הרוקח· רבנו אלעזר מגרמייזא
הלכות איסור והיתר · תסב
וכן הדין בביצים שנתבשלו ונמצא דם או אפרוח באחד מהם אעפ"י שיש במים ובבצים יותר מס' לפי שבסוף העירוי שמא היה שם הטמא ונאסרו כל אותם שבמים מעטים שלא היה ס' ונתערבו הנאסרין עם האחרים של חוץ למים ונגעו זה לזה בעודן חמים ונאסרו כולן על כן החכם ימתין מלערב עד שיצטננו המים או יביא מים צוננין לצנן הרותחין וכשעירה המים אם היה תחילה ס' מותרין. ואם הוציא מן המים בכף כל אחת לבדה הכף אסורה כי הביצה אסורה שהיתה עליה חוץ למים אסרה ואחר כן הוציא בכף ביצים אחרים ואסרן. ולי נראה דמותרין כגון שיש רוב דגים חוץ למים אם כן האסורין שבתוך המים מועטין בטלים הן. ואי משום דנגעו האסורין בכל שאר אין בכך כלום דדבר שאינו אסור מחמת עצמו אלא מחמת ד"א שבלע איסור אינו אסור בנגיעה לדבר אעפ"י ששניהם חמין אם לא יהיו שניהם במים רותחין משום האי טעמא קליפה שנאסרת אינה אוסרת קליפה אחרת סמוך לה וכן לעולם. וכן המלח אינו אוסר הבשר אעפ"י שהמלח הבלוע מדם נותן טעם בבשר. ואי משום דג הטמא עצמו מתגלגל ונוגע באחרים בלא מים אינו נוגע לרוב אלא למיעוט אם כן המיעוט שנגע כיון שאינו מכירן בטילין ברוב. דלא שייך בהן טעמא דבריה לא בטלה כיון שאין אסורין מחמת עצמן. אמנם בביצים אין כל כך דבר קל להתיר לפי שאינו רגילות לבשל כל כך ביחד שיתבטלו בין אותן שהן בתוך מים מועטים שנאסרו שיתבטלו ברוב ביצים שחוץ למים כאשר מתערבים יחד אחר כן.