הרוקח· רבנו אלעזר מגרמייזא
הלכות סעודה
שכח
נטילת ידים קודם שיאכל בשחיטת חולין בפרק כל הבשר (דף קה) לא אמרו נטילת ידים לחולין אלא מפני סרך תרומה וסמכו על וידיו לא שטף במים ואחר שלא שטף טמא ולכן סמכו נטילת ידים לחולין מן התורה. ובתנא דבי אליהו בפ' בא חבירו דברו אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו מיכן המזלזל בנטילת ידים סימן רע לו. לא יאבה ה' סלוח לו. וכמה החמירו חכמים בזלזול נטילת ידים ובשבת בפרק במה אשה ובפרק ב' דערובין גבי רבי עקיבא ובפרק ג' דברכות צריך נדוי. בפרק א' דסוטה (דף יד) נעקר מן העולם. והאוכל בלא נטילה כאילו בא על אשה זונה. הנוטל מים ראשונים צריך שיגביה ידו למעלה וינטלם וינשאם. בפרק כל הבשר מים ראשונים נוטלין בין בכלי בין על גבי קרקע ונוטלין בין בחמין בין בצונן. אבל אם היד סולדת אסור. בפ' כל הזבחים (דף נב) שקיבל זר דמן אם טבל במים שאין פרה שוחה ושותה מהן פסולין. במס' ידים. מים שנפלו משתיית בהמה בכלים פסולין בקרקע כשרין נפל לתוכן דיו קומוס קנקנתום ונשתנו מראיהן או שרה בהן פתו או הדיח בהן כלים או המחה בהן פסולין. הדיח בהן כלים מודחים וחדשים כשרין. רבי יוסי פוסל בחדשים. מים שהנחתום מטבל בהן גלוסקאות פסולים בתוספת' מים שהנחתום מטבל בהן גלוסקאות נשתנו מראיהן פסולין. מים שלפני הנפח אפי' לא נשתנו מראיהן פסולין שעשה בהן מלאכה. שלפני הספר נשתנו מראיהן פסולין בפרק כל הבשר קפדיתו אמנא קפדיתו אחזותא קפדיתו אשיעורא אמרו ליה אין. אמר רבא כלי שאין בו רביעית אין נוטלים ממנו ידים. במס' ידים מרביעית נוטלים לידים לאחד ואפי' לשנים מחצי לוג לג' וד' מלוג לה' ולו' לק' אתקין ר' יעקב נטלא בת רביעתא בפרק כל הבשר (דף ק"ז) כלי שניקב בכונס משקה אין נוטלין הימנו לידים וכן מן הפרכס כלי מנוקב בשוליו. במס' ידים נוטלין לידים בכלי גללים בכלי אדמה בכלי אבנים לא בדפנות הכלי ולא בשולי המחץ ולא במגופת החבית ולא יתן לחבירו בחפניו אין נותנים לידים אלא בכלי. תוס' מגופת חבית שתיקנה נוטלין ממנה לידים וכן חמת וכפישה אפילו פחותין אבל לא מן השק והקופה אפילו מקבלין. שידה תיבה ומגדל מקבלין נוטלין מהם לידים. החוצץ באדם חוצץ בידים. בפ' כל הבשר (דף קו) כל החוצץ בטבילה בגוף חוצץ בטבילת ידים לחולין. בפרק ט' דמקואות בצק שתחת הצפורן חוצץ אבל לא צואה שתחת הצפורן (פי' כנגד הבשר) ובתוספ' הטיט והבצק חוצץ. טיט יוצרים או של בנין שנדבק דומיא דבצק. בפ' כל הבשר האי אריתא דדלאי אין נוטלין ממנו דלא אתי מכח דאדם וכן מן הצנור המטפטף לא יטול. נטילה במלוי ידים בפ' במה אשה כדרב חסדא. משאי מלא חפנאי מיא ויהבו לי מלא חפנאי טיבות'. צריך שיתן מים בשתי ידים. שלא יהא חציצה דתנן במס' ידים. נטל ידו אחת ושפשפה בחברתה טמאה ונוטל פעם א' להעביר הטיט פעם ב' לטהר את הידים ג' לטהר אותם מים. וטבעות באצבע הנשים אינו חוצץ כי הוא למעלה מפרק אמצעי של אצבע. ואמרינן בפ' כל הבשר עד כאן לחולין. פי' פר' אמצעי של אצבע ואם היה צריך כל היד הוי חציצה. במסכת ידים הכל כשירין ליתן לידים אפי' חרש שוטה וקטן אעפ"י דאמר בפ' כל הבשר מכח גברא קאתי לא בא למעט קטן אלא צינור שלא בא מכח אדם. מניח חבית בין ברכיו ונוטל. והקוף נוטל לידים. רבי יוסי פוסל בשני אלו. בתוספ' נוטלין לידים אפילו טמא מת ואפילו בועל נדה בפסחים בפ' ואלו עוברין ובשחיטת חולין בפרק העור והרוטב לנטילה אם אין לו מים ויש בסוף ד' מילין ימתין באכילתו עד בואו שמה. ואם יש מים לאחריו פחות ממיל חוזר. מיל אינו חוזר. בפ' ב' דערובין ר' עקיבא לא אכל כלום עד שנטל ידיו. בפרק ב' דזבחים ורחצו ממנו ולא בתוכו בהלכות גדולות אמר רב אחאי אמרינן מדלא ממעט מורחצו ש"מ האי דמשאיב דלאי דמיא מטביל ביה איניש ידיה ועולה לו לנטילת ידים דרחיצה מעליא היא. ונראה דהאי שכשוך שעושה בידו במים הוי כח אדם כמה דבעינן כח אדם. בפ' כל הבשר משמע האוכל במפה צריך נטילת ידים וכן אוכל מחמת מאכיל צריך נטילה מאכיל עצמו אינו צריך. אוכל פחות מכביצה יטול מספק ולא יברך. בברכות בפ' ואלו דברים בשבתות וימים טובים אמרי בית הלל מוזגין ואחר כך נוטלין תכף לנטילה סעודה. לאחר שנטל ידיו ינגב היטב. בפ' א' דסוטה (דף ד) האוכל בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא. בפרק א' דפסחים (דף ז) כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן כן כששופך על ידיו מברך. הנוטל מתכוין והנותן אין מתכוין ידיו טהורות. רבי יוסי אומר ידיו טמאות. נטל מן הסלון שיש בו קבלת רביעית ידיו טהורות ר' יוסי אומר ידיו טמאות ומודה ר' יוסי אם בין ברכיו או בין אצילי ידיו טהורות פי' ומסייע להריק בברכיו ובאצילי ידיו. ר' יוסי אומר בעי תרי גברי ליתן על הידים. הטה חבית על צידה ומעצמה מקלחת המים הוא דאמר בפ' כל הבשר גבי אריתא דדלאי אין נוטלין הימנו לידים התם דולה ושופך על אריתא דדלאי ומהאריתא נשפכין המים על הידים אבל הכא מחבית שהטה נשפכין. הקוף נותן על הידים אפילו לא היתה הטייה בידי אדם. בפ' כל הבשר ר' יוסי פוסל במטה חבית זקוף שאינו מכח אדם וכן בפ' כל הבשר בעינן כח גברא. ומתני' שפוסל המטמא במשא כמו נדה דגוי אין נוטלין הימנו דווקא לתרומה ולא לחולין. על ידו אחת בפ' ב' דגיטין נטל נטילה גדולה בבת אחת שיש בה רביעית או נטל שני פעמים לא בעי רביעית אם בא משיורי רביעית.
שכט
הלכות סעודה בפ' כיצד מברכין (דף מב) היסבו והביאו לפניהם מים כל אחד נוטל ידיו בפ' אלו דברים (דף נב) תכף לנטילה ברכת המוציא. הסיבו אחד מברך לכולן המוציא אם אמרו ניזל וניכול בדוכתא פלוני ופלוני ואם לא קבעו מקום להסב כל אחד מברך לעצמו. ואם כיון המברך להוציאם והם כיונו לצאת יצאו. אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו לפני כל אחד ואחד ואם הלחם טוב או מתובל אין צריך להמתין. על הפת מברך המוציא לחם מן הארץ. ובעת שחפץ לברך המוציא אוחז הלחם בשתי ידיו בי' אצבעות. בירושלמי פ"א דחלה ובמדרש ויכולו כנגד י' מצות שמקיים לא תחרוש בשור ובחמור. לא תזרע כלאים. לקט שכחה ופיאה. לא תחסום שור תרומה מעשר ראשון. מעשר שני חלה. ירושלמי כיצד מברכין תני אין מברכין על הפת אלא כשהוא פורס. אמר ר' חייא הדא אמרת הדין דנסיב עיגולא ומברך עלוי והוא דלא אתי בידיה צריך למיברך עלוי זמן תניינות. בפ' הרואה י' מלאכות מן החרישה עד האפייה. וי' תיבות בברכת המוציא. וכן בפסוק בתהלים להוציא לחם מן הארץ. בסנהדרין בפ' חלק (דף קב היכא דשרי בישולא מקום שמתחיל לאפות שם בוצע ואין לברך המוציא קודם שיתפוש הלחם כמו במנחות (דף לה) גבי תפילין משעת הנחתן. צריך שתכלה הברכה על הפת כשהיא שלימה ואחר כך בוצע. פת צנומה פתיתין בקערה מברך עליו נוטל ואוכל. בפ' שלשה שאכלו (דף מז) אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי רוב העונין. ירושלמי שיעור בציעה אית דאמר כזית ואית דאמר פחות מכזית. ומייתי מדתנן היה עומד ומקריב, מנחות וכו'. ותניא ליקט מכולן כזית וכו'. אם מצה הוא יצא בהן ידי חובתו בפסח. ירושלמי בפ' שלשה שאכלו תניא כל האומרים עליו שלשה ברכות אומר לפניו המוציא לחם. התיבון הרי פחות מכזית אין אומר עליו ג' ברכות מעתה לא יאמרו עליו המוציא. ומשני משאר מינין נצרכו. בפ' כיצד מברכין קיימא לן הביאו לפניו פתיתין ושלימים מברך על השלימין. פרוסה של חיטין ושלימה של שעורין מניח של שעורין שלימה ובוצע פרוסה של חיטין. על הטוב מברך. ואם יש לאדם שני חצאי לחם יחברם יחד בעץ או בשום דבר שלא יהא נראה ודינו כמו שלם. אפי' בשבת כדמשמע בעירובין בפ' חלון (דף פא) תופרה בקיסם ולא ידיע תיפרה דינו כשלם. בפ' שלשה שאכלו בעל הבית בוצע ואין לו לבצוע יותר מדאי דמיחזי כרעבתנותא כדמשמע בפרק כיצד מברכין אך בשבת וביום טוב יבצע גדול מאד כר' זירא. ירושלמי בפ' כיצד מברכין רב הוה קצי הוה טעים בשמאליה ומפלג בימיניה. אין להפסיק בין ברכת המוציא לאכילתו אמר רב טול כרוך טול כרוך אין צריך לברך שצורך אכילה אינו הפסקה. וכן הביאו מלח או ליפתן או גביל לתורי. אבל אם דיבר שאר דברים בין ברכת המוציא לאכילתו צריך לברך המוציא פעם שנית. אבל אם אכל הבוצע מעט והסיחו הא נפקי כולהו כדמשמע בשילהי בכל מערבין. דאי יהבי לינוקא נפקי כענין זה בשחיטה וכיסוי כדאמרי' בפ' כסוי הדם. וכן במסכ' מנחות (דף לו) סח בין תפלה לתפלה. ואם אמר המברך קבל המוציא קודם שאכל אינו הפסקה. טעימת בוצע אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום הבוצע. תניא הבוצע הוא פושט ידיו תחילה בקערה ואם בא לחלוק כבוד לאביו או לרבו או למי שגדול ממנו רשות בידו. ואינו רשאי לבצוע עד שיכלה אמן וכו'. ירושלמי מסובין אסורין לטעום כלום עד שיטעום המברך כשהיו כולם זקוקים לככר אחד שותין אפי' לא שתה המברך כשהיה כל אחד כוס בידו. וכן ההיא בפ' ע"פ (דף קז) ההוא סבא דגחין ושתי. לאחר שטעם הבוצע טוב שיחלק לכל אחד כדאמרינן טול כרוך טול כרוך. כשאוכלים אין מסיחין בסעודה כדאמר בפ"א דתענית שמא יקדים קנה לוושט. ביומא בפ' אמר להם הממונה (דף ל) הלכה בסעודה יוצא אדם להשתין מים נוטל ידו אחת לפי ששפשף הניצוצות שעל גבי רגליו שלא יראה ככרות שפכה. דיבר והפליג נוטל שתי ידיו ומחזיר הטפיח על האורחים שידעו שנטל ולא אמרן אלא לשתות אבל לאכול נוטל מבחוץ ונכנס דידיע דאנינא דעתיה. בשבת בפ' המוציא יין הנכנס לסעודת קבע נפנה ונכנס במקומו. משום דאמרינן בפ' כירה הנצרך לנקביו ואוכל דומה לתנור שהסיקוהו על גבי אפרו בפ' כיצד מברכין היו יושבין שלא קבעו סעודה כל אחד מברך לעצמו הסיבו אחד מברך לכולם. בא להם יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו לפי שאין בית הבליעה פנוי ואינם מכוונים לשמוע. ואם אמר תשמעו ואל תאכלו אז יוצאין בברכתו. מים בסעודה או שכר או דבש או שכר תמרים. רבינו תם פוסק שאין צריך לברך עליהן בסעודה שפת פוטרתו. מדמסיק בפ' כיצד מברכין דברים הבאים בתוך הסעודה אין טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם דהפת פוטרתו אי הכי יין נמי נפטריה פת יין גורם ברכה לעצמו הרי אפי' יין היה פוטר אם לא שגורם ברכה לעצמו וכן הורה רבי' יב"ק משפירא אך רבי יב"ק אבי הצריך לברך מדאמר בשילהי כיצד מברכין השותה מים לצמאו מברך שהכל ואמרינן בגמרא לאפוקי מאן דחנקתיה אומצא ולא אמר השותה מים בסעודתו משמע שיש לו נברך וכן פי' רבינו יב"א יין נמי נפטריה פת בתוך המזון דהא לשרות האכילה בא יין גרים ברכה לעצמו ולא פטר אבל שאר משקין לא פריך נפטריה פת דלא אתו ללפת את הפת ומדקאמר יין פוטר כל מיני משקה הא ליכא יין מברך אשאר משקין ולא פטר אלא היכא דחנקתיה אומצא ירושלמי יין עסקיו מרובין ממנו לקידוש ממנו להבדלה ממנו לחופה מי ששותה יין בסעודה ובירך ואחר מזונו חפץ לשתות יין צריך לברך. דאמרי' בפ' ע"פ ברכת המזון הוי הפסק. רבי' שלמה וכן רבנא עמרם גאון פסק על כל פעם ששוחה מים בסעודה צריך לברך שהכל דהוי נמלך. ודמי לדבי רב אשי דכל אימת דמשמשי תפלייהו הוו מברכי. ור' יב"ק ממגנצא הורה לנו לברך רק פעם אחת שדעת האדם לשתות כשיצמא והוא היה מברך פרי הגפן על היין וכששותה שכר או מים אחר כך היה מברך שהכל והיה מפרש יין פוטר מברכה אחרונה כל מיני משקה. ולא בראשונה. מי שהולך למשתה ונתנו לו לשתות ובירך ואינו יודע אם יתנו לו יותר צריך לברך על כל פעם ופעם דהוי נמלך. כדמשמע בפ' ע"פ. בפרק כיצד מברכין בירך על היין שלפני המזון פטר היין של אחר המזון בשבתות ובימים טובים ובשעת הקזה שקובע סעודתו על היין אבל בשאר ימות השנה מברך על כל כוס וכוס. בפ' כ"מ (דף מא) אמר רב פפא הלכתא דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה לאכול בהן פתו כגון תבשילי בשר ודגים אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם. פר"ח וכן ענבים ותאנים ורמונים שאוכלין בהן פת ובאין ללפת הפת פוטרתן. וכן דייסא. דברים הבאים שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה כגון מיני מתיקה שיש בהן מיני דגן או חביצא בדובשא שאינו בא ללפת את הפת טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם שנכללות בברכת המזון. דברים הבאים לאחר הסעודה כגון אבטיחים ופירות וענבים וכיוצא בהן שכבר סלקו את הפת ואינם באים ללפת הפת ולא נטלו מים אחרונים טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם. פת פוטרת פרפראות לפניהם ולאחריהם. פרפראות אינן פוטרות את הפת. פסק רבינו שלמה אוכל תאנים ורמונים ותמרים אין הפת פוטרתן ומברך לפניהם ולאחריהם. אבל מיני מתיקה שיש בהן דגן מברך לפניהם בורא מיני מזונות ואינו מברך לאחריהם שברכת המזון כוללתן. העיקר פוטר את הטפילה. אגוזים בדבש דבש עיקר ומברך שהכלי בשר ודגים ותבשיל אע"פ שלא היו לפניו בשעה שבירך המוציא אין צריך לברך עליהם דדעתו להביא לפתן ופת פוטרתו דייסא וטרגין וטיסני שאוכלין לשביעה והביאו לאחר המוציא ואינן ליפתן מברך עליהן בורא מיני מזונות ולא לאחריהם. ואם באו קודם המוציא פת פוטרתן. פת חיטין פת שעורין פת כוסמין פת שיפון פת שיבולת שועל מברך על פת חטין ופוטר כולן. ברכות הקודמות ברכת המוציא קודמת לברכת מיני מזונות. מיני מזונות לבורא פרי העץ. פרי העץ לבורא פרי האדמה פרי האדמה לברכת שהכל. לפי שאין ברכותיהן שוות. אבל ברכותיהן שוות המוקדם בפסוק מוקדם לברכה ארץ חטה ושעורה מברך אפי' על פרוסה של חיטין ופוטר את של שעורין. ענבים ותאנים ורמונים וזתים מברך על הענבים ופוטר את כולן, ארץ זית קודם לענבים. תאנים ורמונים מברך על התאנים שהם שניים לארץ. באו לפניו פירות וירקות מברך בורא פרי העץ. ואחר כך בורא פרי האדמה ואחר כך שהכל בא לפניו עצי בשמים ועשבי בשמים מברך עצי בשמים ואחר כך עשבי בשמים. אתרוג וזית מברך על מין שבעה ופוטר האחר. כל שברכה לפניו שהכל מברך לאחריו בורא נפשות רבות וחסרון. ענבים ותאנים זתים ותמרים פרי העץ ולאחריהם על העץ ועל פרי העץ כל פירות לבד מד' המינין מברך על החביב לו. כל הברכות שהן סומך דברים צריך לומר מעין חתימתה סמוך לחתימתה. כל הברכות כולן אין חותמין בשתים חוץ ממקדש השבת וישראל והזמנים. מוציא אחרים במס' ר"ה בפ' ראוהו ב"ד כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא חוץ מברכת לחם, וברכת היין. ירושלמי בפרק ג' דברכות ואכלת ושבעת וברכת. מי שאכל הוא יברך. קידוש ואכילת מצה אע"פ שיצא מוציא לפי שהוא חובה. ברכת המזון שני סופרים שאוכלים כל אחד מברך לעצמו סופר ובור סופר מברך ובור יוצא. אבל כל הברכות אחד מברך ואחד שומע. דשומע כעונה במס' סוטה כמו בהלל ומגילה ותקיעה. ובשילהי מסכ' ר"ה גבי שליח ציבור כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי בירך על היין בתוך המזון לא פטר של אחר המזון לאחר אכילה יש לדבר דברי תורה כדתנן בפירקי דאבות בפרק ר' עקביא בן מהללאל שלשה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו משולחנו של הקב"ה ובפ' א' דתענית גבי רב נחמן ור' יצחק בתר דסעוד דרשו. וזהו בשילהי ברכות כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בה כאילו נהנה מזיו השכינה. ובתנא דבי אליהו רבתי יבכה אדם עם תלמיד חכם ולא ישמח עם עם הארץ. דרך ארץ בסעודה לא יאכל אדם מעומד ולא ישתה מעומד ולא ידבר בסעודה ולא יקנח הקערה ולא ילקק אצבעותיו וידע אצל מי מיסב ולא יהא מיסב כלפי מי שגדול הימנו. בא לאכול צנון ובצלי' אוכל ממקום העלין ולא יאכל דבר ויתלוש בין שיניו ויחזיר בקערה ועל השולחן. בא לשתות ברבים הופך פניו לצד אחד ושותה. ודכוותי' במסכת ביצה בפ' אין צדין. בתוספתא לא יאכל אדם מן הפרוסה ויחזירנה בקערה מן סכנת נפשות. א"ר אלעזר כל מי שאינו משייר פת על השלחן אינו רואה סימן ברכה לעולם. בדרך ארץ פ"ו לא יאחז אדם פרוסה כביצה בידו ואם אחז הרי זה רעבתן. ולא ילקט פירורין ומניח על השלחן. ולא יפרוס פרוסה ויחזירנה לקערה בפרק שלשה שאכלו שנים ממתינין זה לזה בקערה. שלשה אין ממתינין בעירובין (דף נב) משיירין פיאה בקערה. בפרק אחרון דקדושין בסופו האוכל בשוק הרי זה ככלב ופסול לעדות. בפרק כיצד מברכים (דף מה) אחר כל אכילתך אכול מלח אחר כל שתייתך שתה מים. במס' גיטין בפרק מי שאחזו אין לו לאכול יעמוד מיד במס' בכורות בפ' מומין אלו אין שותין מים בפני רבים אבל משתינין מים בפני רבים. בכתובות בפרק אע"פ (דף סח) אין משהין בפני שמש בשר ויין או פירות שיש לו ריח. בפרק ע"פ (דף קג) הבו למיברך אסור לכו למישתי אפילו בברכה בתחלה משום דצריך לברכת המזון קודם ואחר כך יברך ברכה כבתחילה. יש מפרשין מברך בורא פרי הגפן תחלה ואחר כך ברכת המזון כזית מזמנין עד כמה מזמנין אמר רבי חייא בר' יהודה משמיה דרב שתה יין ואכל בשר ככותבת אחת מצטרפת ליה. ולהוציא רבי' עד שיאכל כזית דגן. זית קטן מאגוז כדמשמע במסכת שבת בשילהי המוציא יין אבל נראה דכזית גדול בעינן כדאמרינן בפרק כיצד מברכין גבי ר' יוחנן אכל כזית מליח וכן משמע בכריתות בפרק אמרו (דף לט). מים אחרונים תכף לנטילת ידים ברכת המזון. ג' תכיפות הן. בפ' כל הבשר (דף קו) מים אחרונים חובה ובשלהי פרק א' דעירובין אפי' במחנה חייבין מים אחרונים. ופרק א' דסוטה (דף ד) אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה בפרק כל הבשר אחרונים אין נוטלין אלא בכלי. הנוטל ידיו באחרונה תחילה הוא מזומן לברכת המזון. בשילהי אלו דברים בברכות דריש מפסוק ברכת המזון במס' סוטה בפרק אלו נאמרין אמר רבי יהושע בן לוי אין נותנין כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין. בפ' שלשה שאכלו אין מסיחין על כוס של ברכה אלא מברך מיד. בפרק ע"פ ברכת המזון טעונה כוס. ובברכות בפרק אלו דברים קיימא לן המברך צריך שיטעום או אחד מן המסובין בשלהי בכל מערבין ובע"פ (דף קה) כוס של ברכה צריכה שיעור רביעית הוא ביצה ומחצה. ובפרק שלשה מינין בנזיר עשר רביעיות הן וטעמו פגמו. כוס של ברכה י' דברים נאמרו בכוס של ברכה. טעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ. חי ומלא עיטוף ובסודר מקבלו בשתי ידיו ונותנו בימין. ומגביה מן השלחן טפח. ונותנין עיניו בה כדי שלא יסיח דעתו ממנו ויש אומר משגרו במתנה לאנשי ביתו. בפסיקת' מתעטף ומברך שאם זרועו מגולה מכסה אותה ומברך שתהא עליו המצוה באימה. ונותנו לימין ואין השמאל מסייעו כל היין שבשלחן ככוס של זימון הוא קיימא לן האוכל כשהוא מהלך או עומד ואוכל צריך לישב כשהוא מברך. במס' ברכות בשילהי אלו דברים המברך עדיף מעונה אמן. דממהרים שכר למברך מן העונה אמן בפרק הרואה מי שנותנין לו כוס של ברכה ואינו מברך מקצרין לו ימיו ושנותיו בפרק כסוי הדם (דף פז) ברכת המזון ארבעים זהובים כי על כל ברכה י' זהובים שלשה שאכלו כאחד חייבין לזמן ואינן רשאין ליחלק. שנים מזמנין כרבי יוחנן ג' שאכלו ויצא אחד מהן לשוק קורין לו ומזמנין עליו והוא עונה ברוך שאכלנו משלו והולך לו והם משלימין אבל לא בי' מפני כבוד השם עד שישב. שלשה שאכלו כאחד אחד מפסיק אכילתו לשנים ומברכין ואחר כך יגמור סעודתו ומברך. שנים אין מפסיקים לאחד שלשה שאכלו כאחד וקדם אחד ובירך לעצמו לאחר שיאכלו השנים כל צורכם מזמנין עליו. אבל הוא אין מזמן עליהם כדאמר רבה תוספאה. שלשה שאכלו כאחד ידי ברכה יצאו ידי זימון לא יצאו. ואין זימון למפרע שאחרי כן יאמר נברך. בא אחד ומצאן מברכין אם שמע שאמרו נברך שאכלנו משלו. או נברך אלהינו עונה ברוך ומבורך לעולם ועד כרב זביד ואם כבר אמרו ברוך עונה אמן כרב פפא.
של
אמן העונה אמן לא יגביה קולו יותר מן המברך ונרוממה שמו יחדיו העונה אמן אחר ברכותיו מגונה. אבל בבונה ירושלם משובח. אין עונין אמן חטופה או קצרה ביותר ולא קטופה. כמו אמ שמחסר אות אחת. ולא יתומה שלא שמע הברכה אלא שמע שעונין אמן ירושלמי בברכות בפ' אלו דברים אמן יתומה רב הונא אמר ההן דמחייבי למברכיה והוא עני ולא ידע מאי עני אבל בקריאת התורה עונה אמן אפילו אינו שומע. בסוכה בפרק החליל והלה מניף בסודרין והמברך לא יזרוק ברכה מפיו שלא ימהר. בשילהי פרק אלו דברים עונין אמן אחר ישראל המברך אבל לא לאחר תינוקות של בית רבן העשויין להתלמד. בפרק כל כתבי העונה אמן פותחין לו שערי גן עדן. מאי אמן אל מלך נאמן. ירושלמי העונה אמן בעולם הזה זוכה ועונה לעולם הבא. שנ' ברוך ה' לעולם אמן ואמן. בפרק שלשה שאכלו העונה אמן ומאריך יותר מדאי אינו אלא טועה. אמן גי' כמו אדני י"י. כאינו הזכיר ב' שמות לכך אמרו חכמים גדול העונה אמן יותר מן המברך.
שלא
גר מברך בפרק א' דמסכת ביכורים הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לקרות אשר נשבעת לאבותינו. ואם היתה אמו מישראל מביא וקורא. וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי אבות ישראל וכשהוא בבית הכנסת אומר אלהי אבותינו. ואם היתה אמו מישראל אומר אלהי אבותינו. ירושלמי הורי שמעון חסידא לאילן דבי בר עשתור דאינון גרים בני גרים ואומרי' אלהי אבותינו. פי' כשמתפללי' אומרים אלהי אבותינו. והתנינן אם היתה אמו מישראל מביא וקורא הא גרים בני גרים לא ודכוותה היתה אמו מישראל אומר אלהי אבותינו הא גרים בני גרים לא. אמר רבי יוסי קיימא בנימן בר עשתור קומי ר' חייא בר אבא שבא בעבירה על בת ישראל היא מתני'. פי' הא דתנן היתה אמו מישראל כגון שבא כותי על בת ישראל אע"פ שהולד עצמו גר ראשון. אבל גר בן גרים אפי' לא היתה אמו מישראל מביא וקורא ואומר אלהי אבותינו. וליכא למידק ממתניתין למעט בן גרים. רבי זירא בעי כלום הוא מתכוין אלא לאברהם יצחק ויעקב כלים נשבע הקב"ה אלא לזכרים שמא לנקבות בתמיהה ואמאי הא דקתני אם היתה אמו מישראל פי' הא דקתני בן גר שנולד מישראל בין בכותי שבא על ישראלית דבנה הוי גר ראשון. ופריך אביכורין ולא אתפלה ולא תירץ. תני בשם רבי יהודה גר עצמו מביא וקורא. מה טעם כי אב המון גוים נתתיך. לשעבר היית אב לארם מכאן ואילך אב המון גוים ר' יהודה בן לוי אמר הלכה כרבי יהודה אתא עובדא קמיה דר' אבהו ואורי כרבי יהודה וכן הלכה שגר יכול לומר בתפלה אלהי אבותינו וכן בברכת המזון על הארץ שהנחלת לאבותינו. והאי דקאמר במסכת מכות בפרק בתרא כיון דאיכא בכורי הגר דבעי למימר אשר נשבע לאבותינו ולא מצי אמר לא פסיקא ליה ההיא כרבנן דמתני' דפליגא אדרבי יהודה. ורבינו תם הקשה אפי' אם תאמר גר אומר אלהי אבותינו. מקרא אב המון גוים מכל מקום כיצד קורא על הבכורים וצריך לומר ארמי אובד אבי ונצעק אל ה' וכל הפרשה. ויש לומר אליבא דרבי יהודה דגר מביא וקורא כיון שהאבות נקראים אבותינו כאילו הגר היה מזרעם לענין קריאת הפרשה וכל שכן יכול לומר בברכת המזון על שהנחלת לאבותינו וכן פסקו כל הגאונים כר' יהודה. והביאו סוגין דהכא ואמרו מיכן סמכו נמי לגרים בזמן הזה שיהו מתפללין אלהי האבות. והא ברייתא דתני ר' יהודה גר מביא וקורא ואילו בתוספ' תניא כל הגרים כולם מביאים ולא קוראין ובני קיני חתן מביאין וקורין שנ' והיה הטוב ההוא אשר ייטב ה' עמנו. פי שניתן להם דושנה של יריחו ואין לומר ההוא דמביא וקורא היינו דבני קני. כדאמרי' בתוספ' דהא טעמא דר' יהודה כי אב המון גוים נתתיך וזה שייך לכל הגרים. יש לומר תנאי היא ואליבא דרבי יהודה ולפי מה שדחה בנימן בן עשתו' לעיל היתה אמו מישראל שבא הכותיעל ישראלית היינו והוליד בן. אבל גר בן גרים אפי' לרבנן הוא נקרא ישראל גמור. ולפי זה תנא דר' יהודה כל גר מביא וקורא היינו בגר ראשון. ולאידך תנא אליבא דרבי יהודה דאמר דווקא גר מבני קיני מביא וקורא היינו נמי אותן שנתגיירו במדבר שהיו בימי משה. אבל בניהם של כולם מביאין וקורין אפי' לרבנן. רבי אליעזר בן יעקב אומר האשה בת גרים לא תינשא לכהן עד שתהא אמה מישראל. אחד גרים ואחד עבדים משוחררים אפי' עד י' דורות עד שתהא אמם מישראל. בת גרים עיקר עיקרה דמתנית' תנן במסכת קידושין בפ' עשרה יוחסין (דף עו) מכל מקום פסקינן גר מתפלל ומברך ואומר אלהי אבותינו. פירורין שיש בהן כזית אסור לאבדם. בפ' ג' במסכת סופרים אין סומכין באוכלין אין מכסין באוכלין ואין אוכלין באוכלין אלא אם כן היו ראויין לאכילה. רבי אליעזר בן יעקב אומר כל אוכל שגמרו בידי אדם מותר לכסות בו רבי אליעזר בן יעקב אומר כל שיש לו יד ועוקץ מותר לכסות בו.
שלב
כיסוי סכין מכסין סכין בעת ברכת המזון על שם לא תניף עליהם ברזל. במכילתא אינו דין שיניף המקצר על המאריך ושולחן כמזבח בשילהי דחגיגה.
שלג
נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם אבל נשים מזמנין לעצמן ועבדים שאינן משוחררין מזמנין לעצמן. במס' סיפרים נשים חייבות בתפלה ובברכת המזון אם אינן יודעים בלשון קודש מלמדין אותן בכל לשון שיכולות לשמוע מיכן אמרו המברך צריך להגביה קולו כדי להוציא בניו הקטנים ואשתו ובנותיו. ירושלמי דברכות אשה מברכת לבעלה עבד לרבו וקטן לאביו כדי לחנכו. ובעונה אחריהן אמן תבא מארה לבן כ' שצריך לבן י'. נשים מזמנות לעצמן בברכות ובריש ערכין אע"ג דעבד איתקש לאשה דגמרי לה לה מאשה בכמה דברים חלוקים לגבי נגעים בפרק ב'. ובסוטה האיש פורע ופורס ולא האשה האיש נסקל ערום ולא האשה. בפ' היה נוטל (דף כג) בסוטה האיש מטמא בלובן ולא באונס והאשה באונס ובאודם. האיש חייב בהקפת הראש ובהשחתת זקן ולא האשה. בפרק א' דקידושין מיהו נשים ועבדים מזמנין לעצמן וחייבין בזימון.
שלד
קטן לצרף א"ר נחמן קטן היודע למי מברכים מזמנין עליו. פר"ח יש לו ב' שערות ונכנס לי"ג והני מילי לזימון אבל לתפלה עד בן י"ג שנים ויום אחד. בפרק א' דמסכת ערכין קטן היודע למי מברכין. בירושלמי דברכות ובראשית רבה בויהי מקץ א' רב פפא כמה פעמים אכלית עם תחליפא אבא ועם ר' ינאי חביבי ולא זימן עלי עד שהבאתי ב' שערות ולית ליה קטן אין מצטרף דא"ר יהושע בן לוי קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו פי' לג' אבל עושין אותו סניף לזימון. ואל חשיבני מריש פ' שלשה שאכלו יצא אחד לשוק בשלשה מזמנין עליו ולא בי' משום דלא יתיב גבייהו איך יזמנו בשם. אבל פר"ח ורב אחאי דמן שבחא ורב יהודאי גאון פסק קטן אין מצטרף. וכן אבא מורי רבי יב"ק. אך רבנא חיי' פסק בן ח' או בן ז' אם יודע למי מברכים מזמנין עליו ורבי יב"ק מאחר דברכת המזון בשם אמרי' במגילה מהנהו כל דבר שבקדושה בי' צריך למיתב. וט' נראין כי' אין מצטרפים וקטן סניף ליה פסיק לית הילכתא הכי דדוקא י' גדולים ויתבי וקטן היודע למי מברכין הגיע לכלל שנים אך מספקא לן בשערות כגון מופלא הסמוך לאיש שנדריו נדר ולא ממש ובבן סורר ומורה גבי פרהסיא מי ממעטי כותים וקטנים דילפינן תוך ומינה מה להנן כולן גוים כותים וזכרים ולא עבדי' אף למזון ובתוספתא דנדה ובנות כותים מעשה בתינוק שהקדיש קרדומו לשמים ובדקו רבי עקיבא לשם מי נדר כך הקטן סמוך לאיש לזימון ורבי' תם אומר קטן ממש הוי סניף ליה לזימון. ירוש' א"ר יוחנן קטן לספר עושין אותו סניף. נראה לקרוא בתורה לז' כדמשמע בפרק הקורא את המגילה עומד (דף כג) אבל לומר אין מצטרפין דמפסיק ואינו עולה. וכן השיב רבנא נתן שעשה הערוך.
ירוש' אחד ספק אחד קטן עושין הספק עיקר והקטן לסניף. שנים שאכלו אחד בשר ואחד גבינה דדמי להא דריש ערכין דקאכלי כהנים תרומות או קדשים וזר אוכל חולין דמצטרפי מאחר דכהן בהדי זר מצי אכיל ט' דגן ואחד ירק מצטרפין לזימון אבל ו' דגן וד' ירק אין מצטרפין. ומסקנא אפי' לא אכל אלא גרוגרת אחת או שתה כוס אחד מצטרף ולהוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן. ירוש' שנים פת ואחד ירק מזמני' אם שנים אכלו ונטלו ידיהם מים אחרונים אין הג' יכול לאכול להצטרף עמהם כדמשמע בפ' כיצד מברכין. וקי"ל הגדול מברך אם אכל כזית דגן ואם שני' גמרו אכילתן ואחד בא ואוכל מעט עמהם מאחר שלא נטלו ידיהם מצטרף עמהם כשמואל ורב דכריך ריפת' בהדדי בתר דכריך אתא רב שימי בר חייא קא מסרהיב ואכיל ג' שאכלו או ד' או ה' אינן רשאין לחלק ו' או ז' או ח' ט' רשאין לחלק או לברך יחד י' אינן רשאין ליחלק אם לא יהו כ' ואם ישבו לאכול ולא אכלו עדיין אינן רשאין ליחלק. ג' חבורות ופירש מכל חבורה אחד והחבורות שלהם לא זימנו עליהם ברכת המזון אינן רשאים ליחלק. ב' חבורות שאוכלות בבית אחד בזמן שמקצתן רואין זה את זה מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין. ירושלמי לשני בתים נצרכה ושנכנסו לזמן משעה ראשונה אלו עם אלו כגון בנישואין שיושבין בבתים בעליות ובחצרות.
שלה
ברשות רבותי אומר המברך. אבל בברכת היין באמצע הסעודה אומר סברי מורי לפי שאין בית הבליעה פנוי. כדאמר בפרק כיצד מברכין (דף מג) ואם רב אחד יושב בסעודה אומר ברשות מורי הרב ורבותי כדאמר במס' דרך ארץ מעשה שהלכו במלכות הפנימים וכו'. שאמר הפילוסוף שלום עליכם חכמי ישראל ולרבן גמליאל בראש.
שלו
ברכת המזון כיצד מזמנין בשלשה אומר נברך שאכלנו משלו. בי' בק' באלף בריבוא אומר נברך אלהינו שאכלנו משלו. אמר שמואל אל יוציא עצמו מן הכלל לומר ברכו אלא אומר נברך והמסובין משיבין ברוך שאכלנו משלו. והמברך אומר ברוך הוא שאכלנו משלו. ירושלמי אמר שמואל אינו מוציא עצמו מן הכלל. התיבון ליה הרי הקורא בתורה ברכו אומר. אמר ר' אבין כוון שהוא אמר המבורך אינו מוציא עצמו מן הכלל. שאכלנו משלו הרי זה תלמיד חכם. למי שאכלנו משלו הרי זה בור בג' אבל בי' אם אמר נברך אלהינו על המזון שאכלנו לית לן בה. תני ר' אומר ובטובו חיינו. אמר מטובו הרי זה בור. ואם אמר חיים הרי זה בור.
שלז
סדר ברכת המזון ראשונה מברך הזן. שנייה על הארץ. שלישית בונה ירושל'. רביעית הטוב והמטיב. שלא יברך למפרע הברכות כי אם על הסדר. משה תיקן הזן בירידת המן. יהושע תיקן ברכת הארץ כשנכנסו בה. דוד ושלמה תיקנו בונה ירושלם דוד תיקן על ישראל עמך ועל ירושלם עירך ועל ציון משכן כבודך. ושלמה תיקן על הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו. הטוב והמטיב ביבנה תיקנוה. ג' ברכות מן התורה הטוב והמטיב דרבנן נודה אינו מתחיל בברוך דברכה הסמוכה לחבירתה היא. הטוב מתחיל בברוך דביבנה תיקנוה. אמר רבא וצריך שיאמר הודאה תחלה נודה לך וסוף ונודה לך על שהנחלת לאבותינו ולא יפחות מאחת נודה לך ה' אלהינו לא אמר ארץ טובה ורחבה לא יצא ידי חובתו וצריך שיזכיר ברית ואחר כך תורה מילה י"ג בריתות ותורה כ"ג בריתות. ירושל' בנדרים אמר ר' מרייה מן ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית עד ואת בריתי אקים את יצחק י"ג בריתות כל שלא אמר ארץ טובה ורחבה ברית ותורה בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו אבינו מלכנו רועינו זונינו פרנסנו וכלכלנו בויקרא רבא טופס של ברכה היא ואומרה אפילו בשבת. ואין לומר אבינו מלכנו אלא אבינו רועינו שהרי בברכת הטוב נתקנה מלכות כנגד בונה ירושלם. משמע שאין בה מלכות. פותח ברחם על ישראל עמך וחותם בבונה ירושלם. העונה אמן אחר ברכותיו משובח דווקא בבונה ירושלם אמן. ירוש' בשילהי פרק אין עומדין רב אמר אלו תלתא עונה אמן אחר עצמו הבוחר בעמו ישראל באהבה אוהב עמו ישראל בונה ירושלם אחר ברכת המזון. ויש ירוש' שאין שם כי אם בונה ירושלם שהיא בסוף. הטוב והמטיב פותח בברוך ואינו חותם בברוך והיא לאו דאורייתא אמר רב פפא הטוב והמטיב צריכה ב' מלכיות לבד מדידיה מלך העולם אבינו מלכנו המלך הטוב והמטיב. מה שמסיים הרחמן הוא יזכנו בברכת המזון לפי שכתוב בשיר המעלות צידה ברך אברך אביוניה אשביע לחם שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי. כל האותיות יש בברכת המזון חוץ מף להודיענו שאין מלאך אף. שצף. קצף. אנף. שולט בסעודה במקום שמברכין ברכת המזון בבונה ויזכה לף וורדים שסביב נחל בעדן ונחל עדניך תשקם. לכך אין ף ביוצר אור ולא בי"ח ברכות של תפלה.
שלח
שכח ולא בירך אמרינן בברכות בפרק ואלו דברים (דף נב) יחזור למקומו ויברך. וכן משמע פ' ע"פ (דף קב) דברים שצריכים ברכה במקומן עד מתי מברך כל זמן שאינו רעב מחמת אותה אכילה. ברכת המזון של שבת. ברכה ראשונה הזן. שנייה ברכת הארץ. שלישית בנחמה. נחמנו ה' אלהינו ומסיים בנחמה ותנחמנו כי הוא בעל הישועות ובעל הנחמות. ואומר קדושת היום באמצע בויקרא רבה ועצמותי יחליץ יניח מיכן סמכו חכמים רצה והחליצנו בשבת ר' זירא בעי קמי ר' חייא ברכה אילין דאמרינן רועינו זונינו בשבת מהו א"ל טופס ברכות כך הוא.
שלט
טעה ולא הזכיר נחמנו. טעה ולא הזכיר של שבת. אם לא אמר הטוב והמטיב אומר בא"י אמ"ה שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית בא"י מקדש השבת. הטוב והמטיב. ומסיים. אבל פתח הטוב והמטיב חוזר לראש לבונה ירושלם ומזכיר קדושת יום השבת כתיקנה. וכן טעה ולא הזכיר של יום טוב ולא פתח הטוב והמטיב אומר בא"י שנתן ימים טובים לעמו ישראל לשמחה ולזכרון בא"י מקדש ישראל והזמנים ודוקא בשבתות וימים טובים דחובה לאכול פת אבל בחדשים דאי בעי אכיל לחם ואי בעי לא אכיל לא קבע נפשיה בברכ' המזון שיאכל לאכול פירות ובשר בלא לחם טעה ולא הזכיר של ראש חודש אומר בא"י אמ"ה שנתן לנו ראשי חדשים וכו'. בהלכות ראש חדש תמצא את הברכה כולה.
שמ
וורימלייש האוכל בשבת מה שמתקנין מן הבצק ומבשלין בקדירה מה שקורין ורימיילש אמר בירושלמי כל שהוא כעין חליט' מהמינין אומר מיני מזונות ומברך עליהן מעין שלשה. מהו להזכיר בה מעין המאורע אמר רבי אבא ב"ר זבינא רבי זעירא הוה מזכיר מעין המאורע וכן אני עושה כשאני הקטן אוכל בשבת בלא לחם ומברך מעין שלש. על המחיה ועל הכלכלה עד ובנה עיר מקדשך במהרה בימינו רצה והחליצנו ה' אלהינו ואל תהי צרה ויגון ואנחה ביום מנוחתנו והראנו ה' אלקינו בנחמות ציון ובבנין ירושלם עיר קדשך כי אתה הוא בעל הישועות ובעל הנחמות טוב ומטיב לכל בא"י על הארץ ועל המחיה. אין חותמין בשתים והא דמברכין מקדש השבת ישראל וראשי חדשים קודשא בריך הוא מקדש לשבת וישראל לראשי חדשים ובכל אחד כתיב קדוש הניח אוכלין בפיו בלא ברכה. תני חדא מסלקן לצד אחד אוכלין דמאיס אינו פולטן ומסלקן לצד אחד ומברך ובולען ותניא אידך פולטן בדבר שאינו נמאס מוציאו מפיו ומברך וחוזר ואוכלו ותניא אידך בולעו במשקין פר"ח אידחן ולא יברך כלל: