אור ברסלב
השבת בהלכה ובאגדה שער האגדה › מי חמור יותר - גנב או מחלל שבת?

השבת בהלכה ובאגדה

שער האגדה · מי חמור יותר - גנב או מחלל שבת?

המתכון המושלם

שאלה: אני מאמין באלוקים, מכבד כל אדם, נזהר בממון הזולת, משתדל לעזור כמיטב יכולתי לכל אדם הזקוק לעזרה, מפריש מכספי לעניים ולבית הכנסת, ומכל ידידי ומכרי אני שומע רק תודות ושבחים ללא שום תלונה. אם אינני שומר שבת, האם הדבר כה חמור אצל האלוקים?

תשובה: בבואנו למדוד את רמת החומרה אשר החוק מייחס לכל עבירה, אחד הקריטריונים הברורים יהיה כמובן מדת חומרת העונש אשר הוטל על ידי המחוקק על עובר עבירה זו. אף אנו, בבואנו למדוד את רמת החומרה אשר האלוקים מייחס לכל עבירה, אחד הקריטריונים הברורים למדידה זו הוא: מדת חומרת העונש אשר נקבע על ידו לכל עבירה.

והנה, בהתייחסו לגונב ממון חברו, אומר האלוקים (שמות פרק כא פסוק לז):

''כִּי יִגְנב אִישׁ... שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם''.

כלומר: הוא לא חס על חברו שטרח להשיג ממונו, ישלם לו כפול מהסכום שגנב. ובכך:

א. יפוצה חברו על הצער שהצטער בהיוודע לו דבר הגניבה. ב. הגנב יפסיד בעצמו את אותו סכום שנטל, ובכך יתחנך ויבין במוחשיות את העוול שעשה.

ואילו על מחלל השבת אומר האלוקים (שמות פרק לא פסוק יד):

''וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת... מְחַלֲלֶיהָ מוֹת יוּמָת''.

הדבר כמובן דורש הסבר: האם מחלל השבת גרוע בעיני האלוקים יותר מגנב??!

את התשובה לכך אנו מקבלים, כאשר אנו מתבוננים בפסוקים המסבירים את משמעותה של שמירת השבת. הבה נאזין לדברים הבאים (בראשית פרק ב פסוקים א-ג):

''וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם: וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת''.

ועוד נאמר (שמות פרק לא פסוקים טז-יח):

''וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם: בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ''.

כלומר, מיד לאחר שסיים האלוקים את מלאכת הבריאה, קבע את היום השביעי בשבוע כיום שונה ונבדל במהותו משאר ששת ימי המעשה. והוסיף עוד, כי לאור זאת הרי הוא רואה במי ששובת ממלאכה ביום זה אשר בו גם הוא שבת ממלאכת הבריאה, כמי שמכריז כי מכיר הוא בעובדה שהעולם נברא על ידי האלוקים ולא נעשה מאליו. ואילו במחלל השבת הוא רואה, כמי שמכריז באמצעות מעשיו כי כופר הוא באלוקים!!

גזר דין מוות - עד כדי כך?!

ובהקשר לכך, מספר הרב זמיר כהן: לאחרונה שאלני נהג מונית בעל חזות שאינה דתית, במילים אלה לערך: ''אני יהודי מאמין. ואני יודע שהתורה שלנו כל כך נפלאה, דרכיה דרכי נועם, והיא מחנכת למוסר, מצפון ומידות טובות וישרות. איך יתכן אם כן, שיש בה גזר דין מוות על מחלל השבת? הרי הוא לא רצח!'' הבנתי ללבו, והשיבותיו תשובה פשוטה:

כיהודי מאמין, בודאי יודע אתה שכל אדם שנפטר מן העולם ממשיך להתקיים בעולם הבא. החיים שלנו הם כמו חלום, כמאמר דוד המלך בספר תהילים: ''אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה, יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר!''. כשאדם נפטר הוא 'מתעורר' מן ה'חלום', ואז הוא מגיע אל העולם של החיים האמיתיים, שם הוא חי לנצח.

ולשם מה נתן לנו בורא עולם 'לחלום' את החלום הזה? לשם מה אנו מבלים פה שבעים, שמונים, מאה עשרים שנה? יש לכך מטרה! רצה הקב''ה לזכות אותנו בשכר טוב בעולם הנצחי, לפיכך נתן לנו תורה ומצוות, שאם נשמור אותן כראוי נזכה בעולם הנצחי לשכר גדול שאין כמוהו. [כמובן שזהו נושא רחב, וניתן להעמיק ולהרחיב בו רבות.]

והנה, המחלל את השבת מכריז בחילולו, כי איננו מכיר בעובדה שהקב''ה ברא את העולם!

ואמנם, אינו יודע כי בכך הוא מאבד את תכלית חייו, וגורם לעצמו נזק בל ישוער בעולם הנצחי! אך בורא עולם שכל כך אוהב כל יהודי ויהודי וגם את המחלל הזה, מרחמנותו עליו רוצה לתת לו ''צ'אנס'' ולהצילו מהנזק העצום שגרם לעצמו. ולכן יודע שעדיף לאותו אדם לסיים את חייו עלי אדמות, ובכך לזכות בחיי נצח, מאשר לחיות עוד שלושים ארבעים שנה, אבל עם כתם גדול בנשמה, שיפריע לו בגמר חייו.

כמובן, שעם צאתו של חוטא זה ממלבושו הגשמי, יראה הוא את חיי הנצח אשר הרוויח, ויבין מאיזה הפסד נצחי ניצל על ידי שנגזר דינו ליהרג, והרי הוא מודה ומהלל ומשבח על ששילם בעולם הזמני תשלום קטן לעומת חוב גדול שהיה עליו לפרוע בעולם הנצחי. ונמצא שאף בזה הטבה יש כאן, ולא נזק חלילה.

החסד שבתשובה

בהביננו מה גדלה חומרתו של המחלל שבת, נבין מעתה את החסד הגדול והעצום שגמל עמנו בורא עולם, בכך שאיפשר לנו לעשות תשובה, ולטהר את נשמתנו אפילו מעוונות כה חמורים, ללא עונש כלל. כי בכוח התשובה לטהר ולנקות ולזכך את האדם עד שחטאיו נמחקים לגמרי כאילו לא היו כלל. זאת ועוד, אם חזר בתשובה מאהבה, כלומר מתוך הכרה בגדולת ה' ובחובתנו כלפיו, ולא מחמת יראת העונש, עליו אמרו שזדונות (= עבירות שעבר במזיד) נהפכות לזכויות, כלומר לא רק שחילולי שבתותיו נמחקים, אלא נחשב לו כמי ששמר את כל שבתותיו בשלמות. ועליו אמרו: מקום שבעלי תשובה עומדים - אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. וכל זאת מחסדי ה' עמנו לרוב אהבתו אותנו, וחפצו להיטיב לנו.

''הטובה הצפונה לצדיקים, היא חיי העולם הבא. והם החיים שאין עמהם מוות, והטובה שאין עמה רעה. והטובה הגדולה הזאת, אין שום דרך בעולם הזה להשיגה ולידע אותה, שאין אנו יודעים ומכירים בעולם הזה אלא טובת הגוף, ולה אנו מתאווים, אבל טובת העולם הבא אין לה לא ערך ולא דמיון. וכבר הודיעונו החכמים הראשונים שטובת העולם הבא, אין כוח באדם להשיגה על בוריה, ואין יודע גודלה ויופיה ועוצמה, אלא הקדוש ברוך הוא לבדו. הוא שישעיה הנביא אומר: ''עין לא ראתה, אלוהים זולתך, יעשה למחכה לו''. (הלכות תשובה לרמב''ם פרק ח)

תוכן העניינים

השבת בהלכה ובאגדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה