השיב משה חושן משפט· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
שאלה צ
באחד שלוה מראובן ושמעון אצל כל אחד סך מסוים והפסי' בסחורתו וקדם ראובן וגבה מעותיו מהמלוה שהיה ללוה ביד אחרים בידיעת הלוה ונתרצה הלוה על זה ותובע שמעון מראובן להחזיר לו החצי ממה שגבה כי ישים עליו שם בורח ומבואר בתקנות דד"א שראובן מחויב להחזיר החצי:
תשובה יושבי על מדין והולכי דרך סלולה. דרך הקדש יקרא לה להעמיד הדת הק' על תילו ה"ה הרבנים המובהקים המופלגים בתורה וביראה המפורסמים לשם ולתהילה ולתפארת מהור"ר
מנחם מאניש נ"י ומהור"ר
יודא ליב נ"י.
הנה שאלתם שאלת חכמים כי"ב הגיעני באשון לילה בנפול תרדמה על אנשים ע"י ציר שולח מק"ק יערסלב ופתחתי וקריתי ונתמלא הבית כולו אורה ושמחה ותעלוזנה כליותי ואומר האח חמותי ראיתי אור וחשתי ולא התמהמתי מלהשיב לכבודם ובי' בלילה בירך לקחתי ובירך אשיב בעזר העוזר ב"ה וב"ש:
והנה הואיל ומקור שאלתם אינו נובע מש"ס ופוסקים כי מעיקר הדין לית מאן דפליג דמה שגבה גבה במטלטלין אף אם הוא ב"ח מאוחר ואף אם רק תופס כמבואר בש"כ חו"מ סי' ק"ד ס"ק יו"ד ומכש"כ כשגבה מרצון הלוה רק המעין נובע מתיקוני' דד"א על כן אין מקו' לקבל אריך רק פלפלת כל שהוא וכלל אני אומר בכל עניני תקנה שאין בו רק מה שמבואר בפירוש וכל שיש שום ספק אמרינן אוקמי אדין תורה אפילו אם אין כאן מוחזק גמור דאין ספק תקנה מוציא מידי ודאי דין תורה ומכש"כ וק"ו ב"ב של ק"ו דאין מוציאין מיד המוחזק בספק תקנה ואפילו בתקנת תנאים ואמוראים בעלי המשנה וש"ס אמרינן כן ומכש"כ בתקנה אחרונים דאמרינן כן וכן מבואר בהגהת זקני הרמ"א ז"ל בחו"מ סי' קע"ה סעיף מ"ה בתקנת מצרנות ואין כוונת זקני הרמ"א ז"ל במ"ש שם בהג"ה הנ"ל הואיל ומוחזק דדוקא באם כבר החזיק הלוקח אמרינן כן דאין מוציאין מיד המוחזק משא"כ כשלא החזיק עדיין רק כוונתו דכל לוקח מיקרי מוחזק אף שלא החזיק עדין כל משום דהרי הוא זכה מדין תורה ומצרנות הוא רק תק"ח א"כ כל שיש ספק בהתקנה אין מוציאין מיד הקונה וכן הוא מפורש בתשובת תה"ד סי' ש"מ שממנו מקור הג"ה זו עיי"ש. ועפי"ז א"ש הדיוק הלשון של זקני הרמ"א דאל"כ היה לו לומר אם הוא מוחזק וזה ברור ובאמת במוחזק א"צ לפנים כלל מי לא ידע דהמ"מ עה"ר אין מוציאין מספק ומה קמ"ל הרמ"א א"ו כמ"ש וז"ב:
ואחר הצעה זו נבא לעמק יהושפט בנידון דידן כיון דמפורש בהתקנה דלא תקנו רק בבן כ"ה א"כ אף אם היה ודאי סוחר מפורסם הלא מבואר שם דע"ז היה השאלה ומסיק הורחב הדבר ונראה ברור דר"ל שלא השיבו על השאלה תיכף רק הורחב הדבר ר"ל שנתנו הרחבת זמן לדבר שיתוועדו יחדיו לעיין בזה דאין לפרש הורחב הדבר שנתרחב דבר התקנה ולומר דאף בכה"ג דנין דין בורח דלמה לי' לדבר ובלשון עילג כ"כ בדין מחודש כזה היה לו לומר השיבו דאף בזה דנין דין בורח ומדלא נכתב כלל שהשיבו רק הורחב הדבר ש"מ כמ"ש שלא השיבו רק דחו את השואלים כעין אמרם ז"ל ירחיב לו את הדרך כנ"ל ברור והנה אף אם יתעקש המתעקש לומר דפירושו שהרחיבו דבר התקנה אכתי אימא לך מכא לך דעל תקכה זו שנדון דין בורח קאמר דנתרחב דילמא על תקנה זו שלא יועיל הממרם כשהוא פחות מבן כ"ה קאמר דנתרחב דאף בכה"ג שהוא סוחר מפורסם אמרו דלא פליג ויזהרו מבנין נערים סתירה והנה נראה דאם כיון הכותב להשמיע איזה דין מחודש בזה לא היה לו לסתום אלא לפרש א"ו דאין כוונתו אלא לסתום דלא השיבו על זה ונשאר סתום ומי' ממילא סתום הנ"ל הוי רק המפורש ואין כאן שום ספק דהא התקנה הראשונה כיון דלא נתבאר רק מבן כ"ה ולא חילקו בין סוחר מפורסם או לא א"כ הרי בתקנה אין לך רק מה שמבואר בהלשון כמו שמבואר בספרי התשובות ועיין בתשובת הגאון מו' שאול ז"ל הנדפס בסוף ספר תשובת רמ"א ז"ל וא"כ מה זו שאילה וע"כ צ"ל דהשאלה הי' אח"כ בין המתקנים אם ראוי לתקן גם בזה דין בורח ויתקנו בו או לא והיה להדבר הרחבת זמן שיעיינו באיזה זמן אם יתקנו גם בזה דין בורח וא"כ כיון שלא נתבאר אח"כ שום תיקון בזה ממילא נשאר רק בתיקונו הראשון וז"ב כשמש לדעתי וגם אם ימצא מי שלא יודה לבירור פירוש זה מ"מ מידי ספק לא ניפק וכיון שיש ספק בתקנה אין להוציא מידי ודאי דין תורה ואוקמ' אדין תורה ובל"ז איך נוציא מיד המוחזק בספ' הלא המ"מ עה"ר ובפרט בנד"ד כפי מה שבא בהשאלה מבואר דאינו בכלל סוחר מפורסם דהא לא נודע כלל אם יודע בטוב מ"מ או לא רק מפי איזה מגידים וגם זה לא נודע אם האמת כן א"כ עכ"פ בכלל סוחר מפורסם לא הוי ואף אם הי' ספק בזה הא כבר כתבתי דאף בספק אחד אמרינן אוקמי' אדין תורה מכש"כ בס"ס שמא אינו סוחר מפורסם ואת"ל שהוא סוחר מפורסם הא גם בסוחר מפורסם הוי ספק כמ"ש מי' כ"ז כתבתי אף למי שלא ירצה להודות על האמת אבל לענ"ד האמת עד לעצמו דלא נתקן שום תקון בורח רק בבן כ"ה אבל בפחות מכן ומכש"כ בפחות מבן כ' ודאי שאין לו דין בורח כלל בשום אופן ועכ"פ אוקמי אדאורייתא דבתקנה אמרינן הבו דלא לוסיף עלה כנ"ל ברור וג"ז אמת שאין להוציא משום תקנת בורח רק בבורח ודאי שודאי אין לו לשלם וכבר לקחו הראשים ת"י כל אשר לו וחפשו אצלו ולא נמצא לו יותר וכבר השביעו אותו ואת אשתו כמבואר כל זה בהתקנה אבל בבורח ספק איך יוציא ממון מספק שמא לאו בורח הוא כלל והוא דומה ממש למ"ש המחבר בש"ע חו"מ סי' קע"ה סעיף מ"ה והוא מהרמב"ם בטוען הלוקח שמא גזלן אתה או שמא אריס אתה ואין אתה בעל המצר דצריך בעל המצר להביא ראיה ואם לא הביא ראיה נשאר ביד הלוקח ועיי"ש וכמו דשם יכול לטעון שמא אין אתה מצרן ואינך בכלל התקנה ה"כ יכול לטעון נגד המלוה השני שמא אין זה בורח כלל דממילא דאינך בכלל התקנה וזה ברור ובפרט דמוכח מתוך התקנות דלא מיירי רק בבורח גמור ומפורסם ולא תקנו רק על זה דהא מבואר שם דאם מכר סחורה לאיש אחר צריך הקונה להחזיר הסחורה בלא דמים כמו בקונה מגנב מפורסם דלא עשו בו תקנת השוק וז"ב כשמש ואף שבועה אין צריך זה שכבר גבה דלא מבעיא לדעת הסמ"ע שם בסי' קע"ה דאף היסת א"צ הלוקח לשבע א"כ ה"כ פשיטא דא"צ לשבע אלא אפילו לדעת הש"כ שם דצריך התובע לשבע היסת כשטוען ברי היינו דוקא שם שהוא מצרן לפנינו וזה בא לסלקו בטענת ברי שמכר לו מפני המס או שהמצרן אריס או גזלן הרי צריך לשבע על טענתו משא"כ כאן שאינו נסתלק מדין תקנת בורח מפני טענת ברי של זה שגבה כלל רק מכח עצם הלוה דלאו מבן כ"ה הוא או מספק שמא לאו בורח הוא א"כ אינו בא על זה שגבה רק בטענת ספק שמא קנוני' עשית במה שגבית כבר כדי שלא אמצא מקום לגבות א"כ ודאי דאין המוחזק כשבע בטענת שמא ואין זה צריך לפנים כלל רק שיתנו חרם בבה"כ על כל מי שיש משל זה הלוה בידו וג"ז שכבר גבה הוא בכלל החרם וז"ב:
ומה שבא בהשאלה מדינא דמלכותא בזה הי' מקום להאריך רק שאין הזמן גורם כי השליח כחוץ לדרכו רק נטה ללון וצריך אכי לכתוב ולהעתיק בחדא מחת' כי הגדרתי בעדי שלא לשלוח במכתב דבר גדול או דבר קטן בעניני תורה יהיה מה שיהיה בלתי אם נשאר ההעתק אצלי וא"א לצאת מגדרי ואשיב בקצרה כי לכאורה יש בזה מבוכה רבה בין הפוסקים והש"כ בסי' ע"ז ס"ק ל"ט הרבה להשיב על זקני הרמ"א ז"ל ומסיק הש"כ ז"ל להלכה דבדבר המפורש בדינינו בטל דינא דמלכותא אף שהוא לתיקון המדינה רק באין מפורש בדינינו אז דינא דמלכותא קיים אם הוא לתיקון המדינה ע"כ תורף פסק הש"כ ז"ל שם והנה על זה קשה לי טובא דהלא שטר מתנה בערכאות מפורש בדינינו שהוא פסול ואעפי"כ כשרים מדינא דמלכותא במקום שמשפט המלך לכתוב הכל בערכאות ועיין בסימן ס"ח ס"א בהג"ה והוא מהריב"ש והרשב"א והמ"מ ב' הלא גם אסמכתא מפורש דל"ק ואעפי"כ קונה השטרותיהם משום דינא דמלכותא כמבואר בסימן ר"ז סעיף ט"ו בהג"ה והוא בב"י בשם הרשב"א ג' המציל מדוב והארי מזוטו של ים ומשלוליתו של נהר מפורש בדינינו דהרי אלו שלו ואעפי"כ אם גזר המלך חייב להחזיר מדינא דמלכותא כמבואר בסי' רכ"ט סעיף ז' בהג"ה והוא מהמרדכי בשם ר"י וג"כ קשה מסי' שנ"ו סעיף ז' בהג"ה עיי"ש רק שם הרגיש הש"ך בזה וכתב שהוא משום שכך נהיגי אבל דוחק דבאמת מבואר בלשון הג"ה שם דנהיגי רק משום דינא דמ' ועוד דמ"מ קושיות הראשונות שהקשתי קשה עליו והנה עיין בתומים סי' ע"ג ס"ק ט"ו דהוכיח גם כן מהמרדכי שהביא הש"ך שם בסי' ע"ב במשכון ספרים דלא כהש"כ עיי"ש והנה יש ת"י כרך קטן נקרא בית לוי חברו חד מן חריפי קמאי כמדומה שהיה בזמן הש"ך השיג ג"כ על הש"ך מהא דהמרדכי במשכון ספרים וגם הרבה לתמוה על מ"ש הש"כ דמכירה בלא ב"ד אין מפורש אצלינו גם מה שתמה הש"ך על זקני הרמ"א דאנה מצא זה דד"מ מועיל היכא שהוא לתקנת המדינה כתב שהוא מפורש בתשובות להרמב"ן סי' כ"ב עכ"ד והאמת שכן מפורש שם בסוף התשובה הנ"ל ע"כ יש מבוכה רבה בין הפוסקים בענין זה וסתירות רבות דלפעמים הרימו דגל המלוכה עדי מרום ולפעמים השפילו עד לעפר ולא ראיתי שום אחד מהמחברים שיאמר בזה דבר ברור ויסוד חזק כהחכם יודע פשר דבר להשוות כל המקומות שדברו בזה לבל הא בו נפתל ועקש וקושיא ותיובת' ותקצר היריעה מהכיל לפרטם והנה עוד חזון למועד אי"ה לברר הדבר כשמלה לפני כל יודעי דת ודין ואות אחת מן התורה לא יבטל כן כל מה שתקנו חכמי הדורות ופשטה תקנתם בישראל כבר אנחנו מוזהרין בלא תסור וכי טובים דודיך מיין וכבר קבלנו על עצמינו במדינה זו תקוני דר"א וחלילה ליתן פ"פ ויד לפושעים המהרסים דגל התורה ואויבינו פלילים דא"כ בטלו ח"ו כל דיני התורה וחכמים הזהרו בדבריכם וכן הלכה רווחת בישראל דדנין גם עכשיו דין בורח אבל בנידון שבא בהשאלה אין כאן דין בורח מעם התקנה וז"ב בלי שום פקפוק בס"ד הכ"ד ידידכם הד"ש באהבה הק' משה טייטל בוים מפרעמשלא החונה בק"ק שינאווא:
הנה אחר שנכתב ונחתם הצצתי וראיתי דעיקר כוונתו בענין דינא דמלכותא נעלמת לגמרי וע"כ חזרתי לבאר קצת דהנה מ"ש כת"ר דלהמבואר בש"ך דמה שהוא לתקנות המדינה צריך לפסוק כדינא דמלכותא א"כ לפ"ז אין ראוי לדון כעת דין בורח כלל ע"כ תירוץ דבריהם הנה לבבי לא כן ידמה דאדרבא להמבואר בש"ך ודאי דנין כעת דין בורח דהרי כתב דמה שהוא להנהגת ותיקון המדינה ואין מפורש אצלינו היפך אבל אם מפורש אצלינו היפך אין משגיחין בדיני דמ' א"כ הרי מפורש אצלינו בתקנות חכמי דד"א וכמבואר בגמ' סנהדרין ל"ג ע"א אפילו בדידי ודידך מאי א"ל אטו אנן קטלי קני באגמי אכן עיי"ש וכן הוא בכל חכמי הדורות דמה שמפורש בדבריהם ובתקנת' הוי מפורש אצלינו ויפתח בדורו כו' ואין לך אלא שופט שבימיך ומכש"כ חכמי דד"א שהמה רבים וגדולים בחכמה ובמנין וקבלו עליהם וכבר כתב הש"כ בסי' שנ"ו ס"ק יו"ד דאף דדינא דמ' אינו מועיל נגד מה שהוא דין תורתינו מ"מ יש כח ביד חכמי הדור לתקן עיי"ש וז"ב לפ"ד הש"כ אלא אפילו לפי מ"ש והוכחתי דאף לנגד המפורש מועיל דינא דמ' אם הוא לתיקון המדינה מ"מ דנין דין בורח חדא דדד"מ לא הוי רק במה שחקק המלך אבל אין בכלל זה מה שדנין בערכאותיהם משום שכן מלאו בספרי דיניהם והוא בטל ומבוטל ולא תהא שיחה בטלה שלהם כתורה שלמה שלנו ואף אם המלך גזר דרך ככל לדון כדיניהם מ"מ הלא הגזירה הכללית ההוא אינו משום תיקוני המדינה דמי אמר לו שבדתינו הק' לא היה מועיל לתיקון המדינה רק הוא משום שחפצו בדתו ולא בדתינו הק' ואם הוא מחזיק בהבלו למה לא נחזיק אנחנו בדתינו הק' והוא כוונת הסמ"ע בס"ס שס"ט ס"ק כ"א ודוק ואף אם אמר יאמרו שהן חקי המלך מחדש וכמ"ש התומים בסי' ע"ד ס"ק י"נ וז"ל הצריך לעניננו פה האין לגוי' נימוסים רק מה שמחדש ומלך לעמו חדשי' לבקרים עכ"ל מ"מ לא נאבה להם ולא נשמע להם דעל הכל יש לומר דהוא לתיקון המדינה כמ"ש הש"כ בסעי' ע"ג ס"ק ל"ט וא"כ בטלו ח"ו כל דיני תורתינו וח"ו נעזוב מקור מים חיים אל אחד אמרן ואף כל הנאמר מחכמי הדור הוא בכלל אמרו ית"ש ולא תסור כו' ועשית' עפ"י הדבר כו' ונחצוב בורות נשברי' באר נכרי' ח"ו לא תהא כזאת בישראל. והעיקר דאין בדיני מלוכה רק מה שנוגע לנגדו ומנת המלך ואף שיש סתירות רבות לזה כבר יעדתי לבא בארוכה אי"ה ולברר הדבר כשתלה ואין זה ענין כלל להנידון שבא בהשאלה דבכה"ג ודאי אין בו דין בורח בלי פקפוק הכ"ד הק' משה הנ"ל: