הרוקח· רבנו אלעזר מגרמייזא
הלכות סעודה · שלא
גר מברך בפרק א' דמסכת ביכורים הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לקרות אשר נשבעת לאבותינו. ואם היתה אמו מישראל מביא וקורא. וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי אבות ישראל וכשהוא בבית הכנסת אומר אלהי אבותינו. ואם היתה אמו מישראל אומר אלהי אבותינו. ירושלמי הורי שמעון חסידא לאילן דבי בר עשתור דאינון גרים בני גרים ואומרי' אלהי אבותינו. פי' כשמתפללי' אומרים אלהי אבותינו. והתנינן אם היתה אמו מישראל מביא וקורא הא גרים בני גרים לא ודכוותה היתה אמו מישראל אומר אלהי אבותינו הא גרים בני גרים לא. אמר רבי יוסי קיימא בנימן בר עשתור קומי ר' חייא בר אבא שבא בעבירה על בת ישראל היא מתני'. פי' הא דתנן היתה אמו מישראל כגון שבא כותי על בת ישראל אע"פ שהולד עצמו גר ראשון. אבל גר בן גרים אפי' לא היתה אמו מישראל מביא וקורא ואומר אלהי אבותינו. וליכא למידק ממתניתין למעט בן גרים. רבי זירא בעי כלום הוא מתכוין אלא לאברהם יצחק ויעקב כלים נשבע הקב"ה אלא לזכרים שמא לנקבות בתמיהה ואמאי הא דקתני אם היתה אמו מישראל פי' הא דקתני בן גר שנולד מישראל בין בכותי שבא על ישראלית דבנה הוי גר ראשון. ופריך אביכורין ולא אתפלה ולא תירץ. תני בשם רבי יהודה גר עצמו מביא וקורא. מה טעם כי אב המון גוים נתתיך. לשעבר היית אב לארם מכאן ואילך אב המון גוים ר' יהודה בן לוי אמר הלכה כרבי יהודה אתא עובדא קמיה דר' אבהו ואורי כרבי יהודה וכן הלכה שגר יכול לומר בתפלה אלהי אבותינו וכן בברכת המזון על הארץ שהנחלת לאבותינו. והאי דקאמר במסכת מכות בפרק בתרא כיון דאיכא בכורי הגר דבעי למימר אשר נשבע לאבותינו ולא מצי אמר לא פסיקא ליה ההיא כרבנן דמתני' דפליגא אדרבי יהודה. ורבינו תם הקשה אפי' אם תאמר גר אומר אלהי אבותינו. מקרא אב המון גוים מכל מקום כיצד קורא על הבכורים וצריך לומר ארמי אובד אבי ונצעק אל ה' וכל הפרשה. ויש לומר אליבא דרבי יהודה דגר מביא וקורא כיון שהאבות נקראים אבותינו כאילו הגר היה מזרעם לענין קריאת הפרשה וכל שכן יכול לומר בברכת המזון על שהנחלת לאבותינו וכן פסקו כל הגאונים כר' יהודה. והביאו סוגין דהכא ואמרו מיכן סמכו נמי לגרים בזמן הזה שיהו מתפללין אלהי האבות. והא ברייתא דתני ר' יהודה גר מביא וקורא ואילו בתוספ' תניא כל הגרים כולם מביאים ולא קוראין ובני קיני חתן מביאין וקורין שנ' והיה הטוב ההוא אשר ייטב ה' עמנו. פי שניתן להם דושנה של יריחו ואין לומר ההוא דמביא וקורא היינו דבני קני. כדאמרי' בתוספ' דהא טעמא דר' יהודה כי אב המון גוים נתתיך וזה שייך לכל הגרים. יש לומר תנאי היא ואליבא דרבי יהודה ולפי מה שדחה בנימן בן עשתו' לעיל היתה אמו מישראל שבא הכותיעל ישראלית היינו והוליד בן. אבל גר בן גרים אפי' לרבנן הוא נקרא ישראל גמור. ולפי זה תנא דר' יהודה כל גר מביא וקורא היינו בגר ראשון. ולאידך תנא אליבא דרבי יהודה דאמר דווקא גר מבני קיני מביא וקורא היינו נמי אותן שנתגיירו במדבר שהיו בימי משה. אבל בניהם של כולם מביאין וקורין אפי' לרבנן. רבי אליעזר בן יעקב אומר האשה בת גרים לא תינשא לכהן עד שתהא אמה מישראל. אחד גרים ואחד עבדים משוחררים אפי' עד י' דורות עד שתהא אמם מישראל. בת גרים עיקר עיקרה דמתנית' תנן במסכת קידושין בפ' עשרה יוחסין (דף עו) מכל מקום פסקינן גר מתפלל ומברך ואומר אלהי אבותינו. פירורין שיש בהן כזית אסור לאבדם. בפ' ג' במסכת סופרים אין סומכין באוכלין אין מכסין באוכלין ואין אוכלין באוכלין אלא אם כן היו ראויין לאכילה. רבי אליעזר בן יעקב אומר כל אוכל שגמרו בידי אדם מותר לכסות בו רבי אליעזר בן יעקב אומר כל שיש לו יד ועוקץ מותר לכסות בו.