השיב משה אבן העזר· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
שאלה סז
עץ עושה פרי החיים. שרשו פתוח עלי מים יפה פרי תואר מגגד שמים לה"ה כבוד אהו' אדו"מו יד"ע ויד"נ הרב הגאון הגדול מעוז ומגדול ני' ע"ה פ"ה עטרת תפארת ישראל מופת הדור והדרו כבוד שמו מו"ה משה ני' האב"ד ור"מ ד"ק אוהעל והגליל:
פתח אמרי נפשי בכפי אשים לבל יתנני אל כף הדחיות כאשר פעמיים ושלש העתרתי עליו בדברי בענינים שונים אך ברוב טובו בטחתי וענותנותו היא תרבני ועל הענין המובא לפני כבודו התפללתי השיבני תיכף ע"י ציר מיוחד שאני שולח ביחוד להתעכב שמה עד בא תשובת מעכ"ת אלי כי ענין נחוץ הוא מאוד לחוות דעתו הרחבה העולה היא למעלה לברר כשמלה בלי פקפוק:
היות זה לי ערך שמנה שנים שבאתי הנה והי' לפני כמה גיטין. ובסדר גט ראשון חזרתי אחר נוסח גט ישן ומסר לי הרב שהי' לפני בואי והי' כתיב בו לוסקא מתא דיתבא על נהר באדר"ק ועל מי בארת. ומחמת שפה"ק אין נותנין שום גיטין ואמרו לי כמה אנשים בעת הזאת שהיו נוסחא הקודמות לכתוב ועל מי מעינות וזה משנים לא כבירים נעשה עפ"י גדולים לכתוב ועל מי בארת ובעת הזאת לא חזרתי לדייק בטעם הדבר מחמ' שנעשה עפ"י גדולים. וכן נהגתי כמה שנים וזה לי ערך שתי שנים שבאתי שמה לסדר גט אחד מפ"ק ושכחתי להביא בידי נוסח הגט לכתוב ממנו. ושמעתי שנמצא בלוסקא גיטין שסידר שמה הרבני מוהרר יצחק מלוסקא חתן הרב מווראניב ושלחתי אליו עבור נוסח הגט ומזה הנוסח נכתב גט שלי ולא דקדקתי בהנוסח שגם הוא כתב עפ"י נוסח ישן שמצא בלוסקא. ושם היו כתוב על נהר באדרק ועל מי מעינות. וכן כתב סופר שלי ומחמת שנשכח ממני כל הענין ועפ"י טעות זה נכתב אצלי שני גיטין לב' אנשים בזמנים נפרדים ור' יצחק הנ"ל כתב עפי' נוסחא זו כמה גיטין ואחר זמן נתווד' לי הענין של הטעות ואחר הוודעי הכשרתי את הגיטין אלו כאשר אפרש שיחתי וכעת נשמע אתי שאיזו אנשים מעוררים ונוקבים בשם חשש פסול על גיטין אלו:
ואשה אחת מהמתגרשים לפני התקשרה להנשא לבעל וזמן החתונה לשבוע הבעל. לזאת אמרתי אסורה נא אל המראה הגדול הזה הוא מעכ"ת להודיעני משפט הענין ע"י ציר מיוחד מוכ"ז להשיב נפשי מגודל המבוכה אשר עמי.
והנה טעמי ונימוקי שהכשרתי בעת הזאת אחר הדרישה והחקיר' שרוב סיפוקי העיר למשרה וכביסה ולשתי' הוא נהר באדראק ומיעוטא הם משתמשים מן בארת החפורים העומדים בתוך העיר או בסופו אך מעין א' יש מחוץ לעיר בתוך התחום חוץ לעיבורה של עיר שמשתמשים קצת מהם לשתי' שטוב הוא לשתי' וגם אמרו לי שמצד השני מחוץ למעבר הבאדראק יש מעיינות שמשתמתשין ג"כ קצתם. והבהמות העיר הרועים שם שותים מהם מסתמא אויבים אפקו לקלא עיי"ש וממילא הכא בידוע שעשו שונא ליעקב ושאר תשמשין לקצת אנשי העיר. ומזה דנתי שמנהג המוקדם הי' מחמת המעיינות ההם. ומבואר ברמ"א סי' קכ"ח לכתוב כל סיפוקי העיר אף אם הם מיעוטא. והב"ש הביא בשם ב"ה לכתוב מעיינות ולא בארת מטעם דגם בארת הם בכלל מעינות דגם זה יש לו מעין אלא שנמצא ע"י חפירה והו"ל כל ספוקי העיר. וטעם מנהג השני לענ"ד הוא מחמת שהמעיינות הם מחוץ לעיר ומצד מעבר הבאדראק והבארת הם בתוך העיר ואף שסיפוק הבארת הוא מיעוטא מ"מ סיפוק המעיינות הו"ל מיעוטא דמיעוט' מטעם שמעין א' הוא מחוץ לעיבורה והנשארים הם מחוץ למעבר הבאדראק ולכך תקנו שלא לכתוב רק רוב סיפוקי העיר הוא של נהר באדראק וגם מי בארת שהם בתוך העיר:
והנה בנ"ד שנכתב שם הנהר שהוא רוב הסיפוק וגם מיעוט זה של מעינות לענ"ד אין שם פסול עליו אף דהב"י הביא בשם מהרי"ף גבי בארת ומעיינות היכא דרוב סיפוקי' מא' מהם וכתב השני דפסול. זו דוקא היכא דתפס המיעוט והניח המרובה אבל בנ"ד שכתב הרוב תשמושי היינו הנהר ולדעת ב' בשם מהרי"ק דאין לכתוב המיעוט כלל רק שרמ"א הוסף וב"ש הביא שכן המנהג לכתוב גם המיעוט מ"מ הא הביא הב"ש שם בשם ב"ה לכתוב מעיינות ולא בארת דגם לבארת שייך שם מעינות דגם להם יש מעיין א"כ יש לפרש דשם מעיינות הנכתב קאי על הבארת שבתוך העיר ועל המעינות שחוצה לה:
ואף דמבואר ברמ"א בנהר שהוא מחוץ עבורה אין לכתבו ובמעיינות ובארת אף בתוך עיבורה אין לכתבו י"ל זו דוק' לכתחילה אבל בדיעבד כיון שכתב הרוב תשמישי שבתוך העיר אלא שכתב גם המיעוט שמחוץ בעיר בודאי אין כאן פסול דיעבד. בפרט די"ל דשם מעינות קאי גם על הבארת שהם בתוך העיר. והו"ל כאלו כתב מעינות ובארת. וטעם דמהרי"ק דפוסל גבי מעיינות ובארות מטעם דלבארת יש להם שם עיקר הנקראים בשם בארת ובתך שם מעיינות הם נכללים דרך אגב וטפל. וא"כ אם הרוב תשמישי' מן הבארת הו"ל הניח העיקר וכתב הטפל היינו המעיינות וכלל הבארת דרך אגב. ובאמת הרוב תשמישי' הם מן הבארת והם העקר אבל בנ"ד שהרוב תשמישי' היא יון הנהר וכתב אותו. רק דהמיעוט הוא מן הבארת א"כ שפיר יכול לכלול אותם עם המעינות שהם ג"כ טפל זה כמו זה ובודאי על שכתב כלל המעינות שהם מחוץ לעיר אין כאן פסול דיעבד רק לכתחילה אין לכותבם א"כ שפיר י"ל דנכלל בתוך שם מעינות הבארת שבתוך העיר והמעינות שמחוץ לעיר בפרט שבנוסח זה ועל מי מעינות נכתב כמה מאות גיטין בשני' קדמוני' וגם עתה במשך הטעות נכתב כמה גיטין והאנשים נפזרים עקבותם לא נודעו אין לנו לעז גדול מזה. ואחר כל תבא נפשי בשאלתי שלא לדחות הענין ויעשה מעכ"ת למען קידוש ש"ש ולמען המצוה כי רבה וכמה תקנות איכא כאן. כי כעת עדיין לא נתפרסם בעיני ההמון ומי יודע בימים הבאים שלא יגבר הקול ודבר קדשו יכניע את הקמים לרעה ואם ישקיט מי ירשיע ומי יבא אחרי המלך מלכי רבנן ופקודתו לדבר קטנה או גדולה. דברי וכול' ה"ק משה דוד אשכנזי חוב"ק טאלטשאווע והגליל:
תשובה בירך לקחת ובירך אשיב לכבוד מחותני ידידי הרב ני'
הנה בדבר שאלתו מה שרוצה לצדד להכשיר מטעם דבכלל מעינות הם הבארות כמ"ש הב"ש לענ"ד אינו דלכל הטעמים שכתב הב"י על מהרי"ק שורש ק"ו שפסל כשכתב מעינות וכל העיר מלאה בארות עיי"ש דלא יסתור דברי הב"ש שכתב כי בארת ג"כ מי מעינות צ"ל דדוקא כשיש מעינות דרך לכלול גם הבארות דרך אגב. אבל לכתוב על הבארות לבד שם מעינות אין דרך כתיבה בכך כי סתם מעינות היינו בלא חפירה לכך הוי כשינה העיר כי העיר הזאת אינה יושבת על המעינות כמ"ש הב"ש בס"ק י"ג בשם הלבוש וזה ברור ולפי' האחד משלשה פירושי' של הב"י דאף אם המעין תוך העיר פסול ודאי צ"ל דאינו נכלל הרוב בהמיעוט. א"כ לפי"ז בנד"ד אם נימא דכל מעין שהיא חוץ לעיבורה של עיר ואין רוב תשמישי העיר ממנו אין לו שייכות להעיר ואין לכתבו א"כ צ"ל דמעינות קאי רק על הבארות וזה אינו כמ"ש א"כ י"ל דהוי כשינה העיר דהא לא יתבא על מעינות ואם נימא דמ"מ יש להם שייכות להעיר כיון שהם בתוך התחום ואין בזה שינה העיר בדיעבד עכ"פ. א"כ גם אם לא הוי אמרינן כהב"ש דהבארות הוי בכלל מעינות לא הוי כאן כלל חשש פסול דיעבד דהא אין כאן חשש רק שלא כתב הבארות וזה בודאי כשר אם כתב הנהר לבד כמבואר בב"י ובזה כ"ע רק שמנהגינו לכתוב כל סיפוקים וא"כ כיון שכתב הנהר ורוב סיפוקי' ממנו אם השמיט א' מן המיעוט סיפוקי' דהיינו הבארות אין כאן בית מיחוש ומכש"כ לדברי הב"ש שנכלל ג"כ הבארות כיון שהמעינות יש להם שייכות ואידי ואידי מיעוט נינהו והרוב הוא רק הנהר וא"כ דין זה תולה רק בזה אם יש להמעינות שמחוץ לעיבורה של עיר שייכות להעיר או לא:
ונחזי אנן דהנה בהגהת מרדכי פרק מי שאחזו כתב על הנהרות שתוך התחום הוי בכלל העיר והביא ראי' מפרק כל הבשר גבי שמעתין דכחל דאמר אכלינהו חוץ לתחום וכתב עוד אן בנדרים פרק הנודר מן הירק לא משמע כן אלא תוך עיבורה של עיר הוי כתוך העיר. דאמר התם הנודר מן העיר מותר לכנוס בתוך תחומה ואסור לכנוס בעיבורה. וקאמר ר' יוחנן דאמר קרא ויהי בהיות יהושיע ביריחו והכתיב ויריחו סוגרת ומסוגרת אלא ש"מ בעיבורה הוי קאי ופריך דילמא בתחומה ומשני דכתיב ומדותם מחוץ לעיר והתם גבי מדת תחומין קאי וקרי לי' מחוץ לעיר עכ"ל והביאו הב"י והנה באמת סותרין א"ע הסוגיות. והנה שם בפרק כל הבשר דף ק"י ע"א משמע פשט' דשמעתת' דרמי הוי מאתרי' דר' יודא ודעתו לחזור הוי וא"כ לא רמינן עליו חומרא דמקום שהלך לשם רק מפני המחלוקת וכל שבתוך התחום יש לחוש למחלוקת אך הר"ן בפסחי' בפרק מקום שנהגו שם בהאלפס ורבה בב"ח לית לי' נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם עיי"ש בהר"ן שהאריך קצת. דכל היכא דאסור רק מפני המחלוקת בצינעה שרי וכתב על זה וז"ל ועובד' דרמי בר תמרי דאכל כחלי בפומפדות' והקשו עליו מדתנן נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם:
ואהדר דבחוץ לתחום אכלתינהו בדין הוא דבתוך התחום נמי הוי שרי בצינעה אם היה דעתו לחזור. אלא דבעי לשנוי אפי' אין דעתו לחזור דשרי דחוץ לתחום אכלתינהו כו' עכ"ל הר"ן ז"ל ור"ל דאם אין דעתו לחזור למקומו דאז אסור מדינא כמקום שהלך שם. מ"מ קודם שנכנס לתחומ' כא הוקבע כאנשי העיר ומותר עדיין. אבל לאחר שנכנס לתחומ' הוקבע כאנשי העיר מדינא ואסור אפילו בצנעה וז"ב בפי' דברי הר"ן וכן קיי"ל בש"ע או"ח ה' י"ט סי' תצ"ו סעיף ג' דכל שהגיע לתחום הוקבע להיות כמותן ועיי"ש מ"א ס"ק זיין. ועיין בש"ע א"ח ה' פסח סי' תס"ח סעיף ד' ובמ"א שם ס"ק ח'. ועיין באשל אברהם של בעל פ"מ באו"ח סי' תס"ח ס"ק ה' שכתב עושה במדבר תוך תחום העיר עיי"ש ונשמט ממנו דברי המ"א סי' תצ"ו ס"ק ז' הנ"ל שכ' דחוץ לתחום מקרי מדבר עיי"ש מי' אף שנשמט ממנו אז דעת המ"א מ"מ לענין דינא לא משתבש. עיין בפר"ח בסי' תס"ח שכתב מ"ש לעיל בשם הרמב"ן דפירש מדבר ר"ל חוץ לתחום אינו מחוור אצלי עכ"ל. ועיין במלחמות שם בפרק מקום שנהגו ועיי"ש עוד בפר"ח מ"ש וכן הא דקתני דכל שאין דעתו לחזור נותנין עליו חומר' מקום שהלך לשם בכל גווני היינו כשהגיע לתחומ' של עיר וכו' עיי"ש:
והנה באמת תמי' לי על הר"ן דהא בגמ' פרק כל הבשר משמע דכבר הוי בסורא ונקטינהו לכחלי דשרי' בני סורא רק דאכלינהו חוץ לתחום וא"כ אם אין דעתו לחזור מה מועיל מה שאכל חוץ לתחום הא כבר הוקבע להיות כמותן מדינא כיון שכבר היה בעיר וכמ"ש הפוסקי' עיי"ש בפר"ח ובלבוש וא"ז סי' תצ"ו ובאשל אברהם של בעל פ"מ שם בסי' תס"ז ס"ק ז' ובסי' תס"ח ס"ק ח' ט' ובמחצית השקל סי' תס"ח ס"ק ח' ובתצ"ו ס"ק ז'. ועיין עוד בפר"ח ה' יו"ט סוף סי' תצ"ו שמחליט התירץ של הר"ן ואם נימא דכל שלא דר עדיין י"ב חודש לא הוקבע להיות כמותן עיין באשל אברהם של בעל פ"מ שם בסי' תס"ח ס"ק ח' א"כ הדרא קושיא לדוכתא אפילו תוך התחום שרי בצינעה ות יה גדולה על הפר"ח ועל כל האחרוני' איך לא הרגישו בזה. ועיין בהרא"ש ז"ל שם בחולין דדייק מהא דנקטינהו לכלהו כחלי דאפילו של מניקה שרי. וכמדומה שהיה להר"ן ז"ל גירסא אחרת בגמ' דפרק כל הבשר. ועיין בפר"ח או"ח בסי' תס"ח איך הוא מעתיק לשון הגמ' שכתב שם וכדגרסי' בפרק כל הבשר רמי בר תמרי וכו' עיי"ש. ואם כך היה הגירסא לפני הר"ן כמו שהעתיק הפר"ח ודאי דלא היה ק"מ על הר"ן. אך אין כראה שיהיה זה גרסא אחרת רק שהפר"ח קיצר בהעתקת לשון הגמ' וזה גרם לו שלא הרגיש בקושיתי הנ"ל ויהי' איך שיהי' הסכימו הפוסקים לדינא דכל חוץ לתחום לא נקבע כאנשי העיר ומשבר לתחומ' נקבע כאנשי העיר לרוב הפוסקים בין לקולא ובין לחומרא. ולהחמיר לכ"ע. עיין בש"כ יו"ד סי' רי"ד ס"ק חית ובחק יעקב הלכו' פסח סי' תס"ח ס"ק ט'. וגם אלו הפוסקים דסוברים דדוקא לחומרא לאו משום דלקולא לא אמרינן דתחום הוי כעיר דהא אפילו בעיר עצמו סוברים דדוק' לחומרא עיי"ש. ועיין במרדכי פ' כל הבשר א"ל חוץ לתחום אכלתינהו וז"ל שם מכאן נהגו העם שנא לנהוג חומרי המדינה ומנהגה אלא בתוך התחום כמו שעושין תקנות לשום דבר ומחרימין על מי שעבר על תקנתם ואם יש אדם שעובר על תקנתם חוץ לתחום המדינה לא עבר על החרם שאין תקנתם נוהגת אלא בתוך תחומה ועיי"ש במרדכי שהניח בצ"ע מהא דנדרים והנה באמת הי' תמיה גדולה כיון דבנדרים למדו עקרא מפורש דהתחום הוי חוץ לעיר מאין הרגלי' דנידון כעיר ותיכף בהשקפ' מהראשונה עלה על דעתי לחלק בין הא דלענין מנהגי איסור והיתר ובין הא דנדרים דבנדרים הנך אחר לשון בני אדם ובלשון בני אדם לא מקרי עיר ולענין דינא הוי כעיר אבל דחיתי התירץ הנ"ל כיון דמקרא מפורש נפקא דהוי חוץ לעיר עה"ת נימא דהוי לענין דינא כעיר. עיין היטב בגמ' דנדרים פ' הנודר מן הירק דף נ"ו ע"ב עיי"ש.
והנה ראיתי אח"כ ביש"ש פרק כל הבשר סי' נ"ג שתירץ לקושיא זו שאין דקדוק משם כלל דודאי דעת הנודר אינו אלא העיר ממש ותוך התחום לא הוי בכלל העיר בפרט בנדרים שהלך אחר לשון בני אדם. אבל לענין איסור נגרר כל התחום אחר בני העיר לפי שהוא מהלך בני העיר אפילו בשבת. ומש"ה כל מה שגזרו בני עיר או נהגו איסור מקודם נתפשט אותו הדבר על כל בני יושבי התחום. וה"ה מי שבא במקרה בתוך התחום אבל חוץ לתחום לאו דעתייהו עלייהו עכ"ל והש"ך ביו"ד הלכ' נדרים סי' רי"ז ס"ק ל"ה כתב וז"ל בעיבורה ואע"ג דלענין שאר דברים תוך התחום דין עיר עליו כמו שנתבאר באו"ח סי' תל"א ור"ס תקע"ז ולקמן סי' רכ"ח סוף סעיף ל"ג בהג"ה ש"ה בנדרים דהלך אחר לשון בני אדם שאינו אלא תוך שבעים אמה ושירי' וכ"כ מהרש"ל פ' כל הבשר סי' נ"ג עכ"ל הש"ך. והנה על דברי הש"ך ז"ל ודאי קשה קושיתי ואף לדברי היש"ש בעצמו. דמשמע קצת דאין עיקר תירוצו מחמת הא דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם רק כתב זה לסניף ועיקר תירוצו הוא דודאי לא הוי בכלל עיר ממש רק דמי נגרר אחר העיר לכל הדברים משום שהוא מהלך בני העיר אפילו בשבת כן אבל בבירור כונת מהרש"ל ולא כהש"ך ולפי"ז ל"ק קושיתי כלל דבאמת אף דמבואר מקרא דנקרא חוץ לעיר מ"מ יתכן דנגרר אחר העיר מי' נראה דגם כונת הש"ך כן הוא דודאי בכלל עיר לא הוי כמבואר מקרא רק דמ"מ דינו הוי כמו העיר. ולכאורה קשה מ"מ מפני מה לא נאמר גם גבי נדר דדינו הוי כמו העיר. לזה כתב הש"ך דנדר תולה בלשון. א"כ אין זה בכלל הנדר. ודוק כי נכון הוא:
מי' מ"מ הטעם שכתב מהרש"ל לפי שהוא מהלך בכי העיר אפילו בשבת הוא טעם קלוש מאוד. ובאמת קודם שראיתי ביש"ש עלה על דעתי לומר כן דלא הוי כעיר ממש ונא נקרא עיר. לכך בנדרים לא הוי בכלל הנדר. אבל בשאר דברים אף דלא הוי עיר מ"מ נגרר אחר העיר וטעם הדבר נ"ל דמחד קרא נפיק דמהאי קרא גופי' דנפיק דנקרא חוץ לעיר דכתיב ומדותם מחוץ לעיר. מהאי קרא גופא משמע להו לחכמי הש"ס דנגרר אחר העיר מדצוותה התורה ליתן מדה זו לכל עיר ועיר מערי הלוי' גילתה לנו התורה דעד שיעור מדה זו שייך להעיר ע"כ נגרר אחר העיר בכל הלכותי' זה נ"ל ברור ואמת בס"ד:
א"כ לפ"ז יצא לנו מזה בבירור דתוך עיבורה עקרי עיר ממש ותוך התחום אף דלא עקרי עיר ממש שייך לעיר והנה סמוך לעיר ודאי מקרי וכדאית' בריש מס' מגילה ב' ע"ב דשיעור דמיל הוי סמוך ועיין בגמ' מסכ' פסחים דף ס"ג ע"ב פליגי ר"י ורשב"ל אי בעינן על בסמוך או לא ועיי"ש בתוס' ד"ה לא אמרינן. והמעיין שם היטב יראה דכ"ע מודים דיתכן לפרש על רק על סמוך וכמו ועליו מטה מנשה. וכמו בהר גריזים. רק ר"י סובר דכל היכא דא"ש לשון על אף בלא סמוך כמו לא תשחט על חמץ שפירושו שיש חמץ לשוחט או לזורק או לאחד מבני החבורה לא בעינן סמוך דאף בלא סמוך חייב. ורשב"ל סובר דדוקא סמוך בעינן אבל כ"ע מודים דעל שייך לומר על סמוך וז"ב. ואף דשם למאן דבעינן סמוך בעינן סמוך ממש שיהיה עמו בעזרה לק"מ דודאי כל א' לפי ענינו דעל עיר שייך לומר סמוך לו היינו תחומו. אבל על איש פרטי ודאי לא שייך לומר סמוך רק סמוך לו ממש וז"ב. ועיין במנחות דף צ"ח ע"א ועיין ברמב"ם פ"ה מהלכ' תמידין ומוספין הלכה ב' דפסיק כרבי בבזיכי לבונה דעל הוא בסמוך ולא בעינן עליו ממש. ועיין במס' סוטה דף ל"ז ע"א בתוס' ד"ה מאי על דמבואר שם דכ"ע בהא דהר גריזים דעל בסמוך הוא. וגם מבואר שם בתוס' דאף אלו שהן למצות מן המובחר על ממש מ"מ בדיעבד כשר בסמוך. א"כ כאן בגט מתא דיתבא על ודאי שייך לומר על בסמוך דהיינו כל שהוא בתוך התחום הוי סמוך לעיר. דבעיר הוי סמוך בתוך התחום וממילא כיון דנהר או המעין הוי סמוך לעיר ממילא הוי העיר סמוך לנהר או מעין דידיעת הפכים בשוה וז"ב ובפרט דכבר הוכחתי דהתחום שייך לעיר. ומה"ט א"ש מ"ש הפוסקים בנהר אף שמחוץ לעיבורה שכותבין ולא הוי כשינה העיר דודאי הוא מטעם זה שכתבתי דעל בסמוך הוא ואף שמחלק הב"ש בין כהר למעין היינו ודאי לכתחילה משום דנהר יותר מפורסים ראוי לכתחילה לכותבו טפי ממעין. אבל בדיעבד מה"ת נימא דהוי כשינה העיר כיון דעל בסמוך משמע ותוך התחום היינו סמוך. ואמת הוא דיש מעינות תוך התחום א"כ מאי שינה העיר איכא וכבר כתב הנהר שרוב סיפוקי' מממנו וכיון דהמעינות אמת א"כ גם הבארות נכללין בהן כמ"ש הב"ש. וגם אם לא היו נכללין אם השמיט המיעוט כשר. אף שכתב מיעוט א' דהיינו מעינות. הלא המיעוט אינו מעכב אם כולו או מקצתו. לכך נ"ל ברור כשמש דאין בזה שום בית מיחוש. והגיטין כשרים בדיעבד. וחלילה להוציא לעז עליהן רק לכתחילה ודאי יכתוב ועל מי בארות כמו שתיקנו הגדולים כי האמת אתם לענין לכתחילה וז"ב כשמש בס"ד. ובודאי דהוי ק"ו ב"ב של ק"ו משינה בנהר דכשר דודאי יותר מסתבר לומר דהוי שינה העיר. דהא העיר פלוני לא יתבא על נהר פלוני ואעפי"כ כתבו הפוסקים דכשר. דכיון דיתבא עכ"פ על נהר לא הוי רק שינה נהר. מכש"כ כאן דלא הוי שינה העיר כלל כיון דאמת הוא דסמוכה למעינות דכשר בדיעבד. וז"ב בס"ד.