השיב משה אבן העזר· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
שאלה סד
אליו פי קראתי הכרתי והפלתי אומר לחכמה אחותי הוא ניהו כבוד אהו' הרב הגאון החריף המפורסם לשבח ולתפארת צמרת בן אדרת גולת הכותרת כל רז מאתו לא נעדרה אור ישראל וקדושו ע"ה פ"ה כש"ת מוה' משה טייטלבוים האב"ד ור"מ ד"ק שינאווע אור תורתו לעולם יזרח:
אחדר"ש עת לחננה עבור נפש עגומה היא אשה א אלקע מכפר ואלי' שנשארה עגונה מבעל נעורי' ובכה תבכה במר נפשה להתיר הכבלי עיגון שלה היותה רכה בשנים וזרע אין להם לכן אמרתי אל מי מקדושים אפנה אם לא אל פמכ"ת הרמה ממנו יתד וממנו פנה אי לזאת אליו אשא נפשי בשאלתי:
מעשה שהי' כך הי' בחודש מרחשון העבר הלכו כמה אנשים מאנשי קהלתינו עם שני גאלעריס לווארשי ובתוכם הי' גם בעל האשה הנ"ל שמו ר' איציק מוואלי' וסמוך ל"ק קרעשוב עמדו הספינות לצורך לינה והאגיילעריס עמדו לא רחוקים זה מזה ונסר הי' מונח עליהם כדי לילך מזה אל זה והלך ר' איציק הנ"ל עם איש אחד עמו מגאליר אחד אל השני כי שם בשלו בישולם לסעודת לילה ובהיותם שם על הגאליר השני אחר שנתבשל תבשילם ורצו לחזור להגאליר השני עמד רוח סערה מאוד עד שנחרדו כל האנשים שבספינות ולקח ר' איצק הנ"ל תבשילם וגם האחר שהי' עמו שמו יעקב שמעון והלך ר' יעקב שמעון ראשונה ור' איציק אחריו ובא ר' יעקב שמעון בחזרה על הגאלר ור' איציק לא בא ומגודל החרדה מרוח סערה לא הרגיש ר' יעקב שמעון ולא השגיח אם בא גם ר' איציק ותיכף אחר ביאת ר' יעקב שמעון נח הרוח מסערתו ושאלו האנשים שהיו בספינה היכן איצק והשיב ר' יעקב שמעון הלא הולך אחרי עם הקדירה ותבשיל שלו יכול להיות שחזר להגאליר השני ולא הרגשתי בו מחמת הרוח שהי' סוער מאוד ובקשו תיכף ולא מצא אותו והלכו תיכף עם טשולניס לחפש אחריו כי הלבנה היתה מאירה מאוד אחר שנח הרוח ונתפזרו העבים ולא מצאו דבר אפילו הכובע שלו וביום שלאחריו הרבו לחפש ונתעכבו יום שלם עם הספינות וחפשו ולא מצאו והודיעו האנשים שבספינה הדבר המאורע הנ"ל לפ"ק ויוסיפו קרובי אשתו לחפש אחריו והי' להם הוצאות מרובים ולא הועילו כלום ולא מצאו אותו ונשתקע הדבר מחמת קרישת הנהרות וכמה אנשים אמה שיכול להיות שהרוח סערה נשאו לאיזה מקום ביבשה ועתה זה שני שבועו' נמצא איש א' סמוך ל"ק אוליינוב על החול סמוך לנהר סאן ושלחו הב"ד מק"ק הנ"ל שליח מיוחד לפ"ק שיבאו האנשים המכירים אותו וגם אשתו תבא ונסע מכאו שני אנשים והכירו אותו הטיב היינו ה"ה מו' בנימין מלמד שר' איצק הנ"ל הי' אצלו ריש דוכנא מילדותו עד הנישואין שלו היינו משך חמשה שנים רצופים והשני שמו ר' הירש שהי' עם ר' איצק הנ"ל בצוותא חדא ריש דוכנא אצל המלמד הנ"ל ור' הירש הי' ג"כ בספינה עמו בעת שאירע המעשה הנ"ל והעידו העדים בפני ב"ד הצדק ד"ק אוליינוב על הסימני' שהיו בו דהיינו שאזנו אחרת הי' גדולה כראוי ואזנו אחת הי' קטנה עד שבבחרותו היו הנערים קורין אותו בשם כינוי קעלברין אוער ואחר שראו אותו הכירוהו בט"ע היטב כי הי' פרצוף פנים שלו שלם ולא נפחת ולא נחסר כלום וגם אשתו אמרה הסימני' שבגופו הנ"ל וגם אמרו סימני' שבבגדיו היינו הקאפטין שעליו הי' של אנגין צבע גרין עם שני שטראצקלוך שמאלע באלייגט עם קרסי ברזל פלאמשיגע הטלית קטן הי' של ציץ והגיד ר' הירש התמונה מהציץ היינו שהציץ הי' עם קעמרליך עגולים מלאכת התפירה הי' אן רר זייט צו גוקנעפילט אונ פארונט איין טעשיל זאקין ברעסליר בלאע שטי ועל חדשים בלא מסמרים החגורה של שערזי דראן גקלעצילט קלעצליך קטנים וכ"ז הגידו קודם שראו אותו ואת בגדיו והלכו הב"ד מאוליינוב וראו בעצמם שכיונו כל הסימני' שבגופו ושבכליו וגם בפני ב"ד דפ"ק העידו שהכירו אותו בטב"ע בגופו ובפניו וגופו הי' שלם רק שקצת בשר מירך א' נחסר שאכלו הכלבים בהיותו מונח ביבשה ור' הירש הנ"ל אמר שהכיר הבגדים שלו בטב"ע ג"כ היינו השטיוועל הכיר מלאכת של איזה בע"מ מפ"ק המה וגם שאר בגדים שהי' שלמים הכיר אותם בטב"ע פ"כ השאלה עם כל הקורות אותו:
והנה באגרת שכתבו הב"ד ד"ק אוליינוב מבואר שהמה מסופקים על הסי' שבגופו הנ"ל אם הוא סי' מובהק ביותר מאחר שלא נמצא הדבר מפורש בשום פוסק שאזנו אחת גדולה ואחת קטנה היא ס"מ ונוטה דעתם קצת לצרף בזה סימני' שבכליו כדעת כמה גאונים וגם מחמת שטלית קטן לא מישלי אינשי כדאיתא בבאר היטב סי' י"ז ס"ק ע"א בשם מהר"י מטראני ולא החליטו הדבר בהיתרא כמבואר באגרת שלהם והנה מה שרצו לצדד התירא מחמת צירוף סימני' שבגוף ושבכליו אני מסופק בדבר אם הסימני' שבכליו שאמרו העדים המה סימני' אמצעים כי כב בגדיו הי' כדרך שלובשים רוב בני אדם בעתים הללו ודומה רק כחיורי וסומקי המבואר בש"ס יבמות ד' ק"ך ע"ב דאף אי אמרינן סימני' דאורייתא דאז לא בעינן רק סימני' אמצעים אעפ"כ אינו מועיל סי' זה כמו שפירש רש"י שם וז"ל שאין זה סי' דהרבה יש שחורים ולבנים ואדומים לכן גם סברת מהרימ"ט הנ"ל אף דטלית קטן לא מושלי אינשי היינו אם הי' בו איזה סימן אמצעי עכ"פ והסימן שאמרו היאך הי' מלאכת התפירה של הטלית קטן ג"כ אינו סימן מחמת שבעתים הללו רוב בני אדם טליתות שלהם בזה התמונה. וכן פי' הד"מ שנדפס על הטור א"ע סי' י"ז בס"ק ל"ב על מ"ש בתשובת מהר"מ פדוואה סי' ל"ו דאם הכירוהו ע"י סימני' שבבגדיו במקום דליכא למיחש לשאלה כגון שארו שנפל למים באותן הבגדים נאמן להעיד ופי' הד"מ דבריו וז"ל ואע"ג דסימני' שבכליו לא מהני היינו דווקא בסימני' דחיורי וסומקי דיש הרבה כיוצא בהם אבל בס"מ בבגדיו ובמקום דליכא למיחש שמא שאל עכ"ל ע"ש וה"ה מ"ש במהרימ"ט לצירוף סימני כלים היינו בס"מ אמצעים ולא סימני' גרועים כחיורי וסומקי דבזה כתב רמ"א דאפילו מאה סימני' אינם כלום (ויכול להיות מחמת שר' הירש הגיד שהקאפטין הי' עם ב' סטראצקליך שמאלע וגם הציץ שעל הטלית קטן הוא צבוע קעמרליך עגולים מחמת שכעת אין דרך רוב העולם ובפרט אנשים רכים בשנים כמותו לילך בבגד עם סטראצקליך לכן שפטו הב"ד דק"ק אוליינוב דסי' אמצעים המה אך אני מסופק מאוד בדבר ולענ"ד נראה לצדד התירא חדא הגם שאינו מבואר בשום פוסק הסימן שינוי אוזן הנ"ל אטו תנא כי רוכלא ליחשוב וליזול וכי לא די לנו במה שביאר הרב רמ"א ז"ל סי' י"ז סעיף ד"ד מה המה סימני' מובהקים ביותר וז"ל כגון שהי' לו יתיר או חסר או שינוי באחד מאבריו עכ"ל ואין לך שינוי באחד מאבריו גדול מזה שהוא דבר שלא נמצא באחד מאלף ומה שמבואר באגרת מאוליינוב שלא מצאו בשום פוסק הדבר הזה היינו שלא מצאו באיזה שו"ת מפוסקים אחרוני' אזכרה מזה נראה שמעשה ושינוי כזה אינו בנמצא לכן לא בא מעשה כזה לידם ומזה נראה שהוה ס"מ ביותר ואם תאמרו וכי יש שינוי גדול ממי שרגליו עקומות והפוכות דאיתא בשו"ת מור"מ לובלין דלא הוי ס"מ הביאו הבאה"ט בס"ק ע"ד הנה התשובה הנ"ל אין בידינו אך לענ"ד נראה דעת מהר"ם הוא מחמת שכל דבר שינוי באבריו של אדם שיוכל להשתנות אחר הלידה הוי רק כמו רושם בגופו שהביא הרמ"א כאן ובב"ש ס"ק ע"ד מביא ב' פירושים ע"ז לפירש המ"ב לא נקרא ס"מ ואף לפי הכרעת הט"ז כשמכוון המקום הוי ס"מ היינו משום דזה דמי כנקב יש בצד אות פלוני לכן הוי שפיר ס"מ משא"כ כשאין מכוון המקום שבאבר אף שאומר באותן אבר הוי רושם הוי רק כמו נקב יש בצד תיבה פלונית דלא הוי ס"מ ולכן גם שינוי אברים שבגוף שיוכל לבא השינוי ההיא מחמת מקרה ממקרים האנשים ע"י נפילה או ע"י חולי אינו ס"מ לכן גם ברגליו עקומות והפוכות שהדבר יכול להתהוות ע"י מקרה וכן מצינו בש"ס מועד קטן דבר אבין ובר קיפוק איתהפכו כרעיהו ובזה לא שייך מכוון המקום לכן לא הוי ס"מ ביותר משא"כ השינוי הנראה לעין כל שנולד בשינוי הזה ואינו עשוי להשתנות כמו שומא נראה פשוט דהוי ס"מ וכן בתשובת מהר"מ פדוואה סי' ל"ו איתא שהתיר אשה ע"פ עדות יהודי א' מונח על שפת הים ואמר שהכיר אותו בזקנו שהי' חד וחוטמו היתה דקה וחדה יותר מהראוי ובראש החוטם הי' גס וזקוף מעט וכתב ע"ז מאחר שהי' בו ס"מ בגופו וכי גרע סי' אוזן הנ"ל מזה לכן נלע"ד שזה הוי ס"מ ביותר בנופו שיש להתיר האשה הנ"ל אף שנשתהה אחר שפלטתו המים:
עוד נראה לענ"ד דאף אם ימצה איזה חולק ע"ז לומר שלא הוחלט הדבר להחזיק הסי' זה לס"מ עכ"פ לא יחליט שום אדם לומר שאיני ס"מ אעפ"כ יש למצוא להאש' פתח תקוה ע"י ס"ס כיון שהעדים הכירו את הנטבע הנ"ל גם בטב"ע הגם דבנשתהה לאחר שהועלה מן המים מבואר בסעיף ד"ו שאין מעידין עליו ע"י טב"ע רק ע"י ס"מ ביותר אך מסקנת הרמ"א בסעיף ך"ח שכתב ויש מחלקים דכל מי שהי' אצלו כו' ומי שלא ראה הטביעה ואומר שמכירו בט"ע מעיד עליו ומסיק הב"ח דזה דעת הרא"ש דמי שראה הטביעה אינו מעיד אא"כ העם ראוהו מיד ויש לו טב"ע עם סימני' שאינם מובהקים משום דבראה הטביעה חיישינן שאומר בדדמי לכך לא מהני טב"ע לחוד אבל מי שלא ראה הטביעה מהני ט"ע בלא סימני' ע"ש ס"ק פ"ז ובשני עדים לא אמרינן דאמרי בדדמי אפילו ראו הטביעה והנה בנד"ד שום אדם לא ראה הטביעה וגם העד ר' בנימין לא הי' עמו על הספינה ואף דידע מהטביעה מהקול וידע הוי כמו ראה לדעת הריב"ש אך אעפ"כ קצתן אמרו יכול להיות שהרוח נשאו ואף גם מחמת שתולין במצוי תלו גם הדבר זה שודאי נטבע בנהר מ"מ כתב הרא"ש הביאו הבאה"ט ס"ק כ"ג דאפילו למ"ד שמע הטביעה ראה מיקרי היינו דווקא כשידע ידיעה אמיתית אבל אם לא ידע אלא מכח השמיעה וקול הברה לא וגם הר"א ששון מתיר ע"פ דעת כל הפוסקי' אחרוני' בלא ראה הטביעה אפילו שמע הטביעה ולפ"ז בנ"דד שהכירו אותו ב' עדים ולא ראו הטביעה מכ"ש לפי טעמו של הרא"ש הנ"ל אפילו בנשתהה מהני טב"ע אך בס"ק צ' כתב הב"ש מה שלא ביאר הרמ"א בדבריו דא"צ לראות מיד בלא ראה הטביעה משום דחושש לדעת בעל המאור דס"ל אף בלא ראה הטביעה צריך שיראה לאלתר ומביא הב"ש ב' דיעות בפירוש דברי הרא"ש דעת מהרל"ב דדעת הרא"ש אף בלא ראה הטביעה צריך שיראה מיד משום דאח"כ י"ל שאינו יכול להכירו משום שהמת נשתנה ולפ"ז אף בשני עדים צריכים לראות מיד או אפשר לומר אפילו זה שלא ראה יכול להכירו שאומר קצת בדדמי ובב' עדים ליכא חשש זה עכ"ל ע"ש ולפ"ז יש כאן ס"ס המתהפך ספק אם הסימן שבאזנו הנ"ל הוא ס"מ וזה מהני אפינו בנשתהה ואת"ל שאינו ס"מ שמא הלכה כהרא"ש וטעמו הוא משום שאומר בדדמי אף מי שלא ראה הטביעה דבב' עדים לא שייך בדדמי וניתרת ע"י טב"ע לחוד וכן להיפך ספק אם הלכה כמ"ד דבשני עדים מהני טב"ע אף בלא ראה לאלתר ואת"ל בעינן לאלתר שמא הוא ס"מ בגופו הנ"ל והוי ס"ס המתהפך והבאה"ט מביא ס"ס כזה בשם הכה"ג וז"ל הבאה"ט ולעיל ס"ק פ"ח כתבתי בשם ככה"ג דבעיגונא דאיתתא אין מתירין מטעם ס"ס ואפשר לומר בס"ס המתהפך שאני עכ"ל והנה מצאתי חילוק נכון בספר מנחת יעקב בקונטריס הספיקות דין י" ס"ק ח' על מה שכתב הש"ך שם דאם השני ספיקות שם א' אינו ס"ס כמ"ש התוס' בשמעתא דפ"פ דשם אונס חד הוא פי' המ"י שם דכוונת התוס' הוא משום דהס"ס אינו מתהפך לכן הוי רק ספק א' יע"ש דהחילוק ההיא גם בנד"ד ואין להאריך בדבר המבואר בספר המצוי ביד כל מורה לכן גם בנד"ד אף ששני הספיקות המה אם זהו ר' איצק שמת או לא מ"מ הוי ס"ס:
אך לכאורה אפשר לומר לגרוע כח הס"ס הנ"ל מחמת שזהו ספק מחמת חסרון ידיעה שאנחנו מסופקים בהסימן אם הוא ס"מ או לאו אך נראה דז"א רק בדבר שיש לו בדיקה ובדורות הראשונים היו בודקים כמו בנשבר הגף ספק קודם שחיטה או אחר שחיטה שבסימן י"ג או בחשש עיכול ניבי שבסימן כ"ה או באיסור שנתערב בהיתר והוא לפנינו ואי אפשר לעמוד על שיעורו שבסי' צ"ה שזהו מקרי ספק מחסרון ידיעה שאנו מסופקים והבקי יכול לשער ולבדוק משא"כ בנד"ד אף אם יאמר איזה חכם שאין זה ס"מ ואחר יאמר שזהו ס"מ זהו מחמת שכל אחד ידמה הדבר הזה זה ידמהו לס"מ וזה ידמהו לסימן שאינו מובהק ואין זה דומה רק לספיקא דפלוגתא ובפרט שלדעתינו יותר מסתבר לומר שהוא סימן מובהק גמור. וגם אין לגרע הכרת טב"ע מחמת דלהרא"ש והטור צריך שיהי' כל גופו שלם וכאן נחסר בשר שעל הירך כנ"ל יעוין בתשובת ב"י הביאו הבאה"ט בסעיף ד"ה ס"ק ע"ט שזה נקרא שפיר כל גופו שלם כיון שאינו חסר אבר:
והנה אחר כותבי זאת ראיתי בשו"ת ח"צ שאלה ק"א שכתב שם בקצרה לאיזה חכם וז"ל לענין הסימני' נלענ"ד ברור שאין כאן ס"מ ואי מספקא כן נראה שאין להכניסו בספק דחסרון ידיעה אינו ספק עכ"ל הנה לענ"ד אין לדמות זה לנ"ד משום שהוא ז"ל החליט מתחלה שאין כאן ס"מ הוי הדבר הזה ברור לדעתו אך בדרך את"ל כתב ואי מספקא לן אין להכניסו בכלל ספק ונד"ד היא להיפך דלפי הנראה דבר ברור הוא שזהו ס"מ אך למי שאינו רוצה להחליטו בס"מ עכ"פ יודה שיותר קרוב הדבר לומר שהיא ס"מ משאינו ס"מ ויכול להיות שבזה מודה גם הגאון בעל ח"צ ג"כ שיש לעשותן עכ"פ סניף להתירא מחמת ס"ס. ועוד זאת שבתשובת מ"ב הביאו השיך י"ד סי' נ"ה דלענין ס"ס לא איכפת לן מה שהיא חסרון ידיעה והט"ז בי"ד סי' פ"א כתב בס"ק ד' דבדבר שאין שום אדם יכול לעמוד על הבירור בזמן הזה לא מיקרי חסרון ידיעה וכן היא במ"י בקונטריס הספיקות ס"ק מ"ו ונד"ד של השינוי באדם הנ"ל לדעתי אין אדם יכול לומר עליו כי הוא זה סימן שאינו מובהק לכן יש לסמוך גם על הס"ס הנ"ל:
עוד יש סברא להיתרא מחמת שהעד ר' הירש הנ"ל שהי' עמו בספינה אמר שהכיר הטלית קטן בטב"ע וטלית קטן לא מושלי אינשי לכן אף שהסי' שבבגד הנ"ל אינו סי' עכ"פ טב"ע מהני אף בנשתהה שבגדים אינם משתנים מחמת שהי':
וגם זולת סברת טלית קטן לא מושלי אינשי יש סברא להתיר מחמת סי' אמצעי שבגופו ומחמת טב"ע שבכליו מחמת ממ"מ אי סי' דאורייתא מהני סי' אמצע שבגופו ואי סי' לאו דאורייתא אז לא חיישינן לשאלה יש להתיר ע"י טב"ע שבכליו וכמ"ש הב"ש סברא כזו בשם מהר"ל מפראג סי' י"ז ס"ק ס"ח ע"ש ובזה לא שייך סתירות הב"ש שכתב נגד סימן מובהק שבכליו וז"ל דאף אי סימני' דרבנן ואז צריכים ס"מ ביותר אז ממילא לא חיישינן לשאלה כי בעינן ס"מ ביותר ואם יש חשש שאלה אז ליכא ס"מ ביותר כ' ע"ש דזהו רק סתירה נגד ס"מ שצריך ס"מ ביותר ואיתרע מחמת מיחוש שאלה בעלמא אף אי לא חיישינן מ"מ אינו בהחלט דלא מושלי אינשי ומחמת שמא איקרי והשאיל לא מקרי ס"מ ביותר לכן שפיר כתב הב"ש משא"כ נגד טב"ע שהוא בוודאי דאורייתא ולא איתרע טב"ע דאורייתא בזה שמא איקרי והשאיל כליו והא ראי' דלהך לישנא סימני' דאורייתא דמקשה ממתניתין דקתני אע"פ שיש סימני' כו' הוכרח לתרץ חיישינן לשאלה ולא משני משום דלפעמים משאיל אותם באקראי א"ו כיון דהוא מן התירה לא נגרע כח הסימני' מחמת מיחוש דלפעמים משאיל אותך באקראי לכך הוכרח לתרץ חיישינן לשאלה היינו דלאו מיחוש בעלמא וכן כמי לענין טב"ע שהוא מדאוריתא לא נגרע כחו מחמת מיחוש דלפעמים משאיל אותם וזהו כוונת התוס' לפי התירץ כליו בחיורי וסומקי כתבו מקודם ולעולם לא חיישינן לשאלה ולפ"ז הקשו ל"ל הכרת הגט אפילו אינו מכיר רק החפיסה ודליסקמא די בכך ולא רצו לתרץ משום דלפעמים מיקרי והשאיל דמשום אקראי בעלמא אין לגרוע כח סי' דאורייתא וכן נמי לענין טב"ע כנ"ל אך מלשון הב"ש שם משמע דאף טב"ע לא מהני רק בכלים דלא מישלי אינשי. אך נוסף לזה ראיתי בשו"ת ח"צ סי' קל"ד דאף אי חיישינן לשאלה היינו לשאלה דרבים אבל לשאלה דיחיד לא חיישינן דנימא שמא השאיל כליו לאיש שיש כי ג"כ סימן בגופו כמוהו להא לא חיישינן ע"ש לכן אף כשיש סימן שאינו מובהק ביותר בגופו אי מכירין כליו אין לחוש שוב לשאלה ובפרט שלדעתי דעת קלושה שהסי' שבגופו הנ"ל היא ס"מ ביותר לכן כאשר יסכים גם דעת פאר מכ"ת הרמה להיתרה דהאי איתת' עני' זו אשר שמרה נפשה נפש עגומה והוציאה כל אשר לה על הוצאות חיפוש עד אשר נמצא ובכה תבכה מאין הפוגות להתיר אותה מכבלי עיגון לזאת בקשתי שטוחה מאת הוד מכ"ת הרמה יעשה זאת לשם מצוה ולתקנות עגונות לעיין בהתרת האשה הנ"ל בכל האפשרית ולמצוה רבה יחשב הכ"ד זעירא דמן חבריא הדורש ומבקש שלומו ושלו' תורתו לנצח הק' דוד היילפרין מכונה וויין גארטין חפ"ק ליזענסק:
תשובה ב"ה י"ט א' בהעלותך תקמ"ח לפ"ק:
שוכן סנה. את שלומו יענה ה"ה כבוד ידידי הרב המאה"ג המופלג המפורסם נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מוהר"ר דוד וויין גארטין אב"ד ור"מ ד"ק ליזענסק ני' לנצח:
מכתבך הגיעני בהדי פניא דמעלי יומא טבא והייתי טרוד מאוד והיום פניתי מעט לעיין במכתבך והנה מה שמסופקין אם אזנו אחת גדולה ואחת קטנה הוי ס"מ הנה מצד הסברא הוי ס"מ דנראה דלא ימצא כן א' מאלף אבל להכריע בראיות א"א כיון שהוא דבר שאין לו יסוד חזק בש"ס לומר איזה הוי ס"מ ובהתשובות הנה תורת כל א' בידו. והנה מ"ש מעלתו על תשובת מהר"מ לובלין וחילק בין דברים שיכול להתהוות מחמת חולה ובין דברים שהוא מן הלידה במח"כ חילוק זה לא שמיע לו כלומר לא סבירא לי דממ"נ אם דרך העולם שימצא השינוי ההיא בהרבה ב"א והוי עכ"פ מיעוט המצוי או עכ"פ לא הוי מיעוט דל"ש כלל א"כ אף אם היא מן הלידה לא הוי ס"מ ואם אין דרך השינוי הזה כבא אף בא' מאלף והוי מיעוטא דמיעוטא א"כ אף אם השינוי הזה הוא מאיזה חולה אי מקרה מ"מ כיון שאין דרך שיקרה כן אף בא' מאלף הוי ס"מ ואין שום טעם בדבר לחלק בזה דהעיקר תילה אם הוא ל"ש לגמרי אי לא וז"ב ועוד איך עלה על דעת מעלתו לומר דלא הוי ס"מ רק מה שהוא מהלידה הלא הבאה"ט באותו ס"ק שהביא השובת מהרמ"ל הנ"ל שם הביא תשובת מקור ברוך דפיו עקומה מחמת חולי הוי ס"מ הרי מפורש דאף בקלקול מחמת חולי הוי ס"מ וכן מ"ש בשם מהר"ם מפדוואה שהי' בעין כמו עדשה הוי ס"מ וזה ג"כ יכול להשתנות אחר הלידה אעפ"כ כתב דהוי ס"מ וכן צפרני אצבעותיו מקולקלים א"ו דאין לחלק בזה כלל רק המבואר בזה מדברי הפוסקים דמה דשכיח טובא לא הוי סימן כלל ומה דהוי השתנות מרוב בני אדם הוי סימן אמצע ומה דלא ימצא בא' מאלף הוי ס"מ וזה תלוי בראות עיני המורים ושיקול דעתם ונראה למהרמ"ל דרגלים הפוכות ועקומות הוי מיעוט המצוי או עכ"פ לא הוי מיעוטא דל"ש כלל לכך כתב דלא הוי ס"מ ואינך שכתבו הפוסקים דהויין ס"מ היינו משום שנראה להם שלא תמצא כן בא' מאלף וז"ב וא"כ היא כראה לשיקול דעתינו דלא ימצא אתן אחת גדולה ואחת קטנה בא' מאלף אך וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ואין לסמוך על שיקול הדעת בדורות האחרוני' וכבר כתב בתשובת נוב"י חלק אה"ע סי' כ"ט וז"ל ואם אסימני' ניקום ונסמוך שמהני אף אחר ג' ימים מי יודע אם אלו הסי' מיקרי מובהקים כי בזה רבו הדיעות מהו נקרא ס"מ ומבואר בפוסקים שאינו נקרא ס"מ אלא שלא ימצא כן בא' מאלף ואף שזה הסימן שיש לו שרונד טוף למעלה מעינו הוי רושם הגוף בצמצום מקום מ"מ כיון שלא הגיד באיזה עין אם ימיני או שמאלי מבואר בב"ש ס"ק ע"א דלא הוי ס"מ וסימן השני שיש לו פלאם אף שפרט איזה יד מ"מ זו דבר השכיח טובא ולא מיקרי ס"מ דרך כלל לסמוך אסימני' לחוד קשה הדבר מאוד עכ"ל הצריך לענינינו פה והיא הי' בעל הוראה מובהק ומפורסם כנודע א"כ נראה לענ"ד ברור באם שלא ידעו העדים רק שאזנו אחת הי' גדולה ואחת קטנה אבל אינם יודעים איזה הגדולה הי' אם הימנית או השמאלית וודאי דאין להקל ולומר דהוי ס"מ אף שנראה לאומד הדעת דהוי ס"מ אבל אם העדים יודעים או עכ"פ א' מהן יודע בוודאי שראה אותו בחייו איזה הוא גדולה ואיזה הי' קטנה ויודעין בבירור שכך הי' כשראו אותו אחר מיתה ויעידו ע"ז בתורת עדות נראה דהוי ס"מ בלי פקפוק דהוי צמצום מקום כיון דהקטנות והגדלות כולל כל האבר זה הוי צמצום מקום דידי' וכמו נקב יש בצד אות פ' דהא דבעינן צמצום מקום בהאבר גופ' היינו היכא דאין הסי' כולל כל האבר זה ודאי דאוזן אחת גדולה ואחת קטנה עכ"פ שכיח טובא לא הוי רק הא ודאי צריכה שידעו העדים שראו אותו אחר מיתה שכן הי' כפי מה שאמר העד איזה הגדולה ואיזה הקטנה דבל"ז הוי כמו מלתא דלא רמי' עלי' דהעד שלא ידע אז כשראה אותו אחר מיתה לפי שעה לדקדק בזה מיהו עדיין יש לבע"ד לחלוק ולומר דאדרבא כיון שכולל כל האבר לא הוי צמצום מקום דרק בצמצום מקום פרטי באותו אבר הוי ס"מ:
ומ"ש מעלתו דמה דשכיח טובא ברוב ב"א לא הוי סימן כלל דהוי כחיורי וסומקי זה פשוט וא"צ לפנים כלל גם מ"ש דהא דטלית קטן לא מושלי אינשי לא מהני אם אין בו עכ"פ סימן אמצע וכתב דכן פי' הד"מ א"צ לראי' כלל מרוב פשיטותו דמה מהני הך סברא דלא מושלי אינשי אם אין אנו יודעין שהי' שלו אך מה דמבואר מדברי מעלתו דל"צ רק סי' אמצעי לא ישרו בעיני דדילמא סי' דרבנן ולא סמכינן על סי' אמצעי דאף דליכא חשש שאלה מ"מ לא עדיף מסי' שבגוף ואף לצירוף המהר"ל מפראג צריך להיות בכליו או ס"מ או טב"ע וז"ב וכ"מ בד"מ שהביא מעלתו בסיף דבריו שכתב אבל בס"מ בבגדיו כו' משמע דוקא ס"מ והא דכתב בראש דבריו היינו דוקא בחיורי וסומקי נ"ל כך ביאור דבריו דכל מ"ש הן בראש דבריו הן בסיף כוונתו אליבא דכ"ע בלי חולק לכך בראש דבריו דמיירי מסימני' בכליו דלא מהני כתב כגון חיורי וסומקי ר"ל דזה לא מהני לכ"ע אף למ"ד סימני' דאורייתא אבל סי' אמצעי איכא למ"ד דמהני לכך נקט מה דלא מהני לכ"ע ובסוף דבריו דמיירי מסי' שבכליו דמהני נקט ס"מ דזה מהני לכ"ע במקום דליכא למיחש שמא שאל אבל סי' אמצעי למ"ד סי' דרבנן לא מהני וז"ב לדעתי בכוונת זקני הרמ"א ז"ל בד"מ דאל"כ דבריו סותרין זא"ז בתוך כ"ד ויהי' איך שיהי' זה פשוט לפי מה דקי"ל להחמיר כשתי הלשונות ודאי לא מהני סי' אמצע בכליו ואף במקום דליכא למיחוש לשאלה וזה פשוט וברור בלי פקפוק וגם בזה תמה אני על מעלתו דמה צורך להסי' כיון שהעד העיד שהכיר אותם בט"ע ובודאי דמהני כמו ס"מ הן למהרי"ט דטלית קטן לא מושלי אינשי והן לסברת מהר"ל דמצרפינן סי' אמצע שבגופו עם כליו ומתירין ממ"נ וראיתי אח"כ בסוף דברי מעלתו הרמה שכתב עוד יש סברא להיתרא מחמת כו' הכיר הטלית קטן בט"ע וכתב עוד וגם זולת סברת טלית קטן כו' יש סברא להתיר מחמת סימן אמצע שבגופו כו' לא ידעתי הבין התחדשות סברא שיש בזה ודקארי לה מה קארי לה ומה מסופק בזה הלא ודאי טב"ע מהני כמו ס"מ הן לצירוף דמהר"ל הן למהרי"ט כענין טלית קטן. ומ"ש מעלתו לצדד מחמת ס"ס כעין ס"ס שכתב בבאה"ט תולה באשלי רברבי אם אמרינן ס"ס באיתחזק איסורא דכאן איתחזיק איסורא דא"א ועיין ביו"ד סי' ק"י בפוסקים ובכרו"פ וכבר הבאתי בתשובה אחת סמוכין דלא אמרינן ס"ס באיתחזיק איסור' דא"א וגם תולה בהפלוגתא שבין הש"כ והמ"י והכרו"פ בשם אונס חד הוא אי הוי מטעם איתהפיך או לא וגם בהא דחסרון ידיעה אי אמרינן דהוי חסרון ידיעה אף שאינו ידועה לכל העולם עתה או לא ג"כ תולה בפלוגתא דאשלי רברבי דהא דהט"ז בסי' פ"א איננו מוסכם והט"ז בעצמו כתב דבמחלוקת שנוי' בין הרא"ש והרשב"א רק דכתב עוד שם דמהרשב"א בה' נדה משמע ג"כ כן ועיין בט"ז סי' נ"ג ס"ק ח' דלא ברירא לי' להט"ז הך סברא ועיין במ"י כלל פ"ה ס"ק מ"ח וכלל פ"ז ס"ק ל"ג וס"ק י"ג ועיין בכרו"פ בסי' ק"י בספיק' דגמ' ע"ש וכאן ודאי נראה דבזמן הש"ס שהי' דעתם רחבה לא היו מסתפקים כלל והיו יודעים אי הוי סימן מובהק או לא מיהו הלא בש"ס מצינו פלוגתא בשומא אי הוי סימן מובהק אי לא כמבואר ביבמות ק"ך ריש ע"ב והיותר נראה דבאמת גם לנו נראה בבירור דהוי ס"מ רק דאנו מחמירין א"כ לא הוי ספק דחסרון ידיעה דהוי כעין שכתב הב"ח סי' פ"א ס"ק ה' לענין סירכא הביאו המ"י בכלל פ"ה ס"ק מ"ח מ"מ קשה לסמוך על הסי' בזה משו' הטעמים שכתבתי לעיל ועיין בחלקת מחוקק בסיף סי' י"ז בהעתק תשובת מהר"י בן לב חלק ראשון דין ל"ה:
ומ"ש מעלתו דסתירת הב"ש לא שייך לנגד טב"ע זה אינו דזה פשוט דסברת הב"ש הוא דמאן דאמר סימנים דרבנן אף דאין הכרח לדידיה דחיישינן לשאלה מכל מקום ממילא חיישינן לדידיה לשאלה מצד הסברא דכמו דחיישינן לחשש רחוק דאיתרמי בסימנים כאלו ה"נ חיישי' לחשש שאלה דאף בס"מ דליכא חשש דאיתרמי בסימנים מ"מ חשש דשאלה חשש מעליא הוי כמו חשש דאיתרמי בסימנים א"כ ממילא דהמובהק בכלים הוי כאינו מובהק בגופו דהא יש חשש לשאלה כמו באינו מובהק בגופו דאיכא חשש דאיתרמי בסי' ואין ראיה מהא שכתבו התוס' לשנוי' בחיורי וסומקי ולעולם לא חיישינן לשאלה דהא הך קאי למ"ד סימנים דאורייתא וא"כ לא חיישינן לחשש דאיתרמי בסי' א"כ ודאי למ"ד הנ"ל ראוי לומר דלא חיישינן לשאלה כ"ז שאין הוכחה מחמת הכרח איזה קושיא משא"כ למ"ד סי' דרבנן דאף בלא הכרח קושיא ראוי לומר בדידיה דחיישינן לשאלה וזה ברור בכוונת הב"ש ודברים של טעם הם דאלת"ה אין ריח וטעם בדברי הב"ש במ"ש דכיון דחיישינן לשאלה שוב לא הוי ס"מ דבמה נגרע הסי' מערכו מש"ה דחיישינן לשאלה דמ"מ הסימן בהבגד הוי ס"מ א"ו דכוונתו כמ"ש דכיון דהוי חשש שאלה א"כ הוי רק כאינו מובהק דיש שם חשש דאיתרמי בסי' כזה ה"נ יש חשש שאלה ומה לי חשש שאלה או חשש דאיתרעי דודאי חשש שאלה הוי עכ"פ כמו חשש דאיתרמי בסי' דהא למ"ד בסי' דאורייתא ולא חיישינן לחשש דאיתרמי בסי' כזה מ"מ חיישינן לשאלה א"כ לפמ"ש בכונת הב"ש א"כ גם בט"ע אמרינן כן דאף דבטב"ע ליכא חשש דאיתרמי כזה כיון דמכירו בט"ע מ"מ חשש שאלה הוי כמו החשש דאיתרמי בסי' שאין מובהק א"כ מחמת חשש שאלה גם טב"ע הוי כסימן שאינו מובהק גם מ"ש מעלתו בכוונת הב"ש דאף דלא חיישינן לשאלה מ"מ אינו בהחלט דלא מישלי אינשי ושמא איקרי ושאל במח"כ זה אינו דברים כלל דאם חיישינן דלמא איקרי ושאל א"כ הרי חיישינן לשאלה ולא עלה על דעת הב"ש דברים כאלה רק דכוונתו כמ"ש דאף שמבואר מהתוס' ממ"ש על התירוץ בכליו חיורי וסומקי ולעולם לא חיישינן בשאלה א"כ ש"מ דכל זמן שאין הכרח מחמת קושיא ראוי לומר דלא חיישינן לשאלה היינו דוקא למ"ד סי' דאורייתא אבל למ"ד סי' דרבנן ממילא דחיישינן לשאלה אף דליכא הכרח מכח קושיא מחמת הטעם שכתבתי ואין צורך לכפול הדברים וזה מבואר להדיא למעיין היטב בדבריו בעיון השכל רק לענין כלים דמפרש בגמ' דלא מישלי רוצה לומר לכאורה דמ"מ למ"ד סי' דרבנן חיישינן די"ל שמא איקרי ושאיל דגם חשש שאלה דכלים אלו הוי כמו חשש דאיתרמי בסי' כזה הגם שאינו מובהק כ"כ וז"ב וממילא אין כאן ריח קושיא במה שהקשה מעלתו על מה דמשני הש"ס דחיישינן לשאלה דלמה לא מתרץ דלפעמים משאיל אותם באקראי דהיינו הך דחיישינן לשאלה וכן מה דהקשה על התוס' לק"מ דודאי אי אמרינן דלא חיישינן לשאלה הרי אמרינן דלא חישינן דלמא איקרי ושאיל דאי חיישינן לזה הרי חיישינן לשאלה סוף דבר שות' דמר לא ידענא בזה מה עלה על דעתו להקשות בזה:
ומ"ש מעלתו מתשובת ח"צ סי' קל"ד יש לי הרהורי דברים על הגאון הח"צ בזה דאיך מייתי ראיה מאביי הלא רבא פליג עלי' ובודאי הלכתא כוותיה דרבא לגבי אביי כבר מיעל קג"ם והא דכתב שם הגאון הנ"ל וז"ל ואף רבא לא פליג עלי' דאביי בהך סברא אלא דרבא עדיפא דאף לנפילה דרבים לא חייש אבל הא פשיטא דרבא לא פליג אהך סברא דאביי ודבר ברור הוא לרגיל ובקי בדרכי התלמוד שאין לנו לבדות מלבינו ולחדש מחלוקת בין תנאים ואמוראים כ"א במקום ובענין שהם חלוקים בודאי לא זולת זה עיקרי ויסודי התלמוד עכ"ל והנה תמה אקרא על דבריו דבשלמא אי הוי פלוגתא דרבא אומר לא חיישינן לנפילה כלל אף בשל רבים ואביי אומר דלנפילה דיחיד לא חיישינן ולנפילה דרבים חיישינן שפיר הוי ראוי לומר דאף רבא מודה להך סברא דיש סברא לחלק בין נפילה דיחיד לנפילה דרבים רק דהוא סובר דאף לנפילה דרבים דראוי לחשוש טפי מדיחיד מ"מ לא חיישינן ונ"מ מזה כאן דחיישינן לשאלה מ"מ ראוי לומר לשאלה דיחיד לא חיישינן אבל כיון דכל חילי' דרבא דאמר לנפלה לא חיישינן הוא מכח הוכחה מהא דתנן שנים שהיו בעיר א' כו' כמו דאמר ומנא תימרא דלא חיישינן לשאלה דתנן שנים שהיו בעיר כו' ע"כ מוכח דרבא לא מסתבר ליה כלל לחלק בין נפילה דיחיד לנפילה דרבים דאי הוי סובר סברא זו א"כ נסתר הוכחה זו דלנפילה לא חיישינן מהא דתני שנים שהיו בעיר א' כו' דשאני התם דהוי נפילה דיחיד א"ו מדהוכיח רבא משם דלנפילה לא חיישינין ש"מ דרבא לא ס"ל סברא זו כלל ופליג על אביי בהך סברא וסובר דאם הוי חיישינן לנפילה גם לנפילה דיחיד הוי חיישינן וא"כ כיון דרבא סובר כן א"כ ראוי לומר דהלכתא כרבא א"כ לפ"ז בתר דחיישי לשאלה ראוי לומר דגם לשאלה דיחיר חיישינן ולדעתי הקלושה הוא קושיא עצומה על הגאון ח"צ:
מיהו מ"מ נראה דאיתתא זו שרי וא"צ כלל לחקור עוד את העדים איזה הגדולה ואיזה הקטנה כי היכי דלהוי כצמצום מקום דכבר כתבתי והוכחתי בתשובה אחת דאף להך שינוי' דחייש לשאלה היינו דוקא לנגד סי' אמצעים אבל לנגד טב"ע או נגד ס"מ לא חיישינן לשאלה וביארתי טעמי ונימוקי בראיות ברורות מוכרחות ולפ"ז ראוי להקל בט"ע בבגדים לחוד אף בלא שום סי' בגופו אך מ"מ להלכה ולמעשה חלילה לסמוך ע"ז כי מך ערכי מ"מ העלתי היכא דיש טב"ע בבגדים וסי' אמצע בגוף דיש ג"כ שריותא דהגאון מהר"ל מפראג ודבריו עיקר בש"ס ודאי סמכינן להלכה ולמעשה כיון דיש עמוד גדול מהר"ל מפראג וכבר הורה זקן יש לצרף גם ראייתינו והוכחתינו ודעתי הקלושה שהתיר בלי שום פקפוק ובפרט דהגאון בעל נוב"י בחלק אה"ע סי' ל"ב מסיק להלכה כמהר"ל מפראג ומכ"ש בנד"ד דיש עוד צדדים להתיר ועמודים גדולים דיש לצרף כ"ז לדברי מהר"ל להתיר בלי פקפוק ואפרט בקצרה כל היתרים דיש בנד"ד אחת לאחת.
א עמוד גדול וחזק וברור מדברי מהר"ל מפראג שראוי לסמוך עליו לבדו אף בלא שום צירוף:
ב דברי מהרי"ט דטלית קטן לא מושלי אינשי ומהני טב"ע בהטלית קטן:
ג דברי הפוסקי' דבכל בגדיו לא חיישינן לשאלה רק בבגד א' או שנים ומהני הטב"ע בכל הבגדים:
ד דנראה עיקר דאוזן אחת גדולה ואחת קטנה הוי סימן מובהק:
ד דכ' הנוב"י שם בסי' ל"ב דאף להב"ש דמשום חשש שאלה לא הוי הסימן בכלי כסי' מובהק מ"מ נראה דהוי כסי' אמצע ר"ל הן ס"מ בהבגדים או טב"ע הוי עכ"פ סי' אמצע א"כ אם מכיר שני בגדים או שיש סי' אמצע בגוף הוי כשני סי' אמצעים דמצטרפי למהוי כס"מ לדברי הפוסקים ע"כ היוצא מדבריו למשכיל על דבריו. והנה באמת קשה לי על דבריו דהא באמת להב"ש ע"פ חשש שאלה ודאי גרע מסי' אמצע דהא למ"ד סי' דאורייתא סמכינן על סי' אמצע ואלו על כליו לא סמכינן על טב"ע לדעת הב"ש ואם כי יש ליישב זה דדילמא סובר באמת דלמ"ד סימנים דאו' באמת לא אמרינן חשש שאלה רק לנגד סי' אמצע דמצרפינן חשש דאיתרעי בסי' כזה לחשש שאלה אבל לנגד ס"מ וטב"ע באמת לא אמרינן חשש שאלה דהוי עכ"פ כסימן אמצע והא דכתב הב"ש דאף בס"מ וטב"ע חיישינן לשאלה היינו משום דמחמרינן דילמא סי' דרבנן ולא סמכינן על סי' אמצע וע"י חשש שאלה הוי הס"מ או הטב"ע. רק כסי' אמצע והנה אף די"ל כן מ"מ אינו מוכרח כהב"ש דהרי כסי' אמצע דהא ודאי חשש שאלה יותר גדול להב"ש מחשש דאיתרמי בסי' כזה כמו דמשמ' מדברי הב"ש בהא דר"ל למ"ד סי' דרבנן דחיישינן לשאלה אף בהא דלא מושלי אינשי מיהו נראה דבהני דלא מושלי אף כמ"ד סי' דרבנן ולדעת הב"ש בריש דבריו דהא במסקנא מסיק דלא חיישינן לשאלה בהני דלא מושלי גם למ"ד סי' דרבנן אלא אף לפי הה"א של הב"ש מ"מ הוי כסי' אמצע א"כ בנד"ד טב"ע דטלית קטן וטב"ע בכל בגדיו מצרפינן להסי' שבגוף אף אם נימא דהוי רק סי' אמצע ואף לדעת הב"ש החולק על מהר"ל דכבר הארכתי גם אני בתשובה אחרת דשני אמצעים ודאי דמצטרפין:
ו. שריותא דידי דהוכחתי בראיות ברורות דכנגד טב"ע לא אמרינן חשש שאלה ואף שאין דעת קטן כמוני מכרעת מ"מ יש לצרפו לסניף גדול בהדי עמודים גדולים:
ז. יש לצרף ג"כ דעת ר"ת המבואר בסי' י"ז סעיף כ"ח בש"ע וא"כ מהני הטב"ע של תואר פניו ואף דחלקו על ר"ת מ"מ עמוד גדול הוא לצרף לשאר היתרים עיין בב"ש שם ס"ק פ"ו:
ח. דעת הרא"ש לקצת מפרשים דבלא ראה הטביעה מעיד בט"ע אף באשתהי:
ט. דעת הסוברים דבשני עדים לא שייך בדדמי ומהני טב"ע דדהו אפילו באשתהי:
י. דעת הח"צ דלשאלה דיחיד לא חיישי' ואף דשדיתי בו נרגא מ"מ הגאון הנ"ל הוא עמוד גדול לצרף עכ"פ לעמודים גדולים הנ"ל.
יא. מ"ש הגאון בעל נוב"י ס"ס כ"ב שם דטב"ע עם סי' אף סי' אמצע מהני אף אחר ג' ימים. מכל הלין טעמי הנני נטפל לעושי מצוה עם כת"ר והנני מסכים להיתרא להתנסבא לכל גבר די תיצביין הכ"ד הבא עה"ח יום ג' לסרר בהעלותך תקס"ח לפ"ק שינאווא: