הרוקח· רבנו אלעזר מגרמייזא
הלכות שבת · נח
החורש החורש בפ' הבונה (ד' קג) החורש כל שהוא חייב שראוי לזרע דלועין בשלש החופר החורץ כולן מלאכה אחת הן בכלל גדול (ד' ע"ג) אמר רב ששת היתה לו גבשושית ונטלה בשדה חייב משו' חורש אמר ר' אבא החופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה פטור אבל אסור. בפרק א' דמשקין (ד' ב) המנכש והמשקה לזרעי' חייב משום חורש. ירושלמי כל דבר להניית קרקע חייב משום חורש החופר החורץ הנוצע המדייר והמעדר המזבל המכבר המרבץ המפעפע גושים להניית קרקע חייב משום חורש. המרבץ בחורשין המצית את האו' בחישת הקנים ובאגם המסקל הבונה מדרגות הממלא את הנקעים תחת הזתים העושה עוגיות לגפנים חייב משום חורש כמה חורש כדי ליתן זכרותה של חיטה קיימא לן כר"ש גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ בין גדולים בין קטנים בפ' במה מדליקין (ד' לז) אבל גדולות מאד אסור דהוי פסיק רישיה ואסרינן אפי' בעיליתא דשישא בשלהי פ' המוציא יין (ד' פא) אסר רב הונא לפנות בשדה ניר בשבת שמא יקנת ברגב אדמה וישליך בגומא וישוה השדה והוי כחורש ואע"ג דשרינן בשלהי פ' המצניע (ד צה) לרבץ הבית לכתחלה מיהו לכבד הבית אסור כדמשמע בפ' ר"א דתולין (ד' קמ) דאסור לגרוף דברי הכל אבוס של קרקע ועוד חכמים אוסרין אפי' אבוס של בניין אטו אבוס של קרקע ועוד המכבדת מוקצה ליגע בשבת כדמשמע בפ' כל הכלים (ד' קכד) דמכבדת של תמרה אסור כי המכבד את הבית משוה גומות ומודה ר"ש בפסיק רישיה. ובמס' ביצה (ד' ךב) אוסרין רבנן לכבד בין המטות. בשלהי פרק יום טוב כל הכלים נגררין. בשלהי כירה (ד' מו) היכא דליכא פסיק רישיה שרי ר"ש.