השיב משה אורח חיים· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
שאלה ח
הנה בש"ע א"ח סי' רכ"ו איתא היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח אומר ברכת שלא חיסר בעולמו כלום וכו' ואם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות לא יברך עוד ע"כ משמע להדיא דקודם שגדלו הפירות. אף אחר ניסן מברך ברכה זו והכי איתא בהדיא בפמ"ג. והנה בשנה זו האילנות לא הוציאו פרח בימי ניסן רק בחודש זה יוציאו פרח ואמר חכם אחד בקהלתינו ששוב אין מברכין כלל ברכה זו הואיל ולא הוציאו כלל פרח בימי ניסן וחכם אחד אומר שגם עכשיו מברכין ובכן ילמדינו רבינו על מי לסמוך ועוד ילמדנו רבינו כיון שבאמת גם אחר ניסן מברכין ברכה זו קודם שגדלין הפירות למה איתא בגמ' בימי ניסן דוקא ליתני סתם הרואה אילנות שמוציאין פרח כו' ועוד שנית ילמדנו רבינו אם נפסלה מזוזה וקובעין אחרת אם צריכין לברך ברכת לקבוע מזוזה כמו בתחילת קביעתה גם יכתוב לי אדמו"ר סדר הלימוד:
תשובה דהנה שאל בשתים הנצו האילנות אם לברך כיון שלא הוציאו פרח ביומי ניסן הנה תשובתו בצידו דאין זה צריך לפנים דודאי צריך לברך על חסדי המקום ב"ה יהי' באיזה זמן שיהי' דמ"ש רק דהגמרא נקט ביומי ניסן דהוא אורחא דמילתא ברוב השנים ואם אמר יאמר למה לי' להש"ס למינקט הזמן דבשלומא אי הוי צריך למיתני זמן התחלה הוי א"ש דנקט התחלה דהוא ברוב השנים אבל כיון דאם רואה אח"כ ג"כ מברך א"כ למה נקט זמן כלל לזה אני אומר דאם הוי תני סתם הרואה אילנות שמוציאין פרח או האי מאן דנפק וחזי אילנות דמלבלבי הוי אמינא כל אימת דחזי ר"ל אף אם ראה פעם אחד ובירך אם הלך אחר ל' יום וראה:. עוד יברך שנית כמו ברואה מקום שנעשו בו ניסים בא"ח סי' רי"ח דקיי"ל שם סעי' ג' דאחר שלשים הוא חובה כמו בפעם ראשונה לכך תני האי מאן דנפק ביומי ניסן ולא אח"כ באייר או בכל השנה אף שהוא אחר למ"ד יום אבל כשלא ראה ביומי ניסן או שלא גדל הפרח רק אח"כ ודאי דמברך כל אימת דחזי ופירוש זה הבנתי מלשון רש"י שעל האלפסי ס"פ כיצד מברכין וז"ל שם וחזי אילני דמלבלבי פעם ראשונה בשנה כשהן מוציאין פרח עכ"ל ולדעתי הדבר ברור כשמש דכוון למ"ש דהי' קשה לרש"י מאי האי דנקט ביומי ניסן לתני סתם האי מאן דנפק וחזי אילני דמלבלבי לכך כתב רש"י פעם ראשונה כו' ר"ל כמ"ש דקמ"ל דאינו מברך אלא בפעם ראשונה ולא מלמ"ד יום ללמ"ד יום לכך תני ביומי ניסן דאינו מברך רק ביומי ניסן לפי האורחא דמילתא ולא אח"כ אם ראה עוד ולדעתי הוא ברור כשמש ועיין בב"ח לטור א"ח בסי' רכ"ו ובפ"מ במשבצות זהב סי' רכ"ו סק"א שכתב הטעם דלא מברך כאן מל' יום ללמ"ד יום עיי"ש הוא הפירוש האמיתי בש"ס בלי שום פקפוק והשאלה השנית ששאל פשוט כביעתא בכותחא דצריך לברך כמו בכל המצות בכל פעם שעושה המצוה ואם נפסלה וקובע אחרת הרי מקיים המצוה וכמו בטלית ותפילין כ"ז שמניחן מברך עליהן ואף אם לא נפסלה כלל רק שמסירה וקובע אחרת נאה הימנה ודאי ג"כ מברך לפי דעת הרמ"א בא"ח סי' ח' סעי' י"ב בהג"ה בפשט הראשון קודם שלבש השני אך לפי דעת המ"א שם ס"ק י"ו אין צריך לברך ועיי"ש בסעי' י"ד בש"ע ובט"ז ובמ"א כשנפסלה דאזדא ואוחה מועיל דמסירה ע"ד לקבוע אחרת ודאי מברך כשקובע אחרת וז"ב בלי פקפוק:
ומ"ש שאכתוב לו סדר הלימוד כללו של דבר מה שנפשו חשקה הוא חלקו והחיוב היותר גדול הוא גמרא ופוסקים וגם ראוי ללמוד תנ"ך וספרי מוסר ושיעור עיון בגמ' ביגיעה רבה והיה בזה שלום מאה"ו הכ"ד הדש"ת באהבה: