הרוקח· רבנו אלעזר מגרמייזא
הלכות תפילה
שכב
הלכות תפלה א"ר אלעזר גדולה תפלה יותר ממעשים טובים שמשה רבינו לא נענה אלא בתפלה אין עומדין בתפלה אלא מתוך כובד ראש. עבדו את ה' ביראה. בספרי לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בתפלה אלהא דאנא פלח ליה בתדירא ביבמות בפרק מצות חליצה (דף קה) המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה וכשיחפוץ להתפלל ילך לפניו ג' פסיעות שכתוב ג' הגשות לתפלה. ויגש אברהם. ויגש יהודה. ויגש אליהו. ועוד כתיב ורגליהם ב' רגל א' ואחר ישרה. מיישר רגליו יחדיו ישר"ה שיר"ה תפלה בפ' א' דברכות המתפלל צריך שיכוין את רגליו שנ' ורגליהם רגל ישרה. ירושלמי א"ר אמי נאמר בכהנים לא תעלה במעלות. עקב בצד אגודל. וחרנא אמר כמלאכים ורגליהם רגל ישרה. ולא יעמוד על גבי ספסל ולא על גבי מקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך. ממעמקים קראתיך ה'. ונותן עיניו למטה כדאמר בפרק מצות חליצה ומכוון בכל לבו. בשלהי פ' תפלת השחר א"ר אלעזר לעולם ימוד אדם את עצמו אם יכול לכוין את לבו יתפלל ואם לאו אל יתפלל. דורק אין עומדין המתפלל צריך לכוין את לבו תכין לבם תקשיב אזניך. בפרק ב' דפרקי אבות אל תעש תפלתך קבע אלא תחנונים לפני הקב"ה. בפרק אין עומדין (דף לב) המאריך בתפלתו אין תפלתו חוזרת ריקם. וחנה היא מדברת על לבה. מיכן שהתפלה צריכה כוונה. רק שפתיה נעות. מיכן שצריך לחתך בשפתיו וקולה לא ישמע. מיכן שאסור להגביה קולו בתפלתו. בפרק ג' דברכות (דף כד) המשמיע קולו. סימן רע לו. ויש או' ניכר הוא שהוא מכוער והוא מקטני אמנה. ומסיק רב הונא שיכול לכוין את דעתו בלחש אבל אין יכול לכוין בלחש מותר בינו לבין עצמו אבל לא בצבור משום דאתי לאטרודי.
תפלה מעומד בפרק אין עומדין. תנו רבנן אין עומדין להתפלל לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך דברים בטילים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה. או מתוך הלכה פסוקה. כי הא דאמר ר' זירא בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו ז' נקים. בפ"ב דתנא דבי אליהו השתחוו לה' בהדרת קודש מיכן אמרו אל יעמוד אדם בתפלה עד שיאמר הלכה אחת או פסוק אחד. אפי' מלך ישראל שואל בשלומו. לא ישיבנו בתפלה אבל למלכי אומות העולם משיבין מפני הסכנה. אפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק בפ"ק דיומא ודברת בם בם ולא בתפלה. סדר תפלה בפרק א' דברכות (דף ט) א"ר יוחנן בתחלה אומר ה' שפתי תפתח וכו'. בפרק אין עומדין ובפרק א' דע"ז (דף ט) לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל בפרק ערבי פסחים (דף קיז) ואעשך לגוי גדול. שאומר אלהי אברהם. ואברכך שאומר אלהי יצחק. ואגדלה שמך שאומר אלהי יעקב. והיה ברכה. בך חותמין ולא בכולם. במכילתא בפר' תפילין מניין שאומר בא"י אלהינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שנ' ויאמר עוד אלהים אל משה כה תאמר אל בני ישראל ה' אלהי אבותיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. בפרק א דברכות המתפלל כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם ה' זוקף כפופים. בשלהי פ' אין עומדין באבות שוחה תחלה וסוף. טעה באבות סימן רע לו. ואם שליח ציבור הוא סימן. רע לשולחיו. מי שאין יכול לכוין יכוין באבות. אין אומרים כי אם האל הגדול הגבור והנורא. דאמרן משה וכנסת הגדולה. בפרקי דרבי אליעזר בפ' פ"ח ענו העליונים ואמרו בא"י מגן אברהם. בפרק הקורא את המגילה למפרע מניין שאומר אבו שנ' הבו לה' בני אלים מנין שאומר גבורות שנ' הבו לה' כבוד ועוז. בפ' אין עומדין מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים בפרק א' דתענית בימות החמה אם לא אמר משיב הרוח מחזירין אותו בימות הגשמים אם לא אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו. לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו. מתפלת המוספין של יום טוב האחרון של סיכות הוא יום שמיני עצרת עד יום ראשון של פסח מזכירין משיב הרוח ומוריד הגשם דהלכה כר' יהודה. בפרק א' דתענית ירושלמי אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור בפרקי דר' אליעזר בפרק ל"א עמד יצחק על רגליו וידע שכך עתידין לחיות מתים ופתח ואמר בא"י מחיה המתים. מנין שאומר קדושות שנ' הבו לה' כבוד שמו בפרק א' דברכות כל השנה כולה מתפלל אדם האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט. חוץ מי' ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט. בפרקי דרבי אליעזר בפרק ל"ה ויצא יעקב האל הקדוש נקדש בצדקה וענו העליונים ואמרו ב"א ה' האל הקדוש. בפרק אין עומדין (דף לד) אמר רב הונא טעה בג' ראשונות חוזר לראש אמר רב לעולם אל ישאל אדם צרכיו בג' ראשונות יש לומר הני מילי ליחיד אבל לציבור מותר כגון זכרנו לחיים במגן מי כמוך במחיה המתים וכתוב לחיים בהודאה בספר חיים בעושה השלום וכן קרובץ אומר בג' ראשונות. בפרק הקורא את המגילה למפרע מה ראו לומר בינה אחר קדושה דכתיב והקדישו את קדוש יעקב וכתיב וידעו תועי רוח בינה. בפרקי דרבי אליעזר בפרק ל"ט ראו עליונים שמסר שם המפורש למשה רבינו ואמרו ב"א ה' חונן הדעת בפרק אין עומדין אומר הבדלה בחונן הדעת מתוך שהוא חול קבעוה בברכת חול. מתוך שהיא חכמה קבעוה בברכת חכמה וקי"ל אומ' הבדלה בחונן הדעת. והמבדיל בתפלה צריך להבדיל על הכוס לא הזכיר הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו שיכול לאומרו על הכוס יום טוב שחל להיות במוצאי שבת מתפלל ותודיענו. ירושלמי אסור לעשות מלאכה עד שיבדיל ודכוותי' אסור לתבוע צרכיו עד שיבדיל. מה ראו לומר תשובה אחר בינה דכתיב פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ובלבבו יבין ושב. מה ראו לומר סליחה אחר תשוב' דכתיב וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. מה ראו לומר גאולה בשביעי' מתוך שעתידין ליגאל בשביעית במוצאי שביעית בן דוד בא התחלה דגאולה בשביעי'. בפרק הקורא למפרע צלותא גואל ישראל בשביעית קבעוה. מה ראו לומר רפואה בשמינית מתוך שניתנה מילה בשמיני' שצריכה רפואה לפיכך קבעוה בשמיני מה ראו לומר ברכת השנים בתשיעי' כנגד מפקיעי שערים שבור זרוע רשע ורע ודוד כי אמרה בפרשה תשיעית בפרק א' דתענית (ד' י) קיימא לן כחנניה דאין שואלין גשמים ותן טל ומטר עד ששים בתקופה ויום ששים כלאחר ששים הילכך מונה עד יום שנפלה בו תקופת תשרי ס' יום וביו' ס' מתחיל ותן טל ומטר ויתפלל עד הפסח ופוסק מלישאל עד ס' לתקופת תשרי. בפרק אין עומדין מתוך שהגשמים שקולה כפרנסה קבעוה בברכת השנים. מה ראו לומר קבוץ גליות אחר ברכת השנים דכתיב ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא. כיון שנקבצו גליות נעשה דין ברשעים דכתי' ואסירה כל בדיליך ואשיבה שופטיך. בפרק א' דברכות (דף יב) כל השנה מתפלל מלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מי' ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים שמתפלל המלך המשפט כיון שנעשה דין ברשעים כלו המינין וכולל זדים עם המינין שנ' ושבר פושעים וחטאים יחדיו ועוזבי ה' יכלו. בפרק תפלת השחר (דף כד) טעה בכל הברכות אין מחזירין אותו בברכת המינין מחזירין אותו חיישינן שמא מין הוא. ירושלמי לכל אין מחזירין חוץ מי שלא אמר מחיה המתים ומכניע זדים ובונה ירושלם כיון שכלו המינים מתרוממת קרנות הצדיקים שנ' וכל קרני רשעים אגדע תרוממנ' קרנות צדיק וכולל גרים עם הצדיקים דכתיב מפני שיבה תקום כי יגור אתך גר. היכן מתרוממת קרנות צדיקים בירושלים שנ' שאלו שלום ירושלם. בשוחר טוב במזמור י"ח ע"א בימי דוד שלא תבעו בנין בית המקדש וכו' אנו שחרב בימינו ואין אנו מתאבלין עליו ולא מבקשים עליו רחמים על אחת כמה וכמה לפיכך תקנו חסידים הראשונים שיהיו ישראל מתפללים ג' תפלות בכל יום אנא השב שכינתך לציון עירך וסדר העבודה לירושלם ותקנו בונה ירושלם ברכה בפני עצמה בתפלה ובברכת המזון כיון שבאו לירושלם בא דוד שנ' ואחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם. בפרק הקורא למפרע דצלותא מצמיח קרן ישועה כיון שבא דוד בא בתפלה והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי. בפרק א' דע"ז הלכה שואל אדם צרכיו בשומע תפלה ואם בא לומר בסוף כל ברכה מעין כל ברכה וברכה אומר ואם רוצה לומר אחר תפלתו אפי' כסדר יוה"כ אומר. בפרק תפלת השחר (דף כט) לא אמר שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו שיכול לאומרה בשומע תפלה אי אידכר בשומע תפלה. בפ"א דתענית הלכתא יחיד מתפלל תפלת תענית ומעמדות ערבית ושחרית מתפלל י"ח ואומר מעין המאורע בשומע תפלה ואם לאו אין מחזירין אותו הרי אם שכח עננו ה' אין מחזירין אותו ואם רוצה אומר קודם יהיו לרצון אמרי פי. ירושלמי אמר ר' תנחום מפני מה תקנו שומע תפלה ברכת חמש עשרה כנגד ה' למבול ישב שהיא אזכר' חמש עשרה שבהבו לה' בני אלים שהתפלה כלה את הפורענות מלבא לעולם. בפרק הקורא למפרע כיון שבאת תפלה באתה עבודה דכתיב ושמחתים בבית תפלתי וגו'. בפרק תפלת השחר טעה ולא הזכיר של ראש חדש בעבודה ומסקנא אפי' סיים ולא עקר רגליו ואינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לראש פר"ח יחיד בציבור אם טעה ולא הזכיר של ר"ח שחרית אין מחזירין אותו שלא יטריח את הציבור וכל שכן ערבית שאין מקדשין את החדש אלא ביום אבל יחיד שלא בציבור חוזר וכן הלכה כיון שבאת הודאה באת עבודה זובח תודה יכבדנני. בפ' אין עומדין (דף לה) מודים מודים משתקין אותו בהודא' שוחה תחלה וסוף בפ' תפלת השחר צריך שיכרע עד שיתפקקו חוליות שבשדרה. בשלהי פרק א' דבבא קמא לאחר ע' שנה נעשית שדרו של אדם נחש והוא דלא כרע במודים ולמה נחש משום דאמר בפרק א' דברכות (דף יב) כי כרע כרע כחיזרא כי זקיף זקיף כחיויא. ירושלמי בפרק א' דשבת בר שיזרתא דבר אנש מתעביד חיויא דלא כרע כל קומתיה עד שיזרא. ירושלמי תני רב תחליפא בן שאול הכל שוחחין עם שליח ציבור בהודאה ר' זעירא אמר ובלבד במודים. רבי שמואל בר נתן בשם ר' אחא ב"ר חנינא מעשה באחד ששחה יותר מדאי והעבירו רבי אמי רבי יוחנן הוה מעבר רבי חייא בר אבא לא הוה מעבר אלא גער ותו אמר רב בפרקין תני ובלבד שלא ישחה יותר מדאי רב ירמיה ובלבד שלא יעבד כהדין חרותא אלא כל עצמותיו. הנני הקטן מסיים מודים דרבנן לעשות רצונך בלב שלם על שאנו מודים לך שאתה הוא אלהינו ואלהי אבותינו' לעולם ועד ירושלמי דברכות תני לא ישוח יותר מדאי ואם מצטער לכוף או זקן מסיק רב הונא כיון שניענע בראשו דיו. בפ' במה מדליקין על הניסים דפורים ודחנוכה מזכיר בהודאה. במסכת סוטה בפרק ואלו נאמרין (דף מ) כששליח ציבור אומר מודים העם מה הן אומרין ומסיק מודים אנחנו לך ה' אלהינו ואלהי אבותינו ואלהי כל בשר יוצרנו יוצר בראשית ברכות והודאות לשמך הגדול על שהחייתנו וקיימתנו כן תחיינו ותקיימנו ותאסוף את גליותינו לחצרות קדשך לשמור חוקיך ולעשות רצונך בלבב שלם על שאנו מודים לך. ירושלמי מסיים בא"י האל ההודאות.
בברכת כהנים מה ראו לומר ברכת כהנים אחר ההודאה דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. וירד מעשות החטאת. עבודה והודאה חדא מילתא היא. מה ראו לומר שים שלום אחר ברכת כהנים דכתיב ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. והיא שלום שנ' ה' יברך את עמו בשלום.
שכג
הלכות ברכת כהנים במסכת סוטה בפרק ואלו נאמרין (דף לב) ואלו נאמרין בלשון הקודש ברכת כהנים. תניא כה תברכו בעמידה. כה תברכו בנשיאות כפים. כה תברכו את בני ישראל אין לי אלא ישראל גרים ועבדים משוחררים מנין ת"ל אמור להם לכולם. תניא כה תברכו פנים אל פנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה. כה תברכו בקול רם. אין הקורא רשאי לקרות כהנים ם עד שיכלה אמן מפי הציבור ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה דבור מפי הקורא. ואין הציבור רשאין לענות אמן עד שתכלה ברכה מפי הכהנים. ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה אחרת עד שתכלה אמן מפי הציבור. לשנים קורא כהנים לאחד אין קורא. כל כהן המברך מתברך ושאינו מברך אינו מתברך ועובר ג' עשה. ירושלמי ר' אלעזר כד היה תשיש נפיק לברא. כל כהן שאינו עולה לעבודה שוב אינו עולה. ואם עקר רגליו בעבודה עולה. ושליח ציבור שעולה ועקר פורתא עולה. ואם כולם כהנים עולין לדופן וכל ישראל בכלל. ואפי' עם שבשדות בכלל הברכה דאניסי. אבל עם שאחורי הכהנים לא אניסי ואינם בכלל ברכה ואפי' הנשים שבעבר הכותל הם בכלל ברכה דמחיצה אינה מפסקת כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא כפיו. הכהן מברך בא"י אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לברך את עמו ישראל באהבה. כי עקר כרעיה אומר יהי רצון מלפניך שתהא הברכה הזאת שצויתנו לברך את עמך שלא יהא בה מכשול עבירה ועון. לאחר שמהפכין פניהם מן הצבור אומרים רבונו של עולם עשינו מה שגזרת עלינו עשה כמה שהבטחתנו. וכשנושאין כפיהם מדביקין ב' אצבעות יחד קמיצה וזרת ונותנים ריוח בין אצבעות. אמה ואצבע יחד. ונותנין ריוח בין האצבעות לאגודל. אלו תיבות שהופכין הכהנים לדרום ולצפון יברכך וישמרך אליך ויחנך. אליך לך שלום. אין הכהנים רשאין לכוף קשרי אצבעותיהם עד שיחזרו פניהם מן הציבור. ועד שיתחיל שליח ציבור שים שלום. ואינן רשאין לעקור רגליהם עד שיגמור שליח ציבור שים שלום ואין לומר לקהל פסוקין כר' אבא דמן עכו דלא אמר. במדינה אומר ג' ברכות יברכך ה' וישמרך. ועונין אמן. יאר ה' פניו אליך ויחנך אמן. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום אמן. במדינה מזכירין בכינוי ונושאין ידיהן כנגד כתפיהם ואין עולין בסנדליהן לדוכן. בפ' הקורא את המגילה עומד אין נושאין כפיהם בפחות מעשרה. במס' ר"ה בפ' ראוהו (דף כח) כהן שעולה לדוכן לא יוסיף ברכה לומר משלו ואם עלה לדוכן יכול לילך לציבור אחר ולברכם. דמברך כולי יומא. בשחיט' חולין פרק אלו טרפו' (דף מט) כהנים מברכין לישראל והקב"ה מסכים על ידיהם וגם מברך לכהנים. בפ' הכל שוחטין נתמלא זקנו ראוי לישא את כפיו. דדוקא אמר בפרק הקורא את המגילה קטן אינו נושא את כפיו. כהן שיש בידיו או ברגליו או בפניו מומין לא ישא את כפיו. או אם ידיו צבועות ידיו בהקניות עקומות עקושו' לא ישא את כפיו. הקורא לאלפין עיינין ולעיינין אלפין כחיפני ובישני לא ישא את כפיו שעיניו דומעות לא ישא את כפיו, או סומא באחת מעיניו. ואם היה דש בעירו מותר. ירושלמי דתענית ר' נפתלי הוה אצבעיה עקימא אתא שאיל לר' אמי אמר ליה מכיון שאתה דש בעירך מותר אין נשיאות כפים בלילה אלא ביום. מי שידיו צבועות סטים אם רוב אנשי אותה העיר כך מותר. בחגיגה בפרק אין דורשין משמע אין מסתכלין בכהנים כשעולין לדוכן דוקא בזמן בית המקדש אבל לא במדינה. בתענית כהנים נושאין כפיהם שחרית מוסף מנחה ונעילה ביום הכפורי' ופסיק הילכתא כרבי יוסי נעילה יש בו נשיאות כפים ולא במנחה. והאידנ' פרסי במנחה כיון דסמוך לשקיעת החמה כנעילה דמי. שיכור אסור לישא את כפיו שסמך פרשת כהן לפרשת נזיר. במגילה בפ' בני העיר (דף כח) שאלו תלמידיו את רבי אלעזר בן שמוע במה הארכת ימים אמר לא נשאתי ידי בלא ברכה. אשר קדשנו במצותיו וצונו לברך את עמו ישראל באהבה.
אלהי נצור בשלהי פרק ב' דברכות (דף יו) מר בריה דרבינא בתר דמצלי אמר אלהי נצור ואינו מן התפלה על כן המתפלל עד סוף ברכת שלום והקהל עונין קדיש או קדושה או ברכו והגיע לאלהי נצור יפסיק ויענה עמהם. ר' שלמה היה מתפלל בתוך אלקי נצור מלכנו יחד שמך בעולמך בנה ביתך שכלל היכלך קרב קץ ביאת משיחך פדה עמך שמח עדתך עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען משיח צדקך. עשה למענך ולא למעננו. למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך ועננו. באגד' דשמואל כל הרגיל בד' דברים הללו זוכה ומקבל פני שכינה. אלו הן עשה למען שמך. עשה למען ימינך. עשה למען משיח צדקך. עשה למענך ולא למעננו. למען יחלצון ידידיך הושיע' ימינך ועננו. בפרק א' דברכות אמר רבי יוחנן בתחילה אומר ה' שפתי ולבסוף אומר יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי. שהרי דוד לא אמרה אלא לאחר י"ח פרשיות. ביומא בפרק הוציאו לו (דף נו) המתפלל צריך שיפסיע ג' פסיעות לאחריו ואחר כך יתן שלום ואם לא עשה כן ראוי לו כאלו לא התפלל ונותן שלום לשמאלו של מתפלל שהוא ימינו של הקב"ה. אביי ורבא הוו פסעין ג' פסיעות בפסיעה אחת. במגילה בפרק שלישי קורא את המגילה (דף כה) מיכן ואילך אסור לספר בשבחו של הקב"ה דכתיב מי ימלל גבורות ה'. בפרק תפלת השחר הני י"ח ברכות כנגד י"ח אזכרות שאמר דוד במזמור הבו לה' בני אלים וברכת מינים ביבנה תקנוה כנגד אל הכבוד הרעים וכנגד י"ח אזכרות שבקרית שמע. וכנגד י"ח חוליות שבשדרה וחוליא קטנה למטה. היא לוז ירושלמי כנגד י"ח מזמורים עד יענך. ולמה רגשו. וכנגד י"ח פעמים אבות כתובים בתורה אברהם יצחק ויעקב והנה ה' נצב עליו. וכנגד י"ח צוויין בפרשת המשכן השני מן ואתו אהליאב וא' בריש פרשתא וי"ח פעמים יראה אצל השם בחומש. ואמר ליראה את השם הנכבד. ובמשלי י"ח יראת השם ואחד חכם ירא וסר מרע. וי"ח שמיעות בחומש. ואחד שמוע אשמע צעקתו כפול.
שכד
גיהוק פיהוק עיטוש רוק בתפלה העומד בתפלה ומגהק. ר"ופציר. או מפהק בדילי"ר. הרי זה מגסי הרוח. אבל לאונסו מותר ר' גיהק ופיהק ורק. עיטוש למעלה בפיו ובחוטמו שקורין שטר"נודיר סימן יפה כשם שעושין לו נחת רוח מלמעלה כך עושין מלמטה. אבל עיטוש הפחה אמרינן ממתין עד שיכלה הרוח אם מרגיש שמתבקש להתעטש מרחיק לאחריו ד' אמות ומתעטש וממתין וחוזר ומתפלל ואומר רבון העולמים אתה יצרתני נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתנו ובשתנו. בחיינו חרפה וכלמה. אחריתנו רמה ותולע. ומתחיל למקום שפסק. כשמפהק מניח ידו על פיו וזקנו שלא יראה פתיחת פיו היה עומד בתפלה ונזדמן לו רוק מבליעו בטליתו או באפרקסותו או רוקק לאחוריו. כמו בר רב אשי דקיימא לן בריש הרואה (דף סב) רקיקה בבית הכנסת מותר. ירושלמי רוקק כדי שיהא כוסו נקי. לפניו אסור לאחוריו מותר. לימינו אסור ולשמאלו מותר ר' יונה רקיק ושפי. פי' שייף ברגליו שלא יראה. במדרש ויכולו באלה הדברים ראה החילותי תת לפניך. בתפלה היה עומד והגיע לו רוק רוקק לצדדין ויהא נוהג באימה ויראה והק' ב"ה משפיל שונאיו. רבי ממשמש בבגדו פר"ח ממשמש בטליתו הפרוסה עליו אבל לא היה מתעטף. צואה על בשרו או ידיו מונחים לו בבית הכסא קיימא לן אסור להתפלל או לקרות קרית שמע דגרע ממבואות המטונפות.
ריח רע שיש לו עיקר צואה מכוסה וריח נודף מרחיק ד' אמות ממקום שפסק הריח ומתפלל. ריח רע שאין לו עיקר כמו הפחה בין שלו בין של חבירו אסור להתפלל בעוד הריח. אבל אם חבירו הפיח מותר לו ללמוד. תינוק השתין בבית הכנסת ויצא רבינו שלמה מבית הכנסת והתפלל דקיימא לן הפוסק באמצע תפלתו אם לא שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק. ואם לאו חוזר לראש. היה עומד בתפלה וצואה לפניו מהלך לפניו עד שיזרקנה לאחוריו ד"א ואם א"א לפניו ילך לצדדין עד שירחיקנה ד"א היה עומד בתפלה ומצא צואה כנגדו אמר רבא הואיל וחטא תפלתו תועבה. תניא הנצרך לנקביו אל יתפלל אבל אם יכול להמתין עד פרסה יתפלל. היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו פוסק וממתין עד שיכלו המי' וחוזר לתפל' ואם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש. לא יאחז אדם תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל אמר שמואל וקערה וככר ומעות וכיוצא בהן. אבל אם אוחז ציציות בידו דטריד במצוה מותר, כדאמרי' בסוכה בפרק לולב הגזול (דף מא) ויתפלל ולולבו בידו. היה עומד בתפלה ורואה ערות תינוק מגולה אסור דקיימא לן בין ערות כותי בין ערות ישראל אפילו ערוה בעששית אסור' היה עומד במים אם לבו רואה את הערוה אסור אלא עוכרו ברגליו. וקיימא לן בתפלה עד שיכסה את לבו ושער בין של אשתו בין של אשה אחרת או שוקה או טפח בבשר' או בזרועותיה מגולות אסור ואם ערוה כנגדו אפילו יעצים עיניו אסור לו לקרות קרית שמע או להתפלל.
אסור לישב בתוך ד' אמות של תפלה בפרק אין עומדין (דף לא) אני האשה הנצבת עמכה בזה אמר ר' מיכן שאסור לישב בתוך ד' אמות של תפלה. נראה אם יושב בטל קורא שבח או ענין תפלה מותר. ואסור לעבור כנגד המתפללין בתוך ד' אמות. בתנא דבי אליהו בפרק ט' גבי ויסב חזקיהו פניו אל הקיר למדו חכמים ממנו ד' דברים שלא יעמוד בבקעה ויתפלל כדרך אומות העולם ולא יעמוד ברשות הרבים ויתפלל מפני דעת נשים. ויקדש אדם משנתו ד' אמות לצפון וד' לדרום ד' אמות למזרח וד' למערב. ואם היה בתוך הבית יקדש כולן אפי' ק' אמה. ויעמוד אדם בצד עץ או בצד אבן ויתפלל. שנ' אל הקיר. אדם שהתפלל יכול לעמוד בפני מי שלא סיים תפלתו כדאמר בפרק תפלת השחר גבי ר' ירמיהו בר אבא ומותר לעבור חוץ לד' אמות כרבי יוסי ור' אמי בפרק תפלת השחר דחלפי לד' אמות. המתפלל לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר בפרק א' דברכות. ונראה אם עמוד קבוע או בימה קבועה לפניו אינה מפסקת. דהוי כמחיצה דקיימא לן בסוטה בפרק ואלו נאמרין כרבי יהושע בן לוי מחיצה אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים אבל מטה וכסא ושולחן שאינו קבוע מפסיק הוא. אמרינן בעירובין בפ' כל גגות תשעה בגדול' ויחיד בקטנה מצטרפין שקטנה כאילו היא כגדולה אבל לא להפך דבעינן נצירות שיהו ביחד ואם שומע קול שליח ציבור בכל מקום יוצאין כדאיתא במס' ר"ה בפרק ראוה בית דין. אם השומע כיון לבו יצא. ואף על גב דרב דאמר בפסחים בשילהי כיצד צולין מו האגף ולחוץ כלחוץ. וכן לתפלה. הא קיימא לן כרבי יהושע בן לוי דמחיצת ברזל אינה מפסקת המתפלל וצואה כנגדו ירחיק כמלא עיניו כדאמר בשילהי פרק ג' דברכות. אבל לאחריו מרחיק ד' אמות ומתפלל. וקיימא לן צואה בבית המטה מפסקת כרשב"ג ואם לפני המטה מסלק לצדדין בהרחקת ד' אמות מותר. מים הרעים ומי המשרה וצואה לאחוריו ברחוק ד' אמות מותר. לפניו כמלא עיניו אסור. בית הכסא חדש שאין בו צואה מותר להתפלל כנגדו ולא בתוכו. בסוכה בשילהי פ' לולב הגזול קטן ויכול לאכול כזית דגן בתוך אכילת פרס מרחיקים מצואתו וממימי רגליו ד' אמות בגדול אפי' אינו יכול לאכול אסור. תפלת השחר מצותה עם הנץ החמה כוותיקים יראוך עם השמש ולפני ירח דור דורים שיתפלל ביום וקיימא לן כר' יהודה דאמר תפלת השחר עד ד' שעות דתנן בבחירתא כוותיה ועל עמוד של שחר שקרב בד' שעות. עד כאן יהבי ליה שכר תפלה שכר תפלה בזמנה לא יהבי ליה ירושלמי בפ' תפלת השחר ר' אסי צלי בתלת שעין ביממא וכן ר' חייא. וכן רבי ברכיה. בפ' ב' דברכות אסור לאדם שיעשה חפצו קודם שיתפלל שנ' צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו והיינו טעם בפ' א' דברכו' על תפלתו שתהא סמוך למטתו. ובפ' היה קורא אסור לאדם שיקדים לבית חבירו לשאל בשלומו קודם שיתפלל בפרק א' דברכות לא תאכלו על הדם קודם שתתפללו על דמכם. ספק התפלל קיימא לן כר' אלעזר דאין חוזר ומתפלל דתפלה דרבנן אע"ג דאמר ר' יוחנן הלואי יתפלל אדם כל היום כולו קיימא לן כר' יהושע בן לוי תפלות כנגד תמידין תיקנום דתניא כוותי' כשם שאין מוסיפין על התמידין כך על התפלה. ושמואל נמי אמר היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל פוסק אפילו באמצע ברכה. אבל אם רוצה לחדש בתפלה ויתפלל. אבל בשאלתות דרב אחאי והלכות גדולות פוסק כרב אחאי. קיימא לן כרבי יהושע בן לוי דאמר הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שמתפללין אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח ציבור לקדושה יתפלל ואם לאו לא יתפלל שאין יחיד אומר קדושה פר"ח ורבינו שלמה ואבי ריב"ק ורבותי' פסקו המתפלל לא יפסיק לענות יהא שמיה רבא או קדיש או ברכו. אלא יש לשתוק לשמוע הציבור כשעונין וחוזר וגומר תפלתו אבל אם הצבור מתפללין ימתין עד שיסיימו ויתחיל עם שליח ציבור בלחש ואומר עם החזן נקדש וקדושה וגומר תפלתו ולי נראה דאין לשתוק לשמוע מפי הציבור שאם היה שומע מפי שליח ציבור היה יוצא כדאמר בפ' ראוהו בית דין דדעתיה דשליח ציבור אכולי עלמא וכר' יוסי דאמר בשליח ציבור אבל ביחיד עד שיתכוון שומע ומשמיע והא דאמר במס' סוכה בפ' לולב הגזול שומע כעונה היכא שנתכוון להוציאו כההיא ירושלמי דמגילה המגילה אשר קראו אותה לפני המלך. והלא ש"ץ קראה מיכן שהשומע כקורא ירושלמי דסוכה אשה מברכת לבעלה ובן לאביו בעונה אחריו אמן. וכר' זירא דאמר איכוין ותקע לי ובפ' כיסוי הדם ובפ' ערבי פסחים מצות צריכות כוונה ובירושלמי דראש השנה היה עובר אחורי בית הכנסת הדא אמרה מצות צריכות כוונת הלב. אבל אם קורא תהלה לדוד או זמירות או יוצר או קדיש או קרית שמע אפי' באמצע הפסוק עונה עם הקהל דקיימא לן כר' יהודה באמצע הפרק שואל מפני היראה כל שכן זה. אבל בתפלה יתפלל לפניו ולא ישתוק דהעוסק במצוה פטור מן המצוה האחרת וביומא ודברת בם ולא בתפלה לאחר שמתפללין נופלין על פניהם לתחנה דכתיב ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפלה והתחנה הזאת אלמ' תחנה אחר תפלה ואין נופלין אלא לפני ספר תורה וסימ' דכתיב במלחמת עי ויפול על פניו ארצה לפני ארון ה' ואם רצפת אבנים אסור בפישוט ידים ורגלים כדאיתא בפ' הקורא את המגילה עומד (דף כג) ובפ' א' דתענית אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע בן נון ואביי ורבא מצלו אצלויי שמטה על שמאלו אבל אנו נופלין על הימין כי השכינה כנגד אדם שויתי ה' לנגדי תמיד' וכשמוטה על ימינו והשכינה כנגדו מכוין שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני ואחר התחינה אומר ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו. כמו שכתוב גבי יהושפט בדברי הימים. יתגדל אחר הפסוקים. אשרי יושבי ביתך דאמר ר' אלעזר ב"ר אבינא כל האומר תהלה לדוד בכל יום ג' פעמים מובטח לו שהוא בן עולם הבא דאית ביה אבג"ד ופותח את ידך ואהי"ה פסוקים בתחילה בהתחלת ה' חומשים מן ארוממך אלהי המלך עד שם קדשו לעולם ועד בק"ו תיבות המים ג"פ ק"ו תיבות הרי ג' פעמים תיבות כמו תיב"ת תהלה ואותיות תמ"ר בתרי"ג מצות וכ"ו אותיות א"כ כ"א פסוקים כ"א מלאכות ברא כ"ו ימים לבד מבין השמשות.
סדר קדושה בשילהי מסכת סוטה רשב"ג אומר מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה וכו' ועלמא במאי מתקיים אקידושא דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא שנ' ארץ עיפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים. הא יש סדרים ותופע. ומותר ליחיד לומר סדר קדושה אעפ"י שיש בו קדוש וברוך שתיקנוהו בשעת השמד. יענך. ובא לציון. ואחר גומרין קדיש. וקורין עלינו לשבח. עד תמלוך בכבוד כל יחיד ויחיד. וכשגומר כל מה שחפץ לקרות אומר כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד וכשיוצא ילך בנחת בפ' א' דברכות אמר ר' חלבו אמר רב הונא כל היוצא מביהכ"נ אל יפסיע פסיעה גסה. וכשיוצא משתחוה לשכינה ויוצא.
שכה
תפלת המוספין בפ' תפלת השחר ושל מוספין כל היום א"ר יוחנן ונקרא פושע היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוספין מתפלל של מנחה ואח"כ יתפלל של מוסף אסור לאדם העומד בציבור להקדים תפלתו לתפלת הציבור ומותר לאדם לטעום קודם תפלת המוספין. דקיימא לן כרבנן דיחיד חייב בתפלת המוספין בין בחבר עיר בין שלא בחבר עיר כר' יוחנן דצלי והדר צלי. ירושלמי אמר ר' יוחנן אני ראיתי את ר' ינאי עומד ומתפלל בשוקי של ציפורן ומהלך ארבע אמות ומתפלל של מוסף ואין חבר עיר בציפורן. וכמה ישהא בין תפלה לתפלה כדי שיתחנן בכיון ירושלמי שוהא כדי שילך ד' אמות בשילהי מס' ר"ה אמר רב חננאל אמר רב כיון שאמר ככתוב בתורתך שוב אינו צריך לומר קראי. ואם אמר ככתוב צריך לומר הפסוקים מה שאומר פסוקים בשבת משום דמיגרס גריסי. ורב יוסף סבר מוסף יחיד יכול להתפלל. דאמרינן בפ' א' דע"ז לא לצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעין קמייתא ביומא קמא דריש שתא ביחיד כיון דמפקיד דינא עליה ומדחי אי הכא ציבור נמי. אלמא היכא דאיכא ציבור בתלת שעי קמייתא לא מצלי והדר מצלי ביחיד. ובשילהי פ' תפלת השחר טעה ולא התפלל ראש חודש אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרו במוספין בצבור שנו וכן דא"ל אביי לרב חמא מאי טעמא לא אתי בפירקי דרב יוסף וכו'. ולצלי מר צלותא דמוספי ביחיד וכו' בציבור שנו. אבל ביחיד לית לן בה.
שכו
תפלת המנחה אשרי יתגדל יהא שמיה רבא יתברך בפ' א' דברכות לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה. שנאמר ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ומסקי' בפ' תפלת השחר תפלת המנחה עד הערב ר' יהודה אומר עד פלג המנחה דעבד כמר עבד דעבד כמר עבד. ונהגו להתפלל מנחה עד הערב. ביומא בפרק אמר להם הממונה (דף כח) צלותיה דאברהם מכי משחרי כתלי לאחר ז' שעות ומחצה עד הערב. והלכה מתפלל של שבת בערב שבת ואומר קדוש על הכוס. בריש תפלת השחר טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים. ואין בזה משום עבר יומו בטל קרבנו ויהבי ליה שכר תפלה. שכר תפלה בזמנה לא יהבי ליה. ודווקא טעה אבל בטל במזיד מעוות לא יוכל לתקון. טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל ערבית שתים של שבת טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל שתים של חול במוצאי שבת. מבדיל במוצאי שבת מבדיל בראשון ואינו מבדיל בשניה היו לפניו ב' תפלות מתפלל של מנחה ואחר מוסף במנחה אין אומר ברכת כהנים שאין בו נשיאות כפים כדאמר במס' תענית אבל כשמתענין שהוא סמוך לערב אומר כדאמר בפרק בשלשה פרקים לכך אומר במנחה ברכנו בברכה תחינה יתגדל. מעריב בפ' א' דברכות בערבית מברך שתים לפניה ושתים לאחריה. אחת ארוכה ואחת קצרה המעריב ערבים. בערבית פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור לא יצא. פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים יצא. אהבת עולם על שם אהבת עולם אהבתיך קרית שמע. מאימתי קורין את שמע בערבי' משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן וסימן לדבר צאת הכוכבים. ירושלמי הקורא קודם לכן לא יצא. ומה שקורין אותה בבית הכנסת כדי לעמוד מתוך דברי תורה. ואותם שהיו מתפללין תפלת הערב מבעוד יום שמא לא סברי כר' יוחנן דאמר בפ' א' צריך לסמוך גאולה לתפלת ערבית ועוד תפלת ערבית רשות. שמעתי מרבי י"בא היה קורא קרית שמע עם הציבור כשמתפללין ביום מתפלל עמהם תפלת ערבית כי אין תפלתו של אדם נשמעת אלא עם הציבור וביציאת הכוכבי' היה קורא ק"ש על מטתו בברכותיה אבל עיקר המצוה להתפלל קרית שמע בברכותיה ולסמוך גאולה לתפלה לאחר יציאת הכוכבים זמן קרית שמע ערבית מיציאת הכוכבים עד עמוד השחר. חכמים עשו חיזוק לדבריהם לא יאמר אדם כשבא מן השדה אלך לביתי ואוכל קימעא ואחר כך אקרא קרית שמע נמצא שינה חוטפתו וישן כל הלילה. אלא קורא קרית שמע ומתפלל ואם לא קרא בלילה קורא קודם עמוד השחר. ובלבד שלא יאמר השכיבנו במנחות בפ' שתי הלחם (דף צט) קרא קרית שמע ערבית ושחרית קיים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. בברכות בפ' היה קורא (דף יד) אנן אתחולי מתחלינן פרשת ציצית וקיימא לן אם התחיל גומר. אמת ואמונה בפרק ב' דברכות בין ה' אלהיכם לאמת לא יפסיק ואינו חוזר ואומר אמת אלא יאמר אני ה' אלהיכם אמת ואמונה. בפ' א' דברכות מי שלא אמר אמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו. מברך שתים לאחריה אחת ארוכה אמת ואמונה ואחת קצרה השכיבנו אמר ר' יוחנן איזהו בן העולם הבא הסומך גאולה של שחרי' לתפל' של שחרי' וגאולה של ערבית לתפלה של ערבית. והא בעי למימר השכיבנו אלא כגאולה אריכתא דמי. והגאונים תקנו פסוקי ברוך ה' לעולם אמן שבהן י"ח פעמים ה' כנגד י"ח ברכות. ואחר כן יראו עינינו ומסיים המלך בכבודו. לפי שתפלת ערבית רשות בפ' תפלת השחר תיקנו לומר הפסוקי' ויראו עינינו יתגדל ואחר הפסוקי' יתפלל בפ' תפלת השחר מסיק תפלת ערבית רשות פר"ח כבר נהגו תפלת ערבית דר' פסיק רשות ואיהו אמר טעה ולא הזכיר של ראש חדש ערבית אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין החדש בלילה ומשמע אבל שבת ויום טוב חייב. תפלות כנגד תמידים תקנום איברים ופדרים קריבין כל הלילה. וכן תפלת הערב כל הלילה אמר ר' יוחנן לעולם יזהר אדם בתפלת הערב שנאמר תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב. בפרק ג' דברכות נשים חייבות בתפלה במדרש ויכולו יליף מחנה שהיתה מתפללת י"ח ברכות. רמה קרני מגן. ממית ומחיה מחיה המתים אין קדוש האל הקדוש דעות חונן הדעת. ונכשלים אזרו חיל הרוצה בתשובה מוריד שאול ויעל חנון המרבה לסלוח. שמחתי בישועתך גאל ישראל מקים מעפר רופא. שבעים בלחם מברך. חסידיו ישמור מקבץ גם אוהב צדקה ומשפט. ורשעים בחשך מכניע. קשת גבורים מבטח לצדיקים קרן משיחו דוד. אין צור כאלהינו אל תרבו תדברו שאותך לבדך ביראה נעבוד. יצא עתק מפיכם הטוב ויתן עוז למלכו עושה השלום.
שכז
קרית שמע על המטה בפ' א' דברכות אמר ר' יהושע בן לוי אעפ"י שקרא קרית שמע בבית הכנסת מצוה לקרותו על מטתו אם תלמיד חכם הוא אינו צריך אבל קורא בידך אפקיד רוחי. אמר ר' אלעזר כל הקורא קרית שמע על מטתו מזיקין בדילין ממנו וכאילו אוחז חרב פיפיות. בשבועות בפ' ידיעות הטומאה רבי יהושע בן לוי קרי יושב בסתר עליון. בפרק א' דברכות פרקדן או מוטה על צדו לא יקרא קרית שמע אם הוא בעל בשר כרבי יוחנן מותר להטות ולקרות שיכוין יותר בטוב. בפרק הרואה נכנס לישן קורא מן שמע עד והיה אם שמוע. ואומר פסוקי דרחמי כגון בידך אפקיד רוחי ושאר פסוקי ומברך בא"י המפיל חבלי שינה וכו' וצריך שלא יפסיק בין קריאתו לשנתו כדמשמע בירושלמי קרי וחזר קרי עד דהוה שקע מגו שנתיה במדרש ויכולו כשבא אחד מישראל לישן ואינו ישן עד שממליך להקב"ה לא ישכב עד יאכל טרף שאומר ה' אלהינו ה' אחד. והמחבלין שומעין שהזכיר שמו של הקב"ה וחומלים עליו ומלחשים אחריו ברוך שם כבוד מלכותו ובורחין. והוא נסמך בזה ופוקד נפשו בידו אחר שמע בידך אפקיד. והשומרים בלילה מוסרין אותו לשומרי היום נפשי לה' משומרים לבקר. וכן בתנחומא: