אור ברסלב

השיב משה חושן משפט· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

שאלה קג

שאלה קב

אל הארז אשר בלבנון וכו' לה"ה כבוד אהובי ידיד חותני הרב המה"ג הגאון וכו' מוה' משה האבד"ק אוהעל והגליל אדוני אחלי נא יודיעני את שאלתי ובקשתי איך לנטות הדין בדו"ד שבין ראובן ושמעון בא' שקנה סחורה מחבירו על נאמנות שיתן לו ריוח עשרה פרעצענט והלוקח מכר את הסחורה בריוח ועתה טוען הלוק' שנולד לו ריעותא על נאמנות המוכר שישבע לו המוכר אם נתן לו בנאמנות כפי המדובר אולי חישב לו יותר מעשרה פרעצטנט והמוכר השיב אמת אכי נתתי על נאמנות כפי המדובר ואם אין אתה נותן לי נאמנות ולו יהי כדברך א"כ הי' המקח מקח טעות והחזר לי סחורתי שאין אני רוצה לשבע אף באמת והלוקח טוען שהסחורה מכר רק שיחזיר לו העלמתו שהעלים לו ועולה לכמה מאות מפני שזה כמה שנים אשר קנה ואם לא יחזיר ישבע לו ואין אני כותב דעתי בזה מפני הטרחא וגם מפני הטעם הכמוס עמדי וכו' דברי חתנו דו"ש באהבה עזה הק' צבי הירש הכהן גלאנץ:

תשובה תשובתו בצידו הדבר פשוט אצלי כביעא בכיתח' דכיון שנושא ונותן באמונה שיתן לו ריווח עשרה למאה א"כ אדעתי' דהכי הי' המשיכה שנקנה לו המקח על אופן זה שיתן עשרה למאה א"כ המקח קיים על אופן זה ואם אינו מחשב לו באמונה הוי כגונב אצלו בחשבון ובודאי צריך להחזיר לו מה שגנב ואף אם הסחורה בעין אין זה צריך להחזיר הסחורה ולבטל המקח דהמקח קיים רק זה ישלם מה שגנב אצלו ולא מבעי' אם בשעת המקח לא נזכר הסכים כלל רק נדבר ביניהם שיתן לו עשרה למאה על נאמנות שלו ובכך נגמר המקח רק אח"כ מראה המוכר להלוקח החשבון שידע הלוקח כמה יתן לו א"כ אין זה צריך לפנים כלל דהוי רק גניבה בחשבון דהא המקח לא הוי רק על אופן זה שיתן עשרה למאה ולא נזכר מהסכים כלל אלא אפילו במזכיר תיכף גם סכום המעות דהיינו שאומר לו אני מוכר לך באמונה שתתן לי עשרה למאה עולה הקרן עם הריווח כך וכך וכך אתה צריך ליתן מ"מ נראה דמה שלא חישב באמונה הוי גנבה גמורה דהמקח נקנה על דעת שיחשב באמונה עשרה למאה ומה שגנב צריך להחזיר ולא מצי המוכר לומר אני לא נתרציתי ליתן בפחות מהסך הנ"ל שאמרתי לך ומה שאמרתי לך באמונה שקר אמרתי ומ"מ לא הקניתי לך בפחות מהסך הנ"ל רק שאם תרצה לומר שמקח טעות הי' שסובר היית שהוא באמונה כמו שאמרתי זה תוכל לעשות אבל כיון שאין אתה מבטל המקח אין לך דין ממון עלי' דזה אינו:

וראי' לדבר מאונאה שתות דקנה ומחזיר אונאה ולא מצי המוכר לומר אני לא רציתי למכור בפחות מהסך שאמרתי לך ואם נתאנית אני מסכים לבטל המקח אם תרצה ואני אחזיר לך מעותיך והחזר לי מקחי אבל אם אין אתה מחזיר המקח אין לך תביעת עמון עלי כי אני איני רוצה למכור בפחות וכי בעל כרחי יכול אתה לקנות אצלי ובאמת קיי"ל דאינו יכול לומר כן רק שצריך להחזיר אונאה רק ביתר משתות יכול לומר כן אם המח כה רוצה לקיים במקחו ולתבוע האונאתו יכול המאנה לומר דכיון שמן הדין שם הוא ביטול מקח אבל באונאת שתות אין יכול לומר כן כמבואר למעיין בפוסקי' בח"מ סי' רכ"ז והטעם מובן דכיון שמכר לו מרצונו והתורה אסרה לאנות א"כ נקנה לו בשויו וצריך להחזיר אונאתו א"כ כש"כ הכא שמכר לו בפירוש באמונה עשרה למאה ואסור לו לגנוב א"כ נקנה להלוקח כמו שהתנה עמו ומה שגנב ישלם ועוד ראי' ממה שמבואר בסי' רכ"ז בחו"מ בסעי' כ"ז הנושא ונותן באמונה אין לו עליו דין אונאה ועיין בלבוש שם ובסמ"ע שם שמתחילה לא הי' דעתו על שווי המקח רק על מה שנתן בעדו באמונה ומה שיתן לו ריווח כפי התנאי ואדעת' דהכי נגמר המקח עי"ש א"כ ממילא מובן דמה שמחשב שלא באמונה הוי גניבה וצריך להחזיר לו מה שגנב לו דהרי המקח נקנה אדעת' דהכי וזה ברור כשמש וזה בנודע מה שגנב אבל בלא נודע רק אתרע באמונתו נראה לי דיכול להשביעו בטענת ספק דהרי הוא מורה היתר כמו שטען ובפרט לפי השובת מהרי"ט בנו"נ באמונה הוי המוכר כשליחו של לוקח לקנות עיי"ש בסי' רכ"ז בס' נתיבות משפט א"כ הרי מבואר בחו"מ סי' צ"ו סעיף ד' דנשבע בכה"ג בטענת ספק כנ"ל.

תוכן העניינים

השיב משה חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה