הרוקח· רבנו אלעזר מגרמייזא
הלכות איסור והיתר · תסט
עיסה בחלב בפסחים בפרק כל שעה (דף ל) ובבבא מציעא בפרק השוכר את הפועלים אין לשין עיסה בחלב ואם לש כל הפת כולה אסורה מפני הרגל עבירה. ואסורה לאוכלה אפי' במלח פן יאכל בשר עמה דדווקא בפרק כל שעה כעינא דתורא שרי. פירוש דבר מועט כעינו של שור מותר לאכילה אם נילושה בחלב שאוכלה מיד. אבל הרבה אסור. וכן ראיתי אבא מרי ה"ר יב"ק זצ"ל אסר עיסה אחת אשר חיממו המים ביורה שנתבשל בה בשר והשומן נדבק ביורה. וכן יש שאוסרין אם מליאתא של בשר או של גבינה נשברה ויוצא השומן או מן החלב ונדבק בפת ורוצים לאכול הפת. ואין נראה לי דדווקא חלב שנילושה בעיסה שאינו ניכר אבל ניכר לעין לא יבא לידי קילקול, אבל מה שבעיסה נילוש אסור דדמי לפ' כיצד צולין (דף עו) ולרב למאן דאמר ריחא מילתא היא דאסר פת שאפה עם צלי בתנור לאכול בכותח ובצנון שחתכו בסכין ש"ח כל הבשר אסור לבשלו בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים ואסור להעלותן עם הגבינה על השולחן בחולין (דף קד) תניא אגרא חמוה דר' אבא עוף וגבינה נאכלים באפיקורן בלא קינוח הפה ובלא נטילת ידים ומסקנא בשר וגבינה בעי נטילת ידים בליליא אבל ביממא חזי ליה ולא בעי נטילה וקיי"ל מי שאוכל גבינה ואחר כך בשר דצריך קינוח הפה לאחר שאכל גבינה בין בפת בין בכל דבר. בר מתמרי קימחא וירקא ונטילה בלילה אבל אם אכל בשר אסור לאכול גבינה. אכל גבינה מותר לאכול בשר. ואם אכל בשר אסור לאכול עד שיעור שצריך סעודה אחרת. כדאמר מר עוקבא דאבוה כדאכיל האידנא לא אכיל עד למחר כי השתא ואילו אנא בהאי סעודתא לא אכילנא בסעודתא אחרינא אכילנ' ואמרי' בין תבשיל לגבינה צריך. פירוש לאחר שיאכל גבינה יטול ידיו ואוכל בשר לאחר קינוח אעפ"י שרבינו תם היה מצריך קינוח ונטילה בין בשר לגבינה מדקאמר בין תבשיל לגבינה או ישהא בלא קינוח בין בשר לגבינה כמר עוקבא אבל בין בשר לבשר לא בעי כלום לא נטילה ולא קינוח ולא שהייה אין אנו עושין כן אלא כפר"ח ופרש"י וכל הגאונים דמצרכי קינוח ונטילה בין גבינה לבשר או בלא נטילה ביום רק קינוח הפה בפת אבל בין בשר לגבינ' צריך שהוי וכן מורין הלכה למעשה בפסיקת' רבתי בפרשת עשר תעשר. כשביקש לכתוב את התורה לא היו מלאכים מניחי' אותו אמר להן הק"בה מה אתם מקיימין את התורה תינוק הנגמל מישראל מקיימה יותר מכם יוצא מבית הספר אם היה אוכל בשר אינו אוכל חלב עד שירחוץ ידיו מן הבשר ואתם כשנשלחתם אצל אברהם הביא לפניכם בשר וחלב ואכלתם. ויקח חמאה וחלב ובן הבקר. ומפני טעם זה נסמך לא תבשל גדי בחלב אמו. הנה אנכי שולח מלאך כי זה אמר למלאכים.
גליון בשאלתות דרב אחאי בין תבשיל של גבינה לתבשיל של בשר לא בעי נטילת ידים משום דלא הוי ממשות אבל בין תבשיל של בשר לתבשיל של גבינה בעי נטילת ידים. ורבינו אוסר לאכול תבשיל בלא קינוח מדרבי יוחנן דאמר תבשיל סתם. ירושלמי פ' אלו דברים האי מאן דאכיל בשר וברעותיה למיכל גבינה צריך למיבעי פתתיה מיכן אסר מורי בן להסיר חתיכת להם בין גבינה לבשר אלא להסיר אותו לחם לגמרי פן יכשל צריך כל אדם להיזהר כשנותן בתיבה אחת בשר וגבינה שלא יגעו ביחד כדאמרינן צורר אדם בשר וגבינה במפה ובלבד שלא יהו נוגעים זה בזה שאם יגעו צריך הדחה ואם נפל בשר צלי בחלב צונן צריך קליפה. ואי אית פילי בקעים בשר אסור או אם נתקן בתבלין אסור. ואסור לאכול לזה בשר ולזה גבינה על שולחן אחד. בחפיסה אחת כשמכירים זה את זה. דבש דבורים מותר כדאיתא בפ' א' דבכורות אבל דבש הגזין וצירעין אסור כרבי יעקב וכרב ששת בבכורות ואעפ"י שמחממין את הדבש ומרתיחין פעמים גופי הדבורים בדבש רק שיסנן בבגד הוה להו הדבורים נבילה מוסרחת ועוד נותן טעם לפגם מותר.