הרוקח· רבנו אלעזר מגרמייזא
הלכות ר"ח וסדר תפלותיו וברכותיו
רכח
החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה בגימ' כמו תש"עה ועשרים יום ומח"צה ותשצ"ג חלקי"ם לכם ראש חדשים. ראשון הוא לכם לחדשי השנה בגימ' חדש האחד כ"ט יום ומחצה ושתי ידות שעה וצ"ג חלקים חודש במילוי ח' ו' ד' ש' בגימ' כ"ט יום ומחצה ותשצ"ג חלקים. בליל ר"ח אין נופלין על פניהם וכל היום עד יום השכמת לאחר החדש דאמרי' בבבא מציע' בשלהי פ' הזהב (דף נט) גבי מעשה דר' אליעזר שבירכוהו אימא שלום דביתהו דר' אליעזר אחתיה דרבן גמליאל הואי מההוא מעשה ואילך לא שבקה ליה לר' אליעזר למיפל על אפיה. יומא חד ריש ירחא הוא ואיחלף ליה בין מלא וחסר. אתאי אשכחיה דנפל אאפיה אמרה ליה קום קטלתיה לאחי הרי משמע שאין נופלין בר"ח. וצריך להתפלל יעלה ויבא כדאמר בפ' במה מדליקין (דף כד) ימים שיש בהן קרבן מוסף כגון ר"ח וחולו של מועד ערבית ושחרית ומנחה מתפלל י"ח ואומר מעין המאורע בעבודה. ואם לא אמר מחזירין אותו ואין בהן קדושה על הכוס. ויש בהן הזכרה בברכת המזון ואע"ג דאמרינן ערבית מחזירין אמרי' בשלהי פ' תפלת השחר אמר רב ענן אמר רב טעה ולא הזכיר של ר"ח בערבית אין מחזירין אותו. לפי שאין ב"ד מקדשין את החדש בלילה אלא ביום. ומסיק לא שנא מלא לא שנא חסר אלא שחרית ומנחה. אמרי' בפ' במה מדליקין ובברכות פ' שלשה שאכלו (דף כד) לא הזכיר של ר"ח בתפלה מחזירין אותו אי נמי שומע כל התפלה משליח ציבור שמוציא את הכל. כדאמרי' בשלהי מס' ר"ה (דף לד) אבל ש"ץ שטעה אין מחזירין אותו כדתניא בפ' תפלת השחר (דף ל) בשחרית אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרו במנחה אמר ר' יוחנן בציבור שנו אבל ביחיד חוזר. א"ר תנחום אמר ר' יהושע בן לוי טעה ולא הזכיר של ר"ח ונזכר בהודאה חוזר לעבודה. ואמרי' בפ' ג' שאכלו (דף כט) טעה בר"ח בברכת המזון אין מחזירין אותו טעה ולא הזכיר ר"ח אומר ב"א ה' אלדינו מ"ה אשר נתן לעמו ישראל ראשי חדשים לזכרון אם לא פתח הטוב והמטיב. אבל אם פתח הטוב והמטיב חוזר לראש, אבל בתחילת פסיקת' רבתי שכח ולא הזכיר של ר"ח ומשגמר ברכת המזון נזכר מיד עד שלא הסיח דעתו מן הברכות אינו צריך לחזור לתחילה אלא אומרה לאותה ברכה קטנה בסוף ב"א ה' אלדינו מ"ה אשר נתן ראשי חדשים לישראל עמו ב"א ה' מקדש ישראל וראשי חדשים. קורין ההלל בדילוג כדאמרי' בתענית בפ' בג' פרקים (דף כח) אמר רבא הלל בריש ירחא לאו דאורייתא. רב איקלע לבבל חזנהו דקא קרו הלילא בריש ירחא סבר לאפסקינהו שמעינהו דקא מדלגו ואזלו אמר ש"מ מנהג אבותיהם בידיהם, יחיד לא יתחיל אם התחיל גומר. בברכות בפר' הרואה ימים שאין היחיד גומר את ההלל לא פסקינן אפי' משום ברכה כמו במגילה ובקריאת שמע. בפ' הקורא המגילה עומד (דף כד) בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ד' אין פוחתין מהן ואין מוסיפי' עליהן ואין אומר יענך ומתפללין מוסף. ר"ח שחל להיות בשבת מוציאין ב' ספרי תורות אחד בעניינו של יום. והמפטיר קורא וביום השבת ובראשי חדשיכם ומפטיר בהשמי' כסאי ואם היה נשואין בר"ח מפטיר בהשמים כסאי ולא שוש אשיש אבל ר"ח שחל להיות ביום א' בשבת מפטיר ויאמר לו יונתן נשים אין עושות מלאכה בר"ח כדאמרי' בפרקא דרבי אליעזר בפ' מ"ד לפי שלא רצו הנשים ליתן נזמיהן לבעליהן לכך נתן להן שכרן הקב"ה בעולם הזה שהן משמרות ר"ח ומה שכר הוא נותן להן לעולם הבא שהן עתידות להתחדש בר"ח תתחדשי כנשר נעורייכי וכשהחדש ב' ימים לא יעשו מלאכה ב' ימים אבל לאנשים מותר במלאכה כדאמרינן בפ' ג' דמגילה (דף כב) ושאין בה בטול מלאכה לעם כגון ראש חדש אינו אסור בעשיית מלאכה והא דאמר במס' ר"ה בפ' אם אינן מכירין (דף כג) משום בטול מלאכה לעם ב' ימים פי' אם נעבר מלא ולא חסר שאין לך ר"ה שאין מתבטלין בו בני הגולה ממלאכה ב' ימים יום ל' ויום ל"א שמא עיברו ב"ד את החדש. ר"ח אסור בהספד ובתעניות כדאמרי' בשילהי מ"ק (דף כט) אותו היום מתה אמו של בן זזא והספידה רבן גמליאל הספד גדול לא מפני שראויה לכך אלא שידעו כל העם שלא קידשו ב"ד את החדש. ובפ' א' דראש השנה (ד' יט) ותיפוק לי' דהוה ליה יום של אחר ר"ח דאסור בהספד ובתענית ובפ' א' דשבועות ובפסחים בפ' כיצד צולין ר"ח דאקרי מועד ירושלמי בכל מתענין חוץ משבתות וי"ט ור"ח וחולו של מועד והא דאמר בפרק ג' שאכלו ר"ח אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל פירוש אי בעי אכיל שיתחייב זימון אבל פירות ובשר יאכל. ובמועד קטן בפ' ואלו מגלחין (דף כח) בראשי חדשים ובחנוכה ובפורים לא מקוננות דנמי איקרי מועד ומצוה לאכול ר"ח כמו מועד דאיתקש בתורה וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ובנביאים והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וכתיב מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת. וכתיב והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה וכתיב בשאול גם תמול גם היום אל הלחם והשיבו יהונתן כי זבח משפחה לנו וכתיב ויהי בחדש השני ב' ימים היה החדש ומצינו בסנהדרין בפ' בן סורר אכל בעיבור החדש אינו בן סורר ומורה. ירושלמי אמר ר' יוחנן לוין ברבית לחבורת מצוה וקידוש החדש. בפסיקתא דסוכות תני מר"ה נקצצין מזונותיו של אדם חוץ ממה שמוציא בימים טובים ובשבתות ובראשי חדשים ובחולו של מועד ומה שהתינוקות מוליכות לבית רבן אם פיחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו. ובריש פסיקתא רבתי ראשי חדשים שקולין כמועדות דכתיב ובמועדיכם ובראשי חדשיכם בסנהדרין בפ' היו בודקין (דף מב) אמר ר' אחא בר חנינא אמר ר' יוסי אמר ר' יוחנן כל המברך על החדש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה כתי' הכא החדש הזה וכתיב התם זה אני ואנוהו. תנא רבי ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחת בחדש דיים. אמר אביי הילכך צריך לומר מעומד ומברכין על החדש עד שתתמלא פגימתו אמרי נהרדעי עד י"ו ימים. ירושלמי עד שתראה כחצי המטה פי' כחצי עוגה.
רכט
מאי מברך אמר רב יהודה ברוך אתה ה' אלהינו מ"ה אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשו' רצון קונם פועל אמת שפעולתו אמת וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידין להתחדש כמותה ולפאר שם יוצרם על שם כבוד מלכותו. ב"א ה' מחדש חדשים ואומר סימן טוב תיהוי לישראל ברוך בוראך ברוך יוצרך ברוך מחדשך ורוקד ג' רקידו' כנגדה ואומר ג' פעמים כשם שאני רוקד כנגדך ואיני נוגע בך כך אם ירקדו אחרים עלי לא יגעו בי תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן עד יעבור עמך ה' עד יעבר עם זו קנית. קנית זו עם יעבור עד ה' עמך יעבור עד כאבן ידמו זרועך בגדול ופחד אימתה עליהם תפול אמן אמן אמן סלה הללויה ואומר לחבירו ג' פעמים שלום עליך וילך לביתו בלב טוב. בשלהי פ' בכל מערבין או' זמן בר"ה ויוה"כ משמע אבל לא בשבתות ובראשי חדשים. ירושלמי דערבי פסחים תני כל מה שכתוב בו מקרא קדש צריך להזכיר בו זמן במדרש בכל ראשי חדשים נשמתן של צדיקים עומדים על קבריהם ומרננים על משכבותן והיה מדי חדש בחדשו כו' יבא כל בשר להשתחות. ובריש פסיק' רבתי אמר ר' לוי עתידה ירושלם להיות כארץ ישראל וארץ ישראל ככל העולם. והיאך באים שם בכל שבת ובראשי חדשים להשתחוות אלא העבים טוענין אותם לירושלם בבקר ומתפללין שם מי אלה כטב תעופינה וכיונים אל ארבותיהם זהו במנחה זהו והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני אמר ה'.
רל
ירושלמי בפרק אין עומדין ספק הזכיר של ר"ח ספק לא הזכיר. מחזירין אותו לעבודה טעה ולא הזכיר יעלה ויבא בערבית אינו חוזר ודווקא בר"ח דאיכא טעמא דאין מקדשין את החדש בלילה. אבל בשאר ימים טובים כגון פסח שבועות וסוכות שאנו אומרים בחולו של מועד יעלה ויבא אם לא הזכיר בתפלת ערבית יש לו לחזור דאין לומר שם קידוש החודש. אבל אם טעה בברכת המזון של ר"ח או בשל חנוכה אין מחזירין אותו כדאמרינן בפ' ג' שאכלו דהא מצי למיפטר נפשיה דלא יאכל אבל בשבתות וימים טובים דלא מצי מיפטר נפשיה שלא יאכל ודאי מחזירין אותו. ואם שכח בשבת ולא אמר רצה והחליצנו מחזירין דלא סגי דלא אכל. ראיתי את רבי שלא קרא הלל דר"ח עם הציבור וקרא מעצמו מיושב בשעת קריאת התורה: