השיב משה חושן משפט· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
שאלה קב
משה עלה למרום ונחית לעומקא דדינא יוגדל יתנשא למעלה למעלה יזכה מהרה כראות קיבוץ הגולה וארמון על משפטו בנוי על תלו כבוד אהו' אדוני ה"ה הרב הגאון הגדול מעוז ומגדול החריף ובקי משנתו זך ונקי המפורסם בדורו בתורה וביראה מופת הדור נ"י ע"ה פ"ה כק"ש מוהרר משה טייטל בום נ"י ויופיע האב"ד ור"מ דק"ק אוהעלי והגליל יצ"ו.
הנה באתי לרמוס בחצרות קדשו לשאול את פי אדוני הגאון נ"י על האי עובדא דאתי לידי להאיר עיני הנבוכים ולהודיעני על אמת' של דתוה"ק לדעת את דבר המשפט בדין שיש לי בו קצת ספק היות שבא לפני שני בעלי דינים לדון ראובן ושמעון והמעשה שהיה כך הי' ראובן דר בכפר מעבר לטייז רחוק מק"ק טערצאל לערך פרסה הי' לו שבעים חביות יין משנת 1813 למספרם עומדים בק"ק הנ"ל ושם הי' איש ממונה על היין הנ"ל להשגיח עליהם ולמכור אותם ובא שמעון הנ"ל אל הממונה הנ"ל לקנות היין הנ"ל ובא עמו לידי עמק השוה וקנה היין הנ"ל אצלו אח"כ הלכו לכפר לראובן הנ"ל לגמור עמו המקח וליתן לו דמי היין וכאשר באו לשם והגידו לו ממכירת יינו וסכום המקח לא רצה ראובן להסכים על הפרייז דמי המקח שנתרצה הממונה הנ"ל אח"ז נתרצה ראובן בעל היין הנ"ל שיוסיף לו שמעון הקונה הנ"ל מאה זהו' שיין יותר על דמי המקח הראשון וימכור אותם ולבסוף נתרצה שמעון ג"כ וכן עשה והוסיף לו מאה זה' שיין אח"ז חזרו כולם לטערצאל ונתן שמעון שם לראובן סך שלשת אלפים שין וחתם את כל היין הנ"ל בחותם שלו כנהוג בין הסוחרים וראובן המוכר הנ"ל נתן לשמעון הלוקח הנ"ל כתב איך שמכר לו השבעים חביות יין הנ"ל וקיבל ממנו סך הנ"ל על המקח הנ"ל והמותר שמגיע לו לתשלום דמי היין מחויב הלוקח לשלם לו לא יאוחר משתי שבועות מיום המכירה ואם לא ישלם לו בזמן הנ"ל המותר אזי המקח בטל והמעות שכבר קיבל ממנו נחלטין בידו ולא יצטרך להחזירם וראובן הנ"ל בא בעצמו על החתום ושני עדים קיימי חתימתן ואחר איזה ימים בא ראובן הנ"ל לחזור מן המקח הנ"ל וטוען שנתאנה שהיין המה שוים הרבה יותר ושמעון הלוקח טוען שבזמן שקנה היין דהיינו יום ד' י"ב מרחשוון העבר לא הי' שוים יותר רק מחמת שהגפן לא נתן פריו נשתנה שער היין להי ת ביוקר כידוע לכל שמאז זמן המכירה כנ"ל ממש בכל רגע ורגע נשתנה השער של היין זהו תורף טענתם וכעת אני מסתפק ושואל מכבוד אדוני הגאון נ"י אם יש דין אונאה כלל במו"מ של יין כי כן דרך הסוחרים ביין במדינה זו זה קונה ביוקר וזה קונה דוגמתן באותו הפעם בזול הכל לפי הקונה והמוכר ולפי השעה והזמן ומעולם לא נשמע במדנתינו לטעון טענת אונאה ביין וביותר לפי המבואר בחה"מ שאם נשתנה השער ומפני כך רוצה לחזיר אינו רשאי והכה בינותי בספרים ומצאתי ראיתי בשו"ת מהר"י מטראני בחלק שלישי דפוס פיורדא שאלה י"ט שהאריך שם למעניתו ולסוף התשובה דף פ"ד ע"א ד"ה והשנית יש לחקור וכו' מברר שם ברור כשמלה מפורש היטב שאין שייך בענין השאלה הנ"ל שום אונאה ומי יבא אחרי הכרעתו אשר מפיו הקדוש אנו חיין ומה לי להאריך ולטרוח לאדוני הגאון כ"י בתיבות הרבה כי ידעתי גם ידעתי שלא נעלמה ממנו שערי חכמה ובינה וכל רז לא אנס ליה ופום ממלל רברבן קולע אל השערה ולא יחטיא לכווין על הדין ועל האמת אי לזאת באתי לחלות את פני אדוני הגאון כ"י שימחול על כבודו הרמה אלף פעמים להטעימני מצוף דבש אמרותיו הטהורים להעמידני על קרן אור התורה ולהודיעני דעתו הרמה דעת התורה ע"י השליח הלז כי שני בע"ד הנ"ל המה קבלו על עצמם לאשר ולקיים בכל תוקף ועוז ככל אשר יצא מפיו הקדוש. הכ"ד הד"ש ושלום תרתו הק' ומצפה לתשובתו הרמתה להשתעשע באור תורתו הק' ישראל עוזר וואלף חונה בק"ק מאדי והגליל יצ"ו:
תשובה מה שרוצה לומר שלא יהי' דין אונאה במו"מ של יין זה דבר שאין לו שחר דזה נוטה לדעת ר' יהודא בס"ת בהמה ומרגליות בב"מ נ"ו ע"ב בהמשנה ועיי"ש בגמ' נ"ח ע"ב אבל קיי"ל כרבנן דכל המטלטלין יש להן אונאה כמבואר בש"ע סימן רכ"ז סעיף ט"ו וע"ש בסמ"ע ס"ק כ"ה ד"ה אפילו בספרים ע"ש ומה שכתב זה קונה ביוקר כו' מה בכך הלא צריך לברר שבוודאי נתאנה דהיינו שיעידו סוחרים שבלי ספק הי' שווים כך וכך עובר לסוחר ובוודאי כל מי שמשנה למכור בפחות או ביותר מדרך רוב הסוחרים בדוגמת אותו יין הוי אונאה אם הוי בשיעור אונאה. ומ"ש לפי השעה והזמן עכ"ל מה בכך דנשתנה בכל זמן וזמן וודאי דיינינן רק לפי אותו הזמן של המכירה ומ"ש כי כן דרך הסוחרים כו' לא ידעתי ממנהג זה ומעולם לא נשמע שיהיה מנהג באיזה סחורה שלא יהיה בו אונאה. ומ"ש ומעולם לא נשמע במדינתינו לטעון טענת אונאה ביין עכ"ד הנה מעת באי לכאן היה כמה משפטים לפני שטענו אונאה ביין ולא שמעתי שום רוצה לומר שאין אונאה ביין. ומה שכ' שמצא בתשו' מהרי"ט שהאריך למעניתו עכ"ד משמעות לשונו שנסתייע מדברי מהרי"ט לסברתו דבדבר שנשתנה השער תמיד כמו יין אין בו אונאה במח"כ אין שם בתשובה ההוא לא דבר ולא חצי דבר מזה ואדרבא מבואר ההיפך יע"ש בסי' י"ט בדברי הגאון מ' יחיאל באסין על המנהג של ההולקש דלא שמענו אינה ראי'. וגם נותן שם טעם מצד נושא ונותן באמונה עי"ש מש"כ כאן ביין יע"ש בדברי מהרי"ט מ"ש על המנהג שבין השותפים והטעמים המורם מזה דהס מלהזכיר דבר זה שאין אונאה ביין ועיי' במרדכי כתובות סוף פ' המדיר בתשו' ר' אביגדר הכהן שכתב שהשערים משתנין מבקר לערב הכל לפי הלקוחות והמזומנין לצורך השעה שצריכין לחפצים הנמכרים עכ"ד ופי' דלכך הקהל צריכין להביא ראי' שהיה כדי אונאה באותו שעה עי"ש דהא קאי על דברי השואל. א"כ מבואר דאם מביא ראי' שהי' אונאה באותה שעה ודאי יש בו דין אונאה. א"כ הרי מבואר דאף דבר שמשתנה תמיד לפי הלוקחים והמוכרים מ"מ יש בו דין אונאה ו"ה ברור כשמש. ומ"ש וז"ל ולסוף התשובה כו' מפור' שאין שייך בענין השאלה הנ"ל שום אונאה עכ"ל ור"ל דמבואר שם דהא דמוכר לעולם חוזר עד דאיתרמי לי' זבינא כזבינ' צריך הלוקח להביא ראי' דאתרמי להמוכר דמן הסתם נאמן המוכר לומר דלא אתרמי לי' היינו דווקא בלא משתנה ונתייקר השער אבל בנשתנה ונתייקר השער אף שמברר דגם בעת שמכר הי' בו שיעור אונאה או ביטול מקח אף קודם שנתייקר מ"מ אמרינ' דילמא אתרמי לי' זבינא כזביני' וידע מה שאינהו בשעה שמכר ומחיל ועתה חוזר בו מפני שנתייקר השער עוד יותר ותולה חזרתם באונאה שבשעת המכירה כדי שיוכל לחזור עפ"י דין אבל באמת עיקר חזרתם מחמת שנתייקר הסער ואונאה שבשעת מכירה כבר מחיל והא דבלא נשתנה השער דיכול לחזור ולתבוע אונאתו לעולם ולא אמרינין דילמא אתרמי לי' זבינא כזביני' וידע ומחיל היינו משום דלכתחילה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר. ר"ל דאם מחל לכתחילה מאי קסבר לבסוף דאינו רוצה למחול לכך כיוון דאין כאן אמתלא במה לתלות חזרתם אמרינן מסתמא לא ידע עד עתה משא"כ בנשתנה השער כיוון שיש אמתלא לומר שמפני שנתייקר עד רוצה לחזור אמרינן שפיר דילמא אתרמי לי' זבינא כזבינ' וידע ומחיל ועתה חוזר מפני שנתייקר עוד ע"כ תורף דבריו וסברתו למעיין ומבין ומכריח סברא זו מחמת דקדוקים שמדקדק והנה באמת סברא נחמדת הוא כדרכו שממציא סברות נחמדים אבל צריך לנפות בשלש עשרה נפה האומר הנ"ל דקשה עליו טובא א' דא"כ דרק באמתלא תלי' מילתא כיון דנוכל לומר אמתלא מפני מה חזר אמרינן דילמא אתרמ' לי' זבינא כו' הלא שערי אמתלא' לא ננעלו נימא דאז הי' צריך למעות לכך שתק ועתה אין צריך למעות א"כ אף בלא נשתנה השער למה יחזור בו לעולם וגם אין צורך כלל לומר דילמא אתרמי לי' זבינא כזביני' דאטו כשלא אתרמי לי' זבינא כו' לא משכחת לה שידע המוכר בשעת מעשה ומחיל או שנודע לו אח"כ ומחיל רק הא דצריך להא דאתרמי לי' זבינא כזביני' היינו משום דמסתמא לא אמרינן דמחיל אינש רק כשהוא ודאי דבאתראי לי' כו' ושתיק ודאי מחיל אבל לסברת מהרי"ט כיון דיש אמתלא אמרינן דילמא אתרמי כו' א"כ לפ"ז אין צורך כלל לומר דילמא אתרמי לי' כו' רק דילמא ידע ומחיל מפני שהי' צריך למעות ועכשיו אין צריך למעות לכך חוזר ועוד קשה דגם בלא אמתלא איך מוציא מיד הלוקח המוחזק מחמת קושי' קלה שדופת קדים דבגילי' דחטתא מדחי' דהיינו לכתחילה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר דהלא דעתו של אדם משתנות ומתהפכות פעם רוצה בכך ופעם אין רוצה פעם רוצה לוותר ולמחול ופעם אינו רוצה וחוזר בו ועוד קשה דנימא מעיקרא הי' אוהבו ועכשיו הוא שונאו ועוד דלדבריו אם נפל איזה קטטה באיזה ענין בין הלוקח להמוכר נימא דשוב אינו חוזר בו אף דלא ידעינין דאיתרמי לי' זבינא כו' דהרי אמתלא גלוי' יש כאן שמפני הקטטה שבינם רוצה לחזור א"כ ממילא אמרינין דילמא אתרמי לי' והיא דין חדש שלא עלה על דעת שום פוסק וחלילה לעקור הלכות קביעות הנאמר במשנה או בגמרא בסברות בדיות מן הלב שאם באנו לתור אחר לבבינו כאלה לא נמצא דין ברור לעולם ועוד קשה הלא הלוקח בשיעור כדי שיראה לתגר כנ"ל שוה עם המוכר אחר השיעור הנ"ל כ"ז דלא אתרמי לי' א"כ גם גבי לוקח נימא ואם נשתנה השער עוד ליוקר יותר לא יוכל לחזור אף קודם כדי שיראה לתגר כו' דהא כבר כתבתי דאף בשעת מעשה אינו ודאי דלא ידע ומחיל רק צ"ל לדברי מהרי"ט דאין אומרים דילמא ידע ומחיל משום דלכתחילה מאי קסבר כו' ולכך אמרינן ודאי דלא ידע רק אחר שיראה כו' אמרינן ודאי ידע ומחיל ועתה חוזר בו אבל מסתמא לא תלינן בחזרה משום דלכתחילה מאי קסבר כנ"ל כן צ"ל לדברי מהרי"ט למעמיק בדבריו א"כ לפ"ז בנשתנה השער עוד גזול דיש אמתלא דמשום שנוי השער חוזר למה לא נימא דלמא ידע ומחיל והשתא חוזר משום שנוי השער א"כ אף קודם שיראה לתגר לא יהא יכול לחזור אם נשתנה השער והוזל עוד וכתב דאה"נ הלא מבואר במרדכי ס"פ המדיר להדי' באם מביאין ראי' שהי' בו כדי אונאה בשעת מכירה חוזר אף בנשתנה השער אף שיש לפרש שם במרדכי דצריך הקהל להביא ראי' שבאותו שעה הי' בו כדי אונאה ולא נשתנה השער מ"מ דין זה היפך משמעות כל הפוסקים. ועוד קשה דעיין בתשו' מהרי"ט הנ"ל ריש סי' י"ט שם בדברי הר"י באסין שכתב שם דהרי"ף קשי' לי' הא דאמר דהמוכר לעולם חוזר והדר אמר עד דאתרמי לי' כו' עכ"ל ור"ל דעד דאתרמי אין זה לעולם וכתב עוד וז"ל ותירץ דכיוון שהוא חוזר לעולם על הסתם והוא נאמן לומר דלא אתרמי לי' כזבוני' הלכך לעולם קרינן בי' שהלוקח צריך לברר משא"כ בלוקח שהזמן הוא הבירור וממילא אין הלוקח נאמן לומר לא מזדמן לי תגר להראות לו לא מיקרי לעולם או אפשר דהכי קאמר כיון שצריך בירור גדול והדבר קשה לברר כדפריש' קרינן בי' לעולם כעולמו של יובל עכ"ל [וכן צריך להיות רק שיש טעותים וחסרונות הנכרים שנעשה בדפוס כמבואר למעי'] ולפ"ז לדברי מהרי"ט דאם נשתנה השער שוב אין יכול לחזור ואין הלוקח צריך לברר א"כ מאי לעולם הלא השערים עשוין להשתנות תמיד כמ"ש זקני הרמ"א בסי' רכ"ז ס' ט' בהג"ה והמרדכ' בס"פ המדיר דעשוין להשתנות מבקר עד ערב וא"כ ג"כ תולה בזמן כמו בלוקח ומהרי"ט גופא הביא שם בחקירה השנית הא דשערים עשוין בהשתנות בשם המרדכי א"כ איך שייך לעולם אשר חבי כמעט רגע משתנה השער א"ו מכל הלין מוכח דכ"ז דלא נודע שנתאנה המקח בחזקתו ועל המתאנה להביא ראי' שנתאנה משא"כ ביש אונאה ודאי צריך המאנה להביא ראי' שמחל דאין ספק מחילה מוציא מידי וודאי אונאה אף דלוקח טוען ברי משום דמסתמא לא מחיל אינש ולכך לענין זה שהו' אונאה בשעת המקח ולא מחמת שנוי השער אח"כ צריך המתאנה להביא ראי' ולהא דאזדמן לי' זבינא כו' צריך הלוקח להביא ראי' אבל מספק לא אמרינן דלמא אתרמי כו'. לפי זה מיושב קושי' הסמ"ע בסימן רכ"ז ס"ק כ' ודו"ק מ"מ גם דברי הסמ"ע א"ש במש"כ ששנוי השער מצוי דאל"כ הוי מחזיקינן לי' כדהשתא והוי מוקמינן לי' אחזקת שער שהי' בשעת קנין ועי' במרדכי ס"פ המדיר ודו"ק (ולזה כיון זקני הרמ"א ז"ל שם בסי' רצ"ז ס' ט' בהג"ה במ"ש דדרך השערים עשוין להשתנות תמיד אין כוונתו לישב קושית הסמ"ע הנ"ל דבלא"ה לא קשה ולא מידי כמ"ש רק כוונתו דמש"ז לא מחזקינן כדהשתא כמו הא דר' נתן שהביא המרדכי שם) ומ"ש הסמ"ע בסי' רכ"ז ס"ק כ' אין אדם קונה כדי לחזור הוא תמוה וגם אם נשבש ונגרוס אין אדם מוכר כדי לחזור ג"כ תמוה דלמה לן לומר שמכר כדי לחזור נימא שעתה חוזר והכי הוי לי' לומר אין אדם עשוי לחזור וגם זה תמוה דמה"ת נימא כן וגם מקרא מלא הוא לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ונאמר כי לא אדם הוא להנחם משמע אבל אדם עשוי להנחם ולחזור מדעתו וז"ק ג"כ על המהרי"ט ועוד דאיך נימא דאדם מסתמא איכו חוזר א"כ אמאי אמרינן בב"מ פ"ק דף י"ט דבברי' לא יחזור אף באומר תנו משום חשש חזרה שני פעמים עי"ש למה ניחוש כך הלא אין אדם עשוי לחזור וכן קשה על המהרי"ט ויותר יתכן לומר מסתמא לא מחיל אינש דהא מחילה טענה גרוע הוא ואינו נאמן אלא במיגו כמבואר בח"מ ס"ע ס"א בהג"ה וכש"כ בח"מ סימן ע"ה ס"ק כ"ב ע"ש משו"ה גם כאן אין הלוקח נאמן לומר דנודע להמוכר ומחיל עד שמברר ואין להקשות דיהא נאמן במינו דהחזרתי לו אונאתו דלא עביד אינש לפרוע אונאה עד דנתחייב בדין דאמר מי יימר דמחייבי לי כנ"ל ברור:
אחים ראיתי בקצה"ח שכתב דגוף הדין שהלוקח צריך דוקא לברר מבואר בשטה מקובצת לב"מ (וע"ש בקצה"ח שמפקפק בהטעם שכתב הסמ"ע וכתב הטעם ממש כמ"ש והנאני והוא נכון ואמת) ואפרט באר הטיב הראי' שכתבתי מב"מ דף י"ט כי קצרתי וכך כוונתי דאם נימא כהסמ"ע וכמהרי"ט דמוציאין מיד הלוקח המוחזק ולא אמרינן דילמא אתרמי. להמוכר זבינא כזבני' או ראה שכמותו נמכר בשוק מכח סברא זו דאם מחל למה חוזר עכשיו אלא ש"מ דלא ידע ולא אמרינן דילמא עכשיו רוח אחרת עמו ומתחרט על מה שמחל ש"מ דיתד חזק הוא תקוע במקום נאמן דאין דרך ב"א לחזור מדעתן דהרי אנו מוציאין מיד המוחזק עפ"י סברא זו א"כ למה כ' שם בב"מ דאין שם הוצאה מיד המוחזק ואומר תנו למה לא יתנו ולמה חיישינן דמעיקרא כתב ליתן לו וחזר מדעתו ויהיב לאחר ועכשיו חוזר מהאחר ומצוה ליתן לזה נימא ג"כ לכתחילה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר ולמה ניחוש לזה א"ו דדרך בני אדם לחזור מדעתן וחיישינן לזה אף במקום דליכא הוצאה מיד המוחזק וגם לחזרה ב' פעמים וק"ו ב"ב של ק"ו שיש לחוש שלא להוציא מיד המוחזק ולחזרה פעם א' וא"ל דשאני התם כיון דנפל אתרע כמו דאמרינן סם בדף י"ג ע"א כיון דנפל אתרע חיישינן דילמא איקרי וכתיב דזה אינו דהא דאמרינן כיון דנפל אתרע היינו שאם הי' כשר הי' נזהר בו כמו שפירש רש"י שם בדף י"ב ע"ב וע"ש בתוס' ד"ה ולא לוה והיינו דוקא להוכיח מסברא זו דלא נפל מיד המלוה שהוא נזהר בו לשיטת התוס' או לשיטת רש"י שנפל מיד המלוה ופסול הי' א"כ כאן דאמר תכו מה בכך דנפל מיד הנותן ועדיין לא נתן לו מ"מ הא מצוה ליתן ולחזרה לא חיישינן א"ו דחיישינן לחזרה רק ה"ט דלמחילה לא חיישינן דמסתמא אין אדם מוחל וכן כתב הרשב"ם ב"ב ד' פ"ד ע"א בד"ה ומתניתין בדליכא אונאה כו' ע"ש בסוף דבריו שכתב אבל בהא לא מהימן אי טעין יודע הייתי שיש אונאה ואעפ"כ גמרתי בדעתי לקנותו דהא ודאי לא עביד אינש עכ"ל
ולע"ד הראי' מגמ' דב"מ הוא ראי' שאין עליו תשובה וגם מהרשב"ם הנ"ל יש ראי' ברורה דהתם הלוקח לא צווח כלל ואעפ"כ אמרינן דמסתמא לא עביד אינש דמחל וגם מהא דר' חסדא שם ב"ב פ"ג ע"ב יש ראי' דאמר דהיכא דנתאנה הלוקח ולא יכול המוכר לחזור לאחר שהוקר משום שלא יהא חוטא נשכר ע"ש משמע הא אם נתאנה המוכר ואח"כ הוקר עוד השער דיכול המוכר לחזור דאל"כ הוי לי' למימר רבותא טפי דאף כשנתאנה המוכר הוקר עוד השער דלא יכול המוכר לחזור בו אף שאין כאן חוטא נשכר ועוד כשנדקדק בדברי ר' חסדא הנ"ל ונרד לעומק הענין הנ"ל יש ראי' ברורה מכאן דהא קשה בדברי ר' חסדא דלמה לו לומר הטעם אי לאו דאונאתן כנ"ל דהיינו משום שלא יהא חוטא נשכר הלא מן הדין אינו יכול לחזור דהא באונאת שתות איירי דלא יכול המוכר לחזור כשנתאנה הלוקח לכ"ע הן למאי דמסיק רבא בגמ' הן למתניתין דכל מי שהוטל עליו ידו על העליונה דר' חסדא סובר כן כמבואר ברשב"ם ועיין בתוס' ד"ה לוקח ע"ש וא"כ כיון דהמוכר לא הי' יכול לחזור קודם שהוקר השער מה"ת יהא יכול לחזור אחר שהוקר השער דהא זה ודאי מילתא דפשיטא הוא דמה שנתיקר השער אחר המכירה לא יכול לגרום החזרה כמ"ש מהרי"ט ג"כ דהא מילתא דפשוטא הוא ומאי קמ"ל ר' חסדא ולמה לו לומר הטעם דא"ל אי לאו דאונאתן כו'. ועכצ"ל כמ"ש הרשב"ם שם בדף פ"ג ע"ב בד"ה אמר ר' חסדא כנ"ל ובדף פ"ד ע"א בד"ה הכי גרסינן דה"א לומר כיון דהי' יכול ה וקח לחזור א"כ עדיין לא נתקיים המקח עד שחזר ונתאנה גם המוכר ור"ל דקיום המקח הא בעת שנשמע ריצוי הלוקח אחר ידיעתו מהאונאה או אחר שיעור כדי שי אה כנ"ל ובתוך כך נתייקר השער ה"א דהוי עכשיו אונאה לגבי המוכר ע"י שנתייקר השער כיון דנתייקר קודם קיום המקח קמ"ל ר' חסדא דאין המוכר יכול לחזור משום שלא יהא חוטא נשכר וז"ב א"כ לפ"ז מבואר דמחשב אונאה ע"י שנתייקר השער קודם קיום המקח כיון שא' מהם הי' יכול לחזור רק מטעם שלא יהא חוטא כשכר אין יכול המוכר לחזור א"כ לפ"ז בנתאנה המוכר כיון דהי' יכול לחזור ובפרט דהי' שיעור ביטול מקח דהדין הוא דכ"ז שהמוכר חוזר דהיינו כ"ז דלא נתברר דמטא ליד המוכר זבינא כזביני' גם הלוקח יכול לחזור א"כ הרי לא נתקיים המקח ובתוך כך הוקר השער עוד א"כ אף אם נימא דהמוכר חוזר מחמת שהוקר השער עכשיו מה בכך הרי כיון דהי' יכולין לחזור קודם שנתיקר כיון שלא נתברר דמטי לידי' דהמוכר זבינא וכו' א"כ הרי לא נתקיים המקח עדיין א"כ אף האונאה שהוא מחמת שנתייקר השער עכשיו מחשב אונאה ויכול לחזור גם על ידו והבן כי הוא קושי' עמוקה ועצומה בס"ד.
ואין לומר בשלמא בנידן דר' חסדא הנ"ל שיכול הלוקח לחזור מעצם הדין אמרינן שפיר דלא נתקיים המקח וכשהוקר הוי אונאה לגבי המוכר אבל כאן בנידון מהרי"ט אמרינן דע"י שינוי השער נסתלק הבירור לומר דלא ידע המוכר עד עתה מהא דשתיק ולבסוף צווח א"כ ממילא אמרינן דלמא אתרמי לי' זבינא כו' ואינו יכול להוציא מיד המוחזק א"כ לפ"ז הרי נתקיים המקח ומה בכך שנשתנה השער אח"כ ואף דאם לא הי' נשתנה השער הי' יכולין לחזור היינו משום דהוי אמרינן דיש בירור והוכחה דלא מטא לידי זבינא כו' אבל עכשיו אגלאי מלתא דאין כאן בירור והוכחה א"כ ממילא אמרינן דנתקיים המקח כן י"ל לכאורה מי' ג"ז אינו דהא כבר כתבתי דלוקח בתוך שיעור כדי שיראה כו' ג"כ איננו מוחלט דלא נתוודע לו דשמא נזדמן לו מבין קודם השיעור עי' בש"ע סימן רכ"ז ס' ט"ו דלפעמים הוי זמן מרובה וע"ש בסי' י"ז וגם י"ל דאולי בשעת קנין ידע וזה הוי ספק כמו ספק דהמוכר שכתב מהרי"ט וצ"ל ע"כ ג"כ הוכחתם מהא דשתיק ולבסוף צווח א"כ לפ"ז הדרא קושי' דלמה לר' חסדא לומר הטעם משום שלא יהא חוטא נשכר הלא בלא זה כיון שקודם שהוקר לא הי' המוכר יכול לחזור מה בכך שהוקר אח"כ מה תאמר שלא ננתקיים המקח כיון דהלוקח יכול לחזור היינו שאם הי' חוזר הי' הוכחה דלא ידע אבל עכשיו שאין הלוקח חוזר רק המוכר א"כ הלוקח לא צווח כלל מתחילה ועד סוף ואין כאן הוכחה דלא ידע א"כ איך מוציא המוכר מיד המוחזק דלמא ידע הלוקח ונתקיים המקח ומה בכך דהוקר השער אח"כ והיינו ממש בנידון דמהרי"ט והנה לכאורה יש עוד הוכחה דלא כמהרי"ט למ"ד דבביטול מקח אף ממאנה יכול לחזור עי' בתוס' שם ב"ב ד' פ"ד ע"א ד"ה אי לאו דאונאתן וע' בש"ע סי' רכ"ז ס"ד ושם בהגהת זקני הרמ"א ז"ל א"כ אם נתאנה המוכר דקיי"ל לעולם חוזר אם ג"כ הלוקח המאנה יכול לחזור לעולם וקשה בשלמא אם המוכר חוזר הרי יש הוכחה דאי בא לידי' זבינא כו' כמ"ש מהרי"ט אבל אם הלוקח חוזר ולא המוכר הרי אין כאן הוכחה דהא המוכר לא צווח א"כ איך יכול הלוקח להוציא מיד המוכר המוחזק הא המוכר יטעון בא לידי כבר זבינא כו' דהא כל מי שחוזר הוא מוציא מיד המוחזק דאם המוכר חוזר הרי רוצה להוציא החפץ מיד הלוקח המוחזק ואם הלוקח חוזר הרי בא להוציא מעות מיד המוכר המוחזק וא"ל דלמא באמת לא אמרינן דגם המאנה יכול לחזור רק כשנתאנה המוכר מה"ט דהא גם בנתאנה הלוקח קשה הך קושי' גופא אם הלוקח אינו חוזר דלמא ידע ומחיל ואיך יחזור המוכר כמה שכתב לעיל:
ולכאורה יש לדחוק ולחלק דבלוקח בתוך השיעור שנתנו חכמים דהיינו בכדי שיראה כו' הוי הדין דאף אם ידעינן דידע ושתיק יכול לתבוע אונאתו ולא אמרינן דמחל רק אם שמענו שמוחל בפירוש כמו שמבואר בהגהת זקני הרמ"א סי' רכ"ז ס' ו' בהג"ה א"כ לפ"ז י"ל לכך לא חיישינן דלמא ידע ומחיל דהרי אף בודאי ידע לא אמרינן דמחל ולחוש למחילה בפירוש לא חיישינן משא"כ במוכר אם נודע שבא לידי' זבינא כזביני' ושתיק שוב לא יכול לחזור אף דלא שמענו שמחל בפירוש לכך חיישינן לי' דג"ז אינו דהא באמת יש להבין דלמה לא נימא דהלוקח מחל מסתמא כיון דידע ושתיק כמו בהמוכר ואיך מוציאין מיד המוחזק רק דעיקר הטעם הוא משום דאנו תולין שתיקתו כדי שימכר לו עיין שם בסמ"ע ס"ק י"ח ואף דזקני הרמ"א לא ביאר הטעם היינו כמ"ש בהגהת הסמ"ע דאין מדרך מור"ם לבאר הטעמים וז"ב לכך דקדק זקני הרמ"א לומר היה יודע הלוקח בשעה שלוקחו שנתאנה כו' משמע דוקא בשעה שלקחו ולא כשנורע לו אח"כ ודלא כבאר הטיב וז"ב ובביטול מקח אף אם נודע לו בשעה שלקחו אין הדין כן ודו"ק הלכך ליתא החילוק הנ"ל (ובפרט לדעת הב"ח דליתא להאי דינא רק באומר הלוקח כן בפני עדים ועי' בקצה"ח) ואדרבא מהאי דינא גופא מוכח דאמרינן מסתמא אין דרך ב"א למחול דאל"כ קשה אף דנוכל לתלות שתיקתו באיזה דבר מ"מ מנ"ל להוציא מיד המוחזק דילמא שתיק משום דמחיל א"ו דהוא מטעם שכתבתי דאין דרך ב"א למחות רק מהשתיקה מוכח דמחיל וכל היכא דנוכל לתלות השתיקה בדבר אחר לא אמרינן דמחיל וז"ב:
והנה מאופן השני של ר' חסדא ודאי מוכח דלא כמהרי"ט דלמה לומר הטעם דאין הלוקח יכול לחזור משום שלא יהא חוטא נשכר נימא דמעצם הדין אין יכול לחזור דהא כיון דהמוכר לא צוות כלל אין לנו הוכחה שלא ראה כמותו נמכר בשוק א"כ דלמא ראה כמותו נמכר בשוק ונתקיים המקח קודם שנשתנה השער ואין לומר כיון דמ"מ הי' המוכר יכול לחזור דאם היה צווח היה לנו הוכחה שלא ראה כמותו נמכר בשוק לכך מעקרא לא נתקיים המקח קודם שנשתנה השער והיה יכול לחזור הלוקח מחמת האונאה שע"י שינוי השער אי לאו משום שלא יהא חוטא כשכר א"כ בנידון דמהרי"ט נמי יכול המוכר לחזור גם ע"י שינוי השער כיוון דהי' יכול לחזור קודם עכ"פ. ועכצ"ל דלמאי דנסתלק ההוכח' דלא ידע אמרי' דלמא ראה כמותו נמכר בשוק א"כ לפ"ז לא היה יכול לחזור מעצם הדין גם קודם שנשתנה השער כמ"ש לעיל א"כ הכא בלוקח נמי ל"ל להטעם שלא יהא חוטא נשכר ודו"ק הטיב בכל זה כי נכון הוא בס"ד.
ומה שרצה המהרי"ט להעמיס בלשון הרמב"ן בלא"ה לא נ"ל דאיך יאמר הרמב"ן בהא דמפני שינוי השער א"י לחזור דמנ"ל דחוזר משני שינוי השער והכי הול"ל דתלינן דחוזר מפני שינוי השער וע"ק דהעיקר חסר דהא דא"י לחזור מפני שינוי השער הוא מלתא דפשיטא כמ"ש מהרי"ט:
וא"כ עיקר הרבותא הוא דתלינן בחוזר מפני שינוי השער א"כ העקר חסר והנ"ל בדברי הרמב"ן דנתכווין היכא דמוכר הוא המאנה ולוקח נתאנה ביתר משתות דסובר כדעת התוספות דגם המוכר יכול לחזור ולא כהריב"א.
מי' היכא דנשתנה השער והוקר שוב אין המוכר יכול לחזור דדוקא היכא דחוזר מעיקרא הו"ל כאילו לא כמכר כמ"ש התוס' משא"כ בחוזר רק עכשיו מפני שנוי השער שייך שפיר לומר שלא יהא חוטא נשכר ודו"ק הטיב בזה כי יש לומר לכאן ולכאן וקמ"ל הרמב"ן דאינו יכול המוכר לחזור וכמו דקיי"ל בש"ע סימן רכ"ז ס' יו"ד ועיין בב"ח ובסמ"ע ועוד י"ל דהרמב"ן איירי דהוי היכא דהמוכר אמר בפירוש שרצה למחול לולי שנתייקר השער אח"כ דהוי אמינא דהוי מחילה בלב ולא מהני היכא דלא ברור לכל כמ"ש הקצות החושן בסי' י"ב ס' ח' עיי"ש ואינו דומה היכא דראה כמותו נמכר בשוק דאז ברור לכל מחילתו וכן בלוקח בשהא כדי שיראה לתגר כו' וכך ש ערו חכמים כצ"ל אבל בלא מטי לידי' זבינא כו' רק שהוא בעצמו אומר שהי' בלבו למחול קודם שנתייקר ה"א דלא אהני כיון דלא הי' בריר' לכל בעת מחילתם א"כ הוויין דברים שבלב ועכשיו הא אינו רוצה קמ"ל הרמב"ן דבכה"ג אינו יכול לתבוע משום דכאן מוחל גם עתה אונאה הראשונה ותובע רק מפני שנתייקר ואף שאומר עכשיו אינו מוחל כלל אנן סהדי דהוא אומר כן כדי שיוכל לחזור אבל באמת כיון שמודה שמחל קודם רק מפני שנוי השער תובע א"כ ידעינן דמוחל הקודם ולא חש על האונאה הקדומה רק שצ"ל כן כדי להרויח מה שנתייקר א"כ הרי עתה טענתו ברורה לכל מחילה של אונאה הקודמת וממילא דאינו יכול לתבוע ואינו דומה לעובדא דמהרש"ל דהתם עתה חוזר בו לגמרי משום קטט וכדומה ודו"ק מי' ז"א מתרי ותלת טעמא חדא כיון דעכ"פ קודם שבא לב"ד לא הי' מועיל מחילתו בלב א"כ ברשות המוכר נתייקר ויכול לחזור ע"י שינוי השער ועוד דלא הוי ברירה לכל גם עכשיו דדילמא באמת אינו מוחל בלבו כלל מש"ה גופא כדי שירויח באמת מן הדין מה שנתייקר ולא יגזול אח חבירו ודו"ק:
ועוד דלא הוי ברירה לכל גם עכשיו שמוחל עתה אונאה הראשונה דילמא מה שרצה למחול הי' שלא יצטרך לילך בדינא ודיינא אבל עכשיו שכבר בא לב"ד ושוב אינו רוצה למחול כלל. (ועוד י"ל דכל זמן דהי' סך מיעוט לא חש ורצה למחול אבל אחר שנצטרף לחשבון גדול אינו רוצה למחול גם המועט ודומה לזה עיי' ב"ב ד' צ"ד ע"א אמר ר' הונא אם בא לכפות כו' ושם ע"ב ת"ש דתני רבין כו' ושם צ"ה ע"א ודו"ק וכיון דלא בריר' לכל א"כ הויין דברים שבלב ובודאי לא הוי מחילה אך י"ל דמיירי באמר שבעת מכירתו ידע דזה הוי מחילה אך י"ל דמיירי באמר שבעת מכירתו ידע דזה הוי כדור לי ואכול עמי שכ' החקי משפט בסי' י"ב וזה קמ"ל הרמב"ן ודו"ק הטיב. מי' המעיין בדברי הרמב"ן יראה שאין זה כוונתו וגם לא כמו שפירש מהרי"ק כמו שאבאר לקמן והנה המהרי"ט הקשה לנפשי' דא"כ באונאת שתות דקיי"ל קנה ומחזיר אונאה למה שנוי השער יפסיד להמוכר והוא קושי' עצומה מאוד על דבריו ונכנס ע"י זה לדוחקים גדולים מאוד ע"ש:
ויותר טוב הי' לו לומר דבאמת הרמב"ן ורש"י לא אמרי רק על חזרה גמורה שחוזר המוכר לגמרי מן המקח דהיינו בהי' אונאה יתר משתות ונחזור לעניננו דבב"י מבואר כוונת הרמב"ן שאם הוקר השע' אינו יכול לתבוע אונאתו הקודמת דבלא הוקר השע' אמרינן דלא ידע עד עתה ועכשיו נתודע לו ואין להקשות מנין נתודע לו כיון דאין בידו המקח להראות לשום אדם דלזה אמרינן דלמא עכשיו אתרמי לי' זבינא כו' או ראה כמותו נמכר בשוק ותיכף בא לב"ד משא"כ בנתייקר השער בנתיים ואח"כ בא לב"ד דאז אמרינן כיון דלא ידע עד עתה מנין לו לידע עכשיו כיון. שאין החפץ בידו להראות ואין לומר דראה עתה כמותו נמכר בשוק דהא מראיתו של עתה אין ראי' דהי' אונאה בזמן המכירה כיון שנתייקר השער א"כ מניין ידע שהי' אונאה בשעת מכירה שיתבע עכשיו א"ו מדידע ושתיק ומחיל רק עכשיו מפני שכוי השער תובע עי' הטיב בכ"ז בשם הרמב"ן ותראה בבירור שכך כוונתו ולפ"ז לא אמרינן דילמא מחיל רק מחמת הוכחה וגם כן לא שייך זה רק במוכר ולא בלוקח שהחפץ בידו אין כאן הוכחה זו א"כ לא קשה על פירוש זה כל הקושי' שהקשיתי על המהרי"ט ודוק הטיב ומהרי"ט סבור הי' שהב"י ביאר כך דברי הרמב"ן אבל הרמב"ן כתב סתם דנלמד מדברי רש"י שמפני שנוי השער א"י לחזור לכך הוא רצה לפרש פירוש אחר אבל באמת לא ראה מהרי"ט בדברי אסיפת זקנים לב"מ ד' כ"א ע"א שמה שמובא בב"י הוא ל' הרמב"ן ממש אות באות וא"כ אי אפשר לפרש בו פירוש המהרי"ט כלל רק כע"ש והרמב"ן פירש כן לדברי רש"י ע"ש וזה ברור כשמש.
וכל מה שהקשה מהרי"ט על דברי הרמב"ן ל"ק כלל לפי מה שבארתי הפירוש הטיב כמבואר למעי' רק מה שהקשה וכי לא אפשר שאמרו לו שכך וכך הי' שוה בשעת המכר עי' עליו באמת הקשה כן באסיפת זקנים שם על דברי הרמב"ן בשם איזה שיטה והוסיף בקושי' דלמא שאיל בכמה נתייקר וראה שאף שנתייקר נתאנה בשעת המכר ע"ש אבל כונת הרמב"ן א"א לפרש באופן אחר ממה שבארתי וברור דכן הוא ג"כ כוונת הרא"ש בתשובה כדברי הרמב"ן וא"צ להוסיף בדברי הרא"ש כמו שהוסיף מהרי"ט דברי הרי"ף מה שלא הביא הרא"ש וז"ש שאי אפשר לומר שלא ידע עד עתה שהרי נתייקר ור"ל דנימא שלא ידע עד עתה ועכשיו נתוודע לו מפני שראה כמותו נמכר בשוק דהרי נתייקר וא"א לו לידע מזה א"ו דידע קודם וזה דקדק מדברי הרי"ף שכתב הטעם שכיון שהמוכר אין חפץ בידו תלינן דלא ידע עד שראה כמותו נמכר בשוק אף דטעם זה איתא בגמ' הלא מבוא' באסיפ' זקנים דף כ' ע"ב דטעם זה הוא מדברי ר' יהודאי גאון ולא הי' בגמרא בגירסת רש"י רק רש"י כתב מעצמו זה הטעם עיין שם ולכך הביא הרא"ש מדברי הרי"ף וז"ב וממילא דלא קשה מה שהקשה מהרי"ט דמוכח זה מדברי ר' חסדא דאמר אלו לא אונאתן כו' ודו"ק. ועל פירש מהרי"ט קשה מה א"א דקאמר הרא"ש הא אפשר הוא רק שאין כאן הוכחה על זה ולמש"כ א"ש ונ"מ בין פירוש זה לפירוש מהרי"ט לדינא דלפירוש זה אי מברר המוכר שאמרו לו עדים שנתאנה גם בשעת המוכר ותיכף חזר בו יכול לחזו' בו ולדעת מהרי"ט גם בכה"ג לא יכול לחזור בו ודו"ק. ועוד כ"מ שאם משנתייקר עד שחזר הוא זמן קצר מאוד באופן שנוכל לומ' שנתוודע לו קודם שנתייק' ולכך בא לב"ד עכשיו דלא שהא בנתיים רק עד שמצא ב"ד או את בע"ד וכדומה א"כ יוכל לחזו' משא"כ לדברי מהרי"ט.
והנה לענין דינא האמת יורה דרכו דהאמת כהשיטה החולקת על הרמב"ן באסיפת זקנים שם ומ"מ יוכל המוחזק לומר קים לי כהרמב"ן וכהרא"ש בתשובה אבל כסברת מהרי"ט אינו יכול לומר קים לי כיון דכל חילי' מדברי הרמב"ן וז"ב כשמש דאין כן כוונת הרמב"ן וגם בארנו בראיות ברורות שאין עליהן תשובה דלא כמהרי"ט והוא ממש נגד כל הפוסקים לכך אין המוחזק יכול לומר קים לי ונראה ברור דאף מהרי"ט לא אמרה רק ביש זמן ארוך מאוד דלא מסתבר דבזמן ארוך לא ראה כמותו נמכר בשוק וגם נשתנה השער דזה הוי ממש כמו דאמרינן דשנוי שערים מצוין לכך צריך המתאנה להביא ראי' ה"נ בזמן ארוך מצוי שיראה כמותו נמכר בשוק ובראה כמותו נמכר בשוק סגי כמבואר בש"ע סי' רכ"ז ס' ח' א"כ מש"ז אין צריך הלוקח שהוא מוחזק להביא ראי' דהרוב מסייע להחזקה. ומהני ג"כ בממון כמ"ש רבינו אביגדור הכהן שם במרדכי ס"פ המדיר ודוק דודאי בזמן ארוך ע"פ רוב רואה כמותו נמכר או דמטא לידו זבינא כזביני' וכן מבואר מלשון מהרי"ט שכ' וז"ל אבל בנתייקר לא מהמנינין לי' שלא נזדמן לידו כל אותו הזמן עכ"ל וכן כתב אח"כ דתימא הוא וכי אחר עשר שנים חוזר ע"ש:
א"כ בזמן ארוך י"ל רובא וחזקה ואמתלא דחזרה לכך אז הלוקח צריך לברר והגבול הוא שיהיה זמן ארוך כ"כ דנראה לב"ד דודאי ע"פ רוב ראה כמותו נמכר כבר קודם שחזר ואעפ"כ שתיק ומחיל כן נ"ל ברור כדעת מהרי"ט אבל בזמן קצר ששייך לומר שלא ראה כמותו נמכר בשוק או שראה ותיכף חזר וודאי דאף מהרי"ט מודה כן נ"ל ברור כשמש. נאום הק' משה החונה בק"ק אוהעל והגליל יצ"ו.