אור ברסלב

השיב משה אבן העזר· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

שאלה סא

שאלה ס

להנשר הגדול אתו עוז והמשל ממשלת התורה וחכמת דעות השכלי לו עשר ידות בכל. לה"ה כבוד אדמ"ו ידיד ה' וידיד נפשי צדיק וקדוש עליון הרב הגאון אמיתי אין קץ ואין חקר לתבונתו רבים חקרי לב אשר אתו אין ערוך ואין ספור לחריפותו ובקיאותו המפורסם בכל קצוי ארץ וים רחוקים בשם צדקתו ותורתו התמימה נ"י ע"ה פ"ה הרב רבינו משה האב"ד דק"ק שינאווי ואגפי':

אחד"ש תלמיד המאזין ומקשיב לקול הורי' ומור' והמתעלס ועלז לראותו כראות פני אלקי' לסוך בצלו צל המעלות תורה יבקשו מפיהו כי כמלאך ה' צבאות הוא. וחפץ יחפוץ לשמוע אמריו כי נעמו לחכו ולהאזין מה אדוני משה דבר בהשב לשואלו דבר אשוב וארוצה עד איש אלקי' קדוש יאמר לו כל הכתוב והן פקודתו שמרה רוחי מיד בבואי לביתי אספנו אנחנו שלשה והם ב"ד ואני בתוכם כדבר היוצא מפי רב הקדוש וחתומים באיגרת הרצוף ושאלתי פי נשים זקנות מומח' יודעות המה בטוב טבעות נשים ומזגיהם את אשר יקרא להם ובשגם בענין האשה פלונית אלמונית עסקנו בה והדבר מפורש יצא מפיהם כן היא שמענה ואוכיח לעיני פקוחות מול עבר פני הדרת קדשו עיין עלי' וטרם החלי לדבר ולבקש שאלתי אדונינו ורבינו אחלה פניו המאירים כברקים וכשחר פרוש על ההרים וכזהר הרקיע לבקרים למחול ע"כ הרם והנשא באשר אני המדבר להרים ראש פני גבר גברא רבא דכוותי' כמי"ב ומול זיו יקרו לפרש שיחתי כאשר יפרש השוחה כו' באלה הדברים אבל ידעתי טוב טבעו ומהות מזגו הנחמד במקום גדולתו כו' ובפרט נגד תלמידו וזה החלי לחלות פניו ולבקש בעתירה גדולה היות כעת הראשון הקל בעיניהם דבר התרה והאחרון הכביד ביום עש"ק העבר השגנו מכתב מש"ב הרב דק"ק גורייא ומהרבני מו' יהושיע מבראד כתבו באשר הם שם איך שמחו' הנגיד המפורסם מו' נטע בראישוניר מקפיד הקפדה רב להשיג מקודם התרה משלשה רבני הדור ועבור זאת איחר זמן המוגבל עד אי"ה י"ט א' פ' עקב הבע"ל והאמת אגיד ולא אכחד לא הטרחנו את כבודו הרמה והנשאה ומה גם ידעתי עומק עיונו ורב פלפולו וחידוד שכלו כאשר עשה לבני קדם ולראשונים אשר פעל ועד יחות לדינא אשר ידין רוחו ימים ימשכו וכבוד תורתו התמימה יודע כי כאן אין עת להאריך והלא חכם הוא ויבן הכל אבל מה אעשה רבים יבקשו ויחפשו מטעמים אור תורתו הקדושה ואין סומכין כ"א על היוצא מפי כת"ר הרמה והנשאה ושנו ושלשו במכתב הלזו וטעם נתנו להכבדת האחרון יותר מהראשון בזה"ל כתבו שמעו מפי חכם אחד מבראד בני הרב מוויטקוב אמרו שנשתדלו בכל עוז לעכב הנשואין בתחבולות שונות. ומכותלי דבריו של ר' יושע הנ"ל מוכח לשמע אוזן שמעו בני מריבה הנ"ל אנו עוסקים בהשג יד התרה מכבודו הרמה והנשאה ובא מורך בלבבם ולא יקשו רוחם כ"כ הרבה כי לא יביטו אחרי משה כהביטם אחרי זולתו יודעים המה עם מי עוסקים ע"כ ידוע ידע אדוני משה אין לנו על מי להשען וזולתו הכל משענת קנה רצוץ ועיקר סמיכתם אם כת"ר יהא בראשון להשלשה ובחתם ידו שנינו וגם הרבה יתנו יד בחת"י אחרי רואים כת"י הקד' והדבר יוצא מפיו הקדוש גם הרב דפה"ק כעת איננו בביתו וצוה על הנגיד מוהר"י קאשינער יודע לכתי ונסעי לכת"ה בהשיגי היתר מאת כבודו ישלח הנגיד מוהר"י לפשרעווארסק באשר הוא שם ויתן גם הוא חותמו ויודה כדברי הרב ע"כ מרוב חיבת חפצם ה"ה הבראדר שהאשה תותר בהתרת כבודו הנשאה ע"כ אנו שולחים במכוון ציר מיוחד ובאמת דעתי היה בעצמי ליסע אך קשה עלי טורח הדרך ואני שואל ומבקש מאת כבודו אדמ"ו לבלתי ידח ממנו נדח וישוב פני ריקה אך למחול עכ"ה והנשאה לכתוב דרך התרה ומאיזה טעמים אף שאין עת כ"כ לחוות דעת פלפולו העמוק ובאם כת"ה יבין אם יום או יומים יעמוד השליח יוגמר הפלפול ג"כ מה טוב ומה נעים כי מגמתם של הנ"ל לשמוע בלימודים חידושי הרב אדמו"ר נ"י אלה דברים אשר דבר משה ובאם לא יוכל לגמור הכל ביום או ביומים במטותא מיני' דמר לשלוח מקדם התרה לבד כיאות ובזה נצא ונבוא עד מקום המוגבל ואח"כ ניקח מידו ונשכח לשם וכבוד אדמ"ו על דעתי כי מרוב הנחיצה וגודל הצורך מהר ימהר יוסף לעשות מלאכתו רץ אחרי רץ וע"כ ימחול מאה פעמי' ע"כ לשום מענה בפי להשיב לשואלי דבר ולמצוה רבה וטובה גדולה יחשב לו לצדקה הכ"ד תלמידו מאזין ומקשיב לקול הוריו ומצפה על תשובתו:

הק' יוסף באא"מ שמואל פרוחניק:

העתק מגב"ע אשר עלי' סובב השאלה הנ"ל:

אנחנו הב"ד ח"מ שמענו מפי נשים נאמנות דפה"ק והעידו בפנינו שהאשה מ' נעחא בת הרבני הנגיד מו' יצחק מפה"ק הגרושה מאשה הרבני מו' אלכסנדר בהרב מו' מנחם מבראד שמשעה שילדה לא התחילה להניק ולדה כלל וביום ד' ו' אדר תקכ"ד ילדה ותיכף ביום ה' למחרתו נפלה לחולי גדול ר"ל לערך שני שבועות ואש קדחה בה מאוד ובערך ששה ימים לא ידעה בין ימינה לשמאלה מחמת גודל קדחת האש אשר בערה בה וכשנתרפאה מחולי זה ניסה רופא פעלשיר אשר בקי במיעוך דדי' אם תוכל להניק הולד ולא יכול להוציא טפה אחת אף כדמעת עין מחמת יבשות וצימוק דדים כל זה שמענו מפי נשים מהימנות דפה"ק והוגבה כדת גם אצלינו ולכל באי העיר גלוי ומפורסם שהיתה חולה האשה הנ"ל כנ"ל:

ולראי' באנו עה"ח יום ד' י"ג מנחם תקצ"ד פ"ק לאנצהיט:

הק' אהרן זלמן ספיר. הק' בצלאל רוזין. הק' שמואל עשטלינן. וידיע להוי שכל זו המעשה היה כמה שבועות קודם שנתגרשה:

תשובה

בתר דשאילנא קדמיכון בנידון האשה הגרושה הנ"ל כמבואר בגב"ע מב"ד צדק דיינים מומחים ומובהקים דק"ק לאנצוט איך שנתאמת להם כל הענין בבירור גמור שהעידו לפניהם נשים מהימנות מקהילתם על כל הנ"ל וגם גלוי אצלם ולכל בני העיר ומפורסם שהיתה חולה האשה הנ"ל וכעת שוקד אבי האשה הנ"ל על פתחי פתח עני בדעת כמוני להורות לו האם בתו הנ"ל מותרת להנשא כעת שהוא בתוך כ"ד חודש ללידתה הואיל ומלאכת שמים הוא שלא לעכב נשואין של בת ישראל על מגן היכא שמותרת להנשא ע"פ דין בלי פקפוק ע"כ נזדקקתי להורות כהלכה לש"ש ואען ואומר הנה לפי המבואר בדברי ב"ד הנ"ל לית דין צריך בשש ואין זה בית מיחוש ואין זה צריך לפנים כלל כי זה גלוי וידוע לפני כל יודעי דת ודין ולפני כל תלמוד וצורב ואף לקטנים פחותי ערך כי האשה הזאת מותרת להנשא בכל עת שתרצה כי השולחן כדת ערוך לעיני כל עד שיתפלא מה זו שאילה הצרי אין בגלעד הלא הוא מבואר להדיא באה"ע סי' י"ג סעי' י"א באלמנה דאם פסק חלבה בחיי בעלה ג' חדשים ושכרו לו מינקת בחיי בעלה דמותרת להנשא וזה פשוט וה"ה ומכ"ש בגרושה שנפסק חלבה קודם שנתגרשה ושכרה לו מינקת שמותרת להנשא וע"ש בח"מ ס"ק י' ובב"ש שם ס"ק כ"ז מבואר להדיא דאם לא פסק החלב אלא נתנה למניקה אז צריך ג' חדשים שהוא שיעור שע"פ הרוב נפסק החלב לאחר ג' חדשים אבל באם פסק חלבה מחמ' איזה סיבה אפילו נתנה בנה למניקה יום א' מהני וא"כ בנד"ד הרי נפסק החלב כמה שבועות קודם שנתגרשה ונתנה למניקה וא"כ בוודאי דמותרת להנשא וכ"ש שלא התחילה להניק כלל וגם אם לא היה מנוסה שנפס' חלבה כמבואר בגב"ע של הבד"צ הנ"ל הדעת נותן ששני חדשים שלא הניקה קודם שנתגרשה ולא התחילה כלל להניק בצירוף החולי הנ"ל שני שבועות בוודאי דהוי כמו ג' חדשים באשה שכבר הניקה והי' בריאה ומכ"ש שנתנסה הדבר ועיין בתשובת זקני רבינו הרמ"א ז"ל סי' קכ"א דאף בגרושה מהני ג' חדשים קודם הגירושין אף שבזה י"ל דבשלמא אשה שמת בעלה וודאי דלא נתכוונה לזה שתתן ג' חדשים קודם למניקתו כדי שתוכל להנשא אח"כ דלא ידעה מתי ימות בעלה משא"כ בגירושין יש לחוש כנ"ל דיודעת הזמן שתתגרש בו כמ"ש כל זה בתשובה הנ"ל ואפ"ה מבואר שם בתשובה הנ"ל דמותרת להנשא וא"כ בנד"ד שנפסק חלבה בידי שמים דאין כאן ערמה פשיטא דמותרת והדבר פשוט אצלי כביעתא בכותחא ובוודאי גם הדיינים דחתומים גם המה ידעו דרך ה' דמותרת להנשא בלי פקפוק וקל להבין דכל הרעש הזה משום שהוא מההכרח לשלוח גופא דעובדא למרחקים למקום המשודך ע"כ הוצרך הנגיד להחזיק הדבר דהיינו בירור הדבר וגופא דעובדא כדי שלא יהיה ח"ו בעיניהם כמתעתע אבל אין מן הצורך לדעתי אף לפלפלת כל שהוא רק לרווחא דמילת' למי שלבו נוקפו וירא וחרד לדבר ה' לבל יכשל ח"ו לעבור על גבול שגבלו הראשונים חז"ל ואולי יתירא לסמוך על האמתלא הנ"ל בחשבו אעפ"כ אולי היה החלב חוזרת אחר שנתגרשה אם רצתה להניק ואף שהוא חשש רחוק מאוד וממש בגדר הנמנע כפי הנשמע אעפ"כ פן ואולי ירך לבבו ולא יסמוך ע"ז ע"כ אני אומר דאל יחוש ואל ידאג כלל ואברר כי ראוי להתיר בגרוש' אף בצירוף קולא קטנה ואף אם ליכא רק יתד קטן לתלות עליו ומכ"ש ביש עמוד גדול כזה הראוי לכתף ולסמוך עליו ראשו ורובו. דהנה ידוע מחלוקת ישינה בין תקיפי קדמאי בין הר"ש הזקן ובין ר"ת ז"ל עיין בתוס' יבמות מ"ב ע"א ד"ה סתם וכתובות ס' ע"ב ד"ה והלכתא דר"ש הזקן סובר דגרוש' מינקת מותרת לינשא ור"ת סובר דאסורה לינשא והנה ר"ת ז"ל הביא שני ראיות עיין בתוס' יבמות הנ"ל ועיין ברא"ש שם ובכתובות שם בתוס' הוסיף והביא ראיה א' דקפסיק ותני ביבמות מינקת חבירו ל"ש גרושה ול"ש אלמנה הנה אחר בקשת המחילה אלף פעמים מקדושת ר"ת ז"ל אומר אני דראיותיו אינם מוכרחין כ"כ ראיה ראשונה שהביא ביבמות דלא חזר רק מהטעם לבד ראי' זו אינני מכיר דמה בכך דאינו חוזר רק מן הטעם בלבד הא הדין תול' בהטעם וממילא כיון דנשתנה הטעם נשתנה הדין ממילא וזה כמה פעמים בש"ס לאין מספר והרא"ש שהוסיף בכתובות מדקפסיק ותני ביבמות מינקת חבירו ל"ש גרושה ול"ש אלמנה הלא לעומת זה דייק בכתובות דף ס' ע"א ותני מינקת שמת בעלה משמע דווקא מת אבל נתגרשה לא ובוודאי דהדעת נותן דטפי יש ראיה מאי דדייק ותני ממאי דיש ראיה מדתני סתמא דכך דרכה של תורה עני' במקום זו ועשירה במקום אחר דסתים במקום אחד ונתפרש במקום אחר והולכין אחר המפורש רק דאבן הראשה בראיותיו הוא מ"ש דאלמנה נמי לא משעבדה אי אמרה איני ניזונית ואיני עושה והא דלא הקשה הר"ת בפשיטות טפי הלא גם אלמנה כי ניסת לא משעבדה להניק כיון דניסת ודאי דלית לה מזוני מנכסי בעלה הראשון וכיון דל"ל מזוני ודאי דלא משעבדה להניק וי"ל דהא לק"מ דמ"מ כ"ז דלא ניסת הרי משעבדה להניק א"כ לא שרינן לה לנסובי מחמת דיש לחוש לסכנת הילד והיא משעבדה כעת ע"כ הוכרח ר"ת להקשות הא בלא ניסת נמי תוכל להשליך מעליה עול השיעבוד בפנים שונים דהיינו או ע"י שתאמר איני ניזונית ואיני עושה או ע"י שתתבע כתובתה וא"כ תהא רשאה להנשא אח"כ ובכתובות שם הוסיף ר"ת לומר דתיכף שתרצה לנשא אין לה מזונות וא"כ שוב לא משעבדה למעשה ידי' ואינה מחויבת להניק וזה פשוט וברור בדברי ר"ת ולכאורה הוא קושיא עצומה על הר"ש הזקן אבל כד מעיינת בדברי הרא"ש ז"ל בכתובות שם גם הא לא מכרעה דכתב בדברי הר"ש הזקן שאין עליה להניק את בנה הואיל ובעלה קיים אבל כשמת בעלה אע"פ שאינה מחויבת להניק עשו חכמים תקנה שתניק האם עכ"ל ויש להבין מה בכך דמת בעלה מ"מ מוטל על היורשים מזונות הילד כמו על אביו שהוא חייב ומה בין אלמנה לגרושה אך דזה פשוט די"ל כיון שבעלה קיים ראוי לו להשגיח על הילד או לשכור לו מינקת או למסמס לי' בבצים וחלב אף אם היא לא תבעתו דרחמי האב על הבן לכך לא הוטל עלי' האיסור להנשא משא"כ באלמנה דאין אב קיים והוצרכה לתבוע היורשים ואשה בושה לבא לב"ד כנ"ל פשוט וברור כוונת הרא"ש ז"ל וא"כ בזה נדחה גם מ"ש שם בהגהת הרא"ש בדברי ר"ת דגרושה בושה טפי לבא לב"ד לתבוע את הבעל ע"ש דמה בכך הא האב א"צ לתביעה דמעצמו חס על בנו מסתמא ולכך לא הביא שם הרא"ש בדברי הר"ת רק השני ראיות אחרות הנ"ל וכבר בררתי דאינן מוכרחות ומיהו אף דראיות ר"ת אינם מוכרחים ע"מ גם לדברי ר"ש הזקן אין ראי' ומכלל פלוגתא דרבוותא לא נפקי ומיהו אחר הוצעה זו יש להביא ראיה להקל שפיר ממ"נ דהא לכאו' י"ל כיון דבמחלוקת שנוי' ראוי לילך אחר המיקל דהא קי"ל בשל סופרים הלך אחר המיקל והך דמעוברת ומניקת לכ"ע מד"ס הוא משום גזירה אך דיש לדחות דאפשר כיון דמשום סרך סכנת נפשות נגעו בה ראוי להחמיר עיין בחולין דף מ"ט ע"ב שם אמר לי' ר"פ לרבא רב ואיסורא דאורייתא ואת אמרת התורה חסה פירש"י כיון דסכנת נפשות ראוי לילך אחר המחמיר כו' והנה ידוע דפלוגתא דרבוותא חד דין אית ליה עם דבר ספק וה"ט דבשל סופרים הלך אחר המיקל כיון דס' דרבנן לקולא ובדאורייתא הלך אחר המחמיר כיון דס' דאו' לחומרא וזה פשוט וברור וא"כ אם מחמירין בזה בפלוגתא דרבוותא א"כ בדבר ספק יש להחמיר ג"כ בנידון זה וזהו פשוט ואחר הוצעה זו יתבאר דממ"נ יש ראיה להקל דהיינו או שיהיה מוכח מהש"ס להדיא דקי"ל כר"ש הזקן ואם תרצה ליישב דעת ר"ת דלא תקשה עליו מהש"ס אז ע"כ יהיו מוכח דהך תקנתא דמעוברת ומניקת לא עדיפא משאר דברי סופרים אף שמשום סרך סכנה נגעו בה או משום שהוא חשש רחוק או מאיזה טעם שיהיה וא"כ ממילא מהדרינן לכלל דקי"ל בשל סופרים הלך אחר המיקל. דהא קשה לכאורה ביבמות דף מ"ב ע"א דשקיל וטרי הש"ס בטעם המתנת צ' יום ונכנס בדוחקים ליישב ולמה לא משני כפשוטו דמש"ה לא תינשא קודם צ' יום דדילמא מעוברת היא ואסור לישא מעוברת חבירו ולכאורה אמרתי דלק"מ דלא מצי לשנוי' הכי דהא הטעם דאיסור מעוברת לינשא מסיק הגמרא שם משום דמעוברת למניקה קיימה ודילמא מעברה ומיעכר חלבה וקטלה לי' ומקשה א"ה דידיה נמי ומשני דידיה ממסמס בבצים וחלב ומקש' דידה נמי ממסמס בבצים וחלב ומשני לא יהיב לה בעל ואם כן לפ"ז דוקא בידע דמראשון היא מעוברת משא"כ בתינשא תוך צ' דאז א"א להבחין אי מראשון אי משני א"כ יהיב לה בעל' דיחשוב דלמא דידיה הוא ולכך צ"ל דבעינן הבחנה כנ"ל לכאורה אך ז"א דעדיין קשה מאי הקשה הגמרא שם תמתין חודש א' ותינשא וכן מה דמקשה בתר הכי תמתין משהו ותינשא וכי מלי ג' חדשים לבדקה ונדחק הש"ס ליישב זה נימא דה"ט דלא עבדינן כן דדילמא מעוברת היא מראשון ומה בכך דנבדקה בתר הכי ונדע שהוא מן הראשון דאף דחשש הבחנה אזיל לה מ"מ איסור מעוברת במקומו דכיון דוודאי בן הראשון הוא לא ממסמס לי' א"ו ע"כ מוכרח כר"ש הזקן דגרושה מינקת מותרת לנשא וא"כ ממילא דאף מעוברת גרושה כן לפי מה דמסיק משום דמעוברת למניקה קיימה וא"כ א"ש דל"ל דטעם המתנת צ' יום הוא משום חשש מעוברת דא"כ גרושה לא תמתין צ' יום ובהדיא תנן בהמשנה דהמתנת צ' יום בין גרושה בין אלמנה ובנותי בספרים מצאתי הקושיא הנ"ל בהרמב"ן ומה שישבתי לכאורה והדחי' וההוכחה כר"ש הזקן עי"ז מצאתי בנודע ביהודה חלק אה"ע סי' י"ח ושמחתי שכוונתי לדעת הגדול. אך דיש לדחות ולומר דמכאן לא מוכח כלל דהא דלא משני הש"ס דטעם המתנת צ' יום הוא משום חשש מעוברת דהא מעוברת גופא וודאי מד רבנן בעלמ' היא א"כ מה"ת להחמיר בספיקו הא כל ספק דרבנן לקולא ולא מסתבר כ"כ לומר דגזרו אף על הספק כן י"ל כדי ליישב דעת ר"ת ז"ל וא"כ לפ"ז ממ"נ יש להקל דאם נימא דהך תקנתא דמעוברת אף דמד"ס הוא כיון דמשום סרך סכנה נגעו בה מחמרינן בספיקו כמש"ל א"כ האי שינוי' דמשנינן לר"ת ליתא ועכ"ר מוכח כר"ש הזקן וא"כ גרושה מינקת מותרת לינשא ואם תרצה ליישב דעת ר"ת עכ"ר צריך אתה לומר דהך תקנתא לא עדיפא משאר ד"ס וראוי להקל בספיקו א"כ ממילא דהדרינן לכללן דבשל סופרים הלך אחר המיקל וראוי להקל בגרושה הואיל ופלוגתא דרבוותא הוא דאף דמיושב דעת ר"ת מ"מ אינו מוכרח ומידי פלוגתא לא נפקי:

ומיהו יש ליישב קושי' זו דנימא דטעם המתנת צ' יום הוא משום חשש מעוברת חבירו באופן אחר דהא הקשו התוס' ביבמות ד' ל"ז ע"א ד"ה רוב היולדת מה מועיל ג"ח משום הבחנה אכתי יכול לבא לידי ספק אם תינשא מיד ותלד לששה חדשים ויום אחד דיש להסתפק אם הוא בנו של ראשון ולא נקלט הזרע עד יום ג' או הוא בנו של שני דיולדת לשבעה יולדת למקוטעין וזה תימא לומר דתהא האשה צריכה להמתין ג"ח וג' ימים כו' ע"ש ותירצו וז"ל וי"ל דכ"כ לא הי' משתהא הכרת העיבור של הראשון עד שליש ימים מן השני עכ"ל וא"כ לפ"ז מתורץ קושיתי דהתינח אם טעם ההמתנה הוא מטעם הבחנה לכך סגי בצ' יום כמו שתירצו התוס' דשוב א"א למיתי לידי ספק אבל אם נימא דטעם המתנה הוא משום חשש מעוברת אם כן בצ' יום לא יצא מידי חשש מעוברת דאף דרוב נשים עוברה ניכר לשליש ימי' מ"מ שמא לא נקלט הזרע עד יום ג' וא"כ תיבעי צ"ג יום א"ו דהטעם הוא משום הבחנה וא"כ לפ"ז דעת הר"ש אינו מוכרח וגם לכאורה לא מוכה דמקלינן בהאי תקנתא דמעוברת בספיקו:

אך ז"א דאדרבא עכשיו מוכח בבירור גמור לכ"ע דמקלינן בספיקו דהאי תקנתא דאל"כ תיבעי באלמנה לכ"ע צ"ג יום המתנה א"ו דמקילין בספיקא וא"כ ממילא דראוי לומר בשל סופרים הלך אחר המיקל וא"כ עכשו הרוחנו דאף אם תימצא מקום ליישב באופן אחר דעכ"פ צריך הש"ס לטעם דהבחנה ולא סגי בטעם חשש מעוברת מ"מ יש ראי' להקל בפלוגתא הנ"ל דר"ש הזקן ור"ת מזה דלא בעינן המתנה צ"ג יום:

ועוד אני אומר דהממ"נ הנ"ל במקומו עומד מהך גופא בלא הא דלעיל כלל דהנה ראיתי מעשה ונזכרתי הלכה דראיתי בתשובת הגאון בעל נודע ביהודא חלק אה"ע סי' ס"ט קושי' עצומה מאוד על תירץ התוס' הנ"ל בשם הרב המנוח מטרטקוב דתינח תי' התוס' הנ"ל לענין תינשא אבל האיך מתיבמת אחר ג"ח מיום המיתה ודלמא לא נקלט הזרע עד יום ג' ועדיין לא שלמו ג' חדשים שלמים מזמן עיבורה ולא הוכר עוברה ואיך פוגע בספק אשת אח דשמא מעוברת היא והי' לו להמתין צ"ג יום וז"ל הגאון הנ"ל וקושי' זו חמורה מאוד ומכח זה רצה הגאון הנ"ל לחדש דבר חדש דאם לא נקלט הזרע בחייו א"כ בשעת מותו לא הי' לו זרע כלל אף עובר ולא היתה מעוברת כלל רק שאח"כ נקלט הזרע אותו הולד אינו פוטר מן החליצה ומן היבום לכך אינה צריכה להמתין צ"ג יום דלמאי ניחוש שמא נקלט הזרע אחר מותו וקפגע באיסור אשת אח הלא אותו הילד אינו פוטר ומיבם שפיר והא דקשה לפ"ז דאם ילדה ולד ט' חדשים אחר מות בעלה לא יפטור את אמו מן החליצה ומן היבום דשמא נקלט אחר מותו ותירץ דרוב אנשים אינן משמשין ביום מותן ואפילו שימש בו ביום או ביום הקודם מ"מ גם קודם לכן שימש ותולין בבעילות הקודמות עכ"ד הגאון הנ"ל והנה במה שחידש הגאון הנ"ל כבודו במקומו מונח אבל ישתקע הדבר ולא יאמר לבדות דבר חדש מה שלא כזכר בש"ס ופוסקים הגע עצמך דאם לא הי' הבעל בביתו עידן עידנים ואח"כ בא לביתו ושימש ובו ביום סר אליו מר המות ואחר ו' חדשים ילדה תצטרך חליצה דשמא נקלט אחר מותו דהכא לא שייך תירץ הגאון הנ"ל דהא ידעינן דשימש ביום מותו ולא שימש מקודם עידן עידני' ובוודאי דהא בורכת' וגם הגאון הנ"ל עצמו לא כתב רק לחידוד בעלמא כמ"ש שם עצמו אח"כ בסוף התשובה וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה להוציא חומרא חדשה אך אני תמה על הגאון הנ"ל דלמה לו המצאה חדשה הלזו הלא ס"ס צריך לבא לסברא דרוב אנשים אינן משמשן ביום מותן ואף אם משמשין תולין ברוב בעילות הקודם א"כ קושית הרב מטרטקוב מעיקרא ליתא דלכך לא בעינן המתנה צ"ג יום משום דרוב אנשים אין משמשין ביום מותן ואף אם משמשין תולין העיבור בבעילות הקודמים וא"כ אף שלא נקלט עד יום ג' מ"מ נקלט קודם מותן וסגי בצ' יום ולכאורה הוא תמי' גדולה על הגאון הנ"ל איך שגה בזה כיון דס"ס צריך לסברא הנ"ל כדי ליישב למה לא נצריכה חליצה בלידה ט' חדשים אחר מותו. ואמת הדבר דתולין ברוב בעילות הקודמים לא שייך בזה דהא כלו צ' יום ולא מינכר ואנו יודעים דלא נתעברה קודם אך מ"מ מסתבר לומר רוב אנשים אינם משמשין ב' וג' ימים סמוך למיתה וברור דכוונת הגאון הנ"ל הוא דבשלמא הא דל"צ חליצה משום חשש הנ"ל מהני שפיר רובא דהא א"א לבררו משא"כ לענין להתיר לכתחלה להנשא אין ראוי לסמוך על הרוב כיון דיכול לבררו בהמתנת צ"ג יום ולכאור' יש ראי' לסברא הנ"ל מהא דבעינן צ' יום בשאר נשים משום הבחנה ולא סמכינן ארובא דרוב נשים לט' יולדת ותסגי בחודש א' כמ"ש התוס' שם ד' ל"ז ד"ה הנ"ל והיינו וודאי מטעם דאפשר לברר א"כ הה"נ ביבמה לענין אשת אח לכך צריך הגאון להמצאה חדשה הנ"ל וזה ברור בכוונת הגאון הנ"ל:

אבל אני אומר משום הא לא ארי' דהא אדרבא מוכח דסמכינן ביבמה על הרוב דהא מסיק הש"ס בד' ל"ז ע"א שם דלא כל היולדת לט' עוברה ניכר לשליש ימי' רק רוב היולדת לט' עוברה ניכר לשליש ימי' אבל מיעוט איכא דאין ניכר לשליש א"כ לפ"ז מה מהני המתנת צ' יום דלמא היא מן המיעוט דאין עוברה ניכר לשליש ימי' וקפגע באיסור אשת אח ואף דאזלינן בתר רובא מ"מ הא אפשר לבררו אם תמתין עוד כמ"ש התוס' דאין משתהא כ"כ עד של יש מן השני א"ו דסמכינן בהא ארובא ולא מיקרי אפשר לבררו כיון דעכשיו א"א לבררו והא דהבחנה לא סמכינן על הרוב ע"כ צ"ל דהתם החמירו טפי משום דאם תנשא עכשיו לא יתברר לעולם ואפשר שתלד לשבעה מן השני ואנו נחזוק אותו לבן הראשון לעולם מחמת הרוב וכן לרבא יוכל להיות מכשול לכך יש להמתין עד שיתברר לגמרי משא"כ בזה דיש חשש רק לאיסור שעה דאם יודע אח"כ דמעוברת היא מן הראשון ודאי דיפרישו אותן לכך סומכין על הרוב ולחוש נ"כ לחשש דתחפה עצמה אח"כ משום דאיכא רובא כולי האי לא חיישינן כן מוכרח לומר וא"כ לפ"ז ממילא דל"ק קושית הרב מטרטקוב הנ"ל דשפיר סמכינן על הרוב לכך אינה צריכה להמתין גם ביבמה רק צ' יום ונמצא באם אירע כזה שכתבתי לעיל דודאי שימש ביום מותו נראה ברור דאם תרצה להתיבם במקום הנהוג יבום דצריכה באמת להמתין צ"ג יום קודם שתתיבם דשמא נקלט ביום ג' ולא מנכר בצ' יום והוא דבר פשוט לענ"ד ולא הוצרך להזכירו בש"ס ופוסקים כיון דהדבר פשוט הוא החשש הנ"ל בכה"ג משום דמאוד מלתא דל"ש הוא ע"כ לא חששו לבארו הדין בהדיא משא"כ לדבר חידוש כזה דצריכה חליצה אף דבנו הוא אינו פוטר מן החליצה בוודאי לא הוי שתקי מלפרש וזה ברור מאוד לענ"ד ומי שב קושית הרב מטרטקוב הנ"ל בטוב טעם ודעת וא"כ לפ"ז לכאורה לא הקשו התוס' מידי בטעם דהבחנה ג"כ תיבעי צ"ג יום דאף דמוכח דלענין הבחנה לא אזלינן בתר רובא כמ"ש התוס' שם מ"מ לענין זה דאיכא תרי רובי רובא דלט' ילדן וגם רוב אנשים אינן משמשין ביום מותן והוי החשש הנ"ל מיעוטא דמיעוטא אפשר דלא חיישינן לי' אף בחשש דהבחנה וכמו דאמרינן ביבמות ד' קי"ט ע"ב דאף ר"מ דחייש למיעוטא אבל למיעוטא דמיעוטא לא חייש ע"ש אך נראה דעיקר קושית התוס' הוא מגרושה דסני לה ג"כ בהמתנת כ' יום לענין חשש הבחנה ובה לא שייך רוב הנ"ל דהא אף שנכתב הגט אם נתיחדה חיישינן ואף אחר שניתן כמו שמבואר בגיטין ד' ע"ט ע"ב ובד' פ"א ע"א וע"ב ובאה"ע סי' קמ"ח וקמ"ט ומכ"ש קודם שנכתב הגט וא"כ תיבעי המתנה צ"ג יום ולכך הוצרכו התוס' לתירוצם וא"כ לפ"ז לענין קושיתי דאף לפי מה שמתרצו התוס' דסגי בצ' יום לענין הבחנה מ"מ תיבעי צ"ג יום משום חשש מעוברת חבירו וודאי דלהר"ש הזקן לק"מ דהא באלמנה בוודאי ל"ק כמש"ל דליתא לחשש הנ"ל רק בגרושה קשה דאיתא לחשש הנ"ל שמא נקלט ג' ימים אחר גירושין וא"כ לא יצאה מחשש מעוברת חבירו והא לר"ש הזקן גרושה מעוברת ומינקת חבירו מותרת להנשא וא"כ ל"ק רק לר"ת דסובר דאף גרושה מעוברת ומינקת אסורה להנשא א"כ קשה בגרושה דתיבעי המתנה צ"ג יום כדי שתצא מחשש מעוברת וע"כ צ"ל לדעתו כמ"ש דמקילין בספק מעוברת וא"כ לפ"ז נצמח הממ"נ הנ"ל או דמוכרח כר"ש הזקן או דמוכרח דמקילין בספיקא דהאי תקנתא דמעוברת א"כ ממ"נ יש להקל בגרושה כנ"ל כל הנ"ל הי' עולה על דעתי בעת עסקי בש"ס ותוס' והרא"ש בסוגיות הנ"ל בלי עיון בשום ספר מפורש או פוסק או תשובה אח"ז מצאתי ראיתי בחידושי הרמב"ן על יבמות שכתב שם בדף מ"ב וז"ל וכיון דאסיקנא דטעם מעוברת משום מינקת הוי אפשר למימר טעמא בתוך שלשה משום מינקת אלא חששתא רחוקה היא ולא גזרו בספק עכ"ל ולפ"ז גם בפלוגתא הולכין להקל כיון דחששתא רחוקה היא כנ"ל ועיין בשו"ת מעיל צדקה סי' ה'.

ועוד סמך מצאתי לדעת הר"ש הזקן מירושלמי במס' סוטה פ' ארוסה וז"ל לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו ואם נשא עליו הכתוב כאמר אל תסג גבול עולם אשר גבלו ראשונים ובשדה יתומים אל תבא עכ"ל הירושלמי והובא בתוס' סוטה ד' ך"ו ע"א ד"ה לא ישא והכה ז"ל שם בכתובות כתב בדברי הר"ש הזקן דגרושה מינקת מותרת להנשא משום דאב ממסמס לי' בביעי וחלב וע"ש דכתב דהרשב"א סובר בגרושה דאם הניקה עד שהכירה אסורה להנשא וכשלא הניקה עד שהכירה מותרת להנשא וא"כ מכ"ש בנידון דידן שלא התחילה להניק כלל דמותרת לישא ועיין בהרמב"ם ז"ל פ' י"א מ"ה גירושין הלכה כ"ה ובדברי הה"מ ועיין בל"מ שם והנה קודם שראיתי בהלח"מ הרגשתי בזה בדברי הה"מ דלמה לא נימא כן להקשות על הרשב"א ז"ל דמניקה דומיא דמעוברת קתני מה מעוברת בכל גווני לפי הטעם דדחסה ע"ש אף מניקה בכל גווני ופרשתי כך דברי הה"מ דבשלמא אם ממעט גרושה אף אחר שמכירה אף דמשעבדה לי' מפני הסכנה וא"כ היא בכלל מינקת חבירו ואעפ"כ שריא ולפ"ז הא דאתמר לאסור מינקת חבירו לאו בכל גווני מינקת אתמר א"כ שפיר קשה דמינקת לא הוי דומיא דמעוברת דהוא בכל גווני מעוברת משא"כ לדברי הרשב"א דלא שרי' להנשא רק כשלא הניקה עד שהכירה א"כ ומסתבר לומר דלא מקרי מינקת חבירו כיון דלא משעבדה לי' כלל א"כ לק"מ דהוי שפיר מינקת חבירו דומיא דמעוברת חבירו בכל גווני ואף דגרושה מינקת מותרת היא לא מקרי כלל מינקת חבירו והלח"מ מיישב שם בדרך אחר ע"ש והנה תבלין יש לדברי דהא משמע מדברי הה"מ דגם הרמב"ם ס"ל כהרשב"א דמכותלי מכתבו כיכר שהרשב"א הוא כמפרש לדברי הרמב"ם והשאלתות ואף דסתם הרמב"ם מינקת חבירו היינו שסמך על מה שכתב בפ' ך"א מ"ה אישות איזה אשה אשר כופה להניק ואיזה אשה אשר אינה כופה להניק ומזה מבואר איזה נקראת מינקת חברו כנ"ל ברור מקריצת עפעפיו של הה"מ ז"ל ועיין באסיפת זקנים לכתובות ד' ס' שכתב על דברי הר"ש הזקן וכ"נ מדברי הרמב"ם והנה לפ"ז בלא הניקה כלל יש כמה עמודים גדולים לסמוך עליהם להקל בגרושה והנה התוס' בכתובות דף ס' ע"ב ציינו לדברי הר"ש הזקן ור"ת על המסקנא והלכתא מת מותר כו' ולכאורה אין ענין לשם כלל וה"ל לציין תיכף על הברייתא אבל הנראה לי בזה דקודם הי' הה"א דהתקנה הנ"ל דמעוברת ומינקת חבירו דומה לגמרי לתקנה דג"ח ואמרינן לא פלוג בכל גווני ואם כן בגרושה כמי ואם כן דעת הר"ש הזקן לא הי' לו מקום כלל אבל השתא דמסיק מת מותר כא אמרינן ל"פ כמו בג' חדשים א"כ י"ל שפיר דגרושה מות' ולפ"ז י"ל דדברי התוס' נמשכין אחר דברי התו' דיבור דקוד' דלולא דברי התוס' דלעיל ה"א להכריח דלא כהר"ש הזקן גם מסוגיא דידן בסגנון זה דהוכיח ר"ת מסוגיא דיבמות דהיינו הא לפי הה"א דמדמה להבחנ' ואמרינן לא פלוג ע"כ אסור בגרושה וא"כ לפי האמת לא חזר רק במת הולד ולא בחי הולד ואף בגרושה אבל השתא לפי מה שכתבו התוס' לעיל א"כ י"ל דגם לפי הה"א בגרושה מותר דלא גזרינן הא אטו הא כנ"ל והנה ראיתי בספר הפלאה שם בכתובות שמסייע לר"ש הזקן ע"ש רק אח"כ הקשה עליו ב' קושית עצומות מב"ש ומאנשי יהודה ע"ע והנה כל זה ל"ק לפי מ"ש הרא"ש והר"ן שם בכתובות בדברי ר"ש הזקן דעיקר הטעם דלא גזרו בגרושה משום דקאי אב אבל באלמנה גזרו אף דלא משעבדה א"כ לק"מ והנה בנוב"י הקשה ג"כ מבית שמאי בחלק אה"ע סי' י"ד כמו שהקשה בהפלאה ומתרץ כמו שתרצתי וזה פשוט ועיין בפ"י שם שהרגיש בזה שכתבתי לעיל דראיות ר"ת מיבמות כיון דלפי הטעם דדחסה אסור גם גרושה גם לפי האמת כן דלא חזר רק מהטעם והוא משולל הבנה ועיין מה שפירש בו וז"ל דלאו ממעוברת דייק למלתי' אלא ממניקת גופא דייק לי' דכיון דלמאי דס"ד דטעמא דמעוברת משום דחסה ע"כ ל"ש אלמנה ל"ש גרושה א"כ מסתמא במניקת חבירו כמי ל"ש אלמנה ל"ש גרושה דהא בחדא בבא וחדא לישנא נקט לה א"כ מסתמא הוי סובר דגרושה מניקה אף דלא משעבדה להניק אסורה מטעם שכתב הרא"ש ביבמות דף י"ב בשיטת ר"ת ע"ש וא"כ אף דהדר מטעמא דמעוברת מ"מ מעיקר הטעם והדין דאף גרושה מניקה כא הדר בי' עכ"ד ודבריו נכונים מאד אבל מ"מ י"ל דעת הר"ש הזקן דסובר כיון דגרושה לא משעבדה להניק ואף במכירה דכופין בב"ד מ"מ אין שיעבוד עלי' דלדידי' לא משעבדה עיין בהגהת הרא"ש שם בכתובות א"כ לאו בכלל מינקת חבירו הוא וא"כ לא שייך בזה מינקת דומיא דמעוברת כמש"ל בדברי הה"מ וא"כ לפ"ז אף לפי הטעם דדחסה מ"מ גרושה מינקת מותרת להנשא ואין כאן קושי' ובפרט גרושה שלא הניקה כלל וודאי די"ל דלאו בכלל מינקת חבירו היא כיון דלא הניקה ולא שעבד' כלל להניק והנה מצאתי און לי כסברא זו דגרושה באו בכלל מינקת היא בב"ש אה"ע סי' י"ג ס"ק ל"ז שכתב שם דאלמנה אף דלפעמים לא משעבדה כגון בעשירה מ"מ כיון דלפעמים משעבדה היא בכלל מניקת משא"כ גרושה דלעולם פטורה לאו בכלל מינקת היא כלל ושמחתי שכוונתי לדעת הגדול והנה כעין סברא זו מצאתי בנוב"י וכבר קדמו הב"ש.

והנה ראיתי דהפ"י נדחק ליישב לר"ת הא דתני בברייתא מניקה שמת בעלה היינו להורות כשמת בעלה כשהיתה מינקת ואף שגמלתו אח"כ או נתנתו למינקת אפ"ה אסור ע"כ הנה אם תפרש כנ"ל ע"כ מוכח כר"ש הזקן בסגנון זה שהביא ר"ת ראי' מיבמות וסדנא בסדנא יתיב דהא לפי הה"א דר"פ ור"ה ברי' דר"י דגמלתו ונתנתו למינקת מותר א"כ עכ"ר צ"ל הא דנקט בברייתא מניקה שמת בעלה היינו למיעוטי גרושה משום טעם וסברת ר"ש הזקן וא"כ אף דהדר בגמלתו ונתנתו למניקה כמ"ש התוס' הטעם בד"ה ואמרינ' מכל מקום מגרושה לא הדר והבן דהיינו ממש כמו שפירש הפ"י ראי' ר"ת מיבמות כעין זה ממש הוא ראי' לר"ש הזקן דהא אף ר"ת ר"ת מודה דר"פ ור"ה ברי' דר"י הוי סברי כסברת ר"ש הזקן א"כ מה"ת לומר דהדרי בהו כיון דלא מצינו דהדרי בהו:. והנה עוד תירץ הפ"י דנקט מניקה שמת בעלה היינו להורו' דוקא שהיתה מניקה בחיי בעלה אבל כל שלא היתה מניקה בעת מות בעלה כגון שגמלתו או שנתנתו למניקת אפילו באלמנה מותרת ע"כ והנה לפ"ז ממ"נ ג"כ יש להקל בנד"ד דעכ"ר צ"ל אחת משתי אלה הא דנקט בברייתא מינקת שמת בעלה או להורות דגרושה מינקת מותרת כדעת ר"ש הזקן או דבא להורות דכל שלא הי' מניקה בעת מות בעלה דהיינו שמת בעלה וקודם עוד בחיי בעלה נתנה למניקה וא"כ לא היתה מניקה מותרת ולא בעינן פיסוק חלבה וגם לא ג"ח אף באלמנה דכיון דלאו מיניקה היא כשמת בעלה מותרת והיינו כדעת הטור והפרישה והב"ח דשכרו מינקת בחיי בעלה סגי וא"כ לפ"ז גרושה ששכרה מינקת קודם שנתגרשה ממ"נ מותרת אף שלא פסק חלבה כלל או משום סברת ר"ש הזקן או משום סברת הטור דממ"נ מוכח כחד מינייהו ומכ"ש בלא התחילה להניק כלל ואף לפי התי' של הפ"י מוכח דנתנה בנה למניקה בחיי בעלה מהני מדאשמעינן בנתנה בנה למניקה לאחר מותו לא מהני ש"מ דקודם מותו מהני מדתני מניקה שמת בעלה לאשמעינן דכל שהיתה מניקה בעת מות בעלה אסורה אף שאח"כ אינה מניקה א"כ ממילא שמעינן דבשעת מותו בעינן עכ"פ שתהא מיניקה וזה ברור וא"כ לפי תי' הראשון קיים הממ"נ כמו לתי' השני וא"כ אף אם יש לתרץ קושיתי על תי' הראשון של הפ"י דהיינו דנימא באמת דלא כהתוס' רק דבכולן הטעם משום דל"פ כדעת שאר פוסקים עיין בהר"ן א"כ לפ"ז י"ל דחד דינא אית לי' גמלתו ונתנה בנה למניקה וגרושה דאם אמרינן ל"פ גם בגרוש' אסור משום ל"פ ואי בא אמרינין ל"פ גם בגמלתו ונתנה בנה למניקה מותר והא בהא תלי' וא"כ לפ"ז י"ל שפיר דבהא דר"פ ור"ה ברי' דר"י דלא אמרינן ל"פ א"כ ממילא דגרושה ג"כ מותרת וא"ש הא דנקט מת בעלה בברייתא כפשטא משא"כ לבתר דמסיק דאמרינן נ"פ א"כ ממילא דגם גרושה אסור אז אמרינן הא דנקט ות בעלה לאורי' דגמלתו ונתנו למניקה אסור וא"כ קושייתי לק"מ דהא בהא תלי' אף דא"א לכוון כן בדעת ר"ת שכתבו התו' והר"ן והגהת הרא"ש בשמו דמשמע דאין לחלק כלל בין גרושה לאלמנה מצד עצם הסברא הן לפמ"ש התוס' בשמו דאלמנה נמי לא משעבד' והן לפמ"ש הר"ן דאין יכולה לתבוע בעלה דאיכה רגילה עמו משמע דלא כמ"ש ע"כ צ"ל דמודה ר"ת לסברת ר"ש הזקן דיש כחלק בין גרושה לאלמנה לכך לה"א דר"פ ור"ה ברי' דר"י גרושה מותרת ואלמנה אסורה רק דלפי המסקנא גם גרושה אסור' משום ל"פ וזה אין במשמעות דברי ר"ת כלל כמ"ש ולומר הלכתא ולא מטעמי' גם זה לא מסתבר דבאמת וודאי דזה דוחק לפרש דנקט מת בעלה משום הא דכתב הפ"י ובוודאי פשטא דברייתא משמע מת בעלה דווקא וגם הפ"י מודה לזה אך דעכ"ר צריכין אנו למשכוני נפש' אדרב ר"ת ז"ל ליישב דבריו ואם כן כיון דדברי ר"ת לא מתישבין בהכי למה לן לדוחק הזה אף אם תדחוק לומר כן הממ"נ הנ"ל במקומו ועיין עוד בב"ש באה"ע שם ס"ק כ' סימן י"ג דפסק דאף דמינקת מותרת בצימוק דדים מ"מ מעוברת אסורה בצימוק דדים אף דהטעם במעוברת משום דמעוברת למניקה קיימא והוכרח זה דאל"כ קשה כמ"ש ר"ת על הר"ש הזקן דכיון דלפי האמת בה"א דדחס' וודאי אף מעוברת בצימוק דדים אסורה ה"ה אף להמסקנא דלא חזר רק מהטעם לבד וא"ל אף מניקה צימוק דדים תהי' אסורה דהא בחד בבא תני מניקה ומעוברת וא"כ מניקה דומיא דמעוברת ע"ז תירץ וז"ל הא מניקה תני בחד בבא עם מעוברת וכל שיש לה צימוק דדים לאו מניקה היא עכ"ל והיינו כמ"ש לעיל בדברי הה"מ ובדברי ר"ש הזקן לענין גרושה אך מה מאוד אתפלא על חכמת הב"ש אטו יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא דמותרת מניקה גופא בצימוק דדים ומעוברה אסורה משום דקיימא למניקה ואף אם לו יהי' כדבריו דמוכח כן מדברי התוס' מ"מ טעמא בעי על זה ולמה דהטעם דדחסה כבר נדחה והוא כתב דהרמב"ם כתב להטעם דדחסה משום דמה שאסור לטעם זה הוא אסור באמת והיא גופא טעמא בעי למה אסור לפי האמת והנ"ל בכוונתו דמינקת שאסרו חז"ל נאסר כל מה שנכנס בגדר מינקת אף היכא דלא שייך הטעם וכן כיון שנאסר מעוברת יהי' הטעם מה שיהי' מ"מ נאסר כל מה שנכנס בגדר מעוברת והוא טעם נכון וזה ברור לדעתי כוונת הב"ש וי"ל דזה ככלל ג"כ בתירוצו שכתב והבאתיו לעיל ודו"ק:

ועיין לעיל דבמעוברת שייך ל"פ ולא במניקה דכבר אמרתי ליתן טעם לדעת התוס' דבהבחנה אמרינן ל"פ ולא במניקה דבשלמא הא דגזרו דאשה לא תנשא עד אחר ג' חדשים הוא גזירה סתית ומי יודע טעם דהבחנה דאטו כ"ע דיני גמירי לכך שייך בי' ל"פ דהיינו אף במקום דלא שייך טעמא דהבחנה אסור דאי לא הא לא קיימא הא דהא לא נגזר דבעינן להבחין רק דנגזר דבעינן להמתין ג"ח א"כ יש טעות בעצם הגזירה משא"כ בגזירה דמינקת הא ידוע לכל דכל אשה המניקה אסורה להנשא דהוא שם הגזירה אף שאין ידוע להם הטעם דמניקה אסורה להנשא מ"מ יודעין דמשום שמניקה את הולד אסורה להנשא וא"כ כשאינה מניקה מאי ל"פ שייך כאן ואין שום טעות כלל בעצם הגזירה לומר דאי לא הא לא קיימא הא דהא הכל יודעין דמניקה אסורה וא"כ כשאינה מניקה מותרת וזה נכון מאוד וא"כ לפ"ז גם כאן במעוברת ומניקת כן הוא דבמעוברת שייך ל"פ כמו בהבחנה דהיינו לאסור כל מעוברת אף דלא שייך הטעם למניקה קיימא דהגזירה ידוע דמעוברת אסורה להנשא והטעם אין ידוע ושייך ל"פ דאי לא הא לא קיימא הא משא"כ במניקה איך שייך לומר ל"פ בין אינה מניקה למניקה וכי אנחנו אומרים במעוברת ל"פ לשאינו מעוברת בין מעוברת למעוברת אמרינן ל"פ וזה ברור ונכון מאוד וא"כ לפ"ז יש לדחות דברי ר"ת ג"כ לפמש"ל דגרושה לאו בכלל מינקת הוא א"כ י"ל שפיר דבין לפי הה"א דדחסה ובין להמסקנא אסור מעוברת אפילו גרושה ואף להמסקנא דהוי הטעם משום דמעוברת למניקה קייימא מ"מ לא פלוג בין מעוברת למעוברת דמעוברת חבירו הוא וכמו שהו להב"ש בצימוק שדים וגרושה מינקת מותרת דלא מינקת חבירו הוא כמש"ל ולא שייך בי' ל"פ ובין לה"א ובין להמסקנא גרושה מינקת מותרת ואף דמניקה דומיא דמעוברת הא לאו מניקה היא והנה התוס' ביבמות כתבו בשם ר"ש הזקן רק דגרושה מינקת מותרת להנשא וכ"מ בהר"ן ובמרדכי ואף דהרא"ש ביבמות כתב בדברי הר"ש גם מעוברת נראה ברור דהרא"ש כתב כן מסברת עצמו דאין לחלק כיון דטעמא דמעוברת משום דלמניקה קיימי אבל באמת דעת הר"ש הזקן י"ל כמ"ש דהא מבואר בהר"ן דהא דהר"ש הזקן מעשה הוי שהתיר גרושה מינקת אבל מעוברת לא כשמע ממנו ולפ"ז ל"ק ג"כ מה שהקשו התוס' בכתובות על הר"ש הזקן דביבמות קפסק ותני מעוברת ומניקת חבירו ל"ש אלמנה ול"ש גרושה דבאמת קפסיק ותני דמעוברת בכל גווני אסור אף גרושה ומניקת חבירו ג"כ בכל גווני אסורה וגרושה לאו מניקת חבירו היא והשתא א"ש הא דביבמות לא תני שמת בעלה ובכתובות תני שמת בעלה משום דביבמות רוצה לכלול מעוברת ומניקת בחד בבא לכך לא יכול למתני שמת בעלה אבל בכתובות דלא תני רק מניקה לחוד מפרש בהדיא שמת בעלה כנ"ל ברור ונכון והנה ראיתי דגם הנודע ביהודא דרך בדרך זה בסי' י"ד י"ז י"ח אבל בסגנון וענין אחר לגמרי כמו שיראה המעיין. וכן מורין דברי הירושלמי בסוטה פ' ארוסה שהבאתי לעיל לא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חבירו ואם נשא עליו הכתוב כאמר לא תסיג גבול עולם אשר גבלו ראשונים ובשדה יתומים אל תבא ועיין שם בפני משה דאל תשיג גבול עולם כו' הוא על מעוברת חבירו ובשדה יתומים כו' הוא על מניקת חבירו ע"ע דהכין משמעות דקרא דאסמכו עלי' א"כ הקרח מורה כמ"ש דלענין מעוברת קאמר אשר גבלו ראשונים ל"ש גרושה ל"ש אלמנה ולענין מניקה קאמר ובשדה יתומים כו' דהיינו ממה שהיתו' יש לו יניקה קאמר יתומים כנ"ל בדעת ר"ש הזקן ולפ"ז ע"כ מוכח אליבא דכ"ע דמקילינין בספיקא דאל"כ אף לר"ש הזקן קשה דראוי להמתין צ"ג יום דהא מודה דמעוברת גרושה אסורה א"ו דמקילין בספק וא"כ ראוי להקל אף בגרושה לחוד בלא שום צירוף קולא אחרת ובפרט דשמעתתא מסייע להר"ש הזקן ומעשה רב דהר"ש הזקן עשה מעשה להיתר כמבואר בר"ן אך לא חזינן לרבנן קשישאי דיסמכו על הר"ש הזקן לבד אבל בצירוף קולות אחרות וודאי דראוי לסמוך ומכ"ש בלא הניקה כלל וגם נפסק חלבה עיין בב"ח ז"ל שכתב דאף בגרושה שאינה מכירה ואינו רוצה להניק ר"ת מודה דמותרת להנשא רק ברוצה להניק חולק על הר"ש הזקן ועוד כתב הב"ח להתיר אם נתנתו למניקת בפני בעלה אף בפחות מג"ח אף באלמנה ועיין בב"י שכתב וראיתי מורים עושים מעשה כהרשב"א ולא מחיתי בידם כיון שיש להם אילן גדול שיסמוכו ועוד דמידי דרבנן הוא עכ"ל והיינו להקל בגרושה אם אינה מכירה אף בלא קולות אחרות ועיין בח"מ ס"ק י"ז שהביא להב"י הנ"ל בפשיטות וכתב ועיין בב"ח ועיין בב"ש ס"ק נ"ה רק הט"ז כתב בס"ק ח' דוודאי דאין לשום מורה להורות לקולא בזה אלא דאם ניסת אז יש לסמוך על הרשב"א דא"צ נט עכ"ל וכא הביא שום ראי' ומ"מ הנכון אתו דאין לפרוץ גדר ולהקל בלא קולות אחרות אבל בצירוף קולות אחרות וודאי דיש להתיר בגרושה שאינה מכירה וכ"ש שלא הניקה ככל וכ"ש בנד"ד יש כמה וכמה קולות דהיא נגידה ועשירה ואבי' עשיר גדול ועליו מוטל לזונו וממסמס כי' בביעי והעולה על כולם דנפסק חלבה קודם שנתגרשה ואף באלמנה הי' ראוי להתיר בכה"ג וכ"ש בגרושה דאין כאן בית מיחוש והנה רחש כבי עוד תילי תילין של הלכות בזה ליישב דעת הרמב"ם במה דנקט טעם דדחסה הנדחה בגמ' לברר בהלכה ברורה דס"ל כר"ש הזקן ולכך כתב בא"ז בכתובות על דעת ר"ש הזקן וכ"נ מדברי הרמב"ם אך עתה עת לקצר כי השליח נחפז מאוד לדרכו והוא ע"ש וכבר שהא כאן יותר ממעל"ע וגם הואיל וגוף הדין פשוט אצלי כביעתא בכותח' לכך לא רציתי להאריך כ"כ וגם מה"ט לא עיינתי כלל בשום תשובה מהתשובות סיומא דהך פסקא דהאשה נעחא בת הרבני הנגיד מו' יצחק מק' לאנצהוט שריא להתנסבא בכל עידין די תיצביין רק מי אנכי לעמוד במקום גדולים להורות בריחוק מקום ובפרט שמהמשודך הוא מק' בראד המפוארה אשר משם תצא תורה ע"כ נתתי עיני במחו' הרב הגאון דק"ק בראד באם שיסכים ע"י אזי כל דברי קיימין ואם לאו כל דברי בטלין כחירגא דיומא דלא שוין הכ"ד העוסק בדבר מצוה לש"ש היום יום ו' עש"ק ט"ו מנחם תשמע קול נשואין במהרה לפ"ק:

תוכן העניינים

השיב משה אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה