הרוקח· רבנו אלעזר מגרמייזא
הלכות יום טוב
רצז
הלכות יו"ט מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. מקרא קודש מיכן שמקדישין ביום טוב. במכילתא מקרא קדש כבדהו במאכל ובמשתה ובכסות נקייה. מקרא קדש יהיה לכם בגימ' במאכל ויין הטוב ובכסות הנקייה. כל מלאכה לא יעשה בהם לא תעשה אתה לא יעשה בהם לא תעשה אתה לא יעשה לך חבירך. לא יעשה א"י במלאכתך. אך אשר יאכל לכל נפש אוכל נפש דוחה יום טוב. אך אשר יאכל לכל נפש הוא. בגימ' אוכל נפש ולא מכשירין. אך למעוטי מכשירין שאפשר לעשות מעי"ט אך על ידי שינוי אך ולא לצורך שבת כי אם בשינוי אך ולא לכלבים. יעשה לכם לכם ולא לכותים לכם ולא לכלבים. יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם בגימטריא באכל נפש ולא מכשירין. אך אשר יאכל לכל נפש למעוטי אוכל נפש שאפשר לעשותו מעיו"ט שאסור לעשותו ביו"ט אם לא על ידי שינוי כדתנן והמלח במדוך של עץ בפ' א' דיו"ט (דף ט) וכן טחינה והרקדה ראשונה אסור ביו"ט ובשילהי פ' אין צדין (דף כו) שונין קמח ובשינוי ואם נפל בו צרור וקיסם מותר. דברים שאי אפשר לעשותן מעיו"ט עושה ביו"ט טחינה אסור אפייה ובישול מותר בפ' אין צדין (דף כט) לא ימדוד אדם שעורים ואם בא לשאול אוסר כשמואל. אע"ג דאמר רב אשה מודדת קמח כדי שתטול עיסתה בעין יפה ולשין העיסה ביום טוב. ואופין אפי' פת עבה כבית הילל. בפ"ב דיו"ט (דף כב) וגריפת התטר שאוסר בפרק המביא אם אפשר לאפות בצד אחד בתנור ואם אי אפשר אלא א"כ גורפו מותר דהלכה כר' יהודה דמתיר מכשירי אוכל נפש דאי איפשר לעשות מעיו"ט כדמשמע בפ' אין צדין (דף כח) הילכתא מותר לגרף התנור ולאפות בו ולגרף הכירה להטמין התבשיל. ראיתי הלכה למ"עשה שאבא מורי ה"ר י"בק וכל רבני מגנצא אסרו לאפות בתנור ביו"ט יתר מכדי צרכו דאע"ג דפסיק רבא דהלכה כר' שמעון בן אלעזר ממלאה אשה את התנור בפת מפני שהפת יפה בזמן שהתנור מלא היינו תנוריהם הקטנים ולא בגדולים שלנו אבל לפי הסברא היה יכול לאפות בתנור בפעם אחת הרבה. אך כל רבותי' אוסרים אבל לאפות כשכבר אפה צורכו ורוצה עוד פעם אחת לאפות או פעמים אסור וכן עיסתו ועיסת גוי. וכל מקום שדעתו לאפות לחול אסור כדמשמע בפסחים בפ' ואלו עוברין (דף מו) וכן אין לאפות ליתן לעכו"ם או לכלבים בפ"ב דביצה (דף כא) ואסור להביא כל מאכל בהמה דרך רה"ר. ואוכל נפש שמותר הוא הדין כל הנאת הגוף דבית הילל מתירין לעשות מדורה להתחמם בה או להחם חמין לרגליו משום דכתיב אשר יאכל לכל נפש הנאה יאכ"ל בגי' ה"נאה. וכן משמע בפ' כל שעה (דף כג) כל מקום שכתב אכילה הנאה במשמע ודוקא הנאה השוה לכל נפש. ולא שאינה שוה לכל נפש אמרי' בפ' ב' דיו"ט (דף כב) חכמים אוסרין להניח המוגמר ביום טוב וכן אסור לרחוץ כל גופו כדמשמע בפ' המביא (דף לב). מות' לשחוט ביו' טוב תלמיד חכם רואה סכין לעצמו ומשאילה לאחרים. אסור לעשות לו גומא ביום טוב ואם יש לו דקר נעוץ מבעוד יום יוציאנו וישחוט בו או אפר כירה וכששוחט עופות אין למרט הנוצה אך ישחט בנטיית הנוצה אילך ואילך כדאמר בבכורות בפרק הלוקח בהמה מן הגוי כנגדו ביום טוב מותר בחיתוך הכנף. ירושלמי עוף תלישתה זו היא גיזתה וקיימא לן בי"ט באפר כירה אם הוסק מערב יום טוב או אפר חם מותר לכסות בו כוי אין שוחטין ביו"ט ואם שחט אין מכסין את דמו, עגל שנולד ביו"ט וכלו לו חדשיו מותר לשחטו בי"ט מוכן הוא אגב אמו אפרוח שנולד בי"ט אסור. שחט עוף מערב י"ט אין מכסין את דמו בי"ט יונים קטנים שבקן מכינם מערב י"ט. הניח ג' ומצא ב' מותרים אבל הניח ב' ומצא ג' או לבנים ומצא שחורים או שחורים ומצא לבנים. או אם היונים גדולים ומפריחים אסורים. אין צדין דגים מן הביברין בי"ט. חיה ועוף מחוסר צידה אסור שאינו מחוסר צידה מותר. צדין אווזים ותרנגולים מתוך ביתו. מצודת חיה ועוף ודגים שנתקלקלו מעי"ט מותרין. ספק מוכן אסור שוחט בהמה אפי' אינו צריך אלא לכזית. אין מולחין את החלבים ואין מהפכין בהן ומותר לנקר כל בהמה ביו"ט ולמולחה אע"פ שאינו צריך אלא לחתיכה אחת כרב אדא בר אהבה אבל אם כבר מלח ובישל כל צורכו אסור למולחה אין נמנין על גבי בהמה לפסוק דמים בי"ט ולא יאמר הריני עמך בסלע אלא הריני עמך למחצה ולשליש ולרביע או חצי רביע ואין מטילין גורלות בי"ט כדמשמע במס' שבת בפ' שואל ד' קמ"ט ובפ' אין צדין. טבח אומן אסור לשקול ביד לאחר שחיטה מותר ליקח העור להניחו במקום שמור כדאיתא בפ' א' דיו"ט אבל אם שחטו מעי"ט אסור לטלטל העור ביו"ט אע"פ שראוי לישב עליו.
רצח
שחט תרנגולת ומצא בה ביצים מותרות אבל נולדו ביו"ט אסורות דהלכתא כבית הילל דלא תאכל. ספק נולדה קיימא לן בפרק אין צדין (דף כד) ספק מוכן אסור. ואם בשלו בה תבשיל אסורה נתערבה אותה ביצה באלף כולן אסורות דדבר שיש לו מתירין לא בטיל. ביצה שנולדה ביום טוב אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי וכו' אבל כופה עליה את הכלי שלא תשבר. והכי נמי אמרינן בפר' כירה (דף מב) או כופה כלי על הביצים פן תשב עליה התרנגולת שלא יהו מוזרות ממלאה אשה קדירה בשר אע"פ שאינה צריכה אלא חתיכה אחת אבל אין לומר אלו יהיו לצורך יום טוב ולא אלו אך כשממלאה הקדירה אז התבשיל טוב. ואינה נכרת הערמתה דמלח גרמא גרמא דלא מוכחא מילתא. וכן במועד קטן (דף לב) מטילין שכר במועד אע"פ שיש לו ישן לא מוכחא מלתא אבל בפ' תולין (דף קלט) מערים על המשמרת בי"ט לתלות בה רימונים ואח"כ שמרים אבל בפ' השוכר את הפועלים (דף צ) איערימו ואיזדבנו תורין דמנגחין בפ' כל כתבי (דף קיז) דווקא יזמין ואח"כ יקלוט ובפ' במה אשה (דף סה) מהו שתפרוף אשה וכן פך שמן ומניחו בתוך המעגל ובפרק התקבל (דף לד) מערימים על מעשר שני בעציץ נקוב דרבנן בפ' יו"ט (דף יח) מערמת נדה וטובלת בבגדיה בישול מותר דאמר בפ' יו"ט (דף יז) ממלאה אשה קדירה בשר אע"פ שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת וכן לבשל יותר עבור שפחתו ועבדו הגוים בקדירה שלו מותר בקדירה אחרת אסור לכם ולא לגוים דאין מזמנין את הגוי בי"ט שמא ירבה בשכילו לעשות קדירה אחרת שאסור לצלות או לבשל או לאפות עבור העכו"ם ועבור כלבים. יין אמר רב מסננין את היין בסודרין ובכפיפה אפלגא דכובא ולא אכולה ולא יעשה גומות מן הסודר כדאיתא בפ' תולין (דף קלט) השופה יין יראה כשמעט ניצוצות בכלי שופכו לארץ ומותר לסנן דרך המפה הקמחים. אין תולין את המשמרת בי"ט ונותנין לתלויה בי"ט. ולהגביה חבית של יין על שום דבר להוציא היין היטב מותר. בפ' אין צדין אומר אדם לחבירו מלא לי כלי זה אפי' כלי המיוחד למדה וכל שכן כלי העומד למדה וכלי שאינו מיוחד למדה ובלבד שלא יזכיר שם מדה ושלא יזכיר לו סכום מקח וסכום מניין. הולך אדם לטבח הרגיל אצלו ואומר לו תן לי כף אחת או ירך אחד ואצל רועה ואומר לו תן לי גדי אחד או שה אחד. אצל פטם ואומר לו תן לי תור אחד או גוזל אחד אצל נחתום ואומר לו תן לי ככר אחד או גלוסקא אחת אצל חנווני ואומר לו תן לי כ' אגוזים וה' אפרסקין ורמונים ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח סכום מדה סכום מנין ושום מנין ומדה. ובשבת בפ' השואל (דף קמא) אם אינו מאמינו מניח טליתו אצלו. ירושלמי דערבי פסחים עושה עמו חשבון לאחר יום טוב כל רבותינו ז"ל אמרו דווקא רועה וטבח וחנוני ופטם ונחתום הרגיל אצלו בישראל מיירי כדאיתא בשילהי אין צדין ירושלמי אומר אדם לחנווני ישראל אבל לחנווני גוי אוסרין וכן הורו כל רבני שפירא. ואבא מורי הורה לאסור. אבל רבותי' שבצרפת מתירין רק שלא יזכיר שם מקח ומנין ואע"פ שנראה לי להתיר כדמשמע בערובין בפ' בכל מערבין (דף מ) גבי ההוא ליפתא דשרי רבא וכן בפ' מי שהוציאוהו (דף מז) גבי ההוא דיכרא דשרא רבא והוו גוים. מיהו מחמיר אני כהוראת רבותי' דאמרינן בשלהי בכל מערבין ירושלמי דשלח ר' יוסי אע"פ שכתבו לכם סדרי מועדות אל תשנו מנהג אבותיכם נוח"י נפש. א"י שמתקן עיסה אין ליקח ביום טוב ממנו פן הובא מחוץ לתחום ונטחנה ביום טוב. וכן אגודות תבן וירק פן נתלשה ביום טוב מן המחובר או יביא יותר מחוץ לתחום עבור ישראל אפילו אין במינו מן המחובר מכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותן מעי"ט אסור לעשותן בי"ט אבל אם אי אפשר לעשותן מותרים דהלכה כר' יהודה בפ' אין צדין (דף כט) כגון סכין שעמדה ושפוד שנרצם וגריפת תנור ביו"ט מותר גריפה מותר להורות כדאמר ר' חייא לדביתהו אבל סכין מותר ואין מורין כן כדאמר רבא לאביי להעביר שמנוניתא עבידנא אע"ג דעביד לחדדה.
רצט
מכבין בקעת שלא תתעשן הכירה או שלא יתעשן הבית שאינו יכול לישב או לכבות הנר כדי לשמש אבל אם יכול לכפות כלי על הנר או להוציא הנר בבית אחר אין לכבות כדאמרינן בפ' י"ט מוגמר אסור לשרוף בשמים כדאיתא בפ"א דכתובות (דף כב) לכבות אש עבור הצלת ממון לר' יהודה מותר לרבנן אסור גריפת תנור אם אי אפשר לאפות בצד אחד בתנור מותר כדאיתא בפ' המביא דאין מכבין את הנר בי"ט ואין מסתפקין מן השמן שבנר אין גודלין את הפתילה בי"ט ואין מהבהבה באור ואין חותכין אותה לשנים אבל ממעכה ביד ושורה אותה אם אין הנר דולק אבל אם הנר דולק אז חייב משום מכבה כמסתפק מן השמן וחותכה באור בפי שתי נרות ומוחטין הפתילה להסיר גחלת הפתילה. אין מניחין נר על גבי אילן בעי"ט בפ' המביא כדי יין אין נופחין אש במפוח כי אם בפה ואין מלבנין את הרעפים ואין עושין פחמין מסיקין ואופין בפורני ומחממין חמין אין מוציאין אש מן האבנים ומן העצים בית הלל מתירין לעשות מדורה להתחמם כנגדה עצים שבאש אין לסלק דהוי כמכבה וקי"ל מתוך שהותרה הוצאה לצורך אוכל נפש הותרה נמי שלא לצורך אוכל נפש אם צריך לו כמו לולב לברך עליו וס"ת לקרות בו וקטן לבה"כ ירושלמי ולא את המפתח ובית הלל מתירין במפתח של אוכלין חמין שהוחמו בי"ט רוחץ פניו וידיו ורגליו אבל לא כל גופו בפ' כירה.
משאות המביא כדי יין ממקום למקום לא יביאם בסל ובקופה אבל מביא קופתו לפניו המוליך את התבן לא יפשיל את הקופה לאחריו כל מילי די"ט משנינן ואם א"א לשנות מותר בפרק אין צדין שחט בהמה כשירה לא יביאנה במוט אבל מביאה ביד אברים אברים בהמה שמתה מחתכה לפני הכלבים. אין הסומא יוצא במקלו ולא רועה דתרמילו ואין יוצאין בכסא אחד האיש וא' האש' אבל אם סומא ואינו יכול לילך בלא מקל מותר דומיא דמתיר לכתף בכסא או חולה שעמד מחוליו ילך במקל.
ש
לטחון פלפלין בריחים שלהם אסור בפ' י"ט אבל בקערה ע"י שינוי מותר כדאמרינן בפרק תולין אבל שאר מיני תבלין נידוכין במדוכה בפ' ביצה (דף יד). שומין מותר לכותשן בי"ט. ירושלמי אין שוחקין בה תבלין אבל שוחקין בה שום שחלים וחרדל שוחקין בה ונדוכין כדרכן מלח צריך לדוך בשנוי ואין כותשין חיטין במכתשת גדולה כי אם בקטנה. מוללין מלילות בראשי אצבעותיו בידו אחת בכל כחו מפרכין כדרכן פולין ועדשים וקיטנית לאכול ומוציאין מקליפתן. משלחין יינות שמנים וסלתות אבל לא תבואה כי אין יכול לטחון ומשלחין בהמה וחיה ועוף בין חיין בין שחוטין משלחין כלים בין תפורין וראוי ללובשן בין שאינן תפורין וראוי לכסות בהן ולא של כלאים ולא סנדל המסומר ולא מנעל שאינו תפור אע"פ שמותר לטלטלן. משלחין תפילין ביו"ט. בפ' אין צדין (ד' כד) אמר רב פפא הילכת' כותי שהביא דורון לישראל אם יש מאותו מין במחובר אסור ולערב נמי אסורים בכדי שיעשו ואם לאו בתוך התחום מותרין חוץ לתחום אסורים והבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר הילכך כותי שהביא ענבים או שאר פירות לישראל אם יש מאותו המין במחובר לארץ חיישינן שמא תלשן הכותי היום ואסורים לכל ישראל בו ביום ולערב נמי בכדי שיעשו שהיה יכול לתולשו ואז מותרין. אבל תלשן הכותי לצורך עצמו אסורים לכל ישראל משום מוקצה. ולערב מותרין מיד שלא נתלשו לצורך ישראל. כל דבר שנעשה בשבת ובי"ט שיכול ליהנות בלא טלטול אם הכותי עשאו בשביל ישראל אסור אפי' לער' בכדי שיעשו ואם עשאו הכותי לעצמו מותרין לישראל בו ביום מיד ליהנות ממנו כדאמרי' בכל כתבי גבי נר ומרחץ וכבש. אבל כותי שאפה פת לצורכו מאחר שהיה קמח או בצק הוי מוקצה ואסור לישראל לאוכלו לדברי הכ' שמא נטחן בו ביום. ובפ' בכל מערבין (דף יז) גבי ההוא טבייא דאיתציד ביו"ט ראשון ואתשחיט בי"ט שני ואכליה רב נחמן ורב חסדא בשני ימים טובים של גליות אבל בשני ימים טובים של ראש השנה או שבת וי"ט או י"ט ושבת אסור. בריש מס' ביצה ואם ראש השנה יום ה"ו ונשלח ביום ה' דבר המחובר לקרקע או שצדו בו ביום חיה ועוף או דגים אסורים עד יום א'. אבל דבר שאין במינו במחובר או דגים יבשים בתוך התחום מותר וחוץ לתחום אסור לאותו ישראל שנשתלחו לו עד הערב ומותר לישראל אחר. כמהין ופטריות שהביא גוי לישראל אסורין. הסוכר אמת המים מעי"ט ולמחר השכים ומצא בה דגים מותרין בו ביום. בהמת ישראל ביד כותי אם הכותי עושה בה מלאכה בשבת מאחר שאין לוקח שכירות מותר. ואם ישראל רואה מוחה בידו.
שא
מוקצה אין עולין באילן. בירושלמי גזרו על אילן יבש משום אילן לח. ירושלמי נשענין על גבי בהמה בשבת ותני אין נשענין בבריא או בכובש את כבדו. ירושלמי לא ישיט במים דבר להוליכו ממנו ולהביאו אצלו ולא מסתפקין מחמתו ויספק את כפיו ולא מטפחין לרצונו אפילו אחורי ידיהן. אין מרקדין עוקר רגלו אחת ומניח אחת. קיפוץ עוקר שתי רגליו. אמר ר' אלעזר כל משמיע קול אסורה בשבת. בריה דר' אמי מקיש על תרעא א"ל אביי מי שרא לך. אין עולין על גבי אילן ואין רוכבין על גבי בהמה אין שטין על פני המים אין מספקין כפים ואין מטפחין להכות כף על ירך ואין מרקדין ואין דנין ואין מקדשין ואין חולצין ואין מיבמין ואין מקדישין ואין מחרימים ואין מעריכין ואין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט ואין מטבילין את הכלים ואין משחיזין את הסכין ואין שוברין את החרס ואין חותכין את הנייר ואת הקש לצלות בו מליח ואין מקיפין ב' חביות לשפות עליהן את הקדירה ואין סומכין את הקדירה בבקעת וכן הדלת אין מבקעין עצים לא בקרדום ולא במגירה ולא בקופיץ אין מבקעין את הקורות הסדורות יחד ולא מן הקורה שנשברה בי"ט אין מרצצין קנים לצלות עליו דג. משילין פירות דרך ארובה בי"ט ומכסין את הפירות בכלים. משילין פירות מאותו גג לבית ולא מגג לגג. ולא ישלשלן בחבל בחלונות ולא יורדים בסולמות. נותנין כלי תחת הדלף ושופך ושונה. אמר שמואל גרף של רעי ועביט של מימי רגלים מוציאין לאשפה ועכבר או זבוב שנפלה במשקה מוציאין אותן בידים. חלוק שתפרו גוי או מנעל וסנדל אין מקבלין מן הגוי ואין לובשו אם לא ידוע לו שנגמרה מלאכתו מעי"ט דתנן אין מביאין כלים מבית האומן ואין מוליכין בחולו של מועד כל שכן ביום טוב אבל נגמרו מעיו"ט מותר לקבלן דלא גרע מדגים ופירות שמותר לקבלן לדורון. עצים שנשרו ביו"ט מרבה עליהן עצים מוכנים ומסיקן מותר לטלטל את העלי וליתן העור לפני הדורסן ולמלוח לצלי על העור. ואין מולחין את העורות. אמר רב יהודה סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדירה בי"ט ולא לתוך הקערה. וכן חולב עז לתוך הקערה שיש בה בישול אבל לעשות גבינה אסור ירושלמי בשילהי ביצה אין להעמיד חלב ביו"ט ובפ' המצניע אמרי' אסור לגבן. מקרדין הבהמה אפי' בשינים דקים. ולא יטול קיסם לחצוץ בו שיניו או לפתוח את הדלת אלא מן האבוס אין קוטמו אבל קוטמו להריח בו. מותר לשחוט את המדבריות מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו מותר. אין מתחילין באוצר תחילה בפ"א דיום טוב קיימא לן בשבת וי"ט נולד בזה אסור בזה. הוא הדין ענבים או פירות שיש במינו במחובר אם הביאו דורון לישראל בשבת אסור בי"ט הבא אחריו עד מוצאי י"ט שבא ביום א' אבל נר שהדליקו בשבת מותר להדליק בו ביו"ט וליכא למימר מגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולי יומא דגבי שבתות קיימא לן במס' שבת דלית הלכתא כר' שמעון גבי מותר השמן שבנר דמוקצה מחמת איסור נר שהדליקו עליו בשבת אסורה בשבת סוף יומא איתקצאי ולא משום תחלת י"ט הילכתא שרי לאדלוקי ביומא טבא. הנר שכבה בשבת אסור לטלטלו דאיתקצאי לתחילת בין השמשות דשבת הוי כאילו דולק כל היום. אבל הכא אפילו תחשבו כמו שהיה דולק כל יו"ט כמו בשבת מה איסור יכול להיות בנר הדולק ביו"ט. אבל בירושלמי אוסר שירי שמן שכבו הנרות ביו"ט דדמי שירי שמן שכבה בשבת לביצה שנולדה בשבת דרב אוסר דהוכן בשבת ור' יוחנן שרי דלית ליה הכנה דרבה. ודבר תימה הוא דלא דמיא להכנה דהביצה לא היתה בעולם מע"ש אי לאו דנולדה בשבת לא היתה ביו"ט אהני שבת מכל וכל. אבל השמן היה בעולם מע"ש מיהו לפי הירושלמי דאסר דקיימא לן כרב צריך להרבות השמן דבכי האי גוונא מותר. כדאשכחן לגבי עצים שנשרו מן הדקל מרבה עליהם מוכני' ומבטלן ולפי הירושלמי צריך נמי פתילות אחרות אבל מן הנר שהיה מוקצ' לא איירי בירוש'. והא דאמר בשבת שאסורה בשמיני מגו דאיתקצאי בשביעית בבין השמשות דאמר רבי יוחנן לההיא מילתא משום דאיתקצאי מחמת מצוה אי נמי אי מקלעי אורחים אין מברכין על הדס במוי"ט, בית מותר לכבות דליקתו כדאמרי' בשביל שלא יתעשן הבית בפרק לולב הגזול (דף לז) הדס במחובר אסור להריח בו אתרוג במחובר מותר להריח בו. בע"פ יקנה"ז במ"ש של י"ט משמע ולא הדס בפ' ביצה (דף ו) מת בי"ט ראשון יתעסקו בו עממין בין לקוברו בין לתופרו בי"ט שני יתעסקו בו ישראל בין אישתהי בין לא אישתהי בין יש עממי' בין אין עממים אפי' בשני ימים טובים של ר"ה. בסנהדרין בפ' זה בורר (דף כו) הנהו קבוראי דאקבור נפשא בי"ט ראשון ושמתינהו רב פפא ופסלינהו אבל בי"ט שני כחול שוויה רבנן לחצוב קברו לתקן ארונו ולתפור תכריכין אפי' בי"ט שני של ר"ה וי"ט שני נמנה ליום שלשים בפ"ב דמס' ביצה (דף טו) יו"ט שחל להיות בע"ש לא יבשל אדם בתחלה בי"ט לשבת אבל מבשל הוא לי"ט ואם הותיר הותיר לשבת דעושה תבשיל מעיו"ט וסומך עליו לשבת. תניא את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו אמר ר"א אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל מיכן סמכו חכמים עירובי תבשילין מן התורה תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו בגי' אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא מן המבושל בערובי תבשילין תני ר' חייא עדשים שבשולי קדירה סומך עליהם משום עירובי תבשילין והוא דאית בהו כזית וכן שמנונית שעל גבי הסכין גורדו ואם יש בו כזית סומך עליו. ירושלמי ע"ת נוטל פת כביצה ותבשיל ומברך על מצות עירוב בדין יהא שרי לנא וכו' רבי חייא בשם רבי יוחנן עירוב זה עלי ועל מי שלא עירב אמר רב יוסף דגים קטנים מלוחין אם צלאן גוי סומך עליהן משום עירובי תבשילין אמר ר' אבא אמר רב עירובי תבשילין צריך כזית אחד בין לאחד בין למאה אבל עירובי תחומין ועירובי חצירות צריך ב' סעודות בפ' כיצד משתתפין (דף פד) שכח ולא עירב בעי"ט ונזכר בי"ט בלילה אין להניח ואם הניח עשוי דדמי להא דאמר בפ' משילין אין מגביהין תרומות ומעשרות בי"ט ובשילהי המביא (דף מ) טבל מוכן הוא דאם עבר ותקנו מתוקן בית הילל אומר תבשיל אחד וכן פסק רבא. אבל אנו עושין כרבי אליעזר דאמר על האפוי ועל המבושל. וכן פוסק בה"ג ונראה תבשיל אחד הני מילי לבשל ולצלות ולהחם חמין דנקרא בישול אבל אפייה לא נקרא בישול על כן צריך פת אפוי עם התבשיל להניח. תנן אכלו או שנאבד עירובו לא יבשל לכתחילה שייר ממנו כל שהוא סומך עליו אמר אביי התחיל בעיסתו ונאכל עירובו גומר. מי שלא הניח עירובי תבשילין הרי זה לא יאפה ולא יבשל לא לו ולא לאחרים ולא אחרים אופין ומבשלין לו. כיצד יעשה מקנה קמחו לאחרים. ואחרים מבשלין ואופין לו. ש"מ הוא נאסר ואין קמחו נאסר.
עבר ואפה מאי ולא איפשיט ספיקא דרבנן לקולא בפ' א' דע"ז בשל סופרים הלך אחר המיקל וכן גבי גריס של כתמים. וכן גבי עירוב. אמרו לו שנים ערב עלינו ספק דבריהם לקולא. אמר רב מניח אדם ע"ת מיום טוב לחבירו ומתנה בשני ימים טובים של גליות פסח או עצרת או סוכות ולא בשני ימים טובים של ר"ה. בכל ג' רגלים חייב אדם לשמוח דכתיב בפר' ראה ועשית חג שבועות לה' אלקיך ושמחת. וכתיב בחג הסוכות ושמחת בחגך ובחג המצות דילפינן ט"ו מחג הסוכות. כדאי' בפ' מילה ובפ' לולב וערבה (דף מב) ההלל והשמחה שמנה מלמד שאדם חייב בהלל ובשמחה. ובכבוד יו"ט האחרון. ותניא והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה ובפ' ע"פ (דף קט) חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל וכתיב ושמחת אתה וביתך ובנך ובתך ועבדך. במה משמחן ביין. ויין ישמח לבב אנוש ובבגדי צבעונין ובבגדי פשתן המגוהצין.
שב
הלכות תפלות רגלים מתפללים בלילי יו"ט למעריב אין אומר והוא רחום ולא בע"ש ולא בעי"ט. ואומר מעריב ומסיים פורס סוכת שלום. והצבור אומרים בלחש אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש אלה הם מועדי. קדיש ומתפללים מגן ומחיה ואתה קדוש ואתה בחרתנו יעלה ויבא. רצה ומודים שלום רב קדיש ומקדשים בורא פרי הגפן אשר בחר בנו ושהחיינו בבית הכנסת. בלילי פסח הראשונים אין מקדשין על היין בבית הכנסת והטעם כתוב בענין פסח יושבין על השולחן ומוזגין היין ומברכין פרי הגפן ואשר בחר בנו ושהחיינו ושותין ונוטלין ידים ובוצעין על ב' ככרות המוציא. בפסח אומר בקדוש את יום חג המצות הזה זמן חירותנו. ובשבועות אומר זמן מתן תורתנו ובסוכות אומר את יום חג הסוכות הזה זמן שמחתנו. ובשמיני עצרת אומר את יום שמיני חג העצרת הזה זמן שמחתנו וב' ימים טובים אומר שהחיינו בקדוש. ואם הוא שבת וי"ט אומרים בקדוש ויכולו. אשר בחר בנו ותתן לנו ה' אלקינו באהבה שבתות למנוחה ומועדים לשמחה את יום השבת הזה ואת יום חג פלוני הזה וחותם מקדש השבת ישראל והזמנים ושהחיינו לעולם בסוף ואפילו בסוכות דקיימא לן סוכה ואחר כך זמן. ובראש השנה אומר את יום הזכרון הזה יום תרועה ובשבת אומר זכרון תרועה ומסיים ודברך מלכנו אמת וקיים לעד בא"י מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון. ואומר שהחיינו בליל ראשון ולא בליל שני של ראש השנה דקדושה אחת היא. ובוצע ביום טוב על ב' ככרות ומזכיר יעלה ויבא מעין המאורע. יו"ט שחל להיות בשבת קורין במנחה פרשה הנוהגת ולא של יו"ט. כדאמרינן בפ' במה מדליקין (דף כב) גבי המפטיר הכא נמי אלמלא שבת אין קריאה במנחה ביו"ט. בתפלת ערבית של מויו"ט מתפלל אתה חננתנו כדאמרינן בשילהי יומא (דף פח) מתפלל י"ח ברכות שלימות מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת ומבדילין על הכוס כדאמר בפרק ע"פ (דף קד) מבדילין במ"ש ליום טוב ובמוצאי יום טוב לחולו של מועד. ובמוצאי יוה"כ ובמוצאי יו"ט.
שבת וי"ט במגנצא אין אומר פרקי אבות במנחה ולא במה מדליקין בע"ש דאינו יכול לומר עשרתם. ובורמיישא פרקי אבות אין אומר אבל ב"מ אומר. שבוע שחל בו יו"ט אין אומר למוצאי שבת שלפניו ויהי נועם אם חל באמצע שבת והלאה. המדליק נר ביו"ט צריך לברך להדליק נר של יו"ט.
שג
מצאתי הלכות תשובות איסור והיתר
וששאלתם דגים שנצודו ביום טוב הראשון מהו לאכול מהן בי"ט שני ושני ימים טובים של גליות מי מדמינן להו לביצה כדאמר רבנן נולדה בזה מותרת בזה והכא נמי אמרינן שרי למיכל מינייהו או דילמא כיון דשני אסור בעשיית מלאכה כראשון ואסור לצוד וללקט ם אמרינן אסור למיכל בשני מאי דאלקוט בראשון כיון דתרוייהו עלן כחד בכל מילי משוין חד ונטרינן לשני בערב בכדי שיעשו. מאי. כן ראינו שמותר לאכול מדגים ומענבים אלו בלילי יום טוב שני בכדי שיעשו כביצה בכל החגים חוץ מב' ימים טובים של ראש השנה ושני ימים טובים שחלו בשבת ובאחד בשבת. ושני ימים טובים שחלו יו"ט ושבת דקאמרינן לשתן ביצה שני יו"ט של ר"ה רב ושמואל דאמר תרוייהו נולדה בזה אסורה בזה וכן הלכה. ואיתמר שבת וי"ט רב אמר נולדה בזה אסורה בזה ור' יוחנן אמר נולדה בזה מותרת בזה ואע"פ שבכל מקום רב ור' יוחנן הלכה כרבי יוחנן בזה הלכה כרב וי"ט ושבת דקאמרי כתנאי נולדה בשבת תיאכל ביום טוב. ביום טוב תיאכל בשבת. רבי יהודה בשם אלעזר אמר כו'. והלכה כבית הילל. וקאמר שני ימים טובים של גליות רב אמר נולדה בזה מותרת בזה ורב אסי אמר נולדה בזה אסורה בזה ואמר רבא הלכה כרב בהני תלת בין לקולא בין לחומרא. ומנין שפירות כביצה. דתנן ביצה שנולדה בי"ט בית שמאי אומרים תיאכל ובית הילל אומרים לא תיאכל. ואמרי' בגמרא מאי טעמא דבית הילל משום פירות שנשרו כו'. אלמא דמשוי פירות כביצה.
דש
ואם יש ליהודי ספינה אינו יכול להשכירה לא"י להוליכה במים בשבת או בי"ט והוא הדין לעגלה שאינו יכול להשכיר א"י להוליך ממונו בשבת או בי"ט. ואם יעשה כן מחלל שבת וי"ט הוא. ואם שכח אדם מלבושיו בחצר אחרת בע"ש אינו יכול לשלוח בשבילם ולומר לשליח שיביאנו במ"ש לחצירו. ואסור לעשות שום מלאכה במ"ש וי"ט קודם שיבדילו כמו שאר מ"ש וכל אלו ההוראו"ת מפ"י רבי ר' קלונימו"ס. תשובה של ר' נתן נ"ע שהשיב לר' מנחם אחיו עם אותה הכתובה למעלה מהו לשכור עכו"ם לכתחילה בחש"מ להוליך קורות עצי בנין ממקום למקום כדי שלא יאבדו מותר לעשות כן ובלבד שאם יכול לעשות בצנע' יעשה ואם אינו יכול יעשה כמה שיכול דתנן מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים ושולה הפשתן מן המשרה בשביל שלא תאבד ואמר רב יוסף כשורי עיילינהו ביממא וכו'. ושער שבמקום הקזת דם בריבדא דכוסילתא מותר להעבירו בתער בחש"מ אע"פ שאסור בתגלחת במועד. לפי שהקזת הדם עיקר פיקוח נפש הוא שהנשמה תלויה בו דכתי' כי הדם הוא הנפש וסכנת נפשות הוא. ואפי' שבת שהוא איסור סקילה דוחה סכנת נפשות שכן אמרו חכמים מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת נענה ר' אליעזר ואמר ק"ו ומה מילה שהיא אחד מאבריו של אדם דוחה את השבת קל וחומר לפיקוח נפש שדוחה את השבת. ושוב אמרו חכמים מפקחין פיקוח נפש בשבת והזריז הרי זה משובח ואינו צריך ליטול רשות מבית דין וכו' כמו שכתבת"י בער"ך רק"ח בפיקוח נפש. ואפילו הם עשרה מצריים בחצר וחד ישראל ביניהם ופרשו מחצר לחצר אחרת ונפלה דליקה ביניהם או מפולת בחצר שהלכי לשם שהלכה רווחת בתלמוד דכל דפריש מרובא פריש. לענין פיקוח נפש אין אומר שמצריים פרשו לאותה חצר מפני שהיו רובן ונשאר הישראל באותה חצר אלא מפני האחד שהיה ביניהם מפקפק אפילו בספק ולא אזלינן בתר רובא שכך אמרו חכמים אמר רב יהודה וכו' וכל שכן שבחולו של מועד הוא שהלכה רווחת הוא להעביר שער מפני הקזת דם. ומי שבא דבר סחורה בידו לישא וליתן בצנעה בחש"מ מותר מפני שאיסור קל הוא ואין בו סקיל' ולא כרת אלא איסור שבות ואינו במלקות מפני שדבר סחורה לאו מלאכה היא. ובמועד מלאכה הוא שאסור לעשות אבל סחורה דבור בעלמא הוא הלכך בצנעה היתר גמור הוא. שאפי' מלאכה שיש בו פרגמטיא מותר לעשות כמו שאמרו חכמים משקין בית השלחין במועד. אמר רבי יוסי בר' אבון פרגמטיא ודבר האבד מותר ושוב אמרו חכמים רבינא הוי ליה זוזי בבני אקרא דאטותא אתא לקמיה דרב אשי א"ל מהו למיזל האידנא בהדייהו אמר ליה כיון דכל יומא לא משכחת והאידנא משכחת להו כדבר האבד דמי ושרי. ואי קשיא לן דר' אבינא הוה ליה עסקא בעי מיניה בשיתא אלפי ושהיי לבתר ריגלא תבעיה בי"ב אלפי התם מדת חסידים. מי שהיה במקום שאין השיירות יוצאות אלא שני פעמים בשנה ומבקש לכתוב אגרת בחש"מ מותר לו לכתוב מה טעם כיון דמבקש לשגר להם או לצורכו על מלאכתו שיש בו ריוח והפסד או לעשות תקנה לפרנסת אנשי ביתו ואין השיירות יוצאות אלא עד ששה חדשים אחרים אין לך הפסד גדול מזה ומותר. וכן אמרו חכמים כותב אדם תפילין ומזוזות לאחרים בשכר דברי ר' מאיר רבי יהודה אומר מערים ומוכר את שלו וחוזר וכותב לעצמו רבי יוסי אומר כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו ר' מאיר ורבי יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי. ושוב קאמר ליה רב לרב חננאל וכן אורי ליה רבה בר בר חנה לרב חננאל כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו אבל ודאי אם אין צריך לו כלום אסור ואגרת של שלו' התיר לכתוב אם אדם צרי' לו בחולו של מועד. אבל לתקן קונטרסין לכתוב אחר המועד אסור. אם חלו שני י"ט של גליות בחמישי ובע"ש והובא לו דורון לישראל בע"ש אסור לו לשבת מפני שאין י"ט מכין לשבת. וכ"ש אם חלו בא' בשבת והובא לו בשבת שאסור עד מוצאי יום טוב יום טוב שחל במ"ש אומרי' ותודיענו ואפי' כשחל ר"ה כן אע"ג דלאו רגל איקרי אמרינן וחגיגת הרגל דלא משנינן כדאמרינן בעלמא סדר הבדלות הוא מונה. למה א"א ישמח משה כשחל יו"ט בשבת ואין עוקרין רצה והחליצנו ואו' יעלה ויבא. נראה טעמא לפי שבאתה בחרתנו מזכיר גם של שבת כמו ישמח משה שאין אומר אותו כי אם לפי שמתן תורה בשבת היה והוא מדבר ממתן תורה אבל יעלה ויבא אינו מדבר כל כך משבת כמו רצה והחליצנו.
שה
למעלה דלגתי בית מותר לכבות דליקתו כדאמרינן בשביל שלא יתעשן הבית מותר ומוקמינן כר"י ודורשי' הלכה כר"י במכשירי אוכל נפש כ"ש אם יש קדירה בבית דהיינו בשביל שלא יתעשן הקדירה מותר אפי' לרבנן דהיינו אוכל נפש גמור ותדע דכל מפני אבוד ממון היינו מכשירי אוכל נפש דהא מיבעיא בפר' ב' דביצה (דף כב) אם מותר לכבות מפני איבוד ממון ומייתינן עלה דההיא אם בשביל שלא יתעשן וקרינן ליה מכשירי אוכל נפש. וכן כיבוי נר מפני תשמיש. והיינו טעמא דאמרי' מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ובלבד שתהא צורך הנאת אדם ומטעם זה נמי יש להתיר הוצאת מפתח כותי שהביא דורון לישראל אם יש מאותו מין במחובר אסור לכל ישראל משום מוקצה ותלשו הגוי לצורך ישראל ואמרי' בפ' כל כתבי (דף קכב) כותי שליקט עשבים מאכיל אחריו ישראל לבהמה אבל ישראל גופיה אסיר. ואם אין מאותו המין במחובר בתוך התחום מותר לישראל אחר ואסור לישראל זה הבא בשבילו שהוא מוקצה מחמת איסור חוץ לתחום אבל לישראל אחר מותר. שהרי באיסור מוקצה זה הקילו דהא תחומין דרבנן הילכך גבי חוץ לתחום דווקא אמר דהבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ולישראל זה מותר לערב מיד ואין צריך להמתין בכדי שיעשו כי מי יודע מאיז' תחו' הביאו ועוד דהיינו קולא דתחומין. בפ' כל הכלים ובפ' משילין (דף לז) משמע אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד בית שמאי היא אותה סתמה ואינה עיקר דר' יהודה פליג עליה בפ' א' דמגילה ובפ' אין צדין (דף כח) וקיימא לן הלכה כר"י וכן סומכין הקדירה בבקעת וההיא סתמא דאין סומכין ב"ש היא בפ' כל הכלים באנו למחלוקת ר"י ורבנן. בפ' לולב הגזול (דף לז) הדס כו' כתבתי לעיל: