הרוקח· רבנו אלעזר מגרמייזא
הלכות שבועות
רצה
הלכות עצרת ערב שבועות אין מקיזין דאמרי' במס' שבת בפרק מפנין (דף קכט) אמר ר' שמואל מעלי יומא טבא חולשא. מעלי יומא דעצרתא סכנתא וגזרו בהו רבנן בכולהו מעלי יומא טבא משום מעלי יומא דעצרתא דנפח בי זיקא דשמיה טבוח דאי לא קבילו ישראל אורייתא הוה טבח להו לבשרייהו ולדמייהו וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה למה נאמר לפי שהוא אומר עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום והקרבתם יכול מנה נ' והקריב מנחה בנ"א. ת"ל וביום הבכורים מנחה חדשה שתהא חדשה בכל המנחות שלא תקדמנה מנחה אחרת. מיכן אמרו אין מביאין מנחת בכורים קודם לעומר ואם הביא פסול. ולחם לא יביא ואם הביא כשר. ומה הפרש בין עומר לשתי הלחם. הקודם לעומר אסור לגבוה ואסור להדיוט לפיכך אם קרבן לא יעלו. הקודם לשתי הלחם אסור לגבוה ומותר להדיוט לפיכך אם קרבן יעלו כך הוא בספרי וקצת במנחות בפ' ר' ישמעאל ולמה שתי הלחם מתיר חדש במקדש לפי שנתחדש אז העולם כדאמר בפ' א' דע"ז (דף ה) דאמר ר' שמעון בן לקיש מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי ה' יתירה מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלין את התורה אתם קיימין. ואם לאו הריני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו זהו ארץ יראה ואחר כך שקטה זהו אנכי בשכר אנכי. תכנתי עמודיה סלה. ולכך מקריבין שתי הלחם על שם ב' לוחות תורה שבכתב ותורה שבעל פה. וכתיב לכו לחמו בלחמי. ב' כבשי עצרת לשלמים כנגד ב' תורות לימודי ה' ורב שלום בניך. לא מצינו שלמי ציבור כי אם בעצרת על כן אסור להתענות ביום עצרת אפילו אם היה מתענה בכל יום כדאמר בפסחים בפ' אלו דברים (דף סח) מר בריה דרבינא יתיב כולי שתא בתעניתא לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכיפורי. עצרת יום שניתנה בו תורה וכו'. על כן צריכין ישראל לשמוח שמוחל הקב"ה עונותיהם דאמרי' בירושלמי דראש השנה בסופו ר' משרשיא בשם ר' אחא בכל הקרבנות כתיב חטאת ובעצרת לא כתיב חטאת. אמר להם הקב"ה לישראל מכיון שקבלתם עול התורה עליכם מעלה אני עליכם כאלו לא חטאתם מימיכם. ולכך ריח ניחוח העלים מכל המועדים באמור אל הכהנים כי אם בעומר ובשבועות לומר עומר שהוא שעורים הייתי אומר אינו מקבל לריח ניחוח לכך הוצרך בו ריח ניחח. עצרת האוכל לחם צר ומים לחץ ללמוד תורה ולקיים המצות ריח ניחוח ממור ולבונה כר' אליעזר בן הורקנוס בריש פרקי דר' אליעזר. בליל עצרת מקדש פרי הגפן בחר בנו שהחיינו בג' רגלים מן התורה וראש השנה אומר זמן מדרבנן דפסקינן בשילהי בכל מערבין (דף מ) הילכך אומר זמן בראש השנה ויום הכיפורים ובירושלמי ע"פ תני אין אומר זמן אלא בג' רגלים תני כל שכתו' בו מקרא קודש צריך להזכיר בו זמן כתיב וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש לא היה צריך יהיה לכם או וקראתם אלא לומר לך בחג השבועות תהיה קריאה אחרת שאין כתובה בחג השבועות שהרי בקידוש אומרין בפסח זמן חירותנו שכתוב בו ביציאת מצרים ויפדך מבית עבדים. בסוכות זמן שמחתנו שכ' בו ושמחת אך שמח אבל בחג השבועות זמן מתן תורתנו לכך נאמר וקראתם מקרא קודש יהיה לכם הוסיף קריאה. או יהיה לכם יתר לומר שיזכיר זמן מתן תורתנו שכתוב בואתחנן קודם הדברות ויקרא ואח"כ י' הדברות וכתיב בדברות ראשונות ויקרא לזקני העם וישם לפניהם לכך קורין הדברות וקראתם מקרא ויקרא אליו ה' מן ההר. ויקרא ה' למשה ולכך מתחילין בו תינוקות ללמוד אב"גד וגם ויקרא אל משה בויקרא רבה בפ' צו את אהרן אמר רבי ייס' למה מתחילין לתינוקות בתו"כ ואין מתחילין בבראשית אלא שהתינוקות טהורים וקרבנות טהורים יבאו טהורים ויתעסקו בטהורים. ואיתא נמי במדרש שיר השירים ד"א מה קרבנות מתכפרים אף הם מתכפרים ואיתא נמי בפסיקתא רבתי שבע שבתות תמימות תהיינה בפסיקתא רבתי אימתי הם תמימות בזמן שאין ישוע ושכניה ביניהם פירוש כשבא ראש חדש ניסן בשבת יבא פסח בשבת ויתחילו לספור ממוצאי שבת ואז הן השבתות תמימות כמששת ימי בראשית ולסימן נקט ישוע ושכניה כ"ד משמרות היו מתחדשות בכל שבת וישוע תשיעי ושכניה עשירי. בשבת ראש חדש ניסן יהויריב ראש משמרות שבת שני ידעיה שבת של פסח כל המשמרות שוות ו' שבתות עד שבת שלפני עצרת ובהן נכנסין ששה משמרות חרים שעורים מלכיה מימין הקוץ אביה. שבת למחרתו עצרת ישוע ולא יעבוד עד לאחר עצרת הרי אין ישוע ושכניה בין פסח לעצרת. ולא יהו תמימות השבתות כמו ימי בראשית כי אם למנות מג' עד ג' או מה' עד ה'. יכנסו ישוע ושכניה לפני עצרת שהרי שבת שלפני ניסן יהי יהויריב ויהיו ב' שבתות לפני הפסח ויהיו ידעיה וחרים ובשבת שבתוך הפסח שעורים ויעכב אחר הפסח עד השבת לאחר הפסח ויהיו ז' שבועות עד עצרת ויכנס שכניה קודם עצרת אפילו אם ניסן ופסח בא' בשבת יהיה עצרת בב' בשבת ויכנסו ויעברו ישוע ושכניה קודם עצרת כי באחד בשבת שלפני עצרת יעבוד שכניה.
רצו
מנהג אבותינו שמושיבין, התינוקות ללמוד בשבועות לפי שניתנה בו תורה רמז שמכסין הנער שלא יראה כלב ביום שמחנכין אותו לאותיות הקדש גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא. כעלות השחר יום עצרת מביאין הנערים על שם בהיות הבקר ויהי קולות וברקים. ומכסים אותו תחת המקטורין מביתם עד בית הכנסת או עד בית הרב על שם ויתיצבו בתחתית ההר. ונותנין אותו בחיקו של הרב המושיבם ללמוד על שם כאשר ישא האומן את היונק ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו ומביאים הלוח שכתוב עליו אב"גד תשר"ק תורה צוה לנו תורה תהא אומנותי ויקרא אל משה וקורא הרב כל אות ואות מן א"ב והתינוק אחריו וכל תיבה של תש"רק והתינוק אחריו וכן תורה צוה וכן תורה תהא וכן ויקרא ונותן על הלוח מעט דבש ולוחך הנער הדבש שעל האותיות בלשונו ואחר כך מביאין העוגה שנילושה בדבש וכתוב עליה ה' אלהים נתן לי לשון לימודים לדעת לעות את יעף דבר יעיר בבקר בבקר יעיר לי אזן לשמע כלימודים ה' אלהים פתח לי אזן ואנכי לא מריתי ואחור לא נסוגותי וקורא הרב כל תיבה של אלו פסוקים והנער אחריו ואחר כך מביאין ביצה מבושלת וקלופה הקליפה ממנה וכתוב עליה ויאמר אלי בן אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגילה הזאת אשר אני נותן אליך ואוכלה ותהי בפי כדבש למתוק. וקורא הרב כל תיבה והנער אחריו ומאכילין לנער העוגה והביצה כי טוב הוא לפתיחת הלב. ואל ישנה אדם מן המנהג כדאמרינן בפסחים בפ' מקום שנהגו (דף נ) ובבראשית רבה בפרשת וירא אליו עלית לקרתא הלך בנימוסה ובפ' א' דתענית ירושלמי ובירושלמי בפ' מקום שנהגו ובאגדת שיר השירים דמנהגא מילתא. במס' מגילה בשילהי פ' בני העיר בעצרת ביום ראשון קורין בוישמע יתרו מן בחדש השלישי עד סוף פיסקא ומפטיר קורא וביום הביכורים ומפטיר בריש יחזקאל עד ואשמע קול מדבר. יום שני קורא כל הבכור עד סוף פיסקא ומפטיר בחבקוק עד למנצח בנגינותי במדרש בחדש השלישי אמר הקב"ה לישראל בני הוו קורין את הפרשה הזאת בכל שנה ושנה ואני מעלה עליכם כאלו אתם לומדים לפני הר סיני ומקבלים את התורה אימתי בחדש השלישי. מנהג לקרות מגילת רות בעצרת קודם קריאת התורה לפי שכתיב בפרשת אמור אל הכהנים בענין המועדים בפרשת שבועות כתיב ובקצרכם את קציר ארצכם לעני ולגר תעזוב אותם. וכ' ותורת חסד על לשונה ובועז עשה כן בקצירותו לרות. לכך קורין בעצרת מגילת רות ובו מצינו בוע"ז פסוקי'. ובכל המועדים פוסקין צדקה כשקורין כל הבכור לפי שכ' איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך. ולאחר קריאת התורה לפי שכתוב גבי תורה מימינו אש דת למו והצדקה מימין צדק מלאה ימינך התורה והצדקה בימין במקום אחד. במסכת שבת בפ' ר"ע דכולי עלמא בשבת ניתנה התורה לפי שהשבת שקולה ככל התורה והשומר שבת יזכה לנוח ביום שכולו שבת ובתחילת התורה רמז שבת ירא ברא"שית אותיות שב"ת יר"א. על שם את שבתותי תיראו. בפרקים דר' אליעזר בששי ניתנה תורה בששי תרי"ב כתאומים בכוכב נוג"ה כמו תרי"ג לנוגה ברק חניתך וכמזל נוגה המשמש ביום ששי לחות אב"ן כמו תאומי"ם זה גדול כזה חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה שתי לחות כזכר ונקבה כמו תאומים לכך לא ניתנה תורה לא במזל טלה ולא במזל שור לפי שכתיב לקחת מתנות באדם כי אם במזל תאומים. מש"ה וסינ"י וסיו"ן כמו תרי"ג וכן משה רבינו כי הוא תיק התורה. ק"כ ימים היה בהר ק"כ שנים חי. י' אמות היה גובהו לכך קיבל י' דברות. משה במילוי מם שין ה"י בגימטריא הלוחות על כן היה ראוי לקבל הלוחות והתורה נדרשת כמו ודגלו מ"ט פנים טהור ובמ"ט מונים תחפשנה ודג"לו על"י אהב"ה תיבות בי' דברות קע"ב. למשה ניתנה במזל נוגה וכתיב כי נר מצוה ותורה אור. התורה היתה מאירה לפני הקב"ה קודם שנברא העולם כאורים ותומים המאירים לכך ה' אור בבראשית עד יום אחד כנגד ה' חומשים. זהו כי טל אורות טליך אורו"ת תרי"ג שהיא מאירה עינים לכך ניתנה תורה בנוגה התורה נקראת תמימה תורת ה' תמימה תיו מם יוד מם הי כמו תרי"ג. ב' לוחות כנגד ב' עולמים בראשית ברא בגימ' בתורה צור ב' עולמים. כיוצא בו תומיך ואוריך לאיש חסידך. אורים כמו אהרן אהרן במלוי אלף הי ריש נון ע"ה התיבה כמו אורים תמים ואם אלף הה ריש ויו נון כמו אורים ותומים. אברה"ם ישח"ק ישרא"ל לו"י קה"ת עמר"ם משה בגימטריא אלפים ותמ"ח לכך ניתנה התורה באלפים ותמ"ח כדאיתא בע"ז (דף ט) ואם תאמר אברהם שמוסיף ה' שנתן לבניו ה' חומשים ה' דברות על לוח זה וה' על לוח זה. ולפי שהתורה אלפים וארבע מאות בעולם מאריכה באז ראיתה והתורה ניקנית במ"ח דברים הרי אלפים ותמ"ח. עולה דעצרת בחומש הפיקודים מלא ו' בו' בסיון ניתנה התורה בפסיקת' רבתי י' דברות כנגד י' מאמרות י' דברות כנגד י' הויאות י' פעמים ברוך אלהי ישראל בקריה כנגדם אמר דוד י' הללות הללו אל בקדשו עד כ"הש"ת"י: