הרוקח· רבנו אלעזר מגרמייזא
הלכות שבת · צה
הוצאות אלו שחייב אדם עליהם בכל שהוא. אמר ר"ע (ד"צ) פילפל כל שהוא מיני בשמים בכל שהוא עיטרן בכל שהוא ריח רע בכל שהוא ארגמן שמן טוב בתולת הוורד מיני מתכות אבני המזבח מקק סופרים מקק מטפחותיהן חגב חי טהור צפור' כרמים בין חיה ב"מ כל שהוא. בפרק המצניע לזרע ולדוגמא ולרפואה בכל שהוא זפת וגפרית ליתן ע"פ נקב של יין כחול כדי לכחול עין אחת וכן דם מים לשוף בו קילור דבק כדי ליתן בראש השפשף קנה של ציידין זבל וחול הדק לזבל כרישא חול הגס ליתן על פי כף סיד אדמה כחות' האיגרת חרסית לעשות פי כור צורפי זהב. אלו כגרוגרות בפ' כלל גדל (דף עו) המוציא אוכלין כגרוגרות עמיר כמלא פי טלה היא גרוגרת. בפ' דר' עקיבא (שם) חגב מת כגרוגרת. בפ' המצניע כל אדם שאינו מוציא לזרע כגרוגרת. בפ' המוציא יין (דף פו) כדי מזיגת הכוס רובע רביעית של לוג חלב של בהמה כדי גמיע חלב האשה או לובן ביצה כדי ליתן על פי כתית. שמן לסוך אבר קטן של קטן בן יומו. מים לשוף בהן את הקילור קילור לשוף בו את המום כל המשקין ברביעית כל השופכין ברביעית רבב הוא שומן או חלב למשוח איספוגית קטנה כסלע היא כגרוגרת חבל לעשות אוזן לקופה גמי לעשות תלאי לנפה וכברה הוצין לעשות אוזן לכפיפה מצרית סיב ליתן על פי משפך קטן של יין מוכין לעשות כדור כאגוז נייר לכתוב קשר מוכסין נייר מחוק לכרוך על פי צלוחית קטנה של פלייטון עור לעשות קמיע קטנה וכן המוציא לעבדו קלף לכתוב שמע ישראל עד ובשעריך. דיו לכתוב שתי אותיות קנה כקולמוס המגיע לקשרי אצבעותיו קנה עבה או מרוסס לבשל כגרוגרת מביצת תרנגולת טרופה ונתונה באילפס עצם לעשות תרווד זכוכית לגרר ראש הכרכר צרור או אבן לזרוק בבהמה ומרגשת חרס לקבל בו רביעית. בפ' ר' עקיבא (דף פט) עצה לבשל ביצת. תרנגולת תבלין לתבל ביצה. קליפת אגוזים ורמונים סטים ופואה לצבוע בגד קטן פי שבכה. סמנים שרויים לצבוע דוגמא לאירא. מי רגלים בן מ' יום ונתר אלכסנדרית ובורית וקמוליא ואשלג לכבס בגד קטן פי שבכה. זרעוני גינה חמשה. זרע קישואין שנים זרע דלועין ב' ופול המצרי ב' בפ' כלל גדול (דף עו) תבן כמלוא פי פרה עצה הוא תבן של מיני קטנית כמלא פי גמל עמיר כמלא פי טלה הוא כגרוגרת עשבים כמלא פי הגדי עלי שום ועלי בצלים כגרוגרת יבישים כמלא פי הגדי. בפ' המוציא יין (דף עח) סובין ליתן על פי כור צורפי זהב שער לגבל טיט לפי כור צורפי זהב סיד לסוד אצב' קטנה שבבנות. בפ' המצניע (דף צב) הוציא ככר חייב הוציאוהו שנים פטורין הוציא בין בימינו בין בשמאלו בתוך חיקו על כתיפו חייב או הוציא מי' טפחים חייב. הוציא על ראשו כלאחר ידו ברגלו בפיו במרפיקו באזנו בשערו בפונדתו ופיה למטה בין פונדתו לחלקו בשפת חלוקו במנעלו בסנדלו פטור לפניו ובא לאחריו פטור לאחריו ובא לפניו חייב. הוציא אוכלין בפיו או משקין חייב כדמשמע במכות בפ' ואלו הן הלוקין. בעירובין בפרק המוצא תפילין (דף צח) לא יעמוד אדם ברה"ר וישתין מים ברה"י ברה"י וישתין לרה"ר וכן לא ירוק. רבי יהודה אומר נתלש רוקו בפיו לא יהלך ארבע אמות אמר רב יוסף השתין ורק חייב לא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר או ברה"ר וישתה ברה"י אלא א"כ הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה אבל לעניין כרמלית אין צריך רובא. קולט אדם מן המזחילה למטה מי' טפחים מן הצנור מכל מקום שותה. בור ברשות הרבים לא ימלא ממנו מים. בפרק כיצד משתתפין (דף פו) בור שבין שתי חצירות מותר לשאוב מפני שכותל ביניהם ומחיצה תלויה מותרת אמת המים העוברת בחצר אין ממלאין הימנה אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה י' טפחים בכניסה וביציאה חצר שפחותה מד' אמות אין שופכין לתוכה מים. ר"א בן יעקב אומר ביב קמור ד' אמות ברה"ר שופכין לתוכו מים בשבת אמר רב נחמן עוקה מחזיק סאתים נותן לתוכה סאתים בימות הגשמים מחזיק סאה נותן בתוכה סאה אבל בימות החמה סאתים נותן בתוכה סאתים מחזיק סאה אין נותן כל עיקר אבל צינורות העומדים בעובי החומה אסור לשפוך בהן מים כי המים יצא חוצה.