אור ברסלב

השיב משה אבן העזר· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

שאלה עט

שאלה עח

מעשה בא לפני בחליצה שהרב שהוא עיקר שבדיינין עמד בעת חליצת המנעל כדי להורות ולומר ליבמה מה תעשה כי לא היתה יודעת כלל מה תעשה. אחר החליצה נזכר הרב ואמר ללבו הרי מבואר בסדר חליצה בש"ע סעי' מ"ו ובפירוש סדר חליצה סעי' ס"ד ובסדר חליצה מהר"מ בעל ס"ג סעי' ס"ט דבעת חליצה הדיינין בישיבה והיבם והיבמה עומדין וכאן הרב שהוא העיקר לא הי' יושב בעת החליצה רק הי' מוטה להורות ליבמה איך תעשה וכדת נעשה מעשה והוי דיעבד:

והנה אף לענין עמידה של היבם והיבמה מבואר דבדיעבד אין מעכב אך לענין הישיבה של הדיינים לא נתבאר כלל אם מעכב או לא ובלשון הסמ"ג שמביא בפירוש סדר החליצה סעי' ס"ד שם יש להטות לכאן ולכאן כי י"ל מדפירש בעמידה דאיש ואש' לכתחילה צריכין לעמוד ולא פירש כן גבי ישיבת הדיינים ש"מ דהאי אפי' בדיעבד וי"ל ג"כ דהא נמי לכתחילה רק דאורח' דמילת' נקט דבעמידה משכחת לה שהוא חלש וכדומה דאין יבול לעמוד אבל בישיבת הדיינים לווה לא ישבו אך לא איירי מדעבד ככל ועוד דבדיינים ל"צ למיתני דין דעבד דודאי מהדרין לעשות כראוי עצהי"ט לכתחיל' וכן כראה דמש"ה לא דברו כלל הפוסקים מדעבד הנ"ל אבל באמת אם אירע שלא ישבו הדייני' אין לחוש. והנה נ"ל ברור דכיון דאין עמידה מעכבת באיש ואשה דועמד ואמר דקרא הוא רק אסמכת' בעלמ' דאינו אלא סיפור דברים רק דלכתחיל' בעי עמידה משום דדומה לגמר דין כמש"כ התוס' ביבמות פ' מ"ח דף ק"ג ע"א דיה בין עומד בין יושב עיי"ש והרא"ש שם וכן הוא שם בפירוש סדר החליצה עיי"ש. א"כ ישיבת הדיינים דלא כתיב כלל רק ודאי נפק' מדיוק' ועמד ואמ' משמ' אבל הדיינין בישיבה. וא"כ ודאי לא עדיף הדיוק מהמפורש דאם המפורש אינו רק אסמכתא בעלמא ולא לעיכוב' מכש"כ הדיוק דאתי מינה דאטו יציבא בארעא וגיור' בשמי שמי'. וא"ל דישיבת הדיינים נפקא מהא דאית' בפרק מ"ח דף ק"א ע"א זקנים שנים ואין ב"ד שקול כו' ולר"י זקני שנים זקנים שנים כו' א"כ עכ"פ נלמד מהא דכתיב אל הזקנים דבעי ב"ד וא"כ. י"ל ממילא דבעי ישיבה דאיו ב"ד אלא בישיבה כדקיימא לן בשבועות דף למד ע"ב בשעת ג"ד ד"ה הדיינים בישיבה וחליצה כגמר דין דמי כמו דאית' בגמרא דיבמות דף ק"ד ע"א. ז"א מכמה טעמים:

חדא דהא פסקינין בש"ע אה"ע סי' קס"ט סעי' וא"ו דבלילה חליצת' פסולה ועיין בסדר חליצה סעי' י"א אלמא דקיי"ל דהוי כתחילת דין רק דלכתחיל' בעמידה משום דדמי' קצת לג"ד נמי כיון שנגמר הדין שמחויב לפרוע הכתובה כמ"ש בספר בית מאיר בס"ח סעי' מ"ו שם אבל החליצה עצמה הוי כתחילת דין.

ועוד הלא אף בג"ד קיי"ל דבדעב' אינו מעכב ישיבת הבע"ד והעדים כמבואר כ"ז בסמ"ע חו"מ סי' י"ז ס"ק ה' והש"כ נראה שמסכי' עמו שם בס"ק ד' והתומים מסכים נ"כ עמו שם בס"ק א' ומביא ראיות לדברי הסמ"ע עיי"ש וא"כ הלא מבואר בשבועות למד ע"ב דישיבת הב"ד ועמידת הבע"ד מחד קרא נפיק וישב משה כו' ויעמוד העם וא"כ כיון דהאי לאו לעיכוב' האי נמי לאו לעיכוב' ובפרט ללישנא אחרינא דנראה דנפיק מועמד' שני האנשים עיי"ש וצ"ל דישיבת הדיינים מדיוקא נפקא וכן משמע בתומים סי' י"ז סוף ס"ק ב' שכתב ת"ל מחד קרא נפקא ועמדו שני האנשים כו' משמע עדים ובע"ד יעמדו ודיינים ישבו עכ"ל א"כ ודאי לא עדיף הדיוק ממפורש כמ"ש לעיל דישיבת הדיינים הוא רק לכתחיל' ולא דיעבד דבדיעבד אף אם קבלו עדים בעמידה דנין עלי' ודאי דנקראים ב"ד אף בעמידה והישיבה אינו רק לכתחיל' אבל אינו מעכב וכן מפורש בשו"ת הריב"ש סי' רס"ו וכן קיי"ל בש"ע חו"מ סי' כ"ח סעי' ו' ועיי"ש בש"ך ס"ק י"א וכן מפורש שם סעי' כ"ו עיי"ש מכל הלין מבואר דאין שום חשש כלל בדעבד וזה ברור בלי פקפוק בס"ד:

תם ונשלם בע"ה חלק אה"ע

סוף הספר

תוכן העניינים

השיב משה אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה