השיב משה אורח חיים· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
שאלה יב
ע"ד ששאל השואל וז"ל א' מכר יין כמה ח' לאדון אחד בעד סך מסוים וקיבל מהאדון הנ"ל כל המעות כפי המקח עד פ"א ויחד לו מקום במרתף מיוחד שלא יהי' שם יינו רק הנ"ל ומסר את המפתח לערלית ואחר זה באו עגלות מהאדון הנ"ל בי"ט ומסרה הערלית המפתח והיינו' לשלוחי האדון והשואל כתב שבעל היין אמר שהפקיר היין קודם י"ט עכ"ד השואל ששאל אם איסורא עביד בכה"ג או לא ותשובתו בצידו הנה דבריו בהפקר אך למותר דאף אם לא הפקיר כלל לאו איסורא קא עביד אם כדברי השואל כן הי' ואין זה צריך לפנים כלל ואף לא לפלפלת כל שהו כי הוא פשוט ומבואר דהלא מבואר בחו"מ ס"ס ר"א דבכל דבר שנהגו הסוחרים לקנות קונה א"כ ביין שהמנהג הוא שהגמר של המקח הוא שהלוקח מניח חותמו על החביות ודאי כיון שהמנהג כן קונה קנין גמור ולא גרע מרושם על המקח במקום שנהגו כמבואר שם בסי' ר"א ס' א' ועיין בחק יעקב סי' תמ"ח ס"ק י"ז וא"כ כיון דכבר נקנה להאדון ליכא מאן דמחמיר כמבואר במ"א סי' שכ"ה ס"ק ד' וא"כ הוא היתר גמור בלי שום פקפוק לכ"ע ולא זו אלא אף זו אף אם לא הי' מניח חותמו עדיין על החביות ג"כ הי' מותר כיון שכבר נתן כל המעות דהא לדעת הרמב"ם ורש"י ועוד כמה גדולי פוסקים עכו"ם קונה בכסף לבד ואף אם נימא דלא קיי"ל כן מ"מ בכהא דיחד לו מקום דהוא חומרא בעלמא כמבואר בא"ח סי' שכ"ה ע"ש ודאי דיש לסמוך על הרמב"ם ורש"י ושאר גדולי הפוסקים הנ"ל דהא קיי"ל בדרבנן הלך אחר המיקל וא"כ מכ"ש בחומרא דרבנן בעלמא שאין לה שורש בש"ס והוא חומרא גדולה לאסור אף ביחד לו מקום א"כ ודאי דיש לסמוך על הרמב"ם ורש"י דסברו דכסף לבד קונה ועוד דבלא"ה קרוב הדבר לומר דמותר באדון כזה שקנה יינות האלה כי באלו אמרו מפני דרכי שלום וגם אדון גדול כזה לפי דברי השואל מסתמא הוא אלם ובפרט שכבר שילם סך מסוים והיהודי לא יניחנו ליטול את שלו אתמהא וכמבואר שם בא"ח סי' שכ"ה סעיף ב' ומיהו כל זה לרווחא דמלתא אבל כבר כתבתי ובהא סלקי ובהא נחתי דאם כך הי' כמו שבא בהשאלה שכבר נתן העכו"ם כל המעות וגם חתם חביתיו וגם יחד לו מקום לא קא עבד שום איסור ויתענג על רוב שלום הכ"ד:
שלום וי"ר באהלו יקרב לכבוד א"ה חותני ידידי הרב הגאון המאור הגדול החריף והבקי משנתו קב ונקי המפורסם בישראל נ"י ע"ה פ"ה כ"ש מפארים מוהרר משה יצ"ו נ"י.