הרוקח· רבנו אלעזר מגרמייזא
הלכות מקוה ועניין טבילה וחציצה
שעב
מקוה צריך מ' סאין לטבול בו, מקו"ה בגי' מ' סאן. מי השילוח הולכים לאט. לא"ט סאין ותנן בפ' א' דמקואות למעלה מהן מקוה שיש בו מ' סאה שבו טובלין ומטבילין למעלה מהן מעין שמימיו מועטין ורבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכל שהוא. פי' ואין צריכין מ' סאה כמקוה. תניא מעין שמימיו מועטין וריבה עליהן והרחיבן מטהר באשבורן ואין מטהר בזוחלין אלא עד מקום שהוא יכול להלך מתחילתו. פי' הרחיבו שעשה בריכה גדולה וממלאה זוחלין. מקומות שלא היו זוחלין מתחילה אין מטהרין אלא באשבורן כמקוה וצריך מ' סאה ובמקום שמהלך מתחילה מטהר בזוחלין. בפ' ב' דמקוואות הטמא שירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל ספק יש בו מ' סאה או לאו. לעולם הוא בפסולו עד שיוודע שטבל ומייתי לה בפ' בכל מערבין (דף לה). כשמנקין המקוה וחוטטין אותו ומוציאין כל המים לחוץ אם נפל מן הכלי מים שאובין למקוה פסלוהו כדמשמע לחכמים בין בתחילה בין בסוף שיעורו בג' לוגין אלא טוב שינקבו הכלי שמוציאין המים שיתבטל מתורת כלי כמו בשחיטת חולין בפ' כל הבשר (דף קז) בזוע דוולא. במקוה חסר פוסלין ג' לוגין מים שאובין בפרק ב' דמקוואות המסנק את הטיט לצדדין וכו' ממנו ג' לוגין שאובין פסול. תניא הטביל הסגוס וזבו ממנו ג' לוגין למקוה כשר. עקרו מתוכו פסול. פי' סחט בידים ממנו. המניח קנקנים בראש הגג לנגבן ונתמלאו מים וכן הסייד ששכח עציץ בבור ונתמלא מים ומים צפין על גביו לרבי יהושע ישבר פי' לרבי יהושע רביעי' מים שאובין אין פוסלין כלל ושאיבה בהמשכה טהורה הילכך ישבר או יכפה הכלי ולא יערה בידים הכלים כל זה במקוה חסר. אבל במקוה שלם לא. דתני' שני גממיות מקוה שיש בו מ' סאה וירדו שניהם וטבלו זה אחר זה הראשון טהור והשני טמא. כיצד עושה עודהו ראשו במים אחר ממלא בכתף ונותן לתוכו וטהר. מקוה שיש בו מ' סאה מים וטיט לרבי יהושע מטבילין בטיט כשהמים צפין עליו. תניא טיט היוצא במשפך. ומודה ר' יהושע אם המים מצד אחד אע"פ שעולה למ' סאה. אין מטבילין בטיט. בפ' ג' רבי יוסי אומר שתי מקוואות שאין בהם מ' סאה ונפל לזה לוג ומחצה ולזה לוג ומחצה ונתערבו כשירין מפני שלא נקרא עליהן שם פסול אבל מקוה שאין בו מ' סאה ונפלו בו ג' לוגין ונחלק לשנים פסול מפני שנקרא עליו שם פסול בור שבחצר ונפלו לו ג' לוגין לעולם הוא פסול עד שיצא ממנו מלואו ועוד. היינו מים שהין בבור ומעט יותר. או עד שיעמיד בחצר מ' סאה ויטהרו העליונים מן התחתונים עד שיפקוק החצר שלא יתערבו מי החצר לבור כיון שירדו מימי החצר לבור ופתחו מ' סאה וחוזרין מי הבור ופוסלין אותו תניא מ' בריכות של מ' סאה זו על גב זו ונפלו שלשה לוגין לעליונה ונפסקו ובאו לתחתונה כשירין שאני אומר שלמו מ' סאה עד שלא ירדו ג' לוגין ב' מקוואות של כ' סאין זה בצד זה ונפלו ג' לוגין בתוך אחד ונפסקו ובא לחבירו כשר ר' יוסי אומר ניטלה מחיצה פסול. מקוה שיש בו מ' סאה ונפלו לו ג' לוגין המקוה כשר מכלי אחד משנים ושלשה מצטרפין כדאמרי' בתרומה אין מים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון הכלים. בעל קרי החולה שנפלו עליו ט' קבין מים מכלי אחד מב' וג' מצטרפין בזמן שהתחיל השני לשפוך עד שלא הפסיק הראשון אבל מד' אין מצטרפין. ואמרי' בפרק ג' דברכות (דף כב) ט' קבין מטהרין בשפיכה עליו ולא שיבא בהם בהמים. תניא בא ראשו ורובו בין מלמעלה בין מן הצד טהור ראשו ולא רובו טמא בפ' ד' המניח כלים תחת הצינור פוסלין את המקוה אחד השוכח ואחד המניח כדאיתא בפרק א' דשבת המניח טבלא תחת הצינור אם יש לה לבזבז פוסלת את המקוה פי' כמו שפה סביב פוסלת דהוי מים שאובין. ואם לאו אינה פוסלת. ואם להדיחה מלכלוכה אפי' יש לה לבזבז אינה פוסלת תניא להדיא שלמו מ' סאה טובל בהם. החוטט בצינור לקבל צרורות בשל עץ כל שהוא. מאחר שחטט עד שלא קבעו ועשה גומא לקבל צרורות פסול היו צרורות מתחלחלים לתוכו פוסלים את המקוה אעפ"י שצרורות בגומא אבל ירד לתוכו עפר ונכבש כשר מאחר שנתחזק העפר לתוכו אינו פוסל המקוה. סילון שהוא צר מיכן ומיכן ורחב באמצע אינו פוסל שלא נעשה לקבלה. תניא צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה. פי' שחקק בו גומא לקבל צרורות. אבל צינורות שלנו שפתוח מב' צדדין. ואינן עשוין לקבלה אינו פוסל מים שאובין ומי גשמים שמתערבין בחצר ועל מעלות המערה אם רוב מן הכשר כשר. פי' אם כ"א מי גשמים וי"ט שאובין כשר שהמשיכן עד שלא יגיעו למקוה ונתערבו וידוע שנפל לתוכו מן הכשרין עם מה שהן בהן מ' סאה ועדיין מים שאובין ג' לוגין לא נפלו ואם רוב מן הפסול או מחצה פסול. תני' רבי אליעזר בן יעקב גג שיש בראשו כ"א סאה מי גשמים ממלא בכתף ונותנין לתוכו י"ט סאה וסוכרן ומערבן בחצר. היו מ' סאה ונפסקו כשרין ואין מטבילין בתוכו לפי שאין מטבילין באויר. היה ראשו נוגע בארץ מטבילין בכיפה. תניא מטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין. השוקת שבסלע אינה פוסלת את המקוה. היתה כלי וחיברה בסיד פוסלת את המקוה. ניקבה ואינה יכולה לקבל מים כשירה. פי' דלית ליה קיבול בפ' א' דיבמות (דף טו) תניא קסטלי המחליק מים לכרכים אם היה נקב כשפופרת הנוד אינה פוסלת את המקוה. בפ"ה המעין שהעבירו על גבי השוקת פירוש שהיתה כלי של סלע ומן השוקת לבריכה פסול. העבירן על גבי הכלים או על גבי הספסל לרבי יוסי הרי הוא כמקוה לטהר באשבורן ובלבד שלא יטביל על גבי הספסל. הזוחלי' כמעין והנוטפין כמקוה רבי יוסי אומר כל המים מטהרין בזוחלין. גל שנתלש ובו מ' סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהורין. תניא גממיות שעל פי המקוה וכן מקום פרסות רגלי בהמה אם היו מעורבות כשפופר' הנוד מטבילין בהם ואם לאו אין מטבילין בהן. בפ' ו' כל המעורב למקוה כמקוה. חורי המערה וסדקי המערה מטבילין בהן. פי' אעפ"י שאין בהן כשפופרת הנוד. דלי שהוא מלא כלים והטבילן הרי אלו טהורין. ג' מקוואות בזה כ' סאין ובזה כ' ובזה כ' מים שאובין והשאוב מן הצד וירדו ג' וטבלו בהן ונתערבו המקוואות טהורין והטובלין טהורין. היה השאוב באמצע אז הטובלין והמקוואות כמו שהיו. הספוג והדלי שהיו בהן ג' לוגין מים שאובין ונפלו למקוה לא פסלוהו שלא אמרו אלא ג' לוגין מים שנפלו פי' אם היו שאובין בכלי. התיבה והשידה שבים אין מטבילין בהן פי' כשעומדין בים אם לא יהו נקבים כשפופרת הנוד ואם היה שק או קופה מטבילין בהן כמו שהם מפני שהמים מעורבין פי' ואין צריך לנקבן. אם היו נתונים תחת הצינורות אינן פוסלין את המקוה פי' כשאר כלים המונחים תחת הצינור שאין המים כשאובין ומטבילין אותן ומעלין אותן כדרכן פי' אע"פ ששוליהן למטה אינן חשובין מים שאובין אע"ג דתנן הכרים והכסתות שהגביה שפתותיהן למים המים שבתוכן שאובין. אלא מעלן דרך שוליהן. כאן מעלן כדרכן. גיסטרא שבמקוה והטביל בה הכלים. פי' שסתומה למעלה מן המים טהרו ולא חשיבי שאובין. ואם המים צפין עליה כל שהן הגיסטר' והכלים טהורין. עירב מקוואות כשפופרת הנוד בעוביה ובחללה כשתי אצבעות חוזרות למקומן דרוש כך רחב הנקב כדאיתא בחגיגה (דף כא) וביבמות (דף טו) תניא ב' אצבעות בינוניות על כל אדם. ולא מד' של טפח פי' בזוטרתי חמשה באצבע שאצל הגודל. ספק אם יש בו שפופרת הנוד טמא. תניא כל דבר שעיקרו מן התורה ושיעורו מדברי סופרים ספקו טמא. כל שיעמוד כשפופרת הנוד ממעטת. פי' בין אבן בין עפר ופסולה. מטהרין את המקוה העליון מן התחתון והרחוק מן הקרוב. פי' אם בתחתון יותר ממ' סאה ובעליון אין בו משיק ע"י סילון חרס או של אבר. שלא יהא כפוף מד' צדדין ואז יוכל לטבול אף בעליון. כיצד יעשה שלא יהו שאובין והמקוואות יהו כשירין מביא סילון של חרס או של אבר ומניח ידו תחתיו עד שמתמל' מים מושכן ומשיקן אפי' אם היה כחוט השער נוגעין דיו. שהם כמו מקוה אחד. כיון שהצינור ראשו אחד בתחתון וראשו השני בעליון. אבל אם התחתון מן העליון אין צריך כך אלא ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירד לתחתון מ' סאה וכן הרחוק אין בו מ' סאה וזה שלפניו יש בו ממשיך מזה לזה וטובל. תניא מטהרין את המקוואות העליון מן התחתון והרחוק מן הקרוב כיצד הוא עושה מניח סילון של עץ ושל עצם ושל כלי זכוכית ומניח ידו תחתיו עד שנתמלא מים זו מושכן ומשיקן אפי' כשערה ודיו. ואם נכפף הסילון כל שהו פסול. בד"א בזמן שהיו זה על גב זה אבל אם היו זה בצד זה מביא סילון של רבוכה מיכן וסילון של רבוכה מיכן וסילון אחר באמצע ומשיקן וטובל בו הרי במתניתין של חרס ושל אבר ובברייתא של עץ ועצם ושל זכוכית ש"מ יכול לעשות ממה שרוצה, ובלבד שיהו בד' רוחותיו רבוכות של עץ חור של אילן. היה בעליון מ' סאה ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן בעליון עד שירדו לתחתון מ' סאה. מיכן משמע מקוה שלם שיש בו מ' סאה כל מה שאתה נותן לתוכו מים שאובין אינו פוסל וכשר. כותל שבין בני מקוואות שנסדק לשנים מצטרף. פי' אם נפרץ מקצה לקצה. בפרק ז' אלו מעלין ולא פוסלין השלג והברד והכפור והגליד והמלח והטיט הנרוק. פי' מכשירין מקוה חסר ג' לוגין ונפל שלג לתוכו והשלימו כשר. בתוספת' עגילי שלג המשוקעין במקוה הרי אלו מעלין ר' יהודה אומר אין מעלין. ומודה רבי יהודה שהוא מביא נרוק בעריבה ומשיק ויורד וטובל אלו פוסלין ולא מעלין המים בין טהורין בין טמאין מי כבשים ומי שלקות ותמד עד שלא החמיץ פי' מי כבשים שכבשו בהן ירקות ופירות הוו כמים ג' לוגין לפסול את המקוה אבל שאר משקין ומי פירות ציר ומורייס ותמד משהחמיץ פעמים מעלין ופעמים אין מעלין כיצד מקוה שיש בו מ' סאה חסר אחת ונפל מהן סאה בתוכו לא העלהו היה בו מ' סאה ונתן סאה ונטל סאה כשרה. הדיח בו סלי זתים סלי ענבים ושינו מראיהן כשר ר' יוסי אומר. מי צבע פוסלין אותו בג' לוגין ולא בשינוי מראה ונפל לתוכו יין ומוהל ושינו מראיהן פסול. כיצד יעשה ימתין עד שירדו גשמים ויחזרו מראיהן למראה מים דווקא בגשמים ולא למלאות בכתף. אבל מקוה שיש בו מ' סאה ונפל בו יין ומוהל ושינה מראיו אין טובלין בו. וממלא בכתף עד שיחזרו למראית מים וטובל ג' לוגין מים ונפל לתוכו קורטוב יין ומראיהן כמראה יין ונפלו למקוה לא פסלוהו בפ' א' דמס' מכות (דף ד) ובפ' א' דשחיטת חולין (דף כו) המסקנא הכר והכסת של עור כיון שהגביה שפתותיהן למעלה מן המים המים שבתוכן שאובין כיצד יעשה מטבילן ומעלה אותן דרך שוליהן. בתוספ' הטביל סל ביורה גדולה טמאה שהמים מקלחין כיצד הוא עושה מורידה לתוך פיה והופכה ומעלה דרך שוליה פי' שלא יהו בה מים שאובין. וכן כר וכסת ויורה. הטביל בו את המטה אעפ"י שרגליה שוקעות בטיט העבה טהורה. מפני שהמים מקדמין פי' כבר עלתה טבילה למטה במים מיכן אשה צריכה ליזהר שלא תטבול באגמים או במקוה שיש בו טיט עב פן תשקע רגלה בטיט עב שאין פיה שוחה ושותה מהם כדמשמע בפ' ב' דזבחים ולא עלתה לה טבילה שהאשה מקפדת ואמרי' בפ' א' דעירובין (דף ו) ובפרק א' דסוכה (דף ד) גזרו על מיעוטו המקפיד ואיתא בפרק במה אשה לענין שער דטניפן מקפדת. בתוספתא הקופץ למקוה הרי זה מגונה. הטובל במקוה פעמים הרי זה מגונה. האומר כבוש ידך עלי הרי זה מגונה. ר' יהודה אומר כבוש ידך עליו עד שתצא נפשו. בתוספת' קומקומוס שהוא מלא פחמין והטבילו טמא. פי' שהשחרורית חוצץ שמקפיד עליו ומיכן סכין מלא חלודה אין להטבילו אם לא ישפשף במשחזת. כמו קומקומו' שיפשפו הקומקומוס או העבירו בחמין טהור פירוש החמין מעבירין השחרורית הסלין של גת ושל בד חיצון צריך לחטט ודפין צריך לנער.
שעג
ענייני חציצה בפ' א' דסוכה (דף ד) ובפרק קמא דעירובין חציצין דאורייתא נינהו דכתיב ורחץ את בשרו במים שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים. במים במי מקוה. כל בשרו במים מים שכל גופו עולה בהם. וכמה הם אמה על אמה ברום שלש אמות ושיערו חכמים מי מקוה ארבעים סאה. ורחץ את בשרו את הטפל לבשרו ואיזה זה שער. בזב כתיב ורחץ בשרו במים. וכתיב ואיש אשר תצא ממנו, שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו ורחץ בגימטריא כל גופו עולה בהם ורחץ במים בגימ' ובארבעים ומ' סאה. ורחץ בשרו במים. בגימ' בלא חציצה בין בשרו ובמים. חציצה פוסלת בין בבשר בין בשער. בשלהי פ"ח דמקוואות האשה ששימשה את ביתה וירדה וטבלה ולא כיבדה את הבית כאלו לא טבלה פי' לא קינחה את הזרע באותו המקום חוצץ. תוספתא ר' שמעון בן שזורי אומר בית הסתרים בנשואה חוצץ בפנויה אינו חוצץ לכך סמך שכבת זרע ורחץ במים. בעל קרי שטבל ולא הטיל מים כאלו לא טבל. ולכשיטיל מים טמא ר' יוסי אומר בחולה ובזקן טמא בילד ובבריא טהור לכך אמר והיה לפנות ערב ירחץ במים דאי אפשר שלא ישתין קודם. ואיתא בפרק א' דשחיטת חולין נתנה שערה בפיה קפצה ידה קרצה שפתותיה כאילו לא טבלה. האוחז באדם ובכלים ומטבילן טמאים. פי' במקום שאוחזין בהן חוצץ. ר' ישמעאל אומר ירפה שיבאו בהן המים ואמרינן בפ' בתרא דנדה בפ' תינוקות (דף ס) אמר רבה לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשה מדיחה בית קמטיה נהי דביאת מים לא בעינן ראוי לביאת מים בעינן ונר' מסתמא גבי בשרו מקפיד כל שהו. בפ' ט' דמקוואות אלו חוצצין באדם חוטי צמר וחוטי פשתן והרצועות שבראשי הבנות. בפ' במה אשה (דף נז) תניא חוטי צמר חוצצין חוטי פשתן אין חוצצין. ר' יהודה אומר של צמר כשל שער והא דאמרי' חוצצין בראשי הבנות אבל לא בצואר שאין האשה חונקת את עצמה. קלקלי הלב וזקן בבית הסתרים באשה חוצץ. לפלוף שחוץ לעין בפ' בת' דנדה אמר מר עוקבא לפלוף שבעין לח אינו חוצץ יבש שמתחיל לירק חוצץ. אמר שמואל כחול שבעין אינו חוצץ שעל גבי העין חוצץ. ואם היו עיניה פורחות אפי' שעל גבי העין אינו חוצץ וגלד שעל גבי המכה חוצץ. בפ' תינוקות אמר רמי בר חמא הני ריבדא דכוסילתא עד תלתא יומי לא חייצי מיכן ואילך חייצי. והרטייה שעליה חוצץ בתוספתא הקרום שעל גבי המכה והקשקשין שע"ג השבר והשירין והנזמין והקטלאו' והטבעו' חוצצין. שרף היבש חוצצין רפויין אינן חוצצין. בתוספ' סם יבש שעל גבי המכה והכחול שבעין הרי אלו חוצצין. הדם והדיו והדבש והחלב ושרף תאנה ושרף השקמה ושרף החרוב יבישין חוצצין לחין אין חוצצין ושאר השרפים בין לחין בין יבשין חוצצין. מפני שהן שעף. לכלוכי פירות והכחול שחוץ לעין הרי אלו חוצצין. גילדי צואה שעל בשרו חוצץ ובצק שתחת הציפורן והמלמולין וטיט היון והבצק על הצפורן אפי' כנגד הבשר הרי אלו חוצצין לא יטביל באבק שעל גבי רגלו פי' צריך לגרד רגליו קודם טבילה. בקידושין בפ' א' מעשה בשפחתו של רבי שטבלה ונמצא עצם בין שיניה והצריכה רבי טבילה אחרת דבעינן מקום הראוי לביאת מים. על כן צריכה אשה לנקר בין שיניה קודם טבילה. ורחץ בשרו במים את כל בשרו הטפל לבשרו. זה שערו. א"ת כל בשרו בגימ' לשערו המקפי"ד עליו.
שעד
דין חפיפה בפרק תינוקות ובפרק א' דעירובין ובפרק א' דסוכה אמר ר' יצחק דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ אינו מקפיד עליו אינו חוצץ וגזרו על הרובו שאינו מקפיד שיחוץ משום רובו המקפיד ועל מיעוט המקפיד משום רובו המקפיד. הילכך מדרבנן אפי' נימא אחת ומקפיד חוצץ. ומשמע ביבמות בפרק הערל כל שערו אפי' אינו מקפיד חוצץ. והא דאמר ר' יוחנן נכרית שטבלה בנה שבבטנה אין צריך טבילה משום דהיינו רביתיה. ובפרק תינוקות בפרק בתרא דנדה אשה לא תחוף בנתר דמיקטף. ולא בחול דמסמך ולא במים קרים דמסרכי מזיא. פי' נדבקים ונסרכים השערות. אלא חופפת במים חמים. ואפי' חמי חמה. ובבבא קמא בשלהי פרק מרובה עזרא תיקן אשה חופפת וטובלת ובפרק תינוקת פסקי' אשה חופפת ביום וטובלת בלילה במקום דלא איפשר כמו ביום ו' וטובלת בשבת או בב' ימים של יום טוב כמו יום ה' ויום אז ו' חופפת יום ד' וטובלת ליל ז'. אבל אם באמצע השבוע אז לא תחוף בערב יום טוב כדי לטבול במוצאי יום טוב או במוצאי שבת דאיפשר דחייפה בלילה וטבלה בלילה והילכתא אשה לא תחוף אלא בלילה במקום דאיפשר דסמוך ספיפה לטבילה ואמרי' בפרק במה אשה בתחילתו אשה לא תטבול בחוטין שבראשה אבל אם גדילים השערות בלא חוט טובלת. ואם מלוכלכות השערות מקפדת.
שעה
חציצה באדם ואלו שאין חוצצין עליו קילקי שבראש. ובית השחי ובית הסתרים באיש. ר' אליעזר אומר אחד האיש ואחד האשה כל המקפיד עליו חוצץ. וכל שאינו מקפיד עליו אינו חוצץ. ליפלוף שבעין וגלד המכה ושרף הלח ולכלוכי צואה שעל בשרו וצואה שתחת הציפורן וציפורן מדולדלת בתוספתא האבר והבשר המדולדלין באדם אינו חוצץ ר' יונתן בר' יוסף אומר ציפורן שפיר' רובה הרי זו אינה חוצצת ובפרק ב' דנדה מערמת וטובלת בבגדיה או טבעת באצבעה אם מרופה עלתה לה טבילה ואם לאו לא עלתה לה טבילה. כלל זה תפוש בידך כל המקפיד עליו חוצץ הילכך לגבי כל השרפין אפילו לחים ולכלוכי פירות שמקפידין עליהן ונימא אחת קשורה ומקפיד והא דתני' הדם והחלב והדיו יבש חוצץ ומקפיד אבל לחים או שרף תותים ושקמה ותאנים ודם וחלב ודיו לחים אע"פ שאין המים נכנסין שם מאחר שאינו מקפיד אינו חוצץ דדמי להא דאמרי' בזבחים בפרק כל הפסולין (דף ל"ה) שבח לבני אהרן שמהלכין עד ארכובותיהן בדם בלח וכן מיעוט שערו שאינו מקפיד אינו חוצץ. והקפדה שייך בדבר שרוב העולם מקפידין.
שעו
חציצה בכלים ואלו חוצצין בכלים הזפת והמור בכלי זכוכית בין מבפנים בין מבחוץ על השולחן ועל הטבלא ועל הדרגש על הנקיים חוצצין בידוע שמקפיד עליו להסירם ולהעבירם רשב"ג אומר עד כאיסר האיטלקי על הבגדים משני צדדין חוצצין ר' יוסי אומר כגריס מצד אחד. ובמסכת שבת בפ' ואלו קשרים (דף קי"ד) של בנאים מצד אחד ושל כור מב' צדדין אלו אינן חוצצין עליהן לחין אינן חוצצין מטה של עני אינו חוצץ של זקקים אינו חוצץ בגד מצד אחד אינו חוצץ מטפחת של זפתים ושל יוצרים של מפסלי אילנות אינו חוצצים עליו ר' אומר אף של קייצים כיוצא בהן בלוסין פי' מלוכלכין כמו עיסה בלוסה בפרק כלל גדול (ד' ע"ז) בתוספ' בגד ר' יוסי אומר משום ר' ישמעאל כרבי מצד אחד. הזפת שבכוס ושבצלוחית שבתוכו חוצצין ומאחריו אינן חוצצין. בד"א מבית האומן אבל מבית בעל הבית בין מתוכו בין מאחריו הרי זה חוצץ. על הסנדל בין מתוכו בין מלמעלה חוצץ ולמטה אינו חוצץ. על הספסל למעלה ומן הצדדין חוצץ מלמטה אינו חוצץ. לכלוכי צואה בקתדראות ושבכסא המכובשין בין מאחריהן בין מלמטן בין מן הצדדין אינן חוצצין מפני שהמים מעבירין אותן על מטה של בעל הבית ר' עקיבא אומר על הגישוש החיצון חוצץ על הפנימי אינו חוצץ על המטפחת של מפסלי אילנות אינו חוצץ ר' עקיבא אומר אף על חלוקן. ר' שמעון אומר אף שמנים כיוצא בהן לכלוכי שמרים שבכוס ושבצלוחית והמוך שבשיר ושבזוג והטיט והבצק שעל יד הקרדום ושעל יד המגריפה הרי אלו חוצצין הגלידו הרי אלו חוצצין בפ' י' כל ידות הכלים שהכניסן כדרכן ולא מירקן או שמירקן ונשברו הרי אלו חוצצין פי' לא עלתה בהם טבילה בתוספ' כל ידות הכלים שהכניסן כדרכן הרי אלו אין חוצצין נתן זפת או שעוה בין במקום הנקב בין במקום הנצוק הרי אלו חוצצין כל ידות הכלים שנשברו כגון יד המגל ויד הסכין אם משמשין מעין מלאכתן ראשונה אין חוצצין ואם לאו חוצצין מגל שנשברה ידה מטפח ולפנים אינה חוצצת מפני שהוא בית הסתרים מטפח ולחוץ אם משמשת מעין מלאכתן אינה חוצצת ואם לאו חוצצת. כלי שהטבילו דרך פיו כאילו לא טבל פי' שהמים שאובין בו אלא יטבילנו דרך שוליו הטבילו כדרכו ולא הזיבורית עד שיטנו על צידו פי' בערוך טבלו ולא הטביל בית ידו ויש אומרים ולא דוכרית לא עלתה לו טומאה ולא טהרה מכאן שצריך להטביל הכלי עם בית יד שלו כלי שהוא צר מיכן ומיכן ורחב באמצע אינו טהור עד שיטנו על צדו בתוספ' כלי צר מיכן ומיכן ורחב באמצע כגון רובע וחצי רובע אין לו טהרה עולמית עד שיטנו על צידו צלוחית שהוגנה מעוך לתוכה וכתפותיה גבוהין וכן לוגין שהוגנו מעוך לתוכה וכתפותיה גבוהים אין לו טהרה עולמית עד שיטנו צלוחית ששפתיה לאחוריה מורידה דרך פיה והופכה ומטבילה ומעלה אותה דרך שוליה דברי רבי עקיבא רבי יוחנן בן נורי אומר מטביל כדרכו ואינו חושש מפני שהוא בית הסתרים צלוחית שהוגנה חוזרת לתוכה ר' יהודה אומר משום רבי יוחנן בן נורי מטביל כדרכו ואינו חושש מפני שהוא כבית הסתרים צלוחית שפיה שוקע אינה טהורה עד שיטנה על צידיה. מן המשנה משמע שיש להטביל זכוכית בצואר ארוך שפיהן צר שיכנסו בו המים ויוציאן דרך שוליו שלא יהו כמים שאובין. קלמירין אינה טהורה עד שיטנה על צידה קלמירין של יוסף הכהן היתה נקובה מצידה פי' קלמירין תיק שנותן בו קולמוסין אבל בערוך פי' קלמירין היא של זכוכית ופיה שוקע בתוכו ואם חטנה לצד אחד לא ישפך הדיו ופיה חד יש לה שמשים בה הדיו ונקב אחד מצידה ומגין ועושין לה תיק של עץ ומניחין הקסת לתוכו ואותו תיק נקרא קלמירין המתיומת בפרק ב' דכלים ובריש בראשית רבה כלל זה בידך כל כלי שדרכו להכניס ולהוציא צריך שיכנסו המים בטבילה אם אין דרכו להכניס ולהוציא טובלין סתומין אלו שאין צריכין שיבאו בהם המים קשרי העני והנימין פי' נימי סדין שנתקשרו מאיליהן חבט של סנדל פירוש אזני רצועות של סנדל ותפילין של ראש בזמן שהוא חוצה פי' קשר של ראש שחוצצין ליכנס מים בתוכה ושל זרוע בזמן שאינה עולה ויורדת. פי' קשר יו"ד ואזני החמת ואזני התרמל כסת עגלה הכדור האימון הקמיע. ואלו שהן צריכין שיבאו בהן המים הקשר שבקפריסין ושבכתף ושפה של סדין צריך למתח ותפילין של ראש בזמן שאינה חוצה ושל זרוע בזמן שעולה ויורד ושנצין של סנדל. בגדים מכובסים שהטבילן עד שיבעבעו הטבילן נגובים עד שיבעבעו וינוחו מבעבוען פי' בערוך המטבילין בגד רחוץ צריך להעבירו ולהמתינו במים עד שיעלה למעלה עד שינוחו המים מאותן אבעבועין שעולין עמו כי המטביל בגד עושה אבעבועין כעין שעושה המטר כשימטיר הרבה כמו שחין אבעבועות בתוספ' קשרי פונדא ופסיקיא וקשר מנעל וסנדל וקשר מפתחי חלוק של אשה וקשרי של נימא וקשרי אצבעותיו ורצועות של מנעל וסנדל וקשר שבאפקריסין שבכתף וסדין שקושר את נימא הרי אלו חוצצין. נתקשרו מאיליהן אין חוצצין קשרי עני שמקפיד עליהן ושל בעל הבית חוצצין שאינו מקפיד עליהן אין חוצצין.
ידות הכלים כל ידות הכלים שעתיד לקצצן עד מקום המדה רבי יהודה אומר עד שיטביל כולו ומייתי לה בפרק בהמה המקשה אבל בקופה אם תפרו בו חוצץ כלי שהוא מלא משקין והטבילו כאילו לא טבל חץ שהוא תחוב באדם בזמן שהוא נראה חוצץ אם אינו נראה טובל ואוכל בתרומתו בתוספ' חץ הנכנס מירכו ר' אומר אינו חוצץ וחכמים אומרים חוצץ בד"א של מתכת אבל של עץ הרי זה חוצץ ואם קרם עליו העור הכל מודים שאינו חוצץ נכנסו לו צרורות וקיסמין ברגליו מלמטה רבי עקיבא אומר אינו חוצץ מפני שהוא כבית הסתרים איספלנית ומלוגמא שעל מכתו ורטייתו רבי אומר חוצץ ר' יוסי ברבי יהודה אומר אינו חוצץ היתה בו שערה אחת חוץ למכה וראשו מדובק למכה או שהיו ב' שערות בריסי עיניו מלמטה ונקבו והוציאן בריסי עינו מלמעלה זה היה מעשה ונמנו עליו חמשה זקנים וטמאוהו בזבחים (דף צח) אמר רבא פשיט' לי דם על בגדו חוצץ ואם טבח הוא אינו חוצץ רבב על בגדו חוצץ ואם מוכר רבב הוא אינו חוצץ בקפידא דטובל תליא מילתא בפרק החולץ ליבמתו (דף מז) במקום שנדה טובלת גר ועבד משוחרר טובל וכל דבר שחוצץ בעבודה חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה צריך לחתוך ציפורניה שפני הטיט שתחת הציפורנים ולא מפני שהוא גדול כמו שערות הגדולים שעתיד לקצצן ואינו מסירן בשעת הטבילה כי גדול שער או הציפורני' אינו חוצץ כדאמר במסכת מקוואות ומייתי לה בבהמה המקשה כל ידות הכלים שעתיד לקוצצן מטביל עד מקום המדה דברי רבי מאיר. זחכמים אומרים עד שיטבול את כולן אלמא אין העודף חוצץ מיהו אם נקרש הטיט אין צריכה לגלח אם היא רוצה. אם אירע טבילת' בחולו של מועד יכול' להסיר בסכין או על ידי גוי' במספרים ואם תחוב בבשרה עץ ואין יכול' להסיר כולו או מקצתו בתוך הבשר שנינו במס' מקוואות חץ שהוא תחוב באדם בזמן שנראה חוצץ ואם אינו נראה טובל ואוכל בתרומתו ובתוספ' חץ שבירכו רבי יהודה אומר אינו חוצץ וחכמים אומרים חוצץ בד"א בשל מתכת אבל בשל עץ חוצץ אם קרם עליו העור דברי הכל חוצץ. וכן נראה מין כינים שדבוקים בבשר ונושכין בעור במקום שער ונדבקין בחוזק בבשר שצריך להסירן על ידי חמין ולגורדן בציפורן למטה בעת הטביל' אבל אם אינו יכול להסירן הוי כטיט שתחת הציפורן או בצק מועט שאינו מקפיד ואינו חוצץ אבל בטבילה הם מסירין משום חומר' פר"ח גם בטבילה אינו חוצץ דבר תורה כדאמר בפרק הערל (דף ע"ה) נכרית מעוברת שנתגייר' בנה אין צריך טבילה ופריך הא רובו שאינו מקפיד חוצץ מדרבנן ולא פריך הא מיעוט' חוצץ דבר תורה אפי' אינו מקפיד ובפרק אלו קשרים (דף קי"ד) רבב שעל המרדעת חוצץ עד כסלע אבל בציר לא. וכן נראה אם בשר נגע ביורה או בקדירה ונתפחמ' בבשר מעט זה אינו קפיד' אע"פ שמעט נדבק לבשר כהא דתני' בתוספ' קומקמוס מלא פחמים והטבילו טמא פי' השחרורית לפי שהוא מקפיד אבל דבר מועט אינו חוצץ דדמי להא דאמר בזבחים (דף צ"ח) דם שעל גבי הבגד חוצץ ואם היה טבח אינו חוצץ וכן מוכר רבב אינו חוצץ אמר רב' טבלה ועלתה ונמצא עלי' דבר חוצץ אם באותו יום שחפפה טבל' אינה צריכ' לחזור ולטבול ואם לאו צריכה לחזור ולטבול. איכא דאמרי יום סמוך לחפיפה אינה צריכה לחזור ולטבול והא דאמרי' בפרק א' דשחיטת חולין טבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ לא עלתה לו טבילה עד שיאמר ברי לי שלא היה עלי בשעת טביל' התם מיירי שלא טבל' סמוך לחפיפה אי נמי לטהרות אבל לבעלה יש להקל אי נמי לטהרות מיירי בלא חפף לעין כדאית' בירושלמי בפ' כל שעה נדה חופפת וטובלת כהנת אינה חופפת לפי שרגיל' ותדיר' בטביל' לא הצריכו' חפיפה נדה כהנת חופפת שלא תחלוק בין נדה לנדה לרבי' תם נראה דאין שייך כי אם בראש ולא בבשר והתם מיירי בגוף ולא חפף לכך צריך ברי לי ובפרק בת' דנדה (דף ס"ו) ובראש שחפף וחפיפ' בראש לא תחוף אלא בחמימי אבל בקרירי לא תחוף בנתר בחלק (דף צ"ה) אבישי הוה חייף רישיה נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק. בפרק משילין (דף ל"ה) לא יחוף ראשו באדמה.
שעז
שאל הר"ר אלעזר בר שמואל מוורנא
גלגל המגלגל במי נהר ובגלגל קבועים כלים קטנים נקובים בכונס משקה וכשהגלגל מתגלגל כגלגל ריחים מתמלאים הכלים קטנים ושופכים במרזב שאינו עשוי לקבל' ויורדים המים לבנין לבנים המחוברים לקרקע והולכים המים בסילונות בתוך עובי חומת המרחץ של אבנים וכלי אבן גדולה עומדת במרחץ ומקבלת אותם המים העולים ויוצאי' מסילונות שהיה באבן שהיו יכולין לרחוץ ג' בני אדם שהיה נקוב' גדול' אם יכולין לטבול באותו אבן או לא. נראה לי אלעזר הקטן לפר' ההלכו' תחל' ומשם תצא תורה בתוספ' דמקוואות בפ' ד' מים העולים מן הנהר באנטיליא פוסלין את המקוה פי' אנטיליא הוא כלי אנטיל חזקת הבתים ובויקר' רבא בפרשת אשרי משכיל אל דל בר קפרא אמר העולם הזה דומה לגלגל אנטילי' דמתמל' מתרוקן ומתמלא, פירו' גלגל שמשימין הבנאים על הבנין כשהבנין גבוה ומשליכין על הגלגל חבל ארוך ושני ראשין למטה וקושרין בשני ראשין שני כלים ושני אנטילים מלא עולה והריקן מתרוקן ויורד וחוזרין חלילה וכן בני העולם אחד עולה ואחד יורד כך מים העולים באנטיליא פוסלין את המקוה מפני שהן מים שאובין. ותניא קסתכלין המחליק מים בכרכים אם היה נקוב כשפופר' הנוד אין פוסל את המקוה ואם לאו פוסל את המקוה ותני' היוצא לתלמי ומן תלמי לבריכה ראשונה הרי אלו פסולים מפני שהן נשאבין פי' תלמי הוא כלי כיצד עושה נוקבו מעט פי' לבטלו מתורת כלי. ירושלמי דאמר בפרק אמר להם הממונה בן קטין עשה שנים עשר דדים לכיור שלא היו בו אלא שנים אף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהו מימיו פוסלין בלינ' ונעשו דדים זה על גב זה ביום מרוב' של תמיד העליון משום כלי פתוח, ברובו והתחתון אין בו משום אוירו של כלים אמר ר' יהושע בן לוי אמר המים היתה מושכת לו מעיטם והיו רגלי השוורים פתוחים כרימונים ר' שמעון בן ברסנא בשם ר' הא הים בית הטבילה לכהנים היה והיה לרחיצה לכהנים ולאו כלי הוא כדרבי יהושע בן לוי אמת המים מושכין מעיטם והיו רגלי השורים פתוחים כרימונים נמצ' אם לא היו פתוחים כרימונים לבטל תורת כלי כמוציא רימון לא היתה טבילה מועלת וכשהמים עולים דרך סילונות למרחץ ונופלים בכלי אבן גדולה כקוב' הוה לי' מים שאובין ואין טובלין בהן ששאיב' פוסל בכלים אפי' לא מקבלי טומאה כמו כלי גללים כלי אבנים שאין להם טומאה אפי' מדברי סופרים פוסלין את המקוה משום שאיב' כדאמר בפרק א' דשבת (דף י"ג) גבי שמונה עשר דבר דתנן המניח כלים תחת הצינור ובריש מסכת מקוואות בפרק ד' (דף ס"ב) אחד כלים גדולים ואחד כלים קטנים ואפילו כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה פוסלין את המקוה משום שאי' וכן נמי כלי המחזיק אפילו כמה מקוואות וכן כלי מתכות אפי' מחזיקו' יותר מכורים יש תורת כלי עליהם דדוקא כלי עץ דאיתקש לשק אבל שאר כלים אפילו גדולים מקבלים טומאה כדאמר בשבת בפרק רבי עקיבא (דף צ"ו) ובמנחות בפרק שתי הלחם (דף פ"ד) ובשילהי חגיגה גבי שולחן דהא ים שעשה שלמה של מתכות נחושת היה ומקשי בירושלמי דיומא ולאו כלי היה והוצרך לתרץ פתוחים כרמונים היו וביטלו מתורת כלי רימון יותר מב' אצבעות חוזרו' למקומן ולא היה הים משוקע במים על כן שהיה נראה כלי הוצרך לנקב רגליהם כרימון אבל דבר המשוקע במים כגון ספינה או כלי צריך לנוקבו כשפופרת הנוד כדתנן בפרק ו' דמקואות (דף ס"ג) השיד' והתיב' שבים אין מטבילין בהן אלא אם כן הוו כשפופרת הנוד. כל כלי שעשוי לקבלה פוסל. בפרק ד' דמקוואות המניח טבלא תחת הצינור אם יש לה לזבז פי' שפה פוסל את המקוה ואם לאו. אינ' פוסל' ותניא צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה ומייתי לה בפרק המוכר את הבית (דף צ"ה) יש לפרש צינור שעשוי לקבל' שמוקף מג' רוחות אבל אם נפרץ משני צדדין כשר דדמי להא דפרק ד' דמקוואות סילון שהוא צר מיכן ומיכן ורחב באמצע אינו פוסל מפני שלא נעשה לקבל' ותו תנן התם החוטט בצינור לקבל צרורות היו צרורות מתחלחלין לתוכו פוסלין את המקוה ירד לתוכו עפר ונכבש כשר פי' שנתחזק העפר במים כמו במסיל' כבוש כשר הצינור ואינו פוסל. בתורת כהנים בפרק מקוה אילו נאמר מקו' מים יהי' טהור יכול אפילו מילא בכתף ועשה מקוה בתחל' יהיה טהור ת"ל מעין מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים. אי מה מעין שאין בו תפיסת ידי אדם אף מקוה שאין בה תפיסת ידי אדם יצא המניח קנקנים בראש הגג לנגבן ונתמלאו מים ת"ל בור אי בור יכול אף בור בספינה יהא טהור תלמוד לומר מעין מה מעין שעיקרו בקרקע אף כל הרי אם מילא בכתפו ועשה מקוה לכתחיל' דפוסל את המקוה. ובתוספת' דמס' מקוואות בפרק ב' מקוה שהניחו ריקם ובא ומצאו מלא טהור מפני שהוא ספק מים שאובים למקוה ואי כולו שאוב דאורייתא והיכי מכשירים ספיקא דאורייתא. והכא בכולו שאוב קמיירי מדקתני שהניחו ריקם ולא קתני שהניחו חסר. אלא מדרבנן כולו שאוב פסול ובב"ב בפרק המוכר את הבית (דף ס"ו) שאני שאיב' דרבנן. ובפרק א' דפסחים אמרינן משקה בית מטבחים בכלים טמאים בקרקע טהורים כי איכא רביעי' להטביל בהן מחטים וצינורות וסתם משק' בית מטבחיא שאובין הן וכמו אם הם רביעית כשירין להטביל בקרקע מחטין כך אם הם מ' סאה כשר בקרקע מן התורה אך מדרבנן פסולין וג' לוגין מים שאובין גזרו אטו כלים דפסילי בטבילה וג' לוגין שנפלו במקוה חסר קיימא לן בפרק א' דתמור' (דף י"ב) כיוסף בן הונא בשנים ובשלשה כלים פוסלין בד' וה' אין פוסלין את המקוה דסתם לן תנא בפרק א' דתמור' כוותיה ואין מים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון הכלים כדאמרינן בגמ' וקי"ל מקוה שהשאיב' במשיכ' כשר בפרק א' דתמורה כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן שאיב' שהמשיכ' כולה טהורה היינו בקרקע המשיכ' בארץ להבלע נתבטלו אגב קרקע וכשנמשכו לגומא נעשות כאלו באות מלחלוחי' הקרקע אבל לא על גבי רצפת אבנים ורפין לא נתבטל' תורת השאיב' וקי"ל משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי בגיטין ובפרק הבא על יבמתו ואיהו קאמר בפ' א' דתמור' בסופו רבי אליעזר בן יעקב אומר מטהרת ברביי' ובהמשכה הא קי"ל בפ' א' דעדיות ובפ' א' דשבת ג' לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה אם חסר' מארבעים סאין אבל שלם אינו פוסל. בפרק ב' דמקואות מקוה שיש בו מ' סאה מים וטיט ר' יהושע אומר מטבילין במים ובטיט באיזה טיט אמרו שהקנה יורד בו מאליו ואם היו בו מים על גביו טובל במים ולא בטיט ובפרק ב' דזבחים משמע טיט שאין פרה שוח' לשתות ממנו אף למקוה פסול' על כן אין לאשה לטבול במי אגמים שלא תכניס רגליה בטיט ואם הטיט צלול אפילו דבוק בבשר' אם אינה מקפדת אינו חוצץ אבל אם מקפדת חוצץ אף במיעוט כרבי יצחק שגזרו על מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד. והא דתניא הדם והדיו והחלב יבש חוצצין פי' מפני שמקפיד וכן איתא בתוספ' הדם והדיו והחלב ושרף תותי' ושקמ' ותאנה לחים אין חוצצין ושאר כל השרפים אפילו לחים חוצצין דקפדי אינשי ובזבחים בפרק כל הפסולים (דף ל"ה) שבח לבני אהרן לח אינו חוצץ שאין מקפידין וכן במיעוט שערו המקפיד כדאי' בפרק במה אשה (דף נ"ז) והא דאמרינן בפ' בת' דנדה (דף ע"ז) אשה לא תטבול בנמל הטעם משום דבעית' מבושת בני הספינות ולא טבלה שפיר והיינו דאמר עלה במס' נדה אבוה דשמואל עביד לבנתי' מקוה ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי לפי שהיו טובלות בנמל עשה מחיצות של מפצי לצניעות שלא יראו אותן בני הספינות ויבעתו מבושתם ולא יטבלו כראוי ומקוואות ביומי ניסן בפ' בתרא דבכורות ובשבת במה בפרק אשה (דף ס"ה) סבר לה כרב דאמר מיטרא במערבא סהדא רבה פרת. שמא ירבו נוטפים על הזוחלים והוו ליה שאובים ונפסלו לטבול בהם דרך זחיל' ונפסלו שאובין בכל ענין ותנן הנוטפין כמקוה דדינו באשבורן ולא קיימא לן הכי אלא כשמואל דאמר בבכורות ובשבת (דף ס"ה) נהרא מכיפיה מיברך מסלעו בלא ריבוי ובבכורות משמע לחכמים פרת שמימיו פרין ורבין ובשלהי פ' סדר תענית (דף כ"ה) אין לך טפה שיורד מלמעלה שאין שני טפיים עולה למעלה כנגדו ואז סילוני נהרות עולין מהן לנהרות קטנות יש לחוש לרביית נוטפין כדמשמע במס' פרה המים המכזבין פסולין. בפרק בתרא דנדה ובפרק במה אשה אבוה דשמואל עביד לבנתיה מקוואות ביומי ניסן הוא כל ימות הקיץ שהשלג יורד על ההרים הגבוהים כמו בפרק א' דתענית תלג' לטורי לא והנהרות יגדלו על ידי מטר שבימות החורף כי אם מחמת עיטור שלגים בקיץ כמו והירדן מלא על כל גדותיו כל ימי קציר שמא ירבו נוטפים על הזוחלים וירבו עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואינו מטהר בזוחלין אלא עד מקום שיכול לילך מתחלתו. פי' התוספת שנתרחב אינו ממימי המעין אלא ממי המקו' שריב' על המעין ואינו יוצא מדרך תהלוכו ואינן מתערבין כמו בבראשית רבה ואל תתמ' שהרי הדין ירדנא עבר בימא דטבריא ולא מתערבין הלכך מקום הלוך המעין מתחילה מטהר בזוחלין כדין מעין אבל מה שנתרחב הם מי מקוה. ואינו מטהר אלא באשבורן וגם שמואל חושש לרביית נוטפין ולא יוכלו להגיע לאמצעיתו מקום שהלוך הנהר מטהר דרך זחיל' אבל מה שנתרחב מחמת רביית נוטפין אינו מטהר אלא באשבורן. וכלים הקבועים בגלגל הא דתני' העולים באנטוכיא פוסלין את המקו' כמו בויקר' רבה בסופ' רמי כגילגלא דאנטילי' מתרוקן ומתמל' ומתרוקן ומתמלא והא דאמרינן בשחיטת חולין בפרק כל הבשר אמר רבא האי ארית' דדלאי אין מטבילין בה את הידים דהוו להו שאובין ואין נוטלין ממנה לידים דלא אתי מכח גברא. ואי מקריב לגבי דוול' דקאתי מכח דגברא נוטלין הימנה לידים ואי בזיע דוולא בכונב משק' מילף לייפי ומטבילין בה את הידים דווקא ידים אבל כלים לא קשה לי מן התוספ' בפרק א' דמקואות כל מקום שאדם טובל בהן ידים וכלים טובלין בהן אין אדם טובל בהן ידים וכלים אין טובלין בהן על כן נראה לי הא דאמר רבא אי בזיע דוולא בכונס משקה מטבילין בה את הידים הוא הדין לכל טבילה והא דקאמר מילף לייפי ליה לומר שאפילו אין בארית' שיעור מקוה מנהר משלימין לפי שהן מחוברין לנהר אף על גב דאין נצוק חיבור היכא שתמיד עולים המים חיבור וכן מים העולים מן הנהר על ידי הדלי ויורדים נאריתא מילף לייפי וכיון דבזיע דוולא בכונס משקה בטל ליה מתורת כלי ואינו פוסל את המקוה והמים שבתוך הדלי כשרים להטביל בהם כי אין צורך כאן נקב גדול כשיעור עירוב מקואות לפי שהמים צפין על שפת הדלי מיכן ומיכן והיינו חיבור כיון דבזיע דוולא והכי תנן בפרק ח' מחט שנתונה על מעלות והיה מוליך ומביא כיון שעבר גל טהור' אעפ"י שהמים מגיעים שם על ידי קטפרס שהרי כשנחי' אינם מגיעים. וקבלתי ממורי רבינו יצחק שהשאיב' כולה כשירה וכן פיר' מפיו בפרק המוכר את הבית גבי צינור וראי' מפסחים ומים נמי לא אמרו אלא ברביעית דחזו להטביל בהן מחטין וגם מקוה שהניחו ריקם ומלאו ומצאו מלא כשר שספק מים שאובין למקוה כשר ודרש' דתורת כהנים יכול מילא כתיפו אסמכת' הוא על כן אני אומר המים העולים מן הנהר בכלים קטנים על ידי גלגול ונקובים בכונס משקה ובאים למרחץ במרזב שאינו עשוי לקבלה ויורד לבנין לבנים או אבנים במחובר לקרקע הרי הם מחוברים וכשרים לפי ראות עיני עד כאן דברי הרב.
הנני הקטן משיב על דברי הרב דתנן בפרק ו' דמקואות השידה והתיב' שבים אין מטבילין בהן אנא אם כן היו נקובים כשפופרת הנוד והיינו טעמא במקוה בפרק ה' העבירן על גבי כלים או על גבי ספסל רבי יהודה אומר הרי היא כמות שהיה רבי יוסי אומר הרי הוא כמקוה ובלבד שלא יטביל על גבי ספסל פי' אף על גב שמחובר למעין פסולין. ופירש בערוך בערך ספסל אינו טובל על גבי ספסל שהוא בתוך המעין שיהא כאלו לא טבל הכלי זהו כמו העבירו על גבי בריכה והפסיק המעין ונשארו המים של בריכה הרי הוא כמקוה אם יש שם מ' סאה מטבילין בהן אבל העבירו על גבי כלים פירוש שהם נקובים או על גבי ספסל רבי יוסי אומר הרי היא כמקוה לטהר באשבורן ובלבד שלא יטביל על גבי ספסל ותניא מעין היורד לכלים ומן הכלים לבריכה ראשונים פסולים שהן שאובין ובריש פרק ה' דמקואות מעין שהעבירו על גבי השוקת פסול פירש השוקת שהוא כלי ובפרק א' דיבמות (דף ט"ו) מעשה בשוקת בירושלים והיתה נקובה כשפופרת הנוד ופירש"י אבן חלולה וקבועה מעיקרא וצינור מים מקלח לתוכה וצא היתה מחזקת מ' סאה אבל מי צינור דהוי חיבור משלימין למ' סאה נעשין על גבה טהרות ומטבילין לתוכה שחקקה ולבסוף קבעה ותניא קסטלון המקלח מים בכרכים אם היה כשפופרת הנוד אינו פוסל את המקוה פירוש שנקוב בתחתיתו כשפופרת הנוד שאין המים מתערבין בו אין כאן שאיבה ואינו פוסל ואם שאין הנקב גדול כל כך שמתעכבין בו קצת הוי שאיבה ופוסל. והא דאמרינן במס' מקואות בפרק ב' הכר והכסת של עור כיון שהגביה שפתותיהן מן המים המים שבתוכן שאובין. משמע אם הם שקועים אינן שאובין מאחר שהמים צפין עליהם. וכן גבי גיסתר' נמי אם היו צפין על גביו כל שהוא טהורין בתוספ' קומקמוס שהוא מלא כלים והשיקן למקוה אפי' כל שהוא פי' נקב כל שהוא כלים שבתוכו טהורין מטהו על צדו עד שיהא בפיו כשפופרת הנוד שקומקמוס שלם בלי נקב מלמטה לא עלתה לו טבילה למה שבתוכו אלא אם יש בפיו כשפופרת הנוד וכן נקב שבדופן המפסיק בין המקוואות צריך כשפופרת הנוד אבל אם מים צפין על גביהן אין צריך רק שצפין הוי חיבור וזה מקוה ששואב מן הכלים קטנים ובין דרך סילונות בכלי אבן אין מטבילין בתוכן.
שעח
הלכות ראשון ראשון בטל חילוקים
במסכת שבת בפרק במה אשה (דף סה) אבוה דשמואל עביד לבנתיה מקוואות ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי ומייתי לה בבכורו' בפ' מעשר בהמה ומסקנא גזירה שמא ירבו נוטפין על הזוחלים ולא אמרינן ראשון ראשון בטל כדאמרינן בפ' בתרא דע"ז (דף עג) המער' יין נסך מחבית לבור אפי' כל היום כולו ראשון ראשון בטל. אעפ"י שיין נסך שנתנסך לע"ז אסור מן התורה אלא לפי שיין נסך נופל טפין טפין בטל אבל היכא דנפיש כטיפת מי גשמים לא כמתרץ בפ' בתרא דע"ז (דף ע"ג) גבי צינור וחבית נקוט כלל זה בידך דבר שדרכה בכך לא שייך למימר ראשון ראשון בטל הילכך לגבי מקוה לא שייך ראשון ראשון בטל ובשלהי נדה גבי דם תבוסה חכמים מטהרין שראשון נפסק ואפי' ר' יהודה לא מטמא אלא מינו משום אין דם מבטל דם אבל כשאינו מינו מודה והא דיין נסך בטל לעניין איסור הנאה אבל לשתייה אסור ככל איסורין שבתורה דבנותן טעם אסור דומיא דזרוע בשילה, ובפ' כיסוי הדם (דף פ"ז) ובזבחים בפרק התערובת דם שנתערב במים אם יש בו מראית דם ונתערב דם ביין רואין אותו כאילו הוא מים ולא אמרן אלא דנפל מים לתוך דם אבל דם לתוך מים ראשון ראשון בטל. ואמר רב פפא לעניין כיסוי הדם אינו בטל אבל לעניין קדשים לא שיכול להביא כפרה מן המובחר בפרק ב' דסוטה דם ציפור שיהא ניכר לרבנן ברביעית משערינן במנחות בפרק ב' מידות ובנזיר בפרק ג' מינין (דף לח) מאחר דמצותו בכך לא בטיל ובריש מכו' ג' לוגין שנפל לתוכן קורטוב יין מראיהן כמראה מים כל דבר שעל ידי רוב אוסר או על ידי מראה הוי כרוב שייך למימר שאותו דבר בטל על ידי ראשון ראשון ולא בא לידי צירוף אבל ג' לוגין במ' סאה לעולם הן מיעוט מה לי על ידי עירוי מה לי בבת אחת וכן קורטוב יין זה נוסחי מס"ע של מורי ה"ר שמחה ז"ל.
שעט
דין חפיפה בפ' מרובה (דף פ"ב) עזרא תיקן שתהא אשה חופפת וטובלת ופרכינן דאורייתא הוא את בשרו את הטפל לבשרו ומאי ניהו שערו אמרי דאורייתא לעיוני דילמא מיסרך אי נמי דילמא מאוס מידי' והוי חציצה ואתי עזרא ותיקן חפיפה ואמר רב אשה לא תחוף לא בנתר ולא בחול נתר מיקטיף וחול מסריך בנדה (דף סו) דרש מרימר משמיה דרבא אשה לא תחוף אלא בחמין ואפי' בחמי חמה מאי טעמא קרירי משרי מזייה. ואמר רבא לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשה מדיחה בית קמטיה ובמה מחלוקת בזמן חפיפה לרב הונא אשה חופפת אפי' אחד בשבת וטובלת בחמישי בשבת שכן אשה חופפת בערב שבת וטובלת למוצאי שני ימים טובים של אחר השבת פי' אילו לא הוה סלקא חפיפה חמשה ימים קודם טבילה לא הוו שרו לה למוצאי שני ימים טובים של אחר שבת ומוצאי יום טוב לא מצי חייפא כרב חנינא מסורא דאסר חפיפה בליל טבילה מתוך שמהומה לביתה לא חייפא שפיר ורב חסדא פליג שכן לא דנין אפשר משא"א דהתם מוכרח להיות קודם טבילה ד' ימים מיהו לא התירו אלא למוצאי ב' ימים של אחר השבת מפני מצות עונה דאי איפשר למיחף ביום שלפני טבילה משום יום טוב אבל בחול דאיפשר צריכה לחוף קודם ליל טבילה ורב יימר סבר לא שנא ימים טובים חופפת ד' ימים קודם טבילה וטובלת יום רביעי אבל לא ליום חמישי דשפיר טפי למיחף בליל טבילתה למוצאי יו"ט מלהרחיק יום טבילה מיום חפיפה ה' ימים אבל ד' ימים שפיר טפי להתרחק ממה שתחוף בליל טבילתה דרש מרימר הילכת' כרב חסדא וכדתריץ רב יימר. פי' כחומרי תרווייהו כרב חסדא דלא שרי להתרחק אלא בימים טובים ולא בימות החול וכרב יימר דאפי' בימים טובים לא שרי אלא לטבול ביום רביעי לחפיפה ולא יום חמישי ורבין שלח באגרתי' משמיה דר' יוחנן אשה לא תחוף בערב שבת ותטבול במוצאי שבת ותמה על עצמך היאך אשה חופפת ביום וטובלת בלילה דהא בעינן סמוך לחפיפה טבילה ואוקי רבא אמורא עליה ודרש כדשלח רבין באיגרת הא פליג אכולהי וסביר' ליה אפי' היכא דלא איפשר אין להרחיק טבילה מיום חפיפה אפי' ליום אחד להפסיק בנתיים והלכתא חופפת וטובלת בלילה והילכת' אשה לא תחוף אלא בלילה קשיא הלכת' אהלכת' לא קשיא הא דאיפשר והא דלא איפשר ופירש רבינו שמואל ורבינו שלמה איפשר לחוף ביום חופפת ביום וטובלת בלילה לא איפשר לחוף ביום כגון מוצאי יום טוב לא תחוף אלא בלילה בליל טבילתה ואיבעיא להו אשה מהו שתחוף בלילה ותטבול בלילה מר זוטרא שרי ורב חנינא מסורא אסר ומייתי עובדא דרב נחמן בר יצחק שרא לאתתיה דריש גלותא למיחף בלילה ולטבול באותה לילה ואמר רבא טבלה ועלתה ונמצא עליה דבר חוצץ אם באותה לילה שחפפה טבלה אינה צריכה לחוף ולטבול ואם לאו צריכה לחוף ולטבול מאי בינייהו מיחף ביממא ומיטבל בליליא ללישנא קמא בעי למיחף ולמיטבל בו ביום ללישנא בתרא חופפת ביום וטובלת בלילה ואף על גב דרב הונא ורב חסדא ורב יימר ומרימר כולהו סבירי להו דאין אשה חופפת בליל טבילתה כלל לא קיימא לן כוותייהו אלא כמסקנא דתלמודא אשה לא תחוף אלא בלילה וראיתי בפירושי גאונים קדמונים שפירשו הא דאיפשר הא דלא איפשר אם נזדמנה לה טבילה של מצוה מוצאי שבת דאי איפשר למיחף בשבת חופפת ביום מערב שבת וטובלת בלילה אבל בחול כל כמה דאפשר למיחף בלילה ולמיטבל בלילה סמוך לחפיפה שפיר טפי. והכי משמע לישנא דתלמודא דקאמר הלכתא אשה לא תחוף אלא בלילה. והלכתא אשה חופפת ביום וטובלת בלילה ולא קאמר איפכא. והלכתא אשה חופפת בלילה והלכתא אשה לא תחוף אלא ביום ותטבול בלילה משמע אשה לא תחוף אלא בלילה כן מצוה מן המובחר והיכא דלא איפשר בליל טבילתה כגון היכא דמיקלעי לה טבילתה בליל ערב שבת או יום טוב אל תחוף מבערב ומדקאמר נמי מאי איכא בין הני תרי לישני דרבא איכא בינייהו מיחף ביממא ומטבל בליליא משמע פי' אי שרי למיעבד או לא. אבל מיחף בליל טבילה משמע לכולי עלמא דשפיר דמי מדלא קאמר איכא בינייהו מיחף בליל טבילתה מדקאמר נמי ותמה על עצמך היאך אשה חופפת ביום וטובלת בלילה משמע היכי שרינן לה להפסיק בין טבילה לחפיפה היכא דלא איפשר ומעשה רב שהורה רב נחמן בחול לאיתתיה דריש גלותא למיחף בליל טבילתה ומשמע אשה לא תחוף ערב שבת ותטבול במוצאי שבת אפילו לא אפשר כגון יום טוב שחל להיות במוצאי שבת דאי איפשר לה לחוף בליל טבילתה מפני יום טוב ואי איכא איפשר לחוף ביום ולטבול בלילה מפני שבת מוטב שנדחה טבילתה עד מוצאי יום טוב ותחוף בליל טבילתה ממה שתפסיק יום ולילה בין חפיפה לטבילה וכמו שפירשנו היכא דאיפשר לא תחוף אלא בלילה כך פי' בתשובת ר"ת וזה לשונו הא דאפשר לא תחוף אלא בלילה למעוטי דלא תחוף בערב שבת ותטבו' במוצאי שבת אלא תחוף למוצאי שבת והא דלא איפשר כגון שחל יום טוב למוצאי שבת שאי אפשר לחוף ביום טוב וכן שאירעה טבילתה בערבי שבתות ובערבי ימים טובים טובלת בלילה וחופפת ביום וכהא מסקנא קיימא לן דסתם תלמודא ורבא ורב פפא סברי הכי והכי הוי מסקנא דכולי שמעתתא ולא כההיא דדריש מרימר ורב חסדא דסבירי להו כרב חנינא מסורא דאסר חפיפה בלילה ואותביה רב אדא בר אהבה ורבא ורב פפא ומסקנא דשמעת' סבירא להו כמר זוטרא דשרי חפיפה והילכת' כוותיה וכן פסק רב יהודאי אשה חופפת בערב שבת וטובלת למוצאי שבת היכא דאיקלע יום טוב למ"ש דלא מצי מיחף בלילה מכלל דסברי כדפרישי' וכן פסק רב אחאי בפרשת אחרי מות עכ"ל ולשון השאלתות מצאתי היכא דאיפשר לחוף כגון בימות החול לא תחוף אלא בלילה היכא דלא איפשר למיחף בלילה כגון שחל ליל טבילתה בשבת או ביום טוב אז חופפת ביום ואפילו הוי יום טוב חמישי וששי וחל ליל טבילתה בשבת חופפת שפיר ביום ד' ולא תבטל עונתה וכן פסק רבינו שמואל אם חלו שני ימים של ר"ה אחר השבת ואירע טבילתה בליל שני של ראש השנה דהשתא אינה יכולה לחוף בליל טבילתה ולא ביום השני שלפני טבילתה חופפת מערב שבת ומוטב שתקדים חפיפה קודם טבילתה יום או יומים משתאחר לשמש ביתה לילה אחת ותבטל מפריה ורביה הרי כל הגאונים שוין דלית לן כדשלח רבין אשה לא תחוף ערב שבת ותטבול למוצאי שבת היכא דלא איפשר למיחף בליל טבילתה לא דחינן לה אפי' יום אחד עד מוצאי שבת כדי שתסמוך חפיפה לטבילה אלא חופפת מעי"ט או מערב שבת והיינו כדדרש מרימר וכדתריץ רב יימר דהיכא דחל טבילתה במוצאי ימים טובים איפשר דחייפא וטבלה בלילה דאפילו בחול כן מצותה כפסק השאלתות אשה לא תחוף אלא בלילה ומצינו למימר דרב יימר נמי סבירא ליה אבל נזדמן לה טבילה בליל שני ביום אחד בשבת דתחוף מערב שבת אע"ג דהוי יום רביעי ולא תדחה טבילתה יום אחד עד מוצאי יום טוב שני והנח להן לבנות ישראל אם אינן נביאות בנות נביאות הן עד כאן נוסח מגלילי מורי עוד מלשון רבי ראיתי מצאתי במס' תרומות לרבינו שמואל ולרבינו שלמה המשבשים את הספרים שכתוב לא אמרו אלא לטהרות דאדרבה לטהרות לא הצריכוה חפיפה וסגי בעיוני בעלמא דגרסינן בירושל' בפרק כל שעה נדה חופפת וטובלת פי' כהנת האוכלת בתרומה והאוכלת על טהרת תרומה נדה והיא כהנת חופפת וטובלת שלא תחלוק בין נדה לנדה בפרק השוחט איתמר נדה שנאנסה וטבלה אמר רב טהורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה ר' יוחנן אמר אף לביתה לא טהרה. א"ל רבא לרב נחמן לרב דאמר טהרה לביתה ואסורה לאכול בתרומה איסור כרת התיר איסור מיתה מיבעיא אמר ליה בעלה חולי הוא וכו' לר' נתן שנפלה מן הגשר לרבנן שירדה להקר וקי"ל רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ובירוש' פרק שני דמגילה פליג אדרבי חנינא דגרסינן התם נדה שנאנסה וטבלה ר' חמי בשם רב טהורה לביתה וטמאה לטהרות רבי אלעזר בשם רבי חנינא טמאה בין לביתה בין לתרומה מה טעם וכובס שנית מה ראשונה לדעת אף שנייה לדעת ומניין שראשונה לדעת שנאמר וצוה הכהן וכבס לדעת אלא דרב חנינא נמי סבירא ליה כרבי יוחנן והוה ליה רב יחיד במקום רבים וקי"ל כרבנן אפילו ירדה להקר לא עלתה טבילה לרבי יוחנן עד שיכוין לשם טבילת טהרה עד כאן לשון ס"ע ואמר רבי דיש לנו לומר גם סריקה צריכה מירושלמי דפ"ק דפסחים שאם לא כן גם בשבת תחוף שהרי נזיר אף על פי שאסור בהסרת שער מותר לחוף ובלבד שלא יסרוק וצ"ע: