אור ברסלב

השיב משה אבן העזר· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

שאלה סח

שאלה סז

נשאלתי באחד שקידש במטבע שיש עליו צורה ויוצא' בשופי אי הוה קדושיו קדושין משום שכתב הב"ש כתב בסי' ל"א ס"ק ה' בשם המרדכי אין מקדשין במטבע וכתב עליו הב"ש היינו מדרבנן אין מקדשין ע"כ ועמד השואל ושאל על אחד שקידש כן אי צריכה קדושין אחרים או לא:

תשובה דהוי קדושי ודאי ואינה צריכה קדושין אחרים דאם אתה מצריכה קדושין אחרים חומרא דאתי לידי קולא הוא והבן לכך אין נחוש כלל דהנה דין זה תמוה מאוד דמבואר בגמ' דמס' קדושין במשנה ובגמ' ההיפך בכ"מ עד אין מספר בעמנה בפרוטה ובשוה פרוטה בדינר ובשוה דינר בגמ' בנתי' דרב נחמן דמקפידין ולא מקדשי עצמן אלא בתרקב' דדינרי ושם המקדש במנה ונמצא חסר דינר יפה ונמצא רע וכמוהו הרבה ובפרק קמא דקדושין שם בשינוי' דאביי דאמר אין קטיגור נעשה סניגור מסיק טבע' מיהא חד הוא ולא אמר נסכ' מיהת חד הוא והבן וכן מבואר בכל הפוסקים ודין זה לא נראה וכא נשמע לא בש"ס ולא בשום פוסק ואף אם נימא דהוי מדרבנן כמ"ש הב"ש מ"מ הי' מקורו בש"ס ונזכר באיזה מקום ומנין לנו לחדש גזירה שלא נזכרה והנה עיינתי במרדכי ולא נמצא בו דבר רק בפ' קמא דקדושין כתב ואיננו מדברי המרדכי רק הג"ה אחת וז"ל גרסינן בהזהב דעתי' אצורת' וצורת' עבידא דבטלה עיי"ש האיך מקדשין במטבע שיש עליו צורה ע"כ לשון הג"ה והנה פשוט דהי' קשה לאיזה חכם על מה שמבואר כמ"ש דמקדשין במטבע ולא נזכר בשום עקום דאין מקדשין מפרק הזהב וכתבה להקושיא דמי שדעתו יפה יתרצה אבל לא שיגזור אומר דאין מקדשין היפך הש"ס ואני תמה מאוד דמטעם זה ראוי להיות דאורייתא ולא דרבנן כמ"ש הב"ש ואם מדאורייתא אין חוששין לזה למה יגזרו רבנן ומנ"ל דגזרו ומתי היתה הגזירה הא מבואר בהש"ס דבזמן הגמ' הי' מקדשין ובאמת כל קושיא יש לה תירוץ והיא קושיא קלה וקטנה בגילי דחטת' מדחי' דבאמת הלא כעת לא בטלה ויכולה להוציאה ומה בכך שיכול לבטל באיזה זמן ושאני שם בפרק הזהב לענין חליפין דדוקא התם דומי' דנעל בעינן דבר מסוים כמותו וכיון דעבידי דבטלה לא הוי דבר מסוים כמו כעל עיי"ש דכן פי' רש"י ומה שאמרו דעתו אמטבע היינו משום דאי הוה דעתו אנסכ' א"כ הוה מסוי' כמו כעל וזה פשוט וברור ואם הב"ש גרס בדברי הג"ה הנ"ל אין מקדשין ונתחלף נון בכ' הי' חסר תיבת לכך וגם הה ראשונה של האיך מיותרת ע"כ נראה ברור דאין לשבש הספרים להוציא דבר חדש היפך הש"ס וכל הפוסקים דאם הי' דין חדש כזה מבואר במרדכי איך השמיטוהו הב"י ורמ"א אשר כל יקר ראתה עינם ותמיד שמעתת' דמרדכי בפומהון א"ו דטעות סופר היי בס' המרדכי של הב"ש ובמ"כ עינו הטעו כנ"ל ברור וראיה ברורה למ"ש דהא רש"י כתב שם בפ' הזה' מ"ה ע"ב וצורת' עבידי דבטלה שהמלך פסלה כו' ולכך הוא כדבר שאינו מסוים ושלם ולקמן ממעטינין דבר שאין מסוי' מדכת' כעל ע"כ הרי שמדמה רש"י הך דמטבע לדבר שאין מסוי' ושלם והיינו מה דמבואר שם בדף מ"ז ע"א מה נעלו דבר המסוי' אף כל דבר המסוי' לאפוקי חצי רמון וחצי אגוז דלא עכ"ל וא"כ הגע בעצמך במי שמקדש בחצי פירי אחת והיא שוה פרוטה ויותר לומר דאינה מקודשת לא להזכיר ועוד הגע עצמך לר"נ דאין קונין בפירי רק בכלי דנעל אין מידי אחרינא לא ה"נ בקדושין א"ו דדוקא בחליפין דכתוב כעל ומדרב נחמן נשמע לרב ששת דאמר רק דבר המסוים בעינן הוא ג"כ דוקא בחליפין דכתיב נעל וזה פשוט וברור ועוד הא אנן קיי"ל כרב נחמן בדיני וא"כ לדידי' אין חילוק כלל בין מטבע שיש עליו צורה לשאין עליו צורה לדעת רש"י שם בדף מ"ה ע"ב בד"ה מ"ט דמ"ד עיי"ש דמטבע לא הוי כלי וא"כ הא טעמ' דצורת' עביד' דבטלה הוא רק לרב ששת דלא קי"ל כותי' ולדידיה יש חילוק בין מטבע שיש עליו צורה לאין עליו צורה או שכבר פסלו המלך דדעתו אנסכ' ומש"כ לר"נ דכ"ע אין נעשה חליפין משום דלאו כלי הוא ואינו מחלק כלל א"כ בקידושין דלא בעי כלי מה"ת כחלק ואין לומר דר"נ מודה בהך סברא לרב ששת ונ"מ לענין קידושין דאדרבא מדר"נ כשמע לר"ש דאין ענין זה הילפות' ממנעל שייך לענין קידושין ואף להתוס' שם בד"ה אין מטבע שכתבו דמשבע הוי כלי מודו בהא לרש"י דטעמי' הוי משום דלא הוי דבר מסוי' ובזה כ"ע מודו דבעינין דבר המסוי' דומי' דנעל רק דמ"ד נעשה חליפין מחשיב לו דבר המסוי' דלא סבירא ליה האי סברא דעתי' אצורת' וזה פשוט וברור בכוונת התוס' דהא לא חלקו בזה על פירש רש"י רק הסמ"ע בחו"מ סי' קצ"ה ס"ק ואו כתב ע"ז וצורת' עבידא דבטלה כו' ומ"ה לא סמכה דעת' דהמקנה להקנות ע"י המקח עכ"ל וא"כ לפ"ז י"ל גם בקידושין כן אבל זה תמוה מאוד דא"כ איך אמרינן מדאורייתא מעות קונות רק משום חשש דנשרפו חיטך בעלי' תקנו משיכה ואמאי בל"ז נימא דלא סמכ' דעתו דמקני משום ה"ט א"ו דאף דמאן דסובר ה"ט צ"ל כך דלא סמכ' דעתו עד דמטי' לרשותו כמ"ש בפירש בפ"י בלשון הזה בב"מ מ"ה עכ"ל עיי"ש וא"כ לפ"ז באשה מקודשת דהא נותן לידה ועוד יש לי להקשות להך סברא לפי מה שמפרשינן הגה' מרדכי והסמ"ע דאיך נאחז החבל בתרתין ראשון דנימא דדעתו רק אצורה וע"כ צ"ל שזה עיקר החשיבות יותר מגוף הנסכ' ואיך נאמר דלא סמכ' דעתו עליו משום דעבידי דבטלה א"כ אדרבא אם כן הוא הרי עיקר אצלו הנסכ' ודעתי' אנסכ' והבן ואף דיש לומר בדוחק דשמא אינו רוצה בנסכ' רק במטבע ובאמת אין כאן סמיכות דעת ממש ע"מ די בע"ש ועיי' בפ"י בריש קדושין בתוס' ד"ה בפרוטה דמבואר בדבריו דאף למאן דסובר הגהת מרדכי להלכה היינו לכתחילה ומ"ש שם הפ"י בש"ע ר"ל הב"ש על הש"ע וגם מבואר בדבריו דהתוס' לא חשו כלל. להא אף לכתחילה ואף דמסיק שם בצ"ע בק"א מחליט הדבר עיין שם הלכך ברור דמקודשת וא"צ לחזור ולקדשה ואין להחמיר דחומרא דאתי לידי קולא היא כל זה כתבתי לפי שעה לפי מעוט הפנאי ואי"ה עוד חזון למועד והדין ברור בס"ד והסוגיא זו עמוקה הוא ויש בה הרבה שיטות:

ועיין בקדושין דף כ"ח עיקר דהא דאין קונה לפי שדעתו אצורתא וצורה עבידי דבטלה וא"כ לא הוי דבר המסויי' ואינו דומה לנעל כפירש רש"י ולא משום דלא הוי דעתו להקנות בו דהרי יוכל להוציאה תיכף ושפיר סמכא דעתי' דאם נימא אעפ"כ לא סמכא דעתי' אם כן אדרב' ראוי לומר דאין הצורה עיקר בעניו ודעתו אנסכ' כמ"ש לעיל א"ו דעיקר אצלו מה שיוצא תיכף בשופי והבן:

רק הא דאין מקנה הוא שפיר מהאי טעם דכיון דדעתי' אצורת' וצורת' עבידי דבטלה לא סמכ' דעתי' כיון שלא אתי' לידו ואינו יכול להוציאה תיכף חייש שפיר דילמא עד דלא מטא בידי' מפסלו המלך כ"ז ברור והב"ש עצמו בריש סי' כ"ז ס"ק א' כתב אין מקדשין לכתחילה במטבע ועיין בהריטב"א קדושין ג' ע"א שכתב וכ"ת ואמאי לא מייתינין ראי' לחליפין שאין קונין מדין כסף ממה דקיי"ל דאין מטבע שהוא עיקר כסף נעשה חליפין עכ"ל. אלמא דאשה מתקדשת בכסף מתקדשת במטבע וכן מה שתירץ שם דגזה"כ הוא עיי"ש א"כ א"ע לאשה וז"ב ועיין בהר"ן ריש קידושין ועיין בגמ' דף מ' ע"א מה כסף דקץ ודוק. ועיין בירושלמי ריש קדושין שם על דמתי' דר' חנינא שיש נשים מתקדשת באיסר כו' שם עיי"ש וז"ב. ועיין בספר התקנה בה' קדושין סי' נ"ו סעיף א' בהג"ה עיי"ש ודוק:

תוכן העניינים

השיב משה אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה