אור ברסלב

הר המוריה על משנה תורה, הלכות שגגות· רבי מאיר יונה ברנצקי

פרק ב · הלכה ח

הלכה ז

הבא על וכו'. פסחים ע"ב ב' מימרא דר' יוחנן יעו"ש היטב ועיין ירושלמי פ"ו דפסחים ה"ה יעו"ש היטב ודבריו מגומגמים יעו"ש בקרבן העדה ב' פירושים ואי לא מסתפינא הו"א להגיה שם כך ויש בעשייתו מצוה ר' יוחנן אמר יש בעשייתו מצוה כגון יבמתו נדה ובא עליה רשב"ל אמר אין בעשייתו מצוה כגון שני שפודין אחד של שחוטה ואחד של נבילה וביקש לאכול מזה ואכל מזה מתניתא פליגא על ר"י וכו' ור"ל דפליגי בדר"מ אם בעינן שיעשה מצוה או לא וס"ל לר"י דר"מ מודה דבעינן שיעשה מצוה ורשב"ל ס"ל דלר"מ לא בעינן שיעשה מצוה ופריך שפיר לר"י דהא ר"מ ס"ל דאף אם לא עשה מצוה פוטר ר' יהושע ומשני התם משום דלמחר מיהת מצוה הוי. וצ"ע בזה וה' יאיר עיני.

על אשתו וכו'. ר"ל אף שקיים מצות עונה או ששימח את אשתו בדבר מצוה או שאינה מעוברת וקיים מצות פריה ורביה הנה עשה מצוה בזה מ"מ חייב דהו"ל לשיולה וכמש"כ מרן ורבינו לא ס"ל כמש"כ התוס' בפסחים שם בד"ה באשתו וכו' וכמש"כ הלח"מ יעו"ש היטב.

שני תינוקות וכו'. עיין בשבת קל"ז א' והנה שם איתא פלוגתא בין ר' שמעון בן אלעזר ור"מ דר"מ ס"ל דבמל של ע"ש בשבת לכו"ע פטור ולא פליגי רק במל של אחר השבת בשבת ור' יהושע פוטר בזה ורשב"א ס"ל דבמל של אחר השבת בשבת כו"ע ס"ל דחייב ולא פליגי רק במל של ע"ש בשבת יעו"ש והנה רשב"א הוא תלמיד דר"מ (עיין תוס' מנחות ל"א ב' בד"ה רשב"א וכו' ועיין בסה"ד סדר תנאים ואמוראים אות ש') ומשמע דהלכה כר"מ דהוא רבו של רשב"א אמנם בתוספתא שבת פט"ז איתא ר"ש סתם וכ"ה בירושלמי פי"ט דשבת ה"ד ופ"ו דפסחים ה"ה וכ"כ התוס' בפסחים ע"ב א' בד"ה לר"י וכו' יע"ש היטב (והתימה שלא העירו המפרשים בזה) ור"מ ור"ש עלתה בעירובין מ"ז ב' בתיקו הלכה כדברי מי (וע"ע פסחים ע"ג א' ד"ה שחטו וכו' ובירושלמי שם ה"ו). והנה בכריתות י"ט ב' איתא והא תינוקות דכי מתעסק דמי ותנן מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול אחר השבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת וכו' יעו"ש והיינו כדעת ר"מ ולכאורה משמע מדתפס הש"ס שיטת ר"מ לעיקר דהלכתא כוותיה אבל אי מהא לא איריא משום די"ל דרב יהודה דשבת שם דמתני פטור ע"כ מדשמואל שמיע ליה כידוע בכמה דוכתין דרב יהודה אמר מימרות שלו או משמיה דרב או משמיה דשמואל (ולדוגמא בעלמא עיין עירובין ז' א') וסוגיא דכריתות אזלא אליבא דשמואל לכן פריך מהא דמיתנייא אליבא דר"מ דרב יהודה תפסו לעיקר א"נ דלרבותא נקט האי דעה דאפי' לכל היותר מיקל אינו מיקל כ"א בטעה בדבר מצוה אף בלא עשה מצוה אבל בלא"ה חייב שפיר ואדרבה י"ל מדפליגי רב הונא ורב יהודה בשבת שם איך מתנייא מתניתין והלכה כר"ה לגבי ר"י כמש"כ הרא"ש בב"ק פ"ט סימן י' יעו"ש היטב. (ודע דיש לפקפק ברש"י פסחים (ע"ב א') בד"ה תינוקות דיש וכו' כתב וז"ל מי שיש לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול באחד בשבת וכו' יעו"ש ולכאורה הא התם אזלא אליבא דר"ש דמוקי פלוגתייהו באחד למול בע"ש ובהא פוטר ר"י אבל באחד למול אחר השבת גם ר"י מודה דחייב והו"ל לרש"י למימר דמיירי בהיכא דאחד למול בע"ש ויש לעיין בזה אם לא כי ט"ס הוא וצ"ל אחד למול בשבת ואחד למול בע"ש כו').
והנה אליבא דר"מ באם מל של ע"ש בשבת לכו"ע פטור דהא עביד מצוה והא דקאמר באם שמל של ע"ש בשבת לכו"ע חייב כבר אוקמוה שם בקדם ומל את של שבת בע"ש שם בפסחים ובשבת ובירושלמי שם ושם ובהכי מיושב היטב מה שהעירו התוס' בפסחים ע"ב א' בד"ה שקדם וכו' דלא הוה מצי למינקט בלא קדם ומל את של שבת בע"ש ומל את של ע"ש בשבת דפטור לר' יהושע משום דהתם אפי' ר"א מודה דפטור כדתני ר"מ במתניתא קמייתא וכמש"כ הלח"מ אבל י"ל דדעת התוס' דהש"ס ס"ל דהך ברייתא פליג אברייתא קמייתא מדהקשה הש"ס ותסברא מה התם דלא עבד מצוה פטר ר"י היכא דקא עביד מצוה מחייב ולמה לא פריך מברייתא דקאמר ר"מ דבמל של ע"ש בשבת לכ"ע פטור אלא ודאי דמזה אין ראיה די"ל דר"ח לא ס"ל הך ברייתא קמייתא ולכן הקשה מינה ובה וא"כ הקשה שפיר התוס' דהו"ל לומר דפליגי בכה"ג דמל של ע"ש בשבת וק"ל.
ועכשו נבא לדברי רבינו. רבינו כתב דאם היה לו שני תינוקות למול אחד בשבת ואחד בע"ש או באחד בשבת ושכח ומל את שניהם בשבת פטור והנה מרן הרגיש במש"כ דמל שניהן ולמה לא כתב דמל אחד מהן בשבת דפטור ועיין בלח"מ מש"כ בזה יעו"ש היטב. והנה מדברי מרן מבואר דרבינו ס"ל כר"מ דכל דטעה בדבר מצוה פטור אף שלא עשה מצוה יעו"ש היטב והנה באמת מדברי רבינו מבואר דבעינן שעשה מצוה דוקא וכדעת ר"ש רק דהוקשה לו הא מתעסק הוא וכמו שמקשה הש"ס בכריתות שהבאתי לעיל ומאי דמשני הש"ס משום דמקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב זה לא שייך לרבינו דפסק בפ"א מהל' שבת הי"ז דמקלקל בחבורה פטור יעו"ש היטב ולכן כאן פטור באם מל אחד מהן דהא הוי מתעסק ואינו חייב רק במל שניהם וכיון שכן דאין החיוב רק במל שניהן א"כ הוי שפיר עשה מצוה דאל"כ אם לא היה מל את של שבת היה פטור מטעם מתעסק וכל עיקר החיוב דמל שניהם ודוק היטב והנה ר"ש דהוא מארי דהאי הלכה ס"ל בשבת ק"ו א' דהמקלקל בחבורה חייב יעו"ש וש"נ וכן י"ל דר"מ ס"ל הכי ולכן לדידהו מתעסק חייב אמנם לרבינו דס"ל כר' יהודה דס"ל מקלקל בחבורה פטור אה"נ דהכא לא מיחייב רק במל שניהם (ועוד היה נראה לומר מש"כ ושכח ומל שניהן ר"ל הן מי שנולד בע"ש והן מי שנולד אחד בשבת אבל אין הלשון משמע כן והראשון נראה עיקר) אבל בסיפא בלא היה ראוי אחד מהן למול בשבת אה"נ דכל מי שמולו אין שייך כאן מתעסק בשלמא בהיה אחד זמנו להמול בשבת כוונתו היה למולו ושכח ומל האחר א"כ הוי מתעסק אבל בלא היה אחד זמנו להמול בשבת א"כ אין שייך לומר דהיה כוונתו על זה ומל האחר רק על כרחך או דשגג שמותר למול בשבת מילה שלא בזמנה והוי שגגת מלאכה או ששגג בשגגת שבת ששכח שהיום שבת (או שסבור ע"ז שמל שזמנו בשבת והוי כמו שסבור על מחובר שהוא תלוש לדעת רש"י דלא מיקרי מתעסק) ועיין בפירוש המשניות לרבינו שכוונתו ג"כ למש"כ כאן יעו"ש היטב.
והנה לפ"ז אף היכא דמל תחלה את של שבת והוא לא ידע ג"כ פטור (ולקמן יבואר עוד אי"ה בזה) והנה עיין רש"י בפסחים ע"ב א' בד"ה על מה וכו' שכתב דרישא מיירי במל של שבת תחלה ובסיפא מיירי דמל אחד מהן דליכא למימר דמל את שניהם דלא טעי בהכי יעו"ש היטב ולכאורה יש לעיין אמאי לא משכחת לה בסיפא ג"כ דמל שניהם ואולי יש לומר בדוחק דברישא כיון שגם של ע"ש הגיע זמנו להמול א"כ י"ל דטעי ומל שניהם אבל בסיפא דלא הגיע זמנו של אחד בשבת להמול א"כ אינו רגיל לטעות ולמולו אלא ודאי דמיירי שנתחלף לו של אחד בשבת בשל אותו שבשבת (ויש לעיין בזה קצת) והנה לדעת רש"י דבאחד בשבת לא שייך למיטעי ולמול שניהם בשבת א"כ לא אתי שפיר דברי רבינו דכתב דגם בנולד אחד בשבת מל שניהם בשבת וצ"ל דרבינו מפרש הכי דהמקשה ג"כ ס"ל דיש למיטעי ולמול שניהם בשבת רק דהכי מקשה על כרחך מיירי רישא בקדם ומל של שבת ברישא ובסיפא מיירי דמל של אחר השבת ברישא ולהכי ברישא חייב ובסיפא פטור ומה דנקט ברישא החיוב בע"ש והפטור באחד בשבת משום דנקט רישא לרבותא אע"פ שעשה מצוה חייב ובסיפא נקט לרבותא אע"ג דלא עשה מצוה פטור וכמש"כ התוס' בד"ה שקדם וכו' והתרצן שהקשה לו ותיסברא וכו' ס"ל דיותר יש סברא לפטור היכא דעשה מצוה אע"ג דלא טריד מהיכא דלא עשה מצוה אע"ג דטריד והבן ולקמן אי"ה יבואר עוד מזה וע"ע בתשובות בנו של רבינו (ברכת אברהם) סימן א'.

וזמנו בהול וכו'. לכאורה יקשה והא מדפטר לעיל בבא על יבמתו נדה והתם אין זמנו בהול כדאיתא התם בפסחים ע"ב ב' ועיין בלח"מ שהרגיש בזה ובהא דפסק רבינו בפ"י מהל' תרומות הי"ב יעו"ש מש"כ בזה דרבינו סמך על הסוגיא דיבמות ל"ד א' יעו"ש אבל לענ"ד תירוצו אתי שפיר על הא דפ"י דתרומות דהתם לא עשה מצוה אבל הכא דעשה מצוה אכתי לא אתי שפיר דביבמות קאי לשיטת ר"מ ומיירי דלא עשה מצוה יעו"ש אבל היכא דעשה מצוה משמע דלא בעינן זמנו בהול ואין לומר דקאי על אחד שהיה זמנו באחד בשבת דלא עשה מצוה ולכן בעינן זמנו בהול זה אינו דלישנא משמע דקאי על תרווייהו ועוד דכבר הוכחתי דגם באחד בשבת כיון דבעינן שימול שניהם מיקרי עשה מצוה ומדקדוק לשון רבינו משמע קצת דהא דבעינן זמנו בהול היינו דוקא בשני גופים אבל בגוף אחד לא בעינן זמנו בהול ולפ"ז אתי שפיר מהך דיבמתו נדה והבן אבל לא ידעתי מקור לדברי רבינו כעת ועיין במאירי יבמות שם יעו"ש היטב (אך יש לעיין עוד במאירי לשבת ואינו כעת בידי) והן אמת לפי מש"כ רבינו פ"ו מהל' ביאת מקדש ה"י שכהן שנמצא חלל ואח"כ עבד עבודתו כשרה א"כ מיקרי עשה מצוה ומ"מ בעינן שם זמנו בהול אלמא דבעשה מצוה ג"כ דעת רבינו דבעינן זמנו בהול דוקא (ובלא"ה כיון דבשעה שאכל לא נודע לו שהוא חלל א"כ ודאי עביד מצוה ומ"מ בעינן שיהא זמנו בהול) והנה באמת לכאורה הסוגיא דפסחים צ"ע קצת דהקשה על ר"י ולא תירץ כלום וא"כ הו"ל לכל הפחות להשאר בקושיא על דברי ר' יוחנן וכמעט סוגיא כזו לא מצינו שיקשה על דברי אחד ולא יתרץ כלום לכן נ"ל לומר (אי לא מסתפינא) דאולי רבינו היה לו קצת גירסא אחרת דמקשה אר' יוחנן אמאי פטר ביבמתו משום דבזיז מינה אבל בלא זה היה חייב אף דעשה מצוה והלא בתינוקות פטר ר"י אף דלא שייך האי טעמא וכן בלולב פטר ר' יוסי וכן בכל הנך דמייתי דפטרי משום דעשה מצוה אף דהיה יכול לשאול ומשני דהתם נמי היה זמנו בהול (וס"ל לרבינו דזמנו בהול שוה לבזיז מינה דאידי ואידי אין לו לישאל) ומ"מ צ"ע בזה וה' יאיר עיני.

תוכן העניינים

הר המוריה על משנה תורה, הלכות שגגות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה