הרוקח· רבנו אלעזר מגרמייזא
הלכות פסח
רמד
וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל בגי' דורשין בענין פסח ועצרת והחג היינו דתניא בשילהי מס' מגילה וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל משה תיקן להם לישראל שיהו שואלים ודורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח והל' עצרת בעצרת והל' החג בחג מעדי חסר ו' כנגד ו' מועדים דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש וגומר אלה הם מועדי אלה מועדי במועדם אלה מועדי וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל אע"פ שדורשין הלכות החג בחג יש לדרוש ל' יום לפני הרגל כדכתיב החדש הזה לכם דברו אל כל עדת בני ישראל חדש אחד דברו והם הרגל לכך סמך לחדשי השנה דברו אל כל עדת בני ישראל לאמר שלשים יום קודם לפסח לעצרת ולחג. בפ"א דפסחים תניא שואלים הלכות הפסח קודם הפסח ל' יום שהרי משה עמד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני ירושלמי שואלין הלכות הפסח בפסח עצרת בעצרת וכו'. משמע במגילה בפ' בני העיר גבי ה' שקלים באחד באדר משמיעין על השקלים בא' בניסן להביא מתרומה חדשה ומש"ה אמר בפ"א דשבת כל מיני כותח יש למכור ל' יום קודם הפסח ומשום האי טעמא אמר בפ"א דפסחים אמר רב יהודה אמר רב היוצא בשיירא או המפרש לים קודם ל' יום אין לו לבער ומוקי רבא אם אין דעתו לחזור אין חייב לבער אבל דעתו לחזור אפי' מר"ה זקוק לבער הא בתוך ל' יום אפי' אין דעתו לחזור חייב לבער מאחר שדורשין וכן אמר רבא העושה ביתו אוצר קודם ל' אין זקוק לבער אם אין דעתו לפנותו אבל תוך ל' יום זקוק לבער.
רמה
מר"ח ניסן עד א"ח אין נופלין על פניהם לא ביום ולא בלילה וא"א צ"צ במנחה בשבת. ואין מתענין ואין מספידין כלל אע"ג דמשמ' בשילהי פ' סדר תעניות כיצד (דף יז) מריש ירחא דניסן די לא למיספד ומתמניא ביה די לא להתענאה וקיימא לן בפ"א דר"ה בטלה מגילת תענית מאי אל תטוש תורת אמך ובפ' אחרון במס' סופרים מפני מה אין מתענין בניסן מפני שבאחד בניסן הוקם המשכן וי"ב נשיאים הקריבו קרבן לי"ב יום וכל אחד ואחד עושה י"ט ואין מתענין בו עד שיעבור ניסן והבכורות מתענין בערב הפסח והצנועין בשביל שיאכלו מצה לתיאבון.
רמו
עריבת בפרק אלו עוברין עריבת העבדנין שנתן לתוכה קמח תוך שלשה ימים חייב לבער אמר רבא אם נתן לתוכה עורות אין חייב לבער אמר רבא הלכה כר' נתן אפי' יום אחד ואפי' שעה אחת נראה בגדים ששורין בסובין לאחר כיבוסן מותר ללובשן בפסח דבטל חימוצן העריבה שלשין בה בצק צריך להסיר בכל מקום הבצק ואם היא מבוקע' אין לשין בה וקיימא לן בפ' ואלו עוברין בצק שבסדקי עריבה אפי' בשולי העריבה אם יש כזית חייב לבער ואם בדפנות העריבה אפי' פחות מכזית חייב לבער משום לא ימצא בבתיכם מיהו אפי' כל שהו חמץ אסור אע"פ שמשים העריבה בבית הגוי צריך להסיר הבצק וכן בכל הבית אם דבוק בהם חמץ צריך להסיר.
רמז
כותלי הבית במקום שמעמידין העריבה אם יש שם בצק צריך לגרד דאמר בירושלמי בפ' כל שעה רב אמר הטח ביתו בבצק חייב לבער בצק בסדקי הכלים או חמץ בין סלי נצרים ואין יכול להוציא ידבק טיט על הבצק כדאיתא בפ' ואלו עוברין גבי כופת שאור
רמח
חמץ צונן כלים שנשתמש בהם חמץ בצונן יסיר הפירורין וידיחם במים צונן כמו תיבות כדאמר בפ' כל שעה (דף ל) כל הכלים שנשתמש בהן חמץ בצונן משתמש בהם מצה וכן הסלים ונפה וכברה וכוסות של כסף וזהב וכלי מתכות וכלי זכוכית וכלי עצם או של עצים שנשתמש בהן צונן מדיחן בצונן ומותרין כדאמרינן בפרק כל שעה.
רמט
מגעילין כלים שנשתמש בהם חמין כגון היורות והקומקמוסין ומחמי חמין מגעילין ברותחין כדאמר בשילהי מס' ע"ז הלוקח כלי תשמיש מן הגוי את שדרכו וכו'.
רנ
יורה היורה הגדולה מגעילה תחלה כן הורה רבינו יב"א ורבי' אברהם בן רבי' שמואל בשפיר"א וכן הורה אבא מורי רבי' יהודה ממגנצ' כל ימיו וכן פסק רבינו שלמה שצריך להגעיל תחלה היורה הגדולה ולשפוך המים המרותחין לחוץ ואח"כ באותה יורה שטיהר יותן בה מים וירתיחם ובעוד שהמים מרותחין ישקע בהן כל כליו שנשתמש בהן חמין בחמין ובלבד שיהו הכלים מודחין מתחלה ולא יטביל הכלי פעמים בתוכו פן יבלע גיעולן ויזהר שלא תניח היורה רתיחתה עד ישפכו המים חוצה וכן הורה רבי' האי וכל הכלים שמגעיל אגב דטרידי למיפלט חמיצי ולא בלעי דאמר גבי סימנים בפ' הכל שוחטין יורה קטנה צריך להגעילו המחבת שמטגנין בה בצק דאמר בתו' דע"ז היורות ומחמי חמין הטיגנין והקומקמוסין מגעילן ברותחין והמחבת אע"פ שמדבק פעמי' בצק באמצעו לדפני המחבת ונאפה שם מאחר שהוסר וההיא שעתא שנדבק היתירא בלע וליתיה לאיסוריה בעין די לן בהגעלה כדמשמע בשילהי מס' ע"ז. רבי' שמריה כאשר קבל מר' יב"א הלוי גרסי' בפ' כל שעה (דף ל) סוף גמרא חמץ של נכרי אמר רב אדא בר אהבה אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל כל הכלים שנשתמש בהן חמץ בצונן משתמש בהן מצה חוץ מבית שאור שחימוצו קשה ופי' רבי' זצ"ל אגני דמחוזא הואיל ותדירי למילש בהן תדירא כבית שאור שחימוצו קשה דמי מפני שבני מחוזא עשירים היו והיו אופין בכל יום פת חמה ואוכלין ובכל יום עיסה חמוצה באגני דידהו הלכך כבית שאור ממש דמי ואסירי מכלל דאגני דבשאר מקומות שאין מחמיצין בהן העיסה אלא פעם אחת בשבוע כוו שאנו עושין משמע שיכול להשתמש בהן עיסת מצה ואין להורות היתר מפני שהעולם נהגו בהן איסור. קונין עריבות מיוחדות לפסח מתוך דברי רבינו שמריה מורה צדק הורה דאין הגעלה מועלת לבית שאור והראה לנו הלכה למעשה שהיה לנו אגן אחד של עץ שהיה מיוחד לקיבת חלב ומניח הקיבה בתוך אותו האגן להעמיד בה חלב לגבן וכאשר היה מולח הגבינות מאותו מלוח היוצא וזב מן הגבינה היה מוסיף על הקיבה וממחה בתוך אותו האגן. ומפני שמורי בעל מעשים היה וכשפירש לנו ההלכה אמר אני רוצה להראות שאין הגעלה מועלת לא לבית שאור ולבית חרוסת הדיח ושפשף ונקה אותו האגן יפה יפה ואח"כ הגעילו ולאחר הגעלה יום או יומים נטל חלב כמו שהוא חי ונתן לתוך אותו האגן בלא כל דבר המעמיד ומיד לשעה נחבץ אותו החלב כאלו נתן לתוכו המסן ואמר לנו כמה גדולים דברי חכמים שאמרו חוץ מבית שאור שחימוצו קשה. וגם פי' לנו משתמש בהן מצה ממש ולא עיסה דכיון דנותן חמיצה לתוך הכלי כשהוא מוציאה מן התנור דחמה היא אינו מוציא לבלוע אבל בית שאור כיון שחימוצו קשה כשמוציא חמימות פולט טעמו ואסור כך פי' מורי הישיש וגם מורי רבי' אשל זצ"ל.
רנא
מחבת שנדבקו סביבי הדביקים בצק מבחוץ ותקנו בה מאכלות כבר שרפם באש ומותרת. מחבת שמצופה בחתיכות נחשת במקום שהיתה נקובה אין מכשירין לפסח.
רנב
מזלג שלוקחין בו בשר צריך להגעיל. קדירות של מתכת יגעיל כפות בין של עץ בין של מתכת יגעיל בכלי ראשון כדאמר בפ' כל שעה אמר רב הונא בריה דרב יהושע עץ פרור מגעילה ברותחין ובכלי ראשון אם הן של קרן יגעיל כקתיהון דסכיני קערות של עץ או של מתכת מגעילן בכלי ראשון לפי שלפעמים כשמתבשלין לחם או דגים מכסין בקערה המחבת המרותחת. ויש לו להגעיל כל קער' לבד ולא יניחם בסל להגעילם בפעם אחת אע"ג דאמר גבי טבילה בחגיגה בפ' חומר בקדש כלי שמלאו כלים והטבילן טהורין ובפרק ו' דמקוואות דלי שמלאו כלים והטבילן טהורין. דווקא לגבי טבילה ולא לגבי רתיחה. ופעמים שמן הקדירה המרותח' שופך בקערה וקיימא לן כירושלמי דפ' כירה גבי האילפס והקדירה שהעבירם מרותחים.
רנג
עירוי דעירוי ככלי ראשון ותו מפ' בתרא דע"ז דרש רבא נעוה ארתחוה והיינו ששופך מכ"ר על הגת ותו בזבחים בפ' דם חטאת תניא וכ"ח אשר תבשל בו ישבר אין לי אלא בישל בו עירה לתוכו רותח מניין ת"ל אשר בו ישבר הוי עירוי ככלי ראשון לבליעה ואמרינן בתורת כהנים כלי נחשת מניין ת"ל אשר בו ישבר ואם בכלי נחשת בשלה ומרק ושטף במים ואם הקערה גדולה שאין יכול להכניסה ביורה ישפך מן הרתיחה עליה.
רנד
כיסוי הקדירה יגעיל בכ"ר ואם אפה עליה בצק צריכה ליבון. קדירות מתכת יגעילנה. קדרי כפה שפוד ופתילה כפה הוא פך ויש שקורין קדרי נפה הם של מתכת ויש קורין נפה הוא כלי מתכת שנותנין בו מים חמין עם פירורי לחם ותבלין. שפוד הם שפודים קטנים של דגים ובשר כשמבשלין. פתילה כלי שמתקנין בו פירורי לחם ותבשיל וכבד בירושל' דכלל גדול פתילה של תמרים וכן דף לוח שנושאין עליו מוליאתה של בשר או של גבינה מאחר שבא עליו כך חם וגם פעמים שיצאו שומן או הגבינה על הדף ובולע צריך להגעיל בכ"ר שיפלוט איסורו וכן מותר כלי שנותנין עליו הלחם בתנור צריך להגעיל בכ"ר קודם שיגיע זמן איסורו כדאמר רב אשי גבי שפודין בשלהי ע"ז האי היתירא בלע דצריך תלמוד.
רנה
בס' תרומות כל כלים שמגעילין בכ"ר שהם בני יומן צריך שיהו מים בכלי שמגעילין בו יותר פן יאחרו המים מחמת פליטת כלי הנגעל וחוזר ונבלע בכלי הנגעל על כן נכון להמתין שלא יגעיל הכלי עד שלא יהו ב"י ואף המים שביורה אפי' אין בהם ס' אינן נאסרין מחמת פליטת האיסור מאחר שאינן ב"י הוו נותן טעם לפגם אמנם ערב הפסח שמגעילין כלים איסור חמץ מותר להגעיל אפי' הן ב"י שנשתמש בהן חמץ רותח באותו יום משום דהוי נותן טעם בר נותן של היתר קודם שיהא אסור כמו דגים שעלו בקערה דמותרין לאוכלן בכותח משום טעם שנכנס בקערה ומן הקערה בדגים הרי כאן שנים ועוד מן המים חוזר לקערה הרי שלש קודם שבא זמן איסור חמץ ואע"פ שיש או' דווקא דגים שעלו בקערה רותחת או דגים רותחים בקערה מותרין אבל נתבשלו אסורין מכל מקום חמץ בפסח שיש ג' נותני טעם של היתר הכל מותר מיהו הכל צריך לדקדק שלא יגעיל ערב הפסח לאחר ד' שעות כי אם כלים שאינן ב"י דכיון דמטא זמן איסור ביעור ליכא נ"ט בר נ"ט של היתר דטעם הנכנס בקערה אמש או בבקר חמץ הוא וכשנפלט לאחר ארבע שעות נאסרו המים מיד ונעשו נבילה וכי חוזרין ונבלעין בכלי חוזרין ואוסרין אותו.
רנו
מים צוננין וכשמגעילין רגילות הוא בידנו מיד כשמסירי' כל הגיעול מן היורה ששופכין מים צוננין עליו מיד וכן פירש רב האי גאון והרב נהילאי גאון ותימה אם מפני המים שנאסרו חוזרין ונבלעין מה תקנה בצונן הללו הלא קודם שהתחיל לשטפן בצונן יש לנו לומר שהמים האסורים נבלעין בכלי ועוד אם המים אסורין כמו שהן בכלי הנגעל א"כ אפי' בתוך היורה רותחת קודם שיוצא הכלי משם נבלעין בכלי אלא אינו מגעיל כי אם כלים שאינן בן יומן או כלי קטן שיש בו ס' במים מן הכלי המגעיל שאר המים מותרין. ומה שנהגו לשפוך מים צוננין על הכלי. נראה להרי"ץ דקיימא לן כרבנן בזבחים בפרק דם חטאת (ד' קז) מריקה בחמין ושטיפה בצונן דאמרינן התם מאי טעמייהו דרבנן מידי דהוה אגיעולי גוים מדמינן לקדשים וכן אין להגעיל כלי עד שיהיה אינו ב"י שלא יהו המים אסורין אם כן מותר להגעיל כלי אסור בכלי אסור שאינו ב"י והכל מותר אבל יש מחמירין בכלי אסור שאינו בן יומו אבל כלי אסור בן יומו ואין בו ס' אסור שהכלי שרוצה להגעיל יהא אסור ושיעור שאינו ב"י מעת לעת ואין להגעיל יחד כלי ב"י עם כלי שאינו ב"י ולא בכלי המותר כלים שמגעילים פולטין איסורן ואין בולעין והאמרי' כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב בשר אסור דמבלע בלע מן החלב וחלב מותר בשקדם וסילק את האיסור א"כ כשאנו מגעילין כלים במים רותחין בלעי ולא פלטי. פר"ת בלע ולא פלט דבר שבולע במקום זה כל זמן שרותחת אבל מה שבלע ממקום אחר כמו כלים האוסרין פולטין בשעת הגעלה ותימא כלי מדין שצוה הכתוב להגעילם היאך הגעילום דלא אסרה תורה אלא קדירה ב"י תינח כלים קטנים אלא גדולים לא מצאו כלים גדולים כל כך שמחזיקי' ס' מן הכלים שבתוכו מגעילין ולא ס' על עצמו דבכולא קדירה משערינן וכיון שאין במים ס' א"כ נאסרו מחמת פליט' הכלי שמגעיל ונעשו המים נבילה וחוזרין ונבלעין בכלי וכי תימ' כל זמן שהמים רותחין אין הכלי בולע כי אם פולט אם כן יהא מותר להגעיל כלי ביורה מלאה נבילה. ותו הלא כזית בשר אמרינן דמיבלע בלע מן החלב שביורה רותחת א"כ מותר להגעיל ביורה מליאה נבילה אלא י"ל היינו טעמא דלא דבמים לא שייך למימר פליטה ובליעה ולא בדבר צלול אלא תערובת הוא ושפיר בלע ושפיר פליט. אלא אין איסור הנפלט חוזר ובולע מכל מקום כאן מגעילין ב' כלים זה אחר זה ביורה רותחת הלא בולע איסור הנגעל מכלי ראשון אע"פ שאינו חוזר ובולע פליטת עצמו מכל מקום בולע מאחרים אלא פר"ת סתם כליהם אינן ב"י אבל אם היו ב"י היה נותן טעם לשבח שמנונית הנפלט במים על כן יש לומר הגעלת כלי מדין שלא היתה אינו ב"י דלפגם ולא דבר הכתוב להגעיל כי אם ב"י. כלים קטנים הגעילו בכלי גדול המחזיק ס' כמוהו.
רנז
ומנהגנו שאין מגעילין כל הכלים לפסח אלא ביום י"ג או בהשכמת יום י"ד קודם שיהא זמן איסור חמץ. סכין קיימא לן בפ' הכל שוחטין (ד' ח) סכין של גוים ששחט בה רב אמר קולף מקום שחיטה דבית שחיטה חיי' לכי גמרה שחיטה אבל סכין ששחט בה טריפה די בהדחת צונן או לקנחו בעורה. ואם שחט בלא הדחה קולף והיינו דאמר שמואל בפ' כל הבשר (דף קיא) סכין ששחט בה אסור לאכול בה רותח עד שיגעיל הסכין וסכין של גוי' שהוא ב"י דברי הכל צריך הגעלה ואם לא הגעילו וחתך בו רותח קולף והא דאמרי' בשלהי ע"ז (דף עז) לאכול צונן שהסכין צריך נעיצת קרקע י' פעמים לפי שכמה פעמים חתך הגוי איסור ונדבק בו או חתך הגוי רותח ונדבק הסכין על כן צריך נעיצת קרקע לאכול בו צונן אבל לאכול בו רותח צריך הגעלה. ואם רוצה לחתוך גבינה בסכין של בשר או איפכא צריך נעיצה בקרקע י' פעמים ואם יש גומות בסכין לא סגי בנעיצה אבל לאכול רותח די לו בהגעלה שרוב תשמישו בחמין אבל ארוכין בליבון בפרק הכל שוחטין (שם) שליבנה באש. ובתוספתא דע"ז הסכינין של גוים מלבנן באור ובפ' כל שעה (דף ל) סכיני הילכתא אידי ואידי ברותחין. בפ' כל שעה אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל כל הכלים שנשתמש בהם חמץ בצונן משתמש בהם מצה חוץ מבית שאור שחימוצו קשה לכן אגנות של עץ או של נחושת שלשין בהן בכל יום צריכים להגעיל בכ"ר אמר אביי בית חרוסת כבית שאור דמי שחימוצו קשה וקבלתי מא"מ הרי"בק ז"ל דמותר בהגעלה בכלי ראשון בשילהי דע"ז (דף עז) דרש ר"א נעוה ארתחוה וכן פירש בערוך בית שאור כיון דחריף הוא הוי כרותח ובלע ואין משתמשין בו אלא בהגעלה ונראה ריחים שטוחנין בו חרדל בשכר חימוצו קשה וצריך להגעילו אם חפץ לטחון בו חרדל לפסח וחרדל שבא בקערה טחון אסור לאוכלו בפסח דחריף ובלע ורבותיי זצ"ל מ"כ בשפירא רבינו שמריה ורבי' אברהם ורבינו יהודה אוסרין אפילו אם יגעילנו מחמת שאור הבלוע בו שמא נתחמצה העיסה כשנשתמש בה ודווקא אגני חוזא דתדירי אסירי אגני אחריני שאין רגילין כי אם פעם אחת בשבוע לא אסרי. וכן פי' רבי' יב"א וקערות גדולות או לוח שנושאים עליו מוליאתה של בשר או של גבינה ילבן אבנים באש ויניח על הדף או בקערה גדולה שאין יכול להכניס בכ"ר יניח אבנים מלובנות וישפוך עליהן מים רותחין וירתיחו בכ"ר זהו הגעלה כשירה. וכן יעשה לחבית שתסס בו שכר שעורים ילבין אבנים וישליך בחבית וישליך עליהן מים רותחים הוי ככ"ר וכשר אבל אגנות שלוקחין מים חמים ביורה בולע חמץ ומגעיל ועוד פי' מצה חמין אין משתמש בה דדמי להא דאמרינן בפסחים בפ' כיצד צולין (דף עו) ובפ' בתרא דע"ז (דף סו) בפת חמה וחבית פתוחה דברי הכל אסור ותיבה שמשתמש חמץ חם מניח בה מצה חמה כדמשמע בפ"א דפסחים (דף ז) גבי פת שעיפשה או דף של נחתומין שעורכין עליו אין נותנין מצה לא עיסה ולא אפויה דהוי כבית שאור.
רנח
כלי מזופף שקיבל חמץ די לו בעירוי ג' ימים ואמרינן בירושלמי בשילהי כל שעה אמר רבי אמי אילין גבריא דכותחא ממלא אותן ג' ימים מע"ל ואם אינן מזופפין מגעילן הסכינין שף אותן בריחים או במשחז' ומגעילן כדאמר בפ' כ"ש הני סכיני דפסחא הילכתא אידי ואידי ברותחין בין קתייהו בין פרזליהו מאחר כשקבל הוי שעת היתר אבל סכין של ע"ז שקיבל בשעת איסור קיימא לן בפ' הכל שוחטין (דף ח) צריך ליבון משום הני דאמרי' בספרי בפ' מדין ובתוספתא דע"ז הסכינין מלבנן ולמה צריך להגעיל סכין בפסח בכ"ר לפי שפעמים מכניסו אחר בשר בדוד רותח או ביורה רותחת וכן המזלג צריך ליבון. בפ' בתרא דע"ז (דף עה) הלוקח כלי תשמיש מן הגוים את שדרכו ללבן ילבן השפוד והאסכלא מלבנו באור והן טהורין וכן כיסוי הקדרות של מתכת ואופין עליו בצק וכן ברזלים שמתקנין בהם רקיקין צריכין ליבון עד כמה מלבנו אמר ר' מני עד שתסיר קליפתו והא דתניא בתוספתא השפוד והסכינין מלבנן פירש רבינו שמריה סכינין חדין דומיא דשפוד כדאמר בירושלמי בשילהי ע"ז סכין תוחבו בארץ שלשה פעמים ודיו. ר' בא בשם ר' יהודה הדא דאת אמר' בסכין קטנה אבל בסכין גדולה צריכה ליבון פי' סכין ארוך שפעמים שצולין בהן.
רנט
קדירות חרס קיימא לן בפ' כל שעה (ד' ל) כשמואל דאמר לא ישברו אלא לשהינהו לאחר שפשופן עד לאחר הפסח ונעביד בהן בין במינן בין שלא במינן לאחר הפסח אבל בפסח אין לו תקנה דאין כלי חרס יוצא מידי דופיו לעולם אבל לאחר הפסח קיימא לן כרבא דאתערובת לא קניס ר' שמעון.
רס
מאני דקוניא דאשתמש בהן ברותחי' לית להו תקנתא כדמשמע בפ"ב דע"ז ובפרק בתרא דכתובות (דף קיז) יש לאחר הגעלה מטילין מים צוננין עליהן כדי שלא יבלע מחמת חומו מים וראייתן מזבחים בפ' דם חטאת (דף קז) גבי מריקה ושטיפה.
רסא
כל אדם צריך שלא יכניס דבר שתשמישו בצונן ביורה שמגעילין בה או כלי שכבר הגעיל לא יכניס פעם שנייה מאחר שכבר הגעיל ולא יכניס קערותיו וכליו להטביל ביורה כאחת וגם לא ישהא כלי שמגעיל יותר מדאי ביורה וגם לא יגעיל כלי גוים עם כלי חמץ. וכלי ארוך או סכין שמטביל צידו אחד ביורה ומכניס צידו האחר ביורה שלא יגעיל במקום שכבר הגעיל.
רסב
חבית שמכניסין בה שכר לקיום אם תסס השכר בכלי צריך להסיר שולי החבית ולערות מים בתוכה מיורה רותחת שהמים רותחים דומיא נעוה ארתחוה דשילהי ע"ז ולא יערה במים ג' ימים דאמר בר עדי טייעא אנס זיקא וכו' (דף לג) צריך לערן מע"ל אחד שלנו וא' שלהם לא שנא נודות של עור לא שנא קנקנים של חרס או של עץ אפי' ציר או מורייס שורף כן כמו הגעלה אבל אם היה שופך ע"י משפך זה אינו הגעלה.
רסג
טחינה לפסח יראה התבואה שלא ירד עליה טל או מטר או שלג כדאמרינן בשילהי כל שעה (דף מ) גבי ההיא ארבא דאיטבע בחישתא אם תבואתו נפלה במים ימכרנה לפני הפסח ואם מעט מים או שלג על תבואתו היה יגרוף אותם החיטין ויקח תחתיהם כדאיתא בשילהי כ"ש ירושלמי חד מן אילין דבי כיראי הוו ליה גברין או אוצרא דחיטין שאל לרבנן אמר ליה זיל גרוף מה דתחותיהון. וכן היה מעשה שנפל מים על שק של קמח וכן שק נפל בטיט שהיה בו קמח והתיר רבינו שמריה לרקד הקמח כדי שישאר העיסה למעלה והשאר מותר. בפ' כ"ש ושמרתם את המצות אמר רבא להנהו אפונאי כי אפכיתו אפכיתו לשם מצה קסבר בעינן שימור מתחלתו ועד סופו כל איש ישראל צריך לילך עם טוחן לטחון. כדמשמע בפ' הכל שוחטין (דף ז) גבי ר' פנחס בן יאיר הוה ההוא גברא דהוה דרי חיטא לפיסחא אמר חלוק נמי להאי דבמצוה קא עסיק. בפ' כל שעה אין לותתין שעורין לפסח ואם לתת נתבקעו אסורות וכן אמר רבא אסור ללתות חיטין ושעורין.
רסד
כל אדם יהא זהיר ליזהר כשיקנה בשר שלא יאמר אני קונה בשר לפסח אך יאמר לצורך יו"ט כדאמרי' בפ' מקום שנהגו (דף נג) אמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיאמר בשר זה לפסח שנראה כמקדיש בהמתו ומדאמר רב פפא דווקא בשר אבל חיטי לא ש"מ כל בשר אסור לומר לפסח אפי' בשר תרנגולת לפסח דאמרי' בירושלמי גבי מקום שנהגו שלא לאכול צלי דאסר אפי' בשר עגל ואפי' בשר עוף ר' יהודה אומר ובלבד מן השחיטה (פי' ולא ביצה צלוי' או קולקוס) ירושלמי בריש כיצד צולין ר' יוסי בר בון בשם רב אסור לאדם לומר הילך מעות הללו וקח לי בהם בשר לפסח.
רסה
מביאים מים ליל י"ד אחר שקיעת החמה בפ' כל שעה (דף מה) אמר רב יהודה אשה לא תלוש אלא במים שלנו והטעם בפ' מי שהיה (דף צא) שהמעינות חמין וכשחל י"ד בשבת שואבין ליל י"ג מן הנהר או מן הבאר ואין שואב מן הבור בחצרו בשבת ללוש כי צריך הרבה ונראה כממלא לגנתו ולחורבתו כדמשמע בשילהי מס' עירובין ליל י"ד צריך לכבד ביתו חדריו ועליותיו כי הכיבוד כבדיקה כדמשמע בריש נדה ובפ' דם הנדה (דף נו) וכן משמע בפרק א' דפסחים גבי שווקי ירושלם העשויים להתכבד בכל יום שמא יש חמץ בגומא על כן צריך לבדוק.
רסו
אור ארבעה עשר בודקין את החמץ ומסיק רב נחמן בר יצחק בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה ורב חסדאי יליף מגזירה שוה בנר אחד צריך לבדוק. אין בודקין לא לאור חמה ולא לאור לבנה ולא לאור האבוקה אלא לאור הנר ומסיק אמוראי מפני שיכול להכניסו לחורין ולסדקין והנר אורו לפניו ונמשך אורו ירושלמי אין בודקין לאור החמה וכי יש החמה בלילה אלא אפי' ביום צריך לבדוק לאור הנר בתי כנסיות ובתי מדרשות צריך לבודקן שמכניסין שם תינוקות בשבתות ובראשי חדשים בפ"א דפסחים (דף ד) אמר אביי צורבא דרבנן לא נפתח נגהי ארבסר דלמא ממשכא שמעתתא ואתי לאמנועי ממצוה אמר רב הבודק צריך שיברך ומסיק הלכתא על ביעור חמץ פי' ביעור כמו ביערתי הקדש מן הבית ולהוציאו מן הבית ואפי' לא ימצא יברך. כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן והולך לחפש פירורין ובעוד שבודק לא יפסיק בשיחה שאינה צורך בדיקה בודק כל מקום שמכניסין בו חמץ בפרק א' דפסחים (דף ח) חורי הבית העליונים והתחתוני' גג היציע וגג המגדל ורפת ולולין ומתבן ומרפסת צריך בדיקה. רשב"ג אומר מיטה החולקת בתוך הבית ומפסקת צריך בדיקה ומסיק הלכתא חורין העליונים והתחתונים אין צריכין בדיקה אבל חורים האמצעים נוח תשמישן וצריכין בדיקה. חור שבינו לחבירו זה בודק עד מקום שידו מגעת וכן זה והשאר מבטלו בלבו אבל בינו לבין ארמאי אינו בודק כלל מפני סכנת כשפים כדתני פלימו. מטה דמידליא הגבוהה צריך לבדוק תחתיה אבל נמוכה אין צריך לבדוק והוא הדין כסאות. בתוס' רשב"ג אומר מטה חוצצת את כל הבית והיו תחתיה עצים ואבנים בודק את הצד החיצון ואינו צריך לבדוק צד הפנימי. ואוצרות יין ושמן אין צריכין בדיקה. אבל מסתפק מהן צריכות בדיקה אבל שמן יש קבע לאכילה ואין צריך בדיקה ותני ר' חייא אוצרות שכר צריכין בדיקה. זה כלל תתפוש בידך כל דבר שאין קבע ומסתפק ממנו צריך בדיקה. כדאמר רב חסדא בית דגים קטנים יש לבדוק ולא גדולים אבל בית המלח ובית העצים או מקום כבשים או ירקות שיש לו ומקום גבינות צריכות בדיקה יפה. לאחר הכל יבטל כדאמר בפ' א' דפסחים אמר רב יהודה צריך שיבטל ומפ' רבא פן ימצא גלוסקא יפה ודעתו עליה ולאחר זמן איסורו אינו יכול לבטל מו' שעות ולמעלה של י"ד כדאמר ר' אליעזר חמץ אע"פ שאינו ברשותו עשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו ועוב' בבל יראה ובל ימצא ואע"ג דארבע זמן סעודה היא מאחר דאינו לא זמן איסורו ולא זמן ביעורו שמא יפשע ולא יבטל על כן יבטל סמוך לבדיקתו בכל לשון שירצה. ירושלמי בפ' כ"ש אמר רבי צריך שיאמר כל חמץ שיש לי בתוך ביתי ואיני יודע בו יבטל. והשבתת שאור מן התורה בביטול אבל הבדיקה מדרבנן ומה שאומר כל חמירא דאיכא בביתא הדין לבטיל מרשותי וליהוי כעפרא דגבי איסור שמבטלו ומפקירו בינו לבין עצמו דיי. אבל לגבי ממון בעינן ג' שיפקיר בפניהם בשילהי פר' אין בין המודר (דף מה) אין חוששין על החמץ שמא גררתו חולדה מבית לבית או ממקום למקום דאם כן מעיר לעיר מחצר לחצר אין לדבר סוף אבל אם ראה שגררו או נחסר לחמו צריך לבדוק כל הבית. ט' צבורי חמץ ואחד של מצה ובא עכבר ולקחו ואין אנו יודעין מאיזה צבור לקח צריך לבדוק כל הבית דדמי לט' חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחד של נבילה. ולקח ואינו יודע מאיזה לקח ספיקו אסור. פירש ובא עכבר ולקח היינו סיפא ובנמצא הלך אחר הרוב. שני צבורין אחד חמץ ואחד מצה וב' בתים כאן אחד בדוק ואחד אינו בדוק ובאו שני עכברים אחד לקח חמץ ואחד לקח מצה ונכנסו זה בבית זה והאחר בבית אחר אין צריך לבדוק הבדוק כבר דדמי לב' קופות דאמרינן חולין לתוך חולין נפלו ותרומה לתוך תרומה. צבור של חמץ וב' בתים בדוקים ובא עכבר ונכנס לבית אחד ולא נודע דמי לשני שבילין אם באו בעלי בתים בפעם אחת או בא לשאל עליו ועל חבירו צריכי' בדיקה אם בזה אחר זה אין צריך לבדוק ספק נכנס צריך לבדוק כדאמר בודק עד שמגיע הניח ט' ומצא י' או י' ומצא ט' צריך לבדוק הניח חמץ בזוית זה ומצא בזוית אחר אין צריך לבדוק אמר רבא עכבר נכנס וככר בפיו ונכנס ישראל ומצא פירורין צריך לבדוק כי אין דרכו לפרר הוא הדין כלב ותרנגול אבל תינוק דרכו לפרר ואין צריך לבדוק כל הבית. בפ' א' דפסחים (דף ט) ומה שמשייר יניחנו בצנעה ומסיק רבא פן תבא חולדה ותטול בפנינו או יניח י' וימצא ט' מה שמשייר באכילתו יניחנו בצנעה אבל מה שבדק או שרפו או מאכילו לבהמתו ולמחר לאחר שיאכל ישרוף מה שיהיה לו ומבטל למחר קודם שיגיע זמן איסורו. יש מבטלין בלילה וגם למחר בביעורו. המשכיר בית לחבירו אם עד שלא מסר המפתחות חל י"ד על השוכר לבדוק המשכיר בית לחבירו בי"ד ואין המשכיר שם חזקתו בדוק. הכל נאמנים על ביעור חמץ אפילו נשים או עבדים או קטנים. המשכיר בית לחבירו בחזקת בדוק ומצאו שאינו בדוק בודק השוכר ולא הוי כמקח טעות.
רסז
ארבעה עשר שחל להיות בשבת קיימא לן כחכמים דבודק ליל י"ג ירושלמי למה בלילה אר"י אין בדיקת הנר יפה אלא בלילה והנר בודק כל שהוא. תניא בפ' אלו עוברים (דף מט) י"ד שחל להיות בשבת מבערין הכל לפני השבת ומשיירין ב' סעודות אחת יאכל בלילה ואחת יאכל ביום עד ד' שעות אמר לי ר"א ממיץ ב' סעודות הם ב' שביעות ויחלקם לג' סעודות כך עושין הולכין בשבת בהשכמה לבי"ה וימהרו לצאת שיאכלו קודם ד' שעות ומה שישייר יתן לכלבים ולעורבים ואם יאכל פירות יחשב כסעודה שלישי' דדמי להא דאמרי' בפ"ב דסוכה (דף כז) השלים במיני תרגימה יצא ואין לאכול מצה לסעודה שלישית דאמר ירושלמי בערבי פסחים א"ר לוי האוכל מצה בע"פ כבועל ארוסתו בבית חמיו ולוקה ואע"פ שיש בתוספות י"ד שחל להיות בשבת אופה לו מצה לאכול ב"ס מיהו אין מורין מתוך משנה כדמשמע בפ"א דנדה (ד' ז) ובפ' יש נוחלין ובתלמוד שלנו מבערין הכל לפני השבת ומניח מזון ב"ס אם לא, יהא מצה עשירה יום י"ד צריך לבער החמץ קודם חצות וי"ד שחל בשבת הנהיגם ר' שלמה ששורפין יום ו' בקר לפני חצות שלא ישהה לשנה הבאה וצריך לשרפו שלא תחליף בשאר השנים וקיימא לן כרבי יהודה בשלהי תרומה ששורפין חמץ ומה שנשאר ר' יהודה מוקשה בפ"א דפסחים היינו משום דסבר חטאת העוף בקבורה אבל אי סבר כרבנן דבשרפה היה יכול לבערו בכל דבר ופסק רבינו שלמה כשחל ט"ו בניסן בא' בשבת הרי י"ד בשבת בודקים חמץ ליל י"ג ושורפו יום ו' ואחר ד' שעות בשבת נותן חמצו לגוי או לכלבים ולתרנגולים ולא יזרה לרוח בשבת ועושה החרוסת יום ו' שהוא יום י"ג ואם ירצה לעשות במ"ש שהוא י"ט הרשות בידו דאמר בפרק ע"פ (דף קו) חרוסת מצוה ואינו מכשירי מצוה. השתא תבלין נידוכין חרוסת מיבעיא שהוא מצוה ואע"פ שנראין הדברים שלא לשרוף קודם השבת אלא לבער בשבת וזהו ראינו מנהג קדמונים ששורפין קודם השבת ובליל ו' בודקין החמץ ומביאין לחמים ומניחין בקדירות. בפ"א דפסחים (דף י) וחכ"א לא בדק אור י"ד יבדוק בי"ד לא בדק בי"ד יבדוק בתוך המוע' לא בדק בתוך מועד יבדוק לאחר המועד הכל בנר אפי' ביום. בפרק א' דפסחים לא יקבל חמץ פקדון מן הגוים כגון אם קיבל ישראל אחריות עליו הרי החמץ כאלו שלו אבל לא קיבל עליו אחריות א"צ לבער כדאמר להו לבני מחוזא בעירו חמירא דבני חילא אבל בפסח אינו יכול לקבל כלל פקדון חמץ אבל אם ייחד ישראל לאותו הגוי בית לפני הפסח ולא קיבל אחריות אין צריך לבער כדמתרץ רב אשי דגוי לביתיה דנפשיה קא מעייל.
רסח
פת כותי ישראל שהלוה לכותי על פת כותי ליקח בכל שבוע לחמים יש לו לומ' אותו ישראל להם תנו לי תבואה או קמח או מעות קודם הפסח ויתנו לו. כל שעה שמותר לאכול מותר למכור לכותים ולא דמו להא דאמרי' בשלהי פ"א דע"ז (ד' כב) ישראל וכותי שקיבלו שדה בשותפות לא יאמר ישראל לכותי טול אתה בשבת ואני חלקי בא' בשבת משום דהתם דמי לשכר שבת ואם לא נתנו לו קודם הפסח יכולים ליתן לו לאחר הפסח לחמים עבור שבוע של פסח כך פסק רבינו שלמה בתשובותיו בפ' כל שעה ת"ר חנות ומלאי של ישראל ותופלי גוים נכנסין לשם חמץ שנמצא שם אחר הפסח אסור בהנאה חנות ומלאי של כותי ופועלי ישראל נכנסין חמץ שנמצא שם מותר באכילה בפ"א דפסחים (דף ה) לא יראה לך חמץ שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה. גוי שנכנס לחצירו של ישראל וחמץ בידו אין ישראל זקוק לבער נתגלגל חמץ של כותי על גגו של ישראל ירושלמי גגו של כותי שהיה סמוך לצד גגו של ישראל דוחפו בקנה שבת ויו"ט אמר רב כופה עליו את הכלי. בפ"א דפסחים אמר רב המוצא חמץ בביתו בי"ט כופה עליו את הכלי בחולו של מועד משליכו מרשותו בפ' כ"ש (דף לא) נכרי שהלוה את ישראל על חמצו קודם הפסח והרהינו אצל הגוי מותר בהנאה לאחר הפסח לא הרהינו אסור ישראל שהלוה את הכותי על חמצו ומוקי רבא שהרהינו בבית ישראל חייב לבער. ישראל שהלוה לנכרי על חמצו והחמץ בבית הנכרי אין חייב לבער דקיימא לן כרבא דא' מכאן ולהבא גובה. ישראל שהפקיד חמצו לכותי אפי' על הכותי אחריות אפי' נתן חמצו לכותי על מנת להחזיר אסור דתניא בתוספת' ואיתא בירושלמי ישראל וכותי שהיו בספינה וחמץ ביד ישראל הרי זה מוכרו לכותי או נותן לו במתנה גמורה. רשאי ישראל לומר לכותי עד שאתה לוקח במנה קח במאתים עד שאתה לוקח מן הכותי בא ולקח מישראל שמא אצטרך ואקח ממך אחר הפסח. בתוספתא משכיר ישראל בהמתו לכותי להוליך חמץ ממקום למקום ירושלמי הפקיד חמצו ר' יוחנן אוסר משום חשש הערמה בפ"א דפסחים אמר רב יהודה חמצו של כותי שהפקידו ביד ישראל אף ע"פ שלא קיבל עליו אחריות צריך לעשות מחיצה י' טפחים משום היכר. ישראל שהפקיד חמצו אצל ישראל שעה ה' צריך למוכרו לא מכרו צריך לבערו (אפי' לא קבל אחריות) ישראל המתקן שכר והטיל מים על השעורים מוכרו לכותי מכירה גמורה וחוזר וקונה מן הכותי אחר הפסח. ירושלמי טח כל בית עיסה חייב לבער מכאן נהגו לגרד הכתלים שיש עליהן עיסה מפי מורי רבינו שמריה לפני רבינו יב"א הלוי.
רסט
מלאכה מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין ומסקי' כר' מאיר דאמר אם היא לצורך המועד גומרה בי"ד במקום שנהגו אבל להתחיל אסור מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אסור אפי' לגמור לצורך המועד אבל מחצי היום ואילך אסור בכל מקום ושמתינן ליה והלכה במקום שנהגו עושין עד חצות החייטין והסופרין הכובסין והרצענין בי"ד מוליכין ומביאין כלים מבית האומן אף על פי שאינו לצורך המועד.
ער
הבכורות מתענין יום י"ד ואם חל הפסח יום א' מתענין יום ה' בשילהי מ"ס הבכורות מתענין בע"פ תני ר' יהודה בן בתירא או' בין חמץ בין מצה אסור ואע"ג דאמר התם אבא בכור הוה ואכיל אין עושין כך. במסכת שמחות הבכורות מתענים איסתניס שהוא מעונג יתענה כרב ששת דיתיב כולי מעלי פסחא בתעניתא בפ' ע"פ (דף קח) ואמרי' התם בירושלמי רבי לא הוה אכיל לא חמץ ולא מצה לא מפני שהוא בכור אלא רבי איסטניס הוה אי הוה אכיל ביממא לא הוה אכיל בליליא.
רעא
זמן אכילה בי"ד קיימא לן כר' יהודה דאמר אוכלין כל ד' ותולין כל ה' ושורפין בתחלת ו' הכי פסקינן בפ"א דפסחים (דף יא) משום גזירה יום המעונן כל שעה שמותר לאכול מאכיל לחיה ולבהמה המה ולעוף ומוכרו לנכרי כבית הילל חרכו לפני זמנו אמר רבא מותר בהנאה לאחר זמנו לאחר שיאכל יבער בחצרו חמצו שאסור בהנאה כדאמרינן בפ' כ"ש (דף מב) עבר זמנו אסור בהנאה המקדש מו' שעות ולמעלה אפי בחיטי קורדנייתא אין חוששין לקדושיו ולא יסיק בו תנור וכירים היה מהלך במדבר מפרר וזורה לרוח היה מהלך בספינה מפרר ומטיל לים ותניא נ"ה במדבר מפרר וזורה לרוח בספינה שוחק ומטיל לים היה אוכל ונחסר לחמו ולוה ככרות פורע לו לאחר הפסח ואין זה חמץ שעבר עליו הפסח שאינו בעין ודמי להא דאמרי' בריש פ' בתרא דע"ז (דף סב) דבי ר' ינאי אוזיף פירי מעניי שביעית ופרעי בשמינית ופסק ר"י יאות הן עבדין הרי אע"ג דבשביעית אסור לפורעו בשמינית שרי ה"נ כן לגבי חמץ ואם לא פרעו נקרא גזלן. לאחר כל אכילתו וביעורו יבטל החמץ אע"פ שביטל מבער ויאמר כ"ח דאיכא בבית' הדין ליבטל מרשותי ולהוי כעפרא ויאמר בכל לשון שירצה. מי שיש לו שכר ימכור דתנן אלו עוברין בפסח כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי וזיתום המצרי ועמילן של טבחין וקולן של סופרין כל מחמצת לא תאכלו לרבות פירורין אם יש לאדם על מכתו חיטים לעוסות יסירם שמא מחמיצות כדאיתא בפרק כ"ש (דף לט) ירושלמי מלוגמא הנתחמצה ואחר כך נסרחה זקוק לבער המוסיף דבש מזוייף בסלת צריך לבער. חומץ שנתנו בכלי שאור שיתחמץ או כבשים או ירקות מבושלים שבכלי ונותנין בשולי הכלי מעט שאור שיתחמצו הירקות צריך לבער ומטהר כל כליו לאחר אכילתו ויצניעם במקום המוצנע אחר שיפשופו. חמץ שנפלה עליו מפולת שאין הכלב יכול לחפש אחריו עד ג' טפחים הרי הוא כמבוער כדאמר בפרק כל שטה (דף לא) כרשב"ג בתוספתא חמץ שנפל בתוך הבאר הרי הוא כמבוער. לאחר חצי היום י"ד אסור חמץ מן התורה בפ' א' דפסחים (דף ה) אך ביום הראשון שאור כו' אך חלק מותר לישראל ליתן מעות לשפחתו בערב הפסח אעפ"י שהיא תקנה בשעת איסורו חמץ ותאכל דדמי להא דאמרי' בריש פר' בתרא דע"ז (דף סג) אומר אדם לחמריו ולפועליו צאו ושתו בדינר זה ואין חושש משום יין נסך ואם אמר צאו ושתו ואני פורע אסור חמץ שעבר עליו הפסח של ישראל אסור בהנאה ומסיק בפ' כל שעה (דף ל) כי קאמר רבי שמעון הני מילי בעיניה אבל על ידי תערובת מותר משום הכי קדירות חרס מותר לשהותם אבל שכר שעיקרו חמץ אסור לשהות. ופסיק רבא כר' שמעון. חמץ בזמנו אמר רבא הילכת' בין במינו בין שלא במינו במשהו אסור כרבי וצריך אדם לבדוק מלחו ותבלין ופלפלין שלא יהיה בהן חיטין מלוחלחין. בזכות בעירת חמץ יבער את עשו דכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור וכי ראשון הוא והלא י"ד הוא אלא בזכות זה אני מבער את עשו ויצא הראשון אדמוני איך נחפשו עשו ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דבר.
רעב
הלכות מצה בפרק כל שעה (דף לה) אלו דברים שאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח בחיטין ובשעורין ובכוסמין ובשיפון ובשבולת שועל ומסיק בגמרא דכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא ידי חובתו בפסח יצאו שאר מינין שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סרחון. מצות מצה לעשות שימור מן הקצירה לפסח כדאמר רבא להנהו אפוכאי דבעינן שימור מתחילתו ועד סופו. מנהג כשטוחנין הולך ישראל עם הטוחן לשמור כדמשמע בפרק א' דשחיטת חולין (דף יב) דההוא גברא דרי חטי לפסחא. וכשמוליך החיטין לטחון או כשמביא הקמח אם מטר יורד יכסה היטב פן יטפטף על החיטים או על הקמח פן יחמיץ.
רעג
לישה בשילהי כל שעה (דף מב) אמר רב יהודה אשה לא תלוש אלא במים שלנו הלילה. דרש רבא אשה לא תלוש לא בחמה ולא בחמי חמה ולא במים הגרופים מן המולייר עברה ולשה אסור אם חמה זורחת תשב בצל ותלוש ואם הוא יום מעונן לא תשב לא בחצר ולא בבית במקום שהיתה חמה זורחת דקיימא לן בפ' א' דתענית (דף ו) יומא דעיבא כולא שמשא אלא תשב בבית ולא אצל האש ולא אצל פי התנור. ולשין העיסה בזריזות כדאמרינן לא תגביה ידה עד שתגמור. וכל אדם ילמד לבני ביתו לומר כשלשין המצות יאמר כל הבצק שתפול לארץ חוץ לכלי שלשין ממנו יהיה בטל והפקר. זה צריך לומר קודם שתחמיץ העיסה הנופלת לארץ כדמוקים רב אחא בר יעקב בפ' א' דפסחים היה יושב בבית המדרש ונזכר שיש לו עיסה מגולגלת ומתיירא שלא תחמיץ מבטל בלבו אפי' ביום טוב. וקיימא לן כר' עקיבא בפ' כ"ש (דף לו) בב' לילות הראשונות בעינן לחם עוני פרט לעיסה שנילושה בשמן ויין ודבש הוא הדין בתבלין ומילחא ולא חלוט ברותחין ולא אשישה גלוסקאה יפה. מצות יאכל לרבות פת הדראה שניטל הדרה כגון פת קיבר. תנו רבנן יוצאין בפת הדראה שניטל הדרה כגון פת קיבר. תנו רבנן יוצאין בפת הדראה ובפת נקייה סריקין המצויירין אין עושין לכתחילה לפי ששוהא עליהן על ציורין. יוצאין במצה הינא (מל' אל תאכלו נא) כל שפורסה ואין חוטין יוצאין ממנה. בפ' כ"ש (ד' מ) אמר רב הונא בציקות של א"י אדם ממלא כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה אע"פ שראינו שלא החמיצו אינן בני שימור לעשות לשם מצה הילכך אינו יוצא אם לא יאכל כזית מצה. לכך כותי חרש שוטה וקטן אין לשין. בלילות ראשונות לאחר שילוש כל עיסתו יגרוד העיסה מן הכלי וישפוך המים במקום מדרון אלכסון שלא יאסף כזית במקום אחד כדאיתא בפ' כל שעה או ישפכם ברה"ר.
רעד
מדת הפסח כשיעור עומר שהיא מחזקת כשיעור חל"ה ביצים מ"ג ביצים וחומש ביצה ויקח מ"ד ביצים בינונים ויניחם בכלי שהורקו ממנו המים ולוקח אותם המים שבכלי האחר ששפך בו ויתן בכלי שבו הביצים עד שיתמלא הכלי ומה שנשאר בכלי אחר מן המים הוא מדת העומר שחייב בחלה. בפ' ואלו עוברין (דף מח) משמע הני נשי דידן דאין ללוש יותר מעומר בפעם אחת פן יחמיץ. ונראה כפי שיהיה לו בני אדם שיעזרוהו ילוש אם מעט ואם הרבה. לאחר שילוש כל צורכו ישטוף הכלי מיד והדף שערך עליו המצות פן נדבק בו בצק. וטוב שיבטל בלבו בצק הנדבק בין שיניו בפסח. אם אינו חפץ רק עומר לאפות ימדוד בעומר אבל אם חפץ יותר אין לו למדדה ביום טוב. י"ד שחל להיות בשבת שואבין מים מערב שבת לצורך המצוה וכן המנהג.
רעה
מעשה שאירע פסח בשבת וגם נפלה התקופה בליל שלפניו ואע"פ כן לא חשו. כתב רבינו יהודה חסיד זל"ה שאין להקפיד דכתיב שומר מצוה לא ידע דבר רע ולשו במים השואבין בלילה. וכל אחד לא יאפה אלא לצורך יום אחד דאין יום טוב מכין לחבירו. וגם בליל שני לא יאפו אלא לצורך אותה לילה ויום דאין יום טוב מכין לחול וכן מנהג רבי מנחם התיר לעשות עוגה קטנה מערב שבת להאכיל לבנו בשבת אחר חצות.
רעו
אם שכח ולא אכל אפיקומן שוב אין צריך לאוכלו שהג' המצות יש בהן שימור לשם מצוה. וכן אם נאכל בסעודה יקח מצה אחרת מי שאיבד אחד מג' מצות צריך ליתנה במתנה כדי שלא יצא הלה במצה גזולה. כיצד יעשה עם החלה יפרישנה בלא ברכה ויעשה אותה עוגה קטנה ואופה אותה עם השאר. ולאחר אפייתו יצרפם כולם ביחד בתיבה או בסל ואחר כך יברך עליה ויצניענה עד לאחר יום טוב ושורפה שהרי אם יברך עליה קודם אפייתה לא היה יכול לאפותה אחרי שקרא עליה שם דהויא ליה מלאכה שלא לצורך ובשאר ימים טובים שאין לחוש מחימוץ יברך לאלתר ביו"ט ומפרישה ומשהא אותה עד לאחר יו"ט ואם נאפית העיסה בין ביו"ט בין בחול ושכח ולא הפריש יבצע מן העוגה ויברך עליה כאילו מפריש מן העיסה. מצות חלה כשלשין עומר או יותר מפרישין חלה קטנה ושורפין אותה. שחלת חוצה לארץ אסורה למי שטומאה יוצא מגופו ומפריש חלה אחרת ונותנה לכהן שלא תשכח תורת חלה.
רעז
ארבעה עשר שחל להיות בשבת פסק רבינו שלמה לא קרינן שם חלה אלא עושה חררה קטנה אצל גדולה ואופה אותה ולוקח הקטנה וקורא לה שם ומברך ומצניעה לשורפה בחולו של מועד אבל הנראה בעינינו שאם ירצה יפריש חלה קטנה ויאפנה ומאכילה לכהן קטן כדאמרינן בבכורות בפ' עד כמה (דף כז) אמר רבינא נדה קוצה לה חלה ואכיל לכהן קטן. ואם אין שם כהן קטן קיימא לן כר' אליעזר דאית ליה הואיל ואי מקלע כהן קטן אכיל הילכך מותר לאפותה או אם חפץ יאפה הכל וקורא שם לאחר אפיותן דקיימא לן בפרק א' דיו"ט (דף ט) חלת חוצה לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש. ואם נתערבה החלה בעיסה מותר הכל לזרים דקי"ל בפרק עד כמה דבטילה ברוב ואם יש פחות מעומר ואפה ולש פחות מעומר וערך ואפה נותנו בסל מיד אחר אפייתן מצרפן ליטול חלה דקי"ל כר' אליעזר הסל מצרפן לחלה אם אפה קפיזה קפיזה מעט מעט כדאמר בפ' אלו עוברין. מה שעושין ג' מצות מן המדה אחת של פסח דומיא דתודה כשיצאו ממצרים הוי כמו היוצא מבית האסורין דכתיב והעומר עשירית האיפה והיו מ' לחמי תודה מן ב' עשרונים שהם כ' עומרים מה' עומרים עושים י' לחמים חמץ כנגד חמץ הבא מצה והאחרים עושים להחלות י' רקיקין י' חלות י' רבוכין הרי ג' מצות מגיע לכל עומר.
רעח
רבינו שמריה הורה להפריש חלה ביום טוב לאפותה ולנותנה לכהן קטן שלא יצאה טומאה מגופו ויפטר מחלת כהן דהשתא לא תשתכח תורת חלה מאחר שנתנה לכהן מפי רבינו יב"א הלוי זצ"ל.
רעט
כשלשין עיסת המצות אין לעכבה חוץ לתנור כהילוך אלפים אמה כדאמר בפ' ואלו עוברין בצק החרש אם יש כיוצא בו שהחמיץ הרי זה אסור אין שם כיוצא בה שיעור כדי שיהלך מיל ואם אין יכול לאפות המצה מוטב שישבר וילוש פעם שנייה או תטילנה במים צונן וקי"ל כר' מאיר שיאור כל שהכסיפו פניו סידוק כקרני חגבים שהרי פירשו רבי לשון חכמים ודכותא אמרינן בפ' אותו ואת בנו כשלשין עיסה לג' מצות מסמן את הראשונה בסימן אחד והשנייה בב' סימנין והשלישית בג' סימנין דדמי לג' קופות שכתוב עליהן אב"ג כדאמרינן בפרק הקורא את המגילה עומד (דף כא).
רפ
יש שחוקקין עץ אחד בחקיקה מצה או עוף אחת חקוק לסימן אע"ג דמשמע בפ' המביא גט תניינא וכתב ולא חקק מה שנדחקות בדפוס אינה כתיבה דווקא לגבי גט אבל ביום טוב אסור לסמן בו דלא מיבעי לרבי יוסי דמחייב בפ' הבונה משום רושם אלא לדברי הכל לא גרע מקומוס וקנקנתום ובאבק דרכי' שאסור וציור בחקק ביום טוב דאסור דדמי להא דאמרינן בע"ז בפ' כל הצלמים (דף מג) טבעת שחותמה שוקע אסור לחתום בה משום לא תעשון אתי הכא נמי הוי ככותב או כמצייר. במנהגים של רבי שלמה מצאתי הוקשו מצה לפסח בפ' בתרא דפסחים צלי אש ומצות מה עשיית פסח מז' ומחצה אף עשיית המצה כן ואכילת מצה הוקש לאכילת פסח דאמר רבא אכל מצה ולא חרוסת לר' אליעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו. ואסור לאכול מצה בערב הפסח דכתיב בערב תאכלו מצות.
רפא
מנהג לאפות בע"פ ממנחה גדולה ואילך אע"ג דבירושלמי מצה ישנה בפלוגתא דבית שמאי ובית הילל היא. וכן בתוספתא מכשרת מצה ישנה. מיהו המנהג כתקרובת הפסח דהיינו מז' ולמעלה כדאיתא בריש תמיד נשחט (דף נח) מצוה לאפות ג' מצות בלילה ראשונה ובלילה שנייה של פסח יאפה ג' מצות חביבה מצוה בשעתה. ועוד אם היה אופה בערב הפסח ו' מצות פעמים יהיה לילה ראשונה במוצאי שבת ויאפה ו' מצות הרי אופה מיום טוב לחבירו דדכותיה אמרי יום הנף כולו אסור במנחות (דף סח) ובראש השנה (דף ל) ואעפ"כ אם היה אופה אותן מערב שבת היה יוצא דלא גרע ממצה ישנה מיהו יותר טוב שיאפה בליל שנייה שתהיה חמה דדמי להא דאמרינן במנחות בשילהי פרק התכלת דאמר רב נחמן תופיני מנחת פיתים תאפינה נאה אי אפי לה מאתמול מיכשרה כל אדם חייב לתקן בעצמו המצות דאמר במכילתא ומשארותם צרורות בשמלותם ר' נתן אומר וכי לא היה שם בהמה אלא שהיו ישראל מחבבין את המצות וילכו ויעשו בני ישראל ליתן שכר להליכה ולעשייה. וטוב הוא ללמד ולומר לכל אדם לכל מי שיגיע מצות שלי הרי הם לו במתנה כדאמרי' בפ' לולב וערבה (דף מב) כל מי שיגיע לולבי לידו הרי הוא לו במתנה ירושלמי מצה גזולה פסולה עיי' ברא"ש פ' כ"ש (דף לח) כי שם הוא פלוגתא דאמוראי] בכ"ש ובלולב הגזול דייק לא כתיב מצתכם. לאחר אפיית המצות יזהר שלא יקבלם בכלי או במפה שיש בה קמח פן תדבק הקמח במצה ואם יתננה במים יתחמץ הקמח הא דאמר רבא בפ' כ"ש (דף לה) מי. פירות אין מחמיצין דווקא בלא מים אבל עם מים תחמיץ אם לא יעשה שימור גדול כחכמים בפ' כ"ש דאמרי תאכל. ובפ' כל המנחות באות מצה (דף כה) ולבשל קמח בחלב לתינוקות בלא מים מותר אבל עם המים צריך שימור גדול. דבש וקמח בלא מים מותר או בביצים מי שאפה מצות נקיות סלת מרובות לא יאפה בי"ט שאינן נקיות דדמי להא דאמרינן בפ' כל כתבי (דף קי"ד) הציל פת נקייה לא יציל פת הדראה. כשבא פסח יום א' צריך להזהיר שלא יאפו יום ו' כי אם לצורך י"ט ולשבת ולא ירבו לאפות בשביל חולו של מועד אלא ישמור מה שאפה יום ו' בעד י"ט ויאכל עד שיאפו יום א'.
רפב
ערבי פסחים לא יאכל אדם סמוך למנחה עד שתחשך היינו מתחלת שעה עשירית אסור ואם התחיל לאכול קודם ומשכ' סעודתו עד הלילה פוסק בתחלת שעה עשירית. אבל אוכל מיני תרגימא פירות או ירקות או בשר רבא שתי חמרא כו' מעלי פסח כי היכי דעררי' לליביה וקיימא לן בפ' כיצד מברכין (דף לה) טובא גריר פורתא מסעד סעיד רב ששת ישיב כולי יומא בתעניתא דאיסתניס הוה ירושלמי ר' לא הוה אכיל לא חמץ ולא מצה.
רפג
סדר הפסח כשבאין מב"ה שוטפין את הכוסות דאמרינן במס' שבת בפרק המוציא יין (דף עו) כדי מזיגת כוס יפה של ברכה ובמס' ברכו' בפ' ג' שאכלו כוס של ברכה צריך הדחה ושטיפה מבפנים ומבחוץ ויושבין על השלחן דתנן אפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ומוזגין את היין דתנן לא יפחתו לו מד' כוסות של יין לכך אין מקדשין לילות ראשונות של פסח בב"ה כי כל א' יש לו יין בתוך ביתו. כוס ראשון מברך על היין פרי הגפן ואשר בחר בנו ושהחיינו כבית הילל יין ואח"כ על היום ואם הוא שבת יאמר ויכלו י"ק וזמן ואם מו"ש יאמר יקנה"ז ירושלמי בפ' ע"פ אפי' יחיד כי מקדש לחודי' צ"ל אשר בחר בנו בלשון רבים דאמר מר לעולם אל יוציא אדם עצמו מן הכלל. שני תבשילין זכר לחגיג' ולפסח ואית דאמרי זכר למשה ולאהרן ושותין בהסבת שמאל וקיימא לן בפ' ע"פ (ד' קח) כל ד' כוסות בעינן הסיבה הסיבת שמאל הסיבה ימין או פרקדן לא שמיה הסיבה הכוס צריך שיהא בו יין רביעית הלוג הוא ביצה ומחצה כדמשמע בפ' בכל מערבין ובפ' ג' מינין (דף כט) בנזיר שתה ד' כוסות ביחד לא יצא אמר ר"י בן לוי נשים חייבות בד' כוסות שאף הן היו באותו הנס אשה אצל בעלה אינה צריכה הסיבה ואם אשה חשובה שאין הבעל מקפיד עליה צריכה הסיבה בן אצל אביו צריך הסיבה תלמיד אצל רבו א"צ ואם רק מלמדו אומנות צריך אם אין לו יין יביא ענבים יבשים וישרם במים ויקדש ואם אין לו כלל יעשה הלכות הפסח על הסדר וא"מ שעשה ניסים שהרי יברך ברוך אתה אשר גאלנו זהו כמו שעשה ניסים אם אין לו כי אם רביעית הלוג יין יקח ג' רביעיות מים ויערב עם היין ויהיו ד' רביעיות ומדאמר בפ' ג' מינין בנזיר (דף לח) חמשה סומקנא וחד ד' כוסות של פסח ש"מ מצוה באדום כר' יהודה ואם הלבן משובח מן האדום יקח לבן כדאמר בפ' המוכר את הספינה יין אדום היו מנסכין בפ' לולב וערבה (דף מח) אלא שהיו מושחרין. ירושלמי דשקלים יוצאין ביין מבושל ובקונדיטון. כוס "ישועות בגי' "רביעית יין לכוס "ישועות אשא בגי' שמגבי"הים הכוס מן השולחן טפח א'. ד' כוסות כנגד ד' גאולות בירושלמי והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי וכנגד ד' כוסות פורעניות שעתיד להשקים העכו"ם וד' כוסות של נחמה לישראל וד' כוסות בשר המשקים בתו' שתאן בפוסקין לא יצא פי' שפסק שעה גדולה ביניהם כשמזגו לו את הכוס ובירך ושתה בהסיבת שמאל מברך אחריו על הגפן ועפ"ה ונוטל ידיו ומברך על נטילת ידים מפני שצריך לטבול במשקה ולוקח כרפס הוא אפיא או ירק אחר ומטביל ביין או בחרוסת ומברך בורא פרי האדמה ואוכל ונותן לכולם כדי שישאלו התינוקות למה אוכלים ירקות קודם אכילה וישיבו זכר תחלת השיעבוד לקושש קש לתבן ומברך אחר אכילת ירקות בורא נפשות רבות שהרי ההגדה פוסקת כדאמרינן בנטילה. ומה שאינו מברך על המרור פרי האדמה כמו שמברך על היין. מפני שאכילת מצה פוטרת ברכת פרי האדמה אבל על אכילת מרור שהיא חובה לא פטרה מצה ואם לא אכל מן הירק כזית א"צ לברך ברכה אחרונה ויקח מצה ראשונה ויבצענה לשני' מפני שדרכו של עני לאכול בפרוסה וישים חציה תחת המפה על שם משארותם צרורות בשמלותם על שכמם. וחציה בין השלמות בפ' כ"מ (דף לט) פרוסה בין השלמות מ"ט לחם עוני כתיב ומנהג להוציא הבשר והביצה שהם שני תבשילין מן הכלי ומגביהין הכלי שבו המצות והמרור ואומר עליו הא לחמא עניא עד בני חורין. אח"כ טוב להסיר הכלי שבו המצות מלפניו ולהניח על השלחן לצד אחר שישאל התינוק עדיין לא אכלנו למה סלקנו הכלי ואם ישאל פטור לומר מה נשתנה ואם ירצה יתחיל עבדים היינו לפרעה. בין כוס ראשון לכוס שני אם ירצה ישתה וימזוג כוס שני ואינו שותה ואומר עליו מה נשתנה ויניח הכלי שבו המצות לפניו. לחם עוני שעוני' עליו דברים. מזגו לו כוס שני כאן הבן שואל או אשתו שואלת או הוא לעצמו. ופסיק רבא שיש לומר שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפי' פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים הלילה הזה מרור אבל גבי מצה אומר כולו מצה שאין אוכלין כי אם מצה מה העדות אשר צוה ה' אלהינו אתכם כך הפסוק בואתחנן לא הוציא עצמו מן הכלל שאמר ה' אלהינו יעקב ובניו ירדו מצרים כך הפסוק ביהושע. פסח שהיו אבותינו אין להגביה הבשר שהיה נראה כמקדש קדשים בחוץ אמר רבא מצה זו צריך להגביה מרור זה צריך להגביה ומסיים גאל ישראל אמר רבא קריאת שמע והלילא גאל ישראל מה שאין מברכין בלילי פסח אקב"ו לגמור את ההלל לפי שאין גומרה ביחד אלא קורא בצאת ישראל עיקר הנס דמצרים ומברך אשר גאלנו לאחר שסיים גאל ישראל מברך פרי הגפן ושותין בהסיבת שמאל ונוטלין ידיהם ומברכין על נטילת ידים מפני שצריך לטבל טיבול שני במרור אבל על אכילת מצה שהוא יוצא בכזית א"צ נטילה דעל פחות מכביצה א"צ נטילה כדאמרי' בסוכה ובברכות נמצא מה שנוטל עבור הטיבול ואח"כ אוכל כל צורכו ולפי שאמרו ההגדה והסיחו דעתם מנטילה ראשונה צריכין נטילה ויקח שתי המצות השלימו' והפרוסה ביניהם ויבצע המוציא על מצה (השניה) [הראשונה[ השלימ' ואינו אוכל עדיין ויברך על אכילת מצה על המצה הבצועה שבין המצות ואוכל מזה ומזה כזית ויאכלו כולם כזית מצה בהסיבה כשעושה המוציא אוחז בידו ב' המצות שחייב לבצוע בשבתות ובימים טובים על ב' ככרות שלימות לקטו לחם משנה כתיב ובצע חדא כדאמרי' בפ' כיצד מברכין ובמס' שבת בפ' כל כתבי (דף קיט) ומה שמברך על הבצועה על אכילת מצה מפני שדרכו של עני בפרוסה ובפ' כ"מ אמר רב פפא הכל מודים בפסח שמניחין פרוסה בתוך שלימה ובוצע ומה שאינו אוכל כשמברך המוציא לפי שצריך לברך על אכילת מצה ולאחר שימלא כריסו היאך חוזר ויברך כדאמרינן גבי מרור.
מצה קיימא לן בפסחים בפרק האשה אמר ר"א נשים חייבות באכילת מצה וקיימא לן מצה צריכה הסיבה ואפי' עני שבישראל כדאמר בפ' ע"פ (דף קח) בלע מצה יצא כרכה בסיב או בעלה אחר ובלעו לא יצא שלא נגע בגרונו חולה או זקן שאינו יכול לאכול מצה כזית ישרה אותה ביין או במים קרים רק שלא נימוחה יצא אבל בתבשיל חם או במים רותחים או חמים לא יצא דאמר בפ' כ"ש יוצאין ברקיק השרוי אבל לא במבושל דהלכה כר"י וקיימא לן הרתיח ולבסוף אפה יצא אפה ולבסוף הרתיח לא יצא מעשה אילפס שאפה בתנור יצא בפ' העור והרוטב המחה מצה וגמעה לא יצא בלע מצה ומרור ידי מצה יצא ולא ידי מרור. אבל בלעיסה אסור דאמר לא ליכול מצה ומרור בהדי הדדי דטעם מרור דמריר מבטל טעם מצה. בזבחים בפ' התערובת (דף עח) עשה עיסה מחיטים ומאורז אע"ג דרובה אורז אם יש בו טעם מצה יצא ובמנחות בפ' הקומץ רבה (דף כג) תבלה בקצח בשומשומין בכל מיני תבלין כשרה היא הואיל ויש בה טעם מצה. בפ"א דחלה ירושלמי כשם שאין האיסורין מבטלין זה את זה כך אין המבטלת מבטלת זו את זו בע"פ אכלו בלא מתכוין יצא לחצאיו יצא ובלבד שלא ישהא בין אכילה לאכילה כדי אכילת פרס מרור יקח ומברך על אכילת מרור וטובל בחרוסת ואוכל כזית מרור בלא הסיבה ויתן לכל אחד ואחד כזית מרור. בפ' כ"ש (דף לט) אלו ירקות שאדם יוצא ידי חובתו בפסח בחזרת לייטוגא הוא מרור בעולשין קרישפלא תמכתא אגרורן ובחרחבינא בסיב הדקל ודולייא מרריתא אמרפוי"ל. אבל מצוה בחזרת היא חסא. דחזרת תנו ברישא ומפרש רבא ור' שמואל בר נחמני טעמא. יוצאין בה' מינין מרור עלין לחין ולא יבישין בקלחים בין לחים בין יבישין. אמר רבא בלע מרור יצא כרכו בסיב ובלעו לא יצא מרור אין צריך הסיבה אמר רב פפא האי חסא צריך לשקעה בחרוסת משום קפא. אמר רב אשי לא לישהי איניש חזרת בחרוסת דאגב חולייה כח דתבלין מבטל מררותיה אכלו לחצאין יצא גבי מרור ש"מ דבעינן חזרת. ואחר כך יקח מצה השלישית וכורך מרור עמה ויאכל כזית מצה עם כזית מרור בלא טיבול ובלא ברכה ובלא הסיבה זכר כהלל על מצות ומרורים יאכלוהו ונותן לכל אחד כזית מצה וכזית מרור ואחר כך אוכלין ושותין כל צרכן. ואם ישן בתוך הסעודה לא יאכל יותר כדאמר אביי לרבא והשיב נתנמנמו יאכלו נרדמו לא יאכלו מצה בחזרת טוב טוב ארוחת ירק ואהבה שם ארוחת בגימטריא חזרת ירושלמי למה נקרא שמו חרוסת זכר ללבנה שהיא מעשה חרסין ר' לוי אומר צריכה שתהא עבה זכר לטיט אית דאמרי צריכה שתהא רכה זכר לדם תני איזה ברכת מצה מניח פרוסה על גבי שלימה ופורס מן הפרוסה ומברך המוציא וטמיש במילחא ולא אכיל עד דהוה מברך על ההיא אומצא דהמוציא מברך על אכילת מצה. זה אינה בכל ירושלמי דמברך המוציא על הפרוסה. לאחר גמר סעודתו יקח מצה שהניח תחת המפה הוא אפיקומן ויאכל כזית בהסיבה ויתן לכל אחד כזית שיאכלו בהסיבה. אין מפטירין אחר המצה אפיקומן. שכח ולא אכל אפיקומן ועשה סדרו יטול ידיו ויברך על האפיקומן המוציא ויאכל כזית בהסיבה או כביצה ויברך ברכת המזון ויסיים סדרו. ואם נאכל האפיקומן בסעודה יקח מצה אחרת ויאכל באחרונה כי מצה שלנו בחזקת שימור הוא. וצריך ליזהר שיאכל האפיקומן קודם חצות לילה כדאמר רבא אכל מצה אחר חצות לילה לר' אליעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו וסתם לן תנא כוותיה בפ' א' דברכות ובפרק איזהו מקומן (ד' יו) ובשלהי ע"פ ויש פוסקין כל הלילה דסתם לן גבי הילכתא ובפסיקתא בפ' הקורא את המגילה למפרע (דף כ) כל שמצותן כל הלילה כשר כל הלילה. וכשאוכל האפיקומן לא יהיה לו טורח דאמר בנזיר (דף כג) אכל מצה לשם אכילה גסה עליו כ' ופושעים יכשלו בם ואם אכל ממש אכילה גסה לא יצא. ביבמות כיוצא בו לא יאמר כמה טורח פסח. בירושלמי רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת מה טורח זה. לאחר אכילת אפיקומן נוטל ידיו הם מים אחרונים בלא ברכה כדאמרינן בפ' כל הבשר (ד' קה) ואין נוטלין אלא בכלי. ומוזגין כוס שלישי ומברך ברכת המזון ומזכיר יעלם ויבא בורא פרי הגפן. שותין בהסיבה ומברך ברכה אחרונה. ומוזג כוס רביעי ומתחיל שפוך חמתך וגומר הלל ואומר ברכת השיר יהללוך כרב יהודה. ור' יוחנן אומר נשמת כל חי. לאחר שמסיים הלל אומר הודי לה' עד הודו לאל השמים ואחר כך נשמת כל חי בפי במקהלות. ומברך פרי הגפן. ושותין בהסיבה, ומברך ברכה אחרונה. ויש או' לאחר שגומרין את הלל יהללוך עד בתשבחות. ומברך בורא פרי הגפן ושותין. ומוזגין כוס חמישי ואומר הלל הגדול הודו נשמת ופיוטים אחרים אז רוב נסים ואומץ גבורותיך. פרי הגפן ושותין כוס חמישי בלא הסיבה. למה אין אנו מברכין על ד' כוסות אקב"ו לשתות ד' כוסות. כמו על נר חנוכה שהוא מדרבנן. וגם אין מברכין על ההלל לגמו' את ההלל דאמרינן בערכין שחייב בב' לילות אלא לפי שאינו עושה ביחד שכל הברכות דוקא כשעושין המצוה ביחד בלא הפסקה כמו מגילה אין קורין אותה סירוגין וכן ברכת התורה וכן תקיעת שופר אע"ג ואמר רבי יוחנן בשלהי מס' ר"ה (דף לד) שמע תשע תקיעות ביום יצא מכל מקום עיקר מצותו יותר קשר"ק קש"ק קר"ק. אלא הלל שאין גומר יחד שפוסק בו סעודתו וד' כוסות צריך על כל אחד מצותו שאם שתאן בבת אחת לא יצא דאין ד' כוסות אז לברך עליה כלל. בפ' ב' דברכות ירושלמי אומר קרית שמע והלל ותפלה יחד אף בתקיעה כן. ר' יסא בשם רבי יוחנן אומר אפילו שמען כל היום כולו יצא. קריאת שמע ומגילה אם פסק כדי לגמור כולה חוזר לראש. וכן בירושלמי בפ' הקורא את המגילה למפרע וכן בברכות אין להפסיק כ"א טול בריך וכשתדקדק כל הברכות אין לברך עליהן כי אם כשצריך ביחד לעשות המצוה. ירושל' בריש כיצד מברכין מניין שכל המצות טעונות ברכה. ר' בא בר כהנא בשם ר' אלעזר ואתנה לך את לחות האבן והתורה והמצוה מקיש המצות לתורה מה תורה טעונה ברכה אף מצות טעונה ברכה והא דאמר רביעי גומר עליו את ההלל ואומר ברכת השיר וא' רב יהודה יהללוך ולפי שר' יוחנן אמ' נשמת כל חי על כן אחר קריאת הלל אומר נשמת כל חי וכן נכון לעשות זה יסוד רבינו מדנפירא בר אברהם. בליל פסח צריך לברך תחלה על קריאת ההלל והכי אית' במסכת סופרים (דף כא) כי בשני לילות של פסח גומרין את הלל וצריך לברך עליהן ולקרותן בנעימה דתני ר' שמעון בן יהוצדק י"ח ימים שגומר בהם היחיד את ההלל ובגולה כ"א יום ושני לילות ומצוה לקרות את ההלל בשני לילות של גליות ולברך עליהן בנעימה לקיים מה שנ' ונרוממה שמו יחדו. וכשהוא קורא אותו בביתו אין צריך לברך שכבר בירך ברבים לפי שהיו נוהגים לקרות ברבים בבית הכנסת. וגם לבסוף לאחר סעודה כשהוא מתחיל לא לנו צריך כמו כן לחזור ולברך וכן משמע בירושלמי פ"ק דברכות כל הברכות כולן פותחים בהן בברוך חוץ מברכה הסמוכה לחברתה כגון של ק"ש ותפלה מתיב ר' ירמיה הרי גאולה פירוש בליל פסח דמתחיל ברוך אשר גאלנו ואע"ג דסמוכה לחברתה לברכה דקריאת הלל ומשני שנייה היא דאמר רבי יוחנן אם שמעה בבית הכנסת יצא. התיב ר' אלעזר בר' יוסי והרי סופה פי' לאחר סעודה שאינה פותחת בברוך וחותמת בברוך ולא לסומכה שהרי הפסיקה סעודה אמר ליה שתים הוי אחת להבא ואחת לשעבר פי' שתי פעמים מברך על קריאת הלל אחת לשעבר לפני הסעודה ואחת להבא לאחר סעודה. משמע דצריך לברך על קריאת הלל לאחר הסעודה ובה"ג כ' אין מברכין בלילי פסח לגמור את ההלל שחולקין אותו באמצע דהכי סדר ר"ב צמח גאון. וכן במחזורים דרב עמרם בסדר הפסח ולגמור את ההלל אין מברכין בלילי פסח שחולקין אותו באמצע סעודה ששנינו הרביעי גומר עליו את ההלל ועוד פריך בירושל' והרי הבדלה דסמוכות ופותחות בברוך והיה להם לחתום בברוך ולא לפתוח שנייה היא. ר' הוה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס הרי נברך פירוש שאומר נברך שאכלנו משלו ובטובו חיינו וברוך הוא וברוך שמו דברכה אחת באפי נפשיה היא כדאמר פ"ג שאכלו ומדאמר שלש וארבע קסבר עד נברך ואפילו הכי מתחיל ברכת הזן בברוך אע"ג דסמוכה לה ומשני שנייה שאם היו שנים יושבין ואוכלין שאין שנים אומר נברך הרי הזן את הכל כגון אחד שהתחיל לשנים שילך לו המתחיל. והכי אמר בירושלמי בפ"ג שאכלו ג' שאכלו כאחת ובקש אחד מהן לילך דבי רב אמרי יברך ברכה ראשונ' וילך לו, איזוהי, דבי רב אמר ברכת זימון. ר' ירמיה אומר זו הזן וכן משמע ומדא' רביעי לאזמוני ברכת זימון וברוכי לחודיה מזמין ומברך את הזן דאיתמר עד היכן ברכת הזן רב חסדא אמר עד נברך רב ששת אמר עד הזן והלכתא כרב ששת עד הזן. ועוד פריך בירושלמי והרי הטוב והמטיב פירוש דסמוכה ופותחת בברוך שנייה היא ביבנה תיקנוה. הרי קידוש פירוש דסמוכה לבורא פרי הגפן ופותחין בברוך שנייה היא שאם היה יושב ושותה מבעוד יום ונמשך הסעודה עד שקדש עליו היום אינו אומר בורא פרי הגפן. ועוד יש בה"ג היכא דיתבי ג' למיכל וקא מיבעי חד מינייהו למיפק פסקין סעודתן ומזמין עליה עד הזן וגומר מיהו ברבים כוליה ונפיק וחוזרין הן ואוכלין וגומרין סעודתן ומברכין תרוייהו סדר ברבים כהלכה. עד כאן לשונו. ועל קריאת הלל שבלילי פסחים פירשו הגאונים שאין מברכין עליו בתחלתו לפי שמפסיקין בו ואוכל סעודתו ואינו אלא כקורא בעלמא רב צמח גאון זצ"ל לפי שמפסיקין בו בסעודה רב האי גאון זכרונו לברכה פירש שאינו אלא כקורא בתורה. אבל במסכת סופרים כתיב דבשני לילות של פסח גומרין את ההלל אבל בפ' ב' דערכין (דף כט) לא חשיב להו ועוד כתב שם וצריך לברך עליהן ולקרותן בנעימה דתני רבי שמעון וכו' לפי הענין היה נראה שהיה לנו לברך ולגמור את הלל בתחילתו ובירושלמי דפרק קמ' כל הברכות פותחין בברוך אם היתה ברכה הסמוכה לחבירתה כגון קרית שמע ותפלה אין פותחין בברוך התיב רבי ירמיה הרי גאולה שנייה היא דאמר רבי יוחנן אי שמע בבית הכנסת יצא מתיב ר' אלעזר בר' יוסי קמי רבי יוסי והא סופה אמר להם שתים הן אחת להבא ואחת לשעבר ופיר' מורי ה"ר יהודה בר' יצחק זצ"ל דכך פי' הרי גאולה כלומר אשר גאלנו וגאל את אבותינו וכו' דאמ' ברכה סמוכה לחבירתה א"כ ברך על קריאת הלל תחלה על זה מתרץ שאם שמע בבית הכנסת יצא ואינו מברך עליו אז תחילה בביתו משמע הא לא אמרו אז בבית הכנסת יש מברך עליו לפניו בביתו ושוב חזר מורי רבי יהודה ופירש בירושלמי דהתם לא דיבר אלא במקום שאינו מפסיק בסעודה כגון אדם שעשה סדר בבית אחר ולכך יש לברך אבל אנו שמפסיקין אותו בסעודה ולשתות הכוסות אין לברך עליו. ובתוספתא דפסחים תניא בני העיר שאין להם מי שיקרא את ההלל נכנסין לבית הכנסת וקורין פסוק ראשון והולכין ואוכלין ושותין וחוזרין ובאין וגומרין עד סוף ואם אי אפשר להן כך גומרין את כולה ואמר בירושלמי מהו לשתותו בכוס אחד ממה דאמר בשוחר טוב ג' צריכין לקרוא שכן אחד אומר לשנים הודו מיהו אם אין לו כי אם אחד או הוא יחידי גומר את ההלל וכל הסדר. בערבי פסחים אומ' הלל הגדול. בשילהי פרק סדר תעניות (דף כז) אמרי אביי ורבא אין אומרין הלל הגדול אלא על נפש שביעה וכרס מלאה לכך אומרו לאחר אכילתו לאחר גמר סידורו יש גאונים שאוסרין בין יין בין מים לשתות כל הלילה פן יפיג טעם המצה ויש מתירין דאמר בירושלמי בין שלישי לרביעי לא ישתה שלא ישתכר אבל לאחר המזון לא ישתכר פירוש כבר גמר את ההלל ומה בכך אם ישתכר מעתה. על כל כוס וכוס מברך ברכה אחרונה מעין שלש לבד מכוס שני שיש לו לאכול ולברך ברכת המזון ויש בו חילוקין שאין לברך ברכה אחרונה על היין אם לא ישתה שיעור רביעית. והשותה כוס של ברכה וטעם מלא לוגמיו יצא. פי' אם יסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו כדאיתא בפ' בתרא דיומא.
רפד
החרוסת עשוי מתפוחים אמר אביי לקהויי על שם תחת התפוח עוררתיך וצריך לסמוכיה זכר לטיט. ונותנים בו קצת מה שבשיר השירים אגוזים תאינים ורימונים ופילפל וזנגביל וכמון וכרפס ומיר"תך אבל התפוחים ואגוזים העיקר. בלילי פסח מקום שאוכל שם אומר ההלל וכן משמע בפרק כיצד צולין. מי שמבקש לקדש בבתים הרבה בפסח אם יברך ברכת המזון שוב אין לו רשות לטעום כלום. אלא כן יעשה מקדש בבית ראובן קידוש ונוטלין ידיהם ומברכין נטילת ידים. ולוקחין ירק ומברכין פרי האדמה ואוכלין ומוזגים כוס שני ואומר מה נשתנה עד גאל ישראל ומברכים נטילת ידים. ואוחזין שני ככרות שלימות ופרוס' ביניהם ומגביה ואומר מצה זו ומברך המוציא ומברך על הבצועה על אכילת מצה ואוכל ולוקח חזרת ומברך על אכילת מרור וטובל בחרוסת ואוכל. ואחר כך לוקח מצה ומרור ואוכל ככה יוכל לעשות לכמה בתים כן יעשה בבית שמעון ובבית לוי דקי"ל במס' ר"ה בשילהי ראוהו בית דין כל הברכות כולן אף על פי שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם וברכת היין אבל ברכת הלחם של מצה וקידוש היום אף על פי שיצא מוציא כדמסיק רב אשי אם כולן למדו ברכת המזון יברך ראובן בביתו וכן שמעון וכן לוי אבל המקדש לא יברך. לאחר שברכו מסיים כל אחד לא לנו ה' לא לנו ועושה הכל כסדר וכן יעשה לכל אחד ואחד ובבית אחרון מברך ברכת המזון ומסיים סידורו. ואם חפץ כוס חמישי אומר עליו הלל הגדול חמישי רשות הוא. ארבעה כוסות כך נמצא בסדר רב עמרם גאון. פסח בחול די לו בשני מצות. על השלימה המוציא ועל הפרוסה על אכילת מצה. אבל אם אירע בשבת צריך שלשה כך מצאתי. ואין לנו קבלה כך בין ביום טוב בין בשבת צריך שני שלימות ואחת פרוסה כדרכו של עני בפרוסה. ואם אין יין כלל ולא צימוקין מקדש על המצות המוציא ואינו בוצע ומקדש אשר בחר בנו ואם מוצאי שבת יעשה יקנה"ז ועל אכילת מצה ואוכל ואחר כך מרור ואף על פי שאין מבדילין על הפת מיהו על מוצאי שבת כזה שמקדש על הפת עבור יום טוב מבדיל נמי על הפת.
רפה
אסור לשרות מורסן בפסח כדאמרינן בפרק כ"ש (דף לט) ואף על גב דאמרינן חולטין ברותחין לנו אסור שאין אנו בקיאין. ולא תשרה האשה מורסן לשוף בשרה שמחמץ ולא ילעוס חיטין על מכתו וכו'. ואין מניח קמח בתבשיל לפעמים לא בשיל שפיר ואתי לידי חימוץ. האפוי שבשלו מותר. הנותן לסוסים ומוציא ריר צריך לבער שמחמיץ כמו לא ילעוס חיטין. אם יש לו כבשים ומאכילן סובין חייב לבער דמשמע במס' מכות רירין הנופלין בעדשים דהוי משקה. ובשבת בפרק תולין (דף קמא) פרה אית לה רירי על כן צריך לבער מה שישאיר פן יחמיץ. אם נפל בשר יבש בקדירה בפסח או דגים מלוחים ויש אומרים אף פי שלא נזהרו במליחתן מן החמץ. מאן לימא לן שהיה בו חיטים כשמלחן ומצאתי בשם רבינו שלמה בשר יבש שלא נזהרו במליחתו וכמו כן גבינה מותר לאוכלו בפסח דאפילו למאן דאמר חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור דמשמע במשהו הני מיני דאיתיה בעיניה דקנסינן ליה משום דעבר בבל יראה אבל על ידי תערובות שלא נעשה בשימור הבשר איכא למיחש שמא לא נזכר שיש בו חמץ ואינו אסור אלא בנותן טעם.
רפו
שעורה הנמצא בדבש בפסח כיון דנפל קודם הפסח בשכר בדבש אין זה חמץ בזמנו שנתבשל קודם הפסח ואין חוזר וניעור כדאמר גבי ציר בבכורות ואפילו נפל בפסח אינו אסור אלא אם כן נתבקע כדמשמע בפרק כ"ש (דף מ) למר עוקבא כל שמניחו על פי האבוב הוא כלי אחד כדאמרינן במנחות (דף סו) גבי עומר ולשמואל נתבקעו ממש והוי ספק דאורייתא ולחומרא אבל בבישול נתבקעו ממש דוקא כשמואל אסור. דחמץ במשהו מדרבנן אסור חמץ בפסח למה לרבי שמעון מותר בתערובת ליבטל ברוב הלא יש לו מתירין לאחר הפסח אם כן למה יבטל י"ל שנימוח בטל אע"פ שיש לו מתירין בע"ז בפ' בתרא (דף עג) כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך במינן במשהו שלא במינן בנותן טעם ואמאי בטל ברוב שלא במינו והא אמרי' בנדרים בפ' הנודר מן הירק (דף נח) ר' אומר כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר שני והקדש וחדש לא נתנו בו חכמים שיעור וכל דבר שאין מתירין כגון תרומה ומעשר וחלה וערלה וכלאי הכרם נתנו בו חכמים שיעור ואסור בכל שהו הרי טבל יש לו מתירין והן התרתו שאם נפל יין של טבל כל שהו ביין תפוחים דהוי שלא במינו דלא ידע כמה יכולין לפטור כל הכרי דחטה אחת פוטרת את הכרי ואמרי' במנחות (דף לא) פעם אחת נתערב לו טבל חיטין אמר לו קח מן השוק ועשר עליו הרי טבל יש לו מתירין אמאי בטל ברוב. ותירץ ר"ת בע"ז (דף עג) דמיירי בטבל שהלכו בעליו למדינת הים דאין להפרישם בלא דעתו דשלוחכם לדעתכם. ובשילהי ביצה (דף לט) מלח אסתרוקנית ידיע ממשו ומים יש ממשו בעיסה לא בטיל חמץ נמוח. אי נמי בע"ז בטבל הטבול לתרומה גדולה דאין לו מתירין דהיו תורמין כדאיתא בביצה (דף לא) וההיא דנדרים בשילהי הנודר מן הירק וההיא דמנחות מיירי בטבל הטבול לתרומת מעשר מדאמר ר' קח מן השוק ועשר עליו ויש לו מתירין.
מעשה שהגעילו יורה מוחמצ' וכששפכו המים מוחמצין ירדו לבאר ואסרו המים לשאב בפסח שחמץ במשהו וכן אם חמץ נפל לבאר אסורים המים.
רפז
חטה שנמצאת בתרנגולת צלויה או כשמלחו בשר נמצאת חטה או שעורה על הבשר שנתרככה אוסר אותה חתיכה אבל שאר חתיכות שנמלחו ולא נגעו בחטה או שאר תרנגולין שצלו עמה מותרין אבל באותה שנמצאת החיטה אסורה.
רפח
חטה מבושלת בתרנגולת מבושלת ובשלו תרנגולין עמה ולקחו מן הרוטב שבישלו בה אותה תרנגולת והניחו בקדירה מליאה בשר ואסרו כל התרנגולין וכל הבשר שבקדרה והקדרה של חרס שברו והיורה שבישלו בה הגעילו דק"ל בפרק כ"ש (דף ל) אמר רבא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור כרב במשהו. שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כרבי שמעון שנותן טעם מותר לאחר זמנו בתערובתו. ירוש' כל שעה לאחר זמנו לא יאכיל חמץ אפי' לכלבים מה אנו קיימין אם לכלבו הוי הנאה אלא כן אנו קיימין אפילו לכלב אחרים זאת אומרת אסור להאכילו לבהמות הפקר. אבל ככרות שמבטל ליה הוא בטל.
רפט
חטה שנמצאת במצה אפויה ולא נודע אם נתחמצה בה בעודה עיסה או שמא במי' שנילושה החמיצה או שמא נפלה בעיסה ולא נתחמצה מעולם ואסרו אותה מצה לבדה דדמי להא דאמרינן בפ' בכל מערבין (דף לה) נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת ולמחר מצאו מת חכמים מטמאים שכל הטומאות כשעת מציאתן. אבל מצות אחרות מותרות העמד מצות והימים על חזקתן ומותר. בפ' כ"ש (דף מ) אין לותתין שעורין בפסח ואם לתת ונתבקעו אסורין. בתוספת' ר' יוסי אומר שרה חטין ושעורין במים והחמיצו אסורות. אבל לגבי עיסה אמרי' תפח' תלטוש בצונן.
רצ
שק מלא קמח שנתון במרתף אצל החומה ונתלחלח מזיעת החומה אע"ג דאמרינן עפ' ב' דמכשירין זיעת הבתים וזיעת אדם טהורה מיהו מחמיצין. כדאמר רוק אינו מכשיר מיהו אמרי' לא ילעוס חיטין מפני שמחמיצות הילכך אם נפל מים על קמח או נתלחלח השק ירקד הקמח והשאר מותר. מעשה שכסו קדירה בפסח בכסוי מתכת שלא ליבנוהו ולא הוגעל ואסרנו כל התבשיל כי מכח הרתיחה נגע בכסוי מוחמץ ואפי' לא נגע מזעת הכסוי ונפל בקדרה דומיא בבראשית רבה סיפא מזעת מחמת המים. וקיימא לן חמץ במשהו. שק שיש בו קמח ותרנגולין ישבו עליו ונתלחלח מצואת התרנגולין אמרי' במנחות (דף סט) שעורים שנמצאו בגרגרי בהמה וכו'. אי למנחות הקריבהו נא לפחתך ואינו אומר משום חמץ. מיהו ירקדו הבצק לחוץ והשאר מותר. בשר יבש שמזיע בשעת הגשמים מחמץ מכח המים שהודחו. או חלב נשפך על החטין והתירוהו כדאמר רבי יהושע בן לוי לבניה יומא קמא לא תלושו לי בחלבא משום מצה עשירה מכאן ואילך לושו בחלבא רק שלא יהא בו טיפת מים.
רצא
מעשה שאפו מצות בתנור בפסח ובא גוי והשליך עוגות חמץ בתנור ונאפה. אם נגע החמץ במצה אסור. דדמי להא דאמר בפרק בתרא דע"ז (דף סז) בפת חמה וחבית פתוחה דברי הכל אסור הכי נמי אוסר בנגיעתו אבל אם לא נגע מותר. דקיימא לן ריחא לאו מילתא היא דאמר בפרק בתרא דע"ז (דף סז) ישראל בדגוי מותר דריחא לאו מלתא היא והא דאמר רבא בפ' כ"ש גבי קטרת של עבודה זרה דאסורה ובסוכה בפ' לולב הגזול (דף לז) דאמר רבא הדס של מצוה אסור להריח בה ובפ' א' דע"ז (דף יב) מעוטרות כוורד והדס אסורות דמיהני מריחא. זהו דברים העומדים לריח אבל דברים שאין עומדים לריח מותר. קי"ל כרבי מאיר כיון שהכסיפו פניו אסור דתנן וחכ"א זה וזה בין כקרני חגבים בין נתערבו סדקין האוכלו בכרת מדשנאו בלשון חכמים. וששאלת עוף שנצלה או שנתבשל בפסח ונמצא בתוכו חטה כך דעתי נוטה שאותו העוף אסור באכילה ובהנאה שהחטה אוסרת ונאסרת דאמר רבא הילכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור כרב במשהו ואיכא דמורה להיתירא מהא דתנן במשנה טהרות ומייתי לה בפרק בתרא דשבת (דף קנה) בעוף כדי שתפול לאור ותשרף דברי רבי שמעון ר' יהודה בן בתירא אומר מעת לעת וסבירא ליה כי היכי דבשר המת מתעכל לא מטמא באהל. חטה נמי כי מתעכלא דמיא. ולא מסתברא וליתיה. חדא דלא ידיע מתי בלעה החטה ותו מה עניין פסחים אצל אהלות אדיליף להיתירא מאהלות לילף מחמץ בפסח לאיסורא דתנן לא יסיק בו תנור וכירים פשיט' לא צריכא לר' יהודה דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה מ"ד בהדי דקא שרף ליתהני קמ"ל דאסור וכל שכן חטה זו שהיא בעין וחמץ גמור הוא דאוסרת ונאסרת ועוד אין איסור בלוע מתבטל. דג טמא שבלע דג טהור מותר באכילה דג טהור שבלע דג טמא אסור באכילה אלמא באיסוריה קאי ואינו בטל הך חטה נמי לא בטלה וחמץ גמור הוא ולא מיבעיא הא דמבשלא דאסיר' אלא אפי' חיטי קורדניתא דשרירן טפי כי שדיא מיא עליהון אסורין דאמר רב גידל המקדש מו' שעות ולמעלה בחיטי קורדניתא אין חוששין לקידושין. כל שכן דמטומאה לא גמרינן דהלכות טומאה הילכתא גמירי לה ולא גמרינן מינה ובפ' א' דסוטה נמי אמרי' שאני הלכות טומאה דהכי גמירא להו ור' שמעון הגיה כן והא דאמרי' במנחות בפ' ר' ישמעאל (דף סט) חטין שבגללי בקר ושעורים שבגללי בהמה חישב עליהם לאכילה אין מטמאין טומאת אוכלין לקטן לאכילה מטמאי' טומאת אוכלין ש"מ מהכא דאפילו מחשבה לא משויא להו אוכלא וכיון דלאו אוכל' הוא חמץ נמי לא הוי וחטה זו איך נתחמצה שהרי לא במים נשרה וא"ת כשרחץ במים העוף משרק שרקי ונפלי ואין בהם להחמיץ החטה ושמנוני' העוף מי פירות ואין מחמיצין ועוד ליבדק בחטה שאם לא נתקבעה תהא מותרת דקי"ל כשמואל דאמר נתבקעו ממש ואפילו לדברי האוסר העוף הני מילי בפסח אבל אי משהי ליה לאחר הפסח מותר אפי' באכילה דקיימא לן לקמן חמץ שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כרבי שמעון ותרנגולת שאכל' חלב ושחטוה ונמצא בקורקבן החלב יש לו לשמור למולגה כי תבלע בבשר התרנגולת החלב שהוא בעין ויסירו הקרקבן כי איסור הבלוע אינו בטל. כן החטה אם נתבשל בעוף או מלאוה בביצים ובה חטה אסור. הא דאמר העידה תורה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם הני מילי באיסורא דאורייתא אבל בדרבנן לא דאמרי' בפרק בתרא דע"ז (ד' עד) דרש רבא נעוה ארתחוה והכי פי' של חרס ובשילהי תרומות ירושלמי תני ר' חלפתא בן שאול קדירה שבישל בה תרומה מגעילה ג' פעמים ברותחין ודי אמר ר' בא אין למידין ממנה לענין נבילה. חבית שהיה בו שכר ואחר כך נתנו בו יין אסור בשתייה בפסח שחמץ בפסח במשהו ששכר מכניסו לקיום בחבית על כן צריך הגעלה או עירוי ג' ימים ואם לא יערה או לא יגעיל נמצא פולט איסור חמצו ביין ואסור במכילתא רבי יאשיה אומר ושמרתם את המצות אם באתה מצוה לידך עשה אותה מיד. וילכו ויעשו בני ישראל ליתן שכר להליכה ולעשייה ומשארותם שירי מצה ומרור צרורות בשמלותם על שכמם שהיו ישראל מחבבין את המצות. האוכל מצה כהלכתה שבעה ימים כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית דכתיב מצות יאכל את שבעת הימים ימים אין כתי' כאן אלא שבעת הימים שבעה ימי בראשית פסח נתן תחלה והוא ראש לרגלים. פסח במלוי פ"ה סמ"ך ח"ת בגימ' תרי"ג וכתיב ושמרתם את המצות קרי ביה את המצוות אל תחמיץ המצוה אם בא לידך עשה מיד. מרור על שם אורח חיים תוכחות מוסר. ד' כוסות על שם מסכה יינה והתורה מרובעת ד' מידות בתלמידין ד' מידות ביושבים לפני חכמים ד' ביד כל אחד מישראל אמרי' בערכין למה לא הכשיר הקב"ה לפסח מן הבקר כי אם מן הכבשים ומן העזים לפי שטלה משמש בניסן לחמה בהשכמה ב' שעות הרי טלה שו"ר תאומי"ם סרטן ארי"ה בתולה משמשין ביום טש"ת סא"ב אבל מע"ק מאזני"ם עקרב קשת משמשין בלילה עד חצות ויהי בחצי הלילה ויי הכה כל בכור נמצא בתחילת מזל גדי היה מכת בכורות ויצאו בהשכמה הרי הגאולה במזל גדי ובמזל טלה. וכתיב ואתנה צאני צאן מרעיתי וכתיב ליל שמורים הוא ליי לילה המשומר ובא מששת ימי בראשית אין לי אלא לשעבר להבא מניין ת"ל הוא הלילה הזה ליי שמורים לכל בני ישראל לדורתם. יי זכרנו יברך יברך את בית ישראל יברך את בית אהרן יברך יראי יי הקטנים עם הגדולים. ברוכים אתם ליי עושה שמים וארץ יהי שם יי מבורך מעתה ועד עולם ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה. באלו פסוקים שכת' בהם ברכה כל האותיות ונעלם פס"ח ד' יברך ד' כוסות לברכה.