הרוקח· רבנו אלעזר מגרמייזא
הלכות שבת · לט
חייט לא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה. ולא הלבלר בקולמוסו. תנא דבי שמואל יוצא אדם בתפילין ע"ש עם חשיכה. בשלהי פ' א' די"ט (דף טו) היה בא ותפלין בראשו וקדש עליו היום מניח ידו עליהם עד שיגי' לביתו. תנא תנניא אומר חייב אדם למשמש בבגדו ע"ש עם חשיכה אמר רב יוסף הלכתא רבתא לשבתא. הילכך אדם צריך למשמש בכיסו או בחגורו פן יהיה תלוי כיס או סכין או בחגור שבמכנסים והאשה. בכיסה או בבתי זרועותיה בכפה שבראשה. בפ' בתרא דשבת (דף קנג) א' רב אדא בר אהבה היתה חבילתו על כתיפו רץ תחתיה עד שמגי' לביתו וזורק לה כלאחר יד בבית ודוקא רץ. מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי אין עמו נכרי מניחו על החמור הגיע לביתו נוטל כלים הנטלים מתיר החבלים והשקים נופלים ודוקא כיסו אבל מציאה לא. אבל מציאה שבאה לידו כבר הוי ככיסו. חמור חרש שוטה וקטן אחמור מנח ליה חרש ושוטה לשוטה יהיב חרש וקטן למאן דבעי יהיב אם אין שם נכרי ולא חמור ולא שוטה ולא קטן אינו יכול לטלטלן אפי' פחות מד' אמות (נ"ל כוונתו על מ"ש חז"ל ולא רצו לגלותה ע"ש דאל"כ הוא נגד הפוסקי') בערובין פרק מי שהוציאוהו מי שבא בדרך וירא שמא תחשך והיה מכיר אילן או גדר ואו' שביתתי תחתיו לא אמר כלום שביתתי בעיקרו מהלך ממקום רגליו עד עיקרו אלפים אמה ואם אינו מכירו ואמר שביתתי במקומי זכה לו מקומו. בפ"א דשבת (דף יט) לא ישכיר אדם כליו בע"ש לא"י ברביעי ובחמישי מותר.