אור ברסלב
הרוקח הלכות איסור והיתר › תצד

הרוקח· רבנו אלעזר מגרמייזא

הלכות איסור והיתר · תצד

תצג

דין יין נסך מספר תרומות נודות הכותים חדשים מותרין ישנים מזופתין אסורין. קנקנים של כותים חדשים מותרין ישנים או מזופתין אסורין הלכתא נודות העכו"ם שהן של עור מותרין בשכשוך גרידא אפילו הן ישנים. ובלבד שלא זפותין. ואפילו נזפתו כיון שעכשיו נקלף הזפת. הא דאמרינן לעיל נודות העכו"ם אסורין אפילו לעשות מהן שטיחין שמא יכפנו על נודות התם מיירי בנודות זפותין. ונראה שאסור לקנות קנקנים וכלים זפותין שמא נתן בהם הכותי יין. ומה שנהגו לקנותם מן העכו"ם מזופתין ולא עושין לא עירוי ולא הגעלה מפני שבימיהן היו רגילים ליתן יין בשעה שמזפתין. אבל עתה שאין הכותים נותנין בשעת זפיתה שאם היה נותן יין אחר הזפיתה היה ניכר והם צבועות וניכר שלא נתן בהן יין. ואם הם זפותין ונגע בהן הגוים שהמשקה טופח של יין אסורין. אע"ג דאין מכניסן לקיום שהיין שנגע בו הכותי נכנס בתוך הזפת ונבלע כמו נודות שאין מכניסן לקיום וקא' חדשים זפותין אסורין לא שנא דידן ולא שנא דידהו בעו ערוי. ורבינו תם התיר לכתחיל' להתיר בשיכשוך בדיעבד אם נתנו יין כשר. ואין לאוסרן דווקא נודות עור שזפת שעליהן בלע טובא ובעו עירוי. אע"פ שאין מכניסו לקיום אבל כלי עץ אין הזפת שעליהן בלע כלום ומותרין בשיכשוך כשנגע הכותי ביין שבתוכו. ומביא ראייה מפרק בת' דע"ז (דף עז) דתנן התם גת אבן שזפתה כותי מנגבה וטהורה דווקא זפתה גרידא ונתן בה יין הרבה אבל דרך לא סגיא בניגוב דילמא מחמת כובד אית בה פילי בזפת ונכנס היין בין הזפת לגת. ובעי קילוף במעצרת' דחזא בי' פילי דמליין חמרא אמר לא סגיא בניגוב אלא בקילוף אלמא גת שזפתה ונתן בה יין הרבה ובלבד שלא דרך בה סגי בניגוב דאין כלי גת בעי ניגוב אבל קנקנים אפילו זפותין סגי בהדחה דניגוב לא בעי אלא להדיח יפה מה שבחוץ. דאילו להפליט מה שבלע לא הוה סגי בניגוב אלא בעירוי כדתנן הגת המחץ והמשפך מותר בניגוב וחכמים אוסרים ומודה רב בקנקנים של עכו"ם שאסורין קנקני גוים אסורין שצריכין עירוי. אלמא ניגוב קל מעירוי דניגוב אינו אלא להדיח יפה מה שבחוץ תחת הדחה של שאר כלי שאינו מגת. תדע דהתם תניא גבי גת מחץ ומשפך אם הן של עץ ינגב וטהורין אעפ"י שאינן זפותין ולא מכניסן לקיום ואילו כלי עץ דמעלמא כי האי גוונא שאינו של עץ כגון כוסות וקערות שאינן זפותות פשיט' דסגי בהדחה בעלמא. מיהו לכתחילה אין להתירן על ידי הדחה שהן זפותין דפעמים שנפל הזפת במקומות ונסדק ונכנס שם היין ולא סגי אלא בקילוף הזפת או בעירוי או בהגעלה במעצרתא דפלי פלויי מליא חמרא מתותי דלא סגי בניגוב בפרק בת' דע"ז (דף עד) גת שזפתה הכותי מסקנא דמילתא גת של כותי שדרך בה כותי אם היה של עץ ושל אבן צריכה ניגוב. ואם זפותה ודרך בה כותי צריכה קילוף זפת. ואם הגת היא של ישראל ודרך בה תחילה ואחרי כן נגע הכותי ביין שבגת או אפילו דרך אין צריך רק הדחה. ואם יש נעורת פשתן או כלאי בגדים ביין נסך של גת כדי לדבקו ביחד אפילו אינה זפותה לא סגי בניגוב אלא בהגעלה או בעירוי וכן הדין דחמין ומשפך ובכל המדה שמיוחד למוד בתוכו. יש שמחמיר לעשות בו ניגוב כמו במשפך לפי שנותנין בו יין תדיר וגיגיות גדולות שרגילין לדרוך בהן נראה שצריכין ניגוב כשדרך בהן הכותי. ולא תימא דווקא בגת שדרכו לעצור בהן על ידי גלגל וקורה נכנס בחוזק היין ונבלע לכך צריך ניגוב אבל גיגיות שאין משין בהן רק דריכה ברגל בהדחה סגי. ולא היא שהרי גיתות שבימי חכמים השנויים בתלמוד לא היה להם גלגל כי אם בבית הבד דווקא היה להם כך כדאיתא בפרק המוכר את הבית (דף סז) ובפרק איזהו נשך (דף עד) עיילוה לבי דפא גבי כדי עקולי לעכב התפוח שלא ותפו'. אמרי' בפ' הגוזל ובפרק הנודר לעקל בית הבד ובפרק מרובת. וקורה בשלהי פרק א' דשבת קורות בית הבד ועיגולי הגת. אלמא כל דברים שיש לגת בזמן הזה לא היה להם לגת בימי חכמים כי אם בבית הבד אבל בבית הגת לא היו עושין אלא דריכה בגת שהיו נותנין הענבים שלימין ודורכין אותן בגם כמו שאנו עושין עתה בגיגיות. בזמן הזה לוקחין גת בעוטה. מהו לדרוך עם הנכרי בגת ומצריך ניגוב כן צריך לגיגיות הרגילות לדרוך בה צריך ניגוב. ואם דכך בה הגוי ורוצה לדרוך בהן ישראל אחרי כן לא סגי בהדחה אלא בניגוב. וכן הורה רבי' תם ורבינו הרי"ץ. ואם גיגיות שלא נגע בהן כותי מאישתקד מותרת בלא ניגוב כרשב"ג שעתיר מגת לגת אם הוא י"ב חדשים. אבל אם נמשך ימי הבציר חדש או יותר לא דאין הלכה כרשב"ג כי אם במשנתינו ולא בברייתא ואם שכח ולא עשה ואין ידוע אם י"ב חדש מאישתקד ועד עכשיו היה רב"ת מחיר משום הפסד דרגילין בגת ענבים הנסחטין באבנים או בעצים שנותנין עליהם כמו עיגולי גת מעצרא זיירא. אבל בגיגיות שאין רגילין לעשות כן מותר. אי נמי יין שנתנסך בודאי לע"ג יין ביין במשהו. אבל לא פולט. ותו חמרא חדתא בעינבי שרי בבא בתר שמא אזלינן. לאחר שדרכו קצת וגם נתן בגיגיות הגרגותני. מטעם סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו היינו ענבים וחרצנים והזגין רבין עליו ומבטלו. שהוא פולט ומותר. והסל והגרגרותני דלא סגי בניגוב אלא מיישנן י"ב חדש כדין עקלים. ואם הן של ישראל ונגע נוי כשהן יין סגי בהדחה בישראל גיתו שדרך גוי בהן גת של עץ שאינה שפותה מותרת בהדחה. אבל אם לחבקע הגת מן הזפת צריך ניגוב כשיסיר הזפת ואם הרתיחן מוסר דדרש רבא נעוה אדחתוה העקלים של נצרים ושל בצבוץ ורווקי ארמאי דעמרא ודיקולא דחלתא בעו ניגוב. משפך של מים אין צריך ניגוב כדאמר רבי אבהו דסגיא הדחה לגת שאין נעורת ולא זפת. חבית אם הוציא את השולים והביא אם החבית אצל היורה המרותחת ושפך הרותחין בחבית מותר כדא' חולטין ברותחין ונעוה ארתתנה אמר רב הונא יין משהתחיל לימשך נעשה יי"נ וכן הלכה אם סל בגיגית דרוכה ולקח ישראל מן היין שבסל הוי תעשכס ואם נגע בעין טבפרצנין מבטעין נאסר סבל או אם בכנס בון צלול בפוך החל קרו המשכה לקילוח מגרגרותני ולמטה הנאסר בנצוק. וכן אם פינה הענבים שבגת אילך ואילך ויין כנוס באמצע הוי המשכה. בגת פקוקה ומלאה והצינור פקוק ואין היין נמשך ומלאה שלא פינה הענבים לצד אחר מותר על כן צריך ליזהר שלא נגע כותי בגיגיות משפינה הענבים לצדדין להיות יין במקום אחד ואם נמסס היין יש ליקח יין וענבים יחד שלא יהא המשכה מה שבגיגיות אם יגע כותי. ואם הכותי לוקח בכוס יין צלול אסור להחזירו בגיגית ואם החזיר נאמר סלק את מינו כמי שאינו דיין הצלול שבגיגית ושאינו מינו הזגין והחרצנים שבגיגית רבה על היין ומבטלו דקי"ל כרבא בתר שמא אזלינן גבי חמרא חדתא ועינבי ואפי' אם זגין וחרצנים מיקרי יין קיי"ל כרבי יוחנן דאמר בפרק בת' דע"ז כל האיסורין שבתורה בין במינו בין שאינו מינו בנ"ט חוץ מיין נסך שנתנסך בודאי לע"ג. והיינו פלוגת' דאביי ורבא גבי חמרא חדתא ועתיקי ועינבי. אבל רב הונא סבר כרב ושמואל במשהו כר' יהודה מין במינו אבל אנן קיי"ל כר' יוחנן כדאיתא בפרק א' דביצה (דף ח) רב ור"י הלכה כר"י בפ' מי שהוציאוהו שמואל ור"י הלכה כר"י ובפרק גיד הנשה אמר רבא מין במינו בס'. והא דאמר אגרדימוס גוי שקדח במינקת והעלה. פי' גוי הרגיל לנסות יין אם טוב הוא וקדם ונקב מגופה של חבית והיה שם נקב חלול הוא המינקת בתוך פי החבית והעלה היין ואסרוהו ואומר בתוספתא מפני שטיפת יין אסורה ואוסרת בכל שהוא ההיא ר' יהודה הוא דמין במינו לא בטיל והא דאמר ר' יוחנן בפרק בת' המערה יין נסך מחבית לבור אפי' כל היום כולו ראשון ראשון בטל ובפ' אין מעמידין נודות העכו"ם היין אינו בעין אלא פליטת הנודות בטל במים בפחות מס' לפי' רבינו תם סתם יין של כותי שנתערב ביין של ישראל אם יש ס' ביין היתר מותר. גיגית של כותים מליאין ענבים דרוכין ושוהין בבית הגוי שבוע או יתר להתקיים היין הנסחט אין לקנות הימנה דחיישינן שמא הגוי משך הימנה. ואומר בירושלמי אם העלים עיניו ממנו אסור. מדד היין בין ביד ובין ברגל ימכר. שלא כיון לנסכו על כן מותר בהנאה כעובד' דהוה במחוזא דשדא גוי ידיה בדוול' דלית ביה חמרא דשרא רבא לזבוניה אפי' המשוכשך. ובפרק בת' פסקינן כרשב"ג דסתם יינן שנתערב עם יינו של ישראל ימכר חוץ מדמי יין נסך שבו ורבא שרי כרשב"ג אפי' המשוכשך. נראה לי כותי הנוגע ביין בזמן הזה שאין מנסכין לע"ז שאסור בשתייה ומותר בהנאה דהוי כהא דאמר רב תינוק בן יומו עושה יין נסך שאסור בשתייה ומותר בהנאה למוכרו דדמי לההוא כותי דסליק בדיקלא לאתויי לוליבא בהדי דנחית נגע בחמרא שלא בכונה דשרייה רבא לזבוני לעכו"ם. וכותי שמוריק יין קן הכלי בפרק בת' דע"ז גוי המערה האי דנפיק לבראי גזרו ביה רבנן ומה דגוואי לא גזרו ביה רבנן. דלא הוי אלא כח כותי ועתה בזמן הזה לוקחין יין נסך בחובותיהן היינו לא גרע מפיתן ושלקות דאסור אבל לא בהנאה ומה שרגילין ליקח יין נסך בחוב שלהם או כשהגוי נוגע ביין של ישראל שמוכרו לכותים דסתם יינו של כותים ומגען של עכו"ם בזמן הזה דמי למדדו בקנה ימכר. שאין מתכוין לנסך דבזמן הזה אין מתכוונין לניסוך ולשכשוך וכותי שמתכוין ליגע ביין יש שאוסרין בהנאה כההיא דשיכשך בחלא ואסרו שמואל ור' יוחנן בהנאה. וראייה מאגרדימוס כותי שקדח במינקת והעלה ואסרו בהנאה אבל נגע בידו בלא מתכוין בלא ידיעתו אסור בשתייה ומותר בהנאה כההוא דסליק בדיקלא דנגע בחמרא ובספרים ישנים לא כתיב ברישא דלוליבא. וכן פר"ח ותניא מדדו בין ביד בין ברגל ימכר. כל היכא דאינו מתכוין ליגע מותר בהנאה מדתניא חרש כותי שהושיט ידו לחבית של יין כסבור של שמן ואמרו ימכר והיכא שנגע כותי ליין בקנה או כדי למדוד מדדו בקנה ימכר ורבי שמעון מתירו לשתייה ואין הלכה כר' שמעון. ואם לא נתכוין ליגע כלל לגירסא א' דגרסי' ונגע ברישא דלוליבא שלא בכוונה ושרי רבא לזבוניה לכותים אלמא אסור בשתיה. וכדאיירי בעובדא דרבי יוחנן בן ארזא והא נגע בנטלא שתחב הנטלא לתוך דוולא של יין ואסור אעפ"י שסבור דהוי שכרא אבל לפר"ח ושאר גאונים דלא גרסי ונגע ברישא דלוליבא הוה שרי רבי' תם אם נגע כותי ביין בקנה שלא בכוונה בשתייה. כמו זרק כותי בחמתו חבית לבור יין והכשירוהו בשתייה אע"ג דאזיל חבית מיני' והא נגע בנטלא פי' נגע יין שבנטלא. ולפי גירסת ספרים ברישא דלוליבא שלא בכוונה. ואפי' הכי אסריה בשתייה לא קשה דזרק חבית בחמתו לבור דדוקא לוליבא או קנה קטן. אבל חבית דבר גדול אינו קרוי נגיעה אלא כוחו לכך הכשירוהו בשתייה כוחו של עכו"ם ששפך יין מכלי אל כלי וסבור שהיה שכר מותר אף בשתייה כעובדא דרבי יוחנן בן ארזא דאתא כותי זריק ושרייה בשתייה דסבור דהוה שיכרא הוא הדין אם נושא הכותי גיגית במוט ונפל מן היין לחוץ מותר אף בשתייה שנפל שלא בכוונה. אבל אם עירה כותי מן היין בכוונה אסור אף בהנאה כעובדא דר' יוחנן בן ארזא חד אסר אף בהנאה שידע שהוא דין אורוקי אוריק. וכן אמר רב פפא כותי אדנא של יין וישראל אכובא דחמרא אסור אף בהנאה. ודווקא מה ששפך לחוץ אבל מה שנשאר בכלי ביד כותי מותר. אפי' למאן דאמר נצוק חיבור הוא הכא מיקטף קטופי כדאמר בפרק בת' גבי ישראל המערה חבית של יין לבור של יי"נ בקילוח שמחבית לבור אסור ומה שבחבית מותר דמיקטף קטופי. או בכותי המערה בקילוח אסור ומה שבחבית מותר. דכח כותי דרבנן. מה דבבראי גזרו ביה רבנן. ומה דבגואי לא גזרו ביה. ומה ששפך הכותי בלבדו לחוץ אסור. ואם ישראל מסייע לו מותר. מאחר שכח אחר מעורב בו. אבל לכתחילה לא היה לעשות פן יתיאש ישראל לסייע לו כדאמר בפרק בת' דע"ז אמר רב להנהו שפוכאי כי שפכיתו חמרא לא יסייע כותי בהדייכו דילמא תישתליתו וסמכיתו עלייהו חמרא אסור הא בדיעבד שפיר דמי מעצרא זירא. פי' כותי המשפיל קורה על גת על התפוח של ענבים שיסחט היין וזב ממנו מסקנא של הלכה כח כחו אסור על כן לא יסייע ישראל עם הגוי אע"פ שהיה לנו לומר מסייע אין בו ממש כדאמר בפרק המצניע. ויש הדף והסל על גבי הענבים הרי ג' כחות אוחז במקלו במוט ומגלגל הגלגל הרי ב' כחות והגלגל משפיל הקורה על גבי הענבים הרי ג' כחות מקל הגלגל וקורה וגוי הנושא יין קיי"ל כרב אשי זיקא בין מלייא בין חסירא חמרא שרי דאין דרך ניסוך בשכשוך כלי כשנושאו. אבל כובא מליא ונושאה על ראשו אסירא פן יגע בו. אבל בנושאו במוט או דלי דרך טעינתו מותר דקיימא לן כרב אשי כל שבזב טמא כמו בנגיעה בגוי עושה יין נסך וכל שבזב טהור כגון זריקה בגוי אינו עושה יין נסך. אפי' זרק בכוונה איזה דבר ביין. וכשגוים מביאין ענבים בסלין לשפכן בכלים שהמשיכו יין והאשכלות חדוקין ומחוברין זה בזה יחד ודמי כמו דאזיל מיניה וביה צריך שיסייע לו ישראל להריק לא סייע לו אסור. אבל אם זרק הכותי בבת אחת מותר. כותי שמוליך ענבים לגת שהמשיך מגת יין אסור פן יגע ביין אבל לא המשיך מגת מותר. וכותי ששופך יין לכלי אסור אפי' בדיעבד. וכותי המהדק גיגית מליאה יין הסדוקה לארכה. והכותי המהדק חבית לאורכה ששם חבית מזומנת ליפול אילך ואילך ובמהדקה מחבר כל היין זה לזה. אסור בשתי' ומותר בהנאה. אבל גיגית יין במקומו עומד על ידי הידוק הראשון וסדק קטן יש שם ומהדקו וכן בחבית עץ שלנו מותר אפי' בשתי'. אבל אם סותם כותי נעורת או מטלית בסדק ובחיבור השולים לסתום אם נגע ביין אסור. ואם יודע בברור שהנעורת מה שתוחב אינו יוצא משולים כי תחובים בחריצין שבדופני החבית סביב סביב אפי' באמצע חיבור שולים אם ישראל נותן הנעורת בסדק והיין מטפטף אם הגוי תוחבו הוי כנוד של עור מלא יין והכותי תוחב אגרופו מבחוץ ואוספו מבפנים שישתה העם הארץ שנגע באשכולות דאמר בפרק בתרא כל הגת טהורה. הא דאמר רב פפא כל דלהדי ברזא חמרא אסיר אפילו בהנאה ואידך שרי בהנאה. אין לפרש בשתייה אין יין האסור נוגע ביין אחר שיהא מותר בשתייה כגון שהכותי לא תחב באצבעו ביין בחלל חבית אלא בעובי הנקב הניח ידו. גישתא ובת גישתא קנה חלול היה תוחב בחבית וקנתא חד קטן מחובר לראש אחד וראשו שני כפוף למטה ומוצץ היין דרך קנון ויוצא ולא נח כותי ידיה עלויה אסריה רבא לההוא חמרא. ורב פפא לא רצה לאוסרו ורבא ורב פפא סברי כרבי שמעון בן גמליאל דאמר ימכר כולו חוץ מדמי יין נסך שבו. ורבא היה אוסר כל היין שבחבית אפי' שתחת גישתא שמנענע כל היין כשיוצא דרך הגישתא. ורבא לא אסר אלא מה שסופו לצאת עד סוף גישתא כמו עד ברזא וחילוק בין גישתא למינקת שמינקת צריך למצוץ כל שעה. כותי שהניח ידו ותחב בחלל החבית אסור בהנאה עד ברזא ולמטה מן הברזא מותר בהנאה ואסור בשתייה מיהו לא קיימא לן כרב פפא דהא רבא אסר בפרק בת' כל מה שבחבית. יינו של כותי בחצר שישראל דר בבית ומפתח לאותה חצר. אע"פ שגם הכותי דר בבית מותר ויינו של כותי בחצירו של כותי ואין ישראל דר באותה חצר אסור. אפי' יש שם מפתח וחותם. אבל יינו של ישראל בחצר הגוי ואין ישראל דר באותה חצר ויש מפתח וחותם מותר אם ישראל יוצא ונכנס. נכרי הנמצא בצד הבור אם יש לו מלוה על היין אסור דהוי כיינו של נכרי משמע שהבור פתוח. ואם אין לו מלוה מותר. המטהר יינו של נכרי ונתנו ברשות הגוי בבית שפתוח לרשות הרבים בעיר שישראל ועכו"ם דרים בה מותר דכותי מירתת ליגע פן יראה במפתח וחותם מיירי מתני' ולא דאמר כותי התקבלתי דהוי כיין של עכו"ם. ואם ישראל דר שם מותר או פתח פתוח לרשות הרבים או יושב שם שיכול לראות מעל הכותל מותר. ויין ישראל ברשות הכותי מותר במפתח או חותם כר' מאיר דברייתא ורבי אליעזר בפרק ד' דע"ז (דף ס) וכשיש מלוה על היין והעכו"ם עומד על הבור אסור ואם לאו מותר. אבל יינו של ישראל ברשות הכותי ואיכא מפתח וחותם ביד ישראל ומניחו להוציא קרוי יינו של ישראל.

תוכן העניינים

הרוקח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה