הרוקח· רבנו אלעזר מגרמייזא
דיני ברכות
מצאתי בקונטרס צרפתי מנהגים להכי מברכין ספירת העומר מעומד משום דכתיב מהחל חרמש בקמה קרי ביה בקומה תחל לספור והיינו טעמא דלולב וציצית דבלולב גמרינן מולקחתם לכם. ובציצית והיה לכם. מה שנהגו לדלג מזמור לתודה בשבת ובימים טובים לפי שאין קריבה בהן. לפי שהיא חובה ואין קבוע לה זמן כמו כן אין אומר בחול המועד מפסח כדאמרינן אין מביאין תודה בפסח מפני חמץ שבה אבל בחול המועד דסוכות אומרין אותו. ושמעתי על ה"ר אליהו שלא היה מדלג כי אם שתי תיבות הללו מזמור לתודה והיה מתחיל הריעו לה' כל הארץ מפני שזה שבח של הקדוש ברוך הוא מה שנהגו לברך לבעל הבית בברכת המזון מפקי' בתוספת' מדכתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך. את לרבות בעל הבית כדדרשי' את ה' אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים. ויתן לך האלקים מדת הדין. הדין הוא אם ראוי אתה יתן לך אבל לעשו אמר הנה משמני הארץ יהיה מושבך. בין צדיק בין רשע יתן לך. וממנו למד שלמה כשבנה הבית החל סדר תפילתו ישראל בעל אמנה ומצדיק עליו את הדין ונתת לאיש כדרכיו אשר תדע את לבבו אבל נכרי מחוסר אמנה ואתה תשמע ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי בין ראוי בין לא ראוי למה מכסין דם חיה ועוף ולא דם בהמה מצאתי באגדה בשעה שהלך אליעזר בשביל רבקה ונפלה מעל הגמל ונשרו הבתולים כשבא יצחק על רבקה ומצא פתח פתוח הלך לאליעזר ואמר לו מה עשית כך וכך מצאתי. והשיב לו אליעזר שמא כשנפלה נשרו. והלכו שניהם לאותו מקום ומצאו שם חיות ועופות שמכסין הדם ובהמה לא יצתה לכסות. ולכך מכסין דמיהן ולא שלה. לכך אנו כותבין השם בג' יודין ייי. יברכך יאר. ישא בית הלוי ברכו את ה'. יש לתמוה דבכל הלל אין כתיב בית לוי. ונראה דדין הוא דהכא כתיב ברכו וגם ברכה שייך למיכתב בית הלוי לפי שאומרי' השיר. שאל ר' יצחק הגר מפני מה חטא בקר מן ערב. שבערב אומרים שתי ברכות לפני קרית שמע ושתים לאחריה ובבקר רק אחת לאחריה. והשיב לו ר"ת לפי שבשחר יש מצות ציצית מה שאין כן בערב. והוא רחום לפיכך תיקנו לומר בשני ובחמישי משום קרא דכתיב דרשו ה' בהמצאו. לדרוש את ה' ב' ה' מצאו. ואנחנו לא נדע. יש תימה אמאי נהגו לומר אחר הבט משמים. ונראה לפי שהתפללו כבר בישיבה ובעמידה ובשכיבה ובכסוי פנים לכך אומרי' מעתה ואנחנו לא נדע. והוא רחום לכך תקנו לאומרו במעריב מפני שאין בו קרבן כפרה כלומר אם לא למעננו כפרה אין בידינו במה אבל ביוצר ובמנחם שעת התמידין אצ"ל פי' אחר כל היום אדם חוטא ובין מנחה ומעריב שעת שכיבה היא לכך אומר והוא רחום יכפר עון שעשיתי כל היום. בשבת וביום טוב לפי שאין מתפללין י"ח אלא ז' ואחר כך מזכיר אין ד' פעמים מי ד' פעמים שדה ד' פעמים הרי י"ב פעמים אמן. ולבסוף הוא אומר ד' פעמים ברוך. וכן ד' פעמים אתה. ונראה כאלו הוא אומר י"ב פעמים ברוך אתה אמן. והם י"ב ברכות וו' של חובת היום הרי י"ח לא חסרת דבר. מנהגי' מרבי' א"בן מנהגנו ומנהג אבותינו לומר אור חדש על ציון תאיר ויש בני אדם שאין אומרים. וכן בתשובת הגאון יש שלא לאומרו וטעם שלהם לפי שאין מברכין על האור העתיד. ואני אלעזר אומר כי מנהג אבותינו תורה שלימה היא כי הברכה על המאורות שנבראו מששת ימי בראשית והם חמה ולבנה ואור שגנז הקב"ה לעתיד לבא. וזהו לעושה אורים גדולים חמה ולבנה ואור שגנז בעתיד להאיר לצדיקים לעתיד לבא כדכתיב קומי אורי כי בא אורך. לעושה אורים גדולים כמו לעושה השמים זהו כמו לעושה בסגו"ל. ועל המתחדשים בכל יום כתיב לעושה. ואור שמש יחדש. ואנו מתפללין שנזכה לאורו עם הצדיקים וחותם יוצר המאורות שהוא כמו יצר. וגם יוצר שמתחדשים. ומנהגנו מרבותינו לומר שלוחי צבור בכל יום ברכת כהנים ושמו את שמי. ויש שלוחי צבור שאינם רוצים לאומרו לפי שאינו מן הברכות אלא הבטחה שהבטיחנו צורנו להסכים על הכהנים. ואומר אני כי צריך לאומרו דכיון דאמר ברכנו בברכה המשולשת. צריך לומר ואני אברכם כלומר עשה עמנו כמו שהבטחתנו באותן ברכות אבל כשיש כהן לישא ידיהם שאין שליח צבור אומר ברכנו בברכה אל יאמר ושמו את שמי כי בודאי יעשה הבטחתו אבל שליח ציבור שמתפלל שיברכנו באותה ברכה צריך לומר ולהזכיר ההבטחה כאשר אמרת לברכנו. תמה אחי ר' יחזקיה על שחולקין פסוק זה יהללו את שם ה' כי נשגב ששליח צבור אומר חציו והקהל מסיימין אותו וגומרין פסוק אחר עמו וירם קרן לעמו וגו' ואומר אני הלא בפסוק וקרא זה אל זה ואמר כמו כן עושין וגם בברכת מילה אומר שליח צבור הודו לה' כי טוב והקהל מסיימין כי לעולם חסדו. וטעם כולם אפרש לפי קט דעתי לפי שהשרפים קוראים זה לזה להקדיש ליוצרם יחד ומקדישין אחרי כן כולם יחד כמו כן שליח צבור אומר ואחר כך מקדישין הקהל עמו לפי שאנו אומרין בבראשי' רבה וישתחו לעם הארץ מיכן שמודין על בשורות ובלידת זכר מצינו בשורה דתנן המבשרני אם ילדה אשתי זכר וגו'. וגם בפסוק אחר מצינו האיש אשר בישר כו' (ירמי' כ' טו) לכך אומר הודו לה' כי טוב. על בשורה זאת שנולד זכר והציבור אומרין כי לעולם חסדו ולעולם נודה לו אף כאן לפי שאמר מתחילה גדלו לה' אתי וגם הכל הבו גודל לאלקינו אומר בסוף אין אתם צריכין כי אם לגדלו ולהללו לפי שגדול ונשגב שמו לבדו שכל בשמים ובארץ משגבין ומגדלין שמו והציבור משיבין גם אנו יודעין שהודו ושיגובו בשמים ובארץ נאמר למעלה הללו את ה' מן השמים והצבור משיבין גם אנו יודעין ומסיימין את המזמור ואומר על שהרים קרן לעמו ישראל ומהללין אותו כל חסידיו ור' חזקיה מפרש שלפיכך אומר פסוק זה כשמחזירים ספר תורה למקומה לפי כשמשתחוים אומ' רוממו ה' אלקינו והשתחוו וגם בברכת התורה משתחוים לכבוד התורה כשמחזירי' אותה אומר יהללו להודיעך שלא בשביל אלהות שבתורה הוא משתחוה אלא להקב"ה הוא משתחוה ששכינתו שורה עליה ולא בשביל שגם הוא אלוה שהרי נשגב שמו לבדו. ועל שאמר יהללו ולא אמר המזמור של מעלה הללו את ה' מן השמים והללו את ה' מן הארץ משיבין הקהל אין אנו לבדנו מהללין אותו כי גם בשמים ובארץ מהללין אותו אותן דברים שמהללים האמורים במזמור ואומר כי נשגב שמו וגם משבחים אותו שהרים קרן ישראל במתן תורה שמאהבה אותם נתן להם חיי העולם שבה מרומם קרנם על כל העמים דכתיב כי היא חכמתכם ובינתכם על זאת מתפללין אותה כל חסידיו שאר בני ישראל עם קרובו.
שכ
סדר ברכות יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם יתברך שמו מפי קדושיו אשר חשק בבני ישראל ושאל ממנו לברכו בק' ברכות כל היום כדאמר ר' מאיר במנחות בפ' התכל' חייב אדם לברך ק' ברכות בכל יום. מה ה' אלהיך שואל מעמך א"ת מה אלא מאה להגן על צ"ח קללות הכתובים במשנה תורה וכשתדרוש גם כל חלי וכל מכה הרי ק' לכך נבנה בית המקדש גבוה ק' אמה כנגד מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה לכך רמז בשיר המעלות אשרי כל ירא ה'. כל אותיות א"ב במזמור לבד מן ק' וכתב הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' יברך כתיב כי כן בגימטריא ק' יברך על שם ק' ברכות יברך וכנגד כל ברכה י' זהובים שכר כדאמרינן בשחיטת חולין בפ' כיסוי הדם (דף פד) וסימניך כי סמך עשרה זהב משקלם אצל ברוך ה' אלהי אברהם הרי לק' ברכות אלף זהובים האלף לך שלמה. אלו הן ק' ברכות. על נטילת ידים א' אשר יצר ב'. המחזיר ג'. לשכוי בינה ד' גוי ה' עבד ו' אשה ז' מגביה ח' פוקח עורים ט' מלביש ' זוקף י"א מתיר י"ב רוקע י"ג מצעדי י"ד כל צרכי ט"ו אוזר ישראל בגבורה י"ו המעביר י"ז גומל י"ח מקדש שמך י"ט לעסוק בדברי כ' הערב נא כ"א אשר בחר כ"ב ברוך שאמר כ"ג ישתבח כ"ד יוצר המאורות כ"ה הבוחר בעמו ישראל כ"ו גאל ישראל כ"ז הרי כ"ז עד התפלה וג' תפלות כל אחד י"ט ברכות עם ולמלשינים ג' פעמים י"ט הרי נ"ז כ"ז ונ"ז הם פ"ד מעריב ערבים פ"ה אוהב עמו ישראל פ"ו גאל ישראל פ"ז שומר עמו ישראל פ"ח יראו עינינו פ"ט בלילה המפיל חבלי שינה צ' אוכל בערב מברך על נטילת ידים צ"א המוציא צ"ב הזן צ"ג ועל המזון צ"ד בונה ירושלם צ"ה הטוב צ"ו וכן בבקר נטילה. המוציא. הזן. המזון ירושלם הטוב. הרי יותר מק' לבד אם שותה מברך. לבד להתעטף בציצית. על של יד להניח תפילין ועל של ראש על מצות תפילין. שמונה פסוקים בפרשת תמיד. שמונה במשנה איזהו מקומן. היא סתמא לכפר. ח' חטאת בפרשת נפש כי תחטא ולכפר ח' טומאות בסוף פרשת ויקרא. ח' דברים בפסוק והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם. י"ג מדות מקל וחומר ומגזירה שוה ובנין אב. כלל ופרט. פרט וכלל. כלל ופרט וכלל. כלל שהוא צריך לפרט ופרט שהוא צריך לכלל. יצא מן הכלל ללמד. טען אחר שהוא כעניינו טען אחר שלא כעניינו. בדבר החדש למד מעניינו למד מסופו. שני כתובים. כנגד י"ג אש במתן תורה במשנה תורה י"ג דברים שהחכמה מאין תמצא. י"ג תורה במשלי. י"ג הון במשלי. י"ג גן בבראשית. י"ג ברוך בברוך שאמר פ"ז תיבות ראשו כתם פ"ז. ובו ל' רישין כמו ל' רישין בי' דברות ול' אלפין בתהלה לדוד ארוממך הרי מן נטילת ידים עד מלך מהולל בתשבחות כ"ג ברכות עד הזמירות הודו לה' קראו בשמו עד אל תריעו צ"ט תיבות כאותיות ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. שירו לה' כל הארץ עד והלל לה' ק"ל תיבות ומן רוממו עד כי גמל עלי קע"ח. מזמור לתודה עד אמונתו מ"ג תיבות. יהי כבוד עד לא יעזוב קי"ח תיבות והוא רחום עד קראנו. י"ט תיבות אשרי אשרי יושבי ותהלה לדוד. בפ"א דברכות א"ר אלעזר בר חנינא כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכ"י מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ואומר הללויה הללי נפשי. כי טוב. מן השמים. שיר חדש. הללו אל בקדשו. ואמרינן במס' שבת בפ' כל כתבי אמר ר' יוסי יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום ומסיק הם פסוקי דזמרה וקורא ברוך ה' לעולם. ופרשה דדברי הימים. לך ה' הגדולה עד לשם תפארתך ושם היו מניחין ומתפללין ישתבח. אך לאחר מיכן תיקנו לומר פרשה שבעזרא אתה הוא לבדך עד במים עזים. ויושע עד לעולם ועד. כי לה' המלוכה. ועלו מושיעים. והיה ה' למלך על כל הארץ. ועומד החזן ואומר ישתבח. וסיים בברוך עד אל חי העולמים. ואסור לדבר בין הזמירות לישתבח כי שם סיום הזמירות בברכת אל גדול בתשבחות. מי שאיחר מלבא לבית הכנסת ורוצה להתפלל עם הציבור שתהא תפלתו נשמעת קורא ברכות כולם ופרשת תמידים ואיזהו מקומן וברייתא ר' ישמעאל אומר בי"ג מדות וברוך שאמר וב' פסוקים ה' צבאות עמנו תהלה לדוד ופסוקי דזמרה יהא שמיה רבא יתגדל אומר אחר פסוקי דזמרה כשסיים ישתבח ואין מדברים בין זמירות לישתבח. ובין ישתבח ליתגדל. יהא שמיה רבא בפ' כל כתבי א"ר יהושע בן לוי כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוונתו קורעין לו גזר דינו שנ' בפרוע פרעות בישראל. ז' תיבות בפסוק וכן ז' תיבות יהא שמיה רבא. בפ' א' דברכות כשישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מברך הקב"ה מנענע את ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך. יש בני אדם כשלא היו בבית הכנסת כשאמרו יהא שמיה רבא. וקיימא לן כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מי' וקורין ברייתא בפ' א' דברכות א"ר ר' יוסי פעם אחת וכו'. יתברך וישתבח הרי קודם יהא שמיה רבא אמר יתגדל ויתקדש. שהם כנגד אנכי ולא יהיה לך. ואחר ח' תיבות של לשון הקודש יתברך עד ויתהלל כנגד ח' דברות שדבר משה. ומה שאומרים בתרגום לנחמתא לנחם הקב"ה שאמר אוי לאב שהגלה את בניו ואוי לבנים שגלו כדאי' בפ' א' דברכות ומלאכי השרת אין מכירין בלשון ארמי כדאי' בפ' א' דשבת (דף מג) ובסוטה שלא יתמהו מלאכי השרת ואומרים מה נחמה לכך אומר בתרגום ונחמתא ואמרו אמן. יש לענות הקהל אמן ירושלמי א"ר יהושע בן גדיא כל העונה אמן בעה"ז זוכה ועונה אמן לעה"ב שנ' אמן ואמן. אמן בעה"ז ואמן לעה"ב. ברכו בספרי כי שם ה' אקרא. ר' יוסי אומר מנין לעומדין בבית הכנסת ואומר ברכו את ה' המבורך שעונין אחריהן ברוך ה' המבורך לעולם ועד. שנ' כי אם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. ומניין שעונין אמן ומניין שעונין ברוך שם כבוד מלכותו ומניין שעונין יהא שמיה רבא ת"ל הבו גודל לאלהינו. במכילתא דר' חנינא בר אחי רבי יהושע אומר הבו גודל לאלהינו. אלו העונין ברוך ה' המבורך וכו'. במדרש מה רבו מעשיך חיה אחת עומדת באמצע הרקיע וישר' שמה בכל שחר אומרת ברכו את ה' המבורך. וכל גדודי מעלה עונין אחריה ברוך כבוד ה' ממקומו לכך נהגו ישראל לומר ברכו והקהל עונין ברוך ה' המבורך. יוצר בפ' א' דברכות (דף יא) בשחר מברך שתים לפנים ואחת לאחרים מאי מברך יוצר אור ובורא חושך ואידך מאי היא. אורי ר' אליעזר לר' פדת בריה. אהבה רבה. וכן הלכה למעשה א"ר יהודה השכים לשנות וכו' עד שכבר נפטר באהבה רבה. ותנן אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת ומסיק אהבה רבה הוו אמרי. קק"ק שליח ציבור אומר קק"ק עם הציבור. דתניא בתוספתא פ' א' דברכות ר' יהודה היה עונה עם המברך קק"ק. במסכת סופרי' בשלהי פ' נהורא גדול פורס על שמע לומר קדיש ביחיד לפי שהוא כסודר אבל קדוש בעמידה אין מן הדין לאומרו פחות מי' ואין קטן עולה למנין ברכו וקדיש עד שיהיה בן י"ג שנה. ועוד בפרק המתחיל משה הקניא אין אומר קדיש וברכו בפחות מי'. ובמקום שיש שם תשעה או עשרה ששמעו בין ברכו בין קדיש ולאחר תפלה עמד חד ואמר בפני אלו ואמר ברכו או קדיש וענו אלו אחריו יצא ידי חובתו ירושלמי דמגילה אין עוברין לפני התיבה פחות מעשרה התחילו בעשרה והלכו להם מקצתן גומר. בפ' אין עומדין ירושלמי בן פוטא אישתתק באופנים אתון שאלון לר' אבון אמר לון בשם ר' יהושע בן לוי זה שהוא עובר תחתיו יתחיל ממקום שהפסיק. אמרי ליה והא תנינא מתחיל בברכה שטעה זה אמר לון מכיון דעניתון קדושה כמי שהוא תחלת ברכה יוצר המאורות אין לומר קודם עמוד השחר. כדאמר בפ' א' דברכות אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת אהבה רבה. והא דלא אמרינן יוצר המאורות משום דלא מטא זימניה. וקיי"ל בפ' הקורא את המגילה (דף כד) סומא פורס על שמע ואומר יוצר המאורות דאית ליה הנאה כר' יוסי ומנהג כשמאחרין לבא לבית הכנסת ויש בחצר בית הכנסת עשרה פורסין על שמע ואומר ישתבח קדיש. וברכו. יוצר אור. עד יוצר המאורות. אהבה רבה. כן אורי ליה ר' אליעזר לר' פדת בריה אהבה רבה. ואסור לדבר באמצע ברכת יוצר. כי אם בין יוצר המאורות' לאהבה רבה. כדאמר בפ' ב' דברכות ר' אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם. אלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשנייה ובין שנייה לשמע ובין שמע לוהיה אם שמוע ובין והיה לויאמר וכל שכן מי שקורא קרית שמע ואומר הציבור ברכו או שמיה רבא. או קק"ק פוסק ועונה עמהם אפילו באמצע דלא גרע מיראה וחוזר למקום שפסק. מה שאין כן בתפלה. כדאמרינן בפ' א' דיומא ודברת בם ולא בתפלה. אמן אל מלך נאמן מה שאפילו יחיד אומר אמן אל מלך נאמן וקיימא לן בברכות בפ' שלשה שאכלו תניא העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה מגונה. בכל הברכות. והא דתניא הרי זה משובח. בברכת המזון בונה ירושלם אמן ובתוספת' בפ' אחד הפורס על שמע והמברך על הפירות ועל המנות לא יענה אמן אחר עצמו. ואם ענה הרי זה בור. ירושלמי תני הפורס על שמע והעובר לפני התיבה והקורא בתורה והנושא את כפיו והמפטיר בנביאים והמברך על אחת מכל מצות האמורות בתורה לא יענה אמן אחר ברכותיו ואם ענה הרי זה בור אית תנאי דתני הרי זה חכם. אמר רב חסדא מאן דאמר הרי זה בור בעונה על כל ברכה וברכה ומאן דאמר חכם בעונה בסוף. ונראה הא דאמר בבונה ירושלם לפי שהוא סוף ברכת המזון הוא הדין סוף הכל כמו קודם קרית שמע שהוא סיום. ואע"ג דהוי אמת ויציב כעין ברכה הסמוכה לחברתה דלא מתחיל בה בברוך מכל מקום הוי בענין סוף. מדאמר בפ' ע"פ (דף קד) ברכה הסמוכה לחברתה וברכה אחרונה של קרית שמע שהוצרך להזכירה שגומר בברוך ולא מתחיל הלכך אף יחיד קודם קרית שמע אומר אמן. במס' שבת בפ' כל כתבי כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי גן עדן מאי אמן אל מלך נאמן. אל קודם העולם מלך העולם נאמן בתחיית המתים האל הנאמן שומר הברית והחסד. מן אל מלך נאמן עד אני ה' אלהיכם רמ"ח תיבות כנגד רח"ם אברים כדאי' בתנחומא א"ר מני אל תהי קרית שמע קלה בעיניך מפני שיש בה רמ"ח תיבות כנגד אברים שבאדם ומהם ברוך שם כבוד מלכותו וכו' אמר הקב"ה אם שלי כתיקנה אני אשמור את שלכם. לכך רמ"ח תיבות שמרני כאישון בת עין. אמר לו הקב"ה שמור מצותי וחיה. על כן מצרפין אל מלך נאמן וברוך שם כבוד מלכותו. להשלים רמ"ח כי בתורה מן שמע עד ובשעריך מ"ח תיבות והיה אם שמע קכ"ב. ציצית ס"ט הרי רל"ט כנגד אבריו ובראש ט' אברים לכן מוסיפין ט' תיבות. אל מלך נאמן ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת שבציצית ללבן שבו. או משיכיר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד. ואין לקרוא יותר מדאי בהשכמה כדמייתי ביומא בשילהי אמר להם הממונה הקורא קרי' שמע עם אנשי משמר לא יצא מפני שמשכימים. משום הכי הילני עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל כשחמה זורחת ניצוצות יורדות ממנה ויודעין העם שבירושלם שהגיע זמן קרית שמע דקיימא לן בפ' א' דברכות (דף ט) כוותיקים שהיו גומרין אותה עם הנץ החמה כדפסק אביי. ואם קרא קודם הנץ החמה יצא. כדפסיק ריב"ל. בפ' א' דברכות לאחר שיעלה עמוד השחר יצא דומיא דמגילה ומילה. דמצותן עם הנץ החמה וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר. בפרק הקורא את המגילה (דף כ) ולמצוה זמנה עד תחלת ג' שעות כדמשמע בפרק א' דברכות גבי משמורות ופסיק רב יהודה משמיה דשמואל כר' יהושע דאמר עד ג' שעות א"ר מני גדול הקורא קרית שמע בעונתה מהקורא בתורה מדקתני הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה. אם קרא שמע והתפלל בביתו או בבית האבל ובא בבית הכנסת יקרא כל קרית שמע עם הציבור ויקבל שכר כקורא בתורה. קרית שמע בכל לשון כחכמים בפ' ב' דברכות (דף יו) וכן סתמא דמתני' דסוטה בפ' ואלו נאמרין וקיימא לן הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו ואם קרא ולא השמיע לאזנו יצא וצריך לדקדק באותיותיו. קרא ולא דקדק יצא. וצריך ליתן ריוח בין הדבקים. על לבבך בכל לבבכם. עשב. בשדך. ואבדתם. מהרה. על. לבבכם. הכנף. פתיל. אתכם. מארץ. ירוש' אשר נשבע ה'. וצריך להאריך באחד ובד'. ובלבד שלא יחטוף בח'. וצריך להאריך שיחשב מלכות שמים למעלה ולמטה ובד' רוחות העולם. שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. עד כאן כוונת הלב דברי ר' מאיר. וכן פסק רבא הלכה. וכוותיה עבדינן דהוא בתרא. וכן רב נחמן ורב יוסף לא מצרכי אלא פסוק ראשון זהו קרית שמע של רבי בפסיק' בפרק מקום שנהגו משמע שצריך להפסיק בין ה' אחד לברוך שם כבוד. ברוך שם כבוד אומר בלחישה. במדרש אספה לי כשעלה משה למרום וסיימו קרית שמע התחילו המלאכים ואמרו ברוך שם כבוד מלכותו הלך משה והתקין שיהו אומר אותו בחשאי. במדר' רבנן אמרין כשעלה משה למרום שמע מלאכי השרת מקלסין ברוך שם. והורה לישראל ולמה אין אומרים אותו בפרהסיא. א"ר יוסי למה הדבר דומה לאחד שגנב קרומין מתוך פלטין של מלך נתנה לאשתו אמר לה אל תתקשטי בפרהסיא אלא בתוך ביתך אבל ביום הכפורים שהם נקיים כמלאכים הם אומרים בפרהסיא ברוך שם כבוד מלכותו. בכל לבבך צריך ליתן ריוח בין הדבקים היום צריך להפסיק ואחר יאמר על לבבך כדפסי' רבא כוותיה אשר אנכי מצוך היום והדר ליקרי לאהבה. קיימא לן כבית הלל דאמרי כל אדם קורא כדרכו שנאמר ובלכתך בדרך עומדים וקורין ומטים וקורין. והא דאמר בפ' ב' דברכות האומנין בטלין ממלאכתן וקורין פרשה ראשונה. כי היכי דלא לשוויה עראי ולא משום כוונה. בתנחומא בפרש' לך לך אסור לו לאדם לקבל מלכות שמים מהלך אלא יעמוד על רגליו ויקרא קרית שמע וכשיגיע לברוך שם ואהבת ילך מיד וקורא מהלך ואינו חושש. מורי רא"ם פסק כר' יהושע בפ' היה קורא כל הפרשה ראשונה בעמידה. ירושלמי אם מהלך עומד בקבלת עול שמים. פר"ח היה קורא עד לבבך בעמידה אם היה מהלך. טעה. קרא וטעה יחזור למקום שטעה. ואם אינו יודע היכן טעה חוזר לראש. טעה באמצע הפרק יחזור לראש הפ' בין כתיבה לכתיבה. יחזור לוכתבתם קמא. אבל אם התחיל למען ירבו ימיכם ברור וכתבתם אחרון תופס. בתוספתא השמיט פסוק אחד לא יחזור ויקרא אותו פסוק בפני עצמו אלא מתחיל מאותו פסוק וגומר עד סוף. וכן בהלל ובתפלה ובמגילה הקורע למפרע לא יצא ספק קרא קרית שמע ספק לא קרא קי"ל כר' אלעזר דאמר בפ' ג' דברכות חוזר וקורא דקרי' שמע דאורייתא דבין בית שמאי ובין בית הלל סברי דהוי מדאורייתא. ובקומך בפ' אין עומדין האומר שמע שמע משתקין אותו. אם אמר כל הפסוק ושנה בו הוי מגונה וצריך לכוין דעתו. בדברים רבה קרית שמע כל זימנא דקרי ביה ליהוי ככרונטוגמא חדתא. פי' אגרת חדשה דקודשא בריך הוא לא מטרח עלן דכתיב מה עשיתי לך ומה הלאיתיך במנחות בפ' שתי הלחם (דף צא) קרא קרית שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. ירושלמי מפני מה קורין קרית שמע בכל יום מפני שי' דברות כלולות בהן. בתנא דבי אליהו רבתי בפ' כריתות אפי' אין בידו לא מקרא ולא משנה אלא משכים ומעריב לבית הכנס' וקורא קרי' שמע בעבור שמו הגדול יש שכרו מונח לפניו ובלבד שיהיה שמור מן העבירה. בפ' ב' דברכות דין הוא שתקדים שמע שיש בו מלכות שמים ללמוד וללמד ולעשות. והיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה ויש בו ללמוד ולעשות. ויאמר אינו נוהג אלא ביום ואין בו אלא לעשות. בפ' ב' דברכות ר' יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק וכן הלכה. אין לומר אמת תרי זימני אני ה' אלהיכם אמת ויציב. דכתיב וה' אלהים אמת, ירושלמי צריך להתיז ז' של למען תזכרו. במדרש ויכולו אם בחוקותי וזכרתם את כל מצות ה' צריך לדקדק פן יקרא ושכרתם. הקורא קרית שמע באותיותיה מצננין לו גיהנם שנאמר תשלג בצלמון. בפ"א דיומא הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו ולא יראה באצבעותיו בפ' ב' דברכות האומנין קורין בראש האילן או בראש הנדבך ולא בתפלה. ומסקינן עד ובשעריך קמא בטילין ממלאכתן. אבל מוהיה אם שמוע עושין במלאכתן וקורין. פועלין העושין מלאכה אצל בעל הבית בשכר מבטלין לפרק ראשון מיכן ואילך קורין ועושין מלאכה ומברכין לפניה ולאחריה. ומתפללין ג' ברכות ראשונות הביננו וג' ברכות אחרונות. ומברכין לאחר סעודה הזן. ובשנייה פותח בברכת הארץ וכולל בהם בונה ירושלים וחותם בברכת הארץ. ואם בלא שכירות כי אם בסעודתו קורין ומתפללין י"ח ברכות ואין עוברין לפנ' התיבה ואין נושאין כפיהם ומברכין ד' ברכות בסעודה ואם בעל הבית מיסב עמהם אפי' עושין בשכירות מברכין כתיקנן ד' ברכות.
שכא
בעל קרי בפ' ג' דברכות בעל קרי מהרהר בלבו ירוש' מהרהר בברכות אבל ק"ש וברכת המזון יוציא בשפתיו וקיימא לן בפ' ב' דקדושין דברי תורה אין מקבלין טומאה כר"י בן בתירה אבל לתפלה צריך טבילה. דתנן היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי יקצר. הא לא התחיל לא יתחיל. בעל קרי המרגיל צריך מ' סאה בריא לאונסו ט' קבים חולה לאונסו פטור מכלום. טוב לאדם שאינו יכול לטבול שישפשף במים ירכיו וערותו לטהר מן הקרי הדבק. הכון לקראת אלהיך ישראל. בפ' א' דברכות קיימא לן כל שלא אמר אמת ויציב בשחרית לא יצא ידי חובתו. לסמוך גאולה לתפלה וצריך לסמוך גאולה דכתיב יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי, וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה. אע"ג דא"ר יוחנן בתחלה או' ה' שפתי תפתח דהוי כגאולה אריכתא ואין לומר שומע תפלה עדיך כל בשר יבאו ולא כי שם ה' אקרא דלא קא שרי ר' יוחנן כי אם ה' שפתי ואם אומר קדיש או ברכו או קדושה יכול לאומרו בין גאל ישראל לתפלה או ברכת ציצית. בפ' א' דברכות מצינו מכל זכיות של חזקיהו מלך יהודה לא הזכיר אלא שסמך גאולה לתפלה. בפ' א' דברכות כל הסומך גאולה לתפלה אינו ניזוק כל אותו היום כולו. בירושלמי אין השטן מקטרג כל אותו היום כולו. בפ' כיצד מברכין תכף לגאולה תפלה. וקבלתי מן ריב"ק שפירא אם אין פנאי לאדם להתפלל יקרא ק"ש בעונתה עד אני ה' אלהיכם אמת ולא יאמר אמת ויציב אחר שאמר אני ה' אלהיכם אמת. מפני שעת הדחק מוטב להרחיק כדי לסמוך גאולה לתפלה דאמר בירושלמי של תפלת השחר ר' יוסי מצלי בתלת שעין ביממא וכן ר' חייא ב"ר אבא וכן ר' ברכיה. ומקשי ואמר כבר קיבל עליו עול שמים בעונתה ומשמע ברכה אחרונה לא בירך. ובפ' תפלת השחר מר סבר מסמיך גאולה לתפלה עדיף מעומד בתוספ' דברכות אין אומר דברים אחר אמת ויציב אבל אומר אחר תפלה כסדר יום הכפורים: