אור ברסלב

השיב משה חושן משפט· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

שאלה קז

שאלה קו

עיין בשו"ת מנחת יעקב שאלה ה' דרמי השואל דברי רש"י אהדדי רש"י דב"ק דף ד' ע"ב שכתב ומנסך יין ליכא למימר שנסכו ביין כסך שזרק בו דלא קא מחסרי לי' ולא מידי דהא זבין לי' בר מדמי יין נסך שבו עכ"ל ובגטין פ' הניזקין דף נ"ב ע"ב פירש רש"י על מערב שעירב יין נסך ביין כשר ואסרו בהנאה ש"מ דסובר שאסור כל היין בהנאה ועיין בש"ג שמקשה קושי' זו בב"ק והקשה עוד אדברי רש"י בב"ק דבע"א פ' השוכר את הפועל פסק רש"י גופי' דיין נסך עם יין כשר אוסר בכל שהוא בהכאה ודוחק לומר דהכא בב"ק בסתם יינם דהא עיקר המקום ששנוי בו דין דמטמא ומדמע ומנסך מיירי ביין שנתנסך לע"ז משמע ולישנא נמי דייקא וצ"ע עכ"ל הש"ג פירוש דבריו דכמו למ"ד מנסך ממש היינו שנסכו לע"ז א"כ גם למ"ד מערב ראוי לומר שיעורב בו יין נסך ממש והא ולישנא נמי דייקא היינו מה דכתב רש"י יין כסך ועיין בשאלה הנ"ל שמביא השואל דברי הש"ג וכתב שהש"ג הקשה גמ' דפ' השוכר את הפועל וגמ' דגטין אהדדי ליתא בש"ג כלל וגם מה שכ' דהש"ג מחלק בין יין כסך לסתם יינם משמע דהש"ג חידש חילוק זה לא דק כלל דחילוק זה מבואר להדיא בג' בע"א שם. ולא הקשה כלל הגמרות אהדדי דהא ידוע לו דאיירי בגיטין ביין כסך ועוד בלא זה ג"כ ל"ק די"ל דמשלם ההיזק מה שצריך למכרו בזול רק דהקשה מפ' השוכר את הפועל אדברי רש"י שם בב"ק כמ"ש עיי"ש ועיין בפ"י שם בגטין דהניח בקושי' אדברי רש"י דגטין דכתב דאסרו בהכאה מפ' השוכר את הפועל דאף דאיירי בגטין ביין נסך מ"מ הא לשמואל איירי ושמואל סבר שם בפ' השוכר את הפועל דיין ביין מוכרין הכל חוץ מדמי איסור שבו ולא מפליג בין סתם יינם ליי"נ רק ר"נ הוא דמחלק שם להלכה למעשה עיי"ש בע"א דף ע"ד ע"א ועוד הקשה דלמה דחוק אנפשי' רש"י ז"ל להכניס נפשי' לפלוגת' הלא אף אם נימא דלא אסור בהנאה א"ש שיצטרך למוכרו בזול לפי שישראל לא יקנה והיינו כמו מדמע עכ"ל הצריך לענינינו ואחזור על התשובה הנ"ל:

דהנה בעל מ"י כתב בתשובתו להשואל כתב שמלבד זה שהקשה השואל ארש"י דב"ק קשה אש"ס דגטין מש"ס דפ' השוכר את הפועל עכ"ל ולא דק דאהש"ס לק"מ די"ל דההיזק הוא מה שצריך למכרו בזול וכי הוי' לי' להקשות אפירוש רש"י דגטין הוי לי' להקשות שכתב בלשונו ואסרו בהנאה כמו שהקשה הגאון פני יהושיע ע ומה שהאריך עוד שם לדחות דברי הרע"ב במשנה דפ' השוכר את הפועל שם בחנם טרח ויגע דלא נתכוין הרע"ב כלל לומר שהת"ק מודה בסתם יינם רק דכתב כן לפסק הלכה ועיין בתי"ט שם שתיקן בתיבה אחת כל הפילפול שלו וזה לשונו פירוש הרע"ב להלכה בסתם יינם כו' ודו"ק דלזה נתכוין במ"ש להלכה וזה ברור דפירוש הרע"ב לקוח מפירוש הש"ג שם שמפורש בו ואם הוא סתם יינם פסק הלכה. כרשב"ג אבל לא דנימא שהת"ק מודה ומ"ש שם בתשובה הנ"ל לתרץ כל הקושיא והוליד דין בלתי צודק והוא דהא דלא אסור כולו בהנאה היינו בנתערב ממילא אבל כשערבו אדם אז אסור כולו בהנאה מטעם דאם לא נאסור א"כ לא קא מחסרו ויפטר מתשלומין א"כ כל א' יכך וינסך יינו של חבירו לכך אסרו בהנאה כדי שיהי' מחסרו ויתחייב בתשלומין ולא ינסך ועפ"ז מתורץ דלא תקשי הש"ס אהדדי ועיי"ש הנה מלבד דדין זה מעצמו שיהי' חילוק באיסור הנאה בין נתערב מעצמו ובין נתערב ע"י אדם ולחדש קנס חדש שלא נזכר שיאסר בהנאה משום קנס ועיין ביו"ד סי' צ"ט במבטל איסור לכתחילה במזיד דאסור למבטל עצמו אם הוא שלו כו' שם ועיין בט"ז שם ס"ק יו"ד ובש"כ ס"ק י"ח משא"כ הכא שמערב יין של אחר] מלבד זה אין שום סברא וטעם כלל לומר כן דמאי חשו אם לא יאסר ילך כל א' וינסך דהא לא יתחייב בתשלומין דלא קא מחסרו ע"כ ומטונך כיון דלא קא מחסרו למה יעשה זאת הא וודאי דחשש רחוק דלהכעיס לחבירו יעשה כן דלמה יעשה כן על מגן ואי דאעפ"כ מחסרו מה שיצטרך למכרו בזול ז"א דהא דמחסרו צריך ודאי לשלם כמו במדמע ואי לא חשב לחסרו למה יעשה ודוחק גדול לומר דאף שלא יחסר לחבירו יעשה כדי שלא יהיה לחבירו מה לשתות דיין מצוי לקנות ובפרט דנימא דיתקנו תקנה מחמת חשש זה זה דבר שלא יעלה על הדעת כלל ועוד דלא אשתמיט שום א' מפוסקים לכתוב דין זה דבכה"ג שעירבו חבירו אסור בהנאה אפילו בסתם יינם עיין ביו"ד סי' קל"ד סעי' ב' וע"ק לפי סברתו הא דקיי"ל דמנסך יין של חבירו לא אסרה שוודאי לא כיוון אלא לצערו כמבואר בחו"מ סי' שפ"ה והוא מגמ' דחולי' אדרבא הוי לן למימר כיון דמכוין לצערו א"כ אם לא נאסר ויפטר א"כ ינסך בכל פעם לכך נאסר כדי שיתחייב לשלם ולא יהא כל א' וא' הולך כו' והוי ממש כסברא זו שכתב בעל מ"י וא"ל בזה דמנסך ממש לא שייך שיהא כל א' וא' הולך כיון דקים ליה בדרבה מיניה כמ"ש שם בתשובה על הת"ש די"ל קים לי' בדרבה מיני' ז"א דהא בחולין איירי למ"ד דלא אמרינן בזה קים ליה בדרבה מיני' דאל"כ אף בלא טעמא דלצעורי פטור וכן אנן בחולין קיי"ל כן דחייב לשלם במנסך ממש היכא דלא שייך לצעורי' קא מכוין ולא אמרינן קלב"מ:

ומי' י"ל דאף דלא אמרינן בזה קלב"מ היינו משום דתשלומין מעיקרא אתיין כמפורש בגמ' דגיטין שם אבל מ"מ איכא עונש חמור דמיתה לכך אין לחשוש שלא יהא כל א' וא' הולך כו' אף אם יפטר מתשלומין ז"א דא"כ אף במקום דלא שייך לומר לצעורי קא מכוין יפטר מטעם היזק שאינו ניכר כיון דלא שייך שלא יהא כו' במנסך ממש ע"ש בגטין והרב בעל מ"י לא כתב רק בנידון דידיה שהפטור רק משום קלב"מ איך שייך לומר שלא יהא כו' כיון דהפטור רק משום דעונשו חמור יותר וע"ש אבל לענין היזק שאינו כיכר אמרינן שפיר שלא יהא כו' כיון שאין הפטור משום קלב"מ רק משום היזק שאינו ניכר ודוק כי כן צ"ל בסברת הרב מ"י א"כ בנידון דידן ליכא למימר כך והדרא קושיתי ובאמת גם בזה סברת הרב מ"י נבוכה דכיון שיש עונש חמור מה בכך אם הפטור מכח זה או לא עקרא דמילתא תלי בדידי' אם ימנע משום העונש או לא יחוש לו דאם אמרינן דודאי יחוש כו א"כ אף אם לא הפטור משום קלב"מ מ"מ אמאי גזור משום שלא יהא כו' הא לא יעשה כך משום דחייש לעונש החמור ואי אמרינן דאף דאיכא עונש חמור הוא לא יחוש לו ודידי' עביד אם נפטור מתשלומין א"כ מה בכך שהפטור משום קלב"מ מ"מ כיון דהעולם אינם חוששין לצד חמור זה שייך שפיר לגזור שלא יהא כו' א"ו דשייך בזה שלא יהא כו' כיון דאינו חייב מיתה כיון דלא הותרו בו וקבל התראה והוי רק איסור מיתה איכא קלי הדעת דאינם חוששין לפסידא דנפשי' לכך גזרו לחייב תשלומין במנסך ממש אף דהוי היזק שאין ניכר ועיין בפ"י שם בגטין ובחידושי הרשב"א שם וא"כ גם בזו אזל סברת מ"י ודבריו מופרכים מהתו' ד"ה קלב"מ ודוק ועוד דעדיין קשה מנ"ל לרש"י לחדש דבר חידוש כזאת דבעירב אחר אסור בהנאה אף לשמואל דילמא כפשוטו שהפסד הוא שצריך למכור בזול הן אמת דבעל מ"י לשיטתו דהכריח סברתו מהג' גופא בלא פירוש רש"י דהקשה על הג' גופא ממס' ע"א כמ"ש לעיל אבל כבר כתבתי לעיל דעל הג' לק"מ רק על פירוש רש"י וא"כ א"א לתרץ כן דקשה מנ"ל לרש"י ואף לפי פירושו ואם יהביני' ליה דינו מ"מ אינו מיושב רש"י בב"ק די"ל דר' חייא סבר כר' יוחנן שם בע"א דפסק כת"ק ביין ביין או לפי מאי דקיי"ל כר"נ נוקי להא דר' חייא ביי"נ ובזו הרגיש המ"י וכתב דמסתמא היין שביד ישראל הוא סתם יינם ולא יי"נ והביא ראיה מהר"ן בשם הרמב"ן דאילו נסכו העכו"ם לכו"ם לא היה מזבנו לישראל או נתנו לו ומהיכן בא ליד ישראל עיי"ש סברא זו סברא מעלי' הוא מ"מ י"ל דר' חייא סבר כר' יוחנן [דבשלמא לשמואל צ"ל משום קנס דשמואל לשיטתו אבל ר' חייא י"ל דסבר כר' יוחנן] מי' גם הא ל"ק דניחא לאוקמא הברייתא לפי פסק הלכה מי' זה יספיק ליישב קושי' השלטי גבורים על רש"י דב"ק מפ' השוכר את הפועל ע"א דף ע"ד שם אבל הא דפירש רש"י בגטין בדשמואל ודאי קשה מפרק השוכר את הפועל שם וגם סותר את עצמו עם פירושו בב"ק דעל זה תירוצו של המ"י אינו מספיק כלל כמ"ש ובדותא היא ולכאורה רציתי ליישב ולומר עפ"י סברת הש"כ ביו"ד סי' ד' ס"ק ה' שתירץ על הא דביו"ד שם מביא המחבר שני דיעות בשוחט בהמה לעכו"ם ויש לו שותפות בה אם אסרה עיי"ש ובח"מ סי' שפ"ה פסק המחבר בפשיטות במנסך יין ויש לו שותפות בה חייב לשלם לשותפו ותירץ הש"כ וז"ל דאע"ג דלענין איסורא איכא פלוגת' דרבוות' מצי הניזק לומר דילמא קיי"ל כמאן דאוסר מה תאמר דקיי"ל כהמכשיר א"כ קח לך היין שאיני רוצה להכניס עצמו בספק ותמכרנו אתה כיון שגרמת לי היזק ותן לי אחר במקומו עכ"ל וא"כ לפ"ז י"ל גם כאן כן דאף דקיי"ל כר"נ שם בע"א מ"מ נראה דר"נ לא פסק כן לפסק הלכה אליבא דדינא רק הלכה למעשה כמו דאמר שם רבי נחמן בהדיא הלכה למעשה ופירושו דאינו מכריע לדינא רק הלכה למעשה הוא דביי"נ אסור ובסתם יינם מותר והיינו כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא ולא אפסק הלכתא הדרינן לכללן בדאורייתא הלך אחר המחמיר ויי"נ דאורייתא ובשל סופרים הלך אחר המיקל וסתם יינם דרבנן כנ"ל ברור וא"ל דלמה לי הך דר"נ כיון דכללא הוא בידינו לק"מ דבלא הא דר"נ הוי אמרינן רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ובפרט דרב יחיד הוי לגבי אמוראי טובא דאיתא שם לכך אשמעינן רבי נחמן בהכרע דעתו דדיינין כפלוגתא כנ"ל אבל מ"מ מידי ספק לא נפקא ואם כן לפ"ז א"ש דמסתמא ישראל אין לו יי"נ כמ"ש בתשובה הנ"ל בשם הר"ן בשם הרמב"ן ולמ"ד מערב ודאי ע"כ בסתם יינם איירי וא"כ לפ"ז אף דלענין איסור מקילין משום דהוי דרבנן ומקילין בספקו מ"מ מצי הניזיק לומר איני רוצה להכניס עצמי בספק פלוגתא ואם תאמר דכשר קח לך היין כו' כמ"ש הש"כ אבל בדר' חייא ליכא למימר הכי משום דחשיב לאב דאורייתא משמע דמעיקר הדין חייב לשלם וכאן מעיקר הדין אפשר דפטור רק דחיוב תשלומין משום דלא ידעינין עיקר הדין ואיך שייך למחשבי' בהדי אבות ועפ"ז מדוקדק לשון רש"י בב"ק שכתב וזה לשונו מנסך יין לאלילים כו' המטמא והמדמע כו' ואפ"ה הוי אבות שבכלל נזק הן כו' ומנסך את היין ליכא למימר שנסכו ביי"נ שזרק בו עכ"ל וקשה מאי תלי הך בהך דלעיל מיניה דכתב דהוי אבות וזאת הוי לרש"י לכתוב תיכף בתר דכתב דמנסך היינו מנסך ין לאלילים כו' ולפי מ"ש א"ש דהיינו משום דהוי אבות ליכא למימר דמנסך היינו מערב כן היה עולה על דעתי אך דעדיין אינו מיושב רק רומי' דרש"י אהדדי אבל עדיין קשה על רש"י דגיטין הא לשמואל איירי ונהי דא"ש לפי פסק הלכה דר"נ מ"מ הא שמואל לשיטתו דסובר דהלכה כרשב"ג אף ביין ביין ביי"נ ממש ודוחק לומר דאף דפסק הלכתא כרשב"ג מ"מ לענין ממון חייב לשלם כיון דאיכא ת"ק דפליג מצי הניזיק לומר דאיני רוצה לעבור על דעת הת"ק זה דוחק גדול ואף לפי פסק הלכה יש לפקפק בסברא זו כיון דכבר איפסק הלכתא בגמ' ומינה אין לזוע אף דפסק הלכה הוא אף עפ"י שאינו מכריע בפלוגתא מ"מ כיון דאפסק איפסק יהיה מאיזה טעם שיהיה ואינו דומה לנידון שכתב הש"כ דשם לא איפסק הלכתא ומצי לומר הניזיק קים לי כמאן דפוסל אבל כאן ודאי דאין לומר קים לי נגד הכרעת ר"נ ועוד נראה דשם בנידון הש"כ דמנסך יינו של חבירו ויש לו שותפות בה דכיון דהוי פלוגתא ודאי דהוי הלכה למעשה אסור דהא קיי"ל בדאורייתא הלך אחר המחמיר ויי"נ דאורייתא הוא וא"כ הזיק לחבירו וראוי לחייבו בתשלומין רק דיש לומר דפטור משום דמצי המזיק לומר קים לי כמאן דמכשיר כמו בכל פלוגתא בד"מ ע"ז כתב הש"כ סברתו דכאן לא שייך זה דיאמר לו אם קים לך כמאן דמכשיר קח לך היין משא"כ בנידון דידן דהוי הלכה למעשה אינו מפסידו ומזיקו כלל ומחמת קים לי דיאמר הניזיק לא מפקיעינן ממון בודאי כנ"ל ברור ומכ"ש לשמואל דלא שייך זה וע"ק מי דחקו כרש"י לפרש כן למה לא פי' כפשוטו שההיזק הוא שיצטרך למכור בזול ולכאורה הי' נראה לומר דאפשר דרש"י ז"ל לא חשיב הך מה שיצטרך למכור לגוי' לפסידא כמ"ש להדי' שם בב"ק דלא קא מחסרו ולא מידי ודלא כפירוש מהרש"א שם ואינו דומה למדמע דשם הוי הפסד משום דקונים מועטים ולא קפצי עלי' זבינא דממעט מאוד בקונים במה שדמע תרומה בחולין דמתחילה היתה נמכרת לכל אדם בין לעכו"ם בין לישראל בין לכהנים ועכשיו לא לעכו"ם ולא לישראל רק לכהנים והוי רק מיעוטא דמיעוטא לנגד מה שהי' מקדם משא"כ ביין הנ"ל דרוב העולם עכו"ם הן בעו"ה לא הוי פסידא כלל ויש לי להוכיח דגם זקיני הגאון מהרש"א ז"ל שם בב"ק הרגיש בזה די"ל כן מדלא הקשה כפשוטא אפירוש רש"י מה דכתב דלא קא מחסרו ולא מידי הא אפסדי' מה דמצטרך למכור לגוי' כמו במדמע א"ו מדלא הקשה זאת ש"מ דהרגיש דיש לחלק כמ"ש לכך הקשה דהא מ"מ איכא מ"ד דמערב וגם מ"ד דמנסך ממש לא אמר מערב משום דהיינו מדמע א"כ ש"מ דאין לחלק בכך וזה ברור כונת זקני הגאון ז"ל ונחזור לענינינו דע"כ לא רצה רש"י לפרש כאן בגיטין ההפסד כך משום דסובר דלא קא מחסרי' מידי ויש ראי' ברורה לרש"י דאם נימא דאעפ"כ הוי קצת הפסד שממעט בקונים מ"מ זה ברור לרש"י ז"ל ודאי דלא הוי הפסד כל כך כמו מדמע א"כ מאי הקשה הגמ' על מ"ד מערב היינו מדמע הא א"ל דאי תנא מדמע הוי אמינא להפסד מרובה חששו להפסד מועט לא חששו כמו דמשני הגמ' שם בסמוך על הברייתא דתני מדמע לבסוף ומנסך היינו מנסך ממש עיי"ש א"כ ה"נ למ"ד מנסך היינו מערב וכמו דקתני במתניתן מנסך לבסוף דלק"מ דמדמע הוי הפסד מרובה כנגד מערב ואכתי לא ידע מהברייתא וק"ל לכך הכריח רש"י ז"ל דלא חשיב הג' זאת להפסד כלל וע"כ בדשמואל פירשו דאסרי' לגמרי' בהנאה והיינו אף דשמואל סובר שם הלכה כרשב"ג אף יין ביין ואף ביי"נ דלא מחלק כלל במשנה מ"מ י"ל היינו דוקא במשהו וע"ז קאי הפלוגתא במשנה שם אבל בנתערב בפ' מס' דאף בכל האיסורים נעשה כולו איסור א"ת יי"נ לא גרוע ואסור כולו בהנאה וע"ז מקשה שפיר היינו מדמע דכ"ש הוא דקא מפסיד לי' כולי' בשלמא למ"ד מנסך ממש ל"ק כמו שפירש רש"י שם בגיטין דאשמעינן דלא אמרינן קלב"מ אבל למ"ד מערב קשה וא"ל דסבר כהברייתא דתני מדמע לבסוף דחזרו לומר אף המדמע מ"מ אמתניתן קשה דתני מנסך לבסוף וכן צריך לפרש בלא"ה מה דאמר בג' שם דמ"ד מנסך ממש לא א' מערב משום דהיינו מדמע וקשה הא רב הוא דא' מנסך ממש ואיהו דפסק הילכתא בפ' השוכר את הפועל סם כרבנן דיין ביין אסור כולו בהנאה א"ו דהקושי' לדידי' מכח כ"ש ועל המתניתן דתני מנסך בסוף וכן פירש הפ"י שם אליבא דרב עיי"ש א"כ ה"נ י"ל אליבא דשמואל מי' ג"ז אינו דהא שמואל הוא דסבר בפסחים דף כ"ט ע"ב דכל איסורין שבתורה במינן במשהו עיי"ש ויין ביין מין במינו הוא ואין לחלק בין ס' לפחות מס' ועוד דלשום מ"ד אין לחלק באין במינו בין ס' לפחות מס' כיון דהטעם שוה רק דגזרינן אטו אינו מינו כמבואר שם בג' וידוע לכל ועוד דלענין איסור מכירה אין סברא לחלק כלל דיהיב טעם לא שייך לענין מכירה כיון דאין נהנה מהטעם דהא מכר לי' בר מדמי יי"נ ועיין במ"א בא"ח סי' ש"י ס"ק ח' דיש לתמוה עליו דכתב שם לענין אפר שהוסק בשבת שנתערב באפר של אתמול אע"ג דקמח בקמח מקרי לח בלח ובעי ס' מ"מ הכא כיון דעקר איסורו מדבריהם כו' עיי"ש צ"ע דזה ודאי דאינו ענין לששים כלל כיון דלאו בר אכילה היא וששים בכ"מ דבעינן הוא משום דיהיב טעמא או שאם יבשלם יתן טעם וטעם כעקר דאורייתא ואסור באכילה כל זמן שמרגישין הטעם ושיערו חכמים בס' [ועיין ביו"ד סי' ק' בט"ז סק"ה ודוק דשם עכ"פ לענין אכילה איירינן ושייך לומר ל"פ משא"כ לענין טילטול] אבל לטלטול לענ"ד לא שייך כלל לששים וצ"ע ואין כאן מקומו ונחזור לעניינינו דג"כ אין לומר דנתערב בפחות מרוב ומש"ה אסור כולו בהנאה ג"ז לא מסתבר דכיון דגם במשהו אינו בטל דהא צריך למכור בר מדמי יי"נ ואעפ"כ היין שהי' מקודם לא נאסר ושרי למכור בר מדמי יי"נ כיון דאין נהנה בשביל שניתוסף האיסור עליו א"כ בפחות מרוב כמי וזה ברור לכך איכו מחלק ביו"ד שם סי' קל"ד סעי' ב' עיי"ש ועוד דאם מסתבר לרש"י לומר הכי א"כ גם בב"ק בדר' חייא נימא הכי וג"כ אין לחלק לומר דאף דשמואל פסק כרשב"ג מ"מ מוקי למתניתן כרבנן מכח ההכרח דמנסך ממש לא רצה לפרש משום דקלב"מ וצריך לפרש מערב והוי קשה לי' הא ליכא פסידא כמ"ש לכך ע"כ מוקי למתניתן כרבנן א"כ גם בב"ק בברייתא דר' חייא מנ"ל לרש"י לפרש הברייתא דוקא כרב הא כשמואל כמי איכא לאוקמי דבמנסך ממש קלב"מ ומנסך היינו מערב ואתי' כרבנן דרשב"ג כמו המתניתן ולמה לרש"י ז"ל להכניס עצמו לפלוגתא הכי הוי ליה למימר מנסך ממש כרב או מערב כשמואל וכי היכא דבמתניתן ה"נ בברייתא לכל חד כדאית לי' וע"ק א"כ מאי מקשה הג' בב"ק על ר' אושעי' מ"ט לא תני מנסך הא י"ל דסובר דקלב"מ במנסך ממש ובמערב סובר כרשב"ג כשמואל דפסק כוותי' דבל"ז לק"מ דאיך פליג ר' אושעי' על מתניתן דגיטין אבל עכשיו י"ל דר"א סובר ממש כשמואל דמוקי מתניתן כרבנן ולדידי' לא סבירא לי' רק כרשב"ג וא"ל דא"כ תקשי מברייתא דר' אושעי' על רב דאמר מנסך ממש ולא סבר בזה קלב"מ דהא ר' אושעי' לאו דידי' אמר רק דברייתא תני דהא תנינין תני ר' אושעי' א"כ גם לפירוש רש"י דפירוש בברייתא דר' חייא דליכא למימר מערב יהי' מאיזה טעם שיהי' א"כ קשה על שמואל מברייתא הנ"ל ומי' יש לתרץ הא דלא משני כן על ברייתא דר' אושעי' משום דאכתי תקשה מ"ט לא תני מטמא ומדמע וניחא לי' לשנוי' דתהוי מתורץ הכל בחדא מחתא מ"מ קשה שאר הקושי' לכך נ"ל לומר דודאי רש"י ז"ל מודה דמה שצריך למכור לגוי' מקרי פסידא כמו מדמע ואין לחלק ביניהם כלל דכיון דחזינא דחשו בהפסד מועט שוב אין לחלק ומחוורתא הפי' בב"ק כמו שפי' שם זקיני הגאון מהרש"א ז"ל כוונת רש"י דלא קא מחסרו ממש רק מה שצריך למכו' בזול לגוים וא"כ היינו מדמע עכ"ל ואין להקשות על פירושו נהי דמתורץ קושי' זו שהקשה דמ"ד מנסך ממש לא אמר מערב משום דהיינו מדמע ולא משום טעמא דרש"י וא"כ תירוצו שפיר דהיא היא דרש"י נתכוין לזה מ"מ קשה עדיין קושי' ראשונה שהקשה דהא מ"מ איכא מ"ד מערב ולא חש לקושי' זו דהיינו מדמע ולמה לרש"י ז"ל להכניס בפלוגתא ג"ז לק"מ דהא טעמא דמ"ד דלא קשי' לי' היינו מדמע היא כדמפרש שם בגיטין דקנסא מקנסא לא ילפינן דהיזק שאין ניכר הוא ולא שמי' היזק וא"כ האי ברייתא דר' חייא דמסיק שם בב"ק דף הי ע"א דסובר היזק שאין ניכר שמי' היזק ועיין בתו' שם ד"ה דאי שמי' היזק כו' עיי"ש וא"כ לא שייך אליבי' תירוץ הג' קנסא מקנסא לא ילפינן לכך ליכא למימר דפירושו מערב. אחר כתבי קושי' ותירוץ זה על המהרש"א מצאתי ראיתי בפ"י שם בב"ק שהקשה ומתרץ כן והנאני ואין להקשות דעל מ"ד מערב קשה מברייתא דר' חייא דהא חזינא שם בב"ק דף ד' ע"ב דמקשה שם מהא דתני ר' אושעי' על רב דאמר מבעה זה אדם דמקשה שם בשלומא לשמואל כו' אלא לרב לתני כו' ופירושו דלרב קשה הך ברייתא א"כ ה"נ קשה מהך דתני ר' חייא על שמואל דאמר מערב לק"מ דשמואל דאמר מערב גם להך ברייתא מוקי בכך אך דהג' רוצה לומר דר' חייא גופא סבר כחזקי' בנו כמו שכתבו שם התוס' אבל הברייתא דמקובלת ביד ר' חייא מוקי שמואל כשמעת'. אבל רש"י בב"ק כתב כפיר דהא אליבא דר' חייא קיימא כנ"ל מי' לפי מ"ש שם הפ"י דליכא למימר דר' חייא סובר היזק שאינו ניכר לא שמי' היזק רק דהוא קנס חכמים א"כ לא שייך למחשבי' בהדי אבות דמילי דרבנן לא שייך לקרותן אבות עכ"ל א"כ לפ"ז קשה שפיר מהאי ברייתא דקא חשיב מנסך בהדי אבות אמ"ד מערב ודו"ק ובלא"ה קשה על הפ"י מהא דאמר שם בג' דף ה' ע"א לימא ס"ל כר' חייא כו' עיי"ש דנדחק מאוד לישב זה ואף לפי דוחקו שם מ"מ קשה קושיתו אמ"ד מערב ואין להאריך בזה כי אין כאן מקומו ואין להקשות על פירוש רש"י הא אם מפרשינן מנסך ממש ומפסיד לי' פשיטא דקשה היינו מדמע דכ"ש היא לק"מ די"ל כמ"ש רש"י בגיטין דאשמועינן דלא אמרינן קלב"מ אך קשה לי על פירוש זקני הגאון ז"ל ברש"י דלא קא מחסרי' וא"כ היינו מדמע משמע דאם הוי אמרינן במערב דמפסיד לי' כולי' לא הוי קשה היינו מדמע הא אדרבא אי הוי אמרינן דמפסיד לי' כולי' כ"ש הוא ממדמע ואיך תלי הקושי' דהיינו מדמע במה דפי' רש"י דלא קא מחסרי' ותמי' גדולה היא ולא ראיתי מי שהרגיש בו והנ"ל בזה דלקמן בב"ק דף קי"ז הביא הגמרא שתי ברייתות אחת דקתני בה בראשונה אמרו המטמא והמנסך חזרו לומר אף המדמע וברייתא השני' דקתני בה בראשונה אמרו המטמא והמדמע חזרו לומר אף המנסך ע"כ ועכשיו א"ש דברי זקיני ז"ל דבלא"ה לא הוי קשה היינו מדמע די"ל מתחילה אמרו מנסך ולבסוף מדמע ובשעה שנישנית מנסך עדיין לא נישנית מדמע ואף אח"כ כשנישנית מדמע משנה הראשונה לא זזה ממקומו ואין להקשות להיפך דא"כ מדמע היינו מנסך דמדמע ממנסך לא אתי משום דבמנסך מפסיד לי' כולי' לכך כתב רש"י דלא קא מחסרי' והוי ממש כמו מדמע כמו שפירש זקיני הגאון ז"ל א"כ קשה ממ"נ אי סבר כהך ברייתא דקתני מנסך לבסוף א"כ היינו מדמע ואי קסבר כהך ברייתא דקתני מדמע לבסוף א"כ קשה אפכא מדמע היינו מנסך כנ"ל:

ואין להקשות הא תנא בדר' חיי' מנסך לבסוף א"כ הדרא קושיתי על זקיני הגאון ז"ל דאדרבא אי מפסיד כולי' כ"ש דקשה טפי ואין לומר דר' חייא בתר דחזרו לומר איירי ולא קפיד אסדרן א"כ גם במשנה דגטין נימא כן ומ"ט דרב דלא אמר מערב משום הקושי' דהיינו מדמע הא איהו הוא דסבר במערב דמפסיד לי' כולי' כמ"ש לעיל דפסק ביין ביין כרבנן דאסור כול' בהנאה וא"כ נימא דמתניתן לא קפיד אסדרן וכברייתא דחזרו לומר אף המדמע וא"כ בשעה שנישנית מנסך עדיין לא נישנית מדמע וג"כ לא קשה מדמע היינו מנסך דהא במנסך מפסיד לי' כולי' לק"מ דמ"מ ה"ט דרב דלא אמר מערב משום דהיינו מדמע ואף אם נתרץ כמ"ש מ"מ קשה הך ברייתא דקתני בה חזרו לומר אף המנסך ומברייתא הנ"ל מוכח דפירושו מנסך ממש דא"כ היינו מדמע וממילא דה"ה במשנה ובברייתא השני' הפירוש כן דאין סברא לומר דהברייתות פליגי בפירושא דהמנסך ואין לומר דלא פליגי והברייתא הנ"ל מיירי במנסך ממש דהיינו הברייתא דחזרו לומר אף המנסך דבתר מדמע אמרו מנסך ואשמועני' דלא אמרינין קלב"מ ובברייתא דקתני חזרו לומר אף המדמע מנסך דידי' היינו מערב ואמרו מדמע בתר מנסך משום דמדמע ממנסך לא אתי דבמערב ג"כ מפסיד כולי' לרב וכן תירץ הפ"י שם בגיטין נ"ג ע"א שם במ"ש על התוספות ד"ה בראשונה כו' דלא תהוי הברייתות סוגיות הפוכות עיין שם לא קשיא מידי חדא דאף אם נפרש כן א"ש דפירוש רב במתניתן מנסך ממש ולא מערב משום דכיון דבברייתא דקתני חזרו לומר אף המדמע אם כן וודאי מנסך דהברייתא הנ"ל מנסך ממש לכך מדמע לא אתי מיניה וא"כ ממילא מוכח דלא אמרינן קלב"מ א"כ למה לא נימא במתניתין כפשטא דמנסך היינו מנסך ממש וא"ש דסדר מנסך בתר מדמע למה נדחוק לומר דלא קפיד אסדרן ועוד דפירש הפ"י בזה במכ"ת אינה עולה יפה דאיך נימא דאם נימא דהברייתות פליגי בפירושי' דמנסך זה דוחק גדול ואלא דנימא דלא פליגי וכמ"ש וא"כ תרי מנסך הוי מנסך דהיינו מערב אמרו קודם מדמע ומנסך ממש אמרו בתר מדמע א"כ קשה ברייתא דקתני בה חזרו לומר אף המדמע למה לא קתני ג"כ מנסך דגזרו בתר מדמע דהיינו מנסך ממש ואף אם נדחוק מאד ליישב זה ולומר דהא ברייתא שנוי' קודם שגזרו במנסך ממש וברייתא קדומה היא קשה אידך ברייתא דקתני בה חזרו לומר אף המנסך דהיינו מנסך ממש דנגזר עלה אחר מדמע וברייתא אחרונה היא א"כ למה תני בראשונה המטמא והמדמע משמע דתו לא הא איכא ג"כ מנסך דהיינו מערב דנגזר עליו קודם מדמע וכיון דהברייתא זאת רוצה להשמיענו כיצד גזרו וסדר גזירתן למה דילג מערב אלא ודאי כמו לשמואל הוי ודאי סוגיות הפוכות כמ"ש הפ"י בעצמו ה"נ לרב וא"כ דברי רש"י בב"ק נמלטו מהקושי' שיש בדבריו ועדיין אפשר לתרץ דברי הפ"י די"ל דברייתא הנ"ל לא נקנו רק מה דחד לא אתי מחברי' דמטמא לא אתי ממדמע וכן מדמע ממטמא כמו דעביד צריכותא בג' וכן מנסך ממש מתרוי' לא אתי דיש לומר קלב"מ וכן הם לא מצי למילף ממנסך משום דבמנסך מפסיד לי' כולי' לכך צריך לומר כל השלשה הנ"ל משא"כ מערב דגזרו קודם שגזרו על המדמע מ"מ לבתר דגזרו על המדמע תו ליכא נפקותא כלל בהך גזירה דכ"ש הוא ממדמע דהא אליבא דרב קיימינן ומה דהוי הוי לכך לא קא חשיב אף דבברייתא דקתני בה חזרו לומר אף המדמע חשיב מקודם מנסך דהיינו מערב לפירוש הפ"י היינו משום דמשנה הראשונה לא זזה ממקומה כברייתא הנ"ל מ"מ באידך ברייתא י"ל דנא חשיב רק מה דאיכא נפקותא לדינא מיהו ג"ז אינו דהא אי נימא כן דלא רצה למיתני מאי דנשמע מחברי' אף שהיתה במנין קודם א"כ מטמא למה תני' דהא בג' אמר דמטמא ממדמע לא אתי' משום דמטמא לא שכיחא עיין פירוש רש"י וא"כ הא ודאי דשכיחא כמו מנסך ממש וזה מבואר בפשיטות אף בלא שום ראיה:

ועוד יש ראי' לזה דעביד צריכותא בתר הכי על הברייתא בין מטמא למנסך ולא עביד הך צריכותא רק צריכותא אחריתי משום דבמנסך מפסיד ליה לגמרי וא"כ עכ"פ מתרוי' אתי ממדמע ומנסך ודו"ק א"ו כיון דמדמע נגזר מאוחר משנה הראשונה לא זזה ממקומה א"כ קשה גם מערב ליתני:

ואין להקשות גם לפי מה דעביד צריכותא על המשנה קשה הא עכ"פ מטמא מתרוי' אתי לק"מ דידוע הוא דלכ"ע לא נגזר על השלשה כא' וא"כ מקודם דאתינא לברייתא הנ"ל שהביא בג' הוי מפרשינן המשנה כפשטה דהמנסך נגזר בסוף כאידך ברייתא ומשנה הראשונה דהמטמא לא זזה ממקומה אבל בהך ברייתא אם נימא דלא רצה למיתני רק מה דהוי נפקותא לדינא עכשיו קשה מטמא למה לי ועדיין יש ליישב דמטמא מתרוי' לא אתי משום דלא מפסדי' לגמרי ולא שכיחא והוי תרתי לריעותא וק"ל ואין להקשות על הפ"י דא"כ מאי קאמר בג' בצריכותא על הברייתא דבמנסך מפסדי' לי' כולי' הא אף לרב מנסך דהכא היינו מערב לק"מ דהא לרב אף במערב מפסדי' לגמרי:

מיה' אף דישבתי דברי הפ"י על נכון מ"מ ל"ק על רש"י ז"ל בב"ק **(הג"ה דמ"מ י"ל כמ"ש דלא קפיד אסדרן וטעמא דרב דאמר מנסך ממש כמ"ש משום דכבר מוכח דלא אמרינן קלב"מ ממילא דעדיף לפרש מנסך ממש ועוד נ"ל דודאי לא מסתבר להג' דגיטין לומר דהמשנה לא קפדי אסדרן ונקט מה שנגזר באחרונה קודם מ"מ היינו דוקא במשנה דעיקרה אתא לאשמעינן חיובא דהמטמא והמדמע והכא עיקר מלת' ודאי דלא שייך לומר כן אבל בדר' חייא דלא רצה לאשמעינן עקר חיובן דכבר נשמע במשנה וברייתות בדוכתא רק למחשבי' במניינא דאבות מה לו להקפיד על סדרן ולישנא דמתני' דגיטין נקט אף דסובר כאידך ברייתא דמ"מ כ"ד אבות הן כנ"ל ברור:)** ואין להקשות לפ"ז נפרש באמת הברייתות כמו שפירש הפ"י וא"כ י"ל בדר' חייא מערב לק"מ דהיינו דוקא לרב דס"ל בפ' השוכר את הפועל דיין ביין אסור בהנאה ואף בסתם יינם דפסק לגמרי כרבנן ביין ביין אבל למה דכולהו אמוראי פליגו עליו וגם ר' יוחנן דהלכתא כוותי' תמיד לגבי דרב ולפסק הלכה דר"כ א"כ אי אפשר לפרש הברייתא דתני' מדמע לבסוף דמנסך בידי' היינו מערב א"כ מטמא למה הא אתי ממנסך ואי נימא דלנגד מערב י"ל הצריכותא כמו דעביד בין מטמא למדמע דמערב שכיחא טפי דהא דלא עביד צריכותא הנ"ל בג' על הברייתא בין מטמא למנסך היינו משום דאזיל לרב דפירש מנסך ממש והא וודאי לא שכיחא כמו מטמא מ"מ תקשה מדמע למה כמ"ש לעיל ועוד דא"כ דתרי גווני מנסך הוי שאמרו חכמים א' קודם מדמע וא' אחריו א"כ כ"ה אבות הו"ל למיתני וא"ל דתנ' מנסך וכל מילי דמנסך דהא לא תכא אדם וכל מילי דאדם ומחלק מה שיכול לחלק ולא כללינהו בחדא ואין להקשות דמ"מ הוי לי' לרש"י לומר דמערב ל"ל דהיינו מדמע ולמה לי' לומר דלא קא מחסרי' מידי כו' ואין לומר כהברייתא דתני' מדמע בסוף קשה היינו מנסך ואף דבמנסך מפסיד לי' כולי' מ"מ הא גם הוכח' של רש"י דכתב משום דלא קא מחסרי' כו' רק משום דמשמע מהג' דרוצה לאוקים הברייתא כחזקי' דהיזק שאינו ניכר שמי' היזק כמ"ש לעיל וא"כ לפ"ז לא נצרך לדברי רש"י כלל דהא האי צריכותא בין היכא דמפסיד לגמרי ובין היכא דמפסיד מקצת היינו אם אמרינן כר' יוחנן דהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק רק דתקנת' דרבנן היא שלא יהא כל א' וא' הולך כו' שייך שפיר דמעיקרא להפסד מרובה חששו ותקנו ולהפסד מועט לא חששו לתקן מש"ז ובתר הכי תקנו אף להפסד מועט אבל אם אמרינן כחזקי' וא"כ מן התורה חייב לשלם ולאו תקנת' דרבנן היא א"כ מה לי הפסד מועט או הפסד מרובה דבדאורייתא לא שייך לחלק כלל דדין פרוטה כדין מאה מנה אבל אם אמרינן דפירושו מנסך ממש א"ש דסובר כהך ברייתא דמנסך לבסוף וכפשט' דמילתא דר' חייא ומעיקרא סבר דפטור במנסך משום דקלב"מ ולבסוף סברי' כר' ירמי' כדאית' בב"ק דף קי"ז ע"א עיי"ש וע"ק דאף אם נימא כברייתא הנ"ל ומתרצינן לה כמ"ש לעיל דכיון דמקודם מדמע נשנית מנסך משנה הראשונה לא זזה ממקומה מ"מ היינו לשנות ולא לסמי' אבל לא שייך מש"ז למחשביי לתרוי' למנינא דאבות למהוי על ידן כ"ד כיון דמנסך היינו מדמע וכ"ש היא לק"מ דהא אף אם מפרשינן מנסך ממש קשה בדר' חייא דלא הוי לי' למחשב רק מנסך לאב דרבותא גדולה יש דקמ"ל כר' ירמי' אבל מטמע ומדמע הא היינו מנסך דאין לחלק משום דמפסדי' לי' כולי' כיון דהג' מסיק דסובר ר' חייא היזק שאין ניכר שמי' היזק ודאורי' מחייב לשלומי א"כ אין לחלק כמ"ש ואף אם נימא דסובר דמנסך לבסוף אמרו דמעיקרא סברוה כר' אבין מ"מ בהדי אבות לא הוי לי' למחשבי' רק חד כמ"ש וע"ק דהמטמא והמדמע גופי' תרתי למה לי דהך צריכת' דעביד הג' בגיטין דמטמא לא שכיחא היינו ג"כ רק לר' יוחנן דתקנ' חכמי' היא ובמילתא דלא שכיחא לא גזרו בי' רבנן אבל בדאורייתא אין לחלק בזה וכן הך דאי' שם דאי תני מטמא מדמע לא אתי מני' עיי"ש לא שייך בדאורייתא ועי' הא ל"ק על חזקי' למה לי כל הני במתני' דגיטין דלדידי' לא שייך הצריכתא דכבר כתבו התו' שם בגיטין נ"ג ע"א ד"ה משום דקא מפסיד לי' לגמרי דלחזקי' הוי הצריכתא לפטורא עי"ש והיינו לפטור דשוגג ובברייתות כמי צ"ל כן אליבי' דהברייתות קאי אכולי' מילתא דמתניתן וק"ל וא"כ לפ"ז דלא הוי הצריכות רק לפטור אבל לחיובא חדא מילתא היא א"כ קשה בדר' חייא דלחיובא חשבינהו בהדי אבית דכ"ד אבות הן שחייבין לשל' קשה מטמא היינו מדמע כיון דמוקי ר' חייא דסובר כחזקי' וקושי' עצומה מאוד היא לכאורה א"ו צ"ל דהואיל דחשיב אותן במתניתין ובברייתא ל"ג קא חשיב לה ר' חייא נמי ל"ג אף דחד אתי מחברי' וה"פ כ"ד אבות הן דמצינו מפורש דחייבין לשלם וכמ"ש התוס' בב"ק דף ה' ע"א ד"ה וקא תני היזקא דלא מינכר וזה לשונם והא דקתני שלשה גווני לפי שהן שנויין בפ' הניזקין כדתקני שומר חינם והשואל נושא שכר והשוכר גווני טובא עכ"ל תוס' אף דלא נתכוין התוס' לתרץ קושיתי רק למאי דמשני דקתני הזיקא דלא מינכר אבל באמת הכל בכלל ניזק רק דאשמעינן הך גופא דהיזקא דלא מנכר הוי ג"כ בכלל נזק ע"ז קשה להו למה לי גווני טובא וכתבו מה שכתבו אבל לא נתכוונו למ"ש דלא ניצרך כלל לשנות כל הג' לחיוב' דחד יליף מחברי' וראי' דלא נתכוונו לזה דא"כ מאי ראי' מייתי משומר חנם והשואל כו' דשם צריכי כולהו ויש חילוקי דינים ביניהם מ"מ יש סמך לסברא הנ"ל שכתבתי ליישב קושי' זו מדברי התוס' ואע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר איכא וא"כ לפ"ז גם על רש"י לק"מ דאי לא כתב רש"י דלא קא מחסרי' כו' הוי אמרינן שפיר משום פטורי נקט ג' ור' חייא שנינהו כמו דשנינהו במתניתין ואדרבא עכשיו לפי מה שהעלתי א"ש טפי דלא ניצרך כלל לומר לכך כתב רש"י הך דלא קא מחסרי' כו' משום דכפשוטו לא רצה להקשות היינו מדמע דה"א כאידך ברייתא דמדמע לבסוף והא דתני ר' חייא מנסך לבסוף לא קפיד ולחלק בין הא דר' חיי' למתניתין דגיטין דבדר' חייא שייך לומר כן ובמתניתן לא שייך לומר כן כמ"ש לעיל עכשיו אין אנו צריכין לכל זה ואין אנו צריכין להברייתות כלל די"ל דבלא"ה לא יכול רש"י להקשות היינו מדמע דאם הוי אמרינן דבמערב מפסיד כולי' לא הוי קשה מידי דקמ"ל המתניתן דאף במערב דמפסיד לי' כולי' פטרו חכמים בשוגג כדי שיודיעו ורבי חייא נקט כמו שהוא במתניתין כמ"ש דהא אף אם אמרינן מנסך ממש צ"ל כן לכך כתב רש"י דלא קא מחסרי' כו' רק מה שצריך למכור בזול כפירוש זקיני הגאון מהרש"א ז"ל וא"כ הוי ממש כמו מדמע בין לחיוב בין לפטור בשלמא שמואל דא' מערב ה"ט דקנסא לא ילפינן אבל ר' חייא הא סבר דלא הוי קנסא כמ"ש לעיל א"כ ליכא למימר מערב. מיהו קשה על מה דמפרש הג' שם בגיטין טעמא דרב דלא א' מערב משום דהיינו מדמע קשה הא רב לשיטתו דפוסק הלכה ביין כרבנן ואוסר לגמרי בהנאה ואי דכ"ש הוא אכתי נימא דאשמעינן רבותא לפטור דאעפ"כ בשוגג פטור כמו שהוא לחזקי' אף אם מפרש מנסך ממש וי"ל דאשמעינן כר' ירמי' דלא אמרינן קלב"מ מ"מ במטמא ומדמע ודאי לחזקי' הרבותא לפטור כמ"ש התוס' א"כ גם במנסך נימא הכי לרב ולכאורה קושי' זו עצומה מאוד על הג' דשם בל"ז שכתבתי. מיהו לק"מ דזה דוקא קשה לפי מה שעולה על דעתינו לפרש כוונת התוספות שכתבו דלחזקי'. הוי הצריכותא לפטור כך דהפסד מרובה לא רצו חכמים לפוטרו אף משום טעם כדי שיודיעו רק הפסד מועט מש"ז קשה שפיר קושיתי (וכן בלא שכיחא דבהפסד דלא שכיחא פטרו רבנן מש"ז אבל בשכיחא י"ל דלא רצו חכמים לפוטרו בהזיקא דשכיח ודו"ק) אבל לפי מה שראיתי בפ"י שם בתוס' ד"ה משום דקא מפסיד לי' כולי' כתב וז"ל סתמו דבריהם ולא כתבו מאי צריכותא שייך אליבא דחזקי' כוונתו דכיון דהטעם כדי שיודיעו מאי חילוק יש בין הפסד מרובה להפסד מועט דאם נתחייבו בהפסד מרובה לא וידיעו ויכשיל אח חבירו באכילות איסור וכתב ע"ז וזה לשונו ואפשר דלענין פטורא דשוגגין דהטעם כדי שיודיעו שייך נמי האי צריכותא דאי תני מטמא ה"א משום דהוי הפסד מרובה אי מחייבת לי' לשלם ממנעי ולא מודיע לכך פטרו אבל במדמע דהפסד מועט ה"א דאף אם נחייבו לא ימנע מש"ז להודיעו קמ"ל דפטור ואי תכא מדמע ה"א משום דשכיחא לכך גזרו ביה רבנן אבל מטמא דלא שכיחא ומילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן ה"א דחייב לשלם קמ"ל ומנסך ודאי דצריך חזקי' לסבור מנסך ממש והוי רבותא לחיובא דלא מפטר משום קלב"מ עכ"ל ודברים של טעם הן ושפתי' ישק וא"כ לפי דבריו לק"מ על רב דאף לפטור דשוגג הוי מערב כ"ש ממדמע:

מיהו לפ"ז הדרא קושיתי על רש"י לדוכתא דהו"ל להקשות כפשוטו היינו מדמע ואי לפטורא דשוגג הא ג"כ כ"ש הוא וא"ל דלא סבר רש"י כסברת הפ"י א"כ קשה קושיתי על הג' אליבא דרב ואין לתרץ קושיתי ולומר דלא מצי לתרץ דלפטורא דשוגג לא אצטריך דהיינו מטמא דשם גם כן קא מפסיד לי' כולי' ז"א דהא י"ל דמטמא חולין דהא רצה הג' לומר כן אליבא דרב כמו שפירש רש"י ולמאן דיליף קנסא מקנסא היינו רב עי"ש וא"כ נימ' מערב ובמטמא ומדמע הוי הצריכותא לחיוב דהא משמע בג' מהצריכותא דעביד לרב דרוצה לומר דרב סובר כר' יוחנן וק"ל ובמנסך הוי הרבותא לפטור א"ו דסברת הפ"י עיקר וא"כ הדרא קושיתי על רש"י לכך נחזור לפירושי הראשון עפ"י הברייתות וכפי מ"ש מקודם די"ל דר' חייא לא קפיד אסדרן והשתא א"ש דאי לא דכתב רש"י דלא קא מחסרי' כו' ה"א דקתני בה חזרו לומר אף המדמע והוי הרבותא לפטור דמדמע הוי הפסד מועט לכך ה"א דאף בשוגג חייב דלא ימנע להודיע ובין מטמא למערב י"ל דמטמא ל"ש כמו מערב כמ"ש לעיל דמערב שכיח כמו מדמע והוי א"ש לכך כתב רש"י דלא קא מחסרי' והוי ממש כמו מדמע ודו"ק אבל אי אפשר לפרש שום רבותא לחיוב דהא כל יסודו של רש"י הוא משום דמוקמינן דסבר כחזקי' ולדידי' ל"ל שום רבותא לחיוב כיון דדבר תורה היא רק אם אמרינן מנסך ממש אז הוי שפיר הרבותא לחיוב במנסך כמו שביררנו:

ועוד י"ל דרש"י לשיטתו שפירש בב"ק דף ג' הא דמכלי' קרנא שאינו עתיד לחזור ולצמוח והא דלא מכלי' קרנא שעתיד לחזור ולצמוח ע"ש ומה בין זה לזה דודאי צ"ל לרש"י דמ"מ איכא הפסד דאל"כ מה זה דכתבה התורה דמשלם ובודאי צ"ל דבמכלי' קרנא דהוי הפסד גדול ה"א דחייבה התורה לשלם אבל בלא מכלי' קרנא דהוי הפסד קטן ה"א דפטרה התורה לשלם אלמא דבדאורייתא נמי יש סברא לחלק בין הפסד מרובה להפסד מועט והתוס' בגיטין ג' ע"א ד"ה משום דקא מפסיד כו' דמוכח מדבריהם דלא מסתברא להו לחלק בדאורייתא בין הפסד מרובה להפסד מועט אזלי לשיטתם שם בבא קמא ד"ה והא דלא מכלי' קרנא דחלקו שם על פירוש רש"י ופירשו שטינפה פירות להנאתה ונ"ל לפרש דה"א דהפירות כדקאי קא וה"א דהוי רק כגורם בעלמא דגורם להמעיט דמי שויין אבל הפירות בעצמן במילתי' קאי קמ"ל דהוי מזיק וחייב כנ"ל בביאור דברי התו' ודו"ק היטב:

היוצא מדברינו דרש"י ג"כ סובר דבמערב מפסיד משום דיצטרך למכור בזול לעכו"ם חוץ מדמי יי"נ והא דכתב רש"י בגיטין ואסור בהנאה נ"ל פשוט דה"פ אם לא הי' נאסר רק בשתי' לא הי' מפסיד מדמיו דאף לישראל יכול למכרו לזילוף ולא קא מפסיד מידי דשותין מלוג בסלע ומזלפין בשתי' כדאיתא בפסחים דף כ' עכ"ל ואף אם בחדש איירי הא ראוי לישנו כדאיתא שם ואי נימא דחיישי' לתקלה נצטרך לאוקמי מתניתין כב"ש ולא כב"ה אף דהרמב"ם בפ' י"ב מה' תרומות הלכה י"ב פסק כב"ש ועיי"ש בכ"מ בשם הר"י קורקוס הטעם מ"מ אפשר דרש"י לא סבר כן ואף אם סבר כן מ"מ נצטרך לאוקמי בחדש ולא בישן ולמה לן לאוקמי באוקמת' לכך כתב רש"י האמת ואסרו בהנאה דמגוף היין אסור להנות לכל ישראל בשום הכאה לפי שנתערב בו יי"ש ואין תקנה להפרידו רק דמיו מותרין כיון שיש תקנה למכור חוץ מדמי יי"נ שבו ובהנאה דגופו איירי רש"י ולא חש לפרש דהנאת מכירה מותר משום דאין עניינו לכאן דהא אם הוי אמרינן דאף בהנאת מכירה אסור כ"ש דהוי א"ש כנ"ל ברור בפירוש דברי רש"י ובחינם נתחבטו הגדולי' ומקום הניחו לי המורם מכל זה לדינא אליבא דהלכתא דאם נתערב סתם יינם ל"ש נתערב ממילא ול"ש ערבו בידים מותר למכור חוץ מדמי יי"נ שבו ודלא כמנחת יעקב ואף אם לא הוי מצאנו שום תירוץ על דברי רש"י טוב טוב הי' לסבול לחץ הקושי' משנולד דין בלתי צודק כזה כמ"ש לעיל ומכ"ש דישבנו דברי רש"י על נכון תלי"ת ועיין בספר מקדש מלך על הזוהר בחלק ג' מה שנדפס שם בראש החלק הנ"ל על דברי רש"י הנ"ל:

תוכן העניינים

השיב משה חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה