השיב משה חושן משפט· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
שאלה צד
ראובן שנתן מעות לשמעון להתעסק בהן למחצית שכר דהיינו ששמעון יעשה בשבילו יינות שמנים וכן עשה שמעון ושכר מרתף מנכרי והניחם שם וכאשר ארכו הימים רצה שמעון למכור היינות ומיחה בידו ראובן ויש לו עדים על זה ושמעון לא השגיח עליו ומכרם והלוקח קנאם בקנין גמור כמנהג הסוחרים רק שמונחין עדיין ברשות המוכר והנה כעת רוצה ראובן לבטל המכירה וטוען שמעולם לא הי' רשות לשמעון למכור רק שמסר לו המעות לעשות היינות ולא למכרם בלתי ידיעתו והלוקח טוען אחרי שכל מתעסק יש לו רשות למכור כדין שותף וכן המנהג פה א"כ ברשות קנאם ואם האמת כדברי ראובן יתבע את שמעון אבל המכירה קיימת:
תשובה מחמת דטרידנא טובא לא יכולתי להאריך ובפרט דאין כאן מקום כ"כ לקבל אריך על גבי לבינה ליבון שמעתת' הנה מה שרוצה לדמות לסימן קע"ז ודחי לה זה פשוט וא"צ לפנים דמוכר דבר שאין שלו שאינו מכור אך מה שרצה לפטור את ראובן הנותן משבועה לענ"ד לא נראה כן דשאני התם בסימן קכ"א שאינו ידוע כלל אם הוא כת"י מה"ת ניחוש לו דמי פתי יסור הנה למסור על ידו כתב לכל הבא אליו אם אינו מכיר שהכתב ההיא הוא של המשלח דכל אדם יכול לכתוב לעצמו וליקח מיד הנפקד ולא הוי רק טענת שמא אבל הכא כיון שמן הסתם המתעסק יש לו רשות כמ"ש כת"ר בעצמו הו"ל כטוען ברי אני קניתי דבר זה דמן הסתם יש לו רשות למכור ואם אתה טוען היפך הנהוג השבע לי ולדעתי זה דומה למה שכתב הש"ך בחו"מ סימן ע"ה ס"ק פ"ב בשם רבינו ברוך ורבינו שמחה דכל היכא דידוע שבא ממונו ליד חבירו וחבירו טוען שנאבד או נתקלקל או באיזה ענין שהוא נפטר מן הבעלים דצריך לשבע שהיא כדבריו אף שהלה אינו יודע להכחישו ע"כ והיא מוכרח מהש"ס בכמה מקומות אף שיש לחלק דהתם התחלת התביעה ידוע בבירור מ"מ נ"ל דכיון דבעת הקני' הוי קני' מן הסתם הוי ג"כ התחלת התביעה בבירור וזה רוצה לבטל עכשיו המכירה בטענת ברי שלו מכח שהוא מוחזק על כן צריך לשבע דאם הי' הלוקח מוחזק ודאי לא הי' מועיל טענת המוכר אף בשבועה אף דהלוקח אינו יודע מ"מ כיון דמן הסתם הוי כך אינו צריך להאמין למוכר וזה פשוט וברור וגם שם בסי' קכ"א כתב הש"ך בס"ק כ"ו והסכים עמו האורים בס"ק טו"ב דאם מודה דזה הוא כ"י רק שאומר כתבתיו לשלחו ונמלכתי ומצאו זה או שטוען חתמתי שמי במגילה ומצאו זה וכתב עליו דאינו נאמן עיי"ש רק דכאן בנד"ד כיון דהמוכר הוא מוחזק מהני לו טענת ברי שלו אבל מ"מ צריך לשבע. והנה לכאורה הש"ך בסי' קכ"א ס"ק מ"ו תברא לגזיזי' להא דסי' ע"ה ס"ק פ"ב הנ"ל שביאר שם בסי' קכ"א ס"ק מ"ו דדוקא מכח צירוף דברי המלוה אמרינן כן עיי"ש והנה לכאורה דברי הש"כ בסי' ע"ה הנ"ל ובסי' קכ"א הנ"ל סותרין זא"ז דהרי שם בסי' ע"ה ס"ק פ"ב כתב דבא ממונו ליד חבירו וחבירו טוען שנאבד או נתקלקל כו' עיי"ש ובזה אין כאן צירוף ולמה ישבע כשאינו מכחישו בברי ונ"ל ברור דדוקא בהא דשליח דמסתמא חזקה שליח עושה שליחותו וכן כל הלואה עומד לפרעון בזה בעינן צירוף אבל בלא צירוף הו"ל טענת שמא וכן בנידון דהש"כ בסי' קכ"ו ס"ק ע"ד בהסרסור כיון דודאי מגיע לו סרסרות וזה אין ידוע כלל אם חייב לשולחני לכך בעינן צירוף עיי"ש במה שביאר הש"כ לדברי הרא"ש אבל היכא שממונו של חבירו בידו והוא פוטר עצמו בטענה שאין הדבר עומד לכך רק שאירע לו מקרה זו שנאבד או נתקלקל צריך לשבע שכדבריו כן הוא אף שאין מכחישו בברי וז"ב כשמש ובהכי אתיין כל דברי הש"כ על נכון ואין כאן שום סתירה אם כן ה"כ בנידון דידן שבשעת קני' מן הסתם נחשב למכירה וזה טוען עכשיו היפך הנהוג צריך לשבע שכדבריו כן הוא כנלע"ד ברור כשמש בס"ד והנה מדברים אלו ראי' ברורה לדברי לכל הולך בשכל ישר דהא טעם הדין דחייב שבועה בנאבד או נתקלקל שכתב הש"ך ודאי אינו משום דמתחלה הי' החיוב בודאי כמ"ש הש"ך בסי' קכ"א ס"ק מ"ו וצירוף ג"כ אין בזה וע"כ צ"ל דהוא משום דאין זה טענה ברורה כמו פרעון דהלואה עומד לפרעון אם כן לפ"ז מכש"כ בנידון דידן שטוען היפך הנהוג וז"ב לדעתי הנמוכה בס"ד ולדעתי כאן הוי יותר טענת ברי מהא דהסמ"ע בסי' קפ"ב כיון דידוע דמן הסתם יש לו רשות ולדעתי הדברים הנ"ל ברורים כשמש:
ואף אם יתעקש א' לחלוק מ"מ מידי רגלים לדבר ודאי לא יצא כיון דמן הסתם הוא כך אם כן יש להשביעו ובפרט דאם המקבל מכחישו ואומר שהיה לו רשות ודאי הוי כמו בסי' קכ"א שהשליח לפנינו כמבואר שם ס"ק כ"ג וזה פשוט וברור רק לי נראה ברור דאף אם המקבל מודה עתה לא נפטר המוחזק משבועה מה"ט שכתבתי ואולי קנוני' הם עושים ומ"ש לפטרו מחמת שמיחה אח"כ בעדים לא נראה לענ"ד דאם הי' לו מתחלה רשות ודאי לא מועיל מחאתו אח"כ דכיון דכבר קנה היין ודאי כבר הוי שותף גמור ומבואר מלשון הש"כ בסי' קע"ו סעיף י"ד שכתב אבל משהגיע זמן המכר יכול כל אחד מהם למכור ואין חבירו יכול לעכב עליו עכ"ל משמע שיוכל למכור הכל ולא יוכל למחות אפילו בחלקו ולומר הנח לי חלקי דבחלקו של חבירו פשיטא וטעמא דמלתא נ"ל דיכול לומר שעל ידי שיש קני' גדולה יותר ודחקו הלוקחים לבא אליו ואף אם רוצה הלה ליתן לו כשער שבשוק ודאי דיוכל לומר אני אקח יותר ומ"ש מעלתו דאינו יכול לטעון גוד או אגוד כיון שאין למתעסק מעות לא ידעתי מה קאמר דהא דמבואר בסי' קע"א סעיף ואו בהגהת זקני הרמ"א ז"ל היינו כשהטוען גוד או אגוד אין לו מעות ואינו רוצה להחזיק לעצמו רק למכור כולו יעו"ש בסמ"ע ובש"כ שם רק דבפחות משוויו לא יוכל לומר גוד אז איגוד כמבואר שם בהג"ה רק דאינו ענין לכאן כלל דלא טען קודם המכירה גוד או איגוד רק מיחה שלא למכרו וגם נ"ל ברור דבדבר שאינו עשוי להחזיק לעצמו רק למכור לא שייך כלל גוד או איגוד וגם שיתן לו כשער שבשוק וגם לא אמר כלל קודם המכירה רק שמיחה שלא למכרו כמבואר במכתב השאלה של מעלתו וא"כ לפ"ז שלא היה מועיל מחאתו כלל איכו ענין כלל לסימן קכ"ב לביטול השליחות סיומא דמלתא בהא סלקינן ובהא נחתינן דהנותן מעות ישבע שהיה תנאי מפורש היפך הנהוג ואז יפטר מהלוקח ומה ששאל בעסק החנות לא ידעתי מה זו שאלה אם מברר בעדים שכבר חלקו ודאי הויא מכר דבר שאינו שלו כל זה ברור כשמש בס"ד לדעתי דברי א"כ: