אור ברסלב
הרוקח הלכות ברכות

הרוקח· רבנו אלעזר מגרמייזא

הלכות ברכות

הלכות סעודה

שמא

הלכות ברכות על כל דמתאכלין חמשת המינין בפרק כיצד מברכין רב ושמואל דאמרי תרוייהו כל שיש לו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות. אפי' על ידי תערובת. ה' מינין חטין ושעורין וכוסמין ושיפון ושיבולת שועל מיני מזונות ורבא הוא בתראה או' האי ריהטא דמחוזא דעקרו דובשא מברך מיני מזונות שמערב בה' מינין. וכן חביץ קידרא ודייסא כל שהוא מה' מינין בלא תערובת שמבושל מברך מיני מזונות והילכתא כוותיהו דלא איתותב כי אם מאורז ודוחן והילכתא פת אורז ודוחן מעשה קדירה נינהו בורא מיני מזונות. ולבסוף בורא נפשות רבות. ירושלמי ר' כשהיה אוכל בשר או ביצה אומר בא"י אלהינו מלך העולם בורא נפשות רבות וחסרונן להחיות בהן נפש כל חי בא"י אל חי העולמים. ריהטא דמחוזא דלא מפשי בה קימחא בין ריהטא דחקלאי בין חביץ קידרא קמח ודבש ושמן שנקרא אברושך על כולם מברך מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. כל שהוא מחמשת המינין שהוא מין דגן חטה ושעורה וכוסמת ושיבולת שועל ושיפון והם מבושלין בתחילה מברך בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. בא"י אלהינו מלך העולם על המחיה ועל הכלכלה ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה ברית ותורת חיים ומזון ועל שהוצאתנו מארץ מצרים רחם ה' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלם עירך ועל ציון משכן כבודך ועל היכלך ועל מקדשך ועל מזבחך ובנה עיר קדשך במהרה בימינו ותשמחנו בה כי אתה טוב ומטיב לכל ברוך אתה ה' על הארץ ועל המחיה. ברכה לשבעת המינין כל שהוא משבעת המינין שאינו מין דגן כגון ענבים תאנים ורימונים זתים ותמרים בתחילה מברך בורא פרי העץ ולבסוף על העץ ועל ארץ חמדה טובה ורחבה וכו' מסיים אם הוא בארץ ישראל על הארץ ועל פירותיה ובחוצה לארץ על הארץ ועל הפירות. ואם שותה יין בתחילה מברך פרי הגפן ולבסוף על הגפן ועל פרי הגפן. ומסיים בחוצה לארץ על הגפן ועל פרי הגפן. ואם שאר מיני פירות ואתרוגים ותפוחים ושקדים ורימונים ואגוזים ואגסים וכיוצא בהן שאינו מן ז' המינים בתחילה מברך פרי העץ ולבסוף בורא נפשות. אמר רב יוסף האי חביצא אי אית ביה פירורין כזית בתחילה מברך המוציא ולבסוף ג' ברכות ואי לית ביה פירורין כזית בתחילה מברך בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. ואתמר במנחות בפ' ואלו אין לומר שהרתיחו בכלי ראשון אלא נתן מרק בכלי שני. בפ' כיצד מברכין (דף לז) אין הפרוסות קיימות בורא מיני מזונות משמע אפילו כזית. פת צנומא שנותן במרק חם בכלי שני המוציא דהא מסקינן פרורין אפי' אינו כזית המוציא. קביעות סעודה כובא דארעא שאופין בטבלא בארץ וקובע סעודתו עליו מברך המוציא ואחריו ג' ברכות. לא קבע מיני מזונות ומעין שלש. שלקות על הירקות אומר פרי האדמה. שלקות שבישלן פרי האדמה דלעת וכרוב וסילקא אין דרכן לאוכלן חיים מברך עליהם שהכל. שלקות והן טובים מברך פרי האדמה שומא וכרתי פרי האדמה. לפת שחתכו אפי' נתן בו קמח מברך פרי האדמה. אכלו חי שהכל. תבשיל סילקא פרי האדמה שיבתא ומימין פרי האדמה. שבת טילא. ירושלמי שתה מי הקרים מברך בורא רפואות. שמן החושש בגרונו ושותה שמן זית באניגרון מברך פרי העץ. קמח חיטים אכל מברך שהכל. וכן קמח שעורים שהכל שנהנה צנון פרי האדמה. קורא רך שבאילן שהכל. וכן דלדולי גפנים. פלפל לח פרי האדמה. וכן זנגבילא לח. אבל יבישין לא כלום. דבש תמרים שהכל תמרין כתושין מבושלין. פרי העץ. והוא טרייאג פרי העץ על פירות האילן אומר פרי העץ ואם אמר בורא פרי האדמה יצא מכל מקום שאתה לוקח ממנו הפרי ונשאר העץ כל השנה כולה מברך פרי העץ שגדל מעצמו כל דבר שתקח הפרי אין פרי אחר יוצא מאותו העץ מברך בורא פרי האדמה בתוספ' כל שמוציא עליו מעיקרו עשב הוא ומברך פרי האדמה כל שמוציא עליו מעצו אילן הוא ומברך פרי העץ. כל אילן שנושרין עליו בסתיו ונשאר העץ ומוציא עליו מעצו פרי העץ אבל אם מתייבשין העלין וגדל משרשיו כשומשמין פרי האדמה. כרפס הגדל על האבנים פרי האדמה. דדמי לכשות. דאמרינן בעירובין בפ' כל מערבין דמברך פרי האדמה כמיהין ופטריות שהכל נהיה בדברו. דבר שאין גידולו מן הארץ שהכל. על החומץ ועל הנובלות ועל הגובאי ועל בשר בהמה חיה ועוף ודגים ועל החלב ועל הגבינה וביצים על היין שהקרים שנשתנה טעמו ועל הפת שעיפשה ועל התבשיל שעיברה צורתו על המלח ועל הזמית. אומר שהכל. ירושלמי החמיץ יינו מ' דיין האמת. בא לשתות שהכל. שותה מים לצמאו שהכל. ועל כולן בורא נפשות. על יין מבושל בין בבשמים בין שלא בבשמים פרי הגפן. כדמשמע בפ' ע"פ ובשקלים יוצאין בפסח בקונדיטון וביין מבושל. שתה יין ובירך פרי הגפן והביאו לו מחבית אחת אין צריך לברך פעם אחרת פרי הגפן אבל אם הלך לשתות במקום אחר צריך לברך פרי הגפן. הא דאמר רב שינוי יין אין צריך לברך פרי הגפן אבל מברך הטוב והמטיב וכגון דאיכא אחריני דשתי בהדי' כדאמרינן בברכות בפ' הרואה (דף נט) ואם הוא שותה לבדו אינו מברך הטוב והמטיב כי אם שהחיינו. פר"ח ירושלמי בפ' כיצד מברכין על כל חבית וחבית שפותח מברך. אמר ר' יצחק הטוב והמטיב בין אינו טוב כיין הראשון בין טוב ממנו. בפ' הרואה על הגשמים ועל בשורות טובות אם יש לו שותפות עם אחר מברך הטוב והמטיב ואם כל השדה שלו מברך מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טיפה וטיפה. דתניא על שלו אומר שהחיינו ועל שלו ושל חבירו אומר הטוב והמטיב. מת אביו והוא יורשו בתחילה אומר דיין האמת. ולבסוף אם יש לו אחים שיורשין עמו אומר הטוב והמטיב ואם לאו אומר שהחיינו. בנה בית חדש או כלים חדשים בין יש לו כיוצא בהן בין אין לו כיוצא בהן אומר שהחיינו וכן מצאתי ופר"ח דהלכה כר' יוחנן דאמר אחד זה ואחד זה צריך לברך דכל היכא דפליג רב הונא ור' יוחנן הלכה כרבי יוחנן וכלישנא בתרא וקא מתרץ לטעמיה ר' יהודה ור' מאיר הלכה כרבי יהודה והילכתא אפילו כיוצא בהן צריך לברך. מצאתי ירושלמי אפילו שחקים וכן החדשים אומר שהחיינו קנה אומר שהחיינו. נתן לו אומר הטוב והמטיב.

שמב

ענייני בשמים על הריח מברך משיעלה תימרתו מברך קודם שיריח. על כל המוגמרות מברכין עצי בשמים חוץ מן המוסק' מברך בורא מיני בשמים על ההדס ועל הקושט ועל הוורד וגרקים הוא חבצלת שבגן וחילפי דימא הוא גרופלא וסיגלי וסימלק העמקים שהם עץ מברך בורא עצי בשמים. וכל דבר שהוא עשבים חבצלת השרון הגדילה בשדה וכיוצא בהן מברך עשבי בשמים. על ריח הפירות כגון המריח באתרוגים וחבושים תפוחים אומר אשר נתן ריח טוב בפירות. וכשמריח השמן אומר בורא שמן ערב והשותהו לרפואתו מברך פרי העץ. גליון פסק חמרא דריחיה חלא וטעמא חמרא מקדשין עליו ומברכין עליו בורא פרי הגפן דהא קיימא לן כרבא בסוף ע"ז חמרא לגו חלא אביי אמר במשהו ריחיה אלא רבא אמר בנותן טעם ריחיה חלא וטעמא חמרא חמרא וקיימא לן כוותיה ועוד דר' יוחנן קאי כוותיה בפ' המוכר פירות (דף צו) הבודק את החבית להיות מפריש עליה וכו' עד ואת"ל בתר דטעמיה עקר הוה ריחיה חלא וטעמיה חמרא וריחיה חלא וטעמא חמרא חמרא. ור' יהושע בן לוי פליג עליה וקאי אביי כוותיה וכן פסק רב אלפס. ושמרים דרמא עלייהו מים אע"ג דאית בהן טעם יין לא מברכין עלייהו בורא פרי הגפן דהא בעא מיניה רב נחמן מר' חייא שמרים שיש בהן טעם יין מהו. א"ל מי סברת חמרא הוא קיוהא בעלמא הוא. מרבי שמריה מפי ר' י"בא הלוי כל מין אילן משבעה המינין כגון ענבים תאנים ורמונים זתים ותמרים מברך לפניו בורא פרי העץ. ולאחריו ברכה אחת מעין שלש פי' אומר אחת ודומה לשלש ברכות דברכות הארץ שהיא דאורייתא כדאמר וברכת את ה' אלהיך זו ברכת הזן דקאי אואכל' ושבעת דלעיל כלומר אאכילתך ואשביעתך ברכהו על הארץ. הטובה זו ברכת הארץ. אשר נתן לך. זו ברכת בונה ירושלם והטוב והמטיב ביבנה תיקנוה ואינה מן המניין. והני תלתא אלחם כתיבי. דכתיב לעיל מיניה ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם. להכי מברכינן עליה ג' ברכות שלמות אבל אמיני פירות הכתובים לשבח ארץ ישראל לא בעינן שלימות אלא במעין ג' סגי להו וזו היא הברכה ואל תשגה בה. בא"י אלהינו מלך העולם על העץ ועל פרי העץ ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שהנחלת לאבותינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה. רחם ה' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלם עירך ועל נחלתך והעלנו בה ושמחנו בתוכה כי אתה טוב ומטיב לכל בא"י על העץ ועל פרי העץ. פי' על העץ ועל פרי העץ הוא מעין ברכת הזן שמברך על אותו דבר שמילא כרסו ומשביעו. על ארץ חמדה מעין ברכת הארץ. רחם על עירך ונחלתך מעין בונה ירושלם. טוב ומטיב לכל נגד הטוב והמטיב שתיקנו ביבנה. וחתימה בא"י על הארץ בכל מקום צריך להזכיר שבח ברכת הארץ בחתימה בין אפירי בין אחמרא בין אדגן בין חי בין מבושל סוף סוף על פרי העץ מעין פתיחתו שעיקר ברכתו לכך היא באה. ענבים בעיניהו כתאני ורימוני. אבל אי שתי חמרא מגו דאישתני לעילויא שנעשה יין לגדולה ולמלכות אישתני לייחודי שמיה באנפי נפשיה בורא פרי הגפן. וכן לבסוף בא"י על הגפן ועל פרי הגפן וכו'. וחותם על הארץ ועל פרי הגפן בשבח הארץ וכמעין פתיחה. אבל תפוחים ואגוזים ואפרסקים וחבושים וכל פירות האילן שבעולם אין זקוקים לברך ברכה אחת מעין שלש כיון דגריעי, כולי האי ולא כתיבי בשבח הארץ בהדי שבעת המינין. אלא בתחלה בורא פרי העץ. ולבסוף בורא נפשות רבות. כמו על המים לר' טרפון הוא דמברך על המים בורא נפשות רבות. וכן נהיגין לברך אכולהו מיני דלא כתיבין בקראי לשבח ולהודות על הנייתן ושביעתן. וכל דמדכר ליה כהלכה לאו משום דקבע לה חובה אלא לטפויי שבחא. אגוז בדבש ר' מברך עליו בתוך הסעודה ומברך עליו שהכל. לפי שנשתנה האגוז מכמות שהיה עד כאן. במס' נדה בפ' בא סימן (דף מז) ובשילהי כיצד מברכין כל הטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו ויש שטעון לפניו ולא לאחריו כגון ריחני. בפ' ואלו דברים בשמים של בית הכסא ושמן העשוי להעביר הזוהמא אין מברכין. היה מהלך חוץ לכרך והריח אם רוב גוים אינו מברך ואם רוב ישראל מברך מחצה על מחצה מברך ר' יוסי אומר אינו מברך. ירושלמי בשמים הנתונין על המת אין מברכין. לפני המת מברכין לכבוד חיים עשויין בשמים העשוין לגמר כליו אין מברכין עליהם. הרואה אילנות שהוציאו פרח כגון בניסן אומר ב"א ה' אלהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות מהן בני אדם בפ' א' דע"ז גוי נאה יש לו לשבח גבי רבן גמליאל ורבי עקיבא. בפ' הרואה הרואה בריות טובות ואילנות טובות אומר ברוך שככה לו בעולמו בפ' א' דע"ז (דף כ) ירושלמי ראה חמור נאה גמל נאה סוס נאה אומר ברוך שככה לו בעולמו. הרואה מקום שנעשה בו נסים לישראל אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. על נס של רבים כל העולם צריכין לברך נס יחיד הוא יברך ולא אחרים. ירושלמי אם היה מסויים כגון יואב בן צרויה וחביריו ואדם שנתקדש בו שם שמים כגון חנניה מישאל ועזריה מברכין הרואה מעברות הים ומעברות הירדן ומעברות נחלי ארנן ואבני אלגביש ואבני בית חורון ואבן שישב עליה משה במלחמת עמלק אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. על אשתו של לוט אומר ברוך זוכר הצדיקים.

שמג

ארבעה צריכין להודות כשניצולין יורדי הים הולכי המדברות. ומי שהיה באש של עצמות (פי שהיה חולה ונתרפא) ומי שהיה חבוש בבית האיסורין. מברך ברוך גומל חסדים טובים. וצריך להודות לפני עשרה ושני תלמידי חכמים ואם ראוהו אחרים ואמרו ברוך שהצילך ואמר אמן יצא הרואה מקום שנעקר ע"ג אומר ברוך שעקר ע"ג מארצנו. בחוצה לארץ אומר ברוך שעקר ע"ז מן המקום הזה. ראה מרקוליס אומר ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו הרואה בבל הרשעה אומר ברוך שהחריב בבל הרשעה ביתו של נבוכדנצר אומר ברוך שהחריב ביתו של נבוכדנצר הרשע. גוב אריות וכבשן האש אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. מקום שנוטלין עפר אומר ברוך גוזר ומקיים אוכלוסי ישראל אומר חכם הרזים. הרואה מלכי ישראל אומר ברוך שחלק מכבודו ליראיו. מלכי אומות העולם אומר שחלק מכבודו לבשר ודם. הרואה חבירו לל' יום אומר שהחיינו לאחר י"ב חדשים אומר ברוך ה' מחיה המתים. הרואה בתי ישראל ביישובן אומר ברוך מציב גבול אלמנה. בחורבנן ברוך דיין האמת. הרואה קברי ישראל אומר בא"י אלהינו מנך העולם אשר יצר אתכם בדין וכלכל אתכם בדין ואסף אתכם בדין ויודע מספר כולכם בדין והוא עתיד להקימכם בדין בא"י מחיה המתים. הרואה הבהקנין פי' המנוקדים בלובן כתיישין אם כך נולדו ממעי אמן אומר ברוך משנה את הבריות. את כוש שחור ואת הגיחור אדום ביותר ואת הלווקן מלובן ביותר. ואת הקיפח בטנו עבה. ואת הננס קצר. ואת הררניקוס ראשו רחב. ואת הברדקינוס כמו ברודים אומר משנה את הבריות. הרואה את הקיטע ואת הסומא ואת הבוהקנין שאחר לידתן נעשה אומר ברוך דיין האמת. על הזיקין ועל הזועות ועל הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים אומר ברוך שכוחו וגבורתו מלא עולם. זיקין כוכבי דשביט. מושך אורו כשבט זועות הארץ נרעדת. ירושלמי ברקים ורעמים אם כסדרן מברך אחת. ואם במופסקין מברך על כל פעם ופעם. ומייתי ראייה מחנותו של בשם אם ישב כל היום כולו דיו אחת אם יוצא ונכנס מברך על כל פעם. רוחות רוח סערה. ירושל' על הרוחות שכוחו וגבורתו. באים בנחת אומר עושה בראשית. הרואה חמה בתקופתה ולבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן אומר עושה בראשית. על ההרים והגבעות והימים והנהרות ועל המדברות אומר עושה בראשית. הרואה את הים הגדול לפרקים אחר שלשים יום אומר שעשה את הים הגדול.

שמד

הנכנס לבית הכסא אומר התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון תנו כבוד לאלהי השמים שמרוני שמרוני עזרוני עזרוני סמכוני סמכוני המתינו לי עד שאכנס לבית הכסא ואצא משם שדרך בני אדם להסך רגליהם. כד נפק אומר אשר יצר את האדם ומפליא לעשות.

שמה

הנכנס לישן בלילה קורא קרית שמע עד והיה אם שמוע. ואומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המפיל חבלי שינה על האדם ומאיר לאישון בת עין ותן חלקנו בתורתך ותרגילני לידי מצוה ואל תרגילני לדבר עבירה. ואל תביאני לא לידי עבירה ועון ולא לידי נסיון ואל ישלוט בי יצר הרע ותעמידני לעשות מצותיך לשלום ברוך אתה ה' המאיר לעולם בכבודו. במס' שבועות בפרק ידיעות הטומאה (דף טז) ר' יהושע בן לוי קרי יושב בסתר עליון. בפ' א' דברכות צריך לקרות בידך אפקיד רוחי. ויש שקורין המלאך הגואל לישועתך. ויאמר ה' אל השטן. יברכך. יאר. ישא. בפרק א' דסוטה הישן בכילה ערום מוציא ראשו חוץ לכילה וקורא קרית שמע. ואם הכילה גבוהה י' טפחים לא יוציא ראשו ויקרא. בפ' ג' דברכות היה ישן בטליתו ואינו יכול להוציא ראשו מפני הצנה חוצץ בטליתו על לבו וקורא דלבו רואה את הערוה אסור. ואמרי' נמי היתה טליתו חגורה על מתניו מותר לקרות ק"ש אבל לא לתפלה עד שיכסה את לבו. בתוספת' היה ערום או היה עושה מלאכתו ערום הרי זה מכסה עצמו בתבן או בקש ובכל דבר וקורא. לא יכניס אדם ראשו בתוך חיקו וקורא ק"ש. ואם היה אפיקורסתו חגורה לו מבפנים מותר. אין שנים ישנים תחת טלית אחת וקורין ק"ש אלא זה מתכסה בכסותו וזה מתכסה בכסותו וקורא ואם היו בניו קטנים הרי זה מותר ובפ' ג' דברכות אם אשתו עמו ערומה כגופו דמי ומותר. אבל אחר לא אם לא יהיה טלית מפסקת ביניהם דלאו כגופו דמי אבל אשתו ערומה אצלו יחזירו פניהם זה מזה ויקרא ק"ש אע"ג שגבותיהם נוגעים יחד. בניו ובנותיו מותר עד כדי שדים נכונו ושערך צמח. אבל מיכן ואילך לא. בפ' ג' דברכות (דף כד) אמר ר' יצחק טפח באשה ערוה אסור לקרות כנגדה. או אם שערותיה מגולות. או בתי זרועותיהן יש לו לפסוק אם קורא קרית שמע או מתפלל או מברך ברכת המזון. ובאשה אחרת אפילו כל שהוא ואיתא נמי בירושלמי בפ' ב' דמס' חלה שער באשה ערוה. קול באשה ערוה. כל מקום שדרך האשה להתכסות אם הוא נגלה אסור אף אם היא אשתו וידיה מגולות מותר.

שמו

ברכת תפילין במס' נדה בפ' בא סימן (דף נא) ובברכות בפ' כיצד מברכין (דף מד) נהרדעי בתר דמסלקי תפילייהו מברכי לשמור חוקיו וקבלתי מרבי רא"ם דלא קיימא לן הכי מדלא מברכינן בכל המצות כן דאינהו עבדי בכל המצות ולא בעי ברכה לאחריו אלא ריחני ויש מפרשים דמילתא דפשיטא ליה דשאר מצות אין צריך ברכה דדוקא אתפילין צריך מדאמרינן בירושלמי בפ' ב' דברכות תפילין כיצד מברך עליהם של יד על מצות תפילין ושל ראש על מצות הנחת תפילין. כשחולצים לשמור חוקיו. כמאן דאמר ושמרת את החוקה הזאת בחקת תפילין הכתוב מדבר. משמע אתפילין ולא אציצית ירושלמי בפ' הרואה כשלובשין של ראש על מצות תפילין על של יד להניח תפילין. אימתי מניחן בשחרית לא הניח בשחרית מניחן כל היום כולו ויש לנו לעשות כתלמוד הבבלי במנחות בפרק הקומץ רבה של יד להניח תפילין של ראש מצות תפילין. ריב"ק ממגנצא אומר הא דאמר בהקומץ רבה אביי ורבא דאמרי תרוייהו לא סח מברך אחת פי' ברכה אחת על של יד ואחת של ראש סח בין תפלה לתפלה מברך שתי ברכות על של ראש להניח ועל מצות תפילין. וכן אמר משום רבנא עמרם דמני ק' ברכות עם ב' של תפילין בכל יום וכן משמע בהלכות גדולות וכן פי' רבינו תם זצ"ל.

שמז

תפלת הדרך אפילו אין דעתו לילך כי אם עד פרסה צריך להתפלל מיד כך יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכני לשלום ותצעידני לשלום ותסמכני לשלום ותחזירני לשלום לביתי ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך ותשלח ברכה במעשה ידי ותמי לחן ולחסד בעיניך ובעיני כל רואי בא"י שומע תפלה, והלכתא תפלת הדרך בין מעומד בין מיושב בין מהלך מיהו מצוה מעומד. צריך להתפלל ג' ברכות ראשונות וג' אחרונות וכשיבא לבית יתפלל כל התפלה. בפ' א' דברכות מתפלל תפלה קצרה. בפ' תפלת השחר המהלך במקום סכנה מתפלל הושע את עמך את שארית ישראל וכשישראל עוברים רצונך ואתה מלא עליהם עברה כאשה עוברה יהיו כל צרכיהם לפניך בא"י שומע תפלה. ההולך במקום גדודי חיה ולסטין אומר צרכי עמך בית ישראל מרובים ודעתם קצרה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתתן לכל אחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה כדי מחסורו בא"י שומע תפלה. היה רוכב על החמור בין יש לו אדם עמו שיאחז חמורו בין אין לו ישב ויתפלל. לפי שאין דעתו מיושבת עליו. יכול יחזיר פניו. ואם אין יכול להחזיר את פניו יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים וכן אם היה בספינה או בקרונה יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים סומא או מי שאינו יכול לכוין את הרוחות יכוין לבו כנגד קדשי הקדשים. היה עומד בחוצה לארץ יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל. בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלם. בירושלם יכוין את לבו נגד בית המקדש. בבית המקדש כנגד הפרוכת אחרי הפרוכת יראה עצמו כאילו עומד לפני הפרוכת. היה במזרח מחזיר פניו למערב במערב למזרח בדרום מחזיר פניו לצפון בצפון מחזיר פניו לדרום נמצאו כל ישראל מכוונים לבם לאביהם שבשמים. בפ' הרואה (דף ס) הנכנס לכרך בכניסתו אומר יהי רצון מלפניך אלהי השמים שתכניסני לכרך זה לשלום. ביקש לצאת אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתוציאני מכרך זה לשלום. יצא אומר מודה אני לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שהוצאתני מכרך זה לשלום כשם שהוצאתני לשלום כך תוליכני לשלום ותסמכני לשלום ותצעידני לשלום ותצילני מכף אויב ואורב בדרך. בערובין בפ' הדר (דף סה) הבא מן הדרך אל יתפלל. כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל. בפרק תפלת השחר (דף כח) בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה.

שמח

הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיהא עסק זה לרפואה ותרפאני רפואה שלימה. ובהקיז דם אומר ברוך רופא חיים. הנכנס לבית המדרש בכניסתו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שלא תארע תקלה על ידי ולא אומר על טהור טמא ולא על טמא טהור. לא אכשל בדבר הלכה ולא ישמחו חבירי בי ולא יכשלו חבירי בדבר הלכה ואשמח בהם. ביציאתו אומר מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי ביושבי בתי כנסיות ובתי מדרשות ולא שמת חלקי ביושבי קרנות שאני עמל והן עמלים אני עמל בדברי תורה ומקבל שכר והן עמלים בדברי שיחה ואין מקבלין שכר אני רץ והן רצים אני רץ לחיי העולם הבא והן רצים לבאר שמת.

שמט

ברכת טבילה בפרק א' דפסחים (דף ז) כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מן הטבילה פי' טבילת גר דאמר ביבמות בפרק החולץ לעולם אינו גר עד שימול ויטביל שאינו יכול לומר וצונו שעדיין אינו מצווה. אבל אשה וכל הטובל צריך לברך קודם הטבילה בעוד חלוקו עליו. אקב"ו על הטבילה. ואם שכח ולא בירך והוא במים עוכרו ברגלו שלא יראה לבו את הערוה. כדאמר בפרק ג' דברכות אם הם מים צלולין כו'.

שנ

נטילת ידים כשרוחץ ידיו קודם שירחץ פעם שנייה יברך. ויש אומרים קודם ניגוב ידים דמשמע בפרק א' דסוטה דניגוב מעכב הטהרה. ירושלמי בפ' הרואה מצות אימתי מברך עליהן רבי יוחנן אומר עובר לעשייתן רבי שמעון בן לקיש אומר בשעת עשייתן וקיימא לן כרבי יוחנן. ובפרק א' דפסחים אמר רב יהודה אמר שמואל כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן ולא בשעת עשייתן. על השחיטה השוחט בהמה או חיה או עוף מברך קודם השחיטה על השחיטה. ירושלמי פ' הרואה שחיטה מאימתי מברך רבי יוחנן אמר עובר לשחיטה חזקת בני מעיים כשרים הם. חיה ועוף מברך על כיסוי הדם בעפר. תנו רבנן המל אומר אקב"ו על המילה כו'. עיי' בהלכות יולדות ומילה. מנהגנו מסדרין ב' כסאות אחד למלאך הברית ואחד לבעל הברית כדאיתא בפרקי דר"א במ' סנהררין כו' כדאיתא בהלכות ראש חדש:

תוכן העניינים

הרוקח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה