השיב משה חושן משפט· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
שאלה צג
העתק השאלה אחד"ש
הנה יוצאים אנחנו לקבל פני אפי רברבי בשאלות שתים היוצא ראשונה שני שותפים שנשתתפו לקנות איזה סחורה היינו שא' מהם יתעסק לבד בקניית הסחורה והתנה עמו שותף השני שלא יעדיף במקח הסחורה מסך שלשה עשר זהו' בעד כל ככר והלך השני ונתן ערבון נקרא דרא' געלד סך ששה אלפים זהו' ועשה קנטראקט על מקח בעד כל ככר סך שבעה עשר זהו' ואחר שהודיע לשותף השני ענין המו"מ לא נתרצה השני על מו"מ זה ואמר לו שאינו חפץ במו"מ זה מחמת שעבר על ציוויו ולא רצה לסלק המעות שהגיע להסוחרים בעד מו"מ זה ומחמת זה נחלט ביד הסוחר סך ששה אלפים זהו' של ערבון מחמת שלא סילק לו הקונה כפי הקונטראקט לזאת ילמדנו רבינו אם חל על שותף שהרשה להשני לקנות הסחורה חלק ההיזק ששה אלפים זהו' הנ"ל ולא יצטרך שותף השני שהלך לקנות לשלם לו רק החצי מהיזק ששה אלפים זהו' הנ"ל או נימא לאידך גיסא דאין חל על שותף המרשה חלק מהיזק הנ"ל וצריך שותף שהלך לקנות לשלם לשותף המרשה כל הסך ששה אלפים של היזק הנ"ל עוד נסתפקנו בשנים שנשתתפו ג"כ באופן זה שא' מהם לבדו תעסק בקניית הסחורה והלך השני שלא הוטל עליו התעסקות השותפות וקנה ממעות של עצמו שלא ממעות שותפות איזה סמא ג"כ מאתו מין של השותפות לטובת עצמו שלא לטובת שותפות ואחר זמן ביקש שותף המתעסק בקניית השותפות מחבירו ליתן אותו מין סחורה שקנה לעצמו ג"כ לתוך השותפות ונתרצה לו ליתנה לשותפות אם נתקיים הענין בריצוי זה שלא בשום קניין המועיל רק באמירה לבד שלא יוכל שום א' מהן לחזור בו קודם שעשו (בהמוכר) קנין המועיל תו אין עמנו אלה דברי העומדים על משמרתם לתשובתו הרמה עם מוכ"ז ידידם דש"ת באהבה עזה ה"ק משה דוד אשכנזי חונה פבק"ק טאלטשווע והגליל נאום. נאום. נאום. נאום:
תשובה הנה מחמת שהשליח נחוץ לדרכו לא יכולתי להאריך הנה בשאלתם הראשונה לא ביארו אם הוא תנאי מפורש בעת התחלת השיתוף שלא יקנה רק בעד שלשה עשר זהו' כל ככר ורק אדעת' דהכי נתן זה מעותיו או אם נשתתפו בסתם לקנות זו הסחורה ונתן מעותיו ג"כ בסתם רק אח"כ קודם נסיעתו לקנות אמר לו שלא יקנה רק בעד שלשה עשר על כן אשיב על שני אופנים הללו דאם הוא באופן הראשון איני יודע מה זו שאלה דכיון שהשיתוף הי' רק אדעתא דהכי הרי זה שינה ואין להנותן מעות חלק בהיזק כמבואר בחו"מ סי' קע"ו סעי' מ"א בנותן לו מעות בתורת שותפות לקנות חטים וקנה שעורים דמה לי שינוי זה או זה ובסי' קפ"ב סעי' ב' וסעי' ואו עיי"ש וזה ברור כשמש וא"ל דהוי תנאי שא"א לקיימו דהתנאי בטל והמעשה קיים כמבואר בחו"מ סי' ר"ז ובאה"ע סי' ל"ח ואף דנתבאר באחרונים במסגה"ש ובע"צ ובמאמר קידושין בחו"מ סי' ר"ז דלא נהגו להתנות כדיני תנאים במטלטלין משום תקנת השוק עי"ש היינו דמשום תקנת השוק הוי כאלו כפל התנאי ובהן קודם ללאו היינו דסתמא הוי באופן המועיל אבל אם עצם התנאי הוי א"א לקיימו שבטל מדין תורה מה"ת שיועיל דבשלמא לענין כפילת התנאי שייך לומר דמשום תקנת השוק הוי כאלו התכה באופן המועיל אבל בתנאי שא"א לקיימו דעצם התנאי בטל ואין במציאות שום אופן שיועיל מה"ת שיועיל נגד הד"ת ועוד למה לתקן על דבר שא"א ומה תקנת השוק יש בזה דבשלמא בכפילת התנאי ובשאר דיני' לאו כ"ע דינא גמירי להתנות כראוי לכך הוי תקנת השוק אבל כאן למה יתנה דבר שא"א. ועוד דעיקר דבר זה דתקנת השוק ידעינן מהא דנהוג בכל בתי דינין שבישראל כן וזה שייך בשאר הדינים שהוא מצוי ורגיל שאין מדקדקין אם הי' כפול וכדומה אבל תנאי שא"א לקיימו הוא מלתא דל"ש דמי יסור הכה להתנות דבר שא"א ובמלתא דלא שכיח לא שייך מנהג ואין אנו יודעין המנהג א"כ בודאי קאי על דין תורה ועיין בש"ך בחו"מ סי' ל"ז ס"ק ל"ח וז"ב מ"מ זה הוי אפשר לקיימו דהרי יכול לעשות ברצוי כסף ומתנות משלו שימכרו בשלשה עשר זהו' כמבואר בא"ע סי' ל"ח סעי' ד' בהתנה עמה שפלוני יתן לו חצירו וה"ה כאן דהוי תנאי שאפשר לקיימו דיכול לרצות ברצי כסף דהא הקפידא של בעל המעות הוא רק שלא יתן ממעות השותפות רק שלשה עשר זהו' בעד כל ככר וזה אפשר דהרי יכול להשלים השאר משלו וז"ב אבל אם היה באופן השני א"כ כבר זכה זה בהשותפות ולא יוכל הנותן לחזור בו והשותפות שכבר משך זה מעותיו של זה לשם שותפות וזה מהני לכ"ע כמבואר בסמ"ע סי' קע"ו ס"ק ויו דליכא מאן דפליג בהא דאם משך כל א' מעותיו של חבירו דמהני וכאן שהנותן רק אחד ודאי דמהני משיכת השני ואף הרב בב"ח דפליג וסובר דמשיכת כל א' במעותיו של חבירו דלא מהני היינו משום דלא זכה כל אחד בכל המעות הרי כל אחד עומד בשלו והוי רק כחליפין עיי"ש אבל כאן שזכה בכל המעות לשם שיתוף ודאי דאף הרב הב"ח מודה דזכה ולא מצי הלה לחזור עד שיקנו הסחורה דהוי כשותפות לזמן המבואר בסי' קע"ו סעי' ט"ו דזה הוי עכ"פ זמן דידי' עד שיקנו הסחורה וז"ב כשמש וא"ל דדוקא בנותן כל א' חצי המעות אז מהני משיכה לכל אחר להסמ"ע גם במשך כל א' המעות של חבירו ולהב"ח במשך כל א' כל המעות משום דאז כל א' מקנה לחבירו גוף המעות שיהי' בשיתוף במשיכה משום דהוא מקנה לו ג"כ גוף המעות כנ"ל אבל כאן שנתן רק א' המעות ודאי לא יתן מגוף מעותיו לחבירו במתנה רק צריך לומר דמקנה לו המעות לרווחא דאתי מיני' א"כ י"ל דלא מהני לזה משיכה כיון דלא משך בהריוח וזה דומה למכירת שטרות דצריך להיות כתיבה ומסירה ולא מהני משיכת השטר לחוד משום דלא משך רק בהנייר ולא בגוף הממון הכתוב בו ע"כ תקנו כומ"ס ואף גם זאת כרוב הפוסקים כמעט רובם ככולם קניינים לאו דאוריית' רק מפני התקנה ועיין ב"ב ע"ו ע"ב ד"ה קני לך איהו וכל שיעבודי' ועיין בחו"מ סי' ס"ו בש"ך ס"ק א' ובתומים שם ס"ק א' דהעקר כהראשונים וכא כהש"כ אבל ז"א במעות מתרי טעמי' חדא דאם נימא בשאר שותפין דמשיכה מהני, משום שזה מקנה לו גוף המעות הואיל וזה מקנה לו גם כן גוף המעות איך נימא אם נימא דמקנה כל א' מעותיו לחבירו א"כ הדר הו"ל חליפין ואין מטבע נקנה בחליפין כמ"ש הסמ"ע א"ו דגם שם כל אחד מקנה מעותיו רק לרווח' וא"כ אין הפרש כלל בין שם לכאן וע"כ צ"ל דכיון דהריווח בא מגוף המעות הרי הקנה לו במשיכה זו זכות זה בהמעות שירוויח בו והוי משיכה בגוף הדבר לענין זכות זה כמו דלא הוי דבר שלב"ל הריווח מטעם זה ויש לי פלפול ארוך בזה מב"מ ר"פ המפקיד דף ל"ג ע"ב דתירצו התוס' בד"ה כגון פירות דקל דאיידי דמקנה לו הפרה לכפלו עיי"ש ואעפ"כ מקשה הש"ס והא אין אדם מקנה דבר שלב"ל עיי"ש רק מחמת שהשליח נחוץ לדרכו לא יכולתי להאריך ועכ"פ מוכח מהא דפרה לכפלו דמהני משיכה בכה"ג והוא כש"כ משם דשם מי יימר דמיגנב וכאן המעות עומד למו"מ הטעם השני דהא בנתן א' כל המעות והאחריות על שניהם הוי עסקא גמורה פלגא מלוה ופלגא פקדון ופלגא מלוה הוא שנו רק שחייב לשלם והחוב אכתפי' תלי' והגוף המעות שלו והוי כנותן כל א' החצי וא"ל דא"כ נעשה באיסור דהא לא קצב לו שכר עמלו והרי זה מתעסק בפלגא פקדון בשביל שהלוה לו החצי ובאמת מן הדין צריך לפסוק לו שכר עמלו בנותן א' כל המעות אף שמקבל בתורת שותפות וכמבואר להדיא בהמשנה ב"מ פרק א"כ דף ס"ח ע"א ולא יקח בהן פירות למחצית שכר כו' עיי"ש ובש"ע יו"ד סי' קע"ז סעי' ב' ג' מ"מ מש"ז לא נתבטל השותפות רק דצריך היה ליתן לו שכר עמלו אם היה נגמר כמבואר שם סי' קע"ז סעיף ד' ובס"ס קע"ה סעיף ח' ובחו"מ בסי' ר"ח ובש"כ שם בחו"מ ס"ק ב' דכל מה שהי' יכול לעשות בהיתר לא שייך לומר אי עביד לא מהני עיי"ש א"כ כיון דכבר נתקיים זה השיתוף שוב לא יכול הנותן להטיל תנאי כמו שלא יכול לחזור וא"כ אם זה שקנה בשבעה עשר לא שינה מדרך התגרין בעת ההוא הרי לא פשע ועשה לטובת השותפות ואדרבא זה שינה ופשע שלא רצה ליתן מעות דהרי נתן לו מעיקרא הששה אלף זהו' שיתן זאת לערבון וזכה זה במשיכתו להמעות שיוכל ליתן זה המעות לערבון על מקח השוה ובודאי על תנאי זה שיתן שאר המעות בשיקנה דמה שהטיל תנאו אח"כ כבר כתבתי דלאו כל כמיני' א"כ כל ההיזק של הששה אלפים עלי' רק אם המקח בעד שבעה עשר זהו' היה אז שלא כדרך התגרים הרי שינה בהא גופא א"כ כל ההיזק על המקבל וזה מבואר בחו"מ בסי' קע"ו סעי' יוד וכל זה ברור כשמש ובדבר השאלה השנית ודאי הבטחה בעלמא לא מהני רק לענין שיקרא מחוסר אמנה ועיין בחו"מ סי' כ"ד סעיף ב' ובסמ"ע שם ס"ק י"ב עיי"ש אבל אם כבר נתן לידו הסחורה ודאי כבר זכה הלה במשיכתו שיהיה שותף וכל זה ברור כשמש בס"ד: