השיב משה חושן משפט· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
שאלה קה
לבאר דעת רבותינו בעלי התוס' בגזל עכו"ם אם אסור מדאורייתא או רק מדרבנן ועיין בש"ע חו"מ סימן שכ"ט סעיף א' ובש"כ שם ס"ק ב' ועיין בש"ך לחו"מ סימן שמ"ח ס"ק ב' ועיין בגמרא מס' ב"מ דף ס"א ע"א שם למה לי לאו בריבית כו וע"ש בתוס' ד"ה לעבור עליו בשני לאוין כו' ע"ש בסוף הדיבור ז"ל וי"ל דהוי אסרינן גזל העכו"ם ואכלת את כל העמים כו' ע"ש ועיין בפסקי תוס' של הדבור הנ"ל דכתב שם לפסק הלכה גזל עכו"ם אינו מותר ועיין בספר של הגאון מהרא"ב שהוא כ' בזה"ל בשם פסקי התוס' גזל העכו"ם אינו מותר אלא בזמן שמסורים בידך עכ"ד ועכשיו בדפוסים שלנו החסירו קצת תיבות. והוא תמיה גדולה דהא בתוס' הנ"ל מבואר ההיפוך דאם כוונת בעל פסקי התוס' דמדרבנן הוא דאסור למה תולה פסק זה בדבור זה דלא מיירי התוס' כאן כלל מן האיסור דרבנן א"ו דכוונתו מן התורה אינו מותר כמ"ש התוס' מדיוקא דקרא ואכלת את כל העמים אשר ה' נותן לך דהיינו בזמן שמסורים בידך ולא בזמן שאינם מסורים בידך ועל זה קשה דהלא כוונת התוס' הוא דאי לא רעך הוי אמרינן כן לכך כתב רחמנא רעך דאף שאינם אסורים שרי וא"כ מסקנת התוס' כאן דגזל עכו"ם שרי וכבר עמד בזה הגאון מהרא"ב בספרו אשל אברהם אך מה שמישב לפסקי התוס' הנ"ל איכו מובן כלל כידוע ונראה לכל דהתלמידים שבשו הספר הנ"ל ומשגיש אורחי' ונעל נתיבו:
והנ"ל בזה דוודאי המעיין בב"ק דף ל"ח ע"א ושם בתוס' ד"ה עמד והתיר ממונן ובדף קי"ג שם בב"ק ובב"מ ד' קי"א ע"ב יראת לכאורה דהסוגיות סתרי אהדדי דהסוגיא דב"ק ד' ק"ד דגזל ממש אסור דאם גזל ממש מותר מה צריך לומר דפטור על נגיחת שור של ישראל לשורו של נכרי וכמ"ש התוס' בד"ה עמד והתיר וכן מבואר בהסוגיא דב"ק דף קי"ג דגזל ממש אסור ובב"מ דף קי"א מבואר דגזל עכו"ם מותר וע"ש בב"ק קי"ג ע"ב בתוס' ד"ה דלא ימשכנו דלא תירצו דבר ברור וע"כ נ"ל כמ"ש היש"ש בסוגיא דב"ק ד' קי"ג שם דבאמת גזל עכו"ם ממש אסור מדאורייתא מואכלת כו' והא דאיתא בב"מ למשרי גזילו היינו מכלל הלאו דלא תגזול ואין בו רק איסר עשה דואכלת כו' דלאו הבא מכלל עשה עשה א"כ א"ש ואין כאן שום סתירה ומה שהקשה ע"ז היש"ש הלא כל התורה כולה לישראל נאמרה כבר תמהו עליו דודאי לישראל נאמרה שאסור להם אף גזל עכו"ם וזה ברור אבל דעת התוס' בסוגיא דידן דרעך מתיר לגמרי גזל עכו"ם דאל"כ לא הוי מתרצים מידי במ"ש דהוי אסרינן מואכלת את כל העמים ודוק.
ועכשיו נחזור לישב דברי בעל פסקי תוס' הנ"ל שהי' גאון קדמון מיני' ובי' דנ"ל דעיין בעל פסקי התוס' והיטב גריס דהלא זקני הגאון מהרש"א ז"ל הקשה על קושית התוס' שהקשו והיכי ס"ד למימר דגזל עכו"ם אסור דאצטריך קרא למעוטי כו' ע"ש הלא אי לא כתיב רעך הוי מוקמינן לה בגזל גופא ובגזל עכו"ם דלא אתי מריבית ואונאה ע"כ קושית זקני הגאון הנ"ל וכתב ע"ז וי"ל ולא ביאר היטב וידוע דהיכי דכותב בסתם ויש לישב כוונתו לאיזה תירוץ מיני' ובי' באותו סוגיא ולכך לא ביאר וסומך על המעיין שימצאנו לכשידקדק בהסוגיא ונ"ל כוונתו כאן דהא כתבו התוס' בתירוצם לעיל בסמוך דלהכי אפקי' רחמנא בלשון גזילה לומר דגזל עכו"ם שרי וא"כ לפ"ז קשה שפיר לא לכתוב לא ה' ולא ואו ר"ל לא לפקי' בלשון גזילה ולא יכתוב רעך כנ"ל ברור אך קשה הא אצטריך לאפקי' בלשון גזילה דלא מצי לאפקי' בלשון עושק דהא לעיל על תירוץ התוס' דלא לקי אלאו דגזל משום דניתק כעשה הקשה זקני הגאון מהרש"א ז"ל הא עושק כמי ניתק לעשה הלא כתיב גבי' והשיב את העושק אשר עשק ותירץ משום דהלאו בלשון גזל והעשה בלשון עושק לא הוי ניתק לעשה ע"כ דברי זקני הגאון הנ"ל וא"כ לפ"ז אם הוי נכתב בלשון עושק הוי ניתק לעשה בעושק והוי אמרינן איפכא דקאי אגזל דבגזל לא הוי ניתק לעשה וע"כ צ"ל דמה שמתרצים התוס' ואפקי' בלשון גזילה כו' היינו אף דאצטריך לאפוקי' בלשון גזילה כמ"ש מ"מ כיון דאפקי' בלשון גזילה יהי' מאיזה טעם שיהי' ורעך לא אצטריך לכובש שכר שכיר מוקמינן לי' בגזילה כנ"ל ברור א"כ מ"מ נשאר הקושיא מאי מקשים התוס' כאן ולכאורה נ"ל דהתוס' מקשים שפיר דע"כ מוכרח דליכא למימר כך דקרא איירי רק בגזל עכו"ם דאם הוי מצינו למימר כך הוי קשה באמת מנ"ל לומר בב"מ ד' קמא ע"ב דגזל עכו"ם מותר דלמא כולה קרא בעושק תבעי ואף דלא אצטריך רעך בעושק הלא אצטריך מש"ז גופא דלא נימא דאיירי בגזל עכו"ם דהא כבר כתבנו דאצטריך לאפוקי בלשון גזל א"כ הוי טעינן לומר דאיירי בגזל ממש ובגזל עכו"ם דלא אתי מריבית ואונאה לכך אצטריך רעך להורות דלא מיירי בגזל עכו"ם וממילא מוכח דאיירי קרא בכובש שכר שכיר א"ו צ"ל דלא מסתבר לומר דאיירי רק בגזל עכו"ם וא"כ מקשים התוס' שפיר כך י"ל לכאורה אבל זה אינו דאין זה הוכחה דאף אם נימא כך דרעך אצטריך לכובש ש"ש מ"מ גזל עכו"ם מותר דלא אתי מריבית ואונאה כקושית התוס' ובל"ז ודאי דצ"ל כן דאל"כ קשה דלמא בגזל איירי וכולה אצטריך רק כדי לכתוב רעך למעט גזל עכו"ם א"ו צ"ל דל"צ קרא להכי דמהיכי תיתי לאסור וא"כ ה"נ לענין נידון דידן י"ל דבאמת מפרשינן דרעך דגבי גזל אצטריך רק כדי להורות דאיירי בכובש ש"ש ומ"מ גזל עכו"ם מותר דמהי תיתי לאסור ואין להקשות דאיך נוכל לומר דרעך לא אתי למעוטי גזל עכו"ם רק כדי להורות כובש ש"ש כמ"ש דא"כ מ"מ קשה רעך דכתב בעושק גופא למעט עושק עכו"ם למה לי הא כבר נשמע מרעך דכתיב גבי גזל דמוכח דאיירי בכובש ש"ש דגם זה לק"מ דמרעך דכתיב גבי גזל לא נשמע מיעוט לפי מה שכתבתי רק דאתא להורות דהפסוק הנ"ל איירי בישראל כדי שנדע דאיירי בעוסק אבל מ"מ הוי י"ל דקרא דלא תעשוק איירי בכל גוונא לכך אצטריך מיעוט כנ"ל והא דאמר בגמרא ב"מ ד' קי"א ע"ב חד למשרי גזילו י"ל דה"פ דאם לא כתיב רעך ה"א דהקרא אתא לאסור גזל עכו"ם לכך כתיב רעך דלא איירי בגזל עכו"ם רק בכובש ש"ש כמ"ש וממילא דשרי גזל עכו"ם והא דאמר שם וצריכא כו' היינו משום דגם אם אמרינן דגזל עכו"ם מותר מכח דאתי מריבות ואונאה קשה למה לי בעושק נילף מגזל וריבית ואונאה וכן קשה להיפך למה לי בריבית ואונאה דילפינן מינייהו גזל נילפו כולהו להתיר בעכו"ם מעושק וצ"ל הצריכות הנ"ל אך דלשנא דגמרא דהתם הוא כפי פשט הפסוק דאיירי בגזל אבל כל הענין א"ש אף לפי האמת דאיירי בעושק והבן זה וא"כ הדרא הקושיא לדוכתא דלא הקשו התוס' ולא עידי ומיהו לק"מ דאעפ"כ מקשים התוס' שפיר דנראה לומר דהתוס' סברי בכאן כמש"ל דגזל עכו"ם אסור מדאורייתא רק דאמעיט מלאו כמש"ל כמבואר מהסוגיות א"כ לפ"ז קשה למה לי למעט מלאו מה"ת לומר שיש בו לאו דהא לא דגזל לא נלמד רק מריבית ואונאה ואינו רק בישראל ואם נימא כמ"ש זקני המהרש"א ז"ל דאי לא הוי כתיב רעך ה"א דאיירי רק בגזל עכו"ם דלא אתי מריבית ואונאה א"כ קשה לפי האמת לוקמי הלאו בגזל גופא ואף דכתיב רעך ליכא לאוקמי בגזל עכו"ם ובגזל ישראל לא אצטריך כיון דכבר נלמד מריבית ואונאה ולעבור בב' לאוין ליכא למימר כיון דגזל הוי ניתק לעשה ולא לקי אפושי בלאוין למה לי אכתי קשה מנ"ל לאוקמי קרא דמפורש בגזל לכובש ש"ש יותר טוב למוקמי העשה דוהשיב את הגזילה לגזל עכו"ם כמו דהוי מוקמינן הלאו אי לא הוי כתיב רעך דהא בהעשה לא כתיב רעך וכבר כתבנו דרעך דכתיב בהלאו אינו מתיר לגמרי הגזל בעכו"ם רק ממעט מלאו וממילא נוקמי הלאו בגזל ממש ואף דכבר נלמד מריבית ואונאה נימא דהוא כדי לעבור בגזל בב' לאוין וא"ל הא לא לקי כיון דהוי לאו הניתק לעשה הא לפ"ז לא הוי ניתק כיון דהלאו איירי בגזל ישראל והעשה בגזל עכו"ם והבן כי הוא קושיא עמוקה ונכונה בס"ד וע"ז תירצו התוס' שפיר דהוי אסרינן גזל עכו"ם בלא זה מואכלת את כל העמים והיינו איסור עשה דלאו הבא מכלל עשה עשה וא"כ העשה ליכא לאוקמי ע"ז דתרי עשה למה לי אבל הלאו הוי מוקמינין שפיר בגזל עכו"ם אי לא כתיב רעך אבל העשה אי אפשר לאוקמי בעכו"ם כיון דכבר ידעינן העשה מואכלת דמשמעו דבאינם מסורים בידך אסור לאכלם ולהנות משלהם בלי רצונם וממילא צריך להחזיר א"ו דהעשה בישראל איירי וא"כ א"ש הכל כמ"ש וא"כ לפ"ז עולה פסק התוס' דוודאי גזל עכו"ם אסור מדאורייתא מואכלת ולא צריך לעשה אחרית' וא"כ יפה כיוון הגאון בעל פסקי התוס' והוא כפתור ופרח בדעת בעל פסקי התוס' בס"ד:
מיהו הגם שזה נכון לישב פסקי תוס' הנ"ל מ"מ יש מקום לומר דלא כבעל פסקי התוס' שהרי כל היסוד הוא על תירץ של זקני מהרש"א כו' דמש"ה לא אמרינן בכובש ש"ש דהוי ניתק לעשה משום דהלאו בלשון גזל והעשה בלשון עושק ועי"ז נצמח הקושיא שכתבתי על קושית התוספ' שהקשו למה לי רעך כמו שהקשה זקני מהרש"א ז"ל הא אי לא רעך הוא מוקמינן בגזל גופא ובגזל עכו"ם דליכא למימר לא ליפוק בלשון גזילה ולא יכתוב רעך כמ"ש בכוונת זקני הגאון הנ"ל במ"ש וי"ל דהא אצטריך לאפיק בלשון גזילה כדי שלא יהי' הלאו בלשון העשה וע"כ צ"ל כע"ש וממילא נכונים דברי בעל פסקי התוס' כמ"ש אבל יש מקום אחר לישב קושית זקני ז"ל במה שהקשה הא בכובש ש"ש נמי הוי ניתק לעשה באופן אחר ממה שתירץ זקני הנ"ל והוא דהא איתא במס' תמורה דף ד' ע"ב בגמרא דלכן לוקין על לאו דתמורה אף דהוי ניתק לעשה משום דצא אתא חד עשה ועקר תרי לאוי עי"ש א"כ לפ"ז א"ש ולא קשה קושית מהרש"א ז"ל דבשלמא כי מוקמינן הלאו בכובש ש"ש לקי שפיר משום לאו זה דלא אתי חד עשה דוהשיב את העושק ועקר תרי לאוי דהא שני לאוין של עושק כתובין הם בתורה דהא התוס' סברי דלאו דאתי באם אינו ענין לוקין עליו אבל אם מוקמינן בגזל לא לקי כלל דחד לאו אתי מריבית ואונאה ואין מזהירין מן הדין כמ"ש התוס' שם בר"פ איזהו נשך דף ס"א ע"א ד"ה אמרי ה"נ ולא נשאר רק חד לאו דראוי ללקות עליו ושפיר אתא עשה ועקרי' כן י"ל קושית מהרש"א ז"ל וממילא דלא קשה כלל על קושית התוספ' די"ל שפיר כמ"ש בכוונת זקני ז"ל במ"ש וי"ל ולא קשה הא אצטריך לאפוקי בלשון גזילה כדי שלא יהי' ניתק לעשה הא בל"ז לא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי ואם כן ממילא דאינו מוכרח מהתוס' הנ"ל כדברי בעל פסקי התוס' הנ"ל ומ"מ יהי' איך שיהי' כי היכי דלא תהוי סתירה בין הסוגיות ע"כ צ"ל דגזל עכו"ם מדאורייתא חסור ולא אימעוט רק מלאו וכן פסק הרמב"ם והטור וראיות היש"ש אינם מוכרחים ועיין בשו"ת אבן שוהם ס' ו' שדוחה ראיות היש"ש וגם חילול ה' גדול יש בדבר כמפורש ברש"י דמס' סנהדרין אם כן מצד זה גזל העכו"ם חמור יותר מגזל ישראל דכבר נתבאר במסכ' יומא פרק יוה"כ בארבע חלוקי כפרה שהי' ר' ישמעאל דורש דענין חילול ה' חמור מן הכל ואין חילול ה' גדול מזה באמרם עם ה' אלה ומארצו יצאו ע"כ יש לזהר ולהזהיר מאוד מעון זה ומי שהוציאנו מארצינו יחזירנו ויאתיו כל אפסי ארץ ויאמרו בית יעקב לכו ונלכה באור ה' ב"ב אמן: