אור ברסלב

השיב משה יורה דעה· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

שאלה נב

שאלה נא

מבן המחבר הגאון הצדיק מוה' אלעזר ניסן זצ"ל אב"ד דק"ק דראהביטש. סופר א' בקהילתינו שבא זה ימים לא כביר אצל סופר ללמוד ממנו דיני כתיבה ונתן לו אותו סופר להסופר שבא אצלו לכתוב לו יריעות בס"ת שהי' לו ועדיין לא הודיעו כל הדינין על בוריו רק אמר לו הסופר שצריך קודם כל כתיבת השם לקדש השם דהיינו לומר שכותב לשם קדושת שם חוץ ממה שצריך לומר בתחילת הכתיבה שכותב לשם קדושת ס"ת ולשם קדושת שם וכן עשה הסופר רק שטעה וסבר שאין צריך לקדש השם רק שם הוי' ולא בשאר השמות שאינן נמחקים וכתב כן כמה יריעות ובהם כמה שאר שמות ולא קידשם כלל וגם כשאמר קודם הכתיבה שכתב לשם קדושת השם לא הי' כוונתו רק על שם הוי' ואח"כ נתוודע לו שטעה ע"כ בא לפני וביקש ממני שאעיין בדינו אם יש תקנה לס"ת הנ"ל כי הוא הפסד מרובה בערך יותר ממאה רייניש ונענתי לו ראשי ואמרתי נחזי אנן ונעיין בדבר ואח"כ נכתוב הדב' לאבי הגאון נ"י.

תשובה הנה אדון בדבר לפני מכ"ת כתלמיד הדן לפני הרב ואען ואומר מה שנראה לפענ"ד בהשקפה ראשונה להכשיר כאן בשני דרכים דרך הא' בתקנת מחיקה. דרך הב' בלא תקנה כלל. ועתה אתחיל לבאר הדרך הא' וזה החלי בעזר צורי וגואלי.

דרך הא' דהנה לפי דברי הש"ע סימן רע"ו סעיף ב' לית דין זה צריך בשש דודאי פסול ולית לי' תקנה להעביר בקולמוס כמ"ש שם הש"ך ולכאורה משמע דלית לי' תקנה עוד אבל לפי מה דכתב הש"ך לקמן סי' רע"ו ס"ק י"ב דשם של קודש שלא נכתב לשם קדושה מותר למוחקו לצורך תיקון גם הט"ז הביא בס"ק ז' בהדרך הג' שכבר נהגו הסופרים לקדר האזכרות שנכתוב בטעות ויש לזה סמך ממסכת' סופרים עיי"ש וכמו שנכתוב אי"ה בסוף דרך הא' עוד ראיות ברורות לדברי הש"ך א"כ לכאורה בנ"ד דלא נכתבו לשם קדושת השם היה מותר מן הדין למוחקו ולכתוב מחדש לשם קדושת השם, רק לפי מה דכתב הש"ך דבהרבה שמות אין לו תקנה משום דמחזי כמנומר ולכאורה הוא מוכח מגמרא דגיטין דף נ"ד ע"ב דהיא אליבא דכ"ע אף לדברי ר"י ע"ש ובכותב על הגרר כ"ש דמחזי כמנומר יותר מהעברת קולמוס שמבואר בתשובת ריב"ש סי' ז' שאביא לקמן א"ם בנ"ד אין לו תקנה לכאורה אבל אחר העיון כראה דזה לאו כ"ע ותולה באשלי רברבי דהנה לכאורה צריך להבין דעת הש"ך שחילק בין הרבה שמות שנכתבו שלא לשמן דאסור משום דמחזי כמנומר א"כ לסברתו מנ"ל להתיר בשם אחד דהא איתא בגמרא דגיטין דף נ"ד ע"ב דפליגי ר"י ורבנן בכותב שם אחד שלא לשמו אם מהני העברת קולמוס ואמרינן שם דע"כ לא קאמר ר"י אלא בחדא אזכרה אבל בכול' ספר לא משום דמחזי כמנומר וא"כ ע"כ מוכח דרבנן פסלו אף בשם אחד משום מנומר וכן מפורש בגטין דף כ' ע"א הטעם לרבנן משום דבעינן זה אלי כו' א"כ מוכח דאף בחדא אזכרה חיישי רבנן למנומר ולאו הדר הוא וכן כראה בפירוש דעת המ"א הלכות תפילין סימן ל"ב ס"ק ז' עיי"ש א"כ מנ"ל להש"ך דיש תקנה במחיקה בשם אחד למאי דקיי"ל כרבנן ומ"ש מהעברת קולמוס דלא מהני כמ"ש הש"ך לעיל ס"ק י"ב ונראה לפע"ד בקיצור דדעת הש"ך דבאמת כ"ז הוא אליבא דראב"י שם בגיטין בדף כ' אבל אליבא דר"ח דאמר שם באנו למחלוקת ר"י ורבנן וכן במס' שבת פ' הבונה דף ק"ה ע"ב דאמרינין במתני' כתב ע"ג כתב פטור ואמר שם ר"ח כמאן דלא כר"י ע"ש ומוכח שם בגמ' ותוס' דאליבא דר"ח פלוגתא דר"י ורבנן ולאו משום מנומר הוא כלל רק משום דלר"י כתב ע"ג כתב חשיב כתב ולרבנן לא חשיב כתב והא דנקטו רבנן לש' אין השם מן המובחר כבר כ' הרשב"א במס' שבת דמפורש בירושלמי דלדבריו דר"י קאמרי ולדדהו לא חשיב כתב בכל מקום ע"ש וקיי"ל כרבנן אליבא דר"ח ולהכי פוטר בשבת וכן פסקינין בש"ע סי' קל"א בגט דפסול אם כן לפ"ז דוקא העברת קולמוס לא מהני לרבנן אבל יש תקנה במחיקה אפי' לרבנן ובאמת דדעת המ"א הנ"ל צריך עיון לפ"ז וכבר הרגיש. שם הפמ"ג בזה ע"ש עכ"פ היוצא לנו מזה דאליבא דאמת פלוגתא דר"י ורבנן לא איירי כלל ממנומר רק הא דחולק הש"ך דהרבה שמות פסול משום מנומר הוא ע"כ מסברא דנפשי' ולפי מה דנתבאר לקמן סי' רע"ט ס' ה"א במחבר לא ימחוק ג' שיטין ולכתוב במקומו ד' שיטין מפני שממעט הכתב ומחזי כמנומר ע"ש א"כ לפי"ז לפי מה דכתב שם הרמ"א דכבר נהגו, הסופרים לתקן כמו שנתבאר לעיל סי' רה"ע ומבואר בסי' ער"ה בט"ז שם ס"ק ב' דבדעבד כשר למעט הכתב ולכתוב על המחק ולא חיישינין למחזי כמנומר עיי"ש וכן נוהגין בכל יום למעט הכתב ולכתוב על מקום הגרר והחוש מעיד דזה מחזי יותר כמנומר ממחיקה לחודא א"כ גם בנ"ד יש תקנה ודוחק לחלק בין האזכרות לשאר אותיות וזה היה נראה באמת דעת הש"ך בדברי הרמ"א וראי' שאין סברא לחלק בכך מתשובת ריב"ש סי' ז' שמביא שם ראי' לדעת הרמב"ם לעיל סי' רה"ע דאוסר לתקן משום מנומר שפסול מהאי דגטין הנ"ל באזכרות דאמרינין שם דמחזי כמנומר ע"ש בתשובה וק"ל ויותר מזה נראה לכאורה מבואר להדיא בתשובת הרא"ש כלל ג' סימן ז' ובטור סי' ער"ה הנ"ל דעיקר טעם דאסר שם לתקן משום דיצטרך למעט הכתב וכן נראה מלשון המחבר סי' רע"ט סעיף ה' הנ"ל ע"ש משמע דמשום שנכתב על הגרר לחודא לא הוי משום מנומר א"כ יש לומר דכ"ע מודים דמותר בנ"ד והא דלא הגי' רמ"א כלום בסי' רע"ו סעיף כ' בדברי המחבר הנ"ל משום דאין בדברי המחבר גופא. הכרע דבסי' רע"ט כתב בלשון יגנוז ובסי' רע"ו כתב בלשון פסול וע"כ כוונתו בלשון פסול דפסול בלא תקנה ולהוציא מאותו דיעה שאביא לקמן בדרך הב' דשאר שמות שאינם נמחקים אינו צריך לקדשם כלל וגם להוציא מאותו דיעה שאביא לקמן אי"ה דבלא אעירה לקדשו בפירוש גם כן כשר אבל מדין תקנה לא איירי כלל דזה כבר כתב לעיל ותדע שכן הוא דנרשם שם בש"ע סי' רע"ו סעיף ב' הרא"ש והרא"ש ע"כ הוא דלעיל סי' ער"ה דסובר דיש תקנה במחיקה כמו שנרשם שם ברמ"א ותא דכתב שם רע"א סי' ער"ה דנהגו לתקן אם אפשר למחוק שלא יפגע בשם התם משום דנכתוב השם לשם קדושה ואין למוחקו משום תיקון שאר הספר אבל בנ"ד שלא נכתבו לשום קדושת שם וודאי רשאי למוחקו לצורך תיקון ויותר בזה ראיתי בב"י סי' ער"ה בעינין פרשה פתוחה שהביא בשם ריב"ש דאף לדעת הרמב"ם דאוסר שם לתקן אם עבר ותיקנם שהוא כשר ושהרשב"א מתיר אף לכתחילה ושכדאי בשעת הדחק לסמוך עליו ע"ש בב"י הרי בהדיא דלא פסלינין בדיעבד לכ"ע משום מנומר במה שנכתבו כמת תיבות על המחק ע"ש ועוד נראה דדוקא בנכתב על המחק בעודו לח אוסר הש"ך משא"כ בנ"ד בנכתב על הגרר דזו עדיף ממחיקה כמו שמבואר בכל הפוסקים בענין התלויות השמות ע"ש ואל תשיבני מדברי הגמ' במנחות פ' הקומץ דאמרינין ס"ת שיש בו ד' טעות בכל דף ודף יגנז וכן פסקינין בש"ע סי' רע"ט סעיף ד' ומבואר בנימ"י הטעם דפסול משום דהוי כמנומר ואין בו ואנוהו וכן היא שם בגמרא הרי דאף בדיעבד פסלינין משום מנומר אבל באמת לאו קושיא הוא ואדרבה משם ראיה ברורה לנ"ד דהרי אמרינין שם דאם יש דף אחד בלא ד' טעות כיון דאתיהב רשותא לתקן מצלת על כולם וכן פסקינין בש"ע סי' הנ"ל והוא דכתב רוב הספר שפיר ופירש שם רש"י בהרי"ף בהלכות ס"ת וז"ל דרוב כל דף כתב בלא טעות שאין בו יותר מה' או וא"ו טעות בכל דף אז מצלת הך דף שלימה ויתקן ועוד אמרינין שם בגמרא ה"מ בחסירות אבל ביתרות לא חסירות מ"ט לא משום דמחזי כמנומר והנה עיקר החילוק שם בין חסירות ויתירות כמו שמבואר שם ברש"י וכן מבואר יותר בתשובת הריב"ש סימן ז' הבאתיו לעיל וז"ל ביתירות כיון שגורר ומניח חלק לית לן בה כו' משא"כ חסירות דצריך לכתוב כל האות בגרירה ואצ"ל כל התיבה ל"ד בכל דף ודף בכל הספר אז מחזי כמנומר ע"ש הרי דאעפ"כ לא פסלינין רק כשיש בכל דף ד' טעות דגנאי הוא לס"ת שלא יהא דף אחד בלא ד' טעות והוי מנומר בכל הספר ולהכי פסול ואף דמן הסברא באמת אין להבין כ"ז אעפ"כ ע"כ צ"ל הכי דהרי מבואר שם בתוספ' ובמרדכי פ' הקומץ דדוקא כשיש כבר דף א' שלם בלא ד' טעות אז מציל בכל הספר אבל אסור לכתוב דף אחד ולגנוז רק דף אחד דאל"כ לעולם לא יגנוז ע"ש ובאמת אין להבין הטעם מצד הסברא אלא ע"כ דאין להקשות על גזירת חכמים דכך היא מדתם דבד' טעות אסרו חכמים לתקן את הדף וכיון דכבר עומד כל הדף לגנוז להכי פסול ואם יש דף א' בלא ד' טעות דאתיהב רשותא לתקן אותו דף רשאי לתקן בכל הספר וכן מדייק שם הנימוקי יוסף שכתב שכיון שיש כ"כ טעות בכל דף הוי מנומר ופסול ואין בו ואנוהו ע"ש הרי דדוקא בכל הספר פסלינין משום מנומר אבל בנ"ד שיש הרבה דפין כשירים והרבה שמות כשירים בוודאי מותר לגררם ולכתבם על הגרר ואין בהם משום מנומר ובאמת נראה שהיא דעת הש"ך דאוסר בהרבה שמות לתקן משום מנומר וחילק בין האי דינא דרמ"א דנהגו לתקן דשם במקום א' לא פסלינין אף בהרבה תיבות מה שאין כן בהרבה מקומות אבל כבר נתבאר דאינו כן ושאף בהרבה מקומות רשאי לתקן כשיש דף אחד דמציל וכ"ש בנ"ד ועוד ראיה דלא פסלינין בדעבד משום מנומר דע"כ מנומר דפסול דלאו הדר הוא ובעינין אלי ואנווהו וכמו שמפורש בגמרא דגטין הנ"ל בדף כ' וכמו שמבואר יותר בנימוקי יוסף שהבאתי לעיל ולא מצאנו בשום מקום דפסלינין בדעבד משום ואנווהו וראי' מדכתב הרי"ף סוף הלכות ס"ת ולא יהא כתב חציה של קלף כו' וכתב שם הנמוקי יוסף וז"ל משום דבעינין זה אלי ואנווהו וזה אינו נוי אבל אינו נפסל בכך מדלא תני פסול עיי"ש ועוד ראי' דהא אמרינן בכמה מקומות זה אלי ואנווהו התנאה לפניו במצות בסוכה נאה בלולב נאה באתרוג נאה כו' ובמסכת' סוכה דף ל"א אמרינן שם היבש פסול וקאמר רבא מחלוקת בלולב דרבנן סברי מקשינין לולב לאתרוג מה אתרוג בעי הדר וכו' ור"י סבר לא מקשינן ועוד שם בגמרא ע"ב קאמרינן דר"י לא בעי הדר באתרוג והאי דכתב הדס האי הדר באילנא משנה לשנה עיי"ש והנה הא קשה אף בלא קרא אמאי לא פסלינן בלולב ואתרוג אליבא דכ"ע משום ואנווהו א"ו מוכח דלא פסלינן באתרוג יבש ומנומר רק משום דכתיב הדר אבל משום ואנווהו לא פסלינן בדעבד וכ"ז ברור בס"ד וכן מבואר בהדי' ראי' זו בתוס' ר"פ לולב הגזול עיי"ש. והנה אבל עכ"ז תקשה מגמרא דגטין דף נ"ד שהבאתי לעיל דהאיך אפשר להיות דאף בהרבה שמות יש לו תקנה במחיקה כנ"ל ולא חיישינין בדעבד למחזי כמנומר האיך קאמר שם ר' אמי דגמרא דהפסיד שכרו דכל ס"ת שאין אזכרות שלו כתובן לשמן אינו שוה כלום הא יש לו תקנה במחיקה אף לפי האמת א"ו מוכח דלית לי' תקנה והנראה לפע"ד בקיצור דבלא"ה כ"ז תקשה לדברי זקני רמ"א שכתב וכבר נהגו הסופרים לתקן ולמעט הכתב ולא חיישינן בדעבד למחזי כמנומר כמו שמבואר שם בט"ז ומוכרח הוא מגמרא דמנחות כנ"ל והרי מגמרא הנ"ל מוכח דבדעבד באמת פסול ואין לו תקנה מטעם דמחזי כמנומר וסתרי אהדדי בשלמא בגוף הגמרא דגיטן שם דחזינין דלא מהני העברת קולמוס וקאמר שם הגמרא שאפי' ר"י מודה משום מנומר הרי דאף בדעבד פסול מזה לא קשה כ"כ על הגמרא הנ"ל ועל רמ"א דמוכח מדבריהם דבדעבד כשר די"ל אליבא דאמת הא דפסל ר' אמי ולא מהני העברת קולמוס משום דפסקינן כרבנן דלא חשיב כתב כנ"ל והגמרא לא קאמר רק דרך שקלא וטרי' דרך דחוי' דאפילו תימא ר"י י"ל דפסילתן משום מנומר אבל אליבא דאמת להלכה משום זה לא הי' פסלינן בדעבד רק משום דפסקינן כרבנן כנ"ל וזה ברור לכאורה ומוכרח בדברי זקני רמ"א דמנומר בדעבד כשר ע"כ יש תקנה במחיקה אף בהרבה שמות אף אליבא דרבנן א"כ אמאי קאמר ר' אמי דאינו שוה כלום הא אף אליבא דרבנן יש תקנה א"כ אמאי הפסיד שכרו:

והנה אי בעינא לתרץ בפשיטות נוכל לומר דלפי מה שכתבתי לעיל דבכל הספר פסלינן משום מנומר ואם יש דף אחד מציל א"כ לפ"ז י"ל ג"כ דווקא בכל האזכרות פסלינין וכן מצאתי להדי' בתשובת ריב"ש הנ"ל בענין פרשה פתוח' שכ' ואם עבר ותיקנה שכשר וכן בכתב האזכרות בזהב דאם עבר ותיקנה שכשר וכתב עוד ומיהו בכל האזכרות הספר כראה שאם עבר ותיקנם לא הוכשר משום דמחזי כמנומר עיי"ש א"כ בהאי דגיטין דשם מיירי בכל האזכרו' הספר ע"כ אין תקנה משום דהוי כמנומר כמו ד' טעות שבכל דף ודף וכן מדויק שם הגמרא דקאמר אבל בכולי ס"ת מודה ר"י דמחזי כמנומר ופי' שם רש"י כל האזכרות עיי"ש אבל לא בקצת שמות וכמו בנ"ד דהרבה שמות והרבה דפין כשירים וודאי לא פסלינין משום מנומר כנ"ל ברור לפי פשוטו. ועוד נראה לפע"ד ליישב הגמרא בתרין אנפין בדרך יותר מורווח:

האופן האחד לפי מה דמבואר בש"ך הלכות שחיטה סימן ד' ס"ק ה' דתירץ שם על מה שהקשה דברי הטור אהדדי וכתב שם דאף דלענין אסורא איכא פלוגתא דרבוותא מ"מ מצי הניזק לומר דילמא קיי"ל כמאן דאוסר שאינו רוצה להכניס עצמו בספק ולהכי חייב לשלם עיי"ש בש"ך א"כ בנ"ד י"ל נמי האי סברא דאף דמן הדין יש תקנה במחיקה דבדעבד מחזי כמנומר כשר מ"מ הפסיד הסופר שכרו פי' דאינו יכול לכופו להלוקח שיקח הס"ת וליתן לו שכרו משלם שקצץ לו דעצי הלוקח לומר אני איני מאמין לך כלל רק גם לפי דבריך איני רוצה בס"ת הזאת דמצוה מן המובחר שלא להוי כמנומר ובפרט לפי משמעות לשון הסופר שאמר ס"ת שכתבתי לפלוני דמשמע שעיקר העורות והגווילין של בע"ה רק הוא נותן לסופר שכר כתיבה כנוהג בזמנינו וודאי מצי הלוקח לומר אי אפשר בכתיבה מנומר' ואיני נותן לך שכר ע"ז ובאמת דמן הדין הי' צריך לשלם לו גם הקלף כדין טבח אומן שקילקל המבואר בח"מ סימן ש"ת רק כיון דבאמת כשר ע"כ לא הפסיד רק שכרו גם לפי דבריו כנ"ל והכי קאמר ר' אמי כל ס"ת שאין אזכרות שלו כתובות לשמן אינו שוה כלום פירש שלע"ע אינו שוה כלום וכי סימא דאפשר לתקן במחיקה מצי הלוקח לומר א"א בתיקונו דלהוי כמנומר דאין המצוה מן המובחר כו' ואין אני צריך לו ולהכי הפסיד שכרו וק"ל שוב מצאתי און לי בב"י בב"ה סוף סימן ער"ו בהג"ה המתחלת כתב הרשב"ץ שנשאל על סופר שיש לו אומן וזריזות לקלף את השם כו' עיי"ש דכתב לבסוף דמותר לקדור כל האזכרות ויש להם על מה שיסמוכו וכתב וז"ל וא"ת למה אמרינין בגיטין דף נ"ד כל ס"ת שאין אזכרות שלו כתובות לשמן אינו שוה כלום והא אפשר בתיקון וי"ל שהשוכר סופר לכתוב לו ס"ת לא נותן לו שכר על כיוצא בזה ע"כ הפסיד שכרו ע"כ הרי ודאי כוון למה שכתבתי וכן מוכח סברא זו מדברי הרשב"א על גיטין שאביא בסמוך באופן הב' ות"ל שהנחני ד' בדרך אמת ולפ"ז לא צריך כמי תו לדחוק לדברי רמ"א כנ"ל שהגמרא הוא רק דרך דחויה ואליבא דאמת ר"א אמר למילתיה אליבא דרבנן אלא י"ל דאף לדברי ר"י מ"מ כיון דבהרבה אזכרות מחזי כמנומר וגם ר"י מודה דאינו מצוה מן המובחר ולהכי הפסיר שכרו דמצי הלוקח לומר א"א בהאי תקנה אבל באמת לדינא לא פסלינין בדיעבד משום מנומר ואין להקשות לפ"ז ולומר מאי צריך הגמרא לומר דר"י מודה בזה משום מנומר לשני בפשיטות יותר דאפי' תימא ר"י מ"מ להכי הפסיד שכרו דמצי הלוקח לומר אין רצוני בהעברת קולמוס דדילמא קיי"ל כרבנן וכסברת הש"ך בשחיטות שהבאתי לעיל ור"א דאמר אינו שוה כלום ר"ל בלא העברת קולמוס ובהעברת קולמוס א"א משום הלוקח כנ"ל אבל ז"א ואדרבא מזה ראיה לכ"ד דכל זה באמת תקשה להגהת רשב"ץ הנ"ל א"ו דלהכי לא מצי הגמ' לתרץ כנ"ל משום דהא קשה אף אליבא דרבנן יש תקנה במחיקה כנ"ל לדעת הש"ך ומנומר בדעבד כשר ע"כ משני הגמרא תירוץ יותר מרווח דאפי' לר"י גופא הפסיד כאן שכרו משום דמחזי כמנומר ואינו מצוה מן המובחר לכתחילה כנ"ל וממילא מובן דגם לפי האמת קיי"ל כרבנן ומחיקה מהני לכ"ע מ"מ הפסיד כאן שכרו כנ"ל היוצא לבו מזה לדינא בנ"ד עכ"פ הספר כשר בדעבד על ידי תיקון מחיקה אפילו הרבה שמות כנ"ל:

באופן הב' נראה לפענ"ד לישב הגמרא הנ"ל לדעת הפוסקים והוא האמת לפע"ד ומוכרח גם לדברי הש"ך גופא דלדבריו ע"כ מהכי מחיקה מן הדין אף אליבא דרבנן כנ"ל רק דבהרבה שמות לא מהני משום דמחזי כמנומר וא"כ קשה בגמ' דגטין הנ"ל לדברי המקשה דע"כ לא אסיק אדעתי' האי סברא דמחזי כמנומר ואם כן אמאי לא מקשה יותר בפשיטות דלמחקם ולכתבם לשם קדושת שם דאהני ככ"ע וא"כ דלא כמאן וזה תמוה לפע"ד לכאורה ועוד קשה לדברי הש"ך א"כ אם אמר הסופר על שם אחד שלא כתב לשמו דודאי מהני מחיקה לדברי הש"ך א"כ לא יהא מפסיד שכרו ולא אישתמיט שום אחד מהפוסקים לחלק כן א"ו ע"כ צ"ל דבעובדא דרבי אמי שם לא אפשר במחיקה דהא כל עיקר הטעם דמותר למוחקן כיון דלא נכתב לשם קדושת השם ולא חלי עלייהו קדושה וגם דווקא לצורך תיקון כמ"ש הש"ך שם ס"ק י"ב ע"ש א"כ כאן בעובדא דר' אמי דבא הסופר שהס"ת כבר אין בידו ולא אמר לו בפעם הראשון שמצאו וא"כ אינו נאמן להפסיד ס"ת ושוב אסור למחוק מתרי טעמא חדא שמא כתב כל האזכרות לשמו רק כוונתו כדי להקניט את הבעלים שיצטרכו למוחקם כל האזכרות וליתן סכר לכתוב מחדש וטעם הב' כיון דבאמת הס"ת כשר ואין אנו צריכין להאמין לו מדינא וא"כ אינו צריך תיקון ואסור למוחקן ולהכי אינו יכול לומר הסופר תן לי ואני אמחוק ודו"ק:

וזה מה שאמר ר"א ואי אתה נאמן להפסיד ס"ת ומה שאמר שכל ס"ת שאין אזכרות שלו כתובין לשמן איכו שוה כלום ר"ל שכעת בלי שום תיקון אינו שוה כלום ואי אתה נאמן להפסיד ס"ת כמו כן אי אתה נאמן למחוק כנ"ל ובלא מחיקה אינו שוה כלום לדבריך ואין להקשות ולומר דסוף סוף אמאי הפסיד כל שכרו בשלמא אי אמרינין דלית תקנה כלל לס"ת א"כ שפיר הפסיד שכרו דלפי דבריו אינו שוה כלום אף פרוטה ועל מה יתבע שכרו ואף דאין אנו צריכין להאמין לו ואנו מחזיקין הס"ת בכשרות מ"מ לדבריו פסול הוא אבל לפי מה שכתבנו שיש להס"ת תקנה גם לפי דברי הסופר וא"כ יאמר אמאי הפסיד כל שכרו הא ממ"נ יש לו שכר משאר הספר עכ"פ לבר מהאזכרות אם אינו מאמין לו הא כשר הוא ואם גם לדברי הסופר הרי יש להספר תקנה ויתן לי ואני אתקן אותו ממחיקה ואם כן שוה הספר הרבה והרבה ויצוח הסופר ככרוכי' אמאי אין אתם נותנים לי שכר משאר הס"ת עכ"פ ממ"נ אבל זה אינו די"ל דלהכי הפסיד שכרו דאיהו אפסיד אנפשיה במה דלא אמר לו כשהיה עדיין בידו או בפעם ראשון שמצאו ואז היה נאמן והיא באמת תקנה במחיקה אבל כעת דכבר אין בידו אם היינו חוששין לדברי הסופר באמת הי' הספר פסול מספק ואין בידו לתקן כלל דאין אנו רשאין להאמין לו ולהתיר במחיקה שימחוק ופסול מספק שמא כתב שלא לשמן ובמחיקה אי אפשר משום שמא כתב לשמן ועוד דאינו כי הך תיקון כנ"ל רק דמן הדין אין אנו צריכין להאמין לו כל עיקר דשמא כוון להקניט כנ"ל אבל לפי דברי הסופר הי' פסול מספק. וראיה לדבר דכל כה"ג פסלינן מספק ואסור במחיקה מדכתב המחבר בי"ד סי' רפ"ה ס"ד ס"ת שכתבו ממזר יש פוסלין ומבואר שם בש"ך הטעם בשם מרדכי דכשמגיע לפסוק לא יבא ממזר בקהל ד' נחפז ואינו כותב האזכרות לשמן ואפי' אמר נתכוונתי אנן סהדי שלא נתכווין ע"ש בש"ך וכן איתא בט"ז בשם הב"י דהשם המתנגד נגדו אינו כותב לשם קדושה ע"ש ואם כן קשה אמאי פסול לגמרי הא מותר למחוק אותו השם כיון שלא נכתב לשם קדושה ולכתוב מחדש לשם קדושה דבשם אחד מהני מחיקה אף לדעת הש"ך כנ"ל א"ו כיון דבאמת אין הדבר ברור שנכתב שלא לשמן ואיכא נמי לספוקי שמא כתב לשמן פסלינן הס"ת ואסור למחוק ועוד מצינו דוגמא לסברא זו בב"י סימן רע"ו וברמ"א סימן הנ"ל סעי' י"א בה' של השם אם כרעה נוגעות בגגה ממש מותר למחוק ואם ספק אסור עיי"ש ה"כ בנדון הסופר בעובדא דר"א אם היינו חוששין לדברי הסופר הוא פסול מספק וגם אסור למחוק כיון דכבר אין בידו ואינו נאמן ולהכי הפסיד שכרו רק שאנו מחזיקין הס"ת בכשרות כי אין אנו צריכין להאמין לו כל עיקר ואין חוששין כלל לדבריו לא לפסול ולא להכשיר ודבריו בטילין לגמרי כאלו לא הי' וממילא כשר והבן כי זה כל"ב דמשום זה לא מקשה המקשה ממחיקה כנ"ל ואין להקשות לכאורה גם בהעברת קולמוס לדברי ר"י דמהני ע"כ מוחה כתב התחתון רק דשם בפלוגתא דר"י ורבנן מותר כיון שנכתב שלא לשמן כנ"ל אבל כאן בעובדא דר"א יהא אסור כנ"ל ומאי מקשה הגמ' ז"א דהרי מבואר בפירוש בגמ' דף י"ט בדיו ע"ג דיו דפטור לענין שבת דלאו מוחק הוא דהרי הוא כבתחילה כמבואר שם ברש"י רק בדיו ע"ג סיקרא או להיפך היא דהוי מוחק ולא מצינו שחולק בזה ר"י לענין מחיקה רק לענין כתיבה דלהוי חשוב כתב כדאמרינן במס' שבת ואף אם כאמר מסברא דנפשין דלר"י דחשוב כתב העליון כתב א"כ הוי כמוחק התחתון מ"מ הרי מבואר שם בתוס' דגטין ובשבת דלכ"ע לר"י לא חשוב כתב רק היכא דמתקן בכתב העליון עיי"ש וא"כ כאן בעובדא דר"א ממ"נ מותר דאם האמת שכתב שלא לשמן א"כ הרי מותר למוחקו כנ"ל ואם שקר הוא דובר רק שכתב לשמו א"כ שוב לא מתקן מידי וא"כ אינו מוחק וזה ברור וזה נלפע"ד בכוונת רש"י בגטין דף נ"ד שם ע"ב בד"ה ולעבור עליו קולמוס דכתב שם רש"י וז"ל לשמן כתב ע"ג כתב ולקדשו דתיבת כתב ע"ג כתב הוא שפת יתר ואין לו פירוש כלל דמה חידש רש"י בזה אלא כראה דרש"י מרמז בצחות לשונו דדוקא העברת קולמוס דהיא רק כתב ע"ג כתב פירש ומותר ממ"נ דאם נכתב לשמן הרי הוא כבתחילה ולא תיקן מידי ואין מוחק ולהכי מותר אבל מחיקה הי' אסור אם היינו חוששין לדברי הסופר וכדי שלא תקשה דאמאי לא מקשה הגמרא ממחיקה דמהני לכ"ע כנ"ל וזה ברור לפע"ד בסייעתא דשמיא. ועוד ראי' ברורה דמן הדין מהני מחיקה אף בהרבה שמות רק כאן בעובד' דר"א אסור למחוק כיון דאינו נאמן כנ"ל ולהכי הפסיד והוא דלכאור' באמ' קשה בגמר' דגטין ריש ד' נ"ה אמרי' שם מ"ש מדר"א ומשני התם איכא למימר דטעו בדר"י כו'. והנה באמת מה מאוד תמו' דאטו ר' ירמי' קטלא קני באגמא הוי וכי לא ידע דס"ת שאין אזכרות כתובות לשמן אינו שוה כלום אף שהי' אפשר לדחוק בדברי הגמ' דר' ירמי' הי' סבר כר"י דמהני העברת קולמוס ולא אסיק אדעתי' החילוק בין חדא אזכרה להרבה ע"כ אמר דלאו הפסיד אלא שכר אזכרות מה שצריך להעביר בקולמוס מ"מ באמת סתמא דגמ' לא משמע כן ועוד דדוחק לומר דיפסוק כר"י נגד חכמים דא"כ לא הוי לרבי ירמי' להקשות כ"כ בפשיטות רק הו"ל לפרש ולעבור עלייהו קולמוס כמאן דלא כר"י כמו דמקשה הגמ' א"ו מדמקשה בפשיטות ניהו דאפסיד וכו' משמע דאליבא דכ"ע מקשה ליה אבל מהעברת קולמוס בודאי ידע דלא מהני עכ"פ לרבנן רק הגמרא קמקשה זאת.

שוב מצאתי בהרשב"א על גיטין בגמ' הנ"ל שמקשה גם כן קושיא זו על ר' ירמי' מאי קסבר ותי' שם דסובר דלמצוה מן המובחר הוא דבעי לשמן ולפיכך דמי האזכרות הפסיד כולו וס"ת לא הפסיד והוא דחוק [ומתירוץ זה של הרשב"א הנ"ל מוכח כסברא שכתבתי באופן הא' ע"ש] ועוד תירץ בשם הר"ח כמו שכתבתי דר"י סבר דמהני העברת קולמוס והא דמקשה הגמ' ולעבור עליו קולמוס רבי ירמיה גופא הוא דמקשה והוא דחוק מאד למעיין דלמה סתום והדר מפרש וכן דחה הרמב"ן בחידושי גטין תירוץ הר"ח והניח בקושיא ע"ש ועוד הא הסופר צריך להיות בקי ע"פ הלכה ולהלכה בלא"ה אכן קיי"ל כרבנן דלא מהני העברת קולמוס והאיך טעה בזה והיותר תימא על הש"ע הלכות ס"ת סימן רפ"א סעיף ה' שפסק שם הני תרי מאמרות בגמ' דאם אמר הסופר לאחר שיצא מידו לא כתבתי האזכרות לשמן אינו נאמן דלמא לא נתכוין אלא להפסיד את הלוקח ודימה שאינו מפסיד באמירה אלא שכר אזכרות ובאומר עורות שלו אינם מעובדם לשמן מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן לפסול שהכל יודעים שאם אינם מעובדים לשמן אין לו שכר כלל ע"ש הוא תימא מאד כיון דכבר נפסק הלכתא בש"ע דבאין האזכרות כתובות לשמן דפסול ולא מהני העברה קולמוס וזה מרגלא בפומא דכל הסופרים והאיך יצויר זה הדין ומאי פסקי דזה הדין דאם אין העורות מעובדין לשמן דפסול ואין לו שכר בודאי ידע ולכך נאמן וזה הדין דבאין אזכרות כתובות לשמן דפסול דאין לו שכר לא ידע ואינו נאמן ועוד אם יצויר דלא ידע שצריך לקדש השמות א"כ באמת לא קידשם כלל ועוד אם נימא דמחיקה לא מהני רק לפי משמעות הפשוט דטעה הסופר בדין א"כ אם אירע בהסופר שהב"ד יודעים בבירור שידע הדין מל בוריו דשאין האזכרות כתובות לשמן דפסול ולא מהני העברת קולמוס ולא מחיקה כגון ששאל פעם אחת הדין לפנינו וכדומה א"כ יהא נאמן דמתוך שנאמן להפסיד שכרו כו' ואמאי סתמו הפוסקים ולא חילקו בזה א"ו מוכח דמהני מחיקה אף בהרבה שמות ואדרבה הסופר לא טעה כלל בדין דהדבר בפשיטות בפי כל הסופרים דיש תקנה במחיקה ולכתוב מחדש ע"כ סבר דלא יהא מפסיד אלא שכר אזכרות אף לפי דבריו מה שצריך לחזור ולכתבן וגם דעת ר' ידמי' הי' כך להקשות על ר' אמי דאמאי קאמר דנאמן אתה להפסיד שכרו הא אף לפי דבריו אינו מפסיד אלא שכר אזכרות ושפיר מקשה אליבא דכ"ע אף אליבא דרבנן ולא צריך לדחוקי כתירוץ הרשב"א כנ"ל אלא שרב אמי גילה האי סברא דאינו שוה כלום לפי דברי הסופר דאי אפשר בתקנה דכבר אין בידו ואינו נאמן ובהאי סברא טעה הסופר ודין זה אינו שייך להסופר וכל זה ברור לענ"ד ועל פי דרכינו הנ"ל מיושב דקדוק אחד בגמרא על שאלת הסופר דאמר ס"ת שכתבתי לפלוני דמאי ענין תיבות לפלוני אצל השאלה ועפ"י דרכנו הנ"ל מיושב שפיר דהאמת ידע הסופר בעצמו הגוף הדין דיכול לתקן במחיקה כנ"ל רק עיקר שאלתו היה כיון דאינו שלו רק הוא ביד אחר וכנ"ל עפ"י שני האופנים ומזה הבין ר' אמי ושאל לו ס"ת ביד מי וק"ל היוצא מזה מדינא עכ"פ בנ"ד שהספר עדיין ביד הסופר מהני מחיקה אף בהרבה שמות דמנומר בדיעבד כשר וכאן הוא בדיעבר ודו"ק והנה אחר כתבי כ"ז בא לידי ספר חידושי רשב"ץ מרב אחד על כתובות גיטין ועיינתי בו וראיתי שהביא שם בשם תשובות אחיו הגאון ז"ל שהביא בשם תשובת שב יעקב ושבות יעקב וכנסת יחזקאל שכולם מתנבאים בסיגנון אחד לחלוק על הש"ך ס"ק י"ב שמתיר למחוק השם שלא נכתב לשם קדושה מסוגיא דגטין הנ"ל וכמו שהקשינו לעיל דפריך ולעבור עליו קולמוס נימא דלא כר"י ולהש"ך לרבנן נמי נמחוק ותירץ שם אחיו הגאון הנ"ל כמו שתירצנו לעיל באופן השני הנ"ל כיון שאינו נאמן אסור למחוק כנ"ל רק שלא ביאר היטב מה שביארתי דלא קשה דמ"מ ממ"נ יש לו שכר כנ"ל עיי"ש ות"ל שכוונתי לדעת הגדולים. והנה מחמת שכל הדברים הנ"ל בנוים על יסוד ומקור דברי הש"ך הנ"ל וראיתי שם שרשב"ץ חלק שם על תשובת אחיו הנ"ל בכמה דורים ודוחה:

דברי הש"ך שם בשתי ידים לומר שהוא יחיד נגד הג' פוסקים הנ"ל וסיים שם וצ"ע על מר אחי ששגג בכל זה וכשנופל היסוד נתרועע הבנין ולפע"ד לפי מה שביארתי דנהפוך הוא דצדקו דברי אחיו ושהדין עם הש"ך ז"ל ושהוא שגג בכמה שגגות ע"כ מוכרח אני להאריך קצת ולהשיב על דבריו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון ואח"כ אביא ראיות לדברי הש"ך מכמה פוסקים וכמו שאבאר:

בראש מה שהקשה על תירוץ אחיו הנ"ל אף לדברי ר"י דמהני העברת קולמוס ע"כ אינו נאמן לפסול ס"ת וא"צ שום תיקון ומה שאמר נאמן אתה להפסיד שכרך היא מטעם קנס דלגבי' דנפשי' מהימן כמו דאמרינן באיסורין שווי' אנפשי' חתיכא דאיסורא וא"כ מה דמקשה הגמרא נימא דלא כר"י היינו משום דלר"י לא היה להפסיד אלא שכר האזכרות כיון דהוא נמי לא רצה להפסיד לבעלים אלא שכר אזכרות ובהיות כן שפיר מקשים הג' תשובות הנ"ל על הש"ך דגם לרבנן לא היה רוצה להפסידו רק שכר אזכרות דהיינו למחוק ולכתוב אחרים אבל מעולם לא אפשר לומר דהוא צריך לתקן דבר בס"ת דהא אינו כאמו לפסול ובחידושי הרשב"א יבואר כ"ז על נכון עיי"ש עכ"ל קושייתו בקיצור ולפי מה שביארתי לק"מ דבאמת מעולם לא עלה על הדעת שיהא צריך שום תיקון רק עיקר החילוק דמה שהפסיד כל שכרו לרבנן הוא משום דאיהו אפסיד אנפשי' דלא אמר בפעם ראשון וכעת לולי שאין אנו חוששין כלל לדבריו לא היה שוב אפשר כלל [ואין רשאין להניחו למחוק דאין צריך תיקון] בתקנה דאסור למחוק ומספק הוי פסלינין כנ"ל ולא היה שוה כלום ומש"ה הפסיד כנ"ל אבל לדברי ר"י דמהני העברת קולמוס אף דבאמת אין אנו חוששין כלל לדבריו ולא צריך לשום תיקון מ"מ לא הפסיד שכרו משום דלא אמר בפעם ראשון כי גם כעת אפשר בתקנה מספק ובידו לתקן רק דאין אנו צריכין לזה וכי משום זה יפסיד כל שכרו לא היה להפסיד אלא שכר אזכרות דגם לפי דבריו מפסיד זה ומקשה הגמרא שפיר גם לדברי ר"י ומה שרצה המחבר הנ"ל לומר דמפסיד שכרו הוא מטעם קנס ולא מפסיד אלא מה שרצה להפסיד להבעלים מעולם לא שמענו כזה וקנס מאן דכר שמי' וכי משום כאשר זמם קאתינין עליהו ועוד האיך רוצה להפסיד זה הא בוודאי ידע שאיהו מפסיד עכ"פ שכר אזכרות כמבואר שם סוף סימן רפ"א אלא הדבר ברור כמו שכתבתי ומה שמקשה עוד דגם לר"י אסור כאן בעובדא דר' אמי להעביר בקולמוס דכתב ע"ג כתב הוי כמוחק כתב הראשון כמבואר לעיל בגיטין דף י"ט גבי דיו ע"ג דיו הנה טעות גדול נזדרקה בקולמוסו כי כבר כתבתי לעיל דאדרבה מבואר שם להדיא דלא הוי כמוחק ומה שציין בתוס' לא נמצא שם רמז מזה רק דלר"י היכא דכתב האחרון מתקן חשוב כתב העליון כתב אבל לא נזכר שם רמז מזה דיהא כמוחק התחתון ואם נאמר מסברא דלר"י דחשוב כתב הוי כמוחק את התחתון כנ"ל א"כ אדרבא מזה ראיה לדברי הש"ך דמותר למחוק השם שנכתב שלא לשם קדושת שם מדמתיר ר"י להעביר בקולמוס וכמו שמבואר באמת ראיה זו בתשובת תשב"ץ והביאו ב"י בבדק הבית וכמו שמבואר בסמוך ואעפ"כ מותר כאן בעובדא דר' אמי להעביר בקולמוס אף מצד הספק דממ"נ מותר לתירוץ התוס' שם בגיטין דף י"ט הנ"ל כמבואר לעיל וכמו שכתב המחבר הנ"ל בעצמו כן בדרך אין לומר והוא האמת לפע"ד כי מה שכתב אכן זה אינו רק לר' אחא בר יעקב משא"כ לר"א עכ"ד לא ידעתי מה קאמר ולא דק בתוס' דגטין ובשבת דמבואר בדבריהם להדיא דאף לר"ח מודה ר"י כשאין הכתב השני מתקן כלום דאינו כתב רק דר"א ס"ל דרבנן פליגי גם בגט וראב"י ס"ל דבגט גם רבנן מודה דחשוב כתב אבל כשאין כתב השני מתקן כלום לא פליגי כלל דודאי לכ"ע לא הוי כתב וז"ב עיי"ש בתוס' ושגגה יצא מלפני השליט בזה ובוודאי לא נעלם מעיני הש"ך הגמרא ערוכה הנ"ל ומהתימא על תשובת הנ"ל שחשבו להש"ך מאורן של ישראל כטועה בדבר משנה ומה שרוצה המחבר הנ"ל לומר דמה שכתב הש"ך וכן שם של קודש שלא נכתב לשם קדושה והיינו שלא נכתב לשם שום קדושה אפילו לא לקדושת ס"ת סתם רק ככותב איגרת אבל אם כותב סתם לקדושת ס"ת כמו בפלוגת' דר"י וכמעשה דר"א מזה לא איירי הש"ך עכ"ד בקיצור לא נהירא לפע"ד כלל וא"א לומר כן דמבואר להדי' בדברי הש"ך בסופו ס"ק י"ב הנ"ל וז"ל ואם הרבה שמות נכתבין שלא לשמן אסור למוחקן דמחזי כמנומר משמע דברישא בחדא אזכרה דמותר איירי ע"כ ג"כ בכה"ג דרק כתבו שלא לשמן אבל לשם קדושת ס"ת נכתבו ואפ"ה מותר למחוק והדין עמו עד פה השבתי על דברי המחבר הרשב"ץ הנ"ל שלא יקשה על דברי הש"ך הנ"ל ועתה אביא קצת ראיות ברורות לדברי הש"ך. הא' נראה לי ראי' ברורה מדברי התשב"ץ הביאו בב"י ריש סימן רע"ו דאם כותב שם אלהים אחרים לשם קדושת שם דאין בכך כלום והביא ראיה מדאמרינין בפרק שבועות העדות ד' ל"ה וכתב שם בהגהת ר' ליב חנליס דר"ל מדאמרינין שם כל שמות האמורי' בלוט חול ובוודאי אפילו נתכוין לקדושת השם הוי חול דאי לא נתכוין אפילו שמות הקודש לא קדשו כדמוכח האי דגיטין כו' עיי"ש א"כ אם נימא דאפי' לא נתכוין לקדשם אסור למוחקן אפילו לצורך תיקון א"כ לאו ראי' הוא דילמא באמת התם מיירי דלא קידשם והוי חול לענין דמותר למוחקן משא"כ בשאר שמות דאסור אבל בקדשם אפילו שם של חול י"ל דהוי קודש א"ו מוכח כדעת הש"ך דאף בשמות הקדושים כשלא קידשם מותר למוחקן לצורך תיקון וע"כ התם מיירי דקידשם ושפיר ראי' הוא וזה ברור. ועוד מבואר להדי' בב"י בבדק הבית בהג"ה המתחלת כתב רבינו סעדי' דכתב לבסוף וז"ל וכתב הרשב"ץ בתשובה דאם כתב השם שלא בכוונת קדושה דאינו קודש והביא ראי' דתני' פ"ב דגיטין דף כ' הרי שהי' צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודא וכו' וכ"כ הסמ"ק דשם שנכתב שלא מדעת מותר למוחקו ע"כ והנה מדהביא הרשב"ץ ראי' מהאי דגיטין ע"כ מיירי ג"כ שנכתב לשם קדושת ס"ת רח שלא נכתב לשם קדושת השם ומדכתב הב"י עליו וכ"כ הסמ"ק משמע דגם הסמ"ק איירי בכה"ג וכתב דמותר למחוק ומשמע שגם התשב"ץ לענין מחיקה כתב דאינו קודש מדכתב הב"י וכ"כ הסמ"ק ועוד דאי לענין לפסול הוא בעצמו כתב דאינו קודש ומביא ראי' ממה שצריך לקדשם קשה הלא מפורש בגמרא דגיטין דף נ"ד בעובדא דר"א ומשמע שם דאפילו בסתמא פסול ולמה לו להביא ראיה מדף כ' דצריך שיהיה מתכוין לכתוב את השם דמשם לא מוכח רק היכא דנתכוין לכתוב תיבה אחר' וכמו שדחה הב"י באמת ראיות המרדכי ריש סימן רע"ד הביאו הט"ז בסימן רע"ו עיי"ש וכאן שתק הב"י וזה דבר תמיה על התשב"ץ ועל הב"י א"ו ע"כ מוכח דכוונת התשב"ץ לא לענין פסול דכבר הוא מפורשת רק לענין מותר למחוק כמ"ש הסמ"ק דזה לא מוכח כלל מגיטין דף נ"ד מעובדא דר' אמי ע"כ מביא ראיה מהיה צריך לכתוב את השם כו' ומביא ראיה מר"י מדמתיר להעביר בקולמוס וסברת התשב"ץ דלדברי ר"י הוי כמוחק התחתון כמבואר לעיל ואף דאנן קיי"ל כרבנן לענין העברת הקולמוס מ"מ לענין זה לא מצינן דפליגי עלה כנ"ל ברור בכוונת התשב"ץ דכן מוכח עוד בהדי' מתשובת התשב"ץ בב"י בב"ה שם עוד בסמוך בהג"ה שכתב בענין השמות שיש מחלוקת בין המפרשים אם קודש אם חול מסתמא יש לחוש למוחקו שמא הכותב נתכוין לקדשם אבל אי ידעי' בי' בספרא דכתבינהו ולא נתכוין לקדשם משום דס"ל דחול הוא וודאי שרי למחקינהו כו' כצ"ל כמו שכתב שם בהגה"ת ר' ליב חנליס עיי"ש הרי מוכח בהדי' כדברי הש"ך דאל"כ האיך מותר למחוק מספק דילמא קודש א"ו מוכח כיון דעכ"פ הסופר סבר שהוא חול ולא נתכוין לקדשם מותר למחוק אפילו אם יהיה קודש:

שוב ראיתי דאין מזה ראיה לנ"ד דשם סבר שהוא חול ע"כ מותר למחוק ודו"ק שוב הביא לי אחד מקהלתינו העתיק מתשובת התשב"ץ גופא סימן קע"ז בהדי' וז"ל כל שם שלא נתקדש שרי למחוק ואין לו דין קדושה כלל ומביא ראיה והירושלמי דמסכת מגילה ומפרק לולב הגזול אי שרי למחוק תיבת הללו יה ועיין שם שוב ראיתי בפ"י דגיטין דף כ' הנ"ל דהביא שם בפשיטות בשם התשב"ץ וסמ"ק בהג"ה בב"י דהשם שלא נכתב לשם קדושה מותר למוחקו רק שכתב שם שלדעתו אין ראיה כ"כ מסוגי' ואדרבה הסוגי' מכרעת בהיפוך עיי"ש ולע"ד ברור בכוונת התשב"ץ כמ"ש דוודאי דאי ראיה ברורה היא ומה שהקשה עוד שם מלשון חכמים דאין השם מן המובחר דמשמע אבל לענין מחיקה קיימא באיסורייהו ע"כ אשתמיטתי' דברי הרשב"א על שבת בשם הירושלמי שהבאתי לעיל בתחילת דברי דלדבריו דר"י קאמר עיי"ש וגם אשתמיטתי' המסכת סופרים שאביא לקמן דמפורש בהאי פלוגתא דהיה נתכוין כו' ד"ה מותר למוחקן ומה שהקשה שם דא"כ לינקט הבריית' רבותא טפי דאפילו כתב בסתמא פסול דא"ל כדי לאשמעינן כח דהתירא דאפילו בזה מהני העברת קולמוס לדברי ר"י דאדרבא לאשמעינן טפי כח דהיתרא דאפילו מסתמא מותר למוחקן ע"כ קושייתו יתבאר אי"ה בדרך הב' על נכון. ועוד הביא במרדכי פ' הקומץ בה"ק בשם ר"ת דאזהרה למוחק את השם הוא רק לאבד אבל לצורך תיקון לאו מוחק היא וכן הביא הב"י בסימן רע"ו הנ"ל בשם הר"י אכסנדרי בענין דאם הדביק אות של השם עיי"ש וכ"ש בנ"ד דנעשה מתחילתו בפיסול י"ל דכ"ע מודה בזה כמ"ש הב"י עיי"ש וכן כתוב בהדיא בשלטי הגבורים פרק שבועות העדות בענין שמות שאינן נמחקים והביא שם כמה ראיות ברורות דמותר למחוק את השם לצורך תיקון כשמתכוין לתקן אח"כ אותו השם עצמו שאף המחיקה תיקון עיי"ש הרי בהדי' דעת הב"י ותשובת התשב"ץ וסמ"ק והמרדכ"י ור"ת והר"י אכסנדרי והשלטי הגבורים כולם עומדים בשיטת הש"ך דמותר למחוק כנ"ל וא"כ מה שכתב הספר רשב"ץ הנ"ל שהש"ך יחיד הוא נגד הג' תשובת הנ"ל נהפוך הוא שהם כיחידים דמי נגד הפוסקים הנ"ל והכי נקטינן ובפרט לפי מה שכבר הוכחתי לעיל בדברי ר' ירמיה בגיטין הנ"ל ומדברי הש"ע שם ודו"ק. שוב מצאתי במס' סופרים פרק ה' הלכה ג' וז"ל הי' צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב את יהודא ולא נתן בו דלת מוחקו וכותב את השם ר"י אמר מחזיר עליו את הקולמוס ומקדשו אמרו לו אין זה מן המובחר ע"ש הרי בהדי' דלד"ה מותר למוחקו ומהני מחיקה וכנראה דאשתמיטתי' להשלשה תשובות הנ"ל הך מסכת' סופרים כי אלו ראו אותה לא הי' חולקים על דברי הש"ך ואף דלכאורה אין ראי' לנ"ד דיש לדחות דהתם דווקא בנתכוין לכתוב יהודא וכמבואר החילוק הלז בדרך ה"ב באופן ה"ב להכשיר בשנתכוין לאותיות השם מ"מ השתא קאמינא בשיטת המחבר והפוסקים דאם לא קידשו דפסול אף כשנתכוין לאותיות השם ועיקר ראית' מהי' נתכוין לכתוב יהודא וא"כ לדדהו צ"ל דאין חילוק וממילא מוכח דמותר למוחקו כו' והא דלא כתב המחבר סוף סימן רע"ו בצריך לכתוב יהודא ולא נתן בו דלת כ"א תקנת התלוי' הדלת מצאתי בזה בספר בני יונה שאביא לקמן בסוף התשובה שכתב שם משום דכל תקנת הש"ס הי בתלוי' ולא הי' אפשר בזמנם בגרירה שהקלפים שלהם הי' דקים עיי"ש.

ועפ"ז מיושב נמי הגמרא דגיטין הנ"ל וק"ל:

ועוד הביא שם בשם הגה"מ בשם הרא"מ רפ"ו דיסודי תורה אם כתב אותיות של השם ולא נתכוין אן בו דין קדושה וכן הביא שם המס' סופרים הנ"ל וכתב דבש"ס דילן לא הביא דברי חכמים שנחלקו על ר"י שאמרו למחוק את השם היינו משום דלא הביא כ"א פלוגתייהו בהעברת קולמוס לענין כתב העליון אי מקרי כתב ולא הוצרך לומר מה שיעשה עם השם אם ימחוק או יסלק עיי"ש ובוודאי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיו כי מלאך ד' צבאות הוא היוצא מקובץ הנ"ל בנ"ד דנראה עיקר לדינא כדעת הש"ך דמותר למחוק שעפ"ז מותר כאן בנ"ד אף בהרבה שעות דלא פסלינן בדעבד משום מנומר כנ"ל כ"ז נראה לפי ע"ד להלכה ולא למעשה עד עת בא דברו:

סליק הדרך ה"א.

דרך הב' דהנה כ"ז כתבתי לשיטת המחבר דכל השמות שאינן נמחקים צריך לקדשם קודם הכתיבה ושאם לא עשה כן דפסול אבל בנ"ד לא כן אנכי עמדי ויש לי דרך אחרת להתיר בלא שום תיקון ואדרבה מחיקה אסור כאן ואבאר בשני אנפין. אופן הא' דהנה אין כל חדש תחת השמש וכבר הי' לעולמים דעיקר טעות סופר כבר הביא ב"י ריש סימן רע"ו בשם קצת סופרים שאומרים כן דאין צריך לקדש רק שם הוי' רק דעיקר הראי' לסתור דבריהם הביא שם ב"י בשם הר"י אכסנדרי שמוכח כן מירושלמי דפרק אין עומדין דקאמר שם הי' כותב ב' וג' שמות הרי זה מפסיק ביניהם ואי אמרת דאין צריך לקדשם רק שם הוי' בלבד אנה מצאנו ג' שמות של הוי' סמוכים וכבר דחה שם הב"י דאין משם ראיי' דאפשר לפרש הירושלמי כמו שפי' שם הנימוקי יוסף כגון שהניח ביריעות שמות שלא רצה לכותבם כדי לכתוב אח"כ בכוונה וקדושה עיי"ש וסיים שם הב"י מ"מ נכון הדבר לכתוב כל השמות שאינן נמחקים לשמן.

והנה נראה מלשון הב"י דהוא רק חומרא לכתחילה ושבדעבד לא פסול וא"כ לפ"ז אם נתיר כאן במחיקה הוי חומרא דאתי לידי קולא וכן כראה בפירוש דעת הנ"י מדפירש כן לעיל בהך ירושלמי כגון שהניח מוכח דאין צריך לקדש רק שם הוי' וכן כתב בפירוש לעיל עינה בסמוך אדכתב שם הרי"ף הטועה בשם כתב שם הנמוקי יוסף בשם בן ד' שהי' לו לכתוב וא"כ ק"ו הוא לענין קידוש השם דאינו אלא בשם בן ד' דהא דין תלוי חמור הוא ונוהג בכל ספרי הקודש וכמו שמוכיח המרדכי בהס"ת מירושלמי הביאו הב"י סימן רע"ו הנ"ל וכן מוכיח הרדב"ז בתשובה שאביא בסמוך ואפ"ה אינו נוהג רק בשם בן ד' כ"ש בקידש השם שאינו אלא בס"ת כמו שמבואר במרדכי הנ"ל וברדב"ז הנ"ל כ"ש דאינו אלא בשם בן ד' וכן כתב בפירוש בתשובת רדב"ז חלק שלישי סוף שאלה תרמ"ז דמביא שם ראי' מירושלמי דהשם האמור בתלויות השמות הוא השם בן ד' וכן לענין הי' כותב את השם אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו והקשה שם ג"כ הא דתניא הי' כותב שנים או ג' שמות כאחד ומפרש שם ג"כ כמו שפירש שם הנימוקי יוסף דדרך הסופרים שמניחים מקים האזכרות כדי לכתוב אותם לשם קדושת השם בכוונה ובקדושה עיי"ש הרי נראה בהדי' דעתו עפ"י הירושלמי שמביא שם שאין צריך לקדש רק שם הוי' וא"כ ע"כ עיקר הפירוש בהאי דהי' כותב שניים וג' שמות כמו שפי' הוא והנ"י דאל"כ סתרי דברי הירושלמי אהדדי וכן כתב שם בשם המפרשים דבשם בן ד' מיירי שלא כאמר דין זה אלא לאזכרות לבד א"כ משמע דסתם אזכרות דאמרינין בגמרא אזכרות שלו לא כתבתי לשמן הוא רק שם בן ד' דליכא ראי' מבוררת להיפך ואדרבה מוכח כן מהירושלמי שהביא שם עיי"ש ואף דבאמת אינו מובן ראייתו שם מירושלמי הנ"ל דכתב שם וז"ל והשם האמור הוא שם בן ד' אותיות והכי משמע בירושלמי פרק קמא דמגילה טעה והשמיט את השם אית תנא תני תולה את השם אית תנא תני מוחק את החול כותב את השם ותולה את החול ר' זעירא בשם ר' חננאל בשם רב אמר ואם הי' כגון אני ד' אלהיכם מותר למה מפני שהם ג' תיבות או מפני שיש בו חול מה נפיק ביניהון אל אלהי' ד' אי תימא מפני שהם ג' תיבות הכא הם ג' תיבות אי תימא מפני שיש בהם חול הרי אין בו חול ע"כ ואי תימא דשאר השמות בכלל והרי אל אלדים ד' אינן יכול לתלות אפי' למ"ד מפני שהם ג' תיבות א"ו לא נאמר דין זה אלא לאזכרות לבד עכ"ל עיי"ש ודבריו אינו מובן כלל דלמ"ד מפני שאין בו ג' תיבות מותר מטעם דאין גנאי כ"כ לתלות כמו שם יחידי דנראה שהוא טפל ממה שבפנים כמו שכתב המרדכי בה"ק פרק הקומץ וא"כ מאי ראי' הוא דאין שאר השמות בכלל והוא תמי' מאוד אבל וודאי כראה בעליל שיש שם איזה טעות סופר בדפוס ונראה לפע"ד לפרש ראייתו דלכאורה קשה על הירושלמי שאומר מה נפיק מביניהון אל אלהי' ד' ומביא ג' שמות דכתוב בנביאים ולמה לא הביא ג' שמות הכתוב בתורה כגון ד"ד אל כמו שהביא הב"י בסימן רע"ו הנ"ל א"ו צ"ל כוונת הירושלמי דאף למ"ד דמותר מפני שהם ג' תיבות צריך להיות בהן שתי תיבות דאין בהם איסור תלוי' מצד עצמם ולהכי לא הביא השלושה שמות הכתוב בתורה דשם יש שני שמות הוי' דאסורים לתלות ולהכי אסור שם לתלות אף בג' תיבות ע"כ הביא השלשה שמות מתהילים ויש שם שני תיבות שאין בהם איסור תלוי' דאינן שמות הוי' כנ"ל ברור בכוונת הירושלמי. ולפי זה מוכיח שפיר הרדב"ז דאי תימא ששאר שמות בכלל א"כ אפי' למ"ד מפני שהם ג' תיבות אסור דבכולן יש איסור תלוי' מכ"ש בשלושה שמות הכתוב בתורה כנ"ל ברור בכוונת הרדב"ז [שוב מצאתי בהדי' בשם הגאון ר' מרדכי בנעט בהגה"ת מרדכי שהביא שם בשם תשובת פ"י שמפרש כן בהדי' ונהניתי] היוצא מזה עכ"פ יהי' איך שיהי' הפירוש ברדב"ז מ"מ עכ"פ מוכח שם בירושלמי דעיקר הוא שם בן ד' לענין תלוי' וממילא כ"ש לענין קידוש השם כנ"ל וכמו שכתב שם הוא בעצמו וכן לענין היה כותב כו' היוצא מכ"ז דנראה מכל הנ"ל דדין קידש השם אינו רק בשם הוי' ולא בשאר השמות ולא הארכתי בדרכים אלו כי נראה לפע"ד עיקר להתיר עפ"י אופן ה"ב לפי הדין אפילו בשם הוי' בגוונא דנ"ד סליק אופן ה"א.

אופן הב' דבר מן דין נראה בנ"ד להתיר דבאמת עיקר הדבר שצריך לקדש השם קודם הכתיבה ולא סגי כשכותב שם השם ב"ה בסתמא בקדושת הספר לא נמצא בפירוש רק בהרא"ש ובטור סימן ער"ה ולפע"ד הקצרה אשר אשתחוה מרחוק מול היכל דברי קדושים נראה דבאמת דמהגמרא ואלפסי והרמב"ם לא משמע כן כאשר אבאר דהנה מקור האי דינא נובע ממרדכי פרק התכלת הביאו הב"י בסימן רע"ד דהביא שם ראי' לזה מגמרא גיטין דהי' נתכוין לכתוב את השם כו' אלמא דבשם צריך לפרש לשם קדושת השם אע"פ שכותב לשם קדושת הספר דומי' דשאר הספר ע"כ והב"י דחה שם ראייתו דשאני התם דנתכוין לכתוב יהודא שאינו כתוב בספר במקום ההיא הוי ליה כאילו כוון בפירוש שלא לשם קדושת השם אבל לעולם סתמא מהני עיי"ש בב"י והט"ז הביא דברי הב"י הנ"ל בסימן ער"ה וכתב שם וז"ל תמהני על פה קדוש יאמר כן שבוודאי ראי' ברורה הוא דאזכרות חמירי טפי ותוכן דבריו דהרי גם תיבת יהודא הוא מהספר וא"כ כשנתכוין לכתוב יהודא הרי כוון לקדושת ס"ת רק שלא כוון לקדושת השם אפי' הכי צריך העברת קולמוס כדי שיאמר בפירוש לשם קדושת השם משא"כ בשאר אותיות דכשר כה"ג כגון שהיה צריך לכתוב אמר ונתכוין לכתוב יאמר וטעה ודילג היו"ד עיי"ש עכ"ד בקיצור והנה אני בעני' לא יכולתי לירד לסוף דעת דבריו הקדושים דלכאורה דברי הב"י כנים וברורים דע"כ משם לא מוכח רק דצריך נכוין לאותיות השם דשם גרע טפי שכוון לאותיות יהודא אבל אם כוון לאותיות השם אף דלא נתכוין לקדשו י"ל דכשר וכן מצאתי בנקה"כ סימן רע"ו ס"ק א' שהשיב ג"כ על הטו"ז בזה וכתב על הב"י דוודאי פה קדוש יאמר כן ושכן עיקר עיי"ש שוב ראיתי בספר אשר חדשים מקרוב בא בביאור מרדכי מהגאון ר' מרדכי בנעט ני' על דברי המרדכי הנ"ל שהביא שם קושית הב"י והביא שם תירוץ הט"ז ותמה עליו ג"כ כדברי ובביאור יותר רחב וז"ל ודבריו צריך תיקון דניהו דמוכח דצריך כוונה בכתיבת השם יותר מכתיבת ס"ת מ"מ י"ל דמסתמא מהני דכמו דמהני סתמא דכתיבת ס"ת לס"ת הה"ד סתמא דכתיבת אותיות השם להשם לכן אם נתכוין לכתיבת אותיות השם אע"ג דלא נתכוין לקדשם מהני אבל כאן דנתכוין לכתוב יהודא גרע טפי מסתמא דאותיות השם דהרי נתכוין ליהודא עכ"ל ודפח"ח ושפתים יושק ות"ל שכוונתי לדעת הגדולים ומה שתירץ שם וז"ל בקיצור דעכ"פ כיון דמוכח דצריך כוונה בכתיבת השם יותר מבגוף הס"ת ממילא תו לא מהני סתמא דהיינו בלא כוונה כלל וצריך מיהא שיכווין שכותב אותיות השם וממילא כיון דצריך כוונה פרטית לאותיות השם ממילא צריך להוציא הכוונה בפה דהרי ס"ל כל היכא דלא מהני סתמא דעלמא צריך אמירה רק לפ"ז הוי סגי כשאומר רק שמכוין לאותיות השם וממילא סתמא לשם השם אע"פ שאינו אומר שנתכוין לכתוב לשם קדושת השם וא"כ עיקר קושית הב"י רק על מה שסיים המרדכי דצריך לומר בפירוש לשם קדושת השם אבל בעיקר הדבר דצריך כוונה ודבור שמכוין לאותיות השם בזה תירוץ הט"ז שריר וקיים עכ"ל בקיצור בשינוי לשון קצת. והנה זה לא הבנתי דלשיטת הט"ז יפה כתב דס"ל מסברא דנפשיה דכל היכא דלא מהני סתמא דעלמא ממילא צריך אמירה מקודם אבל באמת לא תירץ כלום על קושית הב"י דמברייתא ע"כ לא מוכח מידי דצריך כוונה פרטית בפירש במחשבה קודם כתיבת השם שמכוין שכותב אותיות השם רק שלא יכוין בהיפך דשם בברייתא נתכוין בפירש בשעת כתיבה לאותיות יהודא ע"כ צריך העברת קולמוס לקדשו לכוין לאותיות השם בשעת כתיבה אבל כשכותב סתמא אותיות השם שידע שהוא שם ובשעת כתיבה נתכוין לכל אות ואות כשכותב מהשם י"ל דלא צריך כוונה פרטית מקודם וכ"ש דלא צריך אמירה מקודם כתיבה ואף דלא נתכוין בפירש לקדשו י"ל דכשר והבן כי סברא נכונה הוא לפע"ד ומכ"ש להרא"ש והטור דבאמת סגי במחשבה לחוד כמ"ש הט"ז בסי' רע"ו וז"ל דבשעת כתיבה אסקי' חד דרגא דהאמירה דקודם הכתיבה הוא כולל ג"כ קדושת השם כו' אלא דבשעת כתיבת השם צריך עוד כוונה ע"ש וכן כתב הבאה"ט בסימן רע"ד שכן הוא דעת הרמב"ם ע"ש וכן עיקר להלכה כמ"ש בנק"ה שהבאתיו לעיל וכמו שכתב בספר בני יונה שאביא לקמן בסוף התשובה רק לדבריהם צריך מחשבה לשם קדושת השם ולפי הנ"ל י"ל דבקדושת השם אסקי' חד דרגא רק שצריך כוונה לאותיות השם אבל אין צריך שום אמירה וז"ב:

ובאמת כן מוכח מפשטא דברייתא שם כמו שדייק הב"ח הביאו הט"ז וכן הקשה הפ"י הבאתיו לעיל דמדנקט הברייתא דוקא נתכוין לכתוב יהודה כו' ומה שתירץ הט"ז שם דקמ"ל רבותא לר"י דאפילו בהא מהני העברת קולמוס הוא דחוק מאוד מב' טעמים חדא דע"כ צריך לומר הא דלא נקט רבותא לרבנן משום דכח דהתירא עדיף וכמו שכתב בנה"כ ס"ק א' שהבאתיו לעיל וא"כ לפי"ז לדברי הש"ך דהשם שנכתב שלא בכוונת קדושה מותר למוחקו ולפי מה דהבאתיו לעיל בדרך הא' דכן כתוב בהדי' במס' סופרים בגופא דפלוגתא דהיה נתכוין דלד"ה מותר למוחקו וא"כ אם נימא דגם בסתמא פסול הוי לי' לינקט הברייתא רבותא טפי דגם שנתכוין לאותיות השם דמותר למוחקו וכן הקשה שם הפ"י לדברי הש"ך והיא יותר כח דהתירא מהאי דלעיל כמבואר בסמוך ועוד דע"כ א"א לומר כן דהא לפי מה דמבואר לעיל בתחילת התשובה דע"כ טעמא דר"י דמהני העברת קולמוס משום דס"ל דהיכ' דמתקן בכתב העליון חשוב כתב העליון כתב א"כ לפ"ז כ"ש היכ' דנתכוין לכתוב יהוד' דמתקן טפי דמהני העבר' קולמוס ואדרבא הו"ל רבותא יותר דאפילו בסתמא דלא מתקן כ"כ אפ"ה מהני העברת קולמוס וזה ברור ונכון ומוכרח לע"ד דודאי אי אפשר לתרץ כדברי הט"ז וא"כ עמדה קושית הב"ח והפ"י על הברייתא במקומה א"ו מוכרח כהנ"ל:

ולפ"ז לא ק"מ וכמו שכתב באמת בביאור מרדכי מהגאון הנ"ל בעצמו לתרץ על קושי' הב"ח וז"ל דקמ"ל דדוקא התם דאע"ג דנתכוין לקדושת ס"ת מ"מ כיון דלא נתכוין לאותיות השם דפסול אבל במתכוין לאותיות השם ולא נתכוין לקדשם י"ל דכשר דסתמא דכתיבת אותיות השם לשם השם אם לא שכוון להיפך עיי"ש וז"ב ומוכרח לענ"ד רק שלדעתו הי' צריך לזה עכ"פ אמירה ולפע"ד לא צריך כלל לא אמירה ולא כוונה פרטית קודם כתיבה שרוצה לכתוב אותיות השם ולא פסול רק כשכוון בשעת כתיבה לאותיות אחרים או שלא ידע שהוא שם כלל דהוי כאילו כוון לאותיות אחרים דאל"כ הדרא קושיא לדוכתא לאשמועינן רבותא טפי דפסול בלא אמירה שמכוין לאותיות השם או בלא כוונה פרטית מקודם כנ"ל ברור ומוכרח לפע"ד לזה:

ולפ"ז גם מה דאמרינן לעיל בגמרא הנ"ל אזכרו' שבה לא כתבתי לשמן ע"כ ג"כ הכוונה על אופן הברייתא שטעה ונתכוין לאותיות אחרים או שלא ידע מהשמות כלל כנ"ל וזה דעת הר"ר אלחנן במרדכי פרק התכלת הנ"ל דלדבריו א"צ כוונה מפורשת כלל כנו בשאר הס"ת דהקשה שם עליו הגאון הנ"ל בביאור מרדכי דא"כ אמאי נקט הגמרא דווקא אזכרות ולא שאר ספר דלדבריו ליכא למימר כמו שכתב המרדכי דנקט אזכרות משום דאיכא למימר דשכח האמירה בפירוש שכותב לשמן מה שאין כן בשאר ס"ת דכשר כה"ג עיי"ש דלדברי הר"ר אלחנן ז"ל גם באזכרות בעינן שכותב בפירוש שלא לשמן וא"כ אף בשאר הס"ת הדין כן עיי"ש ודחק מאוד הגאון הנ"ל לתרץ דבשאר הס"ת הוי מהני העברת קולמוס אליבא דכ"ע משא"כ בשם דאין מן המובחר עיי"ש ובמחילת כבוד תורתו א"א לאמרם כלל דכבר נתבאר לעיל דלרבנן בכ"מ לא חשוב כתב ע"ג כתב אף בגט א"ו מוכרח דעת הר"ר אלחנן כהנ"ל דאף דאין צרי כלל כוונה מפורשת קודם הכתיבה מ"מ וודאי צריך שיכוין בשעת כתיבה לאותיות השם ולא לאותיות אחרים וכדברי הברייתא ולזה נקט דווקא האזכרות דג"כ איירי באופן הברייתא שטע' ולא כוון לאותיות השם דבאזכרות פסול משא"כ בשאר הספר דכשר כה"ג כיון דע"כ נתכוין לקדושת ס"ת כמו שכתב הט"ז וז"ב בדעת הר"ר אלחנן:

ועוד מבואר בהדי' בתוס' במנחות בד"ה ואל ימול דכתבו לבסוף על הא דמקשה שם קושי' המרדכי הנ"ל ל"ל וקשרתם ותירצו שם א"נ באזכרות לבד בעינין כולי האי משמע דבאזכרות סתמא לאו לשמן ובעינן שיכוין לשמן לשם אותיות השם לקדושת ספר אבל לא נזכר שום רמז דצריך לקדשו בפירוש לקדושת השם עיי"ש היוצא מכל זה דמוכרח מגמרא הנ"ל דלא חמור אזכרות משאר הספר רק לענין זה דצריך שיכוין בשעת כתיבה לאותיות השם ואף דלא נתכוין לקדשו בפירוש דכשר ומעתה נחזור לדעת הרב אלפ"ס והרמב"ם דמוכרח מדעתו ג"כ דהנה בסוף הלכות ס"ת לא הביא הרי"ף רק סתמא דגמרא דפרק הניזקין האי דאתי' לקמי' דר' אמי ואמר אזכרות שבו אין כתובין לשמן כו' ולא הזכיר כלום מענין הפלוגתא דהי' נתכוין שמשם עיקר ראי' הפוסקים שסוברים שצריך לקדשם בפיהם וגם לא הזכיר כלום הדין משאר הספר רק דשלטי הגבורי' כתב שם בשם סמ"ג דבשאר ספר צריך גם כן שיהיה לשם ספר תורה וקדושה וכן הרמב"ם פרק א' מה' תפילין הלכה ט"ו כתב שם וזה לשונו הכותב ס"ת תפילין ומזוזות ובשעת כתיבה לא היה לו כוונה וכתב האזכרה מן האזכרות שבהן שלא לשמן פסולין לפיכך הכותב את השם אפי' הלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו עכ"ל הרי דגם הוא השמיט בגוף הדין שצריך לקדשו בפירוש או שצריך כוונה פרטית קודם הכתיבה רק אדרבא מלשונו שכתב וכתב האזכרות שלא לשמן נראה בפירש כדעת הר"ר אלחנן במרדכי הנ"ל דאינו פסול רק כשכיוון בפירש שלא לשמן. והנה ג"כ השמיט הדין בשאר הספר רק שם בהג"מ כתב דצריך לכתוב כל שאר הספר לשם קדושה וזה דבר תמוה על האלפ"ס והרמב"ם שהשמיטו כל זה והנה הא דהשמיטו האלפס והרמב"ם דלא מהני העברת קולמוס דקיי"ל כרבנן י"ל דמזה ראיה למ"ש לעיל בתחיל' דברי בדרך הא' דטעמא דרבנן דלא חשוב כתב העליון וא"כ כבר כתבו בסתמ' בה' שבת שכתב ע"ג כתב פטור וממילא נשמע כאן בענין אזכרו' דכ"ש דלא מהני העברת קולמוס וז"ב אבל מדהשמיטו כל הנ"ל נראה בפירש דדעתם דבאמת בודאי גם בכל הספר בעינן לשמה ולא הוצרכו לכתבו דכ"ש הוא מדין עבוד שמבואר בדבריהם דבעי לשמה וכ"ש כתיבה דזה בזה תלי' כמו שמבואר כ"ז היטיב בספר התרומה הלכות ס"ת סי' ק"צ ע"ש וכן כתב בעל המאור בסוכה דף ט' ומוכרח הוא מגמ' דגיטין פרק השולח דף מ"ו ע"ב דפריך שם הגמ' ארשב"ג וכי לא בעי כתיבה לשמה והא עבוד לשמה בעי ע"ש וז"ב רק דעיקר החילוק בין אזכרות לשאר הספר דבשאר הספר כיון דכתב ס"ת בקדושת ס"ת אף שכוון בשעת כתיבה לאותיות אחרים כגון יהודא לשם אחר דכשר דזה הוי ג"כ לשמה כמ"ש בספר התרומה בסי' הנ"ל כיון דעכ"פ כתב בקדושת הספר משא"כ באזכרות כה"ג דפסול וזה כקרא שלא לשמה גבי אזכרות וזה נראה לי ברור בדעת האלפסי הנ"ל שלא הביא רק סתמא דגמ' אזכרת שבו אין כתובין לשמן הכונה על אופן הברייתא שאין כתובין לשם אותיות השם רק לשם יהודא וכדומה ולהכי לא הזכיר כלום מענין הקידש בפירש וז"ב ומכוון מאד בדברי הרמב"ם בלשונו הנ"ל שהוא כפל לשון שכתב דבשעת כתיבה לא היה לו כוונה וכתב מן האזכרה שלא לשמן עכ"ל דהלא היה די באומרו שכתב האזכרה שלא לשמן או לכתוב שבשעת כתיבת השם לא היה לו כוונה ועוד שפתח בדבריו שלא היה לו כוונה בשעת כתיבה משמע שבכל הספר לא היה לו כוונה ורק כתב סתמא וסיים בדבריו רק באזכרות שכתב שלא לשמן והדברים סתרי אהדדי באין מבין דבריו הקדושים א"ו כך הוא המשך דבריו דלהכי לא כתב הרמב"ם רק שבשעת כתיבת השם לא היה לו כונה כדי שלא תטעה שלא היה לו כונה לקדש ובאמת כשר כה"ג כיון שעכ"פ כוון לאותיות השם כנ"ל ולהכי לא כתב הרמב"ם רק שכתב האזכרות שלא לשמן כדי שלא תטעה שכתב בפירוש שלא לשמן שלא כתב כלל לשם קדושת הספר ובאמת כה"ג פסול גם בשאר הספר כנ"ל ע"כ כתב תחילה דבשעת כתיבה לא הי' לו כונה פירש בשעת כתיבת הספר לא היה לו כונה אבל משום זה לא היה פסלינין כיון דעכ"פ כתב סתם בקדושת הספר ע"כ כתב אח"כ שעי"ז שכתב שלא בכונה יצא לו הטעות וכתב אזכרה מן האזכרות שלא לשמן פירש שלא לשם אותיות השם רק לשם יהודה וכדומה וכדי להורות דמחמת שכתב שלא בכונה טעה ונתכוין לאותיות אחרים דבזה חמיר אזכרות משאר הספר משא"כ אם נתכוין בשעת כתיבת השם לאותיות השם שידע שהוא שם אף דלא נתכוין לקדשם בקדושה דכשר אף באזכרות וכן אם נתכוין בפירש שלא לשמה פסול אף בשאר הספר וזה ברור ומכוון לדעתי בדעת הרמב"ם ע"פ האמת דאל"כ אין פירוש לדבריו ז"ל. היוצא מהמקובץ הלז דמוכרח מגמרא ואלפסי ורמב"ם דכשכוון בשעת כתיבה שכותב אות ואות מאותו השם אף דלא נתכוין לקדשו דודאי כשר בדעבד וזהו נקרא בדבריהם לשמן ודו"ק. ואם כן ה"נ בנ"ד שאלתי להסופר ואמר כי שידע מכל השמות דאינם נמחקים שהם שמות ושכוון בשעת כתיבה לכל אות ואות מאותיות השם רק דלא נתכוין לקדשו בפירוש קודם כתיבה כי הי' סבר דזה אינו צריך רק בשם הוי' דהוא חמור משאר שמות דודאי כשר לפי הנ"ל ואין להקשות כיון דהסופר לא ידע שיש עיכוב בדבר לכוין לאותיות השם טפי משאר הספר האיך נאמין לו דילמא לא כוון ולאו אדעתי' דכל מילתא דלא רמי' עלי' דאינש לאו אדעתי' כמו דאמרינין בכמה דוכתי' בשחיטות בשחט בסכין פגום ולא ידע שהוא פגום ואח"כ אמר ששחט שלא במקום הפגימה דאינו נאמן מטעם דמילתא דלא רמי' עני' כו' ובהלכות פסח במחבת דאף דאמר שלא היה בן יומו אמרינן דלאו אדעתי' אבל ז"א דאמר לי בפירוש דאינו כותב שום תיבה עד שמוציא אותה קודם בפה כמבואר בש"ע ומכוין לפירוש המלות כדי שלא יטעה ומכ"ש בהשמות שידע עכ"פ שאינם נמחקים שזוכר בפירוש שמה מאוד זהיר בהם לכווין לאותיותיהם ולפירוש המלות שלא יטעה בהם ואמר לי דוגמא כגון שכתב אלקי האלקים זוכר' בפירוש שכוון שהוא אלקי על כל אלקים מכל זה נראה דודאי רמי' עליך לכוין לאותיות השם וא"כ כפי הנ"ל בוודאי כשר הוא ויותר מזה כראה אף דעת הגהת מרדכי בביאור מרדכי מהגאון הנ"ל דדעתו שצריך עכ"פ לומר בפירש קודם כתיבת השם שמכווין לאותיות השם מ"מ כשר בנ"ד דהרי הוציא התיבה בפיו קודם כתיבה וכוון לפירוש המלות ומה צריך עוד אמירה יותר וז"ב ובפרט בעיקר הדבר שהוא מלתא דרבנן דודאי מן התורה אינו פסול אף באזכרה רק בפירוש שלא לשמן [שלא לשם אותיות השם וכמ"ש בחידושי רשב"ץ שהבאתי לעיל בחידושי גיטין דף כ' עיי"ש] וא"כ בדרבנן הלך אחר המקיל ובפרט שלא יהא צריך גניזה כמה יריעות דהוא גנאי גדול לס"ת כמבואר בכמה מקומות וא"ל כיון דנכשיר הס"ת לברוכי עליה א"כ שוב הוי מילתא דאורייתא כיון דכל הברכות הוא רק דרבנן וא"כ לא תקנו רק בספר כשר לפי דבריהם דבספר פסול הוי ברכה לבטלה לא מבעי' לדעת הפוסקים בא"ח סוף סי' רט"ו ס"ק ו' במ"א דגם ברכה לבטלה הוי רק לא תשא מדרבנן אלא אפי' לדעת הרמב"ם שם שהוא דאורייתא מ"מ הרי מבואר בשו"ת הרשב"א המיוחסת להרמב"ן שאלה רל"ט דגם בספר שוודאי פסול מותר לברך שאין הברכה תלויה בספר אם כשר אם פסול אלא על הקריאה בין בכשר בין בפסול עיי"ש וכן מבואר בש"ע בא"ח סימן קמ"ג סעיף ד' ברמ"א דבשעת הדחק מותר לברך על הספר הפסול דא"כ שוב הוי רק דרבנן ובדרבנן שמעינין להקל ובפרט בהצטרף ע"פ האופן הא' כנ"ל בנ"ד בשאר השמות דאין צריך לקדשם רק שם הוי' ובאמת מצינו בגמרא בכמה דברים שחמור שם הויה משאר שמות לענין שם המפורש כדאמרינן לא כשאני נכתב אני נקרא וכל ההוגה את השם באותיותיו כו' ובמקדש כשהיו מזכירין ככתבו ה' אומרים בשכמל"ו ולא בשאר שמות ועוד בכמה דברים כמבואר בסוף הדף:

עוד רגע אדבר ואל יחר בעיני אדוני אדברה אך הפעם הגם שאין לי עסק בנסתרות מ"מ במה שהרשיתי התבוננתי וראיתי בספר שערי אורה שער א' בפתח דבריו ששם בו ד' הוא עיקר וכל שאר שמות הקדושים כולם כדמיון הענפים הנמשכים ממנו לבד משם אהי' וכן מבואר ביותר בשער החמישי שהשם המיוחד הנקרא ידו"ד הוא השורש והעיקר לכל שמותיו וכל השמות כולן בו נאחזין ע"ש ואף שהדברים הנ"ל עומדים ברומו של עולם בהדי כבשי דרחמנא ל"ל מ"מ לפי פשוטו הוא כמשמעו לפי זה נראה בנ"ד כהפוסקים דכיון שקידש השם הוי' דהוא עיקר ממילא נתקדשו כל שאר השמות ודו"ק אף שאין מביאין ראי' מזה להלכה מ"מ לא נמנעתי מלכתבו להיות סניף לשאר הראיות באופן הא' דלעיל. אחר כתבי זה בא לידי ספר בני יונה מהגאון מוה' יונה לנד סופר בעהמ"ח ספר מעיל צדקה וראיתיו שכתב בסי' רע"ו סעיף ב' בקיצור ארוך בענין כתיבת אזכרות וז"ל ואפי' אם חישב כן במחשבתו שכותב שם השם ב"ה לשם ס"ת סגי לאפוקי שלא יחשוב במחשבה אחרת או שיחשוב כאלו כותב שאר מלות התורה וידיו עושים מלאכתם ולבו בל עמו כו' אבל כל שיודע שכותב שם השם ומכוין שכותב לשם הספר הוי דעבד ויש מסופקים בזה אלא בעינין שיוציא הכונה בשפתיו דוקא ע"ש וזה נראה בהדיא כמ"ש לעיל באופן הב' והיש מסופקין שהביא שם נראה שהוא כדעת הגאון בביאור מרדכי הנ"ל שהבאתי לעיל אבל כבר הוכחתי לעיל דאין צריך להוציא בפיו כלל רק כדעת הרא"ש דסגי במחשבה וכמ"ש הספר הלז בעצמו בפילפול ארוך ר' סימן רע"ו דעיקר כדעת הש"ך בנה"כ שהשיג על הט"ז דבעינין דוקא שיפרש בפיו אלא כלשון הרא"ש שמפרש בהדיא דסגי במחשבה לכן בדעבד סגי במחשבה לחוד עכ"ד ע"ש. עוד כתב בסמוך וז"ל נמצא פסקן של דברים שלשה מדות בענין השמות שם הנכתב בסתם צריכין קידוש פה או מחשבה שיחשוב שכותב אחד מן השמות שאינם נמחקים והמה משמות ית"ש עכ"ל עיי"ש וכמו ממש בנ"ד ומהראוי לסמוך עליו בשעת הדחק בנ"ד. סליק האופן הב'. והדרך הב'.

ואל יחר בעיני אדוני מה שכתבתי למעלה באופן הב' נגד הרא"ש והטור ושכבר נפסק הלכתא בש"ע דבכל השמות אם לא קידשם מקודם הכתיבה דפסול ואיך אשא פני להרים ראשי נגדם שלבם הי' פתוח כפתחו של אולם וכבר אמרו אם הראשונים כבני אדם כו' ומי לבא להרהר ולחפש אחר דבריהם ובפרט כי צעיר אנכי לימים והם ישישים ואיך אפשר שעינים להם ולא יראו מה שאני הקטן רואה הנה עדי בשחק סהדי במרומים שכאשר עלה זאת במחשבתי נרתעתי וכבר רציתי למשוך את ידי וחזרתי לאחורי כאלו לא אמרתי דבר אך שקניתי ספר אדרת אליהו שחיבר בעהמ"ח ספר משנת חסידים ויש שם בחלק שני ב' שאלות תשובות אחד בענין תפילין של ח"ה והב' בענין קריאה בס"ת עולים הרבה בענין אחד כמה פעמים אשר השני ענינים אלו כבר מבוארים בפוסקים הראשונים וכתב שם בתחלת התשובה הא' בפתח דבריו בשם תקוני' על פסוק משכיל על דבר ימצא טוב וז"ל דזה רמז לנו דלא יבלו שפתותינו מלומר די בידיעות הדבר כפשוטו אלא צריכים אנו להשכיל עליו כי אז נמצא טוב טעם ודעת וכתב עוד שם וז"ל וכמו כן אין לכו לעשות אבן תקומה מדין אחד המובא במפרשים או בפוסקים ז"ל אם יש לאל ידינו לחפש אחריו במוצאו ומבואו כי מקום הניחו אבותינו להתגדר בו ושמא יזכה הוא מה שלא ראו הם ז"ל כי כתר תורה מונח ועומד לכל ישראל כי אנשים אחים אנחנו ומכיון שהתורה מורשה לנו כל אחד המכיר חלקו נוטלו ואין אדם נוגע במוכן לחבירו ואל יאמר אדם צעיר אנכי לימים והם ישישים ואיך אפשר שעינים להם ולא יראו מה שאני הקטן רואה כו' עכ"ל עיי"ש שמאריך בענין זה שחייב כל אחד להשתדל וליטול חלקו הראו לו בתורתינו הקדושה כדי שלא יצטרך לגלגל עיי"ש:

עוד כתב בתחילת תשובה ה"ב בפתח דבריו וז"ל בקיצור אף כי טוב מאוד לשמור ולעשות כל דברי הפוסק' המפורסמים וניחא לן לעולם לדחות סברתינו מפני סברתם בדברים התלוים בסברא כו' אבל כשאנו מביאים תשובה לדבריהם מדברי רבותינו ז"ל ובפרט מהש"ס כל מי שיש לו מוח בקדקדו יודה שכל מי שחנני ד' דעת בדברי רבותינו ז"ל מחויב לחזור ולחפש אחר מוצא הדבר להוציא הדין לאמיתו ולא יתקע עצמו לדבר הליכות אחר הפוסקים ראשונים ואחרונים שנתפשטו בעולם שכבר מתו אשר המה חיים עדנם בעה"ב בסברי שהם דברי קבלה כדברי חז"ל דאינו כן אלא אף הם הוצרכו להעמיד דבריהם על הש"ס אבל אם אתה החופש ימצא שאינו כן חינא וחיסדא אנו עושים להם לסתור דבריהם בין לאסור בין להתיר ולהעמיד אותם על האמת וכן כתב שם בשם הרמב"ם באיגרתו. עוד כתב שם בסוף התשובה שאין לדחוק לשנות הש"ס מפני הכללים מהפוסקים הראשונים כו' רק לקבל אמת ממי שאמרו כו' ולקיים ככל הכתוב בהש"ס וכפשטי' דדין הכי מוכח בלי דוחק ודוחקים עיי"ש בכל דבריו כי כל זה ודחקני להרים ידי בקן קולמסא בקן מגילתא לכתוב כל מה שת"ל נראה לפע"ד עפ"מ שהורוני מן השמים ויתנו עדיהן ויצדקו וביקשתי ממעכ"ת שיכתוב לי תשובת על כל ה"ב דרכים באיזו דרך ישכון אור אליבא דדינא בנ"ד הגם שלפע"ד נראה עיקר בנ"ד הדרך ה"ב מ"מ יש נ"מ גם בדרך ה"א דאם כוון לאותיות אחרים גם בכל השמות או שלא ידע מהשמות כלל שהם שמות דבזה נלע"ד דעת הש"ך אמת ויציב עפ"י הראיות הנ"ל דמותר למוחקם אף שכתב בקדושת ס"ת ושעפ"ז נראה לי דמהני מחיקה אף בהרבה שמות דמנומר בדעבד כשר כנ"ל:

ואל יחר בעיני אדוני על אריכות דברים כי עדי בשחק שיש לי עוד חידושים על דרך הפלפול בענינים אלו ולא רציתי לכותבן שלא להטריח על מעכ"ת יותר מדאי רק ההכרח לא יגונה שלא כתבתי רק מה שנוגע לעיקר הדין. והנה מחמת שכל דברי תשובה הנ"ל היה אצל הרב דקהלתינו והשיב עלי במכתב בכמה דברים ובע"ה חזרתי והשבתי לו במכתב על כל דבריו בטוב טעם ודעת ומידי עיוני בו ראיתי שבכמה דברים קצרתי לפעמים בביאור וא"א להעתיקם כל הדברים שלא להטריח על מעכ"ת יותר מדאי רק אעפ"כ בקצת דברים מההכרח להעתיק פה וגם לכתוב אח"כ משנלפע"ד שכל ה"ב דרכים עולים למקום אחד לדינא בכמה דינים מחולקים ע"כ ההכרח לא יגונה לבאר עוד בכמה דברים. א' מ"ש לעיל בדרך ה"א באופן הא' לתרץ דלהכי הפסיד הסופר שכרו דמצי הלוקח לומר איני רצוני בס"ת כזאת עיי"ש אין להקשות דיאמר הסופר תן לי עכ"פ שכר ס"ת מנומרת ואם לא תרצה בס"ת כזאת תן לי הס"ת ואני אשלם לך בעד הקלף דזה אינו דהרי מבואר בחו"מ סימן ש"ו ס"ג דאומן ששינה אין יכול לומר אתן לך דמי צמרך רק נותן לו היציאה או השבח יעוי"ש וא"כ גם כאן הרי אין לך שינוי גדול מזה לפי דברי הסופר שצריך להיות הס"ת מנומרת וגם כאן נותן לו היציאה או השבח רק הא דאמר ר' אמי בגמ' נאמן אתה להפסיד שכרך י"ל שכרו משלם שקצב לך שכר ס"ת כשרה וראיה לזה הפירוש מדכתב המרדכי הביאו רמ"א סוף סימן רפ"א דצריך ליתן לו עכ"פ שכר חומש ובוודאי אם היציאה הוא פחות וודאי דגם המרדכי מודה דאין צריך ליתן לו רק היציאה כדין הנ"ל באומן ששינה וא"ש הכל אף בלא דברי הש"ך ביו"ד שהבאתי לעיל וא"כ הפסדת שכרך הפירוש כנ"ל שכרך שקצב לך ועוד בלא"ה אינו יכול לומר תן לי הס"ת כנ"ל דא"כ נתקיימ' מחשבתו ושמא כוונתו לומר כן וכדי להחזיר מהמקח ולהכי באמת אינו נאמן על שלא אמר בפעם ראשון שמצאו ואיהו דאפסיד אנפשיה במה דלא אמר בפעם הראשון ואז היה נאמן וזה ברור:

ומה שכתבתי באופן ה"א בדרך ה"ב לפרש דברי הירושלמי וכן מצאתי בהגהת מרדכי מהגאון ר' מרדכי בנעט שהביא שם בשם תשובת פ"י לפרש דברי הסמ"ק דאוסר לתלות אף בג' תיבות רק ביש שני שמות שאינן מיוחדים וכתב דהוכיח כן מהירושלמי כנ"ל. ואין לומר דלהכי הביא הירושלמי הנ"מ מנביאים כדי לאשמעינן גם בנביאים אסור לתלות ז"א דמ"מ יש כאן מקום לטעות ג"כ כדברי הפ"י ולומר דשם בתורה אסור אף למ"ד מפני שהם ג' תיבות ועי"ז כבא לטעות דדין תליו' מותר בשאר השמות כנ"ל בדברי רדב"ז וא"כ יותר הו"ל להירושלמי להביא נ"מ מהתורה כדי לאשמעינין כח דהתירא דשם מותר למ"ד מפני שהם ג' תיבות וממילא בלא ג' תיבות אסור בכל השמות וליתני הא באנפי נפשי' דאסור לתלות גם בנביאים א"ו האמת כדברי הפ"י וכהרדב"ז דלהכי הביא הנ"מ מנביאים כדי לאשמעינין בשלשתן רבותא דביש שני שמות מיוחדין אסור ובשאר שמות מותר ובנביאים ג"כ אסור ומה שהקשיתי לעיל באופן הב' על תירץ הט"ז דליתני רבותא טפי דמותר למחוק אין לומר דאף דבסתמא פסול מ"מ אסור למחוק דהרי מצינו בהדי' לכל הפוסקים דסוברים דבסתמא פסול מותר למוחקו כמו שהבאת לעיל בסוף דרך ה"א בתשובת הרשב"ץ וסמ"ק ובשם הגה"א ובשלטי הגבורים ואף דלדעתי באמת מסתמא אסור למחוק כיון דמן התורה כשר וכמבואר בסוף הדף מ"מ הוא רק מחמת ספק [ע"פ דעת הרי"ף והרמב"ם כמבואר בסוף הדף] אבל אם נאמר דפסול מדיני דגמרא וודאי יהא מותר למוחקו ועוד אם נימא דבסתמא אסור למחוק א"כ ממילא אסור ג"כ להעביר בקולמוס לדברי ר"י דהוי כמוחק התחתון כמו שמבואר לעיל בדרך ה"א וא"כ מה מקשה הט"ז א"ו לדבריו דפסול מותר למחוק. ומ"ש לחלק עוד בין תיקון גדול לקטן בין סתם לפירש לדברי ר"י כן מצאתי בהדי' בחידושי הרשב"ץ דבסתמא כיון דמותר מן התורה א"כ לא מתקן מידי מדאורייתא י"ל דלא חשוב כתב העליון כתב משא"כ בפירש וק"ל. ומה שהקשיתי על דברי הגהת מרדכי הנ"ל דמתרץ דעת הר"ר אלחנן דאמאי נקט הגמרא דווקא אזכרות וכו' אין לומר דעת הר"ר אלחנן כר' אח' בר יעקב דדחי לרב חסדא וסובר טעמא דרבנן משום מנומר דז"א חדא דדוחק לעמוד דברי הר"ר אלחנן דלא כהלכתא ועוד דאף לדעת ר"א ב"י משום מנומר ובעינין ואנווהו א"כ ע"כ פסול גם בכל הספר דאנווהו קאי אכל המצות כמו סוכה ולולב ואין לחלק בזה בין אזכרות לשאר הספר כמו שהוכחתי לעיל מתשובת ריב"ש וזה היא באמת דעת הט"ז דדייק מדנקט דווקא אזכרות דאזכרות חמור טפי עיי"ש ע"כ וודאי אין לתרץ כדברי הביאור מרדכי רק עיקר כמו שפירשת בדעת הר"ר אלחנן דגם לדבריו יש חילוק בין השם לשאר הס"ת וכמו שמפרש בנה"כ ואין להקשות דאם כדברי לא תירץ הר"א כלום אקושי' התוס' למה לי קרא בנכרי תיפוק לי' דסתמא שלא לשמה ונכרי אינו מכוין לשם השם. גם למה לי לתירץ הלשון אזכרות שבו לא כתבתי לשמן דהוי כמו שכתבתי שלא לשמן תיפוק לי' דלדבריו הכוונה שלא כתבתי לשמן היינו בלא כוונה לשם השם ואם הי' אומר כתבתי שלא לשמן הוי משמע בפירש שלא לשמן דפסול דלק"מ גם שניהם דע"כ דעת הר"ר אלחנן דסתמא לשמו קאי כמו שכתוב בהדי' ולא פסול לדעתו רק אם כיוון בפירש בשאר הספר שלא לשם קדושת הספר או באזכרות בפירש שלא לשם אותיות השם רק לאותיות יהודא וכדומה ולפ"ז צריך לפרש שפיר הלשון כאלו אמר כתבתי שלא לשמן פירוש שלא לשם אותיות השם אבל הלשון לא כתבתי לשמן משמע אלא סתמא כתבן וכה"ג כשר לדעת הר"ר אלחנן ובזה מתרץ שפיר על קושי' התוס' דצריך קרא להיכא דכתב סתמא וסתמא לשם אותיות השם דכשר אף שבאמת לדעתי כה"ג פסול ולא כשר רק כשכוון בפירש מחשבתו לשם אותיות השם וכמו שכתב בספר בני יונה שהבאתי לעיל דסתמא הוי כמלאכת קוף דפסול מ"מ דעת הר"א ע"כ דגם בכה"ג כשר ומהתימא על הגהת מרדכי מהגאון הנ"ל דהאיך אפשר להיות כדבריו בדעת הר"א דאין חילוק כלל בין השם לשאר הספר ולא פסול לדעתו רק כשכיוון בפירש שנא לשם קדושת הספר דמה יענה בבריית' דהי' נתכוין דפסול אף שכתב בקדושת ספר כמו שכתב המרדכי שם א"ו ברור ונכון דעת הר"א כמ"ש דעת הש"ך בהנה"כ דגם דעת הר"א אם לא כוון לאותיות השם דוודאי פסול אף שכתב בקדושת הספר ובזה יש חילוק בין אזכרות לשאר הספר ושגגה יצאה מלפני השליט הגה"מ בזה ודו"ק. הכ"ד בנו הד"שת ומצפה לתשובתו במהרה וכאשר יבא דבריו כבד אכבדנו ובזה אצא ואומר שלום ואחוה קידה לפניו ארצה שבע פעמים הק' אלעזר ניסן בלא"א הגאון מהו' משה ני' האב"ד דק"ק אוהעל והגליל:

מבן בנו של המחבר בענין גרם מחיקת השם

הא דקי"ל אסור למחוק את השם אי שרי ע"י גרם מחיק' הנה בתשו' בית אפרי' חיו"ד סי' ס"א העלה דגר' מחיק' שרי מהא דאיתא במס' שבת פ' כ"ב דף ק"כ ועושין מחיצ' בכל הכלים ר"י אוסר בכלים חדשי' כו' וקא' בגמ' ורמי דרבנן אדרבנן ור"י אדר"י דתני' הרי שהי' שם כתוב על בשרו ה"ז לא ירחץ נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי וטובל ר"י א' טובל כדרכו כו' ומשני ש"ה דכת' ואבדתם את שמם לא תעשון כן ל"ה אלקיכם הא גרמא שרי א"ה ה"כ כתי' לא תעשה מלאכה הא גרמ' שרי מתוך שאדם בהול כו' אתי' לכבוי' אי הכי קשי' דרבנן ותסברא האי גמי ה"ד אי דמהדק הוי חציצה אי לא מהדק עיילי בי' מי' ופריך חציצה ת"ל משום דיו ומשני בלחה מ"מ קשי' לרבנן נמי ל"ל אלא ה"ט דרבנן דסברי אסור לעמוד בפני השם ערום ולר"י מכח ידי' עלוי' ורבנן סברי דילמא משתלי ושקל לי' ומסקנא אי איכא גמי ה"נ אלא דפליגי אי בעי לאהדורי אגמי דרבנן סברי טבילה בזמנה לאו מצוה ומהדרינן ולר"י מצוה ולא מהדרינין הרי מסיק דגמי לרבנן לאו משום איסור מחיקה דהא לא מהדק ועיילי בי' מי' אלא משום שלא לעמוד בפני ה' ערום ובליכא גמי שרי אפי' לרבנן אע"ג דסברי טבילה בזמנה לאו מצוה אע"כ מטעם דגרם מחיקה שרי אלא שכתב וראיתי לתשב"ץ סי' ב' שמבואר בדבריו האי דגרמא שרי במחיקה היינו דוקא במקום שהוא עומד להמחק כגון דהי' השם כתוב על בשרו והוא ז"ל דחה אותו בשתי ידים דלדבריו מה פריך דר"י אדר"י דאסר גרם כיבוי ומתיר גרם מחיקה דילמא שאני התם שבלא"ה עומד להמחק אע"כ שאין לחלק בכך ובכל גווני שרי עכ"ל. ולי נראה להעמיד דברי התשב"ץ על מכונן ולא מיבעיא דליכא סתירה משמעתין אלא אפי' סייעתא נמי איכא דאי לא תימא הכי קשיא קושי' תוס' ד"ה אי הכי בלא"ה קשי' דרבנן אדרבנן ותו קשה קושי' הגאון מהר"ז באסקוויץ בס' סדר למשנה אהא דמסקינין בשמעתין גרם כיבוי וגרם מחיקה שרי מדכתיב לא תעשון הא גרמא שרי הא גבי סירוס כמי כתיב ובארצכם לא תעשון ואפ"ה מסקינן בשבת דף ק"י דאפי' לשתות כוס של עקרין אסור מדאורייתא אע"ג דאינו אלא גרמא ותו הקשה אמ"ש הרמב"ם פ"ו מה' יסוה"ת היה השם כתוב בכ"מ או בכ"ז והתיך הכלי ה"ז לוקה וכן אם היה שם כתב על בשרו ה"ז לא ירחץ נזדמנה לו טבילה ש"מ כורך עליו גמי כו' דצריך להבין מה חילוק בין מתוך הכני שכ' עליו השם דלוקה ובין מכניס ידו עם השם הכתוב עליו למקוה דאינו אלא גרמא עי' שם שהאריך בזה ונלחץ מאוד הן אמת כי לדעתי אין זה קושי' כלל דהרי הרשב"א הקשה אהא דיורד וטובל הא הוי כמקרב את כיבוי ותירץ דאפשר שלא ימחק והבית אפרי' תירץ דאף שיורד לתוך המים אינו נמחק באותו שעה רק מתלחלח והולך להמחק וכיון שעכשיו אינו נמחק גרמא מקרי עיי"ש ולפי"ז החילוק מובן ולא קרב זא"ז דבמתיך כלי מתכות הוי קירב מחיקה דבעוד שהוא בתוך האש ניתך ונימחק בוודאי ה"ז חשיב מוחק בידים אבל בטבילה אינו נמחק מיד אלא גרמא וק"ל אבל עפ"י דברי התשב"ץ אפי' לו יהא כדבריו דהא והא גרמא אפי"ה ניחא וכמו שיתבאר מילתא בטעמא ובסברא זו יתורץ הכל והיא דהנה לכאורה הוי קשיא לן מה פריך דרבנן אדרבנן דמתירין גרם כיבוי ואוסרים גרם מחיקה הא איכא לפלוגי בינייהו טובא דהרי בתשו' פ"י חיו"ד סי' ג' הקשה אהא דא' אמירה לעכו"ם שבות אבל בלא"ה שרי הא מבואר דעת רש"י ב"מ דף צ' אע"ג דאין שליחות לעכו"ם היינו לקולא אבל לחומרא יש שליחות לעכו"ם א"כ בלא"ה ליתסר אמירה לעכו"ם מטעם שליחות ואפי' להחולקים דאין שליחות לעכו"ם אפי' חומרא אכתי קשי' אהא דאי' באו"ח סי' רס"ג דישראל שקבל עליו שבת רשאי לומר לישראל חבירו שלא קיבל עליו שבת לעשות מלאכה ליתסר מטעם שליחות דשלוחו של אדם כמותו:

והנ' האחרוני' ה"ה בס' בית מאיר וישועו' יעקב בא"ע סי' ה"א ובא"ח סי' רס"ג העלו בזה דבר נכון דשליחות לא שייך אלא בדבר שהתורה הקפיד' שדבר זה לא תעשה כמו סירוס וחסימה ושאר אסורין דהמעשה מצ"ע מתועב משו"ה מה לי הוא ומה לי שלוחו סו"ס נעשה היפך רצון התורה והתורה הקפיד' שלא יתעבד המעשה אבל בשבת דעיקר רצון התורה הוא למען ינוח האדם ממלאכה אבל המלאכה בעצמותה אינה כלל עבירה וראי' דמה"ת מותר להעמיד קדירה אצל האש בע"ש ויתבשל בשבת ועיקר איסור אגוף אדם רמי' למען ינוח נמצא ל"ש בי' שליחות דנהי דשליחו כמותו מ"מ הרי הישראל נח ושובת ממלאכה ונתקיים רצון המקום ודמי' להא דכ' הריטב"א דעל מצו' שבגופו ל"ש שליחות ע"כ אי לאו איסור שבות בעכו"ם לא הוי אסור מצד שליחות ולכך מותר בהא דסי' רס"ג ע"י ישראל חבירו ולכן גבי חסום פי פרתי ודש בה מפרש רש"י דישה של עצמך דאל"כ אסור מצד שליחות דבשאר אסורין התורה הקפידה שלא יתעבד המעשה הרי שלוחו כמותו עיי"ש בארוכה ובסברא זו מתורץ היטב שיטת רש"י בחולין קט"ז דשבת לא הוי בכלל ל"ת כל תועבה דהמעשה אינו מתועב מצד עצמותו רק מחמת שנעשה ע"י אדם שלא נח ממלאכה משא"כ בב"ח דהתורה הקפידה שלא יתערב בשר בחלב והמעשה בעצמות' מתועב ואפי' נתבשל מאליו ומסולק קושי' תוס' שם מעל רש"י וכ"כ בס' תו"ח בפירוש עיי"ש:

תוכן העניינים

השיב משה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה