הרוקח· רבנו אלעזר מגרמייזא
הלכות מקוה ועניין טבילה וחציצה · שעו
חציצה בכלים ואלו חוצצין בכלים הזפת והמור בכלי זכוכית בין מבפנים בין מבחוץ על השולחן ועל הטבלא ועל הדרגש על הנקיים חוצצין בידוע שמקפיד עליו להסירם ולהעבירם רשב"ג אומר עד כאיסר האיטלקי על הבגדים משני צדדין חוצצין ר' יוסי אומר כגריס מצד אחד. ובמסכת שבת בפ' ואלו קשרים (דף קי"ד) של בנאים מצד אחד ושל כור מב' צדדין אלו אינן חוצצין עליהן לחין אינן חוצצין מטה של עני אינו חוצץ של זקקים אינו חוצץ בגד מצד אחד אינו חוצץ מטפחת של זפתים ושל יוצרים של מפסלי אילנות אינו חוצצים עליו ר' אומר אף של קייצים כיוצא בהן בלוסין פי' מלוכלכין כמו עיסה בלוסה בפרק כלל גדול (ד' ע"ז) בתוספ' בגד ר' יוסי אומר משום ר' ישמעאל כרבי מצד אחד. הזפת שבכוס ושבצלוחית שבתוכו חוצצין ומאחריו אינן חוצצין. בד"א מבית האומן אבל מבית בעל הבית בין מתוכו בין מאחריו הרי זה חוצץ. על הסנדל בין מתוכו בין מלמעלה חוצץ ולמטה אינו חוצץ. על הספסל למעלה ומן הצדדין חוצץ מלמטה אינו חוצץ. לכלוכי צואה בקתדראות ושבכסא המכובשין בין מאחריהן בין מלמטן בין מן הצדדין אינן חוצצין מפני שהמים מעבירין אותן על מטה של בעל הבית ר' עקיבא אומר על הגישוש החיצון חוצץ על הפנימי אינו חוצץ על המטפחת של מפסלי אילנות אינו חוצץ ר' עקיבא אומר אף על חלוקן. ר' שמעון אומר אף שמנים כיוצא בהן לכלוכי שמרים שבכוס ושבצלוחית והמוך שבשיר ושבזוג והטיט והבצק שעל יד הקרדום ושעל יד המגריפה הרי אלו חוצצין הגלידו הרי אלו חוצצין בפ' י' כל ידות הכלים שהכניסן כדרכן ולא מירקן או שמירקן ונשברו הרי אלו חוצצין פי' לא עלתה בהם טבילה בתוספ' כל ידות הכלים שהכניסן כדרכן הרי אלו אין חוצצין נתן זפת או שעוה בין במקום הנקב בין במקום הנצוק הרי אלו חוצצין כל ידות הכלים שנשברו כגון יד המגל ויד הסכין אם משמשין מעין מלאכתן ראשונה אין חוצצין ואם לאו חוצצין מגל שנשברה ידה מטפח ולפנים אינה חוצצת מפני שהוא בית הסתרים מטפח ולחוץ אם משמשת מעין מלאכתן אינה חוצצת ואם לאו חוצצת. כלי שהטבילו דרך פיו כאילו לא טבל פי' שהמים שאובין בו אלא יטבילנו דרך שוליו הטבילו כדרכו ולא הזיבורית עד שיטנו על צידו פי' בערוך טבלו ולא הטביל בית ידו ויש אומרים ולא דוכרית לא עלתה לו טומאה ולא טהרה מכאן שצריך להטביל הכלי עם בית יד שלו כלי שהוא צר מיכן ומיכן ורחב באמצע אינו טהור עד שיטנו על צדו בתוספ' כלי צר מיכן ומיכן ורחב באמצע כגון רובע וחצי רובע אין לו טהרה עולמית עד שיטנו על צידו צלוחית שהוגנה מעוך לתוכה וכתפותיה גבוהין וכן לוגין שהוגנו מעוך לתוכה וכתפותיה גבוהים אין לו טהרה עולמית עד שיטנו צלוחית ששפתיה לאחוריה מורידה דרך פיה והופכה ומטבילה ומעלה אותה דרך שוליה דברי רבי עקיבא רבי יוחנן בן נורי אומר מטביל כדרכו ואינו חושש מפני שהוא בית הסתרים צלוחית שהוגנה חוזרת לתוכה ר' יהודה אומר משום רבי יוחנן בן נורי מטביל כדרכו ואינו חושש מפני שהוא כבית הסתרים צלוחית שפיה שוקע אינה טהורה עד שיטנה על צידיה. מן המשנה משמע שיש להטביל זכוכית בצואר ארוך שפיהן צר שיכנסו בו המים ויוציאן דרך שוליו שלא יהו כמים שאובין. קלמירין אינה טהורה עד שיטנה על צידה קלמירין של יוסף הכהן היתה נקובה מצידה פי' קלמירין תיק שנותן בו קולמוסין אבל בערוך פי' קלמירין היא של זכוכית ופיה שוקע בתוכו ואם חטנה לצד אחד לא ישפך הדיו ופיה חד יש לה שמשים בה הדיו ונקב אחד מצידה ומגין ועושין לה תיק של עץ ומניחין הקסת לתוכו ואותו תיק נקרא קלמירין המתיומת בפרק ב' דכלים ובריש בראשית רבה כלל זה בידך כל כלי שדרכו להכניס ולהוציא צריך שיכנסו המים בטבילה אם אין דרכו להכניס ולהוציא טובלין סתומין אלו שאין צריכין שיבאו בהם המים קשרי העני והנימין פי' נימי סדין שנתקשרו מאיליהן חבט של סנדל פירוש אזני רצועות של סנדל ותפילין של ראש בזמן שהוא חוצה פי' קשר של ראש שחוצצין ליכנס מים בתוכה ושל זרוע בזמן שאינה עולה ויורדת. פי' קשר יו"ד ואזני החמת ואזני התרמל כסת עגלה הכדור האימון הקמיע. ואלו שהן צריכין שיבאו בהן המים הקשר שבקפריסין ושבכתף ושפה של סדין צריך למתח ותפילין של ראש בזמן שאינה חוצה ושל זרוע בזמן שעולה ויורד ושנצין של סנדל. בגדים מכובסים שהטבילן עד שיבעבעו הטבילן נגובים עד שיבעבעו וינוחו מבעבוען פי' בערוך המטבילין בגד רחוץ צריך להעבירו ולהמתינו במים עד שיעלה למעלה עד שינוחו המים מאותן אבעבועין שעולין עמו כי המטביל בגד עושה אבעבועין כעין שעושה המטר כשימטיר הרבה כמו שחין אבעבועות בתוספ' קשרי פונדא ופסיקיא וקשר מנעל וסנדל וקשר מפתחי חלוק של אשה וקשרי של נימא וקשרי אצבעותיו ורצועות של מנעל וסנדל וקשר שבאפקריסין שבכתף וסדין שקושר את נימא הרי אלו חוצצין. נתקשרו מאיליהן אין חוצצין קשרי עני שמקפיד עליהן ושל בעל הבית חוצצין שאינו מקפיד עליהן אין חוצצין.
ידות הכלים כל ידות הכלים שעתיד לקצצן עד מקום המדה רבי יהודה אומר עד שיטביל כולו ומייתי לה בפרק בהמה המקשה אבל בקופה אם תפרו בו חוצץ כלי שהוא מלא משקין והטבילו כאילו לא טבל חץ שהוא תחוב באדם בזמן שהוא נראה חוצץ אם אינו נראה טובל ואוכל בתרומתו בתוספ' חץ הנכנס מירכו ר' אומר אינו חוצץ וחכמים אומרים חוצץ בד"א של מתכת אבל של עץ הרי זה חוצץ ואם קרם עליו העור הכל מודים שאינו חוצץ נכנסו לו צרורות וקיסמין ברגליו מלמטה רבי עקיבא אומר אינו חוצץ מפני שהוא כבית הסתרים איספלנית ומלוגמא שעל מכתו ורטייתו רבי אומר חוצץ ר' יוסי ברבי יהודה אומר אינו חוצץ היתה בו שערה אחת חוץ למכה וראשו מדובק למכה או שהיו ב' שערות בריסי עיניו מלמטה ונקבו והוציאן בריסי עינו מלמעלה זה היה מעשה ונמנו עליו חמשה זקנים וטמאוהו בזבחים (דף צח) אמר רבא פשיט' לי דם על בגדו חוצץ ואם טבח הוא אינו חוצץ רבב על בגדו חוצץ ואם מוכר רבב הוא אינו חוצץ בקפידא דטובל תליא מילתא בפרק החולץ ליבמתו (דף מז) במקום שנדה טובלת גר ועבד משוחרר טובל וכל דבר שחוצץ בעבודה חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה צריך לחתוך ציפורניה שפני הטיט שתחת הציפורנים ולא מפני שהוא גדול כמו שערות הגדולים שעתיד לקצצן ואינו מסירן בשעת הטבילה כי גדול שער או הציפורני' אינו חוצץ כדאמר במסכת מקוואות ומייתי לה בבהמה המקשה כל ידות הכלים שעתיד לקוצצן מטביל עד מקום המדה דברי רבי מאיר. זחכמים אומרים עד שיטבול את כולן אלמא אין העודף חוצץ מיהו אם נקרש הטיט אין צריכה לגלח אם היא רוצה. אם אירע טבילת' בחולו של מועד יכול' להסיר בסכין או על ידי גוי' במספרים ואם תחוב בבשרה עץ ואין יכול' להסיר כולו או מקצתו בתוך הבשר שנינו במס' מקוואות חץ שהוא תחוב באדם בזמן שנראה חוצץ ואם אינו נראה טובל ואוכל בתרומתו ובתוספ' חץ שבירכו רבי יהודה אומר אינו חוצץ וחכמים אומרים חוצץ בד"א בשל מתכת אבל בשל עץ חוצץ אם קרם עליו העור דברי הכל חוצץ. וכן נראה מין כינים שדבוקים בבשר ונושכין בעור במקום שער ונדבקין בחוזק בבשר שצריך להסירן על ידי חמין ולגורדן בציפורן למטה בעת הטביל' אבל אם אינו יכול להסירן הוי כטיט שתחת הציפורן או בצק מועט שאינו מקפיד ואינו חוצץ אבל בטבילה הם מסירין משום חומר' פר"ח גם בטבילה אינו חוצץ דבר תורה כדאמר בפרק הערל (דף ע"ה) נכרית מעוברת שנתגייר' בנה אין צריך טבילה ופריך הא רובו שאינו מקפיד חוצץ מדרבנן ולא פריך הא מיעוט' חוצץ דבר תורה אפי' אינו מקפיד ובפרק אלו קשרים (דף קי"ד) רבב שעל המרדעת חוצץ עד כסלע אבל בציר לא. וכן נראה אם בשר נגע ביורה או בקדירה ונתפחמ' בבשר מעט זה אינו קפיד' אע"פ שמעט נדבק לבשר כהא דתני' בתוספ' קומקמוס מלא פחמים והטבילו טמא פי' השחרורית לפי שהוא מקפיד אבל דבר מועט אינו חוצץ דדמי להא דאמר בזבחים (דף צ"ח) דם שעל גבי הבגד חוצץ ואם היה טבח אינו חוצץ וכן מוכר רבב אינו חוצץ אמר רב' טבלה ועלתה ונמצא עלי' דבר חוצץ אם באותו יום שחפפה טבל' אינה צריכ' לחזור ולטבול ואם לאו צריכה לחזור ולטבול. איכא דאמרי יום סמוך לחפיפה אינה צריכה לחזור ולטבול והא דאמרי' בפרק א' דשחיטת חולין טבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ לא עלתה לו טבילה עד שיאמר ברי לי שלא היה עלי בשעת טביל' התם מיירי שלא טבל' סמוך לחפיפה אי נמי לטהרות אבל לבעלה יש להקל אי נמי לטהרות מיירי בלא חפף לעין כדאית' בירושלמי בפ' כל שעה נדה חופפת וטובלת כהנת אינה חופפת לפי שרגיל' ותדיר' בטביל' לא הצריכו' חפיפה נדה כהנת חופפת שלא תחלוק בין נדה לנדה לרבי' תם נראה דאין שייך כי אם בראש ולא בבשר והתם מיירי בגוף ולא חפף לכך צריך ברי לי ובפרק בת' דנדה (דף ס"ו) ובראש שחפף וחפיפ' בראש לא תחוף אלא בחמימי אבל בקרירי לא תחוף בנתר בחלק (דף צ"ה) אבישי הוה חייף רישיה נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק. בפרק משילין (דף ל"ה) לא יחוף ראשו באדמה.