שער ההלכה
נאמר בנביא עמוס (ח יא): ''הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה', וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ, לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם, כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'''. זכינו שבדורנו מתקיימת נבואה זו, ורבים מעם ישראל שבים אל צור מחצבתם לקיים מצוות ה' יתברך. אלא שלעיתים דוקא כשמגיעים ללימוד ההלכה נתקלים בקושי מסויים, מפאת קושי ההבנה של המושגים החדשים, או מפאת קושי הלשון והסגנון. אשר על כן, השתדלנו לכתוב בשפה קלה ונעימה, ובעיקר את ההלכות האקטואליות, ובכך יקל גם למתחילים בשמירת השבת.
כתב הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ''ל: ''אי אפשר כלל במציאות שינצל האדם מחילול שבת, אם לא ילמד את כל הדינים על בוריים היטב. ומי שלא למד הלכות שבת פעמיים ושלוש, לא יוכל להמלט שלא יקרה לו חילול שבת. ומן הראוי ללמוד הלכות שבת תמיד, ואצל רב שיברר לו הכל עד שיהיה שגור בפיו. ושכרו מרובה, ומגן בפני הפורענות''.
חשוב לציין, כי ההלכות שבחוברת הינם לבני ספרד ולבני אשכנז, ורק כשיש חילוקי דינים בין מרן השלחן ערוך לרמ''א, צויינו חילוקי דינים אלו. כמו כן, ההלכות נכתבו בסיעתא דשמיא לאחר עיון היטב במקורות ההלכה, ועברו כמה וכמה הגהות מתלמידי חכמים חשובים ספרדים ואשכנזים, ומה' ישאו ברכה.
אמר רבי שמעון בן יוחאי: ''אלמלי משמרים ישראל שתי שבתות כהלכתן, מיד נגאלים''. ויהי רצון שיקויים בנו הפסוק: ''כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה', כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים'', אמן.
באור מושגים המובאים להלן בשער ההלכה
זמן ''שקיעת החמה'', פירושו שהשמש שוקעת ומתכסית מעינינו, ועד אז, הוא יום ודאי.
זמן ''צאת הכוכבים'', כאשר שלושה כוכבים בינוניים נראים, זהו לילה ודאי. ואולם בין שקיעת החמה לצאת הכוכבים, ישנו פרק זמן הנקרא: ''בין השמשות'' [בין שתי ''שמשות'' - בין שקיעת גוף השמש לבין העלם אור השמש] ונמשך כ-13 דקות, ולא ברור אם הוא עדיין יום או שכבר התחיל הלילה, לכן היחס אליו כספק יום ספק לילה, ומחמירים בו כזמן יום או לילה יחד. על כן, בכניסת שבת מחשיבים את בין השמשות כליל שבת, ואסור בעשיית מלאכה. ובצאת שבת מחשיבים אותו כיום שבת, וגם כן אסור בעשיית מלאכה. [בלוחות השנה, מופיעים זמני ''השקיעה'' ו''צאת הכוכבים''].
''ערב שבת'', פירושו יום שישי עד זמן שקיעת החמה.
''דרבנן'', פירושו חכמים. למשל, אם כתוב: דבר האסור מדרבנן, פירושו, דבר האסור מדברי חכמים.
מקורות ההלכה: יש לציין כי סימון () בסוף כל הלכה, מורה על המקור להלכה, כדלהלן: כשכתוב (שבת א), (שבת ב), (שבת ג), (שבת ד), (שבת ה), היינו ספר חזון עובדיה שבת, ה' חלקים. כשכתוב (א) (ב) (ג) (ד) (ה), היינו ספר ילקוט יוסף שבת, ה' חלקים. כשכתוב (ח''א), (ח''ב), (ח''ג), היינו ספר ילקוט יוסף החדש שבת כרך א', ג' חלקים. כשכתוב (ה''ע), היינו ספר הליכות עולם. וכשכתוב סימן וסעיף, היינו שלחן ערוך אורח חיים.
כבוד ועונג שבת
המקור לכבוד ועונג שבת ושכרו
נאמר בנביא ישעיה (נח יג, יד): ''אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי, וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. אָז תִּתְעַנַּג עַל ה', וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ, וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ, כִּי פִּי ה' דִּבֵּר''.
אמר רבי יוסי: כל המענג את השבת, נותנים לו נחלה בלי מְצָרִים [בלי גבולות]. רב נחמן בר יצחק אמר: ניצול משעבוד גלויות. רב אמר: נותנים לו משאלות לבו, שנאמר (תהלים לז ד): ''וְהִתְעַנַּג עַל ה', וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ''. (מסכת שבת קיח ע''א)
סגולות לעושר
שאל התנא רבי יהודה הנשיא [מחבר המשניות] את רבי ישמעאל: עשירים שבארץ ישראל - בזכות מה זכו לעושרם? אמר לו: בשביל שמקיימים מצות מעשר, שנאמר (דברים יד כב): ''עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר'' - עשר בשביל שתתעשר. שאל: ועשירים שבבבל [שאינם מעשרים לפי שבחוץ לארץ פטורים ממעשרות], בזכות מה זכו לעושרם? אמר לו: בשביל שמכבדים את לומדי התורה. שאל: ועשירים שבשאר ארצות [שלא היו מצויים שם חכמי התורה] בזכות מה זכו לעושרם? אמר לו, בשביל שמכבדים את השבת.
אמר רבי חייא: פעם אחת התארחתי אצל בעל בית אחד בלודקיא [שם מקום], והביאו לפניו שולחן של זהב, שצריכים ששה עשר בני אדם להרימו מחמת כובדו. ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו, וקערות וכוסות וקיתוניות [קנקנים] וצלוחיות קבועות בו, ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים ובשמים. וכשמניחים אותו אומרים: ''לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה''. וכשמוציאים אותו אומרים: ''השמים שמים לה', והארץ נתן לבני אדם''. אמרתי לו: בני, במה זכית לכך? אמר לי: קצב [מוכר בשר] הייתי, ומכל בהמה שהיתה נאה, אמרתי זו תהא לשבת. אמרתי לו: אשריך שזכית, וברוך המקום שזיכך לכך. (מסכת שבת קיט ע''א)
כבוד השבת אצל גדולי ישראל
אמרו על שמאי הזקן, שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת. כיצד? ביום ראשון היה הולך לשוק ומחפש בהמה נאה לכבוד שבת, ואומר ''זו לשבת''. למחרת כשהיה עובר שוב בשוק, אם היה מוצא בהמה אחרת טובה יותר מהראשונה, היה קונה את השניה לשבת ואוכל את הראשונה, כדי שהטובה יותר תהיה לכבוד שבת, וכן בכל יום ויום. נמצא שכל אכילתו היתה לכבוד שבת. אבל הלל הזקן הנהגה אחרת היתה לו, שכל מעשיו היו לשם שמים, והיה בוטח בה' שיזמין לו ביום שישי בהמה טובה לשבת, שנאמר: ''ברוך ה' יום יום יעמוס לנו'' - את צרכינו ועזרתנו. (מסכת ביצה טז ע''א)
הוצאות שבת
ישתדל לענג את השבת במיני מאכל ומשתה חשובים הערבים לחכו, וירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכולתו. וטוב לאכול דגים בשלושת הסעודות, ואם אינו אוהב דגים, לא יאכל. וכל המרבה בהוצאות שבת ובהכנת מאכלים רבים וחשובים, הרי זה משובח. ולא ידאג על הכספים שמוציא, כי הכל יוחזר לו, כמו שאמרו: ''כל מזונותיו של אדם קצובים לו מתשרי ועד תשרי, חוץ מתשר''י''. דהיינו שהקב''ה קוצב לאדם ב-א' לחודש תשרי שהוא ראש השנה, כמה פרנסה ירוויח במשך השנה עד ראש השנה הבא, חוץ מההוצאות של תשר''י, שהם: תורה, שבתות, ראשי חדשים, ימים טובים, שבאלו אם יבזבז יותר, יקבל יותר, ואם יבזבז פחות, יקבל פחות. ואם אין ידו משגת, טוב שילווה, אם ברור לו שיוכל לפרוע חובו בזמן. (רמב''ם הלכות שבת פ''ל ה''ז. סימן רנ ס''ב. מסכת ביצה טז ע''א. שבת א ה, י. ועיין במאור ישראל טבעת המלך עמוד קע)
התעשר בזכות אכילת דגים בשבת
הגאון רבי שמואל לניאדו זצ''ל, ממגורשי ספרד, הפליג פעם באוניה, ופתאום מת אחד הגויים אשר שהה עמם באוניה. רב החובל החליט למכור את כל רכושו במכירה פומבית, ולבסוף נשאר פח אחד של דגים שאף אחד לא רצה לקנותו. מאחר והרב היה רגיל באכילת דגים לכבוד שבת, לא רצה לוותר על מנהגו גם בהיותו באוניה, וקנה את הפח בכמה פרוטות. ויהי אך כשפתח הרב את הפח, נמצאו בשורה העליונה דגים, אך מתחתיהם נמצאו מטבעות זהב ואבנים טובות לרוב, והתעשר הרב עושר גדול, דוקא בשעת דחקו בעת היותו גולה מספרד. [לימים כשביקשו אנשי ''ארם צובה'' רב עליהם, שלחו למרן השולחן ערוך רבנו יוסף קארו זיע''א שיואיל בטובו לבוא לכהן אצלם כרב, אך הדבר לא התאפשר למרן, והוא שלח להם בזו הלשון: ''אשלח לכם את הרב שמואל לניאדו, שהוא: איש אשר כמוני'']. (ספר הזכרון כנסת עזרא עמוד קי)
ממתקים
טוב לתת לילדים ממתקים לכבוד שבת, שהרי אין להם עונג כל כך בבשר ויין. וגם הגדולים יאכלו ממתקים, כדי להשלים מאה ברכות שחייב אדם לברך בכל יום. (רצ ס''א)
עונג שבת בגופו
כתב רבי אליעזר ממֵיץ (היראים סימן תיב): כשם שיש מצות עונג באכילה ושתיה, כך מצוה שיענג את עצמו בהנאת גופו. על כן, לא יצער גופו ללכת יחף, בפרט בימי החורף הקרים. וכן לא יקרא בספרים ועלונים המצערים אותו, וכל כיוצא בזה.
גדול השלום
כתב בספר חסידים: לא יאמר אדם אקנה מעדני שבת, ויודע שסופו לריב ולהתקוטט עם אשתו או אביו ואמו ולאשר עמו, כי ''טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה בָהּ, מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב'' (משלי יז א). וכן נאמר ''וכבדתו'', שזהו כבוד השבת שלא יריב בו. וכתוב בזוהר הקדוש: כל הכועס בשבת, כאילו הדליק אש של גהינם. והלא אמרו חז''ל, מי שיש לו מעט כסף לקניית יין לקידוש או נר לשבת, יקנה נר לשבת [שנתקן בשביל שלום בית, בזמנם שלא היה אור החשמל,] כי שלום הבית עדיף מיין לקידוש. ואיך יהפוך ידו בריב ומדנים בעצם היום הקדוש?! (שבת א כ)
ההכנות לשבת
זמן ההכנות
טוב לקנות ולהכין את כל צרכי השבת ביום שישי. אולם אם קשה לו, כגון בחורף שהיום קצר, או שזה גורם לחץ בבית, יתחיל את ההכנות קודם יום שישי. (שבת א א)
כוונה במצוה
בהכנות לשבת כקניית המצרכים, הבישולים וכיוצא, יאמר: ''לכבוד שבת קודש''. ובדיבור זה, חלה קדושת שבת על המאכלים. וקודם שיאכל בשבת, יאמר: ''הריני בא לקיים מצות עונג שבת'', ובפרט שמצות עונג שבת היא מן התורה. (שבת א א)
מנין הריח הטוב של תבשילך?
מעשה באחד שאהב מאוד את חברו, והחליט לאכול אצלו ביום שבת. כיון שלא הוזמן, נטל עמו סיר של חמין שבישלה אשתו, ופנה אל בית רעהו. בעת הסעודה העמידו לפני בעל הבית צלחת גדושה בחמין, והביאו גם את תבשילו של האורח. והנה חש בעל הבית כי ריח החמין של אורחו נודף ועולה לאין שיעור על ריח מאכלו שלו. ''מנין הריח הטוב הזה שיש בתבשילך?'', שאל את חברו. ענה לו האורח: כשאשתי מבשלת לשבת, בכל פעולה אומרת: ''לכבוד שבת קודש''. ואילו אצלך המשרתים מבשלים, ובודאי אינם מקפידים לומר כן, לכן אין המאכל ריחני כל כך. (ספר משל ונמשל להבן איש חי)
מחיקת העוונות
חסד גדול עשה עימנו בורא עולם שנתן לנו אפשרויות למחיקת עוונות שלא על ידי יסורים חס ושלום, כמו שכתב רבנו האר''י שהזיעה שאדם מזיע בהכנת צרכי השבת, מוחק בה הקב''ה את כל עוונותיו (ח''א שפה). וכתב בכף החיים (סימן רנ סקי''א): יהרהר בתשובה ויפשפש במעשיו בכל ערב שבת, משום שהשומר את השבת כהלכה, מוחלים לו על עוונותיו אם עשה תשובה. וגם על ידי התשובה, יזכה לקבל נשמה יתירה ממקום גבוה יותר, כי כפי הכנתו כך קבלתו.
תלמידי חכמים
גם תלמידי חכמים ישתדלו להכין משהו לכבוד שבת, שכך מצאנו (מסכת שבת קיט ע''א) באמוראים קדושי עליון שחלקם היו חוטבים עצים, מסיקים את האש, מנקים את הבית, ומחליפים את כלי החול ועורכים קניות לכבוד שבת. ומהם ילמד כל אדם ויעשה, ולא יאמר אין זה כבודי, כי אדרבה זהו כבודו שמכבד את השבת. (סימן רנ ס''א)
הגם שתלמיד חכם אין לו לעסוק במלאכה בפני רבים, מכל מקום, בדבר מצוה כהכנות לשבת, זהו כבודו שמתעסק במצות ה' ברבים, וממנו יראו וכך יעשו. ומטעם זה מותר לתלמיד חכם לבנות סוכה אפילו בפני רבים, שבדבר מצוה אין בזיון חס ושלום. (שבת א יז)
אפיית חלות - הפרשת חלה
מכבוד שבת ללוש עיסה ולקיים מצות ''הפרשת חלה''. [וכמות הקמח שיש בו חיוב הפרשת חלה, היא: קילו ו-560 גרם. ותברך ותפריש חתיכה קטנה.] ובתנאי שהדבר נוח לבעלת הבית, אבל אם הדבר גורם לה לחץ, יקנו חלות מוכנות. (שבת א יד) ומצוה להדר ולבצוע על לחם נאה ומיוחד, ולא על לחם שאוכל בימי החול.
חלות לכבוד שבת
עני מרוד היה התנא הקדוש רבי חנינא בן דוסא, ובכל יום היתה יוצאת בת קול מן השמים ואומרת: ''כל העולם ניזון בזכות חנינא בני, וחנינא בני די לו לאכול קב [מעט יותר מקילו] חרובים מערב שבת לערב שבת''. ובהיות שכל השכנות היו מסיקות תנוריהן לאפות חלות לשבת והיה העשן מיתמר ועולה מביתן, ואילו מתנורה של אשת רבי חנינא לא היה יוצא עשן, על כן מפני הבושה היתה רגילה להסיק עצים בתנור בכל ערב שבת, כדי שיראו שיוצא עשן ויחשבו שאף היא אופה חלות. שכנה רעה היתה לה שידעה שאין לה כלום בתנור ורצתה לביישה. ערב שבת אחת דפקה פתאום בדלת ונכנסה לראות מה בתנור. מחמת הבושה עלתה הרבנית לעלִיה, ונעשה נס והתמלא התנור לחם, ועל יד התנור היו עוד עיסות מוכנות לאפיה. מיד קראה השכנה בקול: ''הרבנית, תביאי את המרדה להוציא את הלחם שלא ישרף''. אמרה לה: ''כן, כן, בשביל זה עליתי לעלִיה''. אומרת הגמרא, באמת לכך היא עלתה, מאחר והיתה מלומדת בניסים ובטחה בקב''ה שיעשה לה נס שלא תתבייש. (מסכת תענית כה ע''א)
אחר הפרשת החלה, ישרפו חתיכה זו באש על הגז, ולא בתוך התנור. [משום שהחלה אסורה באכילה, ונמצא שיִבָּלע טעם של איסור בתנור. ובדיעבד אם שרף את החלה בתנור, לא נאסר התנור. אך אם נגעה החלה בעיסה אחרת שהיתה בתנור, ישאל מורה הוראה אם מותר לאוכלה, וכיצד לנהוג בתבנית.] ואם אי אפשר לשרפה באש, יעטפנה בנייר היטב ויזרקנה לאשפה. (שו''ע המקוצר ה רצג. ועיין שו''ע יורה דעה סימן קה סעי' ד, ה. ''מצוות הארץ בהלכה ובאגדה'')
אשה הלשה עיסה גדולה ואופה ממנה חלות לחלקן לחברותיה לכבוד שבת, חייבת להפריש חלה עם ברכה. [אבל אם לשה עיסה גדולה ומחלקת את הבצק לחברותיה שכל אחת תאפה בביתה פחות משיעור חלה, אינה מפריש חלה מעיסה זו.] (שבת א יד)
שכח להפריש חלה - ונזכר בבין השמשות [הזמן שמהשקיעה ועד צאת הכוכבים, שהוא ספק יום ספק לילה, כמבואר לעיל], רשאי להפריש לצורך השבת. אבל בשבת עצמה אינו רשאי, ויקח לחם משכניו. ואם קרה כן בחוץ לארץ, רשאי לאכול מהלחם, ובלבד שישייר ממנו מעט, ולאחר השבת יקיים מצות הפרשת חלה מהלחם הנשאר. (שבת א רעז)
הפרשת תרומות ומעשרות
קודם השבת ישאל את בני ביתו בנחת: האם עישרתם את הפירות והירקות? האם הפרשתם חלה? ואם קונה ממקום שמפרישים, אין צריך לשאול. (ח''א תשכא)
הקונה פירות ואינו יודע אם הם מעושרים או לא - רשאי להפריש מהם בבין השמשות. אבל אם ברור לו שאינם מעושרים - לא יפריש מהם, אלא אם כן היה טרוד בערב שבת ונזכר עתה בבין השמשות, או שהוא מוכרח דוקא את הפירות הללו לענג בהם את השבת, ואין לו פירות אחרים כיוצא בהם לענג את השבת. וכל שכן אם יש לו צורך בפירות האלו לאורחים, שכל זה נחשב צורך מצוה שהתירו בבין השמשות. (שבת א רעז. ח''א תשנו)
סדר וניקיון הבית. קורי עכביש.
לא יכנס לשבת כשביתו אינו נקי ומסודר כראוי, על כן מכבוד שבת ינקהו וישטפהו כהוגן. ויפנה את קורי העכביש, ויש בזה גם סגולה לשלום בית. (שבת א כא, לא)
מפה יפה
יציע מפה יפה על השלחן למשך כל השבת. ואף אם בימי החול מונחת מפה יפה, יחליפה בשבת למפה אחרת נאה ומשובחת יותר. (א יב)
פרחים
מנהג נאה לקנות פרחים ושושנים לכבוד שבת. ויביא כמה סוגי בשמים, כדי לברך עליהם ברכות הריח. ומצוה מן המובחר לברך על הדס משולש. (שבת א לב)
שתי אגודות הדסים
מעשה ברבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו, שלאחר שלוש עשרה שנה שהתחבאו במערה ולמדו תורה, יצאו וראו יהודי זקן בערב שבת שממהר ללכת ובידו שתי אגודות של הדסים. אמרו לו, למה לך אלו? אמר להם, לכבוד שבת. אמרו לו, ולא די לך באגודה אחת? אמר להם, אחת כנגד 'זכור', ואחת כנגד 'שמור'. אמר רבי שמעון בר יוחאי לרבי אלעזר בנו, תראה כמה חביבים המצוות על ישראל. (מסכת שבת לג ע''ב)
אכילה בערב שבת
מכבוד שבת, להכנס לשבת כשהוא תאב לאכול הסעודה, על כן לא יאכל מדי ביום שישי. ואפילו סעודה שרגיל בה בחול, ימנע לאוכלה משעה תשיעית. [דהיינו שעה תשיעית מתחילת היום, בחורף בערך ב-14:00. ובקיץ בערך ב-16:15.] (שבת א לב)
סעודת מצוה
ברית מילה ובר מצוה שחלו ביום שישי, מותר לערוך את הסעודה כל היום, כיון שהיא סעודת מצוה. וכן מותר לערוך סעודת פדיון הבן [אפילו דחוי], אך מן הראוי להקדים הסעודה לשעות הבוקר ככל האפשר. ואולם, סעודת סיום מסכת, אף אם סיימוה ביום שישי, נכון לדחות את הסעודה לאחר השבת. (שבת א לב, לז, לח)
סעודת נישואין
מותר לערוך חתונה ביום שישי, אולם את הסעודה אסור לעשות ביום שישי אפילו בשעות הבוקר, אלא ידחוה לליל שבת. ואין זה דומה לסעודת מילה וכיוצא שחלו ביום שישי לפי שזהו זמנן, אבל חתונה אפשר לקובעה לזמן אחר. כן מבואר בירושלמי, וכן פסקו הראבי''ה, מרן השלחן ערוך, הב''ח, הפרישה, אליה רבה, חיי אדם, ברכות המים, שדה יהושע, פתח הדביר, שיירי קרבן, תורת שבת, הפלאה, מראה הפנים, גור אריה יהודה, חק יוסף, מאמר מרדכי, מגן האלף, שואל ומשיב, ישועות יעקב, קדשי דוד, חמד משה, תורת חיים סופר, בתי כנסיות, מאורי אור, אבן העוזר, יד אהרן ועוד. וכתב החתם סופר: ומה שהוכיח המגן אברהם להתיר, אינו מוכרח כלל. וכן כתב בעל שמן רוקח שדברי המגן אברהם תמוהים. וכתב בבני ציון ליכטמן: אחר שדחו את כל קושיות המגן אברהם, פשוט להלכה שאסור לערוך הסעודה ביום שישי, אלא ידחוה לליל שבת. (שבת א לב)
סעודת שידוכין שיש עושים בסיום כתיבת הסכם התנאים בין הורי החתן להורי הכלה, מותר לעשותה ביום שישי, מאחר שאין שם שמחה גדולה, ואין מרבים בסעודה כל כך. (שבת א לב)
תענית
אם חל צום עשרה בטבת ביום שישי, מתענים עד צאת הכוכבים. (א סו)
המתענה ביום השנה של פטירת אביו או אמו [כמבואר בשולחן ערוך (סימן תקסח ס''ח) שטוב להתענות ביום זה] וחל יום השנה ביום שישי, מתענה עד צאת הכוכבים. אולם אם בעת קבלת התענית ביום חמישי בתפלת מנחה, אמר שמקבל להתענות עד שיתפלל ערבית, רשאי להתפלל ערבית מפלג המנחה [דהיינו, שעה ורבע לפני צאת הכוכבים בשעות זמניות. בחורף בערך 15:50, ובקיץ בערך 18:40], ולקדש ולאכול. ולבני אשכנז רשאי לאכול לאחר ערבית אף שלא התנה כן מראש, אך טוב שיתנה כן. (סימן רמט סעיף ד. א סה)
טעימת התבשילים
מצוה בערב שבת לטעום מהתבשילים של שבת, כדי לברר שהם מתוקנים כראוי לכבוד שבת המלכה. וכל הטועם, מאריכים לו ימיו ושנותיו. ובכל אופן, אם בשבת התבשיל אינו ערב לחכו, לא יקפיד על אשתו, אלא יתגבר על יצרו הרע. (שבת א כא)
תספורת
אם שערות ראשו ארוכות, מצוה שיסתפר ביום שישי, ואפילו אחר חצות היום. ואם לא מתאפשר לו ביום שישי, יסתפר קודם לכן בליל שישי או ביום חמישי. (שבת א כד)
גזיזת ציפורניים
יגזוז ציפורניו בערב שבת. ומותר לגוזזן ביום חמישי, אף שמתחילות לגדול כעבור ג' ימים בשבת. ויזהר שלא יזרקן בארץ, אלא ישליכן לבית הכסא [שירותים]. (שבת א כה)
רחיצה
מצוה לרחוץ כל גופו במים חמים לכבוד שבת. ואם אינו יכול כל גופו, ירחץ לפחות פניו ידיו ורגליו (שבת א כה).
אמרו חז''ל (מסכת שבת כה ע''ב): כך היה מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי, בערב שבת מביאים לו קערה גדולה מלאה מים חמים, ורוחץ בהם פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב, ודומה למלאך ה' צבאות. ובמדרש (ויקרא רבה לד ג) אמרו: ''גומל נפשו איש חסד'', זה הלל הזקן שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו והולך עמם, אמרו לו: רבנו, להיכן אתה הולך? אמר להם: לעשות מצוה. אמרו לו: איזו מצוה? אמר להם: לרחוץ בבית המרחץ. אמרו לו: וכי זו מצוה היא? אמר להם: הן. ומה אם איקונין [דיוקן, דמות] של מלכים שמעמידים אותו בבתי טרטיאות ובבתי קרקסאות, מי שהתמנה עליהם הוא מורקם ושוטפם, והם מפרנסים אותו, ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי מלכות - אני שנבראתי בצלם ובדמות, שנאמר: ''כי בצלם אלהים עשה את האדם'', על אחת כמה וכמה?!
זמן הרחיצה - ביום שישי, כדי שיהיה ניכר שמתרחץ לכבוד שבת, וילבש מיד בגדי שבת. ואם לא מתאפשר לו, יתרחץ קודם לכן. (הרמ''א סימן רסב סעיף ב. א עו, קיח)
מקוה טהרה - טוב לטבול במקוה טהרה בערב שבת, כדי לקבל שפע קדושה משבת. ובזה גם זוכה לטהר את גופו, נפשו ומחשבותיו. (א קיז. ח''א תשב)
בגדים נאים. טלית קטן. נעליים.
ילבש בגדים נאים ומכובדים יותר לשבת, וכן טלית קטן נקיה ומכובסת. וכמו כן, יצחצח את נעליו. והמייחד נעליים נאות לשבת, תבוא עליו ברכה. (שבת א כו, כז. א שמו)
שכר צחצוח נעליים לשבת
שאל הרב הקדוש רבי ישראל מאפטא זצ''ל מה ביאור מדרש פליאה זה: ''ישראל אינם יודעים שכר המגיע להם עבור נקיות המנעלים בערב שבת, ''מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב'' (שיר השירים ז ב), וזהו שכתוב (ישעיה כב יב): ''וַיִּקְרָא ה' צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק''.
אמר הרבי אמשול לכם משל למה הדבר דומה, לעני שהיה מהלך בדרך. הגיע להר אחד וראה בו אבנים יפות, הניח כמה מהן בתרמילו. כיון שהכביד עליו משאו השליך את האבנים והמשיך ללכת. הגיע למקום ישוב ורצה לאכול באכסניה. חיפש בתרמילו אחר איזו פרוטת נחושת לקנות בה אוכל ולא מצא. בירכתי התרמיל הבחין באבן יפה, קטנה, ששכח להשליכה בדרך. הוציאה. שאלו האכסנאי: ''מה זה בידך''? ענה: ''אבן נחמדה''. הביאו האכסנאי אל סוחר אבנים טובות, בחן את האבן, והציע לו 1,000 רובלים תמורתה. נעתקו המילים מפיו של העני. חשב הסוחר שהעני יודע את ערכה האמיתי של האבן, והכפיל את המחיר. נפל העני לארץ, מרט את שערות ראשו ופרץ בבכי מר. נחרדו האנשים: מה אירע? אמר להם: ''הלא תרמילי היה מלא באבנים כאלו, גדולות ונפלאות, ואני השלכתי אותן ככלי אין חפץ בו... אם בשביל רסיס אבן זה אקבל 2,000 רובלים, כמה היו שוות האבנים הגדולות והכבדות!''.
כך כשיבוא האדם למרום אחרי אריכות ימים ושנים, ולא תהיה בידו אלא מצוה זו שניקה את נעליו בערב שבת - ויראה כמה גודל השכר על מעשה פעוט זה, ''מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים'', הרי יפרוץ בזעקה גדולה ומרה על המצוות הגדולות והנכבדות שהשליך אחרי גוו - ''וַיִּקְרָא ה' צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק''.
בהקשר לזה נזכיר את אימרתו של הסבא מקלם זצ''ל שכדאי היה לבורא יתברך לברוא את העולם כולו, כדי שבמשך אלפי שנות קיומו יימצא בו אדם אחד, שיאמר ולוּ פעם אחת בימי חייו: ''ברוך הוא וברוך שמו''! והוסיף ואמר: ואלף ''ברוך הוא וברוך שמו'', אינם שווים לשכר עניית ''אמן'' אחת בלבד. - ואלף אמנים לא יגיעו לשכר של עניית ''יהא שמיה רבא מברך...'' פעם אחת. ואלף ''יהא שמיה רבא מברך...'' לא יגיעו לשכר מילה אחת של תורה. - צא וחשוב, איזה שכר נקבל על 500 תיבות של קריאת שמע שבכל יום בוקר וערב - 365 יום בשנה, כל ימי חיינו - וכמה נצטער אם לא הוספנו שיעור תורה, להכפיל שכרינו בלי גבול! (מעיין המועד הגש''פ תלט)
משמוש בכיסים
מצוה למשמש בכיסי בגדיו בערב שבת, כדי לוודאות שלא שכח בהם דבר מוקצה. וביותר יש להזהר במקום שאין עירוב, שמא ישכח ויוציא חפץ לרשות הרבים, וכדלהלן. (שבת א מד)
הציפייה לשבת בנחת
כתב מרן החיד''א: ערב שבת הוא עת מסוכן למחלוקת בין איש לאשתו ובני ביתו, והיצר הרע טורח מאוד לסכסך ולחרחר ריב, לכן כל ירא ה' יכוף את יצרו הרע, וימנע מכל הקפדה וכעס ומחלוקת, ואדרבה יאר פניו לבקש שלום.
מה טוב ומה נעים, להכין את עצמו לקבל את השבת בנחת ולא בלחץ ובהלה, וכמפורש בחז''ל (מסכת שבת קיט ע''א, סימן רסב ס''ג) שקבלת שבת צריכה להיות ''כיוצא לקראת חתן וכלה'', והלא צרכי חתן וכלה מוכנים מראש, ומקבלים אותם בשמחה ונחת ולא בהתרוצצות ובהלה. ומי יתן והיינו לומדים מהאמהות שבדור הקודם היאך היו עורכות את שולחן השבת מוקדם, וקודם חצות היום [11:00 בבוקר] כבר היה הבית מוכן כאילו עתה נכנסת השבת.
כתב רבנו יוסף חיים זיע''א (ספר חוקי הנשים פרק כח): ''צריכה האשה להשגיח בעבודות יום השישי, להיות זריזה במלאכתה. ותעשה עבודותיה מוקדם, וקודם זמן הדלקת הנרות בשעה אחת יסתיימו מכלול עבודותיה, ותקבל את השבת כשהיא רגועה. ותקח לעצמה מנוחה, ותהיה מלאה בששון ושמחה לכבוד שבת המלכה''.
עצה טובה אל כל איש ישראל, שאחר שרחץ ולבש בגדי שבת, ישב בנחת ויקרא ''שניים מקרא ואחד תרגום'' בניגון ונעימה, וכל כולו יתמלא שמחה ועונג, וירגיש היאך נכספה וכמהה נפשו לקראת בואה של השבת. וכה התבטא הגאון רבי אלעזר מנחם שך זצ''ל: אין לי רגע של נחת ושמחה כל כך, כמו שאני יושב בערב שבת מלובש בבגדי שבת, וקורא בנחת את פרשת השבוע ''שניים מקרא ואחד תרגום'', וממתין לקראת בואה של שבת המלכה.
להקדים את קבלת השבת
מעשה שהיה בעיר מיר, בזוג ששנים רבות לא זכו להיפקד בבנים, וברוך ה' אחר זמן רב נולד להם בן בשעה טובה ומוצלחת. אך לדאבון ליבם הילד לא התפתח כראוי. רופא מומחה קבע כי לילד יש מום בלב לא עלינו, ואין סיכוי שיחיה יותר מכמה חודשים. ההורים המסכנים לא ידעו את נפשם מרוב צער, והחליטו ללכת אל הגאון ה''חפץ חיים'' - רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, ולקבל את ברכתו. שמע החפץ חיים את צרתם ואמר: מה ביכולתי לעזור? כסף אין לי, ומה עוד אוכל לעזור לכם? האם המדוכאת פרצה בבכי מר, ואז אמר לה החפץ חיים בחיבה, ''בתי, קבלי עלייך שתקדימי לקבל את שבת המלכה''. שאלה אותו האם, במה זה מתבטא? ענה לה החפץ חיים, ''ביום שישי בחצות היום [בערך 11:30 בבוקר] תהיה כבר מפת שולחן של שבת פרוסה, ופמוטי הנרות סדורים במקומם''. קבלה האם את דברי הרב, והחליטה להקפיד על זה בכל מחיר. ואכן מיד בהגיעם לביתם חל שיפור ניכר בילד, וגדל והתפתח כאחד הילדים מבני גילו. (כך סיפר הגאון רבי שמחה קפלן זצ''ל, אשר התאכסן בבית זה בימי בחרותו בישיבת מיר.)
מלאכה בערב שבת
איסור מלאכה
אין לעשות מלאכת קבע שאינה לצורך השבת, מזמן מנחה קטנה [שעתיים וחצי קודם צאת הכוכבים לפי שעות זמניות. בחורף בערך ב-14:30. ובקיץ ב-15:50]. והעושה מלאכה בזמן הזה, אין לו ברכה ממנה, ואף אם נראה לו שמרוויח עתה, יפסיד במקום אחר. אולם מותר לו לעשות מלאכת עראי, כתפירת כפתור, כתיבת אגרת לחברו, מכירת סחורה, כיבוס בגדים במכונת כביסה, עד סמוך לשבת. וכן כל מלאכה המותרת בחול המועד, מותרת בערב שבת. (שבת א כד, מ, מג. ח''א תה)
מלאכה לצורך השבת
מלאכה הנעשית לצורך השבת, מותר לעשותה כל היום אפילו על ידי אומן [בעל מקצוע]. לכן מותר לתקן קצר חשמלי או פלאטה שהתקלקלה. וכמו כן, בעלי חנויות של מאכל ומשקה שמוכרים לצורך השבת ממש, מותר להם למכור כל היום, רק שישאירו לעצמם זמן לחזור לביתם ולהתארגן לקבל את השבת בנחת. (שבת א מג)
בזכות מה זכה רבי איסר לבן מאור ישראל?
לגביר העשיר רבי איסר היתה חנות גדולה של בדים יקרים וכל מיני משי. מנהגו היה שכאשר הגיע חצות היום בערב שבת, סוגר את החנות כדי להכין עצמו מבעוד מועד לקדושת השבת. פעם אחת בערב שבת הגיע לחנותו שר גדול, והחל לברור לעצמו הרבה סחורות יקרות, והתעכב בחנות לעשות השוואות מחירים של הסחורות. בתוך כך הגיע חצות היום, ורבי איסר פנה לסגור את החנות כדרכו, אולם השר התחנן לפניו שימתין מעט ויסיים עמו את העסק. רבי איסר לא הסכים בשום פנים ואופן, תמורת כל הון שבעולם לא יוותר על הכנותיו לשבת קודש. השר יצא מהחנות בזעף, ורבי איסר הפסיד סכום גדול. אך בשכר זאת זיכוהו מן השמים בבן ענק, הלוא הוא רבנו הגדול מאור ישראל הרמ''א - רבי משה איסרליש, אשר כל קהילות בני אשכנז קבלו הוראותיו.
''אני לא יודע אם הייתי עומד בניסיון הפרנסה כמוך''
רבי אריה לוין נהג בערבי שבתות להסתובב בין בעלי החנויות ולזרזם לסגור את החנויות לקראת שבת, כדי שלא יעברו על חילול שבת. באחת השבתות, כשהתקרב עת כניסת השבת, ראה יהודי שממשיך למכור וחנותו עמוסה בקונים, ניכר היה שאיננו מתכונן כלל לנעול את החנות לפני כניסת שבת. רבי אריה שהצטער לראות יהודי העומד להכשל בחילול שבת, נכנס פנימה לחנות, הניח את כובעו על הדלפק ו... ''ישב לנוח''. ראה אותו בעל החנות, הופתע ואמר: ''כבוד הרב, מדוע כבודו בא אלי בשעה כל כך מאוחרת לפני כניסת שבת?'' אמר לו רבי אריה בלב אוהב וכואב: ''מה אומר לך, אתה עומד בפני ניסיון גדול של כסף, אבל שבת זה שבת, לא ישווה לה כל הון שבעולם! אולי תרוויח מאה או מאתיים אבל תפסיד הון שלם''.
בעל החנות חשב רגע, הסתכל בעיניו של הרב ואמר: ''כבוד הרב צודק. יש לי ייסורי מצפון על כך שאני עושה זאת, ואני לא אמשיך לחלל שבת, בפרט שאתה מצטער, ואני לא רוצה לצער אדם כמוך''. מיד פיזר את הקונים וסגר את החנות. אמר לו רבי אריה ברוב ענוה: ''אשריך, יהודי יקר. אני לא יודע אם אני הייתי עומד בניסיון הפרנסה כמוך. הזכות שלך גדולה מאוד, ובוודאי שתינתן לך ברכה בפרנסתך כיאה לשומר השבת''.
כתיבת סת''ם
סופר סת''ם [כותב ספרי תורה, תפילין, מזוזות], אסור לו לכתוב לאחר זמן מנחה קטנה הנ''ל, אלא אם כן הוא דחוק בפרנסתו, כדי לקנות בכסף צורכי שבת. ומכל מקום מותר להגיה את ספר התורה לפרשת השבוע של אותה שבת. (א עב)
כתיבת חידושי תורה
מותר ומצוה לכתוב ולחדש דברי תורה כל היום, בין ביד בין במחשב. אבל העובד בהקלדה, אף שמקליד דברי תורה, לא יעשה כן לאחר זמן מנחה קטנה. (שבת א מג)
השכרת מונית
פשוט וברור שאסור להשכיר מונית ליהודי מחלל שבת, שיסיע בה אנשים בשבת, שהרי זה מסייע בידי עוברי עבירה. וכמו שכותב הרמב''ם (שביעית פ''ה מ''ו): אמר הקב''ה ''ולפני עיור לא תתן מכשול'', הכוונה בזה, שמי שעיוורה אותו התאווה והדעות הרעות, אל תעזרהו על עיוורונו ותוסיף להתעותו. לפיכך אסור לסייע בעשיית העבירות, ולא לגרום למה שיביאהו לכך, אלא נעשה בהיפך. [ואם מותר להשכיר מונית לגוי, עיין להלן בדיני אמירה לגוי בשבת.] (ח''א קה)
מכירת כרטיסי טיסה
פשוט וברור שאסור לסוכן נסיעות למכור כרטיסים כשהטיסה היא בשבת. ואפילו אם הטיסה מתחילה ביום חמישי או שישי והמטוס ינחת קודם כניסת השבת, אך לא יספיקו להגיע לביתם קודם השבת, לא ימכור להם כרטיסים, משום מסייע בידי עוברי עבירה וכנ''ל. ואולם, אם יש סיכוי סביר שיספיקו להגיע לביתם ברכב קודם השבת, מותר למכור להם כרטיסי טיסה. (ח''א רלז)
מכונת מכירה
מכונה שמניחים בה מטבעות ובאופן אוטומטי יוצא ממנה מאכל או משקה, מותר להשאירה פועלת בשבת בשכונה של גויים. וטוב שיתכוון שלא לזכות בכסף עד צאת שבת. (שבת א קנד)
מזכירה אלקטרונית. פקס.
מזכירה אלקטרונית שבטלפון או פקס, אין חובה לנתקם מערב שבת. (שבת א קנב)
מלאכה המסתיימת בשבת
מלאכה המתמשכת
התורה אסרה לעשות מלאכה בעצם יום השבת, אבל אם מתחיל במלאכה קודם השבת והיא ממשיכה מאליה בשבת, מותר. לכן, מותר להניח קודם השבת תבשיל שאינו מבושל על הפלאטה, ובמשך השבת הוא הולך ומתבשל. (שבת א קלד)
כביסה
כשיש צורך בדבר, מותר לתת את הבגדים במכונת כביסה או ייבוש בערב שבת ולהפעילה, והיא תמשיך לכבס או לייבש מאליה בשבת. (שבת א קמו)
שעון שבת
המנהג פשוט לכוון שעון שבת קודם שבת, שיכבה וידליק את האור בשבת. (שבת א קמ)
שינוי בזמני השעון שבת
שעוני שבת המצויים כיום [שיש בהם לחצנים קטנים, וכל לחצן מכוון על חצי שעה, וכשמשנה את מצב הלחצנים, השעון ממשיך את פעולתו] - אם כיון את השעון בערב שבת שיכבה האור בשעה מסויימת, ועתה בשבת רוצה להאריך את זמן הדלקתו שיכבה מאוחר יותר, מותר לעשות כן, אך אם רוצה לקצר את זמן הדלקתו ולהקדים את הכיבוי, לא יעשה כן לכתחילה אלא לצורך חולה אפילו שאין בו סכנה וכיוצא.
שעון המכוון להידלק בשעה מסויימת, ורוצה לאחר את זמן ההדלקה - מותר לעשות כן. אך לא יקדים את זמן ההדלקה, אלא לצורך מצוה כלימוד תורה. (א פב)
כלל העולה: רשאי להמשיך את המצב הקיים שהוא כבוי או דלוק, אבל לא להקדים את שינוי המצב, לבד ממקרים מסויימים כחולה או לצורך מצוה.
לא יזיז את הלחצנים סמוך מדי לשעה שעומד השעון להיכבות או להידלק, לפי שאז קרוב לודאי שיכבה או ידלק בעת נגיעתו בשעון.
מנורה שכבתה על ידי שעון שבת, ואינו רוצה שתדלק שוב בשעה המכוונת, רשאי ללחוץ על מתג המנורה שלא תדלק. (שבת ג קצ)
כיון שיש אומרים שבהזזת הלחצנים יש חשש מוקצה, לכן טוב שיתנה קודם השבת ויאמר, שאינו מסיח דעתו מהשעון שבת, ואז יוכל לשנות בו כנ''ל. ודי בתנאי אחד לכל השנה (שבת ג קצ). ומן הדין אף אם לא התנה, רשאי לשנותב בשעון, כמבואר בשו''ת מנחת שלמה אוירבך (חלק א סימן יג): ונראה שאפילו אם נאמר שהבורג שבשעון שבת נחשב ''כלי שמלאכתו לאיסור'' גם כן מותר לשנות, כיון שהזזתו לצורך גופו ומקומו, הואיל ומשתמש בו לצרכו להקדים או לאחר את הכיבוי. אך באמת נראה שלא נחשב כלל מוקצה, שכיון שנתבאר שמותר להזיזו, נמצא שהבורג עומד להיתר כמו לאיסור. ואף שמצד עצמו עומד הבורג לכיבוי והבערה, מכל מקום כיון שעומד רק לגרמא ואמרו (מסכת שבת קכ ע''ב) גרמא מותרת, לא מסתבר לקרותו משום כך ''כלי שמלאכתו לאיסור''. ע''כ. ועיין עוד בשלחן שלמה (ח''ג רמט).
שעון מעורר
מותר לכוון בשבת שעון מעורר [מחוגים] שיצלצל, כדי להעירו משנתו ללמוד תורה ולהתפלל. ולענין הפסקת הצלצול - שעון מכני, מותר להפסיקו. שעון עם סוללה, יכסהו בבגדים או יניחהו במגירה סגורה. (שבת ה רסא, רמ, רמד. א פט. ח''א תמט. עי' פס''ת שבת א שפו)
פלאפון
מותר לכוון בערב שבת את השעון המעורר שבפלאפון שיצלצל בשבת, אך לא יפסיקו מהצלצול. וכן לא יזיז אותו, שהרי הוא מוקצה, כדלהלן בהלכות מוקצה. ומותר לכוון את הפלאפון שיעורר אותו אף שמשמיע שירים.
טייפ
אין להשאיר טייפ מופעל מערב שבת, כדי שימשיך פעולתו בשבת, [שמא יתקן כלי שיר], ואפילו לצורך לימוד תורה אין להתיר, מפני זלזול בקדושת השבת. (שבת ה רלח. ח''א תלז)
ידועה ומפורסמת חומרת ההסתכלות במכשירים טמאים כטלוויזיא, אינטרנט וכיוצא, אשר כל חכמי ישראל אסרו זאת, כי הם גורמים להרס גדול, לבד מהאיסורים הנוראים שעוברים בהם, ובפרט במה שהזהירה התורה: ''ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם'', ומגרה עצמו ביצר הרע כשמסתכל בסרטים מלאים זימה ומראות נגעים אשר שנא ה'. ונכשל בעוד איסורים רבים ונוראים, וגדול עוונו מנשוא. ורבים התקלקלו ונשחתו מחמת כן ואפילו אנשים מבוגרים. ורבו הסיפורים ממקרים מחרידים של גנבות, שוד ורצח שעשו ילדים, מחמת הסתכלותם במכשירים משוקצים ומתועבים אלו. ובמחקר שנעשה נמצא, כי בממוצע בכל בית שיש בו טלוויזיא, כל ילד עד גיל 12, רואה אלפי מקרי רצח, גנבות, שוד, סמים ועוד ועוד תועבות, ה' יצילנו, ומה יעשה הבן ולא יחטא. [ועיין עוד דברים נמרצים בחוברת ''כיבוד אב ואם בהלכה ובאגדה'' בסוף שער האגדה.]
על כן, כל בר דעת יעשה חושבים, אם כדאי שיכשלו הוא ומשפחתו באיסורים רבים ונוראים, וישפיע עליהם בשפה רכה ונעימה להוציא את המכשירים הטמאים. ועצה טובה, ראשית להוציא מהסלון לחדר, כדי למעט את ההסתכלות בו. ואם יש לו כמה מכשירים, יוציא מכשיר אחר מכשיר, וירבה בתפילה לבורא עולם שיצליחו, והכל על מקומו יבוא בשלום.
משפחות שהחלו להתחזק בקיום התורה והמצוות [וכמובן שהכל נעשה בהדרכה על פי חכם כיצד להתעלות מדרגה אחר מדרגה, לבל יעלו מהר ויפלו, חס ושלום], אך עדיין לא זכו שהמכשירים הטמאים יצאו מביתם, ויש מבני הבית שמתעקשים שישאר המכשיר הטמא דלוק בשבת, יעשו שאלת חכם כיצד לנהוג. וירבו בתפילה שיזכו לשוב בתשובה שלימה במהרה בשמחה.
''ברוך שעקר עבודה זרה מהבית הזה''
סיפר רבי בן ציון שלום הי''ו: פעם אחת הייתי יורד במדרגות בית הכנסת בסיום שיעורו של מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף שליט''א, והיתה השעה מאוחרת מאוד בלילה. באמצע המדרגות ניגש אל הרב יהודי מגודל שיער, נישק את ידו ואמר: אני מבקש מכבודו שיכתוב לי כמה מילים לאשתי, שאסור להחזיק מכשיר טלוויזיא בבית, כי יש בינינו ויכוח חריף בנושא. אמר לו הרב: אני אבוא לביתכם, ואשפיע עליה שאסור להחזיק טלוויזיא בבית, כי זה כלי טמא מקלקל ומשחית את נפש הילדים ואת כל בני הבית. אמר האיש: לא נעים לי שכבוד הרב יטרח ויבוא אלי, אולי יכתוב לי פתק אחד ודי בזה. אמר הרב: בלי פתק, אני אבוא לדבר עמה, ובעזרת ה' אשפיע עליה! שמח האיש ואמר: אם כן אכין את אשתי למחר לביקורו של כבוד הרב. יקבע לי הרב שעה, אימתי נוח לו? אמר הרב: אסור להמתין עד מחר, עכשיו ומיד. היכן אתה גר? השיב האיש: בשכונת רמות. ''בא ניסע עכשיו יחד בזריזות'', פסק הרב. נסענו לרמות עם כבוד הרב בשעה מאוחרת בלילה. הבעל התקשר לאשתו בבית ואמר לה, יש לנו הפתעה, כבוד הרב הראשון לציון מגיע עוד מעט לביתנו, כבוד גדול הוא לנו, הרב מביא ברכה אל ביתנו! האשה שמחה והכינה את הבית לקראת בואו של הרב. כשהגענו לביתם, ישב הרב ליד השולחן יחד עם הבעל והאשה והנהג ואני. כבוד הרב התחיל לדבר על ליבה דברי מוסר, עד כמה המכשיר המתועב הזה אוכל כל חלקה טובה מעם ישראל, רחמנא ליצלן. לכן תחוסי על בנייך ובנותייך! - הרב דיבר בדמעות. האשה התרגשה והחלה גם היא להזיל דמעות מעיניה, ובהתרגשות אמרה: אם כבוד הרב טרח ובא אל ביתנו, ובשעה כזו מאוחרת, סימן שהדבר חמור ביותר, בעזרת ה' מחר אני מוציאה את המכשיר הטמא מהבית. אמר הרב: לא מחר אלא עכשיו, שאמרו חז''ל (מכילתא בא פרשה ט): ''מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה''. אני רוצה לראות במו עיני שאתם מוציאים את המכשיר הטמא ושוברים אותו.
ממשיך לספר רבי בן ציון: אני והבעל יחד הורדנו את המכשיר הטמא מקומה שלישית. בדרך במדרגות קיבל המכשיר מכה בקיר, אמרנו אחד לשני, זהירות איך אתה יורד? והרב היה יורד איתנו, שומע וצוחק, אמר: הלוא הולכים לשבור אותו, ומה בכך אם יקבל עוד מכה, והרי כתוב 'הכה תכה'... צריך לברך ''ברוך שעקר עבודה זרה מהבית הזה''. הורידוהו למטה לפח האשפה, ושברו אותו לרסיסים, והיתה שמחה גדולה, כמעט שרקדו. והבעל והאשה היו שמחים כפל כפליים, שכבוד הרב הופיע בביתם, והביא להם ברכה והצלחה. בסיום אמרו הבעל והאשה לרב: אנחנו מודים לכבוד הגדול שעשה לנו הרב, ונפרדו בשמחה ובטוב לבב, והרב שוב בירך אותם ברכות לבביות וחמות. ואז פנה הרב לשומעיו ואמר להם: רואים אתם איך אפשר להציל נפש יהודי, ככה במסירות ובזריזות. (עונג שבת פרשת נח ה'תש''ע)
הפלגה בספינה
אין להפליג באוניה שהקברניט וצוות העובדים שלה הם יהודים ומפליגים בשבת, אף שההפלגה התחילה קודם השבת, לפי שנהנים הם ממלאכת שבת, ואין בזה שום פיקוח נפש, שהרי יכולים להטיל עוגן בלב ים או בנמל מסויים מכניסת השבת עד צאת השבת, ואין שום סכנה בכך. והחרד לדבר ה' ימנע מלהצטרף לטיולים באוניות אף אם צוות העובדים גויים, כיון שההפלגה נעשית לצורך היהודים.
והאומרים שהאוניה נוסעת באופן אוטומטי ואין צורך למעשי אדם בשבת, אין זה נכון, ולצערנו יש חילולי שבת רבים באוניה. ומה שטוענים שאם יורה הקברניט לעצור את האוניה בלב ים, יגרום הפסד גדול להכנסות של אוצר המדינה, טענת הבל היא, שזו היא טענת כל מחללי שבתות בבתי החרושת ובתעשייה ובחקלאות. והרי זה דומה למכבה שריפה על ידי נפט או בנזין, שמגדיל את השריפה יותר, כך גם חילול השבת גורם להפסדים ונזקים איומים. (מנחת יצחק, האדמו''ר מליובאוויטש ועוד. שו''ת יחוה דעת חלק ו סימן טז)
''מאז צהרי יום שישי - הם מנסים להניע את האוניה, אך אינם מצליחים''
פעם שהה רבנו יעקב אביחצירא זיע''א בעיר אחת שמעבר לים לצורך מצוה, ולאחר שסיים את ענייניו שם, ביקש לשוב לביתו שבריסאני. שלח אחדים מאנשיו, שיתעניינו בלוח הזמנים של תנועת הספינות היוצאות מהנמל הקרוב לכיוון תאפיללת. לאחר שבררו, שבו ואמרו לו, שרק אחת לחודש מפליגה ספינה מאותו מקום, והספינה הקרובה נועדה לצאת ביום שישי בשעות אחר הצהריים. שמע רבנו את הדברים ושתק. מובן שבהגיע יום שישי, ניהל רבנו את סדר יומו כמי שאינו מתכונן לנסיעה באותו היום, שהרי אסור להפליג בספינה פחות משלשה ימים קודם השבת. מארחיו ומשמשיו הבינו לנכון שהוא דוחה את נסיעתו בחודש ימים, והעבירו עמו את השבת בנעימים. בבוקרו של יום ראשון שלאחר השבת, ביקש רבנו מתלמידיו שיארזו את חפציו ויתכוננו לנסיעה, באשר רצונו לעזוב את המקום ולנסוע הביתה. למרות שנראה הדבר משונה בעיניהם, לא הרהרו אחר רבם והחלו להתכונן לנסיעה. בעל הבית שזכה לארחם, אף יצא לבקש מאחד העגלונים ממיודעיו, שיכין את כרכרתו לקחת את הצדיק אל הנמל. כאשר הגיעו לנמל, הופתעו מקורבי רבנו לראות את הספינה עוגנת בנמל. מלחיה שהתרוצצו סביבה, ספרו להם, שמזה יומיים - מאז צהרי יום שישי - שהם מנסים להניע את האוניה, אך אינם מצליחים וכל נסיונותיהם למצוא את מקור התקלה עלו עד כה בתוהו. קרא רבנו לרב החובל ואמר לו, שיגש עתה וינסה להניע את האוניה ובעזרת השם יתעורר המנוע לחיים. לאחר שהסבירו לקברניט מיהו האיש ומה טיבו, הסכים לנסות לעשות כדבריו, ולהפתעת הכל הגיב המנוע כרגיל. עד מהרה שחררו את האוניה מכבליה, המלחים תפסו את מקומם בנִהוגה והאוניה הפליגה לדרכה. (''אביר יעקב'' 111)
ומענין לענין באותו ענין, שוב מעשה ברבנו יעקב אביחצירא זיע''א: היה זה ביום שישי באחת ממסעותיו, כשביקש להגיע עם שמשו לאיזה כפר יהודי, כדי לשבות את השבת עם תושביו. בדרכם, הגיעו לשפתו של נהר רחב וסואן, שחצץ בינם לבין הדרך המובילה לאותו כפר. משתי גדות הנהר ניצבו אנשים רבים, שהמתינו לבואה של רפסודה שתעבירם מצד לצד. רבים מן הממתינים, שחו בינם לבין עצמם, כי יעדיפו את איחורה של הרפסודה. שכן, גם ההפלגה על גבה תחשב לסכנה גדולה, בשל העובדה שגלי הנהר היו רוגשים, וסערותיהם איימו להטביע את הרפסודה העמוסה על נוסעיה. משהגיע רבנו לשפת הנהר וראה כי הוא מוכרח לחצותו - כאן ועכשו - כדי להספיק להגיע לכפר בעוד יום, אמר לשמשו: ''רבי אברהם! הרכיבני נא על כתפיך ונחצה את הנהר''. למשמע המשימה ולמראה ה''זירה'' שבה הוא נדרש למלא אחריה, נתקף השמש רתיעה טבעית ובעלת פשר. אולם, רבנו הרגיעו לבל יירא ולבל יחת. מששב רבנו על דבריו באותה שלוות מרגוע שהיה רגיל לצוות על דברים שבשגרה, לא התמהמה השמש ועשה את אשר הורהו רבו ואדונו. כשהתקרבו השנים אל הנהר, וראו הנוכחים את אשר הם מתכוונים לעשות, החלו לצעוק עליהם בקולי קולות, לבל יהינו להתגרות בסכנה. היו שניסו אף לאחוז בשולי אדרתו של רבי אברהם, כדי לעצור בו ממה שהיה נדמה בעיניהם כהתאבדות בעיניים פקוחות. גסי הדעת שבהם, החלו ''מחלקים'' ביניהם את חפציהם של השנים, כשהם לוטשים עינים חומדות לעבר הסוס וצרורות המטלטלים שבצידו. השמש, שרגיל היה במופתיו של רבנו, לא שת לבו ודעתו לאזהרותיהם ולא שעה להפצרותיהם, והמשיך לפסוע מעדנות אל תוך מימי הנהר הרוגשים. והצעקות עודם נמשכות...
כשהגיעו השנים אל עברו השני של הנהר, לא פסקו הצעקות, אלא שנימתם התחלפה. לא עוד קריאות אזהרה והפצרות בלימה, כי אם קריאות תדהמה ושריקות התפעלות. הישמעאלים שניצבו על שתי גדות הנהר, קראו זה לזה באומרם: ''אין זה אלא קדוש''. והיו קריאותיהם גוברות על שאון הגלים... הניצבים בעברו השני של הנהר, מיהרו לנשק את שולי אדרתו של רבנו, בשעה שחבריהם מהגדה השניה הביטו ב''זכיתם'' בעיניים כלות. ברם, בזאת לא תם סיפור המעשה. לאחר שחצו את הנהר הסוער, ציוה רבנו על שמשו רבי אברהם, שישוב ויחצה את הנהר ברגליו, כדי להביא את הסוס והחפצים שעליו שנותרו מן העבר השני. כמי שמטייל בחצר ביתו, עשה השמש את דרכו בשובו למקום ממנו יצאו, ועד מהרה נראו סוס ורוכבו העושים את דרכם על פני הים. כך הספיק רבנו להגיע חפצו מבעוד מועד. (''אביר יעקב'' 106)
על מעשים אלו יאות להליץ את הפסוקים בנביא ישעיה (מג א): ''וְעַתָּה כֹּה אָמַר ה' בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב... אַל תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ... כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי, וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ... כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעֶךָ.''
שניים מקרא ואחד תרגום
אריכות ימים
אמרו חז''ל (מסכת ברכות ח ע''א): ''לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותיו עם הציבור, מאריכים לו ימיו ושנותיו.'' על כן, בכל שבוע יקרא את פרשת השבוע פעמיים, ואת תרגום אונקלוס על הפרשה פעם אחת. ואפילו אם אינו מבין את התרגום, יקרא אותו. (שבת א ש. ה''ע ג נה)
מקור התרגום - משה רבנו קיבל את התרגום בהר סיני מפי הקב''ה, אלא שבמשך הדורות שכחוהו, ובא אונקלוס הגר והחזירו מפי רבותיו רבי אליעזר ורבי יהושע, לכן נקרא שמו ''תרגום אונקלוס''. (מסכת מגילה ג ע''א)
חובה גמורה
יש לדעת ולהודיע שקריאת שניים מקרא ואחד תרגום, הינה חובה גמורה על כל איש מישראל, כמו שכתב מרן השלחן ערוך (סימן רפה ס''א): ''אף על פי שאדם שומע את כל התורה כולה כל שבת בציבור, חייב לקרוא לעצמו בכל שבוע פרשת אותו השבוע, שניים מקרא ואחד תרגום''. ע''כ. ולא כאותם החושבים שקריאת שניים מקרא ואחד תרגום, היא רק ממידת חסידות. ורמזו בזה ראשי תיבות, ואל''ה שמו''ת: וחייב אדם לקרוא הפרשה, שניים מקרא ואחד תרגום. (ה''ע ג נד)
גם תלמיד חכם שחשקה נפשו מאוד בעסק התורה וכל עסקו בתלמוד ופוסקים, חייב לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום. וכה התבטא הגאון רבי אלעזר מנחם שך זצ''ל: אין לי רגע של נחת ושמחה כל כך, כמו שאני יושב בערב שבת מלובש בבגדי שבת, וקורא ''שניים מקרא ואחד תרגום''.