שער ההלכה · הרפואה בשבת
דיני חולה שיש בו סכנה
''וחי בהם''
נאמר בתורה (ויקרא יח ה): ''וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה'''. ודרשו חז''ל (יומא פה ע''ב) ''וחי בהם'' - ולא שימות בהם. והיינו שכל ציוויי התורה ניתנו כדי שנחיה בהם, אבל אם על ידי קיום המצוה יבוא האדם לידי סכנה, ציותה התורה שלא יעשה את אותה מצוה. והוא שאמרו חז''ל: ''פיקוח נפש דוחה שבת''. וזו לשון הרמב''ם (פ''ב ה''ג): אסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה, שנאמר: ''אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם'' ולא שימות בהם, הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם, אלא רחמים וחסד ושלום בעולם. ע''כ.
הזריז הרי זה משובח
מי שחלה והגיע לידי סכנה, חייבים לחלל עליו שבת להצילו. וכל הזריז הרי זה משובח. ואמרו בתלמוד ירושלמי: ''השואל - הרי זה שופך דמים, והנשאל - הרי זה מגונה.'' דהיינו, ההולך לשאול את החכם אם לחלל את השבת במצב סכנה או לא, פעמים שעד שהוא הולך ובא, החולה עלול למות, ולכן הוא נקרא שופך דמים. והנשאל, דהיינו אותו חכם ששאלוהו, הרי זה מגונה, לפי שלא דרש ברבים שחובה לחלל שבת במקום סכנה, כדי שיהיו זריזים להציל נפש מישראל. (שבת ג רכט)
ישראל גדול
כתב מרן השלחן ערוך (סימן שכח סי''ב): כשמחללים שבת על חולה שיש בו סכנה, משתדלים שלא לעשות על ידי גויים או קטנים, אלא דוקא על ידי יהודים גדולים ובני דעת. והטעם, כי אם יראו שמחללים על ידי גוי או קטן, יחשבו עמי הארץ שרק על ידיהם מותר, אבל על ידי גדול, אסור. ופעמים שאין גוי וקטן לפנינו, ויחפשו אחריהם, ומתוך כך יסתכן החולה. ועוד, לפי שיהודי גדול, מזדרז בדבר ביותר. (ראשונים. ט''ז, אליה רבה, תוספת שבת, הגר''ז, יד יוסף ועוד. שבת ג רפא)
חסיד שוטה
חולה שצריכים לחלל עליו שבת, ואינו רוצה שיחללו, הרי זה חסיד שוטה, שופך דמים, ומתחייב בנפשו. וכופים אותו בכח שיקבל את הטיפול להצלת חייו.
כתב הרמב''ם: ''אם החולה לא יתעסק בדרכי הרפואה על פי דרך הטבע, ויסמוך על הנס, סופו למות מאותו חולי, מה שלא נגזר עליו בעת שחלה, ודומה לנכנס באש יוקדת, שבודאי אש אוכלתו ומת בלא עתו, ונמצא מתחייב בנפשו. ודברים ברורים הם, לא יכחישם, זולתי העיקש והפתלתול''. וכתב הרשב''ץ, אין לחולה לדאוג על חילול השבת, שהרי הקב''ה שהזהיר על שמירת השבת, הוא ציוה לחללה במקום סכנת נפשות, והמחלל שבת עבורו, זכות גדולה נפלה בחלקו שהציל נפש מישראל, ומוטב שיחלל שבת אחת, כדי שיחיה החולה וישמור שבתות הרבה. (שבת ג רל)
גודל המצוה
''כל המקיים נפש אחת מישראל, כאילו קיים עולם מלא'' (בבא בתרא יא ע''א). על כן, המחלל שבת לצורך פיקוח נפש, קיים מצוה גדולה, וברור שאינו צריך לשוב בתשובה על כך שחילל את השבת. (שבת ג רל)
חילול שבת בטעות
המחלל שבת לצורך פיקוח נפש, ולבסוף הוברר הדבר שלא היה צורך בכך, כגון שהשתפר מצבו של החולה או שכבר הקדימו אחר, אף על פי כן קיים מצוה, ושכרו גדול מאת ה' יתברך על זריזותו במצות פיקוח נפש. (שבת ג רלא, רפג)
ספק סכנה
אמרו חז''ל (מסכת יומא פג ע''א): מי שנפלה עליו מפולת [גל אבנים], ויש ספק אם הוא שם או שנמלט, ואף אם הוא שם אולי כבר מת. בכל זאת מחללים עליו את השבת מספק. על כן, אדם שאומר לחברו שמרגיש כאב בלב וחושש להתקפת לב, ומבקש שיסיע אותו לבית החולים, אף אם אותו אדם אינו מוכר לנו כנאמן, ולא ניכר על פניו סימן של חולי, מחללים עליו את השבת ולא חוששים שמא הוא משקר, כיון שגם ספק פיקוח נפש דוחה שבת. וכמו כן, אם אין במקום רופא מומחה, ואדם אחד טוען שחולי זה יש בו סכנה, מחללים עליו את השבת לקרוא לרופא או להזעיק אמבולנס. וכמו כן מותר להסיע את החולה לבית הרופא ברכב, אף שיש ספק אם הרופא בביתו. (שבת ג רלב, רמז, רמח)
אף אם הוברר לאחר מכן שחולי זה לא היה בו סכנה, ונמצא שחיללו שבת בטעות, בכל זאת לא עשו איסור, כיון שגם ספק פיקוח נפש דוחה שבת. (שבת ג רמט, רפד)
מלאכות שאפשר לעשותן בשינוי ולא יהיה שום עיכוב, ראוי לעשותן בשינוי לחולה שיש בו ספק סכנה. ולכן אם הוצרך להדליק לחולה תנור חימום, ידליקו בשינוי, כגון שיכניס התקע בגב ידו וידליק במרפק. (כן שמעתי ממרן הראשל''צ שליט''א. עי' שבת ג רלב, רנג, שכג)
טיפול שאפשר לדחותו
אם ברור שאפשר לעכב את הטיפול הכרוך בחילול שבת עד למוצאי שבת, ולא יתגבר החולי, ימתינו ולא יחללו את השבת שלא לצורך. (סימן שכח ס''ד. שבת ג רעג)
גוסס
גוסס שנשארו לו רגעים ספורים לפני מיתתו, מחללים עליו את השבת להצילו אפילו לחיי שעה בלבד. ואפילו נפלו עליו אבנים גדולות ומצאוהו שאינו נושם, בכל זאת מחללים עליו שבת, כי אפשר לבצע פעולות החייאה שונות ויחזור וינשום כדרכו. וכן אדם שנחתכו אבריו הפנימיים באופן שאין סיכוי שיחיה זמן רב, מחללים עליו את השבת להצילו ככל האפשר. (שבת ג רצה)
סכנה עתידית
חולה שאין בו סכנה, אך מניעת הטיפול בו עתה על פי רוב עלולה לגרום שיכבד החולי ויבוא לידי סכנה, מחללים עליו שבת. אבל כשהחשש מועט, לא מחללים. על כן, חולה הסובל מחום גבוה של ארבעים מעלות ומרגיש רע, ולא נקבעה סיבת החום, מותר לחלל עליו שבת, אך בפחות מכך, מותר לחלל רק על ידי גוי, או בלקיחת תרופות, כדין חולה שאין בו סכנה שיתבאר להלן. (ה''ע ד קמט, קנא. שבת ג רמד)
כאב פנימי
החש כאבים בבטנו והוא הולך ובא כבריא, אין מחללים עליו שבת [ואין דינו אפילו כחולה שאין בו סכנה, כיון שלא נפל למשכב, כפי שיתבאר להלן]. ומכל מקום אם גדל הכאב מאוד, וניסה לטפל בכל מיני אופנים כשתיית תה עם לימון, ארק, קוניאק וכדומה, ולא הועילו לו, יטלפנו לרופא להתייעץ עמו, כי אפשר שהכאבים הם כתוצאה מפנדציט ח''ו, שמחללים על זה את השבת. ובכאבי בטן של תינוקות שיש חשש של חסימה במעיים, צריך למהר להזעיק רופא ילדים, ולא יתמהמה כלל. (ה''ע ד קמח)
סכנת איבר
היות ודעת הרופאים בזמנינו, שבכל סכנת איבר יש חשש להתפתחות סכנה לכל הגוף, לכן מחללים שבת אפילו על סכנת איבר. (ה''ע ד קנה. שבת ג רלה)
נשמט או נשבר איבר
אם נשמטה עצם ידו, מותר להחזירה למקומה. ואם יש חשש סכנה, יחללו עליו שבת. וכן עצם שנשברה, מחללים עליו שבת, אם יש צורך בדבר. (שכח מז. שבת ג רמג, שסב)
אדם שידו נקטעה מהזרוע, מותר לנתחו כדי לחבר את היד. כיון שבלאו הכי מחללים עליו שבת, כדי למנוע סכנת זיהום, לכן הותר לעשות לו הכל כבימי החול. (סימן שכח ס''ד. שבת ג ערה)
מיחוש עיניים
החושש בעיניו, ואפילו בעין אחת, כגון: ששתתו ממנה דמעות מרוב כאב, או שהיתה לו דלקת חזקה, או שהרגיש דקירות כמו במחט, או כאבים חזקים, או חבלה, או שהיתה לו ירידה חדה בראייה וכיוצא, הרי זה בכלל חולה שיש בו סכנה ומחללים עליו שבת. [ומעשה באדם שנקרעה לו רשתית העין, והתירו לו לנסוע מיד לבית החולים, ואפילו אין שם זיהום, כדי להציל את העין מעיורון. (שלחן שלמה)] ואם אין אחד מהסימנים הנ''ל, ויש לו מיחוש בעיניו, רשאי להשתמש בטיפות עיניים. כמבואר להלן. (שבת ג רלג)
איבוד נוזלים
הסובל משלשול, יש לו להרבות בשתיה ולמעט באכילה. ואם יש חשש לאיבוד נוזלים, יש להחישו לבית חולים. וביותר יש להיזהר בשלשולים אצל התינוקות, שזהו ספק סכנה. (ה''ע ד קמט)
שמירה על בריאות התינוקות
כתב הגאון החזון איש: בזמנינו שמצוי מאוד חולאים בתינוקות, נראה שכל שיש ספק פן יגרום לו חולי מעיים לשלשל, או עצירות, או כאב מעיים, או חום כלשהו, הרי זה בכלל ספק סכנה, שכל קלקול מעיים יכול לגרום חולי, וכל חולי לגבי תינוק, הרי זה ספק סכנה. ואפשר שאפילו יש מה להאכילו, אלא שכפי הצורך יש להאכילו תבשיל שזהו מזונו הטוב, מותר לעשות מלאכה דרבנן על ידי גוי. ואסור להחמיר בין בסדר אכילתו, בין בשינתו, בין ברחיצתו, כי הורגלו להתפנק, ושינוי קל גורם להם צער, והצער גורם להעלאת החום או להפרעת השינה או לקלקול מעיים, ולכן צריכים להיות זריזים לעשות כל צרכו דרך היתר. ומה שכתב הרמ''א שצרכי תינוק כחולה שאין בו סכנה, היינו באופן שהדבר ברור שאין בו סכנה, אבל בזמנינו שרבו מחלות ילדים מאוד, כל שינוי באכילתו עלול להביאו לחולי, וכל חולי לגבי תינוק, הרי זה ספק סכנה, ואי אפשר לקבוע גיל לדבר הזה, אלא הלב יודע כאומץ הרגשתו לבריאות הבן. (שבת ג שסב)
מכת ברזל
אדם שקיבל מכה חזקה מברזל, או שנחתכה אצבעו מסכין או כלי ברזל אחר או מדבר מזוהם, מטפלים בו מיד אף בטיפול הכרוך בחילול שבת. אולם ברור שאין לחלל שבת על כל שריטה או חתך. (שש''כ לב יא ז. שבת ג רלד)
נחש, עקרב, כלב
מי שנשכו עקרב או כלב או הכישו נחש, מחללים עליו שבת להצילו, אף אם לא ברור שהוא בסכנה. ובינתיים יניח על המכה חוסם עורקים או קרח או ישטוף הרבה במים קרים. ומותר להרוג או לצוד את בעל החיים המזיק ולהביאו לבית החולים, כדי לאבחן בדיוק את סוג הפגיעה ולטפל בנפגע כדרוש. (שבת ג רלה. ה''ע ד קמז)
דבורה, צרעה, עכביש
האוכל מאכל שנפל בו עכביש, הרי הוא קרוב לסכנה מפני הארס שבו, ומחללים עליו שבת. וכן אדם הרגיש לעקיצת צרעה או דבורה, מחללים עליו שבת. (שבת ג רלה)
כבוד הבריות
מי שנפצע ויש לו חתך עמוק בפניו באופן שיש בזה סכנה, ודי בחמשה תפרים גדולים כדי להוציאו מכלל סכנה, אך תהיה לו צלקת המכערת אותו, אולם אם יעשו לו שמונה תפרים דקים לא תראה הצלקת כל כך, מותר לעשות כן כדי שלא יתבייש כל חייו. שכיון שנידחת שבת במקום סכנה, לא מדקדקים כל כך, ועושים לו כמו בחול. (סימן שכח ס''ד. שבת ג רעג)
הקלת כאבים
חולה שיש בו סכנה, מחללים עליו שבת גם בדברים שרק יקלו מעליו את הכאבים, ואין במניעתם חשש סכנה או בדברים שיגרמו לו יותר ישוב הדעת. [ובפרט שיש אומרים שבכל הרגעת כאבים, יש מניעת סכנה.] על כן, אם הוצרך להדלקת אור, מדליקים לו. ואם לכבות, מכבים לו. אך טוב שיעשו כן שניים יחד. [כמבואר להלן שכל דבר שיכול אחד לעשותו, ועשאוהו שניים יחד, האיסור רק מדרבנן.] (רעח ס''א, של ס''א. שבת א רנו, שבת ג רנו)
התאבדות
המתאבד, הרי הוא פושע גדול, וגדול עוונו מנשוא, שהרי הנשמה איננה קנין פרטי של האדם אלא שייכת להקב''ה ורק הִפְקִידָהּ אצל האדם, כמו שנאמר (יחזקאל יח ד): ''הֵן כָּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה'', ואינו רשאי לשלוח בה יד. ועתיד הקב''ה לפרוע ממנו, שנאמר (בראשית ט ה): ''וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ... וּמִיַּד הָאָדָם אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם'', ועונשו חמור יותר מרוצח עד שאין לו חלק לעולם הבא. ומכל מקום מי ששתה רעל וכדומה, אף שעשה איסור חמור, חייבים לחלל עליו שבת ולהצילו, ואפילו אם מוחה שלא יצילוהו וצועק שברצונו למות, אסור לשמוע לו. (יביע אומר חלק ו יורה דעה סימן לו. ה''ע ד קנא. שבת ג רפט)
מרן החיד''א בספרו ברכי יוסף (שא סק''ו) מספר: מעשה באיש אחד שמצא סגולה בספר כתב יד מאדם גדול מתקופת הראשונים, שמי ששתה סם המות, יכתבו לו קמיע מסויים, ותיכף יקיא אותו ויחזור לבריאותו. וארע כמה פעמים שאיזה נער או מר נפש בכעסו שתה סם המות, וזה האיש כתב קמיע זה ועשה והצליח, שהקיא אותו והבריא. ויהי היום ליל שבת קודש, ארע שנערה ישראלית שתתה סם המות והתחילו לה סימני מיתה, ובאו אצל האיש הלז בליל שבת וקם וכתב הקמיע לנערה, ותיכף הקיאה ועמדה על בוריה. וביום השבת נודע בעיר כל אשר נעשה, ולעזה עליו המדינה שחילל שבת בשאט נפש בכתיבת קמיע. והוא השיב להם שפיקוח נפש דוחה שבת. וכבר מפורסם שכמה נפשות ניצולו מן המיתה בזה. ע''כ. ולהלכה, אם היא סגולה בדוקה, מותר להציל על ידה. (שבת ג רעט, רפט) [ואם ניצל המתאבד והתרפא, אין לו לברך ברכת ''הגומל'' ככל חולה שמברך אחר שמבריא, כיון שהוא עצמו גרם לסכנתו. ואם יברך, עליו נאמר (תהלים י ג): ''כִּי הִלֵּל רָשָׁע עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ, וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה', שמזכיר עוונו בתוך קהל ועדה, והברכה היא מנחת זכרון מזכרת עוון. (חזו''ע ברכות שעז)]
חז''ל גילו סוגי תיקונים לאדם שנכשל אפילו בעוונות חמורים מאוד, ובעשיית תיקונים אלו יכפר על עוונותיו וינצל מעונשים בעולם הבא. [ועיין בזה בספר ''לשון חכמים'' לרבנו יוסף חיים בעל ''הבן איש חי'' זיע''א.] על כן, חובה קדושה על קרוביו של המתאבד שמת, ללכת אצל חכם הבקי בעניינים אלו, שיורה להם את התיקון הראוי לעשות, כדי שיביאו מזור ותעלה לנשמתו האומללה, אשר אין לה מנוחה בעולם הבא. ועיין בספר ענף עץ אבות (עמוד שיט) מעשה נורא ומבהיל בזה.
נסגר בחדר
ילד שננעל בחדר ואינו רגוע, ויש חשש שיבוא לידי סכנה מחמת הפחד, שוברים את הדלת ומוציאים אותו. (ד רלד)
ילד שאבד
ילד שאבד, מחללים עליו שבת להודיע למשטרה שיחפשוהו. והוא הדין בילד שנמצא משוטט ומבוהל ואינו נרגע, ולא ידוע מי קרוביו. (ד רלה)
תאונת דרכים
אם ארעה תאונת דרכים ויש חשש פיקוח נפש, מצוה להתקשר להזעיק אמבולנס שיבואו לטפל בנפגעים למרות שנפגעו מחמת חילול שבת. ויתפלל עליהם שהקב''ה ירפאם ברפואה שלימה, ויחזירם בתשובה שלימה, ויזכו לשמור שבת כהלכתה. (שבת ג שיז. ד רנא)
חולה גוי
מותר לרופא יהודי לטפל בחולים גויים שיש בהם סכנה, אפילו בטיפול הכרוך בחילול שבת מהתורה, מאחר שאם לא יטפלו בגויים, יהיה חשש של שנאה, ועד מהרה יתפרסמו הדברים באמצעות התקשורת מסוף העולם ועד סופו, והתוצאות תהיינה גרועות מאוד עד כדי סכנה ליהודים אחרים הנמצאים בבתי חולים של גויים בחוץ לארץ. ויכוון הרופא שמטרתו בטיפול החולה להציל את היהודים. ומה טוב, שהנהלות בתי החולים בארץ, ידאגו שיהיו רופאים ואחיות גויים שיטפלו בחולים הגויים, ורופאים יהודים יטפלו בהם רק במלאכות האסורות מדרבנן. וכן המנהג בבתי החולים בירושלים ''שערי צדק'' ו''ביקור חולים''. (שבת ג שז)
טלפון לרופא
המתקשר לרופא או לאמבולנס, טוב שיגביה את השפופרת בשינוי, דהיינו במרפק וכיוצא, ועדיף ששני אנשים יגביהו יחד. ובגמר השיחה, אין להחזיר את השפופרת למקומה, כיון שלאחר כמה רגעים השיחה תתנתק מאליה, ויוכל הרופא לקבל שיחות נוספות. אולם אם יש חשש שהרופא לא יאתר את המקום, ויצטרך להתקשר לבית החולה, יחזירו את השפופרת. (שבת ג רמט. ד רו)
הזמנת אמבולנס עדיפה מהזמנת מונית. (שבת ג רמח)
רופא ששומע שהטלפון בביתו מצלצל ללא הרף, יענה, שמא מתקשרים לצורך חולה שיש בו סכנה. וטוב שירים את השפופרת בשינוי. ואף אם התברר אחר כך שהצלצול היה בטעות, לא עשה שום איסור, כיון שגם ספק פיקוח נפש דוחה שבת. (שבת ג רמט)
רופא מומחה
אף אם יש רופא בקרבת מקום, מותר לחולה שיש בו סכנה לנסוע רחוק יותר לרופא מומחה או לרופאו הפרטי, אולם אין לנסוע רחוק יותר בגלל שהרופא שם דורש פחות כסף, או שהוא מטעם קופת חולים ואינו דורש כסף עבור הטיפול. (שבת ג רמט)
ליווי לרופא
מי שנשלח לרוץ להזעיק רופא, מותר לו להתלוות עם הרופא ברכבו, כדי להראות לו את הדרך ולזרזו בנסיעתו. וכמו כן, אם יתכן ויהיה צורך בו בשביל החולה, רשאי לנסוע עם הרופא לבית החולה. (שבת ג רמט)
ליווי לחולה
מותר ומצוה לקרוב משפחה או לאדם אחר שיש לחולה אמון בו, לנסוע עם החולה לבית החולים כדי לעודדו ולחזקו ולהיות לו לעזר. (ד רח)
תשלום לרופא
מותר לרופא לקבל אחר השבת תשלום עבור טיפולו בחולה בשבת. כמבואר לעיל ששכר שבת לדבר מצוה, מותר. (שבת ג רנ)
רופא שאינו שומר תורה ומצוות, הדורש שישלמו לו עבור הטיפול בעצם יום השבת, אסור לשמוע לו, ויש להציע לו משכון עד למוצאי שבת שיקבל את הכסף. ומכל מקום אם יש חשש שעקב זה, יכתוב את החוב בפנקסו, ויעבור על חילול שבת מהתורה, מותר להראות לו היכן הכסף נמצא כדי שיקח בעצמו. (ד רעט)
מנורה ברכב
חולה שנכנס לרכב וכשפתחו את הדלת נדלקה המנורה, אזי טרם שיסגרוה, יזיזו בשינוי את המתג למצב שישאר האור דלוק גם לאחר סגירת הדלת. ואם לא עשו כן וכבתה המנורה, יזיזו עתה את המתג בשינוי שהמנורה תשאר במצב כבוי גם לאחר פתיחת הדלת. (ד רו)
חוקי תנועה
על הנהג לנהוג כמעשהו בחול על פי חוקי התנועה, כגון: לעצור ברמזור באור אדום, אף שעל ידי כך נדלקות נורות. וכן כשפונה, ידליק את אור האיתות כדי למנוע התנגשות. וכשנוסע בלילה, ידליק את הפנסים. (שבת ג שכא)
כיבוי הרכב
בגמר הנסיעה, לא יכבה בעצמו את המנוע והפנסים, אלא יתן לגוי לכבותם. ואם אין גוי או שהחיפוש אחריו יגרום לשיהוי בטיפול בחולה, יכבה בשינוי. (שבת ג שכא, תעז)
חזרה לבית ברכב
אדם שהסיע ברכבו חולה לבית החולים, או רופא שבא ברכבו לטפל בחולה שיש בו סכנה, אסור להם לחזור ברכב לביתם, מאחר ויש בנהיגה איסור מן התורה ואין בחזרתם שום פיקוח נפש, אך רשאים לחזור על ידי נהג גוי. ואולם אם לא שייך להישאר במקום, כגון שהיתה תאונה בכביש בין עירוני שאין שם נפש אדם, וירא הרופא להשאר שם מפני הסכנה, מותר לו לחזור ברכבו. (שבת ג רנג)
יש טענו שאם לא יתירו לרופא לחזור ברכבו, הוא ימנע ולא יבוא מראש לטפל בחולה. ואמנם, אף שאין כל כך לחשוש לזה, שבמקום מצוה כה גדולה של פיקוח נפש, בודאי שלא ימנעו ישראל קדושים מלבוא ולהציל בטענות שונות ומשונות, אך גם אם ישנם כמה רופאים קלי דעת שחשודים שלא יאותו להתנתק מביתם ומשפחתם בשבת להצלת חולה מסוכן, אם לא יתירו להם לחזור לביתם. בכל זאת אין להתיר מחמת כן איסורי תורה, כי מה שמצינו שפעמים התירו חז''ל את סוף הענין כדי שלא ימנעו לעשות בתחילתו, הוא רק באיסורי דרבנן אבל לא באיסורי תורה. כמבואר ברבים מהפוסקים: הרשב''א, הרמב''ן, הרמב''ם, הראבי''ה, שבולי הלקט, רבנו אפרים, רבנו יהונתן מלוניל, שיטה מקובצת, המבי''ט, הב''ח, כנסת הגדולה, יד איתן, חיי אדם, הגר''ש קלוגר, מנחת חינוך, הר צבי, מנחת שלמה אוירבך ועוד. ומה שפסק מרן בשלחן ערוך (סימן שכט סעי' ו, ט) שגויים שצרו על עיר ישראל, שמותר למצילים לחזור בכלי מלחמתם למקומם, אף שהוא איסור תורה של הוצאה בשבת? כיון ששם יש חשש סכנה שהם יראים מפחד אויב ומתנקם, ואינם יכולים לשבות במקום. וכמפורש בשלחן ערוך (תז ס''ג): אם היתה יד הגויים תקיפה, והיו מפחדים לשבות במקום שהצילו, הרי אלו חוזרים בשבת למקומם ובכלי זיינם. על כן אין להתיר לרופא לחזור ברכבו, אלא על ידי נהג גוי בלבד. ושכרו כפול ומכופל מאת ה' יתברך, שכבר אמרו חז''ל (אבות פ''ה מכ''ג): ''ולפום צערא, אגרא''.
כניסה לבית החולים
אם לא מאפשרים לחולה להכנס לבית החולים, מבלי שיכתבו את שמו ופרטיו, ולא מסכימים לקבל ערבון עד מוצאי שבת, מותר לענות להם. ואף שהוא מסייע בידי עוברי עבירה, שבגללו כותבים בשבת, מכל מקום משום פיקוח נפש, מותר. (ד שא)
רישום מעקב ותרופות
רופא שעליו לכתוב מרשם תרופות לחולה שיש בו סכנה, או רישום של מעלות החום וכדומה, יכתוב בידו השמאלית. שכל דבר שאינו כחלק מהטיפול הישיר לחולה, צריך לעשותו בשינוי. (שבת ג רנג) [ובפרט היום שכותבים במחשב שאיסורו מדרבנן (עי' חזו''ע יו''ט רה), ואם יכתוב בשינוי, הרי זה שבות דשבות במקום צורך גדול שמותר, כדלהלן.]
עיון במרשם
מרשם שנכתב בשבת באיסור, אסור לעיין בו בשבת. ולצורך החולה, מותר. (ד רכב)
חלפה הסכנה
חולה שהיה במצב סכנה, וכעת הוטב מצבו ואמרו הרופאים שיצא מכלל סכנה, צריך להמשיך לקבל את הטיפול כמו חולה שיש בו סכנה, שמא יחזור לחוליו. ואפילו שלא ברור הדבר, בכל זאת הרי גם על ספק סכנה, מחללים שבת. (מהרי''ו. שבת ג רפט)
ביקור קרובים
חולה המבקש לקרוא לאחד מקרוביו בשבת, והרופא אומר שאם המבוקש לא יבוא, יש חשש שיחמיר מצבו, רשאי הוא לבוא ברכב עם נהג גוי. אולם אם הרופא אומר שעל קרובי החולה להופיע מיד לצורך פיקוח נפש, כגון התרמת דם לחולה וכיוצא, מותר להם לנסוע אפילו על ידי נהג יהודי. (שו''ת יביע אומר חלק י סימן כט. שבת ג תי, תטז)
אם רואים שהגיעו רגעיו האחרונים של החולה, והנמצאים ליד מטתו רוצים להודיע לכמה מהקרובים שיבואו ברכב בשבת, כדי שיהיו עמו ברגעים האחרונים, או בשביל לעזור לנמצאים שם לקבל את המאורע בקלות יותר, הרי זה חילול שבת ואסור לעשות כן, וימתינו עד מוצאי שבת.
תפילת צדיק
אם החולה מביע במאוד את רצונו שיכתבו מברק לחכם גדול וצדיק מפורסם שיתפלל עליו, ויש חשש שאם לא יכתבו, יכבד עליו חוליו, מותר לומר לגוי לכתוב ולשלוח את המברק. (שבת ג שה)
אמרו בגמרא (מסכת בבא בתרא קטז ע''א): כל מי שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים. וכתב הנימוקי יוסף שכן המנהג בצרפת, שכל מי שיש לו חולה, מבקש פני הרב המלמד תלמידים שיברך אותו. שכיון שהחכם עוסק בתורה תמיד, ובתורתו יהגה יומם ולילה, תפילתו מקובלת יותר. וכתב המאירי, לעולם יהא ליבו של אדם בטוח שהתפילה שנעשית כתקנתה, מבטלת הגזירה. ואמרו חז''ל (מסכת ברכות לב ע''ב): אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל, שנאמר ''קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך, וקוה אל ה'''. וכתב הגאון רבי חיים מוולוז'ין: ''מעשה באדונינו בעל הטורי זהב, שאשה אחת צעקה אליו: ''אהה אדוני, הנה בני הילד חלה וכפסע בינו ובין המות, ואל התורה של אדונִי אני צועקת, כי הקב''ה והתורה הם אחד'', ויאמר לה: ''הלא זאת אעשה לך, דברי התורה שאני עוסק בה כעת עם תלמידַי, אני נותנם במתנה לבנך אולי בזכות זה יחיה, כמו שנאמר: ''כי בדבר הזה תאריכו ימים'', וכך היה וחיה''. (שבת ג שה)
קביעת ניתוח
מי שצריך לעבור ניתוח שאינו דחוף, ישתדל לקובעו לתחילת השבוע, ולא לימי חמישי או שישי, שמא יצטרכו לחלל עליו שבת מפאת חוליו. (שבת ג שכב)
דיני יולדת
מעוברת
אשה מעוברת שאינה חשה בטוב, ויש חשש סכנה לעובר, מחללים את השבת גם עבור העובר בלבד, שדינו כאדם חי לכל דבר, ואפילו בתחילת ההריון. (שבת ג שלח)
יולדת
אשה שעומדת ללדת, דינה כחולה שיש בו סכנה, ומחללים עליה את השבת. ואמנם, כיון שלידה היא סכנה טבעית, וברוך ה' כולן כמעט יוצאות בשלום מסכנה זו, לכן שונה היא בכמה פרטים מחולה שיש בו סכנה, כדלהלן. (שבת ג שכג)
מלאכות בשינוי
מלאכות שאפשר לעשותן בשינוי, ולא יהיה בדבר שום עיכוב או חשש סכנה, יש לעשותן בשינוי. ולכן כשמטלפנים לאמבולנס, ירים את השפופרת בשינוי במרפק וכדומה. וכן אם הוצרכה להדלקת האור או לתנור חימום, ידליקו בשינוי. (שבת ג שכג)
הגדרת יולדת
יולדת שמחללים עליה שבת לכל צרכיה, היינו משעה שהתחיל לרדת ממנה דם, או משעה שאין לה כח ללכת בכוחות עצמה אלא בסיוע חברותיה. אבל אם רק הרגישה צירי לידה, ומסופקת אם תלד בשבת, מותר לקחתה לבית החולים ברכב, אבל אין לחלל עליה שבת לשאר דברים. (שבת ג שכ. ד שג)
בית חולים קרוב
עדיף להירשם ללידה בבית חולים הקרוב יותר לבית, כדי שאם תצטרך ללדת בשבת, ימנעו חילולי השבת ככל היותר. אולם אם היולדת לא נוח לה בבית החולים הקרוב, ורוצה דוקא בבית החולים היותר רחוק, ששם דעתה מיושבת יותר או ששם מומחים יותר, תירשם בבית החולים הרחוק ללא שום חשש. (ד רצה)
ערב שבת
אשה שהחלה להרגיש מעט צירים בערב שבת, אם מתאפשר לה בקלות ללכת לבית החולים או לשבות אצל ידידים שביתם קרוב לבית החולים, ולמנוע את הנסיעה בשבת, תבוא עליה ברכה. אולם אם נגרם לה מכך עוגמת נפש ומניעת עונג שבת, תשבות בביתה. ופשוט שלא חייבת לשכור חדר בבית מלון סמוך. (שבת ג שכא)
נהג גוי
אם נראה שיהיה צורך להסיע את היולדת בשבת, טוב ונכון לתאם מראש עם נהג מונית גוי, שבאם יצטרכו אותו בשבת, יתקשרו אליו [וטוב לחייג את המספר של הנהג מערב שבת, ובשבת, ילחצו רק על חיוג חוזר], כי עדיף נהג גוי מנהג ישראל, כדי לצמצם בחילולי שבת מיותרים. (ד תיג) ומכל מקום אם תקפו אותה בשבת צירים תכופים ויש חשש ללידה קרובה, בודאי שעדיף להזמין אמבולנס עם נהג יהודי, מאשר נהג מונית גוי. וברוך ה', היום רבו מפעלי החסד, ובכמה מקומות, ישנם אמבולנסים העומדים לרשות הציבור, עם נהגים גויים שבאים ולוקחים לבית החולים.
מניעת חילולי שבת
יש ליולדת להכין קודם השבת תיק עם כל החפצים הדרושים לה, ורשאית לתת גם כסף באחד הכיסים, ואין התיק נעשה מוקצה, כיון שיש בו חפצי היתר. כמבואר לעיל בהלכות מוקצה בדין ''בסיס לדבר האסור והמותר''.
יש להשיג מבעוד מועד טופס קבלה בפקס וכדומה, ולמלאותו קודם השבת עם כל המסמכים הדרושים, כדי שלא יכשלו הפקידים בחילולי שבת ח''ו. ואם לא השיגה, תכתוב על דף את הפרטים הנחוצים: שם, כתובת, מספר ת''ז, גיל, סוג דם, רגישות לתרופות, מספר הלידה, בדיקות שנעשו בעת הריונה וכדומה. ובבואה בשבת לבית החולים תגיש את הדף לפקיד שיצרפהו לתיקה האישי, ותבקש שלא יכתוב לחינם. ובדרך כלל אין פרטים אלו מעכבים את כניסתה לבית החולים. (שבת ג שכ. תורת היולדת לז)
העיקר שיהודי לא יכתוב בשבת
מספר מר יונה עמנואל, שבילה את ילדותו בשואה בצילם של כבשני האש ''ברגן בלזן'': היה זה בתשעה באב תש''ד במחנה הריכוז ''ברגן בלזן''. זו הפעם הראשונה שכל המחנה קיבל עונש: היום אין אוכל, לא למבוגרים ונשים, ולא לזקנים ולילדים. אמא הסתכנה ובישלה דייסה בשביל בתיה אחותי הפעוטה בת השלוש וחצי. לרוע המזל נתפסה אמא על ידי אנשי השמירה היהודית שבמחנה, והללו חרצו את דינה: ''משפט יהיה!''.
וזה דבר המשפט במחנה: נוסף לעונשים שהגרמנים מטילים עלינו, מוטל על האחראים היהודים שבמחנה להעניש את ה''עבריינים''. למטרה זו קיים משפט פנימי, והגרמנים נהנים מאוד לראות איך יהודי מעניש יהודי. משפטה של אמא נקבע ליום שישי בערב, ליל שבת 'נחמו'. בדרך כלל מתנהל משפט כזה זמן רב ובעסק גדול. מופיע תובע יהודי, עדים, הודאת הנאשם, נאום הסנגור, ולאחר מכן פסק דין של השופטים. אולם משפטה של אמא ארך זמן מועט. מיד הוצא פסק הדין: שלילת מנת הלחם במשך יומיים!
אמא ויתרה על זכותה להכחיש חלק מן ההאשמות המופרזות, ואף ויתרה על השתתפותו של הסנגור כדי לבקש הקלת העונש על בישול עבור תינוקת בת שלוש. ''מוטב לקבל עונש חמור ולא להאריך את הדיון'', אמרה אמא.
בברגן בלזן לא היתה הפרדה מוחלטת בין מחנה הגברים ומחנה הנשים, במשך היום ניתן היה להיפגש. שאלתי את אמא, למה לא ניצלה את זכותה להכחיש חלק מהאשמות, ולמה לא טענה כי באותו היום לא חילקו אוכל, והדייסה היתה בשביל בתיה הפעוטה?! אמא לא השיבה לי. ראיתי שהיא נרגשת כולה. העזתי ושאלתי שוב. ואז השיבה לי אמא: ''היו שם לא רק שופטים, אלא גם תובע וגם סניגור, וגם מזכיר שישב ורשם את הפרוטוקול. כל מילה שהייתי אומרת, היתה מיד נרשמת על ידי יהודי, וזה בליל שבת?! לכן שתקתי, אמרתי לעצמי, מוטב לרעוב עוד קצת, מאשר לגרום שיהודי יכתוב ויחלל שבת''.
מנורה ברכב
אם אינם יכולים להשיג נהג גוי, ויש סיכוי שיצטרך הבעל להסיע את אשתו היולדת בשבת, יכבה מערב שבת את המנורה הנדלקת עם פתיחת דלת הרכב, כדי למעט בחילולי שבת. (ד רצד)
נסיעה חוץ לעיר
אם בית החולים נמצא מחוץ לעיר [מחוץ לעירוב העיר, כמבואר לעיל במלאכת הוצאה מרשות לרשות], יש להקפיד להוציא מהרכב את כל החפצים שאינם חיוניים ללידה, כגון מושב התינוקות, תליונים וכדומה. וגם בשבת לא תקח עמה שום חפצים שאינם חיוניים, כדי שלא יכשלו במלאכת הוצאה מרשות לרשות. (תורת היולדת עמוד ל)
מלוה בדרך
מותר לכתחילה לבעל להצטרף עם אשתו לנסיעה לבית החולים, כדי להקל מעליה וליישב דעתה שלא תפחד. וכתב הגאון החזון איש, שהוא בעצמו היה מזרז שיסעו עם היולדת. ואם היא מעדיפה שחברתה תצטרף אליה, תצטרף חברתה. וגם אם אינה מבקשת שיתלוו אליה, יש להתלוות אליה כדי לחזקה ולהרגיעה. (שבת ג שכ)
פסקו צירים
יולדת שנסעה לבית חולים, ותוך כדי הנסיעה פסקו הצירים לגמרי, תאמר לנהג שיחזירנה לביתה, אבל אם לאחר שהגיעה לבית החולים פסקו הצירים, אינה יכולה לחזור לביתה אלא על ידי נהג גוי. ומכל מקום אם קרה כן בבית חולים של גויים ואין נהג גוי, ואי אפשר שתשאר כך, כי אין מי שידאג לה כלל, יכולה לחזור אפילו על ידי יהודי. (שבת ג שכ)
זריקת אפידורל
מותר להזריק ליולדת זריקה הרדמה ''אפידורל'' אפילו בשבת, כדי להקל מעליה את צער הלידה. (שבת ג שכב)
יולדת עד שלושה ימים
יולדת בתוך שלושה ימים ללידתה, היא בגדר חולה שיש בה סכנה, ומחללים עליה שבת לכל צרכיה. ואפילו אם אומרת שאינה צריכה, וגם הרופא אומר שאינה צריכה, אין שומעים להם, שכך קיבלו חז''ל, שאם לא יעשו לה כן, יש חשש שתבוא לידי סכנה, ואסור לה להחמיר בדבר [ומה שאומרת שאינה צריכה, שיבוש הדעת הוא מחמת חוליה. רש''י]. על כן, היולדת בימי החורף וקר בחדר, אף אם אומרת שאינה צריכה תנור חימום, וכן הרופא אומר שאינה צריכה, מדליקים לה תנור חימום. וכן מחממים עבורה את התבשיל, אף שהיא והרופא אומרים שאינה צריכה לאוכלו דוקא חם, ולא איכפת לה לאוכלו קר. [וכמו שחייבת היולדת לאכול ביום הכיפורים, אף שהיא והרופא אומרים שאינה צריכה (יביע אומר ח''ז סימן נג).] וכן מחממים לה מים להתרחץ בהם, וכמו שכתב המאירי: ''ואף על פי שרחיצה זו אין בה צורך למהירות להחיותה אלא לחיזוק אבריה, והיה לנו לומר שנמתין לערב כדי שלא יתחלל שבת עבורה, כיון שהיא ממהרת לחיזוק איבריה, אין משהים שום דבר שיש בו תועלת לסיים רפואת החולה''. וכן כתב רבנו גרשום שמחממים מים לרחיצת גופה של היולדת. שכיון שהחולה מסוכן, אם יחסר לו דבר, יצטרף החסרון אל הסכנה, ויסתכן יותר. וכן דעת רב אחאי גאון, הרשב''א, הט''ז, נזירות שמשון, אליה רבה, מאמר מרדכי ועוד. (שבת ג רנז, שכו, של)
כתב הרשב''א, היולדת היא מסוכנת מפני שאיבריה מתפרקים ומתרסקים עליה בשעת הלידה, אלא שהיא אינה מרגישה לשעתה, לכך צריכה היא למאכלים בריאים שתתחזק ותתרפא. וכתב הרמב''ם, אע''פ שיראה מדברי חכמי הרפואה שבידינו, לא כפי שאמרו חז''ל, אין לך אלא מה שאמרו חכמים, שנאמר: ''לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל''. וכן כתב הריב''ש, שאין לנו לדון בדיני תורתנו ומצוותיה, על פי חכמי הרפואה שהניחו על פי מופתיהם הכוזבים. וכתב בשו''ת דעת כהן, אף אם יאמרו רופאי זמננו, שהניסיון הורה שכמה יולדות שמעו לקולם והתענו ביום הכיפורים והכל עבר בשלום, מי לידינו יתקע שלא יבואו לידי סכנה לימים הבאים, ומי יודע כמה מהן מתו ממחלות שונות שעיקר סיבתן היתה מחמת התענית, אלא שהרופאים מצאו להן סיבות אחרות לפי האומדנות שלהם. ולכן אסור לזלזל חס ושלום בסכנת נפשות, נגד מה שקבעו חז''ל אשר רוח ה' דיבר בם ומלתו על לשונם. (שבת ג של, שלא)
כשיש צורך לחמם תבשיל ליולדת או לחולה שיש בו סכנה, עדיף שלא לחמם באש אלא במיקרוגל, שאיסורו מדרבנן. [כי 39 מלאכות שבת נלמדו ממלאכת המשכן, כמבואר לעיל במבוא לט''ל מלאכות, ובישול במיקרוגל אינו דומה כלל לבישול באש שהיה במשכן, שהרי אין בו גחלת ולא דבר השורף, ובשעת בישולו דופנותיו ואוירו קרים, ורק המאכל לבדו מתחמם. גם אין טיב הבישול בו דומה לאש ממש. (הגרש''ז אוירבך, להורות נתן, הגרח''פ שיינברג, נשמת אברהם, ויברך דוד, מנחת אשר ועוד.)] ופשוט שאם ישנה פלאטה דלוקה, יחממו עליה. (שבת ג תב)
תוך שלושה ימים ללידה שאמרנו, היינו שילדה בתוך 72 שעות קודם השבת. [וזהו הנקרא ''שלושה ימים מעת לעת''. 'מעת לעת' היינו 24 שעות, ומתחילים למנות משעת הלידה]. ולכן אשה שילדה ביום רביעי בשעה 16:00, מחללים עליה את השבת במקום צורך עד שעה 16:00. (שבת ג שלג)
יולדת עד שבעה ימים
מיום הרביעי ללידה עד היום השביעי - הדבר תלוי בהרגשתה: אם אמרה שאינה צריכה שיחללו עליה את השבת, אין מחללים. אבל אם שתקה או שאמרה איני יודעת, ונראה שיש צורך בכך, כגון שקריר בחדר, מחללים, אלא אם כן הרופא או חברותיה אומרים שאינה צריכה. ואם אמרה שצריכה, אפילו אם הרופא אומר שאינה צריכה, מחללים עליה, כי ''לב יודע מרת נפשו''. (שבת ג שלב)
שבעה ימים שאמרנו הינם מעת לעת כנ''ל. כגון, אם ילדה בשבת בשעה 4:00 אחר הצהרים, דינה כן עד לשבת הבאה בשעה 4:00 אחר הצהרים. (שבת ג שלג)
יולדת עד שלושים יום
מיום השמיני ללידה עד יום השלושים - דינה כחולה שאין בה סכנה, שיתבאר להלן. ומכל מקום ברור שאם יש איזה חשש סכנה, מחללים עליה את השבת, אפילו לאחר שלושים יום, וככל חולה שיש בו סכנה. (שבת ג שלג, שלז)
יולדת השוכבת בבית החולים, וצריכה לרדת ממיטתה כדי לצאת לבית הכסא, וקשה לה לעשות כן בכוחות עצמה, והאחות שצריכה לסייע לה נמצאת בריחוק מקום, מותר לה לקרוא לאחות על ידי לחיצה בפעמון החשמלי, ותעשה כן בשינוי, במרפק וכדומה. ויכולה להקל בזה גם לאחר שבעה ימים. כיון שהותר איסור דרבנן בשינוי לצורך חולה שאין בו סכנה. (שבת ג שלג, שלו)
יולדת בתוך שלושים יום ללידה, המרגישה קרירות וצינה רבה, מותר להדליק לה תנור על ידי גוי ככל חולה שאין בו סכנה. אולם אם אין גוי, מותר להדליק לה אפילו על ידי ישראל, מאחר ולענין צינה, היולדת רגישה מאוד, ואפילו בחודש תמוז יתכן שקר לה. הראב''ד, המגיד משנה, הסמ''ג, הסמ''ק, ראבי''ה, המאירי, שלחן ערוך (סימן של ס''ו). ורבים מהאחרונים: מגן אברהם, תוספת שבת, הגר''ז, בגדי ישע, תפארת ישראל, פתחי עולם, חיי אדם, ערוך השלחן ועוד. (שבת ג שלח)
חלב אם
כבר התבאר לעיל במלאכת ''דש'', שהמפריד דבר ממקום גידולו, עובר על איסור מפרק שהוא תולדת מלאכת דש, כגון החולב בהמה בשבת, שמפרק את החלב מעטיני הבהמה. והוא הדין שאסור לאשה לחלוב לכלי, כי מפרקת את החלב ממנה. [ומה שמותר לאשה להניק את בנה, הוא מפני שזו דרך גדילתו וצורת אכילתו של כל תינוק. וכמו שמותר לחתוך ירק דק דק על מנת לאכול לאלתר, ואין בזה איסור משום טוחן, כי חיתוך זה נחשב דרך אכילה, ולא אסרה תורה לאכול את המאכל חתיכות קטנות (וכ''כ מנוחת אהבה ח''ב קפ, מעשה חושב, וארחות שבת א רא). ולכן מותר לה גם לקלח חלב על פיו של התינוק, כדי לגרותו שיינק. (סימן שכח סל''ה. שבת ג שצה, שצט) ]
עודף חלב
מינקת הסובלת מעודף חלב ומצטערת, מותר לה לשאוב בידיה או במשאבה לתוך כלי, ובלבד שקודם שתחלוב, תתן בכלי דבר הפוגם את החלב כמי סבון וכדומה. וטעם ההיתר בזה, שהואיל והחלב הולך לאיבוד, הרי זו ''מלאכה שאין צריך לגופה'', דהיינו שאינו צריך את החליבה כדי להשתמש בחלב (כמבואר לעיל במלאכת צידה), ואינו אסור אלא מדרבנן, ובמקום צער לא גזרו חכמים. (שבת ג שדמ, תא, תעח)
שאיבה קודם השבת
אשה שבנה אינו יונק ישירות ממנה, תשאב קודם השבת [ותשמור אותו במקרר או במקפיא], ותתן לו בשבת. ואם אין לה אפשרות לשאוב כמות מספקת מערב שבת, אם הוא ניזון מתחליפי חלב אֵם, תתן לו תחליפים כהרגלו. אבל אם אינו ניזון מתחליפים, מותר לה לשאוב בשבת, לצורך אכילתו בשבת. (ד רמד)
תינוק פג
תינוק פג הנמצא באינקובאטור, מותר לאם לחלוב בשבת לכלי ולהאכילו. ואפילו אם נולד עתה ועדיין לא הורגל לחלב אם, מותר לחלוב עבורו בשבת, הואיל וזהו המזון הטבעי שלו, ואין צורך להרגילו בתחליפים שונים. וטוב שתחלוב עם עוד אשה, כי מלאכת שבת שיכול אחד לעשותה ועשאוה שניים, איסורם מדרבנן. (יביע אומר ח''ט סימן לב. שבת ג תא)
סוג משאבה
אשה שמותר לה לשאוב חלב בשבת, נכון שתשתמש במשאבה חשמלית המופעלת על ידי שעון שבת. כי במשאבה ידנית, בכל לחיצה במפוח עוברת על מלאכת מפרק, לא כן במשאבה חשמלית, מניחה את המשאבה עליה ונעשית השאיבה בדרך אחידה. ואף שפעמים מתעייפת מלהחזיק ומוציאה ומחזירה, בכל זאת אין זה כמפוח שבכל פעם שלוחצת עוברת איסור (עיין שלחן שלמה אוירבך ערכי רפואה ג קלא) . גם יש לצדד שזה רק גרמא (ע' שבט הלוי ח''י סו). ואם אין לה שעון שבת, תשאיר את המשאבה דלוקה כל השבת או שתאמר לגוי להדליק. ואם אין גוי, תדליק בשינוי.
מפלת
אשה שהפילה לא עלינו אחרי 40 יום מהריונה, דינה כיולדת כנ''ל, לשלושה, לשבעה ולשלושים יום [והוא הדין אם יש ספק אם עברו 40 יום מתחילת ההריון]. (שבת ג שלו)
דיני חולה שאין בו סכנה
הגדרת חולה שאין בו סכנה
אדם שחלה כל גופו, או שנפל למשכב מחמת חולי, או שכואב לו מאוד, ואין חשש סכנה בחוליו, הרי הוא בגדר ''חולה שאין בו סכנה''. אבל אם כואב לו מעט הראש או הבטן, והולך ובא כאדם בריא, אין לו דין חולה. ואם יש ספק אם הוא בגדר חולה או לא, מקילים להחשיבו כחולה. (שבת ג שנו, שס)
יולדת - מיום השמיני ללידה עד יום השלושים, אף שהיא הולכת ובאה ככל אדם בריא, דינה כחולה שאין בו סכנה, וכמבואר לעיל בדיני יולדת.
עלול להסתכן - החולה בחולי שאינו מסוכן והולך ובא כאדם בריא, אך אם לא יקבל את הטיפול הדרוש מבעוד מועד, עלול הוא להסתכן, כחולי קצרת [קוצר נשימה] או מחלת לב, דינו כחולה שאין בו סכנה. אולם פשוט שבכל מה שקשור להצלתו מן הסכנה, מותר גם לחלל שבת עבורו, שזה פיקוח נפש ממש. (ד צט. שבת ג שעג)