השיב משה אבן העזר· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
שאלה סג
בדבר המעשה שאירע בקהלתינו שה"ה מוה' יונה במוהר"ר בצלאל הלך לכפר א' לצורך מו"מ שלו לקנות דבש ולקח אתו כמה מאות זה' והלך מכאן ביום ג' לחודש אלול דאשתקד לכפר א' ובדעתו הי' לחזור לביתו באותו יום או בלילה ושהה לבוא ולא בא באותו שבוע וגם לא בא על שבת ותיהום כל העיר מדוע בושש רכבו לבא ויצא קול בעיר שבוודאי נהרג ותיכף אחר שבת חפשו אותו בחפוש נרות וגם אצל הערל שהלך לקנות דבש ולא נמצא עד אחר ערך ב' שבועות ומחצה בעיר א' ולא נמצא על הראש שוה בשר ולא שום פרצוף פנים כלל רק עצמות של הראש והגוף הי' שלם בבגדיו וכהיום במותב תלתא בי' דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא מ' יעקב הופטמאן מ"ק והגיד לנו בזה"ל וויא עש איז איין קול גוועזין אז דער הרוג איז דא אזוא זעכין כמה אנשים גגאנגין האט אונז איין ערל גפירט אוף דעם אוירט וויא ער ליגט וויא איך בין צו אוהם גיקומין איז ער גלעגין מוט דוא הענד ארויף דהיינו מוט דיא נעגיל ארויף האב איך איהם תיכף דער קענט אן דיא הענר אז דאס איז דער ר' יונה הנ"ל באשר דיא פינגר זענין גווען לענגחדיג אונ זיינע נעגיל זענין אויך גווען לעכגחדיג אונ מיטן זענין גווען דיא נעגיל וויא בערגוג דיא סימנים האב איך אן איהם גזעהן בחייו אין אצונד האב איך אן איהם אזוא גיזעהן דיא סימנים דארך דיא סימנים האב איך איהם דער קענט:
שוב בא לפנינו ה"ה הר"ר שמואל שטעב והעיד בת"ע באליו"ע בזה"ל האשה אלמנת המנוח מו' יונה ההרוג הנ"ל האט גיזאגט אז זוא האט איין סימן אן אוהם מיט דוא נעגיל זייא זענין לענגחדיג גוועזין וגם בערגוג אין מיטן אזוא האב איך עש נאך גיזעהן אוז עש אזוא גווען גם זיא האט גיזאגט סימנים בבגדים דהיינו ער איז גגאנגון בבתי שוקים פארשיג גם דאס לייבול וואס ער אוז גגאנגון דרינן וויא זוא האט גזאגט אזוא אוז עס גווען גם זיא האט גיזאגט איין רוט שנירל איז גווען בבתי שוקים דורך גצוגין אוז עס אזו גווען כ"ז הוגבה כד"ת וכדין בת"ע באליו"ע הנ"ל. וזאת לדעת שחלילה וחלילה להאלמנת מו' יונה הנ"ל לעשות מעשה ע"פ גביית העדות הלז לנשא לבעל כי לא אדונים אנחנו בדבר זה להכניס ראשינו באיסור א"א החמורה עד שיבא הדבר לגדולי הרבנים גאוני הזמן שיעיינו בדבר אולי ימצא איזה היתר לאשה הנ"ל וגם עוד ידינו נטוי' לעיין בפוסקים ראשונים אחרונים שייכים לדין זה הכ"ד הב"ד הצדק הבאים עה"ח יום ג' שנת תקנון לפ"ק צעשנוב יצ"ו:
נשאלתי ע"ז מהגאון הישיש אבד"ק האלשיץ ז"ל והוא גם הוא כתב אלי חוות דעתו בזה וזה לשונו:
בדבר האשה הנעצבת וקשת רוח והוא עגונה היתה כאלמנה יושבת שוממה ובדודה שכולה וגלמודה חגורת שק על בעל נעורי' שנהרג בעו"ה בכפר א' סמוך ל"ק צעשנוב ואחר זה כמו ב' שבועות נמצא ההרוג ביער ולא הי' כיכר בו שום פרצוף פני' רק שנמצא כמה סימנים בגופו ובכליו כמבואר בהגב"ע שנגבה בב"ד הצדק ב"ק צעשנוב ונדרשתי מקרובי האשה לעיין בשריותא דהאי איתתא העלובה ואני מעולם מיראי הוראה אנכי מלחוות דעתי ובפרט באיסור א"א החמורה כי ידעתי מך ערכי ערך קטן עלי ומי אנכי לבא עד הלום ולהכריע בין ההרים הגבוהים והרמים אשר מימיהם אנו שותים ומפיהם אנו חיים וקיימים ובפרט בדינים אלו אשר רחבים מני ים וגבוהים עד לב השמים ומה גם שכעת הקיפוני חבילי טרדין וקרני רעיוני מפוצלים פיצול מכמה ענינים וטרדות שונות אך מחמת שמאוד חשו והרבה שקדו חז"ל על תיקון הבנות שראוי לכל מורה לילך בדרך טובים ולצדד בהיתר העגונות ולא ע"פ אומד הדעת ודמיונות רק ע"פ התורה אשר יורו המורים המה עמודי הוראה אשר בית ישראל נשען עליהם דברי חכמים כדרבונות וע"פ טעמים ישרים וסברות נכונות וכח דהתירא עדיף בראיות ברורות יתנו עדיהן ויצדקו מפוסקים ותשובות חדשים וגם ישנות ע"כ גם אנכי אמרתי עם הספר להגיד את הרשום בכתב יושר דברי אמת קצת סברות אשר עלה במצודתי כיד ה' הטובה עלי ומאל שוכן מעונות אחלה ואחנן חנינות שיחנני חכם דיעות ותבונות וינחני בדרך אמת ובענין צדק למען שמו ויראני מתורתו נפלאות ויצילני משגיאות ושגיונות:
הנה לכאורה קשה הדבר להתיר האשה הנ"ל מחמת הסימני' המבוארים בהגב"ע והיא משנה שלימה מס' יבמות דף ק"ך אין מעידין אלא בפרצוף פנים עם החוטם אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו כו' וע"ש בגמ' היטב וכיון דלדידן דקי"ל לחומרא דסימנים דרבנן מחמת שיש תרי אוקימתות בש"ס שם לאוקימתא קמייתא לרבא דלכ"ע סימנים דרבנן ולאידך אוקימתא ס"ל דלכ"ע סימנים דאורייתא וגם רב אשי מספקא לי' במס' גיטין ד' ך"ז ע"ב אי סימנים דאורייתא או דרבנן וכמבואר כ"ז היטב בב"י אה"ע בסי' י"ז ולכן באיסור א"א דאורייתא קי"ל לחומרא:
והנה בנד"ד הסימנים המבוארים בהגב"ע לכאורה לא עדיפי דלא מהני לדידן דמספקי לן אי סימנים דאורייתא כמבואר בש"ס ופוסקים ובב"י וא"ה וכ"מ סוף ה' גירושין פ' י"ג הלכה כ"א ובב"ש סי' י"ז ס"ק ט'. וגם הסימנים בכליו המבוארים בהגב"ע אפילו היו סימנים מובהקים ביותר לא מהני דחיישינן לשאלה וכדאיתא בש"ס ופוסקים ופשיטא דלא סמכינן להתיר. אך אחרי העיון נלע"ד לצדד להתיר מחמת שהעידו העדים על האצבעות וצפרניו שהיו ארוכים קצת ועוד סימן שהיו הצפרנים באמצע קצת גבנונים ולכן י"ל אף דכל סימן בפ"ע לא מהני אי לא הוי סימן מובהק ביותר כדי לסמוך עליו לע"ד סימני' דרבנן אבל בהצטרף ב' סימנים אמצעים מצטרפים להיות סימן מובהק ביותר להסמך עליו אף לדידן וכמ"ש הגאון בעל מ"ב סי' ס"ג בשם מהר"א מזרחי ז"ל ובתשובת עבודת הגרשוני סי' ס"ו וז"ל דוקא ב' סימנים גרועים הוא דאין מצטרפים כמ"ש מהרי"א בפסקיו והובא בהג"ה סעיף ד"ד אבל שני סימני אמצעים מצטרפ' להיות סימן מובהק ביותר וכ"פ מהר"א מזרחי עכ"ל. אף שהח"מ בתשובה ס"ק נ"ה נסתפק לפקפק ע"ז מ"מ הט"ז באה"ע שם חזק דברי מ"ב הנ"ל ומשיג על בעל ח"מ ע"ש. ובאמת נראה שגם הח"מ חזר בו ממ"ש בתשובה שהרי בס"ק מ"ג כתב להדי' כהמ"ב דכמה סימנים אמצעים ביחד מצטרפים אע"פ שכל א' בפ"ע לא הוי סימן מ"מ בהצטרף כולם יחד הוי סימן מובהק עכ"ל:
וכן ראיתי שפסק הלכה למעשה הגאון בעל מגיני שלמה ז"ל בתשובותיו ספר פני יהושיע חלק אה"ע סי' ז' ח'. דשני סימנים אמצעים מצטרפין ועיקר ראייתו מדפסקו הרי"ף ורמב"ם והרא"ש וטור י"ד וש"ע סי' רצ"ז דסמכינן על סי' דאזנים וקול וזנב לענין כלאים ובש"ס חולין אמרינן דזהו דוקא למ"ד סימנים דאורייתא והרי הם פסקו לחומרא דסימני' דרבנן וא"כ אמאי פסקו דסמכינן על סימני דאזנים וקול הנ"ל לענין איסור כלאים א"ו היינו טעמא דשני סימני' אמצעים מצטרפים וע"ש באריכות וכן ראיתי שנדפס דין זה בשם הגאון מוה' עוזר ז"ל בסוף ש"ע אה"ע עם הבאה"ט והביא גם כן ראי' זו. ואולם לפענ"ד יש לפקפק על ראי' זו ואדרבא ממקומו הוא מוכרע להיפוך דשני סימנים אמצעים אין מצטרפין דאיתא התם א"ל ר' אבא לשמעי' אי מעיילת כודניתא בריספק עיין להנך דדמי לאהדדי ועייל לי אלמא קסבר אין חוששין לזרע האב וסימני' דאוריית' פירש"י מדשרי לסמוך עלייהו לענין איסורא כו' והתם באלו מציאות מבעיא לן אי סימנים דאורייתא או דרבנן עכ"ל ואי איתא דמצטרפין קשה דמנ"ל דסימנים דאורייתא דלמא ס"ל דסימנים דרבנן ור"א צוה לשמעי' לעיין אי דמי להדדי בכל הנך סימני' וע"י צירוף הסימנים דאזני' וקול וגנובת מצטרפין להיות סי' מובהק אף למ"ד סימנים דרבנן וכמ"ש הגאון הנ"ל דעכ"ר סימנים אמצעים הם דאי סימני' גרועים הם אפילו אי נימא סימנים דאורייתא לא סמכינן עלייהו כדאיתא בש"ס ופוסקים ובב"מ ריש פ' א"מ ובב"י ובב"ש סי' י"א ס"ק ע' וא"כ מנ"ל להש"ס למידק מר"א דס"ל סימנים דאורייתא דלמא ס"ל סימנים דרבנן ור"א צוה לשמעי' לעיין בכל הני סימני' אי דמי להדדי ומצטרפין להיות סימן מובהק אלא ודאי ללשנא בתרא דסימנים דרבנן ולא מהני סימני' אמצעים לענין איסורא ה"כ דלא מהני ג"כ כמה סימנים ע"י צירוף ומה דקשיא לי' להגאון הנ"ל אהרא"ש וטור וש"ע דפסקו הא דר' אבא להלכה דסמכינן אסימנים הנ"ל לענין איסור כלאים והרי הם פסקו דסימנים דרבנן וכר' אשי דמספקי ליה אי סימנים דאורייתא או דרבנן. נראה לפע"ד פשוט דהפוסקים הנ"ל ס"ל כפירוש הר"ן שם בחולין דמפרש הא דקאמר הש"ס שם וסימני' דאורייתא י"ל סימנים הללו וסימני' מובהקים די לסמוך עלייהו כשל תורה שהרי הי' סומך ר"א עליהן. ואין ספק דמש"ה דחקו להר"ן לפרש כן ודלא כפירש"י משום דקשיא ליה להר"ן דאכן קי"ל כר"א וכדפסקו הרי"ף והרמב"ם דסמכינן אסימנים הנ"ל לענין איסור כלאי' ואנן קי"ל דסימנים דרבנן לכך פירש דהא דקאמר הש"ס אהך דר"א דסימני' דאורייתא לא קאי אלא אסימנים דכודניתא שהם סימנים מובהקים ביותר ושפיר סמכינן עלייהו אף באיסור כיון שהם סימנים מובהקים ביותר אפילו למ"ד סימנים דרבנו כדמוכח בסוגיא דיבמות דף ק"ך דקאמר והכא בשומא סימן מובהק קא מפלגו וע"ש ברש"י ד"ה מובהק. וכ"מ ברמזי הרא"ש שכת' שם בחולין וז"ל אם קולו עב וכו' וסימנים אלו דאורייתא הן והיינו כפירש הר"ן וא"כ אין כאן שום ראיה מהתם דסימנים אמצעים מצטרפין דשאני הת' דסימנים מובהקים ביותר נינהו ובאמת מהני התם אפילו חד סימן ואו או קתני וכ"מ מאביי ור' פפא דיהבי בהו סימני' וע"כ לסמוך עלייהו באיסור כלאים כדמוכח בש"ס שם ואביי לא נקט אלא חד סימנא דעבי' קלא א"כ משמע דאחד סימנא ג"כ סמכינן ויש קצת ראיה לפירש הר"ן דלכאורה קשה דאביי יהיב סימנא עבי' קלא כו' משמע דס"ל סימנים דאורייתא וביבמות ד ק"ך מוקי אביי פלוגתא דר"א ורבנן דפליגי אי סימני' דאורייתא או דרבנן דרבנן ס"ל סימנים לאו דאורייתא ובודאי קי"ל דהלכה כחכמים ומש"ה פסקו כל הפוסקים דאין מעידים על השומא משום דהלכה כחכמים וכמ"ש הב"י שם סעיף כ"ה וא"כ אמאי פסק אביי הכא דסמכינן אסימן דעבי' קלא אף לענין איסורא והיינו דלא כחכמים דר"א ולפירש הר"ן ניחא דשאני כאן דהוי סימן מובהק ביותר אפילו חכמים מודים דסמכינן מיהו יש לדחות ואין להאריך. ואולם דלישנא דש"ס דקאמר אלמא קסבר כו' וסימני' דאורייתא משמע ודאי דאסימני' דעלמא קאי דהוי דאורייתא וכפירש"י דלפירש הר"ן לא א"ש לישנא דסימני' אף בסי' מובהק ביותר כיון דסימנים דרבנן רק סי' מובהק מהני מצד הסברא ולא נזכר בתורה כלל בהדיא וכמ"ש הש"ך בח"מ סי' רס"ז ס"ק ז' וז"ל דפשיטא אי סימני' דרבנן וא"כ אפינו סי' מובהק ביותר שמועיל היינו מצד הסברא דהא לא נזכר בתורה כלל משא"כ אי סימנים דאורייתא אם כן אפילו סי' מובהק קצת הוא מן התורה מקרא דוכן תעשה לשלמתו כו' וע"ש וא"כ לשנא דש"ס מורה כפירש"י וגם מסתימת דברי הפוסקים הרי"ף והרמב"ם והטור י"ד והש"ע שכתבו כל הג' סימנים דאזנים וקול וגנובתי' לענין כלאים דלא אישתמיט שום א' מהפוסקים לאשמעינן רבותא דסמכינן אף אחד סימנא דקול או אזנים לענין כלאים להתיר משמע דלא סמכינן אסי' אחד לחוד דלא הוי סי' מובהק ביותר ואפ"ה בצירוף כל הסימנים נעשה סי' מובהק וסמכינן אף לענין איסור ואפשר גם כוונת הר"ן כן שכתב דסימנים הנ"ל סימנים מובהקים הן היינו דוקא ע"י צירוף כל הסימנים ביחד נעשה סימן מובהק ביותר ע"י צירוף וכוונתו ליישב שלא תקש' קושייתנו הנ"ל דאנן קי"ל דסימנים דרבנן ואמאי פסקו כאן בר' אבא כזה כתב דהוי סימנים מובהקים ע"י צירוף וכמ"ש המ"ב וסיעתו שא סימנים אמצעים מצטרפין. ולענין הקושיא שהקשיתי לעיל דמנ"ל להש"ס להוכיח דר"א ס"ל סימני' דאורייתא דלמא ס"ל סימנים דרבנן ור"א דסמיך אסימנים היינו משום דסימנים אמצעים מצטרפין אבאר בסמוך ליישב:
והנה ראיתי למהר"י בן לב ז"ל סי' ח' שנסתפק אי סימנים אמצעים מצטרפין ע"ש והביאו הח"מ ס"ק ה' במעשה דפנחס מארלי ושוב נסתפ' הרי"ן לב שם ז"ל וכן יש להסתפ' במה דקתני במתניתין אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו דאי נימא דאו או קתני מש"ה לא מהני אבל היכא דאיכ' סי' הגוף וסי' כלים מהני או לא וע"ש. והנה בהשקפה ראשונה אמרתי דהנך ספיקי חדא באידך תליא וחדא מכלל חברתא איפשטא דהנה הגאון מהר"ל מפראג ז"ל הקשה והביא הב"ש שם ס"ק ס"ט וז"ל דאי חיישינן לשאלה אף ללישנא דסימני' דרבנן א"כ אף ט"ע בכלים לא מהני כיון דיש לחוש לשאלה וקשה למה תני במתניתין סימנים בכליו תיפוק לי' ט"ע שהיא מן התורה לא מהני בכלים וליתני ט"ע לא מהני בכלים וכ"ש סימני' ואמאי תני סימנים דרבנן וע"ש בב"ש שדחק ליישב. ואני בעניי אמרתי ליישב ברווחא בעז"ה דהנה יש לדקד' בסוגיא שילהי יבמות דף ק"כ ע"ב דפריך ולהך לישנא דאמר רבא סימנים דאורייתא הא קתני אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו ומשני גופו ארוך וגוץ כליו דחיישינן לשאלה כו' ואב"א בחיור וסומקי וקשה לכאורה המקשה כסברתו דלא ידע מכלים דחיישינן לשאלה וכן לשינויא דחיורי וסומקי ג"כ לא חיישינן לשאלה וכן ללשנא דסימני' דרבנן לשיטת הגאון מהר"ל מפראג דלא חיישינן לשאלה א"כ למה תכא במתני' כלים כלל ליתני אע"פ שיש סימני' בגופו לא מהני כ"ש סימנים דכלים בשלמא אי חיישינן לשאלה אתי לאשמעינן כלים אפילו סימני' מובהקים לא מהני דחיישינן לשאלה אבל אי לא חיישינן לשאלה קשה למה לי למתני כלים דלא מהני בהן סימנים וכבר נתקשה בזה הב"ח ז"ל בתשובות סי' פ"ו ע"ש בתירוצו ותו קשי' אמ"ש הב"י באה"ע סי' י"ז דגם בארנקי וטבעת יש לחוש לשאלה וכ"מ מסתימת לשונו בש"ע שם סעיף כ"ד ועיין בח"מ שם והוא היפך משמעות הסוגיא שם דאיתא בהדי' שם דכיס וארנקי וטבעת לא מושלי אינשי ולא חיישינן לשאלה ועיין מ"ש בב"ש בזה שם ס"ק ט':
(הג"ה קושיא ראשונה י"ל דה"א דווקא סימני' דגופו שדרכן להשתנות לאחר מיתה אבל בכליו סמכינן קמ"ל. משה) אמנם נלע"ד בזה ליישב הכל בס"ד דהנה ראיתי להגאון ח"צ ז"ל בתשובותיו סי' קל"ד שכתב וז"ל דפשיטא דיש להתיר בנד"ד בסימנים מובהקים בבגדים וגם שהיה לו פצע דהא דחיישי' לשאלה היינו שאלה דרבים שזה הנעלם השאיל כליו לאיש אחר בעולם ואותו אחר נהרג אבל לשאלה דיחיד לומר שהשאיל לאיש אחר שהי' לו פצע כמותו להא לא חיישינן וכאותו שאמרו בפ' ג"פ דף קע"ב דאף דחייש אביי לנפילה לנפילה דיחיד לא חיישינן ופרשב"ם דלא חיישינן שמא מיוסף בן שמעון נפל ויוסף בן שמעון מצא וכ"כ התוס' בפ' האשה שלו' דף קט"ז ד"ה למאי כו' אף אנן נימא למאן דחייש בעלמא לשאלה היינו שאלה דרבים אבל לשאלה דיחיד לא חיישינן כו' וע"ש ולכאורה תמהתי עליו דא"כ מה פריך הש"ס שם ביבמות ובפ' אלו מציאות מצאו קשור בכיס ובארנקי וטבעת היכא מהדרינן פירש"י לחוש שמא השאיל זה את הכיס וארנקי לאחר שהי' בידו גט זה וקשר בו גט זה והחזירו לזה ושכח בו את הגט ומה קושי' הא הוי שאיל' דיחי' דניחו' שמא השאי' שליח זה את הכיס וארנקי לאיש אחר שהי' בידו ג"כ גט כמו הגט שהיה ביד השליח ששמו כשמו ושמה כשמה ושם עירו כשם עירו ובזמן אחד ושמות העדי' החתומים היו שוים כמו זה הגט שהיה ביד השליח והניח האיש אחר הגט שלו בהכיס וארנקי והחזירו לו ואין לך שאלה דיחיד גדול' מזה ולשאלה דיחיד לא חיישינן לדברי הגאון וא"כ מה פריך. אשר ע"כ אמינא אנא בעז"ה לפרש הסוגיא כך דבאמת לכל הפירושים והלשונות שבגמרא הפירוש במתניתי' דתני אע"פ שיש סימני' בגופו ובכליו היינו אפילו יש סימני' בגופו וגם בכליו אפ"ה אשמעינן התנא דלא סמכינן להתיר ולא מצטרפין כלל וא"כ הוצעת הסוגיא הוא כך דפריך כהך לישנא דסימני' דאורייתא הא קתני אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו וס"ד דאיירי אף בסימני' אמצעים ואפ"ה לא מהני ואי סימני' דאורייתא ושרינן בסימני' אפילו איסורא אמאי לא מהני בשלמא ללישנא בתרא אי סימני' דרבנן א"ש דאשמעינן רבותא גדולה דאפילו סימנים אמצעים בגופו וגם סימנים אמצעים בכליו ואיכא תרתי למעליותא שהי' גם בכליו סימנים אמצעים אף דלא ידעינן מחששא דשאלה והוי סימני' דכלים סימן גמור לענין ממון ואפ"ה לא מצטרפין לסמוך עלייהו להתיר איסורא כיון דסימנים דרבנן וא"ש אלא ללישנא דסימנים דאורייתא ומהני סי' אמצעי קשה אמאי לא מהני אפילו סי' א' בגופו לחוד ובכלים לחוד למאי דס"ד השתא דלא חיישינן לשאלה וכ"ש בסימנים דגופו וגם בכליו אמאי לא מהני ומשני גופו ארוך וגוץ וכליו דחיישינן כשאלה ר"ל דרבותא גדולה אשמעינן התנא דאפילו היה בגופו סי' ארוך וגוץ וגם סימנים בכלים אפי' מובהקי' ביותר וה"א דמהני משום דסמכינן אסימנים דכלים ולא ניחוש לשאלה דהוי שאלה דיחיד דשמא זה הנעלם השאיל בגדיו הנכרים לנו בסימנים מובהקים איש אחר ארוך וגוץ כמותו דהוי כמו שאלה דיחיד קמ"ל התנא דשפיר חיישינן לשאלה דבאמת חיישינן לשאלה דיחיד ג"כ ומכ"ש לשאלה דאש ארוך אי גוץ דשכיחי ולא דמי כלל שאלה דיחיד לנפילה דיחיד כמו שהרגיש זה הגאון ח"צ ז"ל בתשובה דשפיר יש לחלק בשאלה דיחיד שהוא בכוונת שואל ומשאיל משא"כ נפילה שהיא בלתי כוונת מאביד והמוצא ג"כ בהיסח הדעת באה לו יע"ש. וענין זה דחיישינן לשאלה דיחיד אשמעינן התנא במתני' והא דנקט בלישני' סימן גרוע ארוך וגוץ בגופו היינו טעמה משום דסי' אמצעי אף בלא סימן בכליו ללשון זה דק דקיימינן בי' דסימני' דאורייתא לכך מוכרח למנקט שהי' בגופו סי' גרוע דארוך וגוץ וסי' בכליו אפילו סי' מובהק ביותר לא מהני משום דחיישינן לשאלה ואף לשאלה דיחיד לכך לא מהני. וע"ז פריך מחמור בסימני' אוכף כו' הא התם הוה אפילו שאלה דרבים ואמאי מהדרינן לי' ומשני אוכף לא מושלי כו' והדר פריך ממצא קשור בכיס וארנקי דהוי שאלה דיחיד ומהדרינן ואת אמרת דחיישינן אף לשאילה דיחיד באיסורא במתניתין וה"נ איסורא דא"א היא ומשני כיס וארנקי לא מושלי אינשי והדר אמר ואב"א בחיורי וסומקי היינו דבא לשנויי פירכא קמא וגם הפירכא דמצאו קשור בכוס והיינו דר"ל בשינויא זו דבאמת חיישינן נשאלה בעלמא דהיינו שאלה דרבים אבל לשאלה דיחיד ליכא למיחש לכך לא ניחא לי' בשינויא קמא בגופו ארוך וגוץ ובכליו ס מן מובהק ביותר אפ"ה לא מהני דחיישינן לשאלה ז"א דלחששה זו אין לחוש דהוי כמו שאילה דיחיד אלא מתניתין מיירי בכליו חיורי וסומקי דהוי סימנים גרועים דהרבה כלים יש צבועים כאלו לכך לא מהני במתניתין אף שמצאו סימן בגופו ארוך וגוץ וגם בכלי' חיורי וסומקי וה"א דמצטרפין סימן דגופו וסימן דכליו יחד להוי סימן אמצעי עכ"פ דמהני ללישנא דקיימינן בי' השתא דסימנים דאורייתא אף דחשש רחוק קצת לומר שמא נהרג איש אתר ארוך או גוץ כמו זה הנעלם וגם היה לבוש בכלים חיורי וסומקי כמו זה הנעלם אפ"ה קמ"ל התנא במתני' דאין מצטרפין סימני' גרועים לעשותם סימן אמצעי ללשון זה דסימני' דאורייתא ואפילו סי' הגוף וסי' הכלים לא מהני ולא מצטרפי' וכמ"ש הרמ"א בהדי' דאפי' מאה סימני' גרועים אין מצטרפין לכך לא מהני במתניתין די"ל אותו הרוג אחר הוא וגם הכלים של אחר הוא ואינן סל הנעלם כיון שהוא סי' גרוע דחיורי וסומקי הרבה יש כמותם אבל אי היה סימן מובהק בכליו אף שהי' בגופו סי' גרוע כמו ארוך וגוץ הוי סמכינן אסימן דכליו לחוד למאי דקיימינן דסימני' דאורייתא ולשאלה אין לחוש כאן דהוי כמו שאלה דיחיד דשמא השאיל זה הנעלם בגד זה שידוע לנו שהוא שלו לאיש ארוך וגוץ כמותו דלשאלה דיחיד לא חיישינן וסמכינן שפיר אסימן דכליו וא"כ לק"מ מהא דמצא קשור בכיס וארנקי היכא מהדרינן דהתם הוי שאילה דיחי' לכך לא חיישי' וא"כ לשנויא זה א"צ לדחוק דכיס וארנקי לא מושלי אינשי דשפיר י"ל דגם כיס וארנקי מושלי אינשי אלא התם גבי שאבד ומצאו קשור בכיס וארנקי ומכיר הכיס לארנקי שהי' שלו אין לחוש לשאל' דשמא השאיל זה השליח לאיש אחר שהי' בידו גט זה דזה הוי שאלה דיחי' דלומ' שהי' בידו גט כזה ששמו כשמו ושמה כשמה ושם עירו כשם עירו ובזמן א' ושמות העדים החתומים היו שוים כמו בהגט שהי' ביד השליח ואין לך שאילה דיחיד גדול עזה ולכך מהדרינן שפיר לשינויא דואב"א דמשני השתא ולעולם בכיס וארנקי י"ל דמושלי אינשי לכן אם מצאו אצל ההרוג כיס וארנקי לא סמכינן כלל אף בסימני' מובהקים ביותר דיש לחוש לשאל' שמא השאיל זה הנעלם הכיס וארנקי לאחר ואותו אחר נהרג ולשאלה דרבים יש לחוש אף לשינויא דאב"א. ובזה אזדא לה הקושיא עצומה דקשה על הרב המחבר רבינו ב"י דבסימן י"ז פס' דגם בכיס וארנקי חיישי' כשאלה ולא סמכי' אסימני' דכיס וארנקי להתיר א"א ובסי' קל"ב פס בגט שאבד ומצאו קשו' בכיס וארנקי מחזירי' הגט להשליח ול"ח שמא אחר הוא וע"ש בב"ש שדח' לחל' בין גט למיתה והמעיין בסוגיא יראה להדי' דאין לחל' עלינו את השוים וכמו שהרגי' הוא בעצמו ולפמ"ש נכון מאוד דפסק כהאי שינויא דואב"א בחיורי וסומקי דס"ל דלא חיישינן לשאלה אלא בשאלה דרבים ובשאלה דיחיד לא חיישי' וכמ"ש וא"כ במצאו הרוג ונמצא סימני' מובהקי' ביותר אפי' וארנקי לא סמכינן דשפיר יש לחוש לשאלה שמא השאיל זה הנעלם לזה הנהרג וזה איש אחר הוא מש"ה פס' שפיר בסי' י"ז דגם בכיס וארנקי חיישי' לשאלה דהוי שאילה דרבים משא"כ בסי' קל"ב בנמצא גט שאבד ומצא קשור בכיס וארנקי דבלא"ה אין מוחזקין בשאל' ואף דבשום פעם יתרחיש דמושלי ם כיס וארנקי מ"מ לא חיישי' בהא לשאלה דהוי שאלה דיחיד. והא דפס' שם בסי' קל"ב דאם מצאו להגט בכל אחר שאינו כיס וארנקי ומכיר הכלי בט"ע או בסימן מובה' צריך לידע שלא השאילו לאחר משמ' שאם אינו אומר בפירו' שלא השאילו לאחר חיישינן לשאלה אינו קושיא כלל דכל היכא דאיכא חזקה ואיכא לברורי לא סמכינן אחזקה כמבואר בי"ד בכמ' דוכתי וה"נ איכ' לברורי שהשליח בפנינו לכן צריך לומר בפירוש שלא השאילו ובכיס וארנקי כיון שהם בחזקת שאינם מושאלים אף שבאיזה פעם משאיל איזה איש אין צריך השליח לידע כיון דהוי שאיל' דיחיד לכן סמכי' שפי' ומהדרינן להשליח וזה ברור מאוד ועי' לקמן בסמוך בארתי דברי הב"י בביאור יותר נכון בעזה"י א"כ בהאי שינויא ואב"א מתרצים ג"כ האי דמצא קשור בכיס כו' לכך נקט הש"ס האי שינויא דואב"א בתר פרכת דמצאו קשור בכיס כו' וגרסת הש"ס בפרק ואלו מציאות דף כ"ו ע"ב דגריס ואב"א בחיורי וסומקי ואח"כ פריך מהא דמצא קשור בכיס והוא מגומגם גם לפי פירש התוס' דשינוי דחיורי וסומקי לא חיישינן לשאלה כלל א"כ מה פריך מהא דמצאו קשור היכי מהדרינן וע"כ צ"ל דקאי אשינויא קמא והוא מגומגם והיותר נכון דיש לגרוס ואלא הא דמצאו קשור כו' קודם השינויא דחיורי וסומקי וכן מצאתי בספר תורת חיים שמגיה כן והוא פשוט:
ומעתה לפ"ז סרה מהר קושית מהר"ל מפראג וקושית הב"ח בתשובותיו ללישנא בתרא דסימנים דרבנן ולפמ"ש א"ש מאוד די"ל דגם ללישנא בתרא דסימנים דרבנן מפרש המתני' אף על פי שיש סימנים בגופו וגם בכליו לא מהני וס"ל ג"כ כסברת השינויא בתרא דואב"א דלא חיישינן לשאלה היינו לשאלה דיחיד אבל לשאלה דרבים שפיר חיישינן גם ללישנא סימני' דרבנן לכן אם נמצא בכלים לחוד אפילו סימני' מובהקים ביותר אפ"ה לא מהני ואפילו ט"ע שהוא מדאורייתא לכ"ע אפ"ה לא סמכינן דחיישינן לשאלה לאיש אחר שהיא שאלה דרבים ואותו אחר נהרג אבל אם נמצא בגופו רק סי' אמצעי כמו פצע כדהגאון ח"צ הנ"ל וגם סימני' מובהקים ביותר בכליו אז סמכינן שפיר אסימני' דכליו דהן וודאי של זה הנעלם ואין לחוש שמא זה ההרוג אחר הוא שהשאילום לו זה הנעלם זה וודאי לא חיישינן דהו"ל שאלה דיחיד ומפרש המתניתין גם כן כהאי שינויא ואב"א בחיורי וסומקי אלא דשינויא הוא אי סימני' דאורייתא וסימני' אמצעים מהני מוכרח לאוקמי בגופו ארוך וגוץ וכליו חיורי וסומקי שהוא סימן גרוע אבל ללישנא דסימני' דרבנן דאז לא מהני למשרי איסור דאורייתא רק בסימני' מובהקים ביותר אבל שאר סימני' אפילו אמצעים לא מהני שפיר מתוקמי מתניתין בסימני' אמצעים אפ"ה לא מהני וה"ק התנא במתניתין אע"פ שיש סימני' בגופו וגם בכליו ג"כ והיינו סימני' אמצעים שאינן מובהקים ביותר אף שיש סימני' אמצעים בגופו וגם נמצא סימני' אמצעים בכליו כוסף על הסימני' אמצעים שבגופו אפ"ה לא מהני ואשמעינן רבותא גדול' דכמה סימני' אמצעים לא מצטרפי למהוי סימן מובהק ביותר לאפוקי מתשובת מ"ב ודעמי' דס"ל דמצטרפין לעשות סימן מובהק ביותר וקמ"ל התנא דלא נימא דמצטרפין אפילו סימני' אמצעים בגופו ונוסיף עליהם סימנים אמצעים בכליו ויש אומדנא לומר דלא מתרמי איש שיהי' לו סימני' אמצעים בגופו וגם יהי' לבוש אותן כלים בסימנים אמצעים כזה הנעלם ממש קמ"ל התנא דלא סמכינן לכך תני במתני' כלים ג"כ לרבותא דיש לחוש דנזדמן איש אחר ג"כ בסימני' כאלו בגופו וגם בכליו ואזדא לה קושית מהר"ל מפראג דאמאי לא תני מתני' יותר רבותא דאפילו ט"ע לא מהני בכלים ללשנא דסימני' דרבנן משום דחיישינן לשאלה דלפמ"ש המתניתין משמיענו רבותא דאף בגופו וגם בכליו לא מהני ולא מצטרפין וקמ"ל דסימני' אמצעים לא מצטרפין למהוי סימן מובהק ביותר א"כ ע"כ לא מצי למתני בכלים רק סימני' דאלו הי' לו ט"ע בכלים הוי סמכינן שפיר אט"ע בכלים כיון שט"ע היא דאורייתא שפיר מהני גם באיסורא ואי משום שאלה אין לחוש דהוי שאלה דיחיד כיון שיש לו סימני' בגופו אמצעים ג"כ ואין לחוש שמא זה הנעלם השאיל כליו הניכרים לנו בט"ע שהן של הנעלם והוא השאיל לאחר שהי' לו סימני' אמצעים אלו כמותו דלשאלה דיחיד לא חיישינן ומהני לכך נקט התנא במכוון רק סימני' דכליו דהיינו סימני' אמצעים אז לא מהני כיון דסימני' דרבנן ולא מצטרפי לסימני הגוף שיהא סימן מובהק ביותר וא"ש הכל בס"ד ונפשטו הנך תרי ספיקי שנסתפק מהרי"ן לב ז"ל וא"ש דברי הגאון ח"צ ז"ל ושיטת הש"ס עולה יפה ע"פ סברתו להאי שינויא דחיורי וסומקי וגם לשנא בתרא דסימני' דרבנן והוא נכון מאוד בעזה"י ודוק היטב:
ומעתה יצא לנו הדין דמוכח לכאורה משמעתין דשני סימני' אמצעים לא מצטרפין למסמך עלייהו להתיר איסור כיון דסימני' דרבנן ולא עוד אלא אפילו אי סימני' אמצעים הוי בגופו וגם בכליו סימני' אמצעים לא מהני אף דליכא חששא דשאלה בכה"ג דהוי שאילה דיחיד מ"מ לא מהני כיון דליכא סימן מובהק ביותר וזה משמיענו התנא דתני סימני' בגופו ובכליו כיון דסימני' דרבנן אולי יתרמי איש כזה הנעלם ומלובש בכלים כמותו באותו סימני' אמצעים ודלא כהמ"ב וסייעתו וכן ראיתי למהרי"ן לב ז"ל שם ומלשנא דמתני' דתני אע"פ שיש סימני' בגופו ובכליו כו' משמע שיש סימני' אמצעים רבים לא מהני להצטרף ע"ש מיהו יצא לכו מכל מה שכתבתי קולא כגון שהי' סימן אמצעי בגופו וסימן מובהק או ט"ע בכליו סמכינן שפיר אף ללשנא דסימני' דרבנן ושפיר חיישינן לשאלה רק בכה"ג לא חיישינן דהו"ל שאלה דיחיד וכמ"ש הח"צ הנ"ל. וא"כ לפ"ז בנד"ד שהכירה האשה של הנהרג כל הבגדים שהיו עליו בט"ע שהן שלו כשהלך ממנו ובפרט הסי' שהי' לו בתי שוקים שהיו פארשי"ע ותחב בהן תקות חוט השני וכן הי' וזה הוא סי' מובהק ביותר וגם הי' בגופו סימני' אמצעי' שהיו צפרניו גבנוני' באמצעתן שפיר יש לסמוך אסימני' בכליו וט"ע בהן וחשש דשאלה ליכא כיון דהוי שאלה דיחיד כנ"ל. וכן ראיתי בשם ספר אלי' רבא בקונטרס עגונה דאיתתא ז"ל בדף כ"ח ע"א סוף דבר הכל נשמע מאחר דשמעינן לרובא דרבוותא ז"ל מסכימין וגוזרין לצרף סימני' מובהקים בכלים עם סימני הגוף והחולקים לא חלקו בבירור כ"א ספוקי מספקי להו לא שבקינן מה דפשיטא לן ולרובא דרבוותא וא"כ בנד"ד יש להתיר ע"י צירוף סי' מובהק ביותר וט"ע בכלים עם סי' אמצעי בגוף זה פשוט וברור ואמת לענ"ד:
ואולם אחר העיון קצת עדיין יש לפקפק בהיתר זה דבאמת לפמ"ש הגאון הב"ש דללישנא סימני' דרבנן חיישינן יותר לשאלה כיון דסימני' דרבנן ובעינן סימן מובהק ביותר ואם יש חשש שאלה אז ליכא סי' מובהק ביותר ולכן דעת הב"ש שם להחמיר ביותר ללשנא דסימני' דרבנן לחוש לשאלה אף בארנקי וכיס וטבעת דאמרינן בש"ס דלא מושלי אינשי היינו לאוקימתא קמייתא דסימני' דאורייתא אבל אי סימני' דרבנן דאז צריכים סימני' מובהקים ביותר חיישינן לשאלה אף בכלים אלו אף שאין דרך להשאילם מ"מ לפעמים משאיל אותם יש לחוש ע"כ תורף דבריו יע"ש. וא"כ לפ"ז יש לפקפק לסברת הח"צ הנ"ל דיש לחוש לאוקמתא דסימנים דרבנן גם לשאלה דיחיד דלא עדיף מכיס וארנקי וטבעת דלא שכיח דמושלי אינשי וכמ"ש הב"י באה"ע סי' קל"ב שהם בחזקת שאינם מושאלים לאחרים ואפ"ה חיישינן אי סימני' דרבנן וכמ"ש הב"ש והב"י בשם הריטב"א ואף שכתבתי לעיל בסמוך הטעם לשבח משום דהוי שאלה דרבים מ"מ לא שכיח כולי האי בכלים אלו מפני שהן בחזקת שאין משאילם ואפ"ה ס"ל להרב"י וב"ש משום חומר איסור חיישינן גם בהו שמא איתרמי והשאיל גם כלים אלו כמו כן יש לחוש ג"כ לשאלה דיחיד כיון דאפשר דאיתרמי והשאיל כלים אלו לאיש אחר כמותו שהי' בו ג"כ סימני' אלו ותו לא הוי סי' מובהק ביותר וזה סברא נכונה להמעיין אשר עם ישר הולך וא"כ אין לסמוך אסימני' מובהקים שבכליו כיון שיש חשש שאלה לאיש אחר כמותו ולא הוי סימן מובהק ביותר ולא מהני אי סימני' דרבנן. ובזה שכתבתי נ"ל דאזדא לה הוכחת מהרי"ן לב ז"ל דדייק מלשנא דמתניתין דקתני אע"פ שיש סימני' בגופו ובכליו דמשמע אפילו יש כמה סימני' לא מצטרפי וא"כ ללשנא בתרא דסימני' דרבנן דמיירי מתניתין בסימני' אמצעים משמע דאפילו כמה סימנים אמצעים לא מצטרפי להוי סימן מובהק ביותר עכ"ל. ולפמ"ש אין כאן ראי' דשפיר י"ל דשני סימני' אמצעים מצטרפים להיות סימן מובהק ביותר וכדעת מ"ב וסייעתו ומתניתין דתני אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו י"ל דלשון סימני' קאי אגופו ואכליו מדלא תני סימני' בגופו וסימני' בכליו א"כ י"ל דה"ק מתניתין אע"פ שיש סימני' כו' ר"ל סימן א' בגופו וסימן א' בכליו והוי שני סימני' אלו אמצעים או שהי' סימן שבכליו אפילו סימן מובהק ביותר וה"א שיועילו השני סימני' אלו להצטרף למהוי סימן מובהק ביותר קמ"ל התנא דלא מהני כיון דסימני' דרבנן וכדכתיבנא ולא כשאר רק סימן אמצעי דגוף ועליו לא סמכינן כיון דסימני' דרבנן אבל באמת אמצעיים בגוף לחוד שפיר י"ל דמצטרפי' שיהא נחשב לס"מ ביותר כדעת המ"ב וסייעתו. ובזה מיושב ג"כ קושית מהר"ל מפראג הבאתי לעיל שהקשה אמאי לא תני מתניתין ט"ע דאוריית' לא מהני בכלים דחיישינן לשאלה ואמאי תנא סימני' בכלים שאינו אלא מדרבנן ולדברינו לק"מ כי היכי דלא קשיא לי' להגאון ז"ל אלשנא דסימנים דאורייתא דאמאי לא תני במתניתין ט"ע בכלים דלא מהני דחיישינן לשאלה היינו משום דללשנא קמא תני מתניתין סימני' דכלים אפילו סימנים מובהקים ביותר לא מהני משום חשש שאלה ממילא ה"ה אפילו ט"ע נדע דלא מהני דמה לי סימני' שהן דאורייתא או ט"ע חדא היא שניהן הם דאורייתא א"כ ה"ה ללשנא דסימני' דרבנן כיון דתני אע"פ שיש סימני' בגופו ובכליו והיינו גם בכליו עם סימני' שבגופו דלא מהני אף דהי"ל ב' סימני' אמצעיים דבעלמא מצטרפין להיות ס"מ ביותר אפילו אי סימני' דרבנן אפ"ה לא מהכי כמו הכא דנעשה ע"י צרוף ס"מ ביותר והו"ל דאורייתא אפ"ה לא מהני משום חשש שאלה ממילא ה"ה ט"ע בכלים שהוא מדאורייתא אפ"ה לא מהני ג"כ משום חשש שאלה וחדא מכלל חברתא נשמע כמו דניחא לי' כהגאון ז"ל אלשנא דסימני' דאורייתא כ"כ אלישנא דסימנין דרבנן ודוק אך עדיין הוכחת מהרי"ן ל"ב ז"ל נצבה וגם קמה לסברת המקשה דפריך אמתניתין למימרא דסימני' לאו דאוריית' ורמנהו מצאו קשור כו' משמע אי סימני' דרבנן א"ש דקתני אע"פ שיש סימני' כו' אע"נ דאכתי לא אסיק אדעתי' דחיישינן לשאלה וא"כ מוכח לכאורה דלא מהכי ב' סימני' ע"י צירוף דע"כ איכא כאן ב' סימני' אמצעיים אף שלא הי' רק סימן א' בגופו וסי' א' בכליו הו"ל ב' סימני' אמצעים ואי איתא דע"י צירוף ב' סימני' אמצעים נעשה ס"מ ביותר א"כ קשה גם ללשנא דסימני' דרבנן אמאי תני במתניתין דלא מהני. וא"ל דהמקשן הי' סבור דמתניתין בגופו ובכליו או או קתני מ"מ לשנא דסימני' בגופו דמשמע כמה סימני' דמיעוט סימני' שנים ותני סימני' או סימני שבכליו ואפ"ה לא מהני ש"מ דלא מצטרפין להיות נחשב ס"מ ביותר דאל"כ אמאי לא מהני אף ללשנא דסימני' דרבנן אלא ע"כ דלא מהני. וכן יש לדקדק מהמקשה דפריך להך לשנא דסימנים דאורייתא הא דתני אע"פ שיש בגופו כו' משמע דללשנא סימני' דרבנן א"ש ולק"מ אף דאכתי לא ידע מחשש דשאלה עד דשני ליה אף דע"כ איכא ב' סימני' אמצעים הרי דמוכח דאף ב' סימני' אמצעים לא מצטרפי ודוחק גדול לומר דמתחלה סבר המקשה דשני סימני' אמצעים לא מצטרפי למהוי ס"מ ביותר ובתר דמסיק דחיישינן לשאלה שפיר אמרינן דשני סימני' אמצעים מצטרפין זו דוחק גדול דלא נזכר רמז מני' בגמרא:
ובזה יש לישב הקושיא שהקשינו לעיל אסוגיא דחולין דקאמר אלמא קסבר ר' אבא סימני' דאורייתא דילמא לעולם סימני' דרבנן וש"ה דשני סימני' אמצעים מצטרפין ולפמ"ש א"ש ודו"ק:
ואיך שיהי' עכ"פ יש לפקפק על היתר הנ"ל די"ל כיון דסימני' דרבנן ובעינן ס"מ ביותר שפיר יש לחוש אף לשאלה דיחיד כיון דאפשר דאיתרמי כך שהשאיל זה הנעלם כליו לאחר שהי' בו ג"כ סימני' בגופו כזה הנעלם וא"כ לא הוי ס"מ ביותר ולא סמכינן עלי' ואפשר שמזה הטעם פסק הטור וש"ע אה"ע בסי' קל"ב שאם מצא הגט בכלי שהי' בו הגט ויש לו או ט"ע בכלי ויודע שלא השאילו לאחר כשר מבואר מזה הא אם אינו יודע אם לא השאילו לאחר חיישינן שמא גט אחר הוא אף דאין לך שאילה דיחיד גדול מזה דשמא השאיל כליו לאחר שהי' בידו גט ממש כזה השליח ואפ"ה חיישינן כיון דקיי"ל סימני' דרבנן ובעינן ס"מ ביותר וכל כמה דאיכא חשש שאלה אפילו דיחיד תו לא הוי הסימן דכלי ס"מ ביותר ולא מהני אפילו ט"ע אמנם במצאו קשור בכיס כו' פסק שם דאף שאינו יודע שלא השאילם לאחרים הגט כשר שחזקת כלים הללו שאינם משאילם כו' היינו אף דלפעמים משכחת דמשאיל כיס וארנקי ג"כ מ"מ מחמת שאינם בחזקת משאילים ולא משכחת כלל להשאילם וגם הוא שאילה דיחיד דנימא שהשאילם לאחר שהי' לו ג"כ גט כזה והוי תרתי למעליותא שאלה דיחיד וגם להשאיל כלים אלו לא מצוי לכן לא חיישינן שם בגט וכשר משא"כ במצאו הרוג ונמצא אצלו כיס וארנקי כו' שפיר פסק הב"י בסי' דשפיר חיישינן דהוי שאלה דרבים ואף דאיכא חדא למעליותא שאין דרכן להשאיל כלים אלו מ"מ חיישינן כיון דסימני' דרבנן ובעינן ס"מ ביותר וכיון דיש חשש שאלה אף בכיס וארנקי לא מהני ולא הוי ס"מ ביותר וכן בשאר כלים שדרכן להשאיל אף דהוי שאלה דיחיד כמו בגט שמצאו קשור בכלי שדרכו להשאיל אף דהוי שאלה דיחיד לומר שהשאיל לאחר והי' לו גט כזה ג"כ חיישינן כיון דסימני' דרבנן וכיון דאיכא חשש שאלה דמתרמי לפעמים שמשאילן תו לא הוי ס"מ ביותר וחיישינן לשאלה ולכן בעי הטור וש"ע שיודע בבירור שלא השאיל כלי זה לשום אדם וצדקו דברי הרב ב"י ואין כאן סתירה בדבריו וכמש"ל בס"ד וא"כ יצא הדין מזה באם שנמצא אצל ההרוג כיס או ארנקי וטבעת ומכירין אותו בט"ע או בס"ת וגם יש בנופו סימן אמצעי וכיוצא בו שפיר סמכינן אסימן מובהק דכיס וארנקי ולא חיישינן לשאלה דהוי תרתי למעליותא שאלה דיחיד וגם כיס וארנקי אינן בחזקת שמשאילן אף ללשנא דסימני' דרבנן כמו שפסקו הפוסקים בגט אבל בשאר כלים שדרכן להשאיל וישנן בשאלה ויש לו ס"מ ביותר או ט"ע אף שיש סימן אמצעי בגופו הדבר צריך אצלי תלמוד אי סמכינן עלי' כיון דסימני' דרבנן ודברי הגאון ח"צ בנדון שלו צל"ע לענ"ד אמנם כמדומה לי שראיתי בשו"ת כנסת יחזקאל שהביא בשם גדול א' דגם בתי שוקים אינן דרכן להשאיל ובחזקת שאינן משאילן הן יע"ש וכעת איננו ת"י התשובה הנ"ל לעיין בו וא"כ בנד"ד שיש ס"מ ביותר בבתי שוקים וגם ט"ע ויש סימני' אמצעים בגופו שפיר יש לסמוך אסימני' דכלים דהוי תרתי למעליותא שאלה דיחיד ואין דרכן להשאיל כמ"ש וזה פשוט וברור לענ"ד:
והנה לפמ"ש אמרתי להביא ראי' לסברת המ"ב ודעמי' דשני סימני' אמצעים מצטרפין וליישב קושית התוס' בשלהי יבמות דף ק"כ ע"ב ד"ה אמר רבא שהקשו ללישנא דסימני' דרבנן א"כ ברייתא דמצאו קשור בכיס וארנקי כו' כמאן מתוקמא יע"ש והנה לפוסקים י"ל לפי מה דק"ל בח"מ סי' ס"ה דקשר הוי סימן אם אמר סימן הקשירה וא"כ י"ל דה"נ הוי קשר סי' וסימן דכיס והו"ל ב' סימני' אמצעים מצטרפין להיות ס"מ ביותר אף ללשנא דסימנים דרבנן ומדוקדק לשון הברייתא מצאו קשור בכיס וארנקי ר"ל בכיס וארנקי בעינן דוקא קשורים כי היכי דלהוי שני סימני' ומצטרפין או שמצאו בין כליו ר"ל שהוא בין כלים שאין דרך להניח שם גט כמו שפירש רש"י בהדי' ביבמות וכיון שאין דרכם להניח שם גט והוי הא גופא סימנא שהוא בין אותם כלים דאין דרך להניח שם גט ועם סימן הכלים הו"ל ב' סימני' ומצטרפין ולכך כשר הגט וכיס וארנקי הו"ל ס מן גמור שאין דרכן להשאיל ואינם בחזקת משאילם וגם הו"ל שאלה דיחיד לומר שהשאילו לאחר שהי' בידו גט כזה ממש בכל ענינו ושפיר לא חיישינן לשאלה כמ"ש הטור וש"ע בסי' קל"ב שהבאתי והו"ל סימן אמצעי ועם סי' קשר מצטרפין להחשב ס"מ ביותר דמהני אף ללישנא דסימני' דרבנן והא דפריך המקשה למימרא דסימני' לאו דאורייתא ורמנהו מצא קשור כו' ומה פריך והא י"ל כמ"ש דש"ה דהו"ל ב' סימני' אמצעים ומצטרפין להיות ס"מ ביותר ז"א כיון דהמקשה לא אסיק אדעתי' עדיין מחששא דשאלה עד שמשני לי' וקתני במתני' אע"פ שיש סימני' בגופו ובכליו דמשמע כמה סימני' דמיעוט סימני' שנים אפ"ה לא מהני ואף שלא הי' אלא סי' א' בגופו וסי' א' בכליו וקאי לשון סימני' עלייהו מ"מ הו"ל סימני' אמצעים גמורים דסימני' דכלים למה דס"ד השתא הוי כמו סימני' בגופו כל כמה דלא ידע מחשש דשאלה ואפ"ה לא מהני במתני' אלמא דב' סימני' אמצעים לא מצטרפין וכדברי מהרי"ן לב ז"ל שמדייק מלשון המתני' כן לכך קשה שפיר ממצאו קשור בכיס וארנקי דאמאי הגט כשר הא סימני' דרבנן ואפילו כמה סימני' לא מצטרפין אבל למסקנא דחיישינן כשאלה וה"ה ללישנא דסימני' דרבנן כו' דחיישינן לשאלה וכמ"ש הפוסקים לק"מ מברייתא דמצאו קשור בכיס דהו"ל ב' סימני' אמצעים דמהני אף אי סימני' דרבנן מצטרפין להיות ס"מ ביותר וחשש שאלה ליכא בכיס וארנקי כמ"ש דהוי תרתי למעליותא דאינן בחזקת שמשאילן וגם הו"ל שאלה דיחיד והו"ל שפיר ב' סימני' אמצעים דמצטרפין משא"כ במתני' דתני אע"פ שיש סימני' בגופו ובכליו ר"ל ב' סימני' א' בגופו וא' בכליו דלא מהני משום דסי' כלים אינו סי' משום חשש שאלה וכמאן דליתא דמי ולא נשאר רק סי' א' דגופו לחוד ולא מהני משום דסימני' דרבנן וכמש"ל לדחות הוכחת מהרי"ן לב ז"ל מלשנא דמתני' דדייק דשני סימנים אינם מצטרפין:
ומעתה הנה עשינו סמוכים ליישב שיטת המ"ב וסייעתו דס"ל דשני סימני' אמצעים מצטרפין להיות ס"מ ביותר ויש לשיטתו ג"ר פנים בהלכה וא"כ בנד"ד יש ג"כ לצדד להתיר מטעם זה שהרי מבואר בגב"ע שהעידו שהיו שני סימני' בגופו דהיינו שהיו לו אצבעות וצפרנים ארוכים הנקרא לענגחדיג ועוד סי' שהיו הצפרנים גבנונים קצת באמצעיתן והן סימני' אמצעים שאין מצוין כן ברוב העולם ומצטרפין להיות ס"מ ביותר אך אמנם לבי מהסס וחוכך הרבה לסמוך ע"ז למעשה חדא דאפשר דאצבעות ארוכים קצת הוי סי' גרוע ועוד דקשה להקל נגד מהרי"ן לב ז"ל שנסתפק הרבה בזה וסיים דלא נמצא בשום א' מהפוסקים רמז לדבר זה ולא להתיר מטעם זה ואף שעיקר ראייתו מלישנא דמתני' אע"פ שיש סימני' כו' משמע אפילו כמה סימני' לא מהני וכבר ישבתי לנכון דאין ראי' לפי המסקנא דבכלים חיישינן לשאלה מ"מ לפי מה דלא אסיק אדעתי' סברא דחיישינן לשאלה ע"כ צ"ל כפשט' דמתני' דמשמע דלא מצטרפין ב' סימני' אמצעים א"כ גם לפי המסקנא אפשר דלא מצטרפין כיון דלא נזכר בפירוש דמצטרפין:
וגם הגאון בעל ח"מ בתשובה ס"ק נ"ה לא רצה לסמוך ע"ז להתיר וכ"מ מ"ש הב"י וז"ל וכתב בכתבי מהרא"י סי' רכ"ד דאפילו ב' סימני' שאינם מובהקים גמורים לא מצטרפין להתיר עכ"ל ומלשון שאינם מובהקים גמורים משמע אפילו מובהקים קצת אפ"ה לא מצטרפין וכ"נ לפע"ד להוכיח במישור דלא מצטרפין ב' סימני' אמצעים מהא דאיתא בפ' אלו מציאות ד' ך"ז ע"ב ת"ש אף השמלה בכלל כו' ומשני סימני' כדי נסבא ואם איתא דב' סימני' אמצעים מצטרפין הו"ל לשנוי הא דתני דמחזירין השמלה היינו בשני סימני' אמצעים דמצטרפין להיות ס"מ ביות' דמחזירין אף אם נימא דסימני' דרבנן ניהו דלא מצי משני דמיירי בסימני' מובהקים ביותר משום דלא שייך לומר מה שמלה מיוחדת כו' דמה פסקא דאפשר דסתם שמלה אין סימני' מובהקים וכמ"ש הגאון בעל פ"י בחידושיו שם. מיהו אכתי מצי לשנוי דאיירי שנותן סי' אמצעים מדת ארכו ורחבו ומשקלו וכדומה אלא ש"מ אי סימני' דרבנן לא מהני כלל רק ס"מ ביותר:
ומיהו אפשר לדחות דבלא"ה קשה דמה פריך הש"ס שם מהא דחמור בסימני אוכף לשני כיון דעיקר רבותא דקרא דמהדרינן אף החמור בסימני אוכף א"כ שפיר מצינו לאוקמי בסימני' מובהקים דסימני' מובהקים לכ"ע דאורייתא וכן הקשה הפ"י שם ותירץ דהא דמספקי לן סימני' דאורייתא היינו אי חיישינן לרמאים א"כ לפ"ז נראה דלא שייך לחלק בין סימני' מובהקים לשאינן מובהקים דבמובהק נמי חיישינן לרמאים ע"ש באריכות וא"כ לק"מ גם כאן ואין להאריך וכ"מ בתוס' ר"פ האשה שלו' גבי מעשה בשני ת"ח כו' ומסקינן שם אלא ה"ד דאמרו אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וקאמרי סימני' כו' וכתבו התוס' שם ד"ה דקאמרי וז"ל ואי סימני' לאו דאורייתא איירי הכא בסימני' מובהקים דהוא דאורייתא עכ"ל ומדהוכיחו לפרש דאיירי בסימני' מובהקים ולא פרשו כפשוטו דאיירי בסימני' אמצעים ואפ"ה מהני משום דאיירי בכמה סימני' כמו דמשמע לשון הש"ס דקאמר סימני' לשון רבים ש"מ דאפילו כמה סימני' דאינם מובהקים לא מצטרפין וכ"מ לפענ"ד ברור דדעת הטור דלא מהני כמה סימני' להצטרף שהרי כתב בסי' י"ז סעיף י"ט ז"ל כתב הרמב"ם ישראל שאמר מת יהודי עמנו ממקום פ' וכך צורתו וכך וכך סימני' אין אומרים באומד דעת פ' הוא עד שיעיד שהוא פ' ויכיר שמו ושם עירו כו' וכתב עליו הטור וטעמו משום דקי"ל סימני' לאו דאורייתא ולא סמכינן בהו לענין איסורא עכ"ל הנה משם בארה באר היטב דהטור ע"כ פירש דברי הרמב"ם הנ"ל דגם בסימני' אמצעים לא מהני להצטרף דאי מיירי הרמב"ם בסימני' גרועים אפילו אי סימני' דאורייתא לא מהני אלא וודאי מדמפרש הטעם משום דסימני' דרבנן ע"כ ס"ל דמיירי בסימני' אמצעים ואפילו יש כמה סימני' דהרי כתב כך וכך סימני' ואפ"ה לא מהני להצטרף וכ"נ שהבין הב"י בדעת הטור שהביא שם לשון תשובת הרא"ש בההיא דמכלוף בן מליל שנהרג כו' והעידו העדים עליו סימני' שהי' בינוני בקומה ופניו אדומים ועיניו שחורות ופסק הרא"ש שם דלא סמכינן אסימני' אלו דקי"ל סימני' דרבנן ואפילו אי סימני' דאורייתא סימני' כי הכי לאו סימני' ננהו דהרבה אנשים בענין זה כו' וסיים הב"י ורבינו שכתב על דברי הרמב"ם הטעם משום דקי"ל סימני' דרבנן לומר אפילו הי' סימני' יותר חשובים מאלו דמכליף בן מלול לא סמכינן עלייהו עכ"ל הרי שפירש דהטור הבין מלשון הרמב"ם דמיירי אפילו בסימני' אמצעים ואפ"ה לא מהני ע"י צירוף והנה מהרא"י בכתביו שכתב ואפילו כמה סימני' אמצעים אינן מצטרפין הוציא כן מלשון הרמב"ם הנ"ל כמבואר בכתבי מהרא"י סי' רכ"ד מדכתב הרמב"ם כך וכך סימני' משמע שהעיד על כמה סימני' א"כ גם כוונת מהרא"י כן דאפילו כמה סימני' אמצעים אינן מצטרפין וכדמשמע ג"כ לשונו שהביא הב"י והעתקתי לשונו לעיל והנה מי הוא זה ירום ראש להקל נגד הטור ומהרא"י ז"ל שמבואר מדבריהם להדי' דכמה סימני' אמצעים שאינן מובהקים גמורים אינן מצטרפין ומזה סתירה גדולה למ"ש הגאון בתשובת פ"י שהבאתי לעיל בתחלת התשובה שכתב בדעת הטור דס"ל דב' סימני' אמצעים מצטרפין והרי מבואר מלשון הטור להיפוך דע"כ ס"ל דאין מצטרפין והראי' שמביא מלשון הטור י"ד בכלאים דסמכינן על כמה סימני' דאזנים וקול וזנב לענין כלאים ע"י צירוף כבר כתבתי לעיל שאין ראי' כלל דס"ל כפירש הר"ן שפירש דסימנים אלו דקול ואזני' וזנב הן ס"ע ביותר וסמכינן עלייהו אפילו אי סימני' דרבנן וכ"כ הטור בהדי' ברמזי הרא"ש ר"פ אותו ואת בנו דסימני' דשם ס"מ הם לכך סמכינן עלייהו וע"ש וכהגאון אישתמיט לי' לשון הטור ברמזיו וע"כ צ"ל כן כדי שלא יסתרו דברי רבינו הטור וכמ"ש ואולי כדי ליישב קצת דעת הגאון הנ"ל אפשר לדחוק ולומר דבאמת גם הטור הבין בלשון הרמב"ם הנ"ל דלא מיירי אלא בסימני' גרועים שאין אומרים אלא מאומד דעתם שזהו פ' כדמשמע מלשון הרמב"ם דומיא דכך הי' תואר צורתו שהוא תואר צורתו בקומה ואדמימות פכים כההיא דמכליף בן מליל דתשובת הרא"ש והא דכתב הטור הטעם משום דסימני' דרבנן משום דמשמע לי' דמיירי הרמב"ם בכל ענין גם שנתן הסימן בגופו ופרט וצמצם המקום ביותר ואפ"ה לא מהני ואלו בסימן אמצעי כשפרט וצמצם המקום הוי סימן גמור אך לדידן דקי"ל סימני' דרבנן וכמ"ש מהרד"ך בתשובה והביאו הב"י וכדאיתא בגיטין ד' ד"ז כשאמר נקב יש בצד אות פ' מהני והוי סי' מובהק ואע"ג דנקב מצד עצמו לא מהני משום דמספקא לן אי סימני' דאורייתא או דרבנן ולכשפרט וצמצם בצד אות פ' מהני וה"ה בכל סימן אמצעי כשפרט וצמצם מהני וכל זה בסי' אמצעי אבל בסי' גרוע אפילו פרט וצמצם לא מהני כדמשמע שם בש"ס ובתשובת מהרד"ך מיהו זה דוקא אי נימא דסימני' דרבנן כדקי"ל אבל ללשנא דסימני' דאורייתא י"ל דמהני אפילו סי' גרוע כשפרט וצמצם המקום והרמב"ם סתם דלא מהני סימני' גרועים בכל ענין משמע אף שפרט וצמצם לזה נתן הטור הטעם משום דקי"ל סימני' דרבנן לכך לא מהני סימני' גרועים לעולם אפילו רבים ואפילו כשפרט וצמצם מקומם ואין אומרים באומד דעת שהוא פ' כך נראה לענ"ד ליישב בדוחק לשון הטור לשיטת הפוסקים הנ"ל דשני סימני' אמצעים מצטרפין ובמ"ש מיושב היטב מה שהשיג המ"ב ל על תשובת מהרד"ך הנ"ל ולפמ"ש א"ש ודברי מהרד"ך נכונים ואין להאריך למבין איברא דלכאורה הי' נלע"ד להוכיח במשור מסוגיא דשלהי יבמות דאפילו סי' גרוע מהני כשפרט וצמצם המקום ביותר אף ללשנא דסימני' דרבנן ואין חילוק בין סי' אמצעי ובין סי' גרוע לענין זה מדמשני רבא ללשנא קמא דכ"ע סימני' דאורייתא והכא בשומא עשוי להשתנו' לאחר מית' קא מפלגי דרבנן סברי עשוי להשתנו' לאח' מיתה לכך ס"ל אין מעידין דהו"ל סי' גרוע ולא מהכי אף אי נימא סימני' דאורייתא ור"א ס"ל דאין עשוי להשתנות וה"ל סימן גמור ומעידין עליו ואיכא דאמרי אמר רבא דכ"ע סימני' דרבנן והכא בשומא סימן מובהק קא מיפלגי דר"א סבר שומא ס"מ ביותר ומהני אף אי נימא סימני' דרבנן וכפרש"י ורבנן כו' עי"ש ומעתה ע"כ צ"ל דכשפרט וצמצם מהני אף בסימן גרוע דאלת"ה דדוקא בסימן אמצעי ס"ל למהרד"ך מהני פרט וצמצם ולא בסי' גרוע קשה למה לי' בשנויא דסימני' דרבנן לומר דפליגי בשומא ס"מ וכ"ע ס"ל דשומא אינו עשוי להשתנות ולחזור מסברתו הראשונה דפליגי בעשוי להשתנות אי הוי סימן גרוע הול"ל דפלוגתייהו בשומא שהעיד במקום מצומצם דבל"ז פירוש שומא דפליגי בו פירש"י במס' ב"מ שהי' בו אבר ידוע דאל"ה לא הוי שום סי' כלל א"כ הו"לל דמיירי ג"כ שהעיד על השומא ופרט וצמצם המקום ביותר ופליגי אי הוי שומא סי' אמצעי ומהני צמצם או הוי סי' גרוע ולא מהני דרבנן ס"ל דשומא עשוי להשתנות והו"ל גרוע ולא מהני אף בצמצום ור"א ס"ל דאינו עשוי להשתנות והו"ל סי' אמצעי ומהני צמצם ומעידין ופליגי ממש כמו בלישנא קמא אי עשוי להשתנות אי לא ואמאי נאיד מסברתו בלישנא קמא א"ו כראה דאפילו סי' גרוע מהני כשפרט וצמצם אף ללישנא דסימני' דרבנן ודוק:
ומזה הי' כראה סתירה למ"ש הב"ח ז"ל בתשובה דמפרש עשוי להשתנות דקאמר הש"ס היינו שדרך כל שומא להשתנות אחר מיתה וכל שלא נשתנה גרע טפי דהשומא מעיד עליו דלא זה האיש כיון דלא נשתנה צבע השומא ממה שהי' בחיי' ודרך כל שומא להשתנות ייע"ש וא"כ לפירושו לא מהני אפילו פרט וצמצם וא"כ אפילו נימא דפרט וצמצם מהני אפילו בסי' גרוע אכתי תיקשי דלישני כן ג"כ ללשנא דסימני' דרבנן דלרבנן אין מעידין על השומא דס"ל עשוי להשתנות וא"כ לא מהני אפילו פרט וצמצם כיון דלא נשתנה צבע השומא מעיד עליו דאין זה האיש כיון דלא נשתנה ולר"א מעידין דס"ל דאין עשוי להשתנות והוי סי':
ואולי י"ל דבלא"ה לק"מ מהא דלא מוקי בלישנא בתרא בפרט וצמצם דוקא משום דדחיקא לי' מלתא לאוקמי פלוגתיהו דרבנן ור"א דווקא בפרט וצמצם דלשנא דברייתא סתמא תני אין מעידין על השומא ור"א אומר מעידין משמע דלר"א מעידין על השומא בכל ענין אפילו בלא פרט וצמצם ולכן לא בעי לאוקמי כן ולכך מוקי פלוגתייהו בשומא ס"מ הוא כו' וא"כ לא מוכח מידי דמהני סי' גרוע בפרט וצמצם:
ומעתה יצא לנו הדין ועוד צד א' להתיר בנד"ד שמבואר בהגב"ע שהעיד העד שהיו הצפרנים גבנונים קצת באמצעיתן והוי כמו פרט וצמצם המקום ביותר שאמר דיא נעגיל זענין גוועזין וויא בערגיג אין מיטן ודייק שהי' הסימן באמצעיתן של הצפרנים והוי כמו פרט וצמצם דיש מקום לומר דאף בסימן גרוע מהני צמצם ועכ"פ בסימן אמצעי לכ"ע מהני וכמ"ש מהרד"ך ז"ל והביאו הב"י בלי שום חולק זולת מהרי"ן ל"ב חלק עליו קצת ובמ"ש ליתא להמעיין ומרוב הפשיטות לא רציתי להאריך וכדמוכח מסוגיא דגיטין ד' כ"ז ובפרט בנידון שלנו שסי' זה לא גרע מסי' אמצעי עכ"פ וגם פרט וצמצם ביותר באיזה מקום הוא הסי' בצפרנים פשיטא דמהני וסמכינן עלייהו וזה ברור:
והנה מדי עברי עיוני בזו הסוגיא הנ"ל חזינא תיוהא בדברי הב"ש שם בס"ק ע' וז"ל ושומא איתא בגמ' לפי תי' א' דרבא דסימני' דאורייתא ופליגי רבנן ור"א אי עשוי להשתנות ש"מ לרבנן לא הוי שומא אפילו סי' אמצעי כו' ולתי' ב' כו' י"ל שומא סי' אמצעי הוא ובהרמב"ם משמע להדי' כו' והטור שכתב שומא לא הוי ס"מ מפני שעשוי להשתנות משמע דאינו אפילו סי' אמצעי דהא לתי' א' פליגי אי הוי שומא סי' אמצעי וחכמים ס"ל דלא הוי סי' אמצעי משום דעשוי להשתנות ש"מ מהאי טעמא לא הוי אפילו סי' אמצעי. מיהו י"ל דהטור ס"ל דהוי סימן אמצעי וס"ל לתירץ בתרא פליגי אי שומא הוי ס"מ ביותר וחכמים ס"ל דלא הוי ס"מ משום דעשוי להשתנות לפעמים והוי סימן אמצעי כו' עכ"ל ונפלאתי איך נעלם מעין חכמתו הגדולה דבהדי' איתא בש"ס ב"מ ד' כ"ז ע"ב דאיתא שם ג"כ סוגיא דיבמות וקאמר רבא דכ"ע סימני' דאורייתא כו' והכא בשומא עשוי להשתנות פליגי. ואב"א דכ"ע שומא אינה עשוי להשתנות וסימני' דרבנן והכא בשומא ס"מ קמיפלגי כו' ע"ש הנה נרא' בעליל דטעמ' דרבנן דס"ל דשומא לא הוי ס"מ לא מטעם דס"ל משום שעשוי להשתנות כמ"ש הב"ש דהא בהדי' קאמר לההיא אקומתא דכ"ע ס"ל שומא אינה עשוי להשתנות ואפ"ה ס"ל לרבנן דלא הוי ס"מ אלא אדרבא נהפוך הוא ודוק מני' איפכא דבין לאוקימתא קמא ובין לאוקימתא בתרא אי הוי אמרינן דשומא עשוי להשתנות לא הוי אפי' סי' אמצעי כיון שנשתנה ולכן בלישנא דבתרא דפליגי אי הוי שומא ס"מ ביותר אבל סי' אמצעי לכ"ע מיהץ הוי לכך צ"ל דכ"ע ס"ל דשומא אינה עשוי להשתנות ולכן הוי סי' אמצעי לרבנן אלא דפליגי אר"א דלא הוי ס"מ ביותר וכיון שכן דלכל אקמתות מבואר אי נימא דעשוי להשתנות לא הוי אפילו סי' אמצעי וא"כ הטור שכתב דשומא עשוי להשתנות עכ"ר ס"ל דאינו אפילו סי' אמצעי והא דפסק דלא כלשנא בתרא היינו דפסק כחומרי דתרי לישנא וכמ"ש הב"ש כה"ג לשיטת מהר"ל מפראג וסייעתו ללשנא בתרא לא חיישינן לשאלה יע"ש בב"ש ס"ק ס"ט לכן פסק הטור כלשנא קמא לחומרא דשומא עשוי להשתנות אליבא דרבנן דר"א ולא הוי שומא אפילו סי' אמצעי כנלע"ד ברור בדעת הטור ודלא כהב"ש ודו"ק ואין להאריך:
הנה זאת תורת העולה מן המקובץ הנ"ל דכאן בנד"ד יש מקום להתיר העגונה הנ"ל מחמת שהגידה האשה הנ"ל סימני' בבגדיו וגם שהי' תחוב וקשור בבתי שוקים שלו תקות חוט השני והוא סי' מובהק ביותר וגם הכירה הבגדים בט"ע ושפיר סמכינן ע"ז ומהני אפילו מדאורייתא וחששה דשאלה ליכא למיחש כאן כין שהי' בו סימני' בגופו כמבואר בהגב"ע והו"ל שאלה דיחיד וכמו שהארכתי לעיל וגם שרבו דעת הפוסקים דמצטרפין סימני' שבגופו עם סימני' שבכליו וכמו שהבאתי לעיל ובשגם הסימן שהגידו שהיו צפרניו באמצעיתן קצת גבנונים הו"ל פרט וצמצם המקום ביותר דמהני ג"כ בסימן אמצעי וכמ"ש מהרד"ך ז"ל ובפרט שהי' בגופו ב' סימני' דמצטרפין לדעת קצת גדולי האחרוני' ואף שכתבתי לעיל דיש לפקפק הרבה ע"ז מ"מ כדאי הם הפוסקים הנ"ל לסמוך עליהן במקום שיש כמה צדדים להתיר בלא"ה וכמ"ש ע"כ נראה פשוט דאיתתא דא שריא להתנסבא לכל גבר דיתיצביין הנלע"ד כתבתי להלכה בשריותא דהאי איתתא ולא ח"ו למעשה עד שיסכימו רבני' גאונים מפורסמי' תלתא ואהי' כסניף לאריות ומיני ומנייהו תסתייע מלתא. ואם לא יסכימו להתיר אזי יהיו דברי בטלין ומבוטלין וכמאן דליתא כי אין תלמוד כמוני מכריע להלכה ולמעשה כי אין רצוני לסמוך עלי בשום דבר דאורייתא ובפרט באיסור א"א החמורה כי היכא דלא לימטי לי אפילו סיבא מכשורא ולא ניחא לי לקבל אחריותא בשגם שבעת כתבי זאת הייתי עמוס התלאות ועול הטרדות וקמא קמא דמטי לידי ועלה על רעיוני רשמתי לזכרון בתכלית המהירות לפום ריהטא ע"כ כאשר יגזרו אומר הרבני' המפורסמי' בעלי הוראה שבדור כן יקום ואיזה מגדולי המורים העומד לנס עמים אשר יעיין בשריותא דהאי איתתא יגדל כסאו עד שמי רום ושכרו לא יקופח מאל רם על רמים. וישקוט שאנן ובטח כל הימים. עד עמוד הכהן לאורים ותומים. ומחמת עוצם טרדתי מלאכתי נעשית ע"י אחרים הטרוד מאוד הבא עה"ח הצעיר ארי' ליב יפה וואלרשטיין:
והנה הרב הנ"ל שלח ג"כ להרב הגאון המפורסם הישיש מוהר"ר שמואל זצ"ל אבד"ק פשווארסק ודק"ק טארניפאל ובסוף ימיו שימש בכתר הרבנות בק' פוזנא הבירה וזהו תשובת הרב מפוזנא הנ"ל שהשיב להרב מהאלשיץ הנ"ל:
ע"ד השאלה אשר שאל מר בעסק העגונה שנהרג ותורף דבריו אשר רוצה מכ"ת להתיר מחמת שיש שני סימני' אמצעים בכליו וסי' שאינו מובהק בגופו והנה נידון אשר שאל מכ"ת על תשובת הפ"י ז"ל שהוכיח מגמ' דחולין ופסקו הראשונים דסמכינן ובאמת פסקו דסימני' דרבנן יפה הקשה מכ"ת דהא מהתם מוכח אפכא דדווקא אי סימני' דאורייתא סמכינן עלייהו ומה שרצה רום מע"ל לתרץ דברי הפ"י די"ל דהמה סימנים מובהקים ופירש כן בהר"ן והרא"ש ז"ל ומעלתו בעצמו כתב שהיא דוחק לפרש כן לשון הגמרא והר"ן והרא"ש ז"ל ושערי תירוצים לא ננעלו ונוכל לתרץ דברי הפ"י ז"ל ובזה ידוקדק הלשון ברש"י ז"ל שכתב וסימני' דאורייתא והיא בעי' דלא איפשטא דלענין מאי פי' רש"י כן ונ"ל דזה כוונת רש"י ז"ל דהנה הא דלא סמכינן באיסור אסימנ' שאין מובהקים כתב הב"י ז"ל בסי' י"ז משום דקי"ל סימני' דרבנן ובאמת איו זה דבר ברור ועיין בהרא"ש ז"ל פ' אלו מציאות שכתב ומספקא לן אי סימני' דאורייתא או דרבנן ועיין בש"כ ז"ל בחו"מ סי' רצ"ג שכתב דאין צריך לפלפול של הרא"ש ז"ל דאף דרבא סובר סימני' דאורייתא מכל מקום רב אשי במס' גיטין מספקא לי' וקי"ל כר"א דהוא בתרא עכ"ל וא"כ כיון דהוא בעי' דלא איפשטא כללא הוא באיסור תורה הולכין להחמיר ובאיסור דרבנן הולכין לקולא ועיין בהרמב"ם ז"ל בפ' ט' מה' ט"מ דפסק דספק השקול שאין בו חזקת איסור ואין בו כרת מדרבנן אסור ומדאורייתא מותר וא"כ פסקו הראשונים באשה לא סמכינן אסימני' דהספק הזה הוא אסור מדאורייתא מחמת שהיא ספק כרת ויש בו חזקת איסור וא"כ כיון דמספקא אי סימני' דאורייתא אזלינן להחמיר אבל בכודנייתא כיון שאין בו חזקת איסור ואין בו כרת אף בלא סימני' דאורייתא מותר הואיל ואין בו רק איסור דרבנן לכן סמכינן אסימני' כיון דהוא בעי' דלא איפשטא ובדרבנן הולכין אחר המיקל והא דהוכיח הגמ' דסימני' דאורייתא היינו דאינו סובר דסימני' דרבנן ובאמת דהוא מחמת ספק ובתשובה הארכתי בזה אי סימני' דרבנן אי סמכינן אאיסור דרבנן ועפ"ז ישבתי גם קושיא הנ"ל:
אך אף שאין הוכחה מגמ' להתיר בשני סימני' אמצעים הדין הזה עידי ספיקא לא נפקא רוב גדולי האחרוני' סוברים להתיר ויש להתיר בנד"ד מחמת ס"ס ספק שמא סימני' דאורייתא ואת"ל דהוי דרבנן שמא הלכה כאותן הפוסקים דשני סימני' אמצעים מצטרפין להיות ס"מ ואף דהוי ס"ס נגד חזקת איסור דאשה בחזקת א"א קיימא מ"מ הא גדולים והרשב"א מכללם סוברים דס"ס מהני נגד חזקת איסור כמבואר בי"ד סי' ק"י ועיין ס"ק ס"ט כתב ס"ס המתהפך מהני אפילו בדאורייתא וכ"ש בעגונה. וכן ביבמה דמהני ע"א במומר אפילו לדעת הרא"ש ועיין בב"י הביא בשם מהרי"ק בחליצת מומר ויש ע"א שמת דמותר מחמת ס"ס שמא הלכה ע"א מועיל ביבמה ואת"ל דלא מהני שמא הלכה כאותן הפוסקים דא"צ חליצה ממומר הרי דמתיר מהרי"ק מחמת ס"ס ואף דהוי נגד חזקת איסור וא"ל דגבי חליצת מומר לא הוי חזקת איסור דדילמא א"צ חליצה ממומר דמ"מ מחיים היתה אסורה ועיין ביבמות בסוגי' דספק קרוב לה ספק קרוב לו מבואר בהדי' כדברי ועיין בתשובת מהר"מ מלובלין ז"ל שהתיר בתשובה ס' ל"ז אף בהמיר לאחר נשואין וא"כ קודם שהמיר היתה בחזקת איסור לשוק ואפ"ה התיר הר"מ לובלין מכח ס"ס הרי סוברים דאף נגד חזקת איסור מהני ס"ס גבי מומר וא"כ ה"ה ה"נ וכן בק"ע והבאתי לעיל התיר גבי עגונה מטעם ס"ס וא"כ כמי י"ל דמהני ס"ס אף נגד חזקת איסור או י"ל דק"ע ס"ל דהכא לא הוי חזקת איסור כאשר הארכתי בזה בתשובה דלענין להתיר אשה לבעלה לא הוי חזקת איסור כמ"ש התו' בכתובות בסוגי' דשנים אומרים מת דחזקה דאשה דייקא ומנסבא מרעא לחזקת א"א וא"כ כדאי המה כל הפוסקים לצדד היתרא מחמת סימנים אמצעים מחמת ס"ס כנ"ל.
ועוד יש לצדד להתיר מחמת שכתב הגאון המובהק חכם צבי ז"ל בתשובה להתיר בסימנים אמצעים בגופו וסימני' מובהקים בכלים דהוי שאילה דיחיד ומה שהקשה רו"מ על הגאון ח"צ וז"ל דא"כ מאי פריך הגמ' גבי מצא בחפישה וניחוש לשאלה הרי הוי שאלה דיחיד גם בחידושי הקשיתי כן על הח"צ ז"ל אך הוכחתי בחידושי דגם רבינו הגדול הב"י ז"ל וב"ש סוברים כדעת הח"צ ז"ל וכמו שאבאר:
ועוד יש לצדד להתיר מחמת שמהר"ל מפראג הביאו הב"ש דלמ"ד סימני' דרבנן לא חיישינן לשאלה והתיר ביש סי' אמצעי בגופו וסי' מובהק בכליו דממ"נ מותרת אי סימני' דאורייתא מותרת מחמת סי' בגופו ואי סימני' דרבנן א"כ לא חיישינן לשאלה וא"כ מותרת מחמת סימני' בכלים ואף דהב"ש חולק ע"ז וגם רבינו הגדול הב"י ז"ל הביאו הב"ש ז"ל בסי' י"ז ס"ק ט' כתב דאיתא בגמ' אוכף וארנקי לא מושלי אינשי היינו אי סימנים דאורייתא אבל אי סימנים דרבנן כי היכי דלא סמכינן אסימני' ה"נ לא סמכינן אהך סברא דאוכף לא מושלי אינשי הרי דלשיטת הב"י אף דסימני' דרבנן חיישינן לשאלה ואדרבא יותר חמור אי סימני' דרבנן ואף באוכף חיישינן לשאלה מ"מ מוכח מדברי הב"י דסובר כשיטת ח"צ ז"ל דלשאלה דיחיד לא חיישינן דהנה הב"ש כתב על תשובת הב"י דבגמ' לא משמע כן ופי' מחו' הגאון מפראג בס' נודע ביהודה דבריו דהנה הגמר' פריך למ"ד סימנים דרבנן היכא מהדרינן חמור בסימני אוכף ומתרץ בעידי אוכף ולפי דעת הב"י דאי סימני' דרבנן אף באוכף חיישינן לשאלה א"כ היכי מהדרינן בסימני אוכף ניחוש לשאלה:
ועוד הקשה בספר נודע ביהודה על הב"ש שפסק דאי סימני' דרבנן נמי חיישינן לשאלה מהא דמקשה בגמ' במס' ב"מ למ"ד סימני' דאורייתא מדתני אין מעידין כו' אלא כו' אעפ"י שיש סימני' בגופו ובכליו ומשני דחיישינן לשאלה ומקשה בגמ' חמור בסימני' אוכף היכא מהדרינן משמע אי סימני' דרבנן ל"ק חמור בסימני אוכף היכא מהדרינן ולדעת הב"ש שסובר אי סימני' דרבנן חיישינן לשאלה א"כ אף אי סימני' דרבנן קשה ניחוש לשאלה ונ"ל ליישב ב' קושית הנ"ל ע"פ שיטת הח"צ הנ"ל דהנה לשיטת הח"צ הנ"ל קשה מאי פריך הגמרא חמור בסי' אוכף היכא מהדרינן דניחוש לשאלה דלמא מיירי קרא דיש לו סימני' שאינם מובהקים בגופו של חמור וסימני' מובהקים באוכף וא"כ הוי שאלה דיחיד אך אי סימני' דאורייתא א"כ אם יש סימני' שאינם מובהקים בגופו של חמור א"צ לסימני אוכף א"כ פריך שפיר הגמ' אבל אי סימני' דרבנן לא קשה כלל חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן דניחוש לשאלה די"ל דמיירי דיש סימנים שאינם מובהקים בגופו של חמור ולא מהדרינן בהאי סימן לחוד דסימני' דרבנן ובסימני אוכף בסי' מובהק מהדרינן ולא חיישינן לשאלה דהוי שאלה דיחיד ולפ"ז מתורץ קושית הב"ש על רבינו הגדול הב"י וקושית הנודע ביהודא על הב"ש:
וכיון שזכינו לדין בין למהר"ל מפראג ובין להרב ב"י ובין להב"ש ז"ל יש להתיר בנד"ד דלמהר"ל מפראג מותר ממ"נ אי סימני' דאורייתא מותר מחמת ס' אמצעי בגופו ואי סימני' דרבנן לא חיישינן לשאלה ולשיטת הב"י וב"ש דחולקין על מהר"ל מפראג וקשה עליהם קושית הספר נוב"י וצ"ל דסוברים כשיטת ח"צ ז"ל דלשאלה דיחיד לא חיישינן א"כ מותר בנד"ד דהוי שאילה דיחיד מכל הלין טעמי נראה לי להיות סניף וטפל לעושי מצוה לכבוד הרב המאה"ג החריף המפורסים האבדק"ק האלשיץ אשר התחיל במצוה זו להתיר עגונה זו אשר חששו רז"ל לתקנת של עגונות והשם יצילני משגיאות וכל מורי הוראות בישראל ויורני נפלאות באמת מתורתו הקדושה הכ"ד הבא עה"ח היום יום ג' ד"ז תשרי תקנ"ב לפ"ק פ"ק פשעווארסק יצ"ו נאום שמואל הקטן בהרב המנוח המפורסם מוה' משה פנחס זלה"ה:
הנה בנידון השאלה דשאילנא קדמי דמכ"ת ואחר עד עתה מחמת שסבבוני כתרוני הקיפוני חבלי טרדין ולא נתנוני די השב רוחי אף לבלע רוקי והנה ביום אתמול כי יעבור במוצאי מנוחה ח' כסלו באישון לילה בנפול תרדמה על אנשים ורוחי בקרבי יעור לאמר מה לך נרדם ועד מתי תטמון ידיך בצלחת ולא תזדקק לדבר מצוה רבה להתיר בת ישראל מכבלי העיגון אז קמתי ואזרתי כגבר חלצי ונזדרזתי ופתחתי וקריתי ושניתי ושלשתי דברי קדשו דמר ונתמלא כל הבית כולה אורה ותעלוזנה כליותי וראיתי בעלי תרסין מנגחין זה לזה בהלכה וקול ענות מלחמה במלחמתה של תורה שמעתי במחנה העברים ויראתי לגשת כי מי אנכי לעמוד במקום גדולים הורים ומורים. ורעיוני הרהיבוני לא ניתנה התורה למלאכי השרת כי אם גם לחוטבי העצים ולשואבי המים כמוני היום וענותו תרבני לחות דעתי גם אני ואין מסרבין לגדול כי"ב ע"כ בצורי בטחתי. ובו יתברך נשענתי למעמקי השאלה ירדתי. ובדברי קדשו שעשעתי. ואם כי בקצת מקומות מדבריו נטיתי הלא אתו הסליחה כי ידברו את אויבים בשער ואת והב בסופה וזה החלי בעזר צורי וגואלי. מה שהקשה הגאון הר"י בעל מג"ש בתשובותיו על הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור וכל הפוסקים דפסקו לחומרא דסימנים דרבנן איך פסקו דסמכינן על סימני' דאזנים וקול לענין כלאי בהמה הנולדים מסוס וחמור עיין בי"ד ס' רצ"ז והלא במס' חולין פ' או"ב דע"ט ע"ב מבואר בגמ' דמאן דסמך אסימנים הנ"ל קסבר סימנים דאורייתא ומזה הוציא הגאון הנ"ל שני סימנים אמצעים הוי כמו ס"מ דסמכינן עליו אף למ"ד סימנים דרבנן וא"כ א"ש דסמכי הגאונים הנ"ל על סימנים דאזנים וקול אף דסברי סימני' דרבנן דשני סימנים הם והוי כס"מ עכ"ד הגאון מהר"י כפי מה שהביאו כת"ר בתשובה כי לא עיינתי בדברי מהר"י עצמו ולא בשום תשובה מהתשובו' רק בש"ס ופוסקים טור וב"י והאחרונים והקשה כת"ר על דברי הגאון הנ"ל אדרבא מהסוגיא דאו"ב הנ"ל מוכח להיפך דלא מצטרפי' ב' סימנים אמצעי' למהוי ס"מ דאם מצטרפין א"כ קשה איך הוכיח הש"ס דר"א סובר דסימני' דאורייתא דלמא קסבר סימני' דרבנן והא דסמיך על אזנים וקול היינו משו' דהשני הסימנים אמצעים מצטרפי למהוי ס"מ א"ו מדהוכיח הגמ' מכאן דסימני' דאורייתא ש"מ דלא מצטרפי ולענין הקושיא של הגאון מג"ש הנ"ל על כל הפוסקים כתב כת"ר דהגאונים הנ"ל מפרשין בגמ' כמו שפי' הר"ן ז"ל וז"ל וסימנים דאורייתא ס"מ הן כשל תורה לסמוך עליהם עכ"ל א"כ כיון דפירשו דהסימנים הללו ס"מ הם א"כ יפה פסקו כל הגאונים לסמוך עלייהו אף אם סימנים דרבנן דאסי' מובהק לכ"ע סמכינן כמבואר בש"ס יבמות דף ק"ך ובב"מ דף כ"ז ובפוסקים אה"ע סי' י"ז וכתב כת"ר דזה דחקו להר"ן לפרש ק משו' דהוי קשה ליה קושית מהר"י ז"ל הנ"ל וע"ז כתב כת"ר דפירוש הר"ן הוא דוחק דנהוי פירוש דסימנים דאורייתא דסימנים הלכו מובהקים הן דלישנא דש"ס סימנים דאורייתא ודאי משמע דאסימנים דעלמא קאי דהוי דאורייתא וכפירש"י ולפירוש הר"ן לא א"ש לישנא וסימנים דאורייתא אף בסי' מובהק ביות' כיון דסימנים דרבנן רק דס"מ מהני מצד הסברא ולא כזכר בתורה כלל בהדיא וכמ"ש הש"ך בחו"מ סי' רס"ז ס"ק ז' ועוד הקשה כת"ר אביי אדאביי דכאן במס' חולין יהיב אביי סימנים דעבי' קלא ש"מ למסמך עלי' וביבמות דף ק"כ ע"א מוקי אביי פלוגתא דר"א בן מהבאי ורבנן דפליגי אי סימנים דאורייתא או דרבנן דר"א סבר דאורייתא וחכמים סברי דרבנן וא"כ ודאי דהלכה כרבים וכן פסקו הפוסקים כחכמים דר"ח עכ"ד כת"ר בענין זה סוף כל דבר כת"ר נשאר בקושיא על הפוסקים דסברי ב' אמצעים מצטרפין מסוגיא דש"ס הנ"ל דהוכיח דסובר ר"א סימנים דאורייתא וכת"ר יעד כי המצא ימצא אח"כ בתוך דברי קדשו ישוב ע"ז אבל לא מצאתי כי לא הביא אח"כ בכל התשובה מזה רק שחוזר וכותב דהגאונים הנ"ל ס"ל כפירש הר"ן ואין ראיה להגאון מהר"י אבל הקושיא על הנך פוסקים דסברי אמצעים מצטרפין כחומ' נצבה מסוגיא דש"ס הנ"ל ולא מצאתי לה שום תירוץ בדברי כת"ר ואף אי נימא כפי' הר"ן קשה על הנך פוסקים דאיך הוכיח דמובהקים הם דלמא סמך ע"י צירוף ואף אם נימא דלזה נתכוון הר"ן דמובהקים הן ע"י צירוף מ"מ הא כבר דחה כת"ר פי' הר"ן בשתי ידים מכח לישנא דש"ס דמשמע דאסימני' דעלמא קאי א"כ הדרא קושיא לדוכתא על הפוסקים הנ"ל אף דאפשר לפרש דבאמת אסימנים דעלמ' קאי והש"ס מוכיח כאן הא מלתא גופא דצירוף סימנים דאורייתא לסמוך עליהם בכל מקום וה"פ וסימנים דהיינו צירוף דמיעוט רבים שנים דאורייתא לסמוך עליהם מדסמך על אזנים וקול וכמדומ' שהגאון מהר"י נתכוון לזה לפרש בש"ס כי אין אדם גדול כמותו מביא ראיה לחובתו אבל גם ז"א דאם באנו לדייק כן א"כ הא אמרינן ביבמות בגמרא סימנים דרבנן ג"כ בלשון רבים אלא ודאי דשייך לומר כן בלשון רבים אף אם רק סי' א' לא מהני כיון דאסימנים דעלמא קאי וק"ל א"כ איך אמרינן כאן במס' חולין בל' ההיא עצמו וסימנים דאורייתא ובלא"ה דוחק גדול לפרש כן דאין דרך הש"ס לדבר כן בלשון רמז והול"ל וצירוף סימנים דאורייתא ועוד דאכתי לא הרווחנו דאכתי קשה קושית כת"ר איך שייך לומר דאורייתא כיון דסימנים דרבנן ולא ילפינן משמלה רק אמרי' סימני' כדי נסבא כמבואר בש"ס ב"מ ד' כ"ז א"כ אף מובהק אינו רק מצד הסברא ולא נתפר' בתור' וכן צירוף אם נימא דהוי כמובהק מ"מ לא עדיף ממובהק ולא נתפרש ג"כ בתורה מיהו ז"א קושיא כ"כ הן על הר"ן הן על הפוסקים הנ"ל דבאמת ס"מ אף אם הוא רק מצד הסברא ולא נתפרש בתורה מ"מ הוי דאורייתא לכ"ע דאל"כ לא הוי סמכינן עלי' להתיר בא"א למ"ד סימנים דרבנן רק דט"ע עדי' ממנו וכמ"ש להדיא בש"כ סי' רצ"ז בחו"מ ס"ק א' דמובהק הוי דאורייתא לכ"ע וזה פשוט בש"ס ופוסקים רק דמ"מ הקושיא הקודמת קשה:
והנה באמת נראה לכאורה פי' הר"ן לדוחק גדול דהול"ל וש"מ דקסבר סימנים מובהקים הם אבל סימנים דאורייתא משמע כפשטי' וא"כ לכאורה סתירה גדולה מהש"ס הנ"ל להנך פוסקים דסברו אמצעי' מצטרפין וגם מ"ש הגאון הרב מפשעווארסק ליישב קושית מהר"י הנ"ל שדר לן חורפי' אבל אינו בסוג מתון ומסיק בגדר מרכז האמת לפר' בש"ס כן דפירושא וסימנים דאורייתא הוא שאינו סובר בהחלט סימנים דרבנן רק מספקא ליה וממילא דכאן סמכי' להקל וגם אם נפרש כן מ"מ הקושיא על הפוסקים דסברו אמצעים מצטרפין בתקפו דאיך הוכיח הש"ס דאינו סובר בהחלט סימנים דרבנן דלמא באמת סובר בהחליט סימנים דרבנן והא דסמיך על אזנים וקול היינו משום דמצטרפי והוי כמו מובהק ולכ"ע סמכינן עליה:
אבל לפענ"ד הנמוכה והקלישה נראה דאין מסוגיא הנ"ל סתירה על הפוסקים דסברו אמצעים מצטרפי כמו שאבאר וגם לא סיוע וגם קושית הגאון מגמ' מעיקרא ליתא ואבן מאסו הבונים הוא פי' הר"ן ז"ל דלא ישרו בעיני כת"ר וגם הרב הגאון מפשעווארסק הסכים דפירושו הוא דוחק גדול היתה לראש פינה ע"פ מה שאבאר דבריו בעזה"י לעיני השרים ולפני כל יודעי דת ודין אחר בקשת המחילה אלף פעמים מכ"ת כי פירוש הר"ן הוא אמת ודעת שפתיו ברור מללו בלי שום דוחק והוא דנ"ל ברור דאין זה הסמיכ' על אזנים וקול וכיוצא בו ענין כלל לסימנים דאורייתא או דרבנן המוזכר בש"ס יבמות דף ק"ך וב"מ דף כ"ז דאם הוי אמרי' דלמאן דסובר דרשות ניתנה לסמוך אסימנים הנ"ל לענין איסור כלאי בהמה ודאי דסובר בפשיטות סי' דאורייתא והא דמספקא ליה בב"מ שם לא אתיא למ"ד הנ"ל א"כ הוי תיובתא רבה דאין מקום לאיבעי' הנ"ל דהרי סימני בהמה וחי' מפורשין בתור' לסמוך עלייהו לענין איסור להבדיל בין הנאכלת ובין אשר לא תאכל וכן סימני עוף ג"כ עקרן מד"ת ופירושן מד"ס כמבואר בש"ס חולין דף ס"א ע"א והם ג"כ דאורייתא וכן סימני דגים וחגבים והמעיין בפ' א"ט יראה כמה דפים פלפולים ארוכים איך הוי הסמיכה על הסימנים והכל דאורייתא ומה בין סי' דחול' רגליו וכדומה משאר הסימנים לסי' דאזנים וקול ואם מזה הוי ראיה גם מזה ראיה ואם נפשך כומר דכל סימנים הללו מובהקים הן לכך לא נפשט מינה אבל סי' דאזנים וקול לא הוי מובהק א"כ עכ"פ זכינו לדין דסימני' מובהקים מפורשין בתורה לסמוך עליהם ואיך נעלם ח"ו מעיני רבינו הש"ך מה דמפורש בקרא זיל קרי בי' רב הוא דהא הש"כ ז"ל כתב דאף ס"מ לא נתפרשו בתורה לסמוך עליהם רק דהם מצד הסברא. וע"ק דהא איכא ביניהם מה דלא סגי בחד סי' ועיין בסוגיא דנשר ואם מובהק הוא א"כ בחד סגי דהא באמת ס"מ לכ"ע סמכי' עלי' מדאוריתא כמבואר בש"ס דיבמות וב"מ שם ובכל הפוסקים א"ו דלא מובהק הוא א"כ הרי נפשט דסי' דאוריית' ואם נימא דשאני הכא דהוי שני סימנים והוי כמו מובהק א"כ עכ"פ מוכח בבירור ממש מפורש בתורה דאמצעים מצטרפים להיות כמו מובהק ואם כן הדרא קושיא לדוכתא על הש"ס בפ' א או"ב שם דאיך הוכיח דסובר ר' אבא סימנים דאורייתא דלמא משום הצירוף ועוד קשה הא לפעמים בחד סי' סגי כמבואר שם בסוגיא דנשר ואם לאו מובהק הוא איך סמכי' כיון דסימנים לאו דאורייתא ואף דהא ל"ק די"ל דבאמת ס"מ הם והא דלא סני לפעמים בחד סי' היינו להוציא מספק אותו המין שידוע בוודאי שיש להם ג"כ סי' אחד כמפורש בש"ע שם מ"מ על הש"ך ז"ל תיובתא רבה וע"ק איך לא אשתמיט הש"ס בב"מ וביבמות שם להביא בשקלא וטרי' הללו כלל אלא ודאי דהאמת יורה דרכו ועד לעצמו דכגון זה אינו ענין כלל לסימנים דאורייתא או דרבנן המוזכר ביבמות ובב"מ שם דסי' שהניחה התורה בעניני הבריאה שאני דלא נברא בסי' אלו רק טמאין או טהורין כל חד כדאית' והוא היוצר הוא הבורא הוא אשר נתן לנו תורת אמת הוא היודע ואדון המציאות יודע מציאות הכל כפי מה שהוא בבירור משא"כ בעדים שיש לו סי' א' באיזה מלבוש אף אם הוא מובהק מ"מ מאן מוכח דלמא יש עוד מלבוש בסי' זה וכן בסי' בגוף האדם דלמא יש אדם אחר ג"כ בסי' כזה ואדרבא רחוק מן הסברא שיהי' הדבר זה יחידי בעולם ואין כל חדש תחת השמש משא"כ בסי' מינים חלוקים רק ס"מ הוא מצד הסברא לסמוך עליו דבמובהק החשש דלמא איתרמי ה וא חשש רחוק דלמלתא דל"ש לא חיישי' ויפה כתב הש"ך ואינו כלל בסוג א' עם אלו סימנים דבהמה חיה ועוף וכיוצא בהן הן מצד הנותן הסימן דהאומן מעיד על אומנתו ויודע מה שיצר וברא ושאני אם אדם הוא הנותן הסי' כמ"ש והן מצד הדבר אשר עליו נותן הסי' דשאני סימני מינים חלוקין דאין במין אחר כיוצא בו ושאני סימני אנשים פרטים דכל מה שנמצא באיש א' ימצא באישי' רבים ממין ההוא וכן להיפך אלו לא העידה התורה בכעין זה דסימני בהמ' חיה ועוף וכיוצא בהן רק אני מדעתינו בחקירות טבעי נמצאות הוי יהבינן בהו סימנים ודאי דלא היינו יכולים לסמוך עליהן אף אי הוי קי"ל לענין אל סימנים דאורייתא דהך א"ע ככל לסימני דאורייתא דבשלמא התם ענין מציאה או לענין היתר א"א דנראה לעין כבר סי' הנ"ל בחפיצו של זה או בגופו אף אם רק בעל אבידה עצמו אמר הסימנים שהיה לו בחפצו והם אלו שנמצ' בה והם בהנמצא מ"מ זה ודאי דהיה לו סי' כזה בחפצו דאל"כ מנא ידע למיהב סימנים אלו שיש בהנמצא א"כ שפיר אמרי' דמסתמא היינו הך דאשכח ודלמא איתרמי שנאבד אחד בסי' כזה הוא חשש רחוק משא"כ כאן דהא זה העוף או הבהמה וחיה שרוצה להתיר מוצאו עדיין לא היה ידוע לא בשום פעם להתיר ואין לה סימן שנראה כבר לעין דבהמה זו שמכירה עתה ע"י סי' זה שראה בה כבר לעין רק דעתה רוצה לסמוך על דעתו וחכמתו ובקיאותו בטבעי הנמצאות שנתברר לו שאין מציאות אלו הסימנים או העדרן באלו המינים שהתירתן התורה או אסרן והוא דבר נמנע אף אם קנוגי או בלסטרי הוא ואת העולם נתן בלבו אעפ"כ הוא מבלי אשר לא ימצא האדם את המעש' אשר עשה אלקים מראש ועד סוף ומי יבא אחר המלך את אשר עשהו ומה רבו מעשיך ה' מינים ממינים שונים ואפשר שיש במציאות כמה וכמה מינים טמאים שלא נודע לו שיש להם ג"כ סימנים אלו או העדרן ואף מין א' בעצמו אם עד תכלית שדי תמצא לראות כל אישי המין א' מהן לא נעדר דלמא איכא ביניהו שינוים רבים וראיה ברורה לדבר דגם להיפך אין ללמוד מכעין זה דהיינו אף אם נימא דלא סמכי' על סימני המינים מ"מ יכול להיו' לענין מציאה והיתר א"א סימנים דאורייתא דאל"כ קשה היאך קיימא בב"מ בבעי' דלא איפשטא אי סימנים דאוריתא או דרבנן הא בחולין פ' א"ט דף ס"ד ע"א מסיק הש"ס אלא אמר ר"ד סימנים לאו דאוריתא דאלת"ה הא דאמר ר"א שמונה ספיקות הם לבדוק בבצים דדהו אלא ש"מ סימנים לאו דאורייתא ע"ש הרי נפשט דסימנים לאו דאורייתא מיהו רש"י פי' התם וז"ל הנך סימני בצים לאו הלל"מ הם דסמכי' עלייהו עכ"ל ורש"י פי' כן משום דהוו קשה ליה מאי חזית להוכיח מדלא סמכי' על סימני בצים דסימני' לאו דאורייתא אדרבא נוכיח מדסמכי' על סימני חיה ועוף ובהמה דסימנים דאו' לכך פי דהאי לאו דאורייתא קאי על סימני בצים לבדן וזה ברור בדעת רש"י ועדיין קשה הא באמת מוכח מזה דסימני' לאו דאו' מדלא סמכי' רק על סימנים המפורשין בתורה או שקבלה בידן אבל על סימני בצים כיון שאין בו הלל"מ לא סמכי' עלי' ש"מ דסתם סימנים לאו דאו' דאי סימנים דאו' מה בכך דלאו הלמ"מ הם מ"מ סימני' הן וי"ל דבאמת הפירוש בש"ס כך להוכיח מזה דסתם סימנים דאין מפורשים בתורה ואין בו הלמ"מ לאו דאו' ושאני סימני בהמה וחיה ועוף דמפורשין בתורה או שיש בהן הלמ"מ א"כ לפ"ז קשה איך קיימא בב"מ בבעי' דלא איפשטא דהא אבוה דשמואל ור"ז ור"א ולית מאן דפליג ובודאי הלכתא כוותיהו וכאבוה דשמואל מדשקיל וטרי כ"כ הש"ס אליבי' וזה אחד מיסודי התלמוד דהיכי דמצינן דשקיל וטרי הש"ס אליבי' דחד אמורא כוותי' קי"ל ואיך שייך זה לומר דכאן מסיק בפשיטות סי' לאו דאו' ובב"מ וביבמות לא הובא מזה כלל וקיימא בספיקא א"ו מוכח כמ"ש דא"ע כלל לנידון דב"מ ויבמות ופירושא דסימנים לאו דאו' היינו כמ"ש רש"י דהנך סימני בצים לאו הלמ"מ הן ולא סמכי' עלייהו פירוש לפירושו דהנך סימני בצים אינם כמו אלו הסי' דבהמה וחיה ואינך המפורשין בתורה ואף לא כסימני עוף דעיקרן מד"ת ופירושן מד"ס ר"ל דקבלה הי' בידם לפרש כן רק דכאן בבצים לא היתה קבלה ביד החכמים רק דחכמים הניחו מעצמם אלו הסימני' בבצים ע"פ רוחב דעתם וחכמתם בענין המציאות לכך א"א לסמוך עלייהו כמ"ש וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה רק באומר של עוף פ' וטהור דאפשר להתברר ולדמות הבצים לבצים של אותו המין ומרתת לשקר סמכי' עלייהו ר"ל על הסימנים הנ"ל אבל בסתמא לא סמכי' על הסי' הנ"ל ואף אם הוי קי"ל ביבמות ובב"מ סימנים דאורייתא מ"מ הוי הכא הדין כן כמ"ש הטעם לכך א"א ללמוד מכאן לשם וא"ש הכל וזה ברור סוף דבר בהא סלקין ובהא נחתין דסימני הבריאות וטבעי הנמצאות א"ע כלל לסימני דאו' או דרבנן המוזכר ביבמות וב"מ וסימנים דאו' אי לאו דאו' המוזכר בהן היינו דיש בהם סימנים שהניחה התורה בפירוש או שקבלה ביד החכמים אלו דאו' מיקרי וסמכי' עלייהו ויש בהם סימנים דרבנן היינו שחכמים הניחו בעצמן ע"פ חקירתם כמו סימני בצים ולא סמכי' עליהו וא"כ לפי מה שבררנו ממילא ש"מ דלענין כלאי בהמה דסמכי' על הסימנים ודאי דקבלה היא בידם והוי דאו' דהא הוא ג"כ סימני הבריאה במינים חלוקין בר חמרא ובר סוסי' והיינו סימני' דאו' המוזכר בש"ס פר' או"ב לענין כלאי בהמה וכעין סימנים לאו דאו' המוזכר בא"ט לענין בצים דבלשון א' נאמרו רק דכאן דאו' ושם לאו דאו' וידיעת הפכים בשוה וכמו דשם בא"ט אין הפירוש על הסימני' המוזכ' ביבמות וב"מ רק על סי' בצים דאיירי ביה אמר דלאו קבלה היא ה"נ כאן על סימני כלאים דמיירי בהו ואמר דקבלה הוא ושמעתת' דאביי ור"פ קבל' היא בידם ואף דמר אמר חדא ומר אמר חדא וכבר כתב הרמב"ם בהקדמת פירוש המשנה לסדר זרעים דבהללמ"מ לא יפול מחלוקת לק"מ דאפש' מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ועוד דאף אם הוא מפי השמועה וד"ס וקבלה בידם ע"מ לאו בכלל הלמ"מ הוא ע"פ דרכי הרמב"ם שם ומבואר בחיבורו היד החזקה להרגיל בספריו ועוד ח"נ צרורות יוכיח דאמרי' בב"ק ד' ג' ע"ב ובכמה מקומות דהלכתא גמירי לה ואפ"ה פליגי בה סומכוס ורבנן בפרק כיצד הרגל דף י"ז ע"ב ע"ש וזהו דברי הר"ן ס"מ הם כשל תורה לסמוך עליהם ר"ל כעין סימני בהמה וחיה ועוף דהן של תורה וסמכי' עלייהו ולא כען סימני בצים שאינן של תורה ולא סמכי' עליהן ולפ"ז דברי הר"ן מדויקין מאוד דלפי מה שנראה לכאורה מדבריו דר"ל ס"מ הן וס"מ לכ"ע דאו' הכי הול"ל דס"מ הם ולכך הם דאורייתא ושותא דמרא לא ידענא במאי דאמר כשל תורה ולפי מ"ש א"ש ופירושי ברור ונכון ואין בו שום דוחק כלל כיון דיש בכעין זה דסימני מינים חלוקין דאו' וגם דרבנן אמר באלו דש"מ דהם דאו' והא דלא פירש הר"ן בסוגיא דפ' או"ב הנ"ל כפי' רש"י במאי דאמר הש"ס וסימנים דאו' היינו משום דהא גופא קשיתי' להר"ן דמאי ענין זה דסימני מינים חלוקין לסי' דאו' ודרבנן המוזכר בב"מ וכמ"ש בהוכחה ברורה מפ' א"ט דא"ע זה לשם כלל לכך פי' דברי הש"ס כאן כמו לעיל בפ' א"ט דעניני' הללו שוים הם וא"כ סרה קושית הגאון הר"י בעל מנ"ש מעל כל הגאונים דודאי הם כולם פירשו כפי' הר"ן דהוא פירוש הברור והאמיתי כמו שהוכחתי וגם אביי אדאביי ל"ק וגם קושית כת"ר על הפוסקים דפסקו אמצעים מצטרפין ל"ק מכאן ואין מסוגיא הנ"ל לא סיוע ולא סתירה כנ"ל ברור לע"ד כשמש: