השיב משה חושן משפט· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
שאלה צה
שו"ת מהגאון בעל ישועות יעקב בעוד היותו בק"ק יערסלב ששלחו להמחבר ותורף דבריו בקצרה.
נשאלתי לחות דעתי בדין אחד והגוף עני' הוא איש אחד שגירש את אשתו בע"כ ע"י שליח ואם גט זה כשר בדיעבד או לא ואם יש לחלק בין היכא שהשליח בר חיובי' הוא או לאו גם אם יש לחלק בין שהשליח יודע מזה האיסור או לאו.
תשובה הנה גוף פסול של הגט הזה הוא משום אין שליח לדבר עבירה וכבר האריך הרחיב מענה בנידן זה הגאון מפראג ומסקנת דבריו לאסור ולא חילק בשום עניין אולם הגאון המפורס' מ' יצחק האבדק"ק המבורג חלק עליו ועיין שם היטב כו' אולם כאשר שמתי עיוני לדבר זה מצאתי בעז"ה סברא אחת נכונה וברורה ומלתא חדתא קאמינא והוא מהיפך להיפך דאדרבה אם הוא בשוגג הגט זה פסול כאשר ביארתי דאף בשוגג שייך סברת אין שליח לדבר עבירה אבל אם הוא במזיד דהשליח ידע שיש בזה איסור ח"כ הגט זה כשר באין חולק ואבאר דעתי בע"ה עד מקום שידי יד כהה מגעת והוא דהנה באמת בגוף טעם זה דאין שליח לדבר עבירה דיפטר המשלח הוא מתרי טעמי טעם האחד משום דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין וכמ"ש הסמ"ע בחו"מ סי' קפ"ב דיכול לומר סברתי שהוא לא ישמע לי דדברי הרב וכו' וטעם הב' משום דלא רבתה תורה תורת שליחות אלא בתרומה וגירושין אבל לא בשאר דברים דהיינו דבר עבירה דזה לא דמי לתרומה וגירושין עיין שם בש"ך ח"מ סימן הנ"ל והנה בגוף טעם זה איכא תרי נ"מ כ"מ אחד לעני' שוגג ונ"מ השני לעניין להיות המעשה בטל והנה בתחלת הסוגי' שם דאמרינן שליחות בתרומה מנ"ל דהא תנן תורם כדעת בעה"ב ואם אינו יודע דעת בעה"ב וכו' פיחת יוד או הוסיף יוד וכו' והנה לכאורה תמוה הוא מאד למה הביא הש"ס רק בפיחת עשרה או הוסיף הא מרישא ג"כ ש"מ תורת שליחות והנה הרב בעפ"י כתב בזה דבודאי תורת שליח היכא דליכא שום חוב זאת ידענו שפיר אף בלא קרא כלל רק היכא דאיכא קצת חוב קבעי ובזה יבא על נכון דהנה לכאורה כיון דליכא שום צד חוב בתורת שליחות של דבר עבירה זאת א"כ לא צריך לרבות מתרומה וממילא דאף בדבר עבירה יש תורת שליחות אלא דבאמת הא בזה יש קצת חוב להמשלח שיתחייב אלא דבאמת בלא"ה אינו חייב המשלח ח משום דדברי הרב ודברי התלמיד כו' וא"כ ליכא שום צד חוב להמשלח בזה אלא דזאת שייך במזיד דבלא"ה פטור משום דברי הרב אבל לא בשוגג וא"כ בשוגג יש קצת חוב אבל לא במזיד וז"ב ובזה יש ליישב דברי טור בח"מ סי' ש"נ שהביא בשם הרמב"ם ז"ל דאם אמר לשלוחו לשחוט בשבת חייב המשלח דאף דאין שלד"ע מ"מ הואיל ובטביחה רבינן דיש שלד"ע חייב והקשה המ"ל דהא במעילה לא פסק הרמב"ם כן ונראה לפענ"ד דהנה עיקר הטעם של הרמב"ם הוא משום שהמעשה בטל ואף דמרבינן תורת שליחות במעילה מ"מ כיוון שהמעשה בטל פטור וכמ"ש בספר הפלאה בזה עש"ה בפרק אלו נערות וא"כ בטביחה ומכירה דאיירי במזיד אין המעשה בטל וכמו שכתבתי הואיל ואין בזה חיוב וכמ"ש אבל הרמב"ם איירי במעילה דהוא בשוגג וכנ"ל א"כ שפיר פסק הרמב"ם דפטור וזה ברור בעיני וא"כ גם כאן נראה כן לומר דאם השליח הוא מזיד הגט כשר אבל בלא"ה הגט פסול וכנ"ל ובזה אסיים ד' יברכהו בכפליים הכ"ד או"נ ה"ק יעקב בהגאון החסיד המפורס' האב"ד ק"ק לבוב.