך פטור י"ל הה"ד בקונה גם כן פטור מהאי טעמא ונ"מ לענין ברכה.
תשובה על מעט קלף שלום אלף לכבוד אהו' הרבני המופלג בתורה וביראה מהור"ר נפתלי נ"י.
הנה שאלתו שאלת חכם קבלתי והנה הרבה הי' לי לדבר בזה בעזה"י רק שאין הזמן מסכים עמדי כעת לבא בארוכה הגם שמפאת העיון לא הוצרכתי בעזה"י לבלות בזה זמן כ"כ מ"מ הכתיבה הי' צריך כילוי הזמן מה שאי אפשר כעת הן מחמת טרדת התפקחות לצרכי עניים ואביונים על חג הפסח הבע"ל והן מחמת טרדת המועד ואפי' המצות ומילי דציבור בכמה ענינים שונים כלם ישתרגו עלו על צוארי על כן באתי בקיצור אמרים לתורף הדין היות מ"ש בשם אשל אברהם אברהם לא ידענא כי אין בידי הש"ע עם האשל אברהם רק כבר יש אצלי פלפול עצום בזה והעלתי דגם השוכר בית יש לו לברך תיכף כשקובע מזוזה ואם כן ממיל' כש"כ וק"ו ב"ב של ק"ו בקונה או בונה שמברך ומי' גם אם הוי אמרינן דבשוכר אינו מברך ודאי גם כן הוי אמרינן דקונה או בונה חייב תיכף במזוזה כשידור בו ומברך דהא השוכר אמרו שפטור משמע אבל קונה או בונה חייב דאם לא כן הול"ל רבותא טפי דהקונה פטור כל ל' יום ואנא ידענא דכ"ש השוכר שאין גוף הבית שלו או דהו"ל למימר סתם הדר בבית כל שלשים יום פטור ממזוזה והכל בכלל א"ו מדקתני השוכר ש"מ דוקא השוכר פטור וגם טעם הר"ר מנוח לא שייך רק בשוכר דהא בלא"ה יש להבין דלמה להוי דירת עראי כיון שדעתו להשתקע שמה רק דהכי פירוש דברי הר"ר מנוח דכ"כ דלא דר בה שלשים יום לא סמכא דעתי' דשוכר מסתמא שיהיה לו לדירת קבע דדלמא לא מתדר לי' וסובר דאם לא ייטב בעיניו יפייס להמשכיר במה דיפייס ולכך הוי דירת עראי ממש כדברי רש"י ואין ביניהם מחלוקת רק שינוי הלשון ומה שחסר זה גילה זה דהא כונת רש"י ג"כ ע"כ כך הוא דהא קשה מה טעם הוא זה דיפטר ממזוזה מצוה דאורייתא משום שמא יחזור בו ועוד מה בכך דיחזור בו הא מזוזה חובת הדר הוא ואף אם יחזור בו אח"כ ויצא מהבית מ"מ כ"כ דדר בו ולא חזר בו למה לא יתחייב אע"כ צ"ל דה"פ משום דבתוך ל' עומד בספק שמא יחזור בו לכך לא הוי עדיין דירת קבע רק עראי ופטור ממזוזה וזה פשוט וברור ובקנה א' עולין וגם כן שמא יחזור לא שייך רק בשוכר כאשר הודה בזה גם כן מע' דודאי הקונה קנין עולמות חוקר ודורש היטב קודם שקונה וחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה מע' דהול"ל עד שיקנה בקנין ששכירות קרקע נקנה בו אבל מה שתירץ מע' דה"ט שמא לא ידור בו הנה לשון רש"י לא משמע כדבריו דהלשון שמא יחזור בו משמע חזרה דאל"כ הוי לרש"י לומר דלמא לא מתדר לי' או שמא לא ידור בו ומיהו גם אם נימא כמו שתירץ מע' ג"כ כראה לומר דלא שייך זה בקונה או בונה מהסברא שכתבתי דמסתמא כל קונה קנין עולמות מסתמא חוקר ודורש היטב אי מתדר לי' ובודאי גומר בדעתו כשנכנס לדור בו אחר שקנה לדור בו לחלוטין וכן בונה ודאי אין אדם עמל לריק ובודאי גומר בדעתו כן וזה מוכרח דהשוכר דוקא אמרו פטור והבו דל לוסיף עלה ועוד ראי' דהא הר"ר מנוח כתב דה"ה שואל בית דינו כשוכר וכן הוא בהגהת ש"ע בסי' רפ"ח ולמה לא כתבו דה"ה קונה או בונה דינו כשוכר ועוד ראיה יותר גדולה דהא הב"י כתב על דברי מנוח שכתב דדין שואל בית כדין השוכר והכי משמע בגמ' עכ"ד וזה פשוט דכונת הב"י הוא מדאמר שם בגמ' פ' התכלת דף מ"ד ע"א על מימרא דר"י בטלית שאולה תניא נמי הכי כו' הרי דמדמה להדדי שאילה ושכירו' וז"ב א"כ דון מינה ומינה כי היכי דהתם ודאי הלוקח חייב מיד כשלובש וזה פשוט ואין צריך לפנים כלל ומבואר בגמ' וכל הפוסקים א"כ ה"ה כאן ודאי הקונה חייב דאי כאן גם הקונה פטור א"כ מאי תניא נמי הכי דמייתי הא לא דמי ציצית למזוזה דהא במזוזה גם הקונה פטור ובציצית ודאי דהלוקח חייב א"ו ש"מ דדמי להדדי וכי היכי דשם הלוקח והנותן לו במתנה או בירושה חייב ה"נ במזוזה חייב בכל ענין שגוף הבית שלו דאף דבמתנה ובירושה לא שייך הטעם שכתבתי דודאי חוקר ודורש קודם מ"מ הרי לא שייך לומר כלל שמא יחזור בו. וגם אם הוי אמרינן בשוכר כדברי מע' דלמא לא מתדר ליה מ"מ מסתבר דלא שייך זה בגוף הבית שלו דאז עושה בסתמא כל התפעלות שידור וזה ברור לדעתי כשמש בס"ד: